קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על החלטת רשם ביטול עיקול זמני: עניינו של פסק דין זה - ערעור על החלטת כב' הרשם פרנקל מיום 7.11.10, הדוחה את בקשת המערערים לביטול צו עיקול זמני שהוטל כנגדם. רקע עובדתי 1. מר אליק טל, המערער 2 (להלן - "המערער"), היה במועדים הרלוונטיים דירקטור ובעלים של המערערת 1 (להלן - "קלאסיק"), שעיקר עיסוקה בניהול חנויות נעליים ובהן חנות בקניון "מול הים" באילת (להלן - "החנות"). 2. גב' סיגל בוהדנה, המשיבה, עבדה בשירותה של "קלאסיק" כמנהלת החנות החל מיום 1.6.1991 ועד לאחרונה - תקופה של כ - 19 שנה. 3. ביום 1.3.09 נחתם בין המערער לבין חברה בשם "קאמאו שיווק נעליים בע"מ" הסכם להקמת חברה פרטית שתעסוק בניהול חנויות נעליים, ובהן החנות (נספח ב' לבקשה לביטול הצו; להלן - "ההסכם"). בהתאם לאמור בהסכם הוקמה על ידי הצדדים לו חברה בשם "דאדא שיווק נעליים בע"מ" (להלן - "דאדא"). "קלאסיק" אינה (ולא היתה) צד להסכם. 4. ביום 1.9.10 הגישה המשיבה תביעה כנגד המערערים וכנגד "דאדא" (ס"ע 1914-09-10), שבה היא עותרת לחיובם, יחד ולחוד, בתשלום פיצויי פיטורים, פדיון חופשה, דמי הבראה, הפרשות לפנסיה ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים - בשיעור כולל של 404,484 ₪. בכתב התביעה טענה המשיבה כי אינה יודעת מי היא מעסיקתה; כי חילופי המעבידים מזכים אותה בפיצויי פיטורים; כי במשך שנות עבודתה לא שולמו לה מלוא זכויותיה כדין; כי המערער פיזר ערפל בעניין חילופי המעסיקים והכל על מנת להתחמק מתשלום זכויותיה; כי "דאדא" עשתה יד אחת עם המערערים ולא גילתה לה דבר בעניין; כי רק כעבור מספר חודשים התברר לה כי ה?לכה שולל וכי קיים חשש ממשי כי זכויותיה לא תשולמנה; כי כל פניותיה למערערים לתשלום פיצויי פיטורים ויתר זכויויתה - לא נענו; וכי לאור השימוש לרעה שעשה המערער בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת, יש להרים את מסך ההתאגדות מעל "קלאסיק" ולהטיל את החיוב בתשלום זכויותיה גם על המערער באופן אישי. 5. במקביל להגשת התביעה, הגישה המשיבה בקשה למתן צו עיקול זמני במעמד צד אחד, כנגד המערער וכנגד קלאסיק (ולא כנגד דאדא) (להלן - "הבקשה למתן הצו"). בבקשתה חזרה המשיבה על הטענות שבכתב התביעה וציינה כי המערערים פעלו במכוון להסתיר ממנה את חילופי המעסיקים בחנות ואת המשמעויות הנגזרות מכך כלפיה, וכי לאחרונה ביצע המערער פעולות הנראות כהברחת נכסים מ"קלאסיק", הכל במטרה להונות את נושיו ואותה, ולמנוע ממנה את זכויותיה שנצברו משך כעשרים שנה. 6. ביום 1.9.10 נתן כב' הרשם פרנקל צו עיקול זמני במעמד צד אחד על סך של 114,000 ₪, שהוא הסכום הנתבע בגין פיצויי הפיטורים בלבד (להלן - "הצו"). 7. ביום 19.9.10 (לפני הגשת כתב ההגנה מטעמם) הגישו המערערים בקשה דחופה לביטול הצו (להלן - "הבקשה לביטול הצו"). ביום 7.11.10 התקיים דיון בבקשה לביטול הצו ובו נחקרו המשיבה והמערער. בחקירתה סיפרה המשיבה, כי עזבה את החנות כחודש וחצי לפני מועד הדיון, היינו בחודש 09/10, לאחר שהודע לה כי המערער "לא נמצא במערכת" (עמ' 3 לפרוטוקול הדיון). 8. בו ביום ניתנה החלטת הרשם הדוחה את הבקשה. בהחלטתו קבע הרשם, בין היתר, כי לא ניתן לראות במשיבה כמי שהסכימה להיות מועסקת על ידי "דאדא"; כי על פניו נראה ש"דאדא" הוקמה על מנת להתחמק מתשלום זכויותיה של המשיבה; כי המערער עירב בין נכסיו לבין נכסי "קלאסיק" ונכסי "דאדא"; כי עירוב נכסים זה מצדיק את הרמת מסך ההתאגדות; כי ביטול הצו יכול להכביד בצורה ממשית על ביצוע פסק דין לטובת המשיבה; כי קיימות ראיות לכאוריות להוכחת התביעה; וכי לאור כל אלה לא ניתן להיעתר לבקשה ולבטל את הצו. 9. ביום 15.11.10 הגישו המערערים ערעור על החלטת כב' הרשם - הוא הערעור שבפנינו. תגובת המשיבה הוגשה ביום 2.1.11, ובהסכמת הצדדים ניתן פסק דין זה בהסתמך על כתבי הטענות והסיכומים שהוגשו מטעמם. טענות המערערים 10. טענתם המרכזית של המערערים היא כי לתובעת אין עילת תביעה כלפיהם ועל כן לא היה מקום ליתן את הצו לכתחילה. לדבריהם, ביום 1.11.09, אף לשיטת המשיבה עצמה, נמסר למשיבה כי היא עוברת לעבוד תחת "דאדא"; איש לא פיטר אותה אלא היא החליטה להתפטר, ועל כן זכאותה לפיצויי פיטורים תקום כלפי "דאדא" אם וכאשר תפוטר. המערערים סבורים כי אילו היתה המשיבה מגישה את תביעתה בחודש 11/09 וטוענת כי אינה מעוניינת לעבוד תחת "דאדא", היתה קמה לה עילת תביעה, אך שעה שהתביעה הוגשה כעבור חודשים רבים לאחר שנקלטה לעבוד תחת "דאדא" וידעה שהיא עובדת תחתיה, ושעה שאף היא עצמה אינה טוענת כי פוטרה - לא קיימת לה כל עילת תביעה כלפיהם ויש לבטל את הצו. עוד טוענים המערערים, כי לא היה מקום להרים את מסך ההתאגדות ולהטיל עיקולים הנוגעים למערער, וזאת טרם בירור התובענה ושעה שיש מחלוקת לגבי זהות המעביד. כמו כן סבורים המערערים, כי התנהלות המשיבה - שבחרה שלא לעמוד על הגשת כתב הגנה מטעם "דאדא" ולא ביקשה פסק דין נגדה - אומרת דרשני. טענה נוספת שהעלו המערערים בסיכומיהם היא, כי נמצא שלמשיבה ישנה קופת פיצויים בגין תקופת העסקתה אצל "קלאסיק", והדבר מהווה בטוחה הולמת המייתרת את הצורך בצו העיקול, שהוטל בשיעור הסכום הנתבע בגין פיצויי הפיטורים בלבד. טענות המשיבה 11. בתגובתה להודעת הערעור חוזרת המשיבה על הטענות המופיעות בכתב התביעה ובבקשה למתן הצו ומדגישה כי המערער הסתיר את מהות ההסכם ואת השלכותיו עליה והתנכר לזכויותיה; כי ההסכם אינו כולל כל התייחסות לזכויות העובדים, למעט חובת המערער; כי הצדדים להסכם נקלעו לסכסוך משפטי שבעקבותיו "דאדא" קרסה והיא עומדת בפני פירוק על ידי נושיה; כי בשל התנהלותו של המערער - הימנעות מכינוס העובדים לישיבה מסודרת שבה יודיע על השינויים, הסתרת הכוונות ופיזור הבטחות שווא כי הוא מוסיף להיות המעסיק שלה ודואג לזכויותיה - נמנע ממנה להחליט אם להתפטר כדין מפוטרת או להמשיך לעבוד; כי לאחר שהוגשה בקשתה למתן הצו הגיעו לידיה מסמכים רבים המצביעים על התנהלותו השקרית והמניפולטיבית של המערער. המשיבה מדגישה כי גם לאחר שהמערער הודיע לה ביום 1.6.09 על חילופי המעסיקים, המשיכו תלושי השכר להינתן על ידי "קלאסיק" וכי רק ביום 1.11.09 הודע לה כי התלושים יינתנו על ידי "דאדא". לדבריה, מנהלי "דאדא" הודיעו לה כי הם אינם מכירים בזכויותיה בגין העבר, ומילאו פיהם מים לגבי המצב החדש, אולם היא סמכה על המערער שביקש ממנה להמשיך בעבודתה בחנות, ורק כעבור חודשים הבינה כי ה?לכה שולל על ידו. לדברי המשיבה, רק במסגרת הדיון בבקשה (לביטול הצו) נחשפה להסכם, והמערער הורה לשותפיו להסכם שלא לספר לעובדים על פרטי ההסכם, במטרה להתחמק מתשלום זכויותיהם, תוך שמעל פני השטח הבטיח לה כי ידאג לזכויותיה. המשיבה תומכת יתדותיה בהחלטת כב' הרשם פרנקל ובנימוקיה - כי הציגה תשתית רחבה ואיתנה לקיומה של עילת תביעה, כי הוכיחה את יסוד ההכבדה וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתה. כן טוענת המשיבה כי לאור עירוב הנכסים שהמערער עצמו הודה בו בחקירתו ישנה עילה להרמת המסך, כי המערער התנהל בחוסר תום לב על מנת להתחמק מתשלום זכויותיה, וכי לאור כל האמור יש להותיר את הצו על כנו. המסגרת הנורמטיבית 12. תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984 (להלן - "התקנות"), החלה בבתי הדין לעבודה מכח תקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 - קובעת הוראות כלליות לגבי בקשות לסעד זמני - "362. (א) הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש. (ב) בהחלטתו בדבר מתן הסעד הזמני, סוג הסעד, היקפו ותנאיו, לרבות לענין הערובה שעל המבקש להמציא, יביא בית המשפט בחשבון, בין השאר, שיקולים אלה: (1) הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר; (2) אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות הענין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש." (ההדגשה שלי - י.א.ש.). תקנה 374 לתקנות מתייחסת לסעד העיקול הזמני וקובעת, בין היתר, כך - "374. (א) לא יינתן צו עיקול זמני אלא בתובענה לסכום כסף; ואולם בתובענה לדבר שבעין רשאי בית המשפט או הרשם לצוות על עיקול הנכס הנתבע. (ב) בית המשפט או הרשם רשאי לתת צו עיקול זמני על נכסים של המשיב שברשותו, ברשות המבקש או ברשות מחזיק, בכפוף להוראות סימן א', ואם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין..." (הדגשה שלי - י.א.ש.). 13. חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו קובע כי "אין פוגעים בקניינו של אדם" אלא "בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש". לאור זאת נדרשים בתי המשפט לאזן בין שני אינטרסים נוגדים; מחד - אינטרס התובע לקבל את זכויותיו אם וכאשר יינתן פסק דין לטובתו, ומאידך גיסא - אינטרס הנתבע שלא תיפגע זכות הקניין שלו כל עוד לא ניתן פסק דין נגדו. פסיקת בתי המשפט קובעת כי במאזן האינטרסים יש ליתן עדיפות לאינטרס הנתבע הן בשל מעמד הבכורה של זכות הקניין, הן בשל העובדה כי התובע נושא בנטל הראיה (בש"א 4459/94 סלמונוב נ' שרבני, פ"ד מט (3) 479). המעמד העדיף של אינטרס הנתבע בא לידי ביטוי בעמידת מבקש העיקול בשלושה תנאים: הצגת תשתית ראייתית המקימה זכות לכאורה, המצאת ערובה, והוכחה כי אם לא יינתן צו העיקול, יתקשה מבקש העיקול לבצע את פסק הדין, אם וכאשר יינתן לטובתו. הכרעה 14. בענייננו אין מחלוקת כי המשיבה המציאה ערובה כנדרש, ויש לבחון את קיומם של שני התנאים הנוספים. א. עילת תביעה לכאורה 15. אין חולק כי המשיבה לא התפטרה בסמוך לחילופי המעסיקים בחנות. גם אין חולק כי המשיבה לא פוטרה מעבודתה על ידי "קלאסיק" או על ידי "דאדא". השאלה היא אם בנסיבות העניין יש לראות את המשיבה כאילו פוטרה על ידי המערערים במועד חילופי המעסיקים, או כאילו התפטרה בדין מפוטרת בחודש 09/10 - או שמא העובדה שלא התפטרה בסמוך לחילופי המעסיקים והוסיפה לעבוד בחנות עוד חודשים רבים לאחר מכן, מלמדת על הסכמתה לעבור לעבוד תחת "דאדא", ועל כן התפטרותה בחודש 09/10 אינה מזכה אותה בפיצויי פיטורים. 16. בפרשת רמת"א קבע בית המשפט העליון כי - "... כאשר עובד במפעל בוחר להמשיך ולעבוד במקום עבודתו גם לאחר שמעבידו הוחלף במעביד חדש, יש לפרש זאת כהסכמה מצדו ליצירת יחסי עובד-מעביד בינו לבין המעביד החדש, וכן נשמרות לו כל הזכויות הנתונות לו על-פי דיני העבודה ועל-פי ההסכמים הקיבוציים שנכרתו בתקופת העסקתו על-ידי מעבידו הקודם." (בג"ץ 8111/96 הסתדרות העובדים החדשה נ' התעשייה האווירית לישראל בע"מ, פ"ד נח (6) 481 (להלן - "פרשת רמת"א") בסעיף 7 לפסק דינו של כב' הש' (בדימוס) ת' אור; הדגשה שלי - י.א.ש.). ובפרשת וורונין נקבע כי - "הכלל הוא שעובד הממשיך לעבוד במקום עבודה פלוני לאחר החלפת הבעלים בו, אינו זכאי לפיצויי פיטורים בשל עצם החלפת הבעלות במפעל." (בעד"מ (ארצי) 1011/04 א. דינמיקה שירותים 1990 בע"מ - וורונין, ניתן ביום 21.8.05 (להלן - "פרשת וורונין") בסעיף 5 לפסק דינו של הנשיא אדלר). 17. יחד עם זאת, בפרשת רמת"א נקבע מפי הש' (בדימוס) ת' אור ובהסכמתם של השופטים דורנר וריבלין, כי - "... העברת הבעלות במקום העבודה אינה מנתקת מאליה את הקשר החוזי בין העובד למעבידו הקודם... העברת עובד למעביד אחר דורשת את הסכמתו המפורשת או המשתמעת של העובד אם מראש, בעת כריתת חוזה ההעסקה או קשירת יחסי העבודה, ואם בעת חילופי המעבידים. ... אין קיימת נורמה שעל-פיה יהפכו עובדים לעובדיו של מי שרכש את המפעל שהוא מקום עבודתם, בניגוד לרצונם המפורש, ובלי שניתן לפרש את התנהגותם כהסכמה לכך. ... כאמור לעיל, לפי המצב המשפטי הקיים כיום, עובד אינו יכול בדרך-כלל למנוע ממעבידו לבצע שינוי מבני בעסקו, אולם מכאן אין דרך כלשהי להסיק כי הוא מסכים 'להימכר', באופן עיוור, עם קווי הייצור, הציוד המשרדי והמבנה של העסק לידי מעביד חדש שזהותו לא הייתה ידועה לו כלל בעת שכרת את הסכם העבודה שלו. ... ההנחה היא שעובד היודע על האפשרות שמעבידו ירצה למכור את עסקו כ'עסק חי' גם יודע שזכותו היא שלא להיות 'נמכר' עם העסק. הנחתו של העובד היא שכשיבקשו 'להעבירו' למעביד החדש, יבואו עמו בדברים כדי לקבל את הסכמתו. הנחה זו מבוססת... גם על כך שבדרך זו מתנהלים הדברים דרך כלל. מה שקורה בפועל הוא שהמעביד בא בדברים עם עובדיו או עם נציגיו כדי לברר עמם את הסכמתם לעבוד עבור המעביד החדש, ומה תנאיהם, אם יש כאלה, למעבר. גם המעביד החדש אינו יוצא מתוך הנחה שעם העסק שהוא קונה הוא בא מבחינה משפטית בנעליו של המעביד הקודם כלפי עובדיו לכל דבר ועניין. הוא יברר תחילה אם העובדים או חלקם יישארו לעבוד במפעל שרכש. הוא יברר זאת גם עם המעביד הקודם ועם העובדים או נציגיהם. אכן, אף אחד מהצדדים לעיסקת העברת המפעל אינו יכול לצאת מתוך הנחה שקיימת הסכמת העובדים לכך שהעברת הזכויות והחובות כלפי העובדים מהמעביד הקודם למעביד החדש 'מונחת בכיס'." (סעיפים 22-36 לפסק הדין; הדגשה שלי - י.א.ש.). ובפרשת וורונין נקבע כי - "יתכנו נסיבות בהן עובד הממשיך לעבוד באותו מקום עבודה פיזי, בעת החלפת ספקי שירות, ימצא זכאי לפיצויי פיטורים ממעסיקו הקודם, וזאת על שום שרואים את החלפת ספקי השירות כפיטורים. מבלי לקבוע רשימה סגורה של מקרים מעין אלה ניתן למנות את המקרים הבאים: ... יש חשש, כי... המעביד החדש לא יעמוד בתשלום פיצויי הפיטורים בעד התקופה הקודמת..." (הדגשה שלי - י.א.ש.). 18. בענייננו - המשיבה סיפרה בחקירתה בפני הרשם כי "אף אחד לא שאל אותי אם אני רוצה לעבור (ל"דאדא" - י.א.ש.)". כשנשאלה המשיבה מדוע לא התפטרה עם חילופי המעסיקים השיבה כי "פחדתי להפסיד את הפיצויים שלי. אליק (המערער - י.א.ש.) כל הזמן אמר שאני עובדת שלו." ועוד ציינה המשיבה כי "אני לא יודעת אצל מי אני עובדת היום. אני עבדתי אצל אליק טל"; וכי גם לאחר חילופי המעסיקים "אף אחד לא אמר לי מלבד אליק טל מה לעשות" ו"כלום לא השתנה, הכל התנהל כפי שהיה בעבר, אליק היה המנהל כל התקופה." על עזיבת החנות סיפרה המשיבה כי "התקשרו ואמרו שאליק כבר לא נמצא במערכת... ואני קמתי והלכתי... מבחינתי אם אליק טל לא נמצא במערכת אין לי מה להמשיך לעבוד כי אליק לא נמצא." (עמ' 1-3 לפרוטוקול מיום 7.11.10). מדברים אלה עולה כי מבחינת המשיבה, העבודה בחנות היתה מול המערער, וכי עובדה זו היתה מבחינתה תנאי שאין בלתו. המשיבה ראתה במערער כל התקופה, גם לאחר חילופי המעסיקים ועד לאחרונה, כמנהל החנות ומעסיקה, וכאשר נוכחה לדעת - לאחר הגשת התביעה ולפני חקירתה בפני הרשם - כי החנות למעשה אינה עוד בידיו של המערער - התפטרה. מהראיות עולה עוד כי סברתה של המשיבה כי המערערים הם מעסיקיה נבעה בין היתר מכך שגם לאחר חילופי המעסיקים, הוסיפה "קלאסיק" להוציא את תלושי השכר של המשיבה משך חודשים רבים, ומכך שהמערער אמר לה, לטענתה, "שזה משהו זמני" וש"אמשיך לקבל מקלסיק נעליים הוא מטפל בזה" (עמ' 2 לפרוטוקול מיום 7.11.10, שורות 2-3). המערער עצמו אישר כי "קלאסיק" הוסיפה לשלם את שכר המשיבה עד לחודש 10/09 או 11/09 (עמ' 4 לפרוטוקול). המערער טען בחקירתו בפני הרשם כי אמר לשותפיו להסכם, שעליהם לדאוג לזכויות העובדים שעבדו ב"קלאסיק" והמשיבה בהם, אולם אישר כי בהסכם אין התייחסות לעובדים דוגמת המשיבה וכי אין כל מסמך בכתב המופנה למשיבה (או לעובדים אחרים) המציין את עובדת חילופי המעסיקים ומבטיח את זכויותיה לרבות פיצויי פיטורים (עמ' 4 לפרוטוקול). כמו כן, מסמכים שהציגה המשיבה מאשרים את חששה כי "דאדא" לא תוכל לעמוד בתשלום פיצויי הפיטורים עבור מלוא תקופת עבודתה ב"קלאסיק". 19. לאור כל האמור, לכאורה סביר להניח כי אילו היתה המשיבה מודעת בזמן אמת למלוא פרטי ההסכם ולכך שהמערער אינו עוד מעסיקה, היתה מודיעה על סירובה לעבור לעבוד תחת "דאדא", ואז - לאור קביעות בג"ץ בפרשת רמת"א - היה על המערערים להחליט אם להוסיף ולהעסיקה או לפטר אותה תוך תשלום מלוא זכויותיה. כמו כן, לכאורה סביר להניח שאילו היה תוכנו של ההסכם מגיע לידיעתה של המשיבה בזמן אמת, והיתה מבחינה כי הוא אינו כולל כל התחייבות של "דאדא" לגבי הזכויות שצברה בעבודתה אצל "קלאסיק" - היתה מסרבת לעבור לעבוד תחת "דאדא" כל עוד לא שילמו לה המערערים את זכויותיה. ניסיונם של המערערים לבוא כיום ולייחס למשיבה הסכמה משתמעת לעבור לעבוד אצל "דאדא" הוא בלתי ראוי, שכן התנהלותם שלהם - ועל פניו אף תוך הטעיית המשיבה על ידי המערער - היא שמנעה ממנה לקבל החלטה מושכלת ומבוססת באשר לעתידה בחנות, ומנעה ממנה להודיע על סירובה לעבוד תחת "דאדא" ולנסות לקבל את זכויותיה מ"קלאסיק". משעולה כי "דאדא" מתכחשת לזכויות שצברה המשיבה במשך כל השנים (נספח ה' לכתב התביעה; נספחים ז' וח' לתגובה לבקשה לביטול הצו). משעולה כי ההסכם אינו מבטיח את זכויותיה; משאין חולק כי המערערים לא הודיעו למי מעובדי החנות, בצורה מסודרת, מפורטת והוגנת על חילופי הבעלות ועל השינויים הנובעים מכך; ומשעולה לכאורה כי המערער נמנע מכך במכוון וכי המשיבה סמכה על הבטחותיו - לא ניתן לומר כי הישארותה של המשיבה בחנות תחת "דאדא" מהווה הסכמתה המשתמעת לכך. 20. משלכאורה לא ניתנה הסכמת המשיבה - לא במפורש ולא במשתמע - לעבור לעבוד תחת "דאדא", היה על המערערים להחליט אם להוסיף ולהעסיקה או לפטר אותה תוך תשלום מלוא זכויותיה. כמו כן ייתכן שלאור החשש - שכפי הנראה היה קיים כבר במועד חילופי המעסיקים - כי "דאדא" לא תוכל לשלם למשיבה את מלוא זכויותיה בגין תקופת העסקתה ב"קלאסיק", יש לראות את חילופי המעסיקים כאקט של פיטורים המזכה את המשיבה בפיצויי פיטורים מ"קלאסיק". מכאן כי למשיבה עילת תביעה לכאורה כלפי המערערים. ב. הכבדה 21. המסמכים שהגישה המשיבה לבית הדין במסגרת תגובתה לערעור מצביעים על כך שמצבם הכלכלי של המערערים ושל "דאדא" אינו פשוט (ראו תמצית רישום מרשם החברות, נספח א' לבקשה למתן הצו; דרישה מחודש 2/10 המופנית ל"קלאסיק" לתשלום חוב מהמוסד לביטוח לאומי בשיעור העולה על 53,000 ₪ - נספח ב' לתגובה לבקשה לביטול הצו; מכתב מחודש 2/10 מרשות המסים ל"דאדא" על הטלת עיקול על כספים השייכים ל"קלאסיק" בשיעור של 564,350 ₪ - נספח ה' לתגובה לבקשה לביטול הצו) ושבין מנהלי "דאדא" לבין המערער התגלע סכסוך שבעקבותיו הם פנו להליך בוררות (סעיפים 17-19 לתצהיר המערער בבקשה לביטול הצו ונספח ב' לבקשה זו). עובדות אלה מצביעות על כך שקיים ספק ש"דאדא" תוכל לעמוד בהתחייבויותיה על פי דין לתשלום זכויות המגיעות למשיבה בגין תקופת עבודה שקדמה לעבודה בחברת "דאדא". ועוד. המערער עצמו סיפר בחקירתו בפני כב' הרשם כי הפקיד את הכספים שהעבירה "דאדא" ל"קלאסיק" בחשבונה הפרטי של בתו, משום ש"קרסתי באותו שלב, עוד לפני כן וחשבוני היה מוגבל" (עמ' 5 לפרוטוקול). משכך, טענות המשיבה להברחת נכסים מ"קלאסיק" על ידי המערער, יש להן לכאורה על מה לסמוך. כל האמור מוביל למסקנה כי היה ותזכה המשיבה בתביעתה, יקשה עליה לממש את פירות זכייתה, אם לא ייוותר הצו על כנו. ג. הרמת מסך 22. המערער בחקירתו אישר כי כספים שהעבירה "דאדא" ל"קלאסיק" הוכנסו על ידו לחשבון הבנק של בתו (עמ' 4-5 לפרוטוקול). מסמכים נוספים שהציגה התובעת מצביעים גם הם על עירוב הנכסים שביצע המערער בין חשבונות "קלאסיק", "דאדא" וחשבונות בני משפחה (נספח ו' לתגובה לבקשה לביטול הצו - צילום שיק משוך על ידי "דאדא" ע"ס כ-35,000 ₪, שהופקד בחשבון הבנק של בתו של המערער). התנהלות זו בשילוב עם הראיות לכאורה המצביעות על כך שהמערער נמנע מלמסור למשיבה הסברים מפורטים וראויים בנוגע לחילופי המעסיקים ובנוגע לזכויותיה - מצביעה על שימוש לרעה שעשה המערער בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת, ומצדיקה בשלב זה את הרמת המסך בענייננו. סוף דבר 23. הערעור נדחה. צו העיקול נותר על כנו. 24. לאור טענות המערערים בעניין קופת הפיצויים העומדת לרשות המשיבה - תמציא "כלל חברה לביטוח בע"מ" לבית הדין מסמך המאשר מהו הסכום המצוי בקופה שעל שם המשיבה (רכיב הפיצויים בלבד), וזאת עד ליום 14.3.11. היה ויימסרו המערערים התחייבותם שלא לפנות ל"כלל חברה לביטוח בע"מ" בבקשה למשיכת הכספים, וימסרו הסכמתם כי הסך המופקד בקופה ישוחרר לידי המשיבה בלבד, בכפוף למתן פסק דין לטובתה - יינתן צו המורה על הפחתת סכום העיקול בשיעור הכספים המצויים בקופה (רכיב הפיצויים) לטובת המשיבה. 25. המערערים יישאו בהוצאות המשיבה בבקשה לביטול הצו ובערעור ובשכ"ט עו"ד בשיעור של 5,000 ₪. ערעור על החלטת רשםעיקול זמנירשםערעורעיקול