קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פגם בהליך פיטורים של עובד מדינה: תובענה זו עניינה בפיטורי התובע אשר היו, לשיטתו, תוצאה של התנכלות עקב שחיתויות אשר חשף. בית הדין אף התבקש לפסוק לזכות התובע סכומי כסף שונים אשר שולמו לו, לטענתו, בחסר במהלך תקופת עבודתו ועם סיומה. העובדות הצריכות לעניין התובע עבד אצל הנתבעת כמפקח בניה החל מיום 15/03/00 ועד ליום 30/10/08. במהלך שנת 2003 נעכרו יחסי העבודה בין התובע לבין הממונה עליו בעבודה, מר עמית גופר אשר היה באותה העת ממונה הפיקוח על הבניה באיזור המרכז (להלן: מר גופר). יחסים עכורים אלו באו לידי ביטוי בחוות דעת והערות שליליות אשר רשם מר גופר בתיקו האישי של התובע מחד, ובתלונות אשר הגיש התובע כנגד מר גופר, מאידך. ביום 16/02/06 הורה מר ישראל ענב, סמנכ"ל בכיר למינהל ולמשאבי אנוש בנתבעת על שיבוצו הזמני של התובע לעבודה ביחידה לפיקוח על הבניה במחוז דרום. העברת התובע למחוז דרום נעשתה בעקבות תלונות אשר הגיש התובע לנציבות שירות המדינה ולמבקר המדינה, כנגד מר גופר וכנגד מר אברהם דותן, מנהל היחידה הארצית לפיקוח על הבניה (להלן: מר דותן). ביום 14/11/06 לאחר שנודע לו כי ההליכים המשמעתיים כנגד הממונים עליו הסתיימו, ביקש התובע לשוב לעבודה במחוז מרכז. בסמוך לתקופה בה ביקש התובע לשוב לעבודה במחוז המרכז נעכרו אף היחסים בינו לבין הממונה עליו במחוז דרום, מר אילן שגיא. עיון במסמכים הרבים אשר הוגשו על ידי הצדדים לתיק בית הדין מלמד כי מר שגיא התלונן כנגד התובע בנציבות שירות המדינה, רשם הערות שונות בתיקו האישי של התובע וביקש להביא לפיטוריו. התובע לא טמן ידו בצלחת ופנה בתלונות שונות כנגד מר שגיא לגורמים שונים ובהם מבקר המדינה, נציבות שירות המדינה וועד העובדים בנתבעת. לאור היחסים המתוחים בין התובע לממונים עליו ביקשה הנתבעת להעביר את התובע לתפקיד ביחידה אחרת באיזור המרכז, אך ניסיון זה לא צלח עקב התנגדות התובע. ההתדרדרות ביחסי העבודה המשיכה וביום 24/03/08 הודיע מנכ"ל משרד הפנים מר אריה בר לתובע על זימונו לשימוע לצורך סיום העסקתו. במכתבו ציין מר בר כי נעשו ניסיונות על ידי הנתבעת למצוא פתרון ליחסי העבודה העכורים עם התובע, ניסיונות אשר נדחו על-ידי התובע. לתובע נערך הליך שימוע בעל פה ובכתב אשר במסגרתו הוצגו בפניו הטענות כנגדו וכן המסמכים המבססים טענות אלו. במסגרת הליך השימוע נערכו שתי ישיבות, ביום 15/06/08 וביום 03/08/08. ביום 28/10/08 הודיעה הנתבעת לתובע על פיטוריו, אשר נכנסו לתוקף ביום 30/10/08. על פי הודעת הנתבעת התבססו פיטורי התובע על הנימוקים הבאים: "...אי חידוש החוזה עמך נעשה לאחר תלונות רבות מהממונים עליך ומגורמי חוץ על תפקודך החל מהשנה הראשונה להעסקתך. אינך ממלא תפקידך כראוי, הינך נעדר פעמים רבות ותפוקותיך נמוכות ביותר. סירבת להתייחס לתלונות שהוצגו בפניך וכן אינך מוכן לקבל ביקורת על תפקודך..." בעקבות פיטוריו הגיש התובע ביום 15/12/08 תביעה זו וכן בקשה לצו מניעה זמני אשר יורה על בטלות פיטוריו עד להכרעה בתביעה העיקרית. בקשת התובע לצו מניעה זמני נדחתה על ידי בית הדין אף מבלי שנערך בה דיון, לאור העובדה שהוגשה כחודש ומחצה לאחר שנכנסו פיטורי התובע לתוקף והלכה למעשה התנתקו יחסי העבודה בין הצדדים. בתובענה זו, נותר לנו להכריע בתביעה הכספית אשר הגיש התובע. טענות התובע התובע טוען כי פיטוריו הינם תוצאה של התנכלות שיסודה בשחיתויות אשר חשף ועל כן נעשו בניגוד לדין. נוסף על כך טוען התובע כי נפל פגם בפיטוריו מאחר שלא נעשו בהליך המתאים לעובדים קבועים. עוד מציין התובע כי פיטוריו נעשו בניגוד לדין המינהלי ובחוסר תום-לב. לשיטת התובע אף נפלו פגמים בהליך השימוע אשר נערך לו. נוסף לטענות הנוגעות לפיטוריו, טוען התובע כי זכויותיו במהלך תקופת העסקתו ועם סיומה שולמו בחסר. התובע טוען כי שכרו שולם בחסר ודרגותיו לא עודכנו במועד או שלא עודכנו כלל. נוסף על כך טוען התובע כי שכרו לא עודכן בהתאם למדד המחירים לצרכן כפי שקבע חוזה העסקתו. כמו כן מציין התובע כי לא שולם לו שכר בגין עבודה בשעות נוספות וכי בשנת עבודתו האחרונה בנתבעת נשללו ממנו הטבות שכר שונות. התובע מציין עוד כי קוזזו משכרו סכומי כסף שונים בגין ימי מחלה שלא כדין וכי לא ניתנה לו הודעה מוקדמת ומבלי ששולם לו פיצוי תמורת תקופת העבודה המוקדמת. טענות הנתבעת הנתבעת טוענת כי עוד מראשית תקופת העסקת התובע לא הייתה שביעות-רצון מעבודתו והיו קיימות כנגדו תלונות בעקבות התנהגותו והתנהלותו. הנתבעת מציינת כי פיטורי התובע היו תוצאה של התנהגות לא ממושמעת ולא מהימנה, יחסי אנוש גרועים ותפוקה נמוכה. לשיטת הנתבעת התובע לא היה עובד קבוע ולא היה עליה לנקוט את ההליכים הנקובים בתקשי"ר לפיטורי עובד קבוע. הנתבעת מציינת כי לא נפל פגם בפיטורי התובע אשר נעשו כדין וכי במסגרת הליך השימוע הארוך והמפורט ניתנה לתובע הזדמנות אמיתית וכנה לטעון כנגד פיטוריו. באשר לזכויות הנתבעות על-ידי התובע מציינת הנתבעת כי התובע התקבל לעבודה בדרגות ההולמות את השכלתו וניסיונו ובהתאם לחוזה העסקתו. עוד מציינת הנתבעת כי שכרו של התובע עודכן כאשר התקבלה על כך החלטה על ידי הממונה על השכר באוצר. באשר לעבודה בשעות נוספות, טוענת הנתבעת כי התובע קיבל תשלום עבור עבודה בשעות נוספות, אך התובע התעלם באופן עקבי מנוהלי הנתבעת ודיווחיו לא היו מהימנים. באשר לקיזוזים משכר התובע, טוענת הנתבעת כי התובע נעדר ימים רבים מאוד מעבודתו בגין מחלה וכי האישורים הרפואיים אשר הציג המליצו על מנוחה ולא צוין בהם כי התובע אינו כשיר לעבודה. הנתבעת מודה כי לא שולם לתובע פיצוי תמורת תקופת ההודעה המוקדמת עקב טעות. הכרעה לאחר שעיינו בכתבי הטענות מטעם הצדדים, בתצהיריהם ולאחר ששמענו את העדים באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות ברובה. התרשמותנו הינה כי יחסי העבודה בין הצדדים היו עכורים ולתובע עצמו הייתה אחריות למצב זה. התרשמנו כי התובע לא נשמע לממונים עליו ולמעשה פעמים רבות במהלך תקופת עבודתו עשה ככל העולה על רוחו. התנהלות התובע ויחסי העבודה העכורים היוו סיבה מספקת לפיטורי התובע. עם זאת, התרשמנו כי היה על הנתבעת לפטר את התובע בהליך הקבוע לפיטורי עובדים בכתב-מינוי. נוסף על כך, התרשמנו כי חלק מזכויות התובע במהלך עבודתו אכן שולמו לו בחסר או שקוזזו משכרו סכומי כסף שלא כדין. העילה לפיטורי התובע כאמור, התובע טען כי ההתנכלויות כלפיו בעבודה החלו בחודש אוגוסט 2003, בעת שביצע סיור בעיר מודיעין ונתקל, דרך מקרה, במר גופר ומשפחתו, בשעה שמר גופר היה אמור להיות בעבודה באותה העת. לטענת התובע המצב החמיר כאשר נתקל בשנית במר גופר ומשפחתו בחודש אוקטובר 2003 ואף באותו מקרה היה מר גופר אמור להיות בעבודה באותה העת. לטענת התובע מאותה תקופה החל מר גופר להתנכל לו, לתייק בתיקו האישי של התובע מכתבי תלונה ורישומים אחרים בעלי אופי שלילי, משוללי כל יסוד, לטענת התובע. הנתבעת טוענת כי מתחילת תקופת עבודת התובע היו כנגדו תלונות בעלות אופי דומה ולמעשה בתיקו האישי תויקו מאות מכתבי תלונה ורישומים שליליים שונים בתקופת עבודתו. הנתבעת מציינת כי העיר מודיעין כלל לא הייתה מצויה בתחום אחריותו של התובע וכי עצם שהייתו שם הייתה בניגוד לנהלים. הנתבעת מציינת כי אין כל קשר בין תלונות התובע כנגד הממונים עליו לבין פיטוריו וכי פוטר עקב תפוקתו הנמוכה בעבודה ואי-קיום הנהלים מצידו. התרשמנו כי לא הייתה קיימת שביעות רצון מהתובע עוד מראשית תקופת העסקתו בנתבעת. נוסף על כך, התרשמנו כי התובע נהג באופן שאינו מתיישב עם חובות תום-הלב החלות עליו ופעמים רבות עשה ככל העולה על רוחו. ייתכן ומעשיו לובו עקב מערכת היחסים העכורה בינו ומר גופר, אך כאמור, לתובע, ככל עובד אחר, לא קיימת החירות לעשות ככל העולה על רוחו במקום עבודתו. למעשה, התרשמנו כי אף אם היו פגמים בהעסקת התובע, הנתבעת נהגה בו באורך-רוח והעסיקה אותו כארבע שנים נוספות לאחר שנשקלה לראשונה האפשרות לפטרו. הנתבעת לא הייתה שבעת רצון מהתובע מראשית תקופת העסקתו לגופם של דברים: כפי שמציינת הנתבעת, כנגד התובע קיימות תלונות והערות בתיקו האישי כמעט מראשית תקופת העסקתו. הנתבעת הציגה מכתבי תלונה כנגד התובע עוד מיום 09/08/00, היינו, כחמישה חודשים לאחר שהחל את עבודתו בנתבעת. למעשה, הוצגו בפנינו שמונה מכתבי תלונה והערות בעלות אופי שלילי מתיקו האישי של התובע עוד משנת עבודתו הראשונה אצל הנתבעת (נספח ב' לכתב ההגנה). עינינו הרואות כי כנגד התובע הצטברו מסמכים בעלי אופי שלילי בכמות משמעותית פרק זמן ניכר טרם מונה מר גופר כממונה על התובע בנתבעת. ביום 20/03/01, כשנה לאחר שהחל התובע את עבודתו בנתבעת, נערך לתובע ראיון על ידי מר דותן, אשר כאמור לעיל הינו מנהל היחידה הארצית לפיקוח על הבנייה. בסיכום הראיון (נספח ג' לכתב ההגנה) מציין מר דותן כי התובע מבצע עבודתו באיטיות והועלה בפניו נושא האמינות אשר כרוכה בעבודתו. ביום 21/12/01 נערך לתובע ראיון שנתי על ידי מר משה דיין (נספח ד' לכתב ההגנה), אשר קדם למר גופר בתפקיד ממונה הפקוח על הבנייה באזור המרכז. מר דיין פירט בפני התובע את חוות דעתו באשר לתפקוד התובע וציין כי תפקודו תקין אך לוקה בסדר העדיפויות ובקצב העבודה. מר דיין אף ציין כי אינו ממליץ להעלות את התובע בדרגה וכי ימליץ בעתיד, אם תיווצר הצדקה לכך. תלונות, הערות ורמיזות אלו המופיעות בתיקו האישי של התובע, אירעו כולן טרם כניסתו של מר גופר לתפקיד ולאירועים אשר התובע סבור כי הובילו להתנכלויות כלפיו. מסמכים אלו הינם בעלי חשיבות רבה לענייננו מאחר שיש בהם כדי לערער את היסודות עליהם נשענת טענת התובע בדבר ההתנכלות כלפיו. הנתבעת הראתה כי לא הייתה שביעות רצון מהתובע עוד מראשית עבודתו בנתבעת ופרק זמן ניכר טרם החל מר גופר בעבודתו בנתבעת. התובע לא טרח להתייחס בתצהירו, אלא באופן שטחי ביותר, למסמכים אלו אשר הציגה הנתבעת עוד בכתב הגנתה. כך לדוגמא נכתב בסעיף 19.1 לתצהיר התובע: "באשר לסעיף 8: מר אברהם דותן נותן דרגות, ישנן בין 2 ל-3 מכסות למחוז שלנו המוענקות עפ"י וותק. כאשר משה דיין עזב הוא ומר אברהם דותן אמרו לי ולעמית כי אני הבא בתור לקבלת דרגה" כלומר, התובע התייחס אך ורק למסמך הנוגע להיעדר ההמלצה להעלותו בדרגה תוך התעלמות מוחלטת מיתר המסמכים המעידים על התנהלותו הבעייתית בעבודה. בחקירתו, נשאל התובע באשר לתלונות כנגדו (עמ' 2 לפרוטוקול הדיון מיום 11/05/10 שורות 13-18): "ש. האם שמעת לפני אוגוסט 2003 תלונות על תפקודך ת. היו לי תלונות כנגדי רק אחרי שאני בעצם ראיתי את עמית ומשפחתו - בערך חודש 7 או 8 2003 - ראית את אביב עופר (צ"ל עמית גופר - א.ג.כ.) ומשפחתו, זה והבחירות. ש. מה שאתה אומר לי עכשיו - זה שעד שראית את עופר (צ"ל גופר- א.ג.כ.) במודיעין ביולי או באוגוסט 2003 עד אז לא שמעת תלונות על תפקודך? ת. לא." כאשר נשאל התובע באשר לתלונות אשר קדמו לאירועי שנת 2003, השיב (שם, שורות 26-30): "לגבי התלונות האלה שאת מראה לי, אלה שלמר ציון סעד סגן מנהל היחידה, אני הייתי בשיחה אצל מנהל היחידה, הוא קרא לי בעקבות המכתבים האלה, הוא אמר לי בשיחה שאני עובד מקצועי, אבל לגבי המכתבים האלה אמרתי לו אז למה ציון כותב מכתבים כאלה הוא ענה לי, אתה מכיר את ציון, ציון כותב מכתב על כל דבר כדבריו - זה הפקיד האולטימטיבי" (ההדגשה אינה במקור - א.ג.כ.) כלומר, התובע לא מכחיש את קיומן של התלונות, אינו מכחיש כי התלונות הובאו לידיעתו ואינו מכחיש כי יש להן בסיס. כל שטוען התובע הוא שמדובר בעבודה פקידותית יעילה מדי, לטעמו, של הממונים עליו. התובע אף נשאל באשר להמלצתו של מר משה דיין שלא להעלותו בדרגה (נספח ד' לכתב ההגנה) והשיב (עמ' 3 לפרוטוקול הדיון מיום 11/05/10 שורות 1-8): "ש. ועל איזה רקע משה דיין המליץ שלא להעלותך בדרגה בשנת 2001 ואני מפנה אותך לנספח ה' 44 לתצהיר של דוד כהן ת. מה הבעיה עם ה' 44? ש. שאלתי אותך על איזה רקע... ת. בקשר לדרגה, הוא המליץ לי להעלות אותי, זה מכתב שהוא נאלץ לכתוב בגלל שדותן מנהל היחידה, הקציב לכל מחוז שתי דרגות אישיות לחלק לעובדים ודרגות האלה ניתנו לפי ותק העובדים. היו לפניי עובדים יותר ותיקים והם קיבלו את השתי דרגות האלה ואני הייתי הבא בתור, שנה הבאה, לקבל את הדרגות." מלבד העובדה כי גירסה זו אינה מתקבלת על הדעת מבחינת הגיונה. אם הסיבה לאי-קידום התובע בדרגה הינה היעדר תקנים, מדוע המליץ מר דיין שלא להעלותו בדרגה, שהיה יכול היה לא להמליץ דבר. מלבד הגיון הדברים, מר דותן אף הכחיש את גירסת התובע. בסעיף 20 לתצהירו, מציין מר דותן כי מעולם לא הבטיח לתובע כי הוא הבא בתור לקבלת דרגה. בחקירתו הכחיש מר דותן כי כמות הדרגות לכל מחוז הייתה מוגבלת (עמ' 26-27 לפרוטוקול הדיון מיום 11/05/10): "ש. כמה דרגות ניתנות לכל מחוז להעניק לעובדים לשנה ת. אין חלוקה כזאת שנותנים דרגות על פי אזורים. דרגות ניתנות ע"פ תקנית, ועל פי אופי עבודתו של העובד, המפקח. ש. ואין הגבלה למס' הדרגות שאתם יכולים לתת כל שנה ת. אם המפקח עומד בתקן...ויש לו את הדרגה שמגיע לו לקבל והוא בפז"מ, עומד בלוח זמנים על פי שירות המדינה והוא עובד טוב אז הוא מקבל המלצה לעלות בדרגה, וזה לא אוטומטית, שום דבר לא אוטומטית." ניתן לראות כי מר דותן לא נשאל באופן ישיר על האמור בתצהירו לעניין ההבטחה אשר התובע טוען כי ניתנה לו, ומר דותן הכחיש כי ניתנה. מכיוון שכך, דבריו של מר דותן בנושא זה לא נסתרו. גם מר גופר נשאל בחקירתו באשר לאופן קבלת הדרגות בנתבעת (עמ' 17 לפרוטוקול הדיון מיום 11/05/10 שורות 4-10): "ש. נכון שאתה יכול להמליץ על קבלת דרגה ת. כן ש. אם אתה לא ממליץ העובד לא מקבל ת. זה אני לא יודע, אבל אני יודע שאם מבקשים ממני המלצה אני נותן. ש. נכון שהייתה הגבלה כמה דרגות יכולתם לתת כל שנה לעובדים, קידום בדרגה ת. לא, כי לכל עובד יש מתח דרגות בהתאם למשרתו, והוא יכול לקבל דרגות רק במסגרת הדרגות שיש למשרה." לא עלה בידי התובע לסתור את עדותם של מר גופר ומר דותן והדבר מחזק את גירסת הנתבעת ומחליש את טענות התובע לפיהן לא הועלה בדרגה עקב הקצבה מחוזית של דרגות. לסיכומו של נושא זה - לגירסת התובע, שמונה רישומים בעלי אופי שלילי במהלך שנת עבודתו הראשונה, אשר חלקם נכתבו על ידי הממונה הישיר עליו באותה העת, אינם אלא תוצאה של עבודה פיקודית נלהבת יתר על המידה. לעומת זאת, הרישומים אשר הופיעו בתיקו האישי על ידי מר גופר, מר שגיא אף הם שימשו כממונים הישירים על התובע, היו תוצאה של התנכלות עקב חשיפת אי-סדרים ושחיתויות. התובע לא טרח להתייחס מיוזמתו למסמכים אשר הציגה הנתבעת, ואשר נגעו לתקופה אשר קדמה לעבודתו של מר גופר בנתבעת. עובדה זו כשלעצמה יש בה כדי לערער את היסודות עליהם נשענת גירסת התובע בדבר התנכלותו של מר גופר לתובע. התובע בחר להתייחס למסמך אחד בלבד, בנוגע לסיכום הראיון (נספח ד' לכתב ההגנה) אשר בו צוין כי באותו השלב, לא תינתן המלצה להעלותו בדרגה. אלא שגם דבריו של התובע לעניין זה נסתרו על ידי הנתבעת ואף אם לא היו נסתרים, מדובר בטענה בעל-פה כנגד מסמך בכתב. האומנם היה התובע חושף שחיתויות? אך גם אם היינו מתעלמים מהרישומים השליליים אשר קדמו ליום בו החל מר גופר את העסקתו בנתבעת, גירסתה העובדתית של הנתבעת הייתה משכנעת יותר מזו של התובע. במה דברים אמורים? התובע טוען כי נתוודע דרך מקרה ובניגוד לרצונו או טובתו להתנהלותו הקלוקלת, לכאורה, של מר גופר. לשיטת התובע מר גופר החל להתנכל לו בעקבות זאת ובסופו של דבר עלה לו הדבר גם במשרתו. נוצרו בעינינו ספקות של ממש באשר לאותה מקריות אשר הביאה את התובע בדרכו של מר גופר ובעטייה התנכל, לכאורה, מר גופר לתובע. האירועים אליהם מתייחס התובע הינם שני מקרים בשנת 2003 בהם נתקל התובע במר גופר ומשפחתו בעיר מודיעין בעת שלדבריו ערך עבודת פיקוח בעיר (סעיף 2.5 ו- 2.8 לתצהיר התובע). מהראיות השונות אשר הציג התובע, ניתן לתהות באשר לעצם המפגשים השונים והמידע המגוון שהיה לתובע בנוגע למר גופר. התובע ציין כי התנכלויותיו של מר גופר החלו לאחר שהתובע נתקל בו ובמשפחתו במודיעין, אך עצם שהותו של התובע בעיר מודיעין מעוררת תהייה. בסעיף 20 לכתב הגנת הנתבעת נטען כי התובע לא היה אמור להימצא במודיעין וכי התובע ניהל מעקב אחר מר גופר. בתגובה לכך הצהיר התובע בסעיפים 19.8 ו19.9 לתצהירו את הדברים הבאים: "באשר לסעיף 20 א' לכתב ההגנה בה עולה התמיהה כיצד נכחתי בעיר מודיעין, הסיבה הינה משום שהעיר מודיעין הייתה בתחום אחריותי, ועל כן בזמן שטיפלתי בתלונה בעיר מודיעין יכולתי לראות את הממונה או בזמן שחזרתי לביתי. בנוסף, לגבי סעיף 20 ג' לכתב ההגנה בה נשאל מתי התחלתי לעקוב אחרי גופר. מעולם לא עקבתי אחרי גופר אלא שבערך בשעה 9:30 בבוקר במהלך טיפול בתלונה הגיע מולי רכב החברה ובו גופר עמית וכל משפחתו." אנו התרשמנו כי אף שהייתה לתובע עבודה בעיר מודיעין, לא הייתה עיר זו בתחום אחריותו ואף ספק בליבנו אם אכן נתקל התובע במר גופר ובמשפחתו דרך מקרה. בתלונה אשר הגיש התובע כנגד מר גופר ביום 09/08/04 לנציב תלונות הציבור במשרד מבקר המדינה (נספח ת/6 לתצהיר התובע) הציג עצמו התובע כמפקח בניה בעיר מודיעין. יחד עם זאת, עיון בחומר הראיות מלמד כי עיקר עיסוקו של התובע לא היה בעיר מודיעין וכי לא היה עליו להגיע למודיעין אלא במקרים ספורים ובודדים. בהמשך לאמור בכתב ההגנה, התייחס מר גופר בסעיף 16(ג) לתצהירו לשאלה האם היה לתובע תפקיד כלשהו בעיר מודיעין : "...העיר מודיעין מעולם לא הייתה בתחום גזרת האחריות של התובע. התובע התבקש למלא מקום ולטפל בתלונות הציבור בעיר מודיעין לתקופה מוגבלת. בהתאם לנהלי היחידה ולהנחיות באותה העת, הטיפול בתלונות הציבור כלל לא כלל סיור של המפקח במקרקעין נשוא התלונה. הטיפול נעשה ע"י תכתובת עם הוועדה המקומית וקבלת עמדתה בעניין נשוא התלונה. גם באם החליט התובע לסייר במקרקעין נשוא התלונה אין הדבר מצדיק את טענתו כי הגיע לעיר מודיעין לעיתים תכופות, זאת משום שהתקבלו תלונות בודדות בלבד בדבר עבירות בניה בתחום העיר מודיעין. התובע נדרש להגיע במסגרת תפקידו לעיר מודיעין פעם אחת בלבד לכל היותר לאחר קבלת כל תלונה. מר גופר נחקר על תצהירו אך לא נשאל ישירות באשר לדברים האמורים לעיל. בחקירתו החוזרת, נשאל מר גופר באשר לתפקיד התובע בטיפול בתלונות הציבור והשיב (עמ' 18 לפרוטוקול הדיון מיום 11/05/10 שורות 11-15): "ש. כשנשאלת בעניין מודיעין אמרת שהתובע התבקש לטפל בעניין תלונות הציבור בלבד ת. בדיוק לזה התכוונתי. העבודה השוטפת של המפקחים היא בעיקר פעילות יזומה לאיתור עבירות בניה. מדובר בשטחים פתוחים. אני אין לי אחריות על טיפול בעבירות בניה בתחום המגורים, למעט טיפול בתלונות הציבור, שלא נעשה סיור בשטח, אלא על ידי התכתבות עם הגורמים בוועדה המקומית הרלוונטית, ויש נהלים בעניין זה ליחידה." כלומר מעדותו של מר גופר, אשר לא נסתרה, יוצא כי לתובע לא הייתה סיבה להימצא באורח תדיר בעיר מודיעין ורוב רובה של עבודתו התבצע בשטחים פתוחים. עדותו של מר גופר מקבלת חיזוק מתלונת התובע עצמו (נספח ת/6 לתצהירו): "במסגרת תפקידי כמפקח בניה בעיר מודיעין, באחת מיציאותיי לשטח, נתקלתי במר גופר בשעות הבוקר מאוחרות. מר גופר שהה בחברת אשתו וילדיו , וזאת למרות שביום זה הוא היה רשום כעובד. כשהגיע האדון למשרד לאחר מספר שעות, שאל אותי מדוע לא עניתי לו בקשר, כששאלתי אותו מתי הוא ענה כשהיית במודיעין, עניתי לו שהמכשיר שלי לא צלצל, אז הבנתי שהוא יודע שראיתי אותו. מיותר לציין, שמרגע זה והילך שינה מר גופר את התייחסותו כלפי וההתנכלויות החלו... ...בסיור אחר שערכתי במודיעין בשעת צהריים מוקדמת (אציין כי אין לי תאריכים מדויקים לפגישותיי אלה עם מר גופר בעיר מודיעין בשעות העבודה, שכן לא חשבתי שאזדקק להם, אך זוכר אני היטב את האירועים שכן בשתיהן טיפלתי בתלונות בעיר במסגרת עבודתי, הפגישה הקודמת ארעה כשטיפלתי בתלונת ענת ישראל ובמקרה הנוכחי בתלונה נגד מיבנה של סולל בונה). גם בפגישה זו שהה מר גופר עם משפחתו, ואני קיוותי כי אולי הפעם לא שם לב שראיתי אותו עם משפחתו בזמן שבו הצהיר כי הוא עובד. לצערי, התבדיתי שכן היחס הגרוע וההתנכלויות חזרו..." (ההדגשות אינן במקור - א.ג.כ.) כאשר הדבר שירת את מטרותיו, הציג עצמו כמפקח בנייה במודיעין אשר ערך בה סיורים, אף שכלל לא שימש כמפקח בנייה במודיעין אלא טיפל במספר בודד של תלונות הציבור. מעדותו של מר גופר לעיל עולה כי לשם טיפול בתלונה לא נדרש התובע "לסייר" בעיר, או "לפקח" על דבר מה, אלא לכל היותר להגיע למענו של המתלונן או לנכס מושא התלונה. נוסף על כך, העובדה כי התובע זכר פרטים ספציפיים הנוגעים לשתי תלונות ספציפיות יש בה כדי להעיד על מספר מועט של תלונות בהן טיפל במודיעין. גירסת הנתבעת לעניין תפקידו של התובע בעבודה ולתפקידו במודיעין נתמכת על ידי ראיות שונות אשר הוצגו בפנינו ואשר מציגות את התובע כמפקח שטחים פתוחים. למעשה, הגדרת התפקיד כלשעצמה תומכת בגירסת הנתבעת באשר לעצם נוכחותו של התובע בעיר מודיעין. כפי שניתן לראות, בחוזה העבודה בין התובע לנתבעת (נספח ת/33 לתצהיר התובע), הוגדר תפקיד התובע כמפקח שטחים פתוחים, כפי שהעיד מר גופר. בנספחים ג' ו-ד' לכתב ההגנה, אותם הזכרנו לעיל, הוגדרה גזרת האחריות הגיאוגרפית של התובע כ"דרום השרון". נספחים א/4 -א/6 לכתב ההגנה הינם סיכומי ראיון משלהי שנת 2004, בסמוך לתקופה בה נתקל התובע במר גופר ומשפחתו במודיעין. מסיכומי ראיון אלו ניתן להתרשם כי גזרת האחריות הגיאוגרפית של התובע הייתה באזור הועדה המקומית "זמורה", הנמצאת באזור גדרה והועדה המקומית "שורקות" הנמצאת באיזור רחובות. נספח א/7, אף הוא סיכום ראיון משלהי שנת 2004, מתייחס, בין היתר, לעבודת התובע בכפר ברא, הנמצא בדרום השרון. אמת, מדובר בתחום גיאוגרפי נרחב, אך תחום זה לא כלל את העיר מודיעין או את סביבתה ועובדה זו תומכת אף היא בגירסת הנתבעת. עיון מעמיק בתלונת התובע (נספח ת/6 לתצהיר התובע) מלמד כי התובע, הלכה למעשה, שם לו למטרה לנהל מעקב אחר מר גופר: "לאחר שהוזמנתי למר אברהם דותן לשיחה לאחר חוות הדעת השלילית לסמנכ"ל, ובעקבות מספר מכתבים שכתב עלי מר גופר עמית (שבחלקם היו שיקריים לחלוטין ואף יש לי הוכחות לכך), הבנתי שמצבי רע, ולכן בפעמים הבאות שנתקלתי במר עמית גופר כשהוא היה אמור להיות בעבודה אך לא כך היה רשמתי לעצמי את התאריכים ולהלן אחדים מהם: - בתאריך 20.4.04 בשעה 16:30 כשחזרתי לביתי, ראיתי את מר עמית גופר יוצא עם ילדיו ברכב ממודיעין לצומת שילת , וזאת למרות שבדוח האש"ל דיווח על עבודה עד שעה 18:30. - בתאריך 27.5.04 רכבו חנה ליד ביתו בשעה 16:30, כאשר מנוע הרכב קר למרות שבדוח האש"ל היה רשום סיום עבודה 17:00. - אציין כי מספר פעמים ראיתיו מגיע למשרד באמצע היום ולא מדפיס כרטיס ע"מ לקבל אש"ל. ... בנוסף, מתוקף תפקידי מזה כחמישה חודשים כאחראי על ועדת שורקות, אשר תחומה נמצאת מועצה אזורית גן רווה, גיליתי כי מר גופר דאג לכרטיס כניסה לחוף פלמחים עבורו ועבור שני מפקחים נוספים...לפני כחודש פנו אלי ממועצת גן רווה (אנשים שביקשו בשלב זה להישאר בעילום שם), ושאלו אותי כיצד זה יתכן שמר גופר מנצל את הכרטיס שניתן לו לצורכי עבודתו לצרכיו האישים, שכן האדון מרבה להגיע לחוף בשבתות עם משפחתו ברכב הממשלתי ומשתמש בכרטיס הכניסה." (ההדגשות אינן במקור - א.ג.כ.). רואים אנו מקום להדגיש את דברי התובע עצמו כי לפחות חלק מהתלונות נגדו אינן שקריות, כך עולה מתלונתו. נוסף על כך, אין אנו יכולים שלא לתהות לגבי סדרת צירופי המקרים העולים מתלונתו של התובע. ראשית, פעמיים נתקל התובע במר גופר ובמשפחתו בעיר בה גרים למעלה מ-70,000 איש. אף אם התובע דיווח אמת, הרי שניתן להניח שמר גופר לא יצא מעבודתו מדי יום ונפגש עם משפחתו תוך שהוא מדווח דיווח שאינו אמת בעבודה. מנגד, התברר לנו כי ענייניו של התובע במודיעין היו חלק שולי ביותר מעבודתו. ההסתברות שגם התובע וגם מר גופר ימצאו שניהם במודיעין באותה העת בשעות העבודה, כאשר שניהם אינם אמורים להימצא שם ויתקלו זה בזה, קטנה ביותר. הסתברות נמוכה זו תומכת בגירסת הנתבעת לפיה התובע עקב אחר מר גופר. אלא שנראה כי צירופי מקרים יוצאי-דופן אינם כה יוצאי-דופן בשגרת חייו של התובע. כפי שעולה מתלונת התובע (נספח ת/6 לתצהירו), הלה הבחין בדרך מקרה במר גופר ובמשפחתו בעת שחלפו בנסיעה בצומת שילת, בה חולפים עשרות אלפי בני אדם מדי יום. אך לא די בכך, התובע אף הבחין במר גופר באותה צומת מרכזית בשעה 16:30, בדיוק ביום בו מר גופר דיווח כי נשאר בעבודתו עד השעה 18:30. התנהלותו של מר גופר אינה מונחת לבחינתנו, אך גם אם נקבל את דיווחי התובע כאמת לאמיתה ביחס למר גופר, ניתן להניח כי מר גופר לא נהג לדווח דיווחים שאינם אמת מדי יום. על כן ההסתברות כי גם התובע וגם מר גופר ימצאו יחדיו באותה צומת עמוסה לעייפה ובעת שמר גופר כלל לא אמור להימצא שם קטנה ביותר. אם כל אחד מצירופי מקרים אלו כשלעצמו היה בלתי מסתבר מבחינה סטטיסטית, צירופם קל וחומר. עובדה זו תומכת אף היא בטענות הנתבעת לפיהן התובע עקב אחר מר גופר מתוך מטרה לאסוף מידע אשר עשוי להזיק לו. אלא שאם האמור לעיל אינו אלא מידע נסיבתי, ונפלאות הן דרכי הסטטיסטיקה, הרי המקרה האחרון המפורט במכתב התלונה מעיד על מעקב מכוון. קילומטרים מספר מפרידים בין ביתו של התובע ביישוב חשמונאים לביתו של מר גופר בעיר מודיעין. אף על פי כן, ביום התלונה, לקראת סוף יום העבודה, היה התובע ליד ביתו של מר גופר, הבחין ברכבו והתקרב מספיק לרכב כדי להבחין שמנוע הרכב הספיק להתקרר. למעלה מכך, התובע צירף לתיק בית הדין את דוחות הנוכחות לכל תקופת עבודתו (נספח ת' 51). בדו"ח הנוכחות לחודש מאי 2004 ציין התובע ביום 27/05/04 כי עבד מהשעה 7:15 עד 16:30 וכי המסלול אשר נסע באותו היום הינו "חשמונאים, רמלה, שורקות, ת"א, חשמונאים". העיר מודיעין אינה מוזכרת כלל בדו"ח, כך שהתובע לא הגיע למודיעין דרך מקרה או במסגרת עבודתו אלא במכוון נסע לביתו של מר גופר. מהאמור לעיל עולה כי התובע ביקש לאסוף מידע שיזיק למר גופר ונראה כי לשם כך עקב אחר מר גופר בביתו הפרטי. נבקש להדגיש כי אין באמור לעיל כדי להצדיק, להכשיר או להקל במעשים לא כשרים, כאלו ואחרים, ככל שאלו נעשו, על ידי מר גופר. יחד עם זאת, אין אנו בוחנים את מעשיו של מר גופר אלא את האירועים אשר הובילו לפיטורי התובע. אף אם היינו מקבלים ללא סייג את טענת התובע, לפיה פוטר לאחר שנתקל דרך מקרה במעשיו הלא כשרים לכאורה של מר גופר התרשמנו כי התובע התנהל בצורה לא ראויה וחסרת תום-לב. גם אם נניח כי התובע אכן היה קורבן להתנכלות לאחר שנחשף דרך מקרה למעשים לא כשרים של הממונה עליו, ניתן היה לצפות כי ינהג בדרך שונה מזו שנהג. עובד תם-לב אשר מועלות כנגדו טענות בנוגע לתפקודו בעבודה, ניתן לצפות כי יפעל להפרכתן של טענות אלו ולשיפור תפקודו בעבודה. בענייננו התובע בחר לבלוש אחר הממונה עליו בעבודה ולהגיש כנגדו תלונות, מתוך מטרה "להגן על עצמו", כפי שטען התובע בסעיף 2.11 לתצהירו. ביחסי עבודה המצופה מעובד תם לב הינו להגן על עצמו באמצעות מענה לתלונות כנגדו ולא באמצעות הטלת רפש על המעסיק או נציגו כאשר זה בא אליו בטרוניה. אכן ייתכנו מקרים בהם לא יעלה בידי עובד לסתור טענות שאינן אמת המועלות כנגדו אך בכל מקרה על אותו עובד לפעול בתום-לב ובידיים נקיות. אף אם מר גופר ביקש להעליל על התובע, והתובע עצמו מעיד כי לפחות בחלק מהמקרים אין מדובר בעלילה, היה על התובע להתמודד עם התלונות, לא לייצר תלונות כנגד מר גופר. התובע טען בסתמיות ובכלליות רבה כי הטענות כנגדו היו שקריות וחסרות יסוד, אלא שכנגד התובע הצטברו מאות תלונות והערות שונות. תלונות והערות אלו לא הגיעו רק ממר גופר אלא גם מגורמים שונים מחוץ לנתבעת. התלונות כנגד התובע הצטברו החל מראשית תקופת עבודת התובע בנתבעת ועד לסיומה והן מעידות על חוסר שביעות רצון מהתובע לאורך כל תקופת העסקתו. ניתן היה לצפות כי התובע יבקש להדוף בכל כוחו את הטענות כנגדו, בייחוד לאור משקלן המצטבר, אלא שהתובע בחר להפעיל את מלוא כובד משקלו להתקפת המתלוננים עליו. אם מטרת התובע הייתה להציג את עצמו כצד תם-לב אשר נזדמן לידיו, שלא בטובתו, מידע הנוגע לממונה עליו ומידע זה היווה את היסוד להתנכלות לו, הדבר לא עלה בידו. הנתבעת הציגה בפנינו ראיות המצביעות כי התלונות כנגד התובע החלו לפני תקופת העסקתו של מר גופר והראיות אשר הציג התובע עצמו יצרו בפנינו את הרושם כי המידע הגיע לידי התובע במכוון מטעמים שאינם ידועים לנו. ספק רב ניטע בליבנו באשר למקריות היתקלויות התובע במר גופר במודיעין כאשר אין ספק בליבנו שלפחות במקרה אחד עקב התובע אחר מר גופר מתוך מטרה לאגור חומר שעשוי להזיק למר גופר. התובע הועסק אצל הנתבעת במשך למעלה מ-8 שנים כאשר במהלך כל אותן שנים היו כנגדו תלונות רבות מאוד בגין תפקוד לקוי בעבודה. במהלך שנת 2004 ביקשו הממונים על התובע לסיים את העסקתו, אך התלונות אשר הגיש כנגד הממונים עליו מנעו את פיטוריו במשך ארבע שנים. אמת, הנתבעת לא הקלה על התובע. התובע הועבר לעבודה במחוז דרום במרחק רב מביתו תוך שהוא נאלץ להעביר שעות רבות בנסיעה. אף שהעברה זו אמורה להיות זמנית, בפועל נשאר התובע במחוז דרום עד תם תקופת העסקתו. יחד עם זאת, גם כשהתובע ביקש מהנתבעת לשוב לעבודה במחוז מרכז, סירב התובע לתפקידים אשר הוצעו לו מנימוקים כאלו ואחרים. סיכום ביניים: מהאמור לעיל ניתן לראות כי כנגד התובע היו תלונות עוד מראשית תקופת העסקתו. נוסף על כך נראה כי התובע בחר להתמודד עם התלונות כנגדו באמצעות תקיפת המתלוננים כנגדו באופן שאינו מתיישב עם חובת תום-הלב המצופה מצד ליחסי עבודה. מנגד, לא עלה בידי התובע להוכיח כי התלונות כנגדו היו חסרות בסיס וכי הנתבעת נהגה בו באופן חסר תום-לב. התרשמנו כי התובע לא ציית לנהלים, עשה ככל העולה על רוחו פעמים רבות והתרשל בתפקידו בעבודה. נציין כי גם לו היינו משתכנעים כי לשני הצדדים תרומה זהה ליחסי העבודה העכורים, זכותו של מעביד, גם מעביד ציבורי, לפטר עובד בעל יחסי אנוש בעייתיים הגורם להעכרת האווירה במקום העבודה ואשר יחסיו עם הממונים עליו אינם טובים. התרשמנו כי הנתבעת נתנה לתובע מספר הזדמנויות במשך ארבע שנים להמשך העסקתו והתובע לא השכיל לנצל הזדמנויות אלו. התרשמנו כי פיטורי התובע נעשו ממניעים עניינים ובתום לב. על כן דוחים אנו את טענת התובע לפיה פיטוריו נבעו מהתנכלות. הוכח בפנינו כי פיטורי התובע התבססו על תפקודו הלקוי בעבודה וכן על העובדה כי הפר את נהלי העבודה ונהלי המשמעת. אין אנו רואים מקום להכביר במילים על מלוא תקופת עבודת התובע ובכלל זאת התקופה בה עבד במחוז דרום. התרשמנו כי קיים דמיון בין אופי התלונות כנגד התובע ואופי תלונות התובע כנגד הממונים עליו בנתבעת בכל תקופת עבודתו. טענת התובע הייתה כי החל משנת 2003, כתוצאה מהאירועים באותו הזמן, החלה הנתבעת להתנכל לו. משדחינו את טענות וגרסת התובע באשר לאירועי שנת 2003, ההתרחשויות לאחר מכן פחותות ערך לעניין פיטורי התובע ואין אנו רואים מקום להתייחס אליהן בכדי לא להכביר במלל. פיטורים שלא כדין התובע טוען כי פוטר בניגוד לכללי המשפט המינהלי, לחובת תום הלב, להוראות התקשי"ר ובניגוד להוראות חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במנהל התקין) התשנ"ז - 1997 (להלן: חוק הגנה על עובדים). נוסף על כך טוען התובע כי היה עובד קבוע של הנתבעת אך הנתבעת פיטרה אותו מבלי שנקטה בהליך המתאים לפיטורי עובד קבוע. נדון בפגמים אלו כסדרם. טענות התובע ביחס לפיטורים שלא כדין, ככל שהן מתבססות על טענתו כי הוא חושף שחיתויות אשר ביקש להגן על טוהר המידות ועל כן פוטר, דינן להידחות. כפי שפירטנו לעיל, מצאנו כי לא נפל פגם בהליך פיטורי התובע וכי פיטוריו נעשו עקב אחריותו להעכרת יחסי העבודה ולאור התנהלותו והתנהגותו המשמעתית. התרשמנו כי פיטורי התובע נעשו בתום-לב ולא היו מעורבים שיקולים זרים בקבלת החלטת הפיטורים. אף טענות התובע באשר לחוק הגנה על עובדים דינן שיידחו. ראשית, כפי שפירטנו באריכות לעיל, סבורים אנו כי הנתבעת לא התנכלה לתובע ופיטוריו נבעו מסיבות ענייניות. נוסף על כך, לא עלה בידי התובע להוכיח כי הגנת חוק הגנה על עובדים חלה עליו. במה דברים אמורים? סעיף 2 לחוק הגנה על עובדים קובע כדלקמן: "2. הגנה על מתלונן (א) לא יפגע מעביד בענייני עבודתו של עובד ולא יפטרו בשל כך שהגיש תלונה נגד מעבידו או נגד עובד אחר של אותו מעביד, או שסייע לעובד אחר בקשר להגשת תלונה כאמור." התובע הגיש את תלונתו הראשונה ביום 05/08/04 בעוד שהייתה לו אינדיקציה ברורה עוד קודם לכן כי הנתבעת שוקלת לפטרו. עוד ביום 28/01/04 הודיע מר ישראל ענב, סמנכ"ל בכיר למינהל ומשאבי אנוש בנתבעת, לתובע כי אם לא יהיה שיפור בתפקודו, לא יוארך חוזה העסקתו. ביום 04/07/04 ערך מר דותן ראיון עם התובע. בסיכום הראיון נכתב כי חוזה ההעסקה של התובע, אשר אמור לבוא לידי סיום בסוף חודש ספטמבר 2004, לא יוארך אלא אם יחול שיפור קיצוני בעבודת התובע. חודש לאחר מכן הגיש התובע תלונותיו ופיטוריו ירדו מסדר היום. הליך פיטורי התובע החל כארבע שנים לאחר שהגיש התובע תלונותיו ובמועד זה התלונות עברו הליך של בירור וההליכים שהחלו בגינן מוצו והסתיימו. מהאמור לעיל יוצא איפה כי הנתבעת ביקשה לפטר את התובע עוד לפני שהגיש תלונותיו ועל כן ההחלטה לפטרו לא הייתה בשל תלונותיו. לאור מסקנתנו זו נדחית טענתו של התובע באשר לפיטוריו בניגוד לחוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במנהל התקין) התשנ"ז - 1997. התובע טען כי פיטוריו נעשו בניגוד להוראות התקשי"ר משמכתבי תלונה אשר תויקו בתיקו האישי, מעולם לא הובאו לידיעתו. התובע לא פירט אילו מכתבים תויקו בתיקו האישי מבלי שידע על כך ואילו לא. כפי שפירטנו לעיל, אין חולק כי לכל הפחות הובאו לידיעת התובע חלק ממכתבי התלונה אשר נכתבו כנגדו על ידי הממונים עליו. אין לדעת מטענות התובע אלו מכתבי התלונה אשר הוגשו כנגדו הובאו לידיעתו ואלו לא, האם נגרם נזק לתובע כתוצאה מכך ואם כן, מה היקפו. נוסף על כך, סברת התובע לפיה הפרת הוראות התקשי"ר לעניין זה יש בה כדי להפוך את פיטוריו לבלתי-חוקיים נטענה אף היא כלאחר-יד, ללא כל אסמכתא וללא כל נימוק. דעתנו הינה כי רק מקום בו היה באי-הצגתו של מסמך כלשהו לתובע כדי להסב לו נזק כלשהו, יש בכך כדי לזכות את התובע בסעד כלשהו. בענייננו, לא הוכח אילו מסמכים לא הוצגו לתובע ואיזה נזק נגרם עקב אי-הצגת מסמך זה או אחר, וככל שנגרם נזק מעין זה ועל כן דין טענה זו להידחות. התובע אף טען כי נפלו פגמים בשימוע שנערך לו וכי שימוע זה נערך למראית עין בלבד. התובע מציין כי מר דני רייף וגב' מרגלית בוטרמן אשר ערכו לו את השימוע לא היו ממונים עליו ולא הכירו אותו. אף טענות התובע באשר לשימוע שנערך לו נטענו כלאחר יד, ללא כל פירוט ונימוק. מדוע סבור התובע כי נערך השימוע למראית עין ועל סמך מה מתבססת טענתו זו? האם נגרם לתובע נזק מכך שלא נערך לו שימוע על ידי הממונים עליו אלא על ידי שניים אשר לא הכירו אותו - סתם התובע ולא פירש. התרשמותנו הינה כי לתובע ניתנה הזדמנות הוגנת להשמעת טענותיו כנגד פיטוריו ולא נפל פגם בהליך השימוע. במהלך הליך השימוע התקיימו שתי ישיבות וכן ניתנה לתובע הזדמנות להשמיע טענותיו בכתב. בישיבה הראשונה הוצגו בפני התובע הטענות כנגדו והמסמכים המבססים את החלטת הנתבעת לפטרו. לאחר מכן ניתנה לתובע שהות בת כחודשיים להגיב למסמכים אלו. התובע טען בעל-פה ובכתב כנגד פיטוריו כאשר הנתבעת האזינה לדבריו והשיבה להם. ודוק: האירועים אשר הובילו לשימוע היו ידועים, בעיקרם, לתובע. התובע ידע כי יחסי העבודה בינו לבין הממונים עליו עכורים, הוא ידע כי נרשמו בתיקו האישי הערות והוגשו תלונות כנגדו בנוגע לתפקודו. התובע אף ידע כי ביקשו לפטרו עוד בראשית שנת 2004 וכי נעשו ניסיונות לפטרו לאחר מכן. עצם העובדה שעורכי השימוע לא הכירו את התובע או היו ממונים עליו אין בה כדי לומר דבר וחצי דבר על תקינותו. למעשה, אין כל מניעה כי בעל הסמכות לפטר יסמיך אדם אחר לשם עריכת השימוע. סמכות זו קנויה לנתבעת לפי סעיף 82.233(ב) לתקשי"ר ודברים דומים נקבעו אף בהלכה הפסוקה (דבע נג/3-228 סעדי - המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם, פסק הדין מיום 19/05/94 מצוי במאגרים האלקטרוניים). ענייננו אינו חורג מגדרי כלל זה ולמעשה כאשר שוקלים אנו את נסיבות העניין סבורים אנו כי הנתבעת נהגה בתובע בצורה הוגנת והגונה לעניין פיטוריו והשימוע שנערך לו. במה דברים אמורים? מסעיף 4 לתצהירו של מר רייף ומחקירתו התרשמנו כי מר רייף וגב' בוטרמן מונו לעריכת השימוע מאחר שנדרש גורם אובייקטיבי, עד כמה שניתן לעריכת השימוע. התובע הגיש תלונות כאלו ואחרות כנגד כל הממונים עליו במהלך תקופת העבודה החל מכניסתו של מר גופר לתפקידו. מכיוון שכך טוב עשתה הנתבעת בכך שעורכי השימוע אשר מינתה לא הכירו את התובע. לו הייתה הנתבעת ממנה לעריכת השימוע את הממונים על התובע אשר מכירים אותו, ניתן להניח כי התובע היה מלין על מינויים של אלו אשר התלונן כנגדם ואשר עקב כך הם אינם אובייקטיביים. התובע נשאל בחקירתו האם היו טענות אשר נמנע ממנו לטעון במהלך השימוע (עמ' 7 לפרוטוקול הדיון מיום 11/05/10 שורות 14-17): ש. אני מפנה אותך לנספחים ז' וח' לתצהיר רייף. האם יש משהו שלא טענת בסופו של יום? ת. (מעיין בנספחים) אני במכתבי זה כתבתי את טענותיי, בנוסף על כך הפר' שנעשו בשימועים גם בראשון וגם בשני הם לא נכונים, זה לא מה שהיה בשימוע, וגם המעמד שכפי שהוא נעשה לי, (פונה לקלדן ביה"ד) לא משנה - תמחק..." אם סבור התובע כי לא ניתנה לו הזדמנות הוגנת ואמיתית לטעון כנגד פיטוריו, לא עלה בידו להציג טענה מעין זו בפנינו בצורה מסודרת. דעתנו היא כי הליך השימוע שנערך לתובע היה הוגן, הטענות כנגדו פורטו כדבעי, ניתנה לו הזדמנות אמיתית והוגנת להשיב לטענות אלו ודבריו נשמעו על ידי הנתבעת. התוצאה הינה כי גם טענות התובע באשר לשימוע דינן להידחות. אנו קובעים אם כן כי בפיטורי התובע לא היו בניגוד לדין כמפורט לעיל. האם התובע היה עובד קבוע בנתבעת? התובע הועסק בנתבעת באמצעות חוזה מיוחד לפי פרק 15.2 לתקשי"ר, בהתאם לסעיף 40 לחוק שירות המדינה (מינויים) התשי"ט - 1959 (להלן: חוק המינויים) ולתקנה 1(3) לתקנות שירות המדינה (מינויים) (חוזה מיוחד) התש"ך - 1960 (להלן: תקנות המינויים). התובע טען כי לאור משך תקופת העסקתו בנתבעת הפך הוא לעובד קבוע בנתבעת. התובע מבסס טענתו על החלטת ממשלה 541 מיום 27/09/06 ועל מסמכים שונים אשר שלחה לו הנתבעת ואשר מוכיחים, לשיטתו, כי הוצע לו לעבור למעמד של עובד קבוע בנתבעת. מאחר שפיטוריו לא נעשו בהתאם להליך הקבוע לעובדים קבועים סבור התובע כי פיטוריו נעשו שלא כדין והוא ראוי לפיצוי עקב כך. עיון במסמכים אשר צירף התובע לתצהירו ובהחלטת הממשלה 541 מלמד כי טענת התובע דינה להתקבל. החלטת הממשלה מספר 541 קובעת כדלקמן: "1. בתוקף  סמכותה  לפי סעיף 21 לחוק שירות  המדינה... ועל-פי המלצת ועדת שירות המדינה, כי חובת המכרז לפי  סעיף  19  לחוק המינויים לא  תחול,  באופן חד-פעמי,  על משרה בשירות המדינה בה מועסק עובד אשר  נקלט  למשרתו ללא מכרז פומבי  ואותו  עובד הועסק  ברציפות במשרתו זו או במשרה דומה  באותו משרד ממשלתי תקופה של שנתיים ומעלה, נכון למועד החלטת הממשלה. ... 3. תנאי למינוי עובד למשרה, בה הוא מועסק תקופה של בין  שנתיים  לחמש  שנים,  נכון  למועד  החלטת הממשלה,  הוא עמידתו בבחינה בפני ועדת  בוחנים, בהרכב  של מכרז פומבי. התנאי כאמור לא יחול  על משרה  בה מועסק עובד ברציפות תקופה של חמש שנים ומעלה, נכון למועד החלטת הממשלה..." מהחלטה זו למדים אנו כי עובדי מדינה מסוגים שונים אשר לא הועסקו בכתב מינוי היו רשאים לבקש לעבור לעבוד בכתב מינוי ללא צורך במכרז, בהתאם לתנאים המפורטים בהחלטה. ביום 13/11/06 נשלח לתובע מכתב מגב' אמירה נחום (נספח 35 לתצהיר התובע), מנהלת אגף משאבי אנוש בנתבעת ובו נכתב כדלקמן: "בהתאם להחלטת ממשלה מס' 541 מיום 27.9.06 הנך נמנה בין העובדים המועסקים במשרתם מעל חמש שנים, לכן לגביך יחול פטור מלא מחובת מכרז פומבי בכפוף לתנאים שמופרטים (כך במקור. א.ג.כ) להלן: עליך לעמוד בדרישות הסף למשרתך, כמפורט בתקשי"ר ובתיאור התפקיד שלך. עליך למלא תצהיר באשר לבדיקת אופן מינויך לתפקיד. עליך למלא שאלון אישי בעניין הרשעות קודמות. כדי להסדיר את שיבוצך למשרה עליך לגשת לאמרכל מחוזך עד 26.11.06 ולא יאוחר מזה ולמלא את הטפסים המתאימים." מכתב זה יוצר את הרושם כי הנתבעת הציע לתובע לעבור לעבוד בכתב מינוי בכפוף לתנאים הנקובים במכתב עצמו, היינו, עמידה בתנאי הסף למשרה ומילוי תצהיר וטפסים. התובע ביצע את שנדרש ממנו על פי המכתב. לדבריו החל מהמועד בו שלח את הטפסים לנתבעת הופסק חידוש החוזה המיוחד אשר במסגרתו הועסק בנתבעת. הנתבעת טוענת כי החלטת הממשלה העוסקת בפטור ממכרז אינה מקנה קביעות אוטומטית וכי ההצהרה אותה מילא התובע אין בה כדי להחליף כתב מינוי. טענה זו אין בידנו לקבל. לו היה התובע מתעלם ממכתבה של גב' נחום, אכן הצדק היה עם הנתבעת, אלא שהתובע פעל בהתאם לאמור במכתב. האמור במכתבה של גב' נחום יצר בפני התובע את הרושם לפיו אם יעמוד התובע בתנאים הנקובים בו, יעבור למעמד של עובד בכתב מינוי, רושם זה נוצר גם בעינינו. למעשה מכתבה של גב' נחום ביחד עם החלטת הממשלה מס' 541 מהווים ביחד הצעה, התובע קיבל הצעה זו ולמעשה כך שוכלל החוזה בין הצדדים. אומנם על פי חוק המינויים וההלכה הפסוקה של בתי הדין לעבודה אין די בחלוף הזמן לשם הכרה בעובד כעובד קבוע (ראו לעניין זה לדוגמא: ע"ע 168/05 נקש - מדינת ישראל ואח', טרם פורסם. פסק הדין מיום 02/11/08 מצוי במאגרים האלקטרוניים). יחד עם זאת, לא נדרשו תנאים רבים מהתובע בכדי להפוך לעובד קבוע, לאור החלטת הממשלה מס' 541. למעשה, מהמכתב אשר נשלח לתובע עולה כי אף הנתבעת סברה כי כל שמפריד בין התובע לבין כתב מינוי הינו מילוי הטפסים, זאת עולה מסיפת המכתב אשר נשלח לתובע, נספח ת/35 לעיל. מאחר שהתובע עמד בתנאים אשר נדרשו ממנו, אנו קובעים אם כן כי התובע היה עובד קבוע אצל הנתבעת. מכיוון שכך על הנתבעת היה לפטר את התובע בהתאם להוראות הנקובות בתקשי"ר לפיטורי עובד קבוע וככל שלא נעשה כן, נפל פגם בפיטוריו. יחד עם זאת, התובע לא טרח לנמק מהו הנזק אשר נגרם לו כתוצאה מאופן פיטוריו, אלא טען בסתמיות כי פיטוריו היו בלתי חוקיים וכי הוא זכאי לפיצוי בשווי 24 משכורות. עיון בסעיף 82.23 לתקשי"ר מלמד כי פיטורי עובד קבוע עליהם להיעשות על ידי בעל הסמכות המתאימה (פסקה 82.230), לאחר משא ומתן עם ועד העובדים (פסקה 82.237), תוך מתן זכות שימוע לעובד (פסקה 82.233) ומתן זכות ערעור לנציב שירות המדינה. סעיף 82.252(ג) קובע כי פיטורי עובד המועסק בחוזה מיוחד המועסק לפי תקנה 1(3) לתקנות המינויים ואשר השלים חמש שנות עבודה יהיו כשל עובד קבוע למעט חובת קיום משא ומתן עם ועד העובדים. יוצא אפוא כי העוול אשר נגרם לתובע כתוצאה מאי-קבלת מעמד של עובד קבוע הינו שלא נערך משא-ומתן עם ועד העובדים בעניינו טרם פיטוריו. התובע לא כימת את הסעד אשר תבע כתוצאה מפיטוריו שלא כדין אלא תבע סעד של 24 משכורות בגין כל העילות השונות, אשר את רובן דחינו. הטענה היחידה אותה קיבלנו הינה כי לא נערך לתובע הליך פיטורים כשל עובד קבוע ומשמעות הדבר הינה כי לא נערך משא -ומתן עם ועד העובדים בנתבעת בעניינו של התובע. באשר לגובה הפיצוי לו זכאי התובע סבורים אנו כי יש לקחת בחשבון את משך תקופת עבודת התובע בנתבעת ואת עוצמת העוול אשר נגרם לו ומאידך את העובדה שדחינו את מרבית טענותיו לעניין הפסול שבפיטוריו. נוסף על כך, הליך פיטורי התובע היה כדין, למעט קיום משא ומתן בין הנתבעת לבין ועד העובדים. מנגד התובע עבד שמונה שנים בנתבעת אף אם הנתבעת לא הייתה שבעת רצון הימנו, התובע עמד בתקופה זו לרשות הנתבעת בתנאי עבודה לא פשוטים. על כן לדעתנו יש מקום להעמיד הפיצוי לו זכאי התובע בגין רכיב תביעה זה על שלוש משכורות, זאת עקב פיטוריו שלא בדרך הקבועה בתקשי"ר לפיטורי עובד קבוע. את שיעורו של פיצוי זה נקבע בהתאם להכרעה בסוגיית שיעור שכרו של התובע. האם שולמו לתובע זכויותיו בחסר? כאמור לעיל, התובע סבור כי על הנתבעת לשלם לו סכומי כסף שונים מאחר שבמהלך תקופת עבודותו ועם סיומה קופחו זכויותיו. להלן נדון בסעדים הנתבעים על ידו בפירוט. הפרשי שכר, שעות נוספות, הפרשות לפנסיה ולקרן השתלמות התובע טוען כי היה על הנתבעת לעדכן את שכרו הן בגין כך שלא קודם בדרגות למרות שהיה זכאי לכך והן בגין הצמדה למדד המחירים לצרכן, אשר לא בוצעה לשכרו, בהתאם לחוזה העסקתו. התובע מציין כי מתח הדרגות לעבודתו הינו מדרגה 38 עד 40, אך הנתבעת קיבלה אותו לעבודה בדרגה 37 ורק ביום 01/03/03 הועלה בדרגה לדרגה 38 וביום 15/03/02 הועלה לדרגה 39. עוד טוען התובע כי היה על הנתבעת לקדמו בדרגה מדי שנתיים וליתן לו דרגה אישית לאחר שלוש שנים בדרגת השיא, כך שמיום 15/03/04 היה התובע זכאי לדרגה 40 והחל מיום 15/03/07 לדרגה 40+. בהתאם לפערים אלו בשכרו סבור התובע כי על הנתבעת לשלם לו אף הפרשים בגין גמול שעות נוספות, הפרשות לפנסיה וקרן השתלמות הנתבעת מציינת כי סעיף 23.321 לתקשי"ר, עליו מסתמך התובע, אינו חל עליו, בהתאם לסעיף 12 לחוזה העסקתו הקובע כי חלק 2 לתקשי"ר לא יחול על העסקת התובע. נוסף על כך, טוענת הנתבעת כי התובע החל בעבודתו בדרגה 37 ולא בדרגה 38, מאחר שהתקבל לתפקיד אליו נדרשת השכלה וניסיון אשר לא היו לתובע בעת תחילת עבודתו. הנתבעת מציינת כי מאחר שהממונה על התובע, מר משה דיין, המליץ ביום 23/12/01 שלא להעלות את התובע בדרגה, לא עלה התובע בדרגה בשנת עבודתו הראשונה. נוסף על כך מציינת הנתבעת כי בהתאם להוראת סעיף 13.525 לתקשי"ר, קיימת לה הסמכות שלא לקדם בדרגה עובד אשר מתנהלים כנגדו הליכים פליליים או משמעתיים. דעתנו כדעת הנתבעת. ראשית, אין חולק כי חלק 2 לתקשי"ר אינו חל על התובע, כפי שקובע סעיף 12 לחוזה העסקתו. בנושא זה נשאל התובע בעת חקירתו על תצהירו והשיב: "ש. אני מפנה אותך לת/33 לתצהירך לעמ' השני של חוזה העבודה שלך, סע' 12, שם כתוב שחלק 2 לתקשי"ר לא חל על חוזה העסקתך ת. בנוגע לזה התייעצתי עם פרקליטי, דיברנו ואני יודע מה היה לשאר המפקחים, ביקשתי מה שסה"כ ניתן לשאר המפקחים. אני מוכן למסור שמות." דא עקא, דיון ההוכחות הינו מועד מאוחר מדי "למסור שמות". לו חפץ התובע לבסס טענת הפליה ביחס לעמיתיו לעבודה או טענת נוהג, היה עליו לעשות זאת במועד מוקדם הרבה יותר. למעלה מכך, התובע לא טרח להגיש בקשה להוספת ראיות וממילא אף לא נזקקנו לשאלת העיתוי, כך שסבורים אנו כי דבריו נאמרו מהשפה ולחוץ. בסעיף 22 לתצהירו מתייחס מר רייף לטענות התובע באשר לדרגתו ומציין כי דרגת התובע נקבעה בהתאם לסעיף 11.441 (ב), לתקשי"ר. בהתאם לסעיף זה, טענה הנתבעת כי נתוני התובע מתאימים לדרגה 37 בדירוג ההנדסאים (דרגה 16 בדירוג המנהלי). התובע לא חלק על קביעה זו ולא טען דבר בכדי לסתור אותה אלא בחר בניסיונות לביסוס טענות ההפליה, אף בחקירתו של מר רייף על תצהירו (עמ' 31-32 לפרוטוקול הדיון מיום 11/05/10): "ש. נכון שהיו עובדים אחרים שהתקבלו כמפקחים לדרגה 38 ת. אני לא בדקתי ואני לא יודע לענות לך ש. משה שיחרור שסיים לימודי הנסדאים התקבל בדרגה 38 ת. אני לא יכול לאשר לא בדקתי את זה ש. לא בדקת את זה לפני התצהיר ת. לא." הנתבעת הפנתה להוראות התקשי"ר בכדי להסביר מדוע נקלט התובע בדרגה בה נקלט. לו ביקש התובע להראות כי נעשה עמו עוול בעת שנקלט היה עליו לבסס טענה זו. כך לדוגמא, היה עליו להביא לעדות את אותו משה שיחרור אשר לגביו נשאל מר רייף בחקירתו, או כל עובד אחר אשר התקבל בדרגה 38 על אף שהיה בעל נתונים הדומים לנתוני התובע. לא הוצגה בפנינו כל ראיה ולא נטענה כל טענה המבססת הפליה או נוהג אשר ממנה ניתן היה ללמוד כי הנתבעת נהגה כלפי התובע בצורה אחרת מאשר כלפי יתר עובדיה . אין חולק כי בעת שנקלט התובע לעבודתו איש לא התנכל לו ולא הייתה כל סיבה אשר יכולה הייתה להצדיק את הפלייתו לרעה. על כן דין טענת התובע באשר לדרגה בה נתקבל לעבודה אצל הנתבעת דינה להידחות. באשר לאי-קידומו של התובע לדרגה 40 ולדרגה 40+, אף טענות אלו דינן להידחות. ראשית, כאמור לעיל, חלק 2 לתקשי"ר אינו חל על התובע וממילא ככל שהתבססה תביעת התובע על הוראות חלק 2 דינן להידחות. אלא שגם אם היה חלק 2 לתקשי"ר חל על התובע לא היה בכך כדי להועיל לתובע. התובע עצמו התבסס על סעיף 23.321 (ד) לתקשי"ר, כבסיס הנורמטיבי לקידומו בדרגה ממנו ביקש ללמוד את סדרי העלייה בדרגה. סעיף 23.321(ד) לתקשי"ר, אליו הפנה התובע, אכן קובע את האופן בו היה על הנתבעת לעדכן את דרגותיו של התובע. אלא שסעיף 23.321(ד) סיפא אף קובע את הדברים הבאים: "למרות האמור לעיל, רשאי מנהל יחידה בה מועסק עובד, לעכב את קידומו בדרגה במקרים מיוחדים בהם קיימת לגבי העובד חוות דעת שלילית או שמתקיימים בקשר אליו בירורים משמעתיים." יוצא איפוא כי כלל לא היה צורך בחקירה משמעתית בכדי לקדם את עיכובו בדרגה ודי היה בחוות דעת שליליות כנגדו. דברים אלו מלבד העובדה שנכתבו במפורש בתקשי"ר הם מתקבלים על הדעת מהגיונם של דברים. הגיונם של דברים מחייב כי עובד אשר מעסיקו אינו שבע רצון מתפקודו אין מקום, ככלל, לשפר את תנאי עבודתו. ברי כי אי-שביעות הרצון מהעובד יכול שתהא בדרגות חומרה שונות ומטעמים שונים, אך ככל שאי שביעות הרצון חריפה יותר בהתאם לכך תהא תגובת המעסיק. העובדה כי מבחינה משפטית מצויים אנו באספקלריית המשפט הציבורי וכי כללי המינהל הציבורי חלים על ענייננו אין בהם כדי לשנות היגיון בסיסי זה. אכסניית המשפט הציבורי באה לידי ביטוי בכך שעל המעסיק חלה מערכת דינים נוספת מאשר זו החלה על המעסיק הפרטי. יחד עם זאת, כפי שהראינו לעיל, חלק ממערכת דינים זו הינו סעיף 23.321(ד) סיפא אשר מביא לידי ביטוי את הגיונם של הדברים, אליהם התייחסנו זה עתה. בענייננו התרשמנו כי הנתבעת לא רוותה נחת מהעסקת התובע וכי מתחילת תקופת העסקתו נתקלה בקשיים כאלו ואחרים עמו. למעלה מכך, כבר בראשית שנת 2004 חפצה הנתבעת בפיטורי התובע, לאור התנהגותו. העובדה כי הנתבעת בחרה להמשיך ולהעסיק את התובע אין משמעה כי הנתבעת הייתה מחויבת להמשיך ולקדמו בסולם הדרגות, למרות חוסר שביעות הרצון הימנו. על כן דין תביעות התובע לפיצוי בגין אי-קידומו בדרגות להידחות. בעקבות זאת, אף תביעת התובע לעניין הפרשי שכר, הפרשי גמול שעות נוספות, הפרשי הפרשות לפנסיה וקרן השתלמות להידחות, ככל שהדבר קשור לקידומו בדרגות. לעומת זאת, טענת התובע באשר לאי-עדכון שכרו בהתאם למדד המחירים לצרכן דינה להתקבל. סעיף 6(א) לחוזה המיוחד אשר התובע והנתבעת הינם צדדים לו, קובע במפורש בזו הלשון: "עדכון משכורתו הכוללת (כאמור בסעיף 4 לעיל), יהיה בהתאם למדד המחירים לצרכן, פעמיים בשנה, במועד תשלום תוספת היוקר." הנתבעת מפנה למכתבו של הממונה על השכר באוצר (נספח ט"ז לתצהיר רייף) ממנו עולה כי מאז חודש ינואר 2003 לא נחתם הסכם תוספת יוקר במשק. מכיוון שכך, לשיטתה, הייתה פטורה הנתבעת מעדכון שכרו של התובע. טענת הנתבעת, לפיה עצם קיומו של הסכם תוספת יוקר כתנאי לעדכון שכרו של התובע אין לה על מה שתתבסס. מלשונו של סעיף 6(ב) דלעיל למדים אנו כי סעיף זה קובע את התנאי לעדכון, היינו, שינוי במדד המחירים לצרכן ואת עיתוי העדכון - בעת תשלום תוספת היוקר במשק. העובדה כי לא נחתם הסכם תוספת יוקר במשק אין בה כדי להפקיע את זכותו של התובע לעדכון שכרו. על כן זכאי התובע להפרשי שכר בגין אי-עדכון שכרו בצמוד למדד המחירים לצרכן, ובהתאם לכך, לפיצוי בגין הפרשות לפנסיה, קרן השתלמות ושעות נוספות. יחד עם זאת, עיון בכתבי טענותיו של התובע מלמד כי התובע לא טרח לכמת את השפעת מדד המחירים לצרכן על שכרו בנפרד מרכיבי השכר האחרים אשר תבע. הנתבעת ציינה כי שכרו של התובע עודכן עד שנת 2003, אך לא עלה בידינו להבין מהנתונים אשר הציג התובע האם קיימת התייחסות בנתוניו לכך. על כן בכדי לקבוע את שוויו של רכיב תביעה זה הרינו להורות כלדקמן: רו"ח אליהו אצלאן מרח' הברזל 3 תל-אביב ממונה כמומחה חשבונאי מטעם בית הדין בתיק זה. הנתבעת תעביר למזכירות בית הדין בתוך 7 ימים מיום המצאת פסק הדין את מלוא תלושי שכרו של התובע עבור כל תקופת עבודתו. הנתבעת תעביר למזכירות בית הדין כל אסמכתא על כל עדכון שכר אשר התקיים בתקופת עבודת התובע אצל הנתבעת במשך 7 ימים מיום מינוי המומחה. המומחה החשבונאי יחשב בכמה היה צריך להתעדכן שכרו של התובע, ובכלל זה גמול שעות נוספות אשר שולם לו, בהתאם למדד המחירים לצרכן במשך כל תקופת עבודתו. מסכום זה ינכה המומחה החשבונאי את השכר אשר שולם לתובע בפועל. המומחה אף יקבע מה היה שכרו האחרון המלא של התובע. המומחה החשבונאי יקבע אף את ההפרשים בין הסכומים אשר הופרשו בפועל לזכות התובע לקרן פנסיה וקרן השתלמות, לבין הסכומים אשר היה על הנתבעת להפריש בפועל. קביעתו של המומחה החשבונאי תהא סופית. מזכירות בית הדין תעביר למומחה החשבונאי את המסמכים אשר יתקבלו מהנתבעת וכן את ההחלטה על מינוי המומחה כפי שהיא מפורטת בסעיף זה של פסק הדין. מאחר שהיה על התובע לכמת ולפרט את תביעתו אך הוא לא עשה כן ישאו הצדדים בשכר טרחת המומחה החשבונאי בחלקים שווים. החזר שכר בגין ימי מחלה אין חולק כי בין החודשים דצמבר 2007 ועד לחודש ספטמבר 2008 ניכתה הנתבעת משכר התובע סך של כ-17,000 ₪ בגין ימי היעדרות שלא כדין. התובע טוען כי בתקופה זו שהה בחופשות מחלה או שנעדר מפאת חופשות כאלו ואחרות, כדין, והניכויים משכרו נעשו שלא כדין ומתוך מטרה להתנכל לו. הנתבעת מציינת כי התובע הרבה להיעדר, מבלי שסיפק כל הסבר או אישור על היעדרויותיו ועל כן נוכה משכרו שווי הימים בהם נעדר ללא אישור כדין. עוד טוענת הנתבעת כי על פי הוראות סעיף 33.225(ג) לתקשי"ר, תעודות המחלה אשר סיפק התובע בדיעבד, לא ציינו כי הוא אינו כשיר לעבודה אלא ציוו על מנוחה בלבד. סבורים אנו כי דין טענות התובע להתקבל ברכיב תביעה זה. ראשית, נציין כי טענת הנתבעת באשר לסעיף 33.225 לתקשי"ר דינה להידחות. תעודות המחלה אשר סיפק התובע אכן ציוו על מנוחה - הכיצד יכול היה התובע לבצע עבודתו כאשר עליו לנוח? נוסף על כך לאחר שעיינו באופן מדוקדק בתעודות המחלה התרשמנו כי התובע לא היה כשיר לעבודה. למעלה מכך, אם סברה הנתבעת כי התובע היה כשיר לעבודה, על אף האמור בתעודות המחלה, היה עליה לזמן את הרופאים אשר ניפקו את תעודות המחלה ולחקור אותם באשר למצבו הרפואי של התובע ולאמור בתעודות המחלה. שני עדים מטעם הנתבעת התייחסו בתצהיריהם לחופשות המחלה הממושכות של התובע, מר רייף וגברת דוריס שבתאי. גב' שבתאי הייתה בשנים 2006-2008 רכזת (תיאום ובקרה - פיקוח מחוזי על הבנייה) בנתבעת. תמצית עדויות עדי הנתבעת כפי שהיא באה לידי ביטוי בתצהיריהם הינה כי התובע נעדר ימים רבים וכי לא סיפק תעודות מחלה עבור מרבית ימי היעדרותו. עדי הנתבעת אף מציינים כי לו היו מקבלים תעודות מחלה מהתובע במועדים בהם חלה היו פועלים לברר האם הוא כשיר לעבודה, בהתאם לתקשי"ר. לעניין זה גירסתו של התובע עדיפה עלינו. ראשית, עיון בתעודות המחלה מלמד כי תעודות אלו הונפקו ביום בו ביקר התובע אצל הרופאים אשר ניפקו את תעודות המחלה - ולא בדיעבד. עובדה זו תומכת בטענת התובע לפיה יידע את הנתבעת באשר לימי מחלתו במועד, שהרי מדוע יוציא התובע תעודות מחלה אם לא כדי למוסרן לנתבעת? נוסף על כך, מעיון בתלושי שכרו של התובע עולה כי התובע קיבל תשלום עבור ימים בהם שהה בחופשת מחלה ומכך למדים אנו כי לכל הפחות חלק מתעודות המחלה הוצגו בפני הנתבעת. למעלה מכך, אף אם התובע קיבל את תעודות המחלה ולא מסרן לנתבעת בסמוך לתקופה בה חלה היה על הנתבעת לברר נושא זה עימו. הנתבעת לא עשתה כן, אלא קיזזה משכרו סכומי כסף משמעותיים. כפי שעולה מחקירתו של מר רייף, עוד במועד השימוע ידעה הנתבעת על הסיבות למחלותיו של התובע והדברים אף עלו בשימוע שנערך לו. מר רייף נחקר בנושא וכך השיב (עמ' 31 לפרוטוקול הדיון מיום 11/05/10 שורות 6-19): "ש. אתה יודע שבשנה האחרונה לעבודתו עבר התובע שני ניתוחים ת. כן. ניתוח אחד אני יודע, לא יודע אם שני ניתוחים. משהו בברך אם זכור לי נכון. ש. אתה יודע גם שהתובע היה צריך לעבור טיפולים בעקבות הניתוח שהוא עבר ת. כן. רואים את זה לפי ימי המחלה, חופשה שלו. ש. אחד השיקולים בפיטורי התובע היה ימי מחלתו ת. לא. ש. סתם אמרת את זה בשימוע? ת. ימי מחלה הם ימי מחלה לגיטימיים שאין לנו אפשרות למנוע מהעובד לקחת אותם. רק הייתה תהיה לגבי סוג המחלה כי היה שם איזה משהו פסיכולוגי או משהו כזה ולא הבנו מה הנושא, מה הקשר לניתוח הברך, אבל מה שהוא קיבל מהרופאה, קיבל, אין מה לעשות." למעשה בדברים אלו סתר מר רייף את שתי טענות הנתבעת בנוגע לחופשת המחלה בה שהה התובע. מר רייף מציין כי היה ידוע לנתבעת על חופשות המחלה השונות ואת הסיבות לחופשות מחלה אלו. נוסף על כך, מר רייף מציין כי ימי המחלה היו לגיטימיים ומדבריו עולה שאף הספקות אשר עלו באשר לכשירותו של התובע לא נבדקו במועד אלא הועלו בדיעבד. הנתבעת ידעה על ימי מחלת התובע בסמוך למועד בו שהה התובע בחופשת מחלה. לנתבעת היו את הכלים לבחון האם התובע כשיר לעבודה בזמן אמת, זאת בהתאם להוראות התקשי"ר בפרק 33.2 ובפסקה 33.24 בפרט. הנתבעת לא עשתה כל זאת אלא הטילה ספק בדיעבד ואין אנו מקבלים את טענותיה לעניין זה. התוצאה הינה כי רכיב תביעה זה מתקבל במלואו. הנתבעת תשלם לתובע סך של 16,990 ₪ סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 30/10/08 ועד ליום התשלום בפועל. פדיון ימי חופשה שנתית וימי בחירה התובע טוען כי נצברו לזכותו 72.83 ימי חופש וכן שלושה ימי בחירה במועד סיום עבודתו. הנתבעת טוענת כי על פי הוראות התקשי"ר לא היה התובע יכול לצבור יותר מ-55 ימי חופשה וכי ימי בחירה אינם ניתנים לצבירה ולפדיון כלל. דעתנו כדעת הנתבעת. על פי סעיף 133.32 לתקשי"ר עולה כי אכן מספר ימי החופשה המירבי אשר רשאי עובד במעמדו של התובע לצבור הינו 55 ימים. כמו כן עובד אינו זכאי לצבור או לפדות, בכל דרך שהיא את ימי הבחירה, זאת בהתאם לסעיף 32.421 לתקשי"ר. על כן רכיב תביעה זה דינו להידחות. הפרשי שעות נוספות התובע טוען כי עבד שעות נוספות רבות אשר לא קיבל כל תשלום בגינן. מנגד טוענת הנתבעת כי התובע חרג משעות העבודה אשר קבעה הנתבעת ומהקצבת השעות הנוספות אשר קצבה לכל מפקח בנייה. הנתבעת מציינת כי הממונים על התובע העירו לו פעמים מספר על שעות עבודתו אך התובע לא שינה דרכיו בנושא זה. עוד ציינה הנתבעת כי אין מקום לקבל את דיווחי התובע באשר לשעות עבודתו מאחר שהם אינם מהימנים. למעשה, חוסר המהימנות אותו מייחסת הנתבעת לדיווחי התובע היווה אף הוא גורם בהחלטה לפטרו ובשימוע שנערך לו. סבורים אנו כי יש ממש בטענות הנתבעת לפיהן הודיעה לתובע במפורש מהן שעות העבודה וכי חריגה מהן לא תזכה אותו בתשלום. בסעיף 14 לתצהירו מציין מר גופר כי לתובע, וליתר העובדים ניתנה הנחיה מפורשת שלא לעבוד מעבר לשעות העבודה, היינו מ-7:00 בבוקר עד 17:30 אחר הצהריים. על האמור בתצהירו נחקר מר גופר בפנינו (עמ' 16-17 לפרוטוקול הדיון מיום 11/05/10): "ש. נכון שהיו הנחיות למפקחים לדווח על שעת תחילת עבודה שיוצאים מהבית ושעת סיום עבודה שמגיעים הביתה. ת. נכון, ותוך הגבלה של השעות. ש. נכון שאם הממונה מזמין את המפקח לפגישה או אם יש דיון בבית משפט, עליו להתייצב, גם אם הוא חייב לצאת לפני שעה שבע, או שבע וחצי מהבית ת. אם מפקח צריך להגיע למשרד... ש. נכון או לא נכון? ת. באופן כללי התשובה היא לא. אני רוצה לפרט. זה לא מדויק. ש. השאלה כשממונה מזמין את המפקח לפגישה במשרד או יש לו דיון... ת. א' כן, אבל הוא צריך לקבל על כך אישור מראש, אם הוא חורג מהשעות המותרות. ש. גם אם זה ממונה שמזמין אותו ת. הממונה לא מזמין בשעות שחורגות מהשעות המותרות." מעיון במסמכים אשר צירף מר גופר כדי לתמוך בטענותיו שוכנענו כי יש ממש בטענות הנתבעת. נספח י"א לתצהירו של מר גופר הינו מזכר פנימי מיום 08/11/04 אשר נשלח מאמרכלות מחוז מרכז בנתבעת ונוגע לאי-דיוקים בדיווחי התובע לעניין שעות עבודתו ולעניין עמידתו בנוהלי הנתבעת. במזכר ציינה גב' רויטל גרין, מזכירת אמרכלית מחוז מרכז, את הדברים הבאים: "בשיחה מהיום עם סיגל טייב מהפיקוח, הובא לידיעתי כי קיימת בעיה בדו"ח האש"ל של יוסי טאוב. בתאריך 25.10 התקיים מחזור אחד של השתלמות רכב באשדוד , וכל העובדים שיצאו קיבלו אישור לעבוד מהשעה 7:30 עד 17:30 בלבד, למעט מס' עובדים שקיבלו אישור עד 18:00. יוסי טאוב לא היה בין העובדים שקיבלו אישור והחליט בדיעבד שהוא המשיך לעבוד לאחר ההשתלמות ב"שורקות". (אין לנו מושג מה היה כתוב שם לפני כן). לאחר שיחה עם עמית גופר התברר כי העובד לא קיבל אישור לעבוד מעבר ל 17:30 ואף ידע על כך מראש . והשעה אותה דווח ידנית לא הודפסה בכרטיס. לכן אין לאשר לו את השעה שביקש אלא רק 17:30 . העובד לא מוכן לחתום על דו"ח האש"ל שלו , לכן הדו"ח המצ"ב חתום רק על ידי עמית גופר." לתצהירו של מר גופר צורפו (נספח י"ב) אף שני מכתבים אשר שלח מר גופר לתובע, המכתב האחד מיום 17/05/05 והשני מיום 02/10/05. במכתבים אלו ציין מר גופר כי התובע מתעלם מהנחיות הנתבעת לעניין שעות העבודה באופן עקבי. הנתבעת קבעה לתובע את מסגרת שעות העבודה ואסרה עליו לחרוג ממסגרת זו. לנתבעת לא הייתה אפשרות לפקח על שעות עבודת התובע מאחר שעבודתו התבצעה בשטח נרחב ביותר, והתשלום עבור עבודתו הסתמך על דיווחיו. במצב דברים זה ישנה משמעות רבה להוראות הנתבעת והתרשמנו כי הנתבעת הורתה לתובע מספר פעמים שלא לחרוג משעות העבודה שנקבעו לו והוא התעלם מהנחיות אלו. משהורתה הנתבעת לתובע שלא לעבוד שעות נוספות מעבר להיקף השעות שנקבע על ידה, הרי שאין הוא זכאי לתשלום מעבר למסגרת השעות שנקבעה על ידי הנתבעת (ע"ע 508/08 הנהלת בתי המשפט - ארפי ואח' טרם פורסם. פסק הדין מיום 30/06/10 מצוי במאגרים האלקטרוניים). אלא שאף אם היינו מקבלים את טענותיו של התובע לגבי זכאותו לשעות נוספות, התובע לא הרים את הנטל להוכחת שיעור השעות הנוספות אשר ביצע ולא כימת רכיב תביעה זה כנדרש. התובע כימת בצורה כללית ביותר את הסעד אשר תבע בגין עבודה בשעות נוספות אך לא הציג בפנינו את דרך החישוב. התובע הניח בפנינו מאות דוחות נוכחות מתקופת עבודתו, מחצית מהם מולאו על ידו ומחצית לאחר שהנתבעת טיפלה בדוחות אלו. מדוחות אלו לא ניתן ללמוד כמה שעות נוספות ביצע התובע במהלך החודש, עבור אילו שעות קיבל תשלום, עבור אילו לא ומהו שיעור הגמול אשר היה אמור לקבל בגין שעות אלו. בית הדין אינו לבלרו של התובע ואין זה תפקידנו לערוך חישובים אריתמטיים עבורו. על התובע היה מוטל הנטל לערוך תחשיב מפורט וברור כדבעי ומשלא עשה כן, דין רכיב זה להידחות מנימוק זה לבדו. התובע אומנם צירף כנספח 37 לתצהירו טבלה המפרטת את שיעור הגמול אשר הוא זכאי לו, לשיטתו עבור כל תקופת עבודתו. אלא שהטבלה בנספח 37 אינה מפורטת די הצורך, אין מוסברת בה דרך החישוב ולא ניתן להתרשם הימנה מהו השכר אשר על יסודו נערכה טבלה זו. "פיצויים בגין הפרת הסכם" ברכיב תביעה זה התובע טוען כי בחודשי העבודה האחרונים בהם עבד, נשללה ממנו זכותו לעבוד שעות נוספות וכן נשלל ממנו תשלום המכונה תוספת נהיגה עצמית ותשלום פרמיה. הנתבעת מציינת כי תוספת נהיגה עצמית הינה תוספת התלויה במספר ימי העבודה החודשיים ושיעור זה שולם לו. לעניין השעות הנוספות, טוענת הנתבעת כי לא ניתן היה לפקח על התובע וכי התובע סירב לשתף עימה פעולה לעניין שעות העבודה אשר ביצע ועל כן נשללה ממנו האפשרות לבצע שעות נוספות. אף ברכיב תביעה זה דעתנו כדעת הנתבעת. לעניין תוספת הנהיגה עצמית, הנתבעת צירפה לתצהירו של מר רייף העתק מסמך מהוראות החשב הכללי במשרד האוצר (נספח כ' לתצהירו של מר רייף). ממסמך זה עולה כי אכן תוספת זו יש לחשב לפי ימי העבודה, ככל שהעובד עבד פחות מ-15 ימים מדי חודש. התובע טען כי תוספת הנהיגה העצמית לא שולמה לו במלואה בחודשים מאי, ספטמבר ואוקטובר 2008. עיון באישורי המחלה אשר צירף התובע מלמד כי בחודש מאי 2008 שהה התובע בחופשת מחלה ועל כן לא היה זכאי לתוספת נהיגה עצמית. בסעיף 14 לתצהירו של מר רייף צוין כי מיום השימוע הראשון ועד לפיטוריו כלל לא התייצב התובע לעבודה, ועל כן אין הוא זכאי לתוספת נהיגה עצמית עבור החודשים ספטמבר ואוקטובר 2008. דעתנו כדעת הנתבעת אף לעניין השעות הנוספות אשר נאסר על התובע לבצע. הנתבעת מציינת כי לא ניתן היה לפקח על עבודת התובע וכי דיווחיו לא היו אמינים. לתצהירו של מר דותן צורפו נספחים רבים התומכים בטענות הנתבעת. נספח ו/1 לתצהיר דותן הינם תכתובת דואר אלקטרוני מהחודשים יולי ואוגוסט 2007 המתייחסת לעניין שלילת השעות הנוספות. מתכתובת זו עולה כי הממונה הישיר על התובע באותה העת, מר אילן שגיא, ציין במפורש כי דיווחי התובע אינם מהימנים וכי אין באפשרותו לעקוב אחר התובע בכדי לוודא שהוא אכן מבצע את השעות אשר הוא טוען כי ביצע. מר שגיא הלך לעולמו טרם שהוגשו תצהירי הנתבעת וגירסתו לא הובאה בפנינו. יחד עם זאת, טענות הנתבעת לעניין זה לא נסתרו ולמעשה כל שטען התובע הוא כי מר שגיא המשיך להתעמר בו כחלק מהתנכלות הנתבעת כלפיו. לתובע לא הייתה קנויה הזכות לבצע שעות נוספות ללא סייג אלא בכפוף להסכמת הנתבעת. כאשר הממונים על התובע התרשמו כי דיווחיו אינם מהימנים ואין באפשרותם לוודא את מהימנות דיווחיו, החליטה הנתבעת שלא לאשר לתובע שעות נוספות ואין בכך כל פגם. באשר ל"פרמיה" אותה תובע התובע, משלא פורט מהי אותה פרמיה, מה הבסיס לתשלומה, מתי נשללה הימנו ועל יסוד מה - אין אנו רואים מקום להידרש לרכיב זה. סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה. כפי שפירטנו לעיל, לא התרשמנו כי הנתבעת התנכלה לתובע וכי ביקשה לפטרו עקב היותו חושף שחיתויות. התרשמנו כי יחסי העבודה בין הצדדים היו עכורים, אך לתובע הייתה תרומה של ממש בהעכרת יחסי העבודה וייתכן כי רוב האשמה מוטלת על שכמו. יחד עם זאת נוכחנו לראות כי התובע זכאי לסכומים הבאים: פיצוי בשיעור שלוש משכורות בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 30/10/08 ועד ליום התשלום בפועל, כמפורט בסעיף 109 לעיל בגין פיטורים שלא על פי ההליך הקבוע לעובדים קבועים בנתבעת. הסכום המדויק לתשלום בגין רכיב זה יקבע בהתאם להכרעת המומחה החשבונאי אשר הורינו על מינויו. הפרשי שכר, גמול שעות נוספות והפרשות לקרן פנסיה ולקרן השתלמות בגין אי-עדכון שכר התובע והצמדתו למדד המחירים לצרכן, בהתאם להכרעת המומחה החשבונאי כמפורט בסעיף 136 לעיל. הפרשי שכר אשר נוכו בגין ימי מחלה בסך 16,990 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 30/01/08 ועד ליום התשלום בפועל כמפורט בסעיף 147 לעיל. יצוין כי התובע אף תבע פיצוי בגין אי-מתן הודעה מוקדמת. בתצהירו של מר רייף נכתב כי רכיב זה לא שולם לתובע מחמת טעות וכי הסכום הנתבע יועבר לתובע. אם סכום זה הועבר בפועל לידי התובע אם לאו, לא קיבלנו תשובה מפורשת. על כן ככל שלא העבירה הנתבעת לידי התובעת את דמי חלף ההודעה המוקדמת, תשלם הנתבעת לתובע את חלף ההודעה המוקדמת, זאת בהתאם להכרעת המומחה באשר לשיעור שכרו האחרון של התובע בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום 10/11/08 ועד ליום התשלום בפועל. ככל שדמי ההודעה המוקדמת הועברו לידי התובע, תעביר הנתבעת לתובע את ההפרש בין הסכום אשר שולם לו, לבין קביעת המומחה החשבונאי לעניין שכרו האחרון בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 10/11/08 ועד ליום התשלום בפועל. כמו כן תישא הנתבעת בשכר טרחת בא-כוח התובע בסך 12,000 ₪ ובהוצאות התובע בסך3,000 ₪. ניתן להגיש ערעור בזכות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק-דין זה. פיטוריםעובדי מדינה