קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מחלת אסטמה - אי כושר עבודה ביטוח לאומי / ערעור על החלטת ועדה רפואית לגבי דרגת אי כושר: 1. זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 על החלטת הוועדה הרפואית לעררים לעניין אי כושר מיום 26/10/10 (להלן: הוועדה), אשר קבעה כי המערער לא איבד 50% מכושרו להשתכר (להלן: ההחלטה). 2. תמצית טענות המערער: 2.1 הוועדה לא עיינה בחוות הדעת של פרופ' ניימן. 2.2 בחוות הדעת של ד"ר קראוס שניתנה מטעם ולבקשת הוועדה נקבע בממצאים כי כושר הראיה בעין ימין הוא באבחנת תנועות בלבד ובספירת אצבעות ואילו בעין שמאל 6/60 ועם תיקון המגיע ל- 3/36, ולמרות האמור קובע ד"ר קראוס במסקנותיו כי דרגת נכותו של המערער מבחינת ליקויי הראיה היא 30% בלבד, תוצאה שמנוגדת לממצאים. 2.3 כמו כן, נבדק המערער על ידי ד"ר אמנון אריאל מומחה למחלות פנימיות מטעם המשיב וועדת אי הכושר אשר קבע כי למערער נכות לגבי מחלת אסתמה בשיעור 30%. 2.4 ד"ר קראוס קבע בחוות דעתו כי המערער מסוגל לעבודות שלא דורשות ראיה בעיניים ואילו ד"ר אריאל קבע כי המערער מסוגל לעבודה ללא מאמץ גופני וללא חשיפה לחומרים המגרים את דרכי הנשימה. על אף שתי חוות הדעת הללו קבעה הוועדה שהמערער מסוגל ליום עבודה במלא בעבודות חרושתיות שאינם דורשות מאמץ פיזי מוגבר וללא חשיפה לאבק, עשן וכימיקאלים המגרים את דרכי הנשימה ומבחינת העיניים מסוגל לעבודות שאינן דורשות חדות ראיה כגון מיון ואריזה של פריטים גדולים, עבודות כח עזר במשרד. 3. תמצית טענות המשיב: 3.1 הוועדה הרפואית לעררים קבעה למערער נכות בשיעור 40% בתחום הראיה כשהוא הגיע לוועדת אי כושר הוצגו בפני הוועדה ביום ה- 12/4/10 מסמכים רפואיים הן בנוגע להפרעה בנשימה והן בנוגע לליקוי הראיה. הוועדה מעבר לנדרש עצרה הדיון לשם קבלת חוות דעת רפואיות עדכניות. בתחום הריאות קבע המומחה כי למערער 30% נכות בגין אסתמה ובעיניים ציין כי יש להוריד את הנכות מ- 40% ל- 30%. שני הרופאים המליצו שהמערער מסוגל לעבודות במגבלות מסוימות בהיקף מלא. 3.2 וועדת אי כושר עיינה בחוות הדעת קיבלה את המלצות הרופאים שהמערער אכן מסוגל לעבודה מלאה במגבלות שהוועדה מציינת אותן שהן חשיפה לאבק ולחומרים המגרים בדרכי הנשימה וכן בעבודות שלא דורשות חדות ראיה. 3.3 לעניין המסמך של פרופ' ניימן מדובר במסמך רפואי משנת 2006 שאינו רלוונטי לתביעה הזו, מה גם שוועדות רפואיות קבעו פעם אחר פעם שהמערער בניגוד למה שד"ר ניימן אמר אינו סובל מעיוורון ולכן אין מקום לבחון חוות דעת זו מלפני 5 שנים שעה שאין הוועדה דנה בשיעור הנכות אלא בכושר העבודה. דיון והכרעה: 4. במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, התעלמה משיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת (ראה פסק דין בל 114/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד' 213). 5. על פי עקרון זה תבחנה טענות הצדדים. 6. לאחר שעיינתי בכתב הערעור ונימוקיו, בפרוטוקול הוועדה ובטיעוני ב"כ בעלי הדין, שוכנעתי כי יש לקבל חלקית את הערעור. 7. הוועדה התכנסה בשתי ישיבות. בישיבתה הראשונה ביום ה- 12/4/10 שמעה הוועדה את תלונות המערערת (סעיף ג' לפרוטוקול), אשר ציין כי הוא רואה מטושטש. סובל מאסתמה חזקה, כאבים בחזה, אינו נושם טוב ולא רואה בעין ימין וסובל מעייפות. 8. במסגרת דיון הוועדה ונימוקיה מציינת הוועדה כי היא עיינה במסמכי תיק הנכות, לרבות תיק התביעה החומר הרפואי, המידע הסוציאלי ומסמכים שהגיש המערער ומציינת כי המערער בן 43 אובחן כסובל מליקוי ראיה ומגרנה, נכנס לחדר בעזרת אחיו ולדבריו טען זאת כיוון שאינו רואה, מסר כי הוא סובל ממחלת אסתמה קשה, הציג מסמך מרופא מיום 21/12/09 שבו צוין שקיימת הפרעה חסימתית בינונית למרות שהוא בטיפול עם מרחיבי סמפונות. בנוסף הציג מסמך מרופא עיניים מה- 19/2/10 אשר בבדיקת חדות ראיה בעין ספירת אצבעות מימין ומשמאל 6/120 כאשר חלה החמרה בהשוואה לוועדה קודמת, לאור מסמכים אלה שהציג המערער בפני הוועדה ביקשה הוועדה לעצור הדיון לשם קבלת חוות דעת עדכניות מרופא עיניים ומומחה ריאות. 9. ביום 25/5/10 נתן ד"ר קראוס מומחה ברפואת עיניים חוות דעת בעניינו של המערער ובמסגרת ממצאי בדיקתו מציין כי כושר הראיה מימין המערער מאבחן תנועות יד בלבד ומשמאל 6/60 ועם תיקון 1- מגיע ל- 6/36. תגובת אישונים טובה עם פגם אפרנטי יחסית קל. לאחר הרחבת אישונים מדווח על ירידה בכושר הראיה בבדיקת קרקעית העין מימין נראית פברוזיס הימקולה, בעין שמאל קרקעית עין תקינה. לאור בדיקתו את המערער מציין המומחה כי להערכתו כושר הראיה מימין הינו בתחום ספירת אצבעות ומשמאל כושר הראיה עם תיקון אופטי מתאים למלא. כמו כן, מציין המומחה כי אין עדות לנזק אורגני כלשהו בעין שמאל ובנוסף מציין כי עיון בתיק הנכות בגליון ממרפאת רמב"ם משנת 2005 מאשר ראיה מלאה בעין שמאל. נוכח ממצאי בדיקתו קובע המומחה כי למערער ליקוי ראיה המקנה לו נכות בשיעור 30% לפי סעיף 52 (1) ט 1 לתקנות. כמו כן, בפרק הערכה רפואית מציין המומחה כי המערער מסוגל לביצוע עבודות שאינן דורשות ראיה דו עינית. 10. ביום 15/6/10 נתן ד"ר אריאל מומחה ברפואה פנימית וברפואת ריאות חוות דעת בעניינו של המערער ובמסגרת ממצאיו לאחר שביצע בדיקה למערער מפרט ממצאיו במסגרת חוות הדעת ומסכם כי מצבו הכללי של המערער בינוני. נראה מבוגר מכפי גילו. דופק סדיר, קולות לב תקינים, כניסת אוויר טובה. עוד מציין המומחה כי על פי מכתבו של ד"ר מוחמד יונס מה- 21/12/09 ובדיקת תפקודי ריאה מה- 21/12/09 מדובר באסתמה כרונית עם הפרעה חסימתית בינונית. נוכח ממצאי בדיקתו ולאחר עיון במסמכים הרפואיים מציין המומחה כי למערער נכות בשיעור 30% בגין אסתמה לפי סעיף 6 ב ג. לאור האמור מציין המומחה כי המערער מסוגל לביצוע עבודות ללא מאמץ גופני וללא חשיפה לחומרים המגרים את דרכי הנשימה. 11. במסגרת סיכום מסקנותיה בישיבתה המסכמת (סעיף ו' לפרוטוקול), מציינת הוועדה לאחר עיון בחוות הדעת של מומחה והמומחה לרפואת עיניים שבדקו המערער כי היא בדיעה שהמערער למרות מחלת אסתמה מסוגל לעבוד יום עבודה מלא בעבודות חרושתיות קלות שאינן דורשות מאמץ פיזי מוגבר וללא חשיפה לאבק, עשן וכימיקאלים המגרים דרכי הנשימה וכן ללא חדות ראיה כגון מיון, אריזה של פריטים גדולים, בעבודות כח עזר במשרד. 12. הלכה פסוקה היא שהקביעה אם אדם כשיר לעבוד או לא, מסורה לוועדה, המיומנת לכך ואין בית הדין מחליף שיקול דעתו בשיקול דעתה של הוועדה, אלא אם מדובר בטעות משפטית הגלויה על פי נוסח ההחלטה. 13. הסמכות לקבוע את העבודה אשר הוצעה למבוטח ומתאימה למגבלותיו הרפואיות נתונה, מכוח החוק, לוועדת הנכות לעררים בלבד ואין בית הדין רשאי להתערב במסקנתה כל עוד לא נפלה טעות משפטית בהחלטתה ומובן שלא המבוטח מוסמך לקבוע אם הוא מסוגל לעבודה אליה נשלח או לאו (דב"ע מד' 01-924 מוחמד אחמד בושנאק נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע יח' 40). כן נקבע בפסיקה: "מכל האמור עולה כי העבודה המוצעת לנכה בנכות כללית אינה חייבת להיות עבודה התואמת את כישוריו המקצועיים של האיש, אלא יכולתו הפיזיולוגית". דב"ע מב'/01-1638 רוזינגר נטע נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע טו' 349. לשון אחרת מתפקיד הוועדה לבדוק האם המערער מסוגל לעבוד כלל לאור מצבו הרפואי, ובמידה שכן - באילו עבודות ובאילו אחוזי משרה. 14. סבורה אני כי מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי הוועדה לא יצאה ידי חובתה כמצוות רישא סעיף 209 (ב) לחוק הביטוח הלאומי לפיו עליה לבחון ראשית את השפעת ליקוייו של התובע על יכולתו לחזור לעבודה במלואה או בחלקה. לא נראה מקביעות הוועדה כי זו לקחה בחשבון את השפעת מחלת הריאות ממנה סובל המערער על יכולת התפקוד שלו ועל מסוגלותו לעבוד בעבודה מלאה כדבריה. 15. דברים אלה יפים ביתר תוקף, בשים לב לעובדה שהמערער התלונן על עייפות וכאבים בחזה כאשר פריטי הליקוי שיושמו בעניינו של המערער כוללים מרכיב ל"כאבים בחזה וקוצר נשימה בזמן התאמצות". ספק אם ביצוע עבודות חרושתיות ולו קלות כגון אריזה ומיון של דברים גדולים למשך יום עבודה מלא אינה מאמץ גופני. לא ניתן ללמוד מהאמור בפרוטוקול אם לגישת הוועדה עבודה משך יום עבודה מלא בעבודות שהוצעו על ידה אינה מהווה מאמץ גופני. 16. לאור האמור לעיל סבורה אני כי נפל פגם בקביעת הוועדה- ויש להשיב את עניינו של המערער לוועדה לעררים בעניין אי כושר על מנת שתבהיר ותתייחס לעובדה שפריט הליקוי שנקבע בעניינו של המערער 6 ב -ג כולל גוף זר בחלל בית החזה "הגורם לכאבים וקוצר נשימה בזמן התאמצות...".ותפרט במנומק האם לאור האמור עבודה למשך יום עבודה מלא אינה מהווה מאמץ גופני. 17. לאור האמור הערעור מתקבל באופן חלקי ומוחזר לוועדה כמפורט בסעיף 16 לעיל. 18. המשיב ישלם למערער סך של 1,500 ₪ הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד תוך 30 יום מהיום. 19. הצדדים רשאים לפנות בבקשת רשות ערעור לנשיא בית הדין הארצי לעבודה או למי יתמנה לכך על ידו תוך 30 יום מהיום בו יומצא פסק הדין לצדדים. רפואהאי כושר עבודהועדה רפואית (ערעור)ערעורועדה רפואית