קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על החלטת ועדת ערר לשירותים מיוחדים: 1. המערערת סובלת משורה ארוכה של ליקויים שבגינם נקבעו לה 100% נכות רפואית ותפקודית החל מיום 1.11.09. מטעם המערערת הוגשה תביעה לקבלת קצבת שירותים מיוחדים על פי סעיף 206 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק"), אך זו נדחתה על ידי המשיב נוכח החלטת הרופא המוסמך מיום 10.8.10, שאימץ את הערכת התלות לנכה שבוצעה על ידי אחות שביקרה בביתה של המערערת ביום 2.8.10, ושלפיה הוענקו לה 3 נקודות בלבד (על פי שיטת הנקודות הנהוגה במשיב). המערערת הגישה ערר לוועדת ערר לשירותים מיוחדים (להלן: "הוועדה"), אך זו דחתה את הערר בישיבתה מיום 29.12.10, ומכאן הערר שבפניי. 2. טענות המערערת כפי שעלו בנימוקי הערר שהגישה הן אלו: א. מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי תביעתה של המערערת אושרה, ובמפתיע הוחלט לשלול לה את הגמלה ולמחוק את הסעיפים המאשרים את זכאותה ללא כל נימוק והסבר ומבלי ששונו הטעמים שעמדו בבסיס ההחלטה. ב. הוועדה לא נימקה את קביעותיה כלל ועיקר ובמיוחד בעניין הרחיצה, האכילה וההשגחה. הוועדה הסתפקה בביקור האחות מיום .2.8.10 ולא העמידה את המערערת לבדיקה בפניה. לטענת המערערת הייתה הוועדה חייבת לבדוק אותה בעניין האכילה והרחיצה ולשאול אותה אודות פעולות אלו ומשלא עשתה כן נפל פגם משפטי בעבודתה. ג. בדוח האחות נקבע כי המערערת זקוקה לסיוע בחפיפת ראש ובניקוי הגב וכן זקוקה להכנת תנאי הרחצה ואף לנוכחות מאן דהו בעת הרחצה, וקביעות אלו אינן עולות בקנה אחד עם קביעתה של הוועדה כי היא אינה זקוקה לסיוע בניידות. ד. בדוח האחות נכתב ברורות כי בזמן כניסת המערערת לביתה היא נתמכה בבעלה ובנסיבות אלו היא זכאית לניקוד שיזכה אותה בקצבה. הוועדה טעתה גם בכך שקבעה שבעניין סיוע ללבוש קבעה כי המערערת זקוקה לסיוע במידה רבה, בה בעת שהאחות כתבה כי המערערת זקוקה לעזרה מליאה או רבה בהלבשה. ה. הוועדה ישבה בהרכב של שני פוסקים, שעל אף שהחוק מאפשר לה לכלול מספר זה, היה עליה להפעיל שיקול דעת נוכח מורכבות בעיותיה של המערערת ולמנות פוסק נוסף שהוא מומחה באחד משני התחומים הבעייתיים של המערערת - אורטופדיה או בריאות הנפש. ו. הוועדה התעלמה מהתיעוד הרפואי שעמד בפניה ושמצביע על אי יכולתה לתפקד. הוועדה גם התעלמה מקביעת הוועדה לעניין אי כושר שהעניקה לה 100% נכות. המערערת טענה כי היא מרותקת רוב הזמן למיטה, אינה יכולה לעשות את כל הפעולות הנדרשות לה בכוחות עצמה (לאכול, להתלבש, להתרחץ, לשמור על ההיגיינה האישית). 3. במהלך הדיון שהתקיים בבית הדין חזר ב"כ המערערת על טענתו ולפיה הוועדה לא בדקה את המערערת. בית הדין הפנה את ב"כ המערערת לפרוטוקול בו צוין שהמערערת לא שיתפה פעולה עם הוועדה ולכן היא לא יכולה לבודקה. ב"כ המערערת השיב כי מדובר רק על עניין ההלבשה, ובכל מקרה, ביקש לצרף לטענותיו טענה שהשמיע בית הדין במסגרת הדיון ולפיה ייתכן והיה טעם לפגם בכך שהוועדה לא התרתה במערערת שאי שיתוף הפעולה עלול לפגוע בה. ב"כ המשיב התנגד להתייחסות לטענה זו. 4. סעיף 206 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק") קובע את זכאותו של הנכה לקצבה בגין שירותים מיוחדים, המוגדרים כ"שירותים לטיפול אישי בו ולעזרת בית לשירותו האישי ולמשק ביתו". השר, מתוקף הסמכות שהעניק לו המחוקק, תיקן תקנות להשתתפות המוסד במתן השירותים המיוחדים - תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (מתן שירותים מיוחדים), התשל"ט-1978. בתקנה 3 נקבע כי נכה התלוי בעזרה רבה מהזולת בביצוע רוב פעולות היומיום ברוב שעות היממה או הזקוק להשגחה מתמדת, זכאי לקצבה מיוחדת בסכום השווה ל-50% מקצבת יחיד מליאה. יצוין כי הפסיקה הכירה בטופס בו משתמש המוסד לצורך הערכת תפקודו של המבוטח על פי שיטת הניקוד המנחה את פקיד התביעות אם לקבל את התביעה או לדחותה. ברם, נפסק כי מאחר והטופס אינו מעוגן בחוק או בתקנות הוא אינו מחייב את בית הדין, אך בית הדין ייעזר בעובדות שנקבעו באותו טופס והוא זה שיקבע בסופו של דבר על יסוד העובדות אם התלות בזולת היא "רבה" או "לחלוטין" (דב"ע מב/0-128 שוקר - המוסד לביטוח לאומי פדע יד 278). השר תיקן תקנות גם לעניין ועדות הערר - תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (ועדות עררים לשירותים מיוחדים ולילד נכה), התשנ"ה-1995 - בהן נקבע (תקנה 3) כי הרכבה של ועדת עררים לשירותים מיוחדים יהיה בן שניים או שלושה חברים (רופא מומחה ו/או אח בעל ניסיון של שנה בבדיקת מידת התלות בעזרת הזולת בביצוע פעולות היום יום ו/או פסיכולוג מומחה, פיזיותרפיסט, מרפא בעיסוק או קלינאי תקשורת). בתקנה 4 נקבעו העניינים שאותם רשאית ועדת ערר לשנות, לאשר או לבטל: (1) מידת התלות של העורר בעזרת הזולת; (2) הצורך בהשגחה על הזולת; (3) התקופה שבה היה העורר תלוי בעזרת הזולת או זקוק להשגחה. תקנה 8 מחייבת את הוועדה לעררים לבדוק את העורר "ואולם, רשאית הוועדה בהסכמת העורר...לדון בערר על סמך מסמכים בלבד". 5. מן הכלל אל הפרט - הוועדה התכנסה ביום 29.12.10 בהרכב של רופא פנימאי ושל אחות. הרכב זה עונה לדרישות התקנות שהסמיכו "רופא מומחה" לשבת בוועדה ולא דווקא רופא מתחום מסוים, וטענות ב"כ המערערת בעניין זה אינן מבוססות. המערערת חתמה כי היא מסכימה להיבדק על ידי הוועדה. בפועל, הוועדה רשמה בפרוטוקול בבוחנה את פעולת ההלבשה של המערערת כי היא סירבה לכל ניסיון לשתף פעולה, ומשך הפנתה הוועדה לביקור האחות בו נכתב כי המערערת זקוקה לסיוע במידה רבה. ברם, הוועדה המשיכה ואימצה באופן אוטומטי את האמור בדוח האחות גם באשר לשאר הפעולות שאותן בחנה, מבלי שציינה בפרוטוקול כי המערערת סירבה לשתף פעולה ומבלי שהעמידה בפניה את האפשרות להציג לה את יכולותיה בתחומים אלה. בפרק הדיון והנימוקים הסבירה הוועדה כי: "בבדיקה היום הבת הציגה מצב קשה יותר ולדבריה מצב זה נמשך מעל לשנתיים, לפיכך הוועדה לא מקבלת את דבריה ומסתמכת על ביקור בית שנערך ב- 2/8/10, רקע החומר הרפואי שבתיק". בפתח הישיבה אכן הציגה ביתה של המערערת מפיה (תרגמה את דבריה) מצב קשה ולפיו כי היא לא יכולה ללכת, אינה יכולה להתלבש ולא לובשת שום פריט לבד. מתקלחת בישיבה על כסא, הבנות רוחצות אותה. הבנות בבוקר רוחצות לה פנים וידיים ומצחצחות לה שיניים. לפעמים מאכילים אותה. אין ספק שמצג זה אינו תואם את האמור בדוח האחות, אולם מדובר על פער של כארבעה חודשים בין בדיקת האחות לבין בדיקת הוועדה, והיה על הוועדה לבחון את המגבלות בעצמה או לבקש את הסכמתה של המערערת לכך שהיא תסתמך על האמור בדוח האחות, וזאת לא נעשה ובכך נפל פגם בעבודתה של הוועדה. על האמור ניתן להוסיף כי ככל שביקשה הוועדה להיתלות באי שיתוף הפעולה מצידה של המערערת כדי לבסס את החלטתה על הדוח, היה עליה להבהיר זאת למערערת ולציין זאת בפרוטוקול, אך גם זאת לא נעשה (וראו לעניין זה: דב"ע נב/01-27 דוד ממן - המל"ל, פד"ע כו 334). 6. מכלל האמור לעיל הגעתי למסקנה כי נפלה טעות משפטית בעבודתה של הוועדה ואני מורה על החזרת עניינה של המערערת לוועדה, באותו הרכב, שתעמיד את המערערת לבדיקה שלה באשר לכל אחת מהפעולות היומיומיות השונות הנבחנות לשם קביעת זכאותה של המערערת לקצבת שירותים מיוחדים. ככל שהמערערת לא תשתף פעולה בבדיקתה תתרה בה הוועדה כי סירובה עלול לפגוע בה ותציין זאת בפרוטוקול בנוגע לכל אחד מהסעיפים הנבחנים. לאור התוצאה אליה הגעתי ישלם המשיב למערערת סך של 1,500 ₪ בגין הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. 7. במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דיני זה עליו להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת עותק פסק הדין. שירותים מיוחדיםערעורעררועדת ערר