קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פדיון ימי מחלה לא מנוצלים: השופטת עפרה ורבנר 1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה, בירושלים (הנשיאה דיתה פרוז'ינין, כדן יחיד, עב' 2804/06), בו נדחתה תביעתו של המערער לפידיון ימי מחלה שלא נוצלו על ידו בתקופת עבודתו במדינה, וזאת כאשר פרישתו לגימלאות נעשתה לאחר שסיים עבודתו במועצה האזורית מטה בנימין, בה עבד לאחר תקופת עבודתו במדינה. השאלה העומדת להכרעתנו בערעור זה הינה, האם המערער זכאי לגרור ימי מחלה שלא ניצל בתקופת עבודתו במדינה לתקופת עבודתו במועצה האזורית מטה בנימין ולקבל תשלום עבורם מהמדינה ו/או מהמועצה, בעת פרישתו. הרקע העובדתי 2. המערער עבד במדינה, כמורה, בדירוג עובדי הוראה, מיום 1.9.1961 ועד ליום 30.9.1980. בתקופת עבודתו זו, נצברו לזכותו של המערער 445 ימי מחלה, אשר לא נוצלו על ידו. אין מחלוקת, כי בסיום עבודתו של המערער במדינה, בשנת 1980, לא היה המערער זכאי לפדיון ימי מחלה בלתי מנוצלים. סיום עבודתו של המערער במדינה, ב-1980, לא היה עקב פרישה לפנסיה, והמערער לא היה בגיל 55 ומעלה. 3. מיום 1.10.1980 ועד לפרישתו לגמלאות ביום 1.3.03, עבד המערער במועצה האזורית מטה בנימין, המשיבה 2 (להלן: "המועצה"). המערער שימש כמנהל מחלקת חינוך במועצה. עבודתו של המערער כמנהל מחלקת חינוך הינה עבודה ניהולית והמערער לא שימש כמורה בפועל, אך שכרו שולם לו לפי דירוג עובדי הוראה. 4. משפרש המערער מעבודתו במועצה, קיבל המערער פיצוי בגין ימי מחלה בלתי מנוצלים בהתייחס לתקופת עבודתו במועצה. על קבלת פיצוי זה, אין מחלוקת בין הצדדים. כמו כן, קיבל המערער פיצוי מהמועצה, גם בגין ימי מחלה בלתי מנוצלים בתקופת עבודתו במדינה, אולם, משהמדינה סירבה לשפות את המועצה בגין תשלום זה, הוחזר הסכום למועצה. המחלוקת בין הצדדים הינה, באשר לזכאות לפדיון ימי מחלה בלתי מנוצלים, בהתייחס לתקופת העבודה במדינה. 5. בדיון שהתקיים ביום 13.3.08 בבית-הדין האזורי, הוסכם, כי במידה וייקבע, שהמערער זכאי לקבלת פיצוי בגין ימי מחלה בלתי מנוצלים, בתקופת עבודתו במדינה, המדינה היא זו שתישא בתשלום הפיצוי, בין ישירות ובין באמצעות שיפוי המועצה. בנוסף הוסכם, כי במידה וייקבע, כי המערער זכאי לפיצוי האמור, מקובל על הצדדים החישוב שנעשה על ידי המועצה, והמעמיד את שווי הפיצוי על סך של 50,645 ₪. 6. פסק-הדין בבית-הדין האזורי, ניתן על יסוד סיכומים בכתב, משלא היתה מחלוקת עובדתית בין הצדדים, שהצריכה שמיעת ראיות. פסק דינו של בית-הדין האזורי 7. בתביעתו בבית-הדין האזורי טען המערער, כי זכאותו לתשלום הפיצוי בגין ימי מחלה בלתי מנוצלים בתקופת עבודתו במדינה, קמה מכח סעיף 13 להסכם הקיבוצי מיום 11.5.1993 בין ממשלת ישראל, מרכז השלטון המקומי ושלוש הערים הגדולות לבין ארגון המורים בבתי הספר העל יסודיים (להלן: "הסכם 93") הקובע, בין היתר, כי עובדי הוראה שעברו ממעסיק למעסיק ולא קיבלו פיצויים בעת המעבר, יהיו זכאים לרציפות פיצוי בגין אי ניצול ימי מחלה אצל בעלויות קודמות. מכח הסכם 93 גובשו הוראות מפורטות בחוזר מנכ"ל משרד החינוך מ-8.10.93, ואותן הוראות מפורטות גם בסעיף 8 לתקנון שירות עובדי הוראה. המערער טען, כי הוראות הסכם 93' מעניקות לעובדים המדורגים בדירוג הוראה את הזכות לגרירת ימי מחלה והפיצוי בגינם ואין בהן דרישה לעבודה בפועל בהוראה, לאחר המעבר למעסיק אחר. לשיטת המערער, די בכך שהעובד דורג בדירוג עובדי הוראה על מנת שתקום לו הזכות האמורה בהסכם. המערער טען, כי את המונח "עובד הוראה", בחוזר המנכ"ל הנ"ל, ובסעיף הרלבנטי בתקנון שירות עובדי הוראה יש לפרש עפ"י ההגדרה (הרחבה) בהסכם עצמו ולפיה עובדי הוראה הם גם עובדים המדורגים בדירוג עובדי הוראה שאינם עובדים בהוראה בפועל. המערער טען עוד, כי ככל שקיימת דרישה לעיסוק בהוראה בפועל היא חלה רק לגבי הבעלות המעבירה ולא לגבי הבעלות הנעברת.  בהקשר זה, טען המערער כי זוהי האבחנה בין עניינו לבין המקרה שתואר בפסק-הדין האזורי בעניין בן שטרית (עב' (נצרת) 1882/04 שמעון בן שטרית נ' משרד החינוך, פס"ד מיום 20.9.05 להלן - עניין בן שטרית), שכן הוא הועסק כמורה במדינה, שהיא הבעלות המעבירה, ואין רלבנטיות, כך לטענתו, לכך שלא הועסק כמורה בבעלות הנעברת. 8. המערער הוסיף וטען, כי זכאותו לפיצוי מאת המועצה, הינה עצמאית ולא תלויה בשיפויה על ידי המדינה ואולם, המדינה הינה בעל דין דרוש שכן עניינה של התובענה הינה בזכויות הנובעות מיחסי עובד ומעביד אשר התקיימו בין המערער למדינה ובשל סירובה לשפות את המועצה הוגשה התובענה. 9. טיעוני המדינה בבית הדין האזורי היו, כי מאחר והמערער מילא במועצה תפקיד של מנהל מחלקת חינוך, חל על העסקתו ההסכם הקיבוצי לראשי מחלקות חינוך מיום 15.3.1995 (להלן: "הסכם 95"), שהוא הסכם ספציפי ומאוחר להסכם 93'. הסכם 95 אינו מקנה למערער זכות לגרירת ימי מחלה. המדינה הוסיפה וטענה, כי אף אם הסכם 93' היה חל על העסקתו של המערער במועצה, אין בו להקנות לו את הזכות לגרירת ימי מחלה, זאת מאחר ואת המונח "עובד הוראה" המצוי בסעיף 13 להסכם 93', יש לפרש בהתאם להוראותיהם של סעיף 108 לחוזר מנכ"ל משרד החינוך, ובהתאם להוראות תקנון שירות עובדי הוראה, אשר נוסחו וגובשו מכוחו, לפיהן, עובד הוראה הוא - מי שעסק בפועל בהוראה. המדינה טענה, כי הוראות תקנון שירות עובדי הוראה וחוזר מנכ"ל משרד החינוך מתנות במפורש את הזכאות לגרירת ימי מחלה בעבודה רצופה בהוראה בפועל. מאחר ואין חולק, כי המערער לא מילא תפקיד של מורה בתקופת עבודתו במועצה, הוא אינו זכאי לפיצוי בגין ימי מחלה שלא נוצלו על ידו בתקופת עבודתו במדינה, גם במידה וייקבע, כי הסכם 93' חל על העסקתו במועצה. המדינה טענה, כי עניין בן שיטרית במסגרתו התקבלה עמדתה לפרשנות המונח "עובד הוראה", מהווה חיזוק לטענותיה. 10. המדינה הוסיפה והבהירה, כי, לטענתה, אין די בכך, שהמערער היה מדורג עובדי הוראה לצורך קבלת שכרו, מבלי ששימש כעובד הוראה/מורה בפועל, כדי להקים למערער זכות לגרירת ימי מחלה. הטעם לכך הינו, כי תכלית הסכם 93' היתה לתמרץ עובדי הוראה בפועל, בשונה מהעובדים בדירוג הוראה הממלאים תפקיד אחר, ולאפשר את מעברם בין מוסדות חינוכיים. 11. המועצה טענה, כי אין היא אמורה לשלם למערער פיצוי בגין ימי מחלה בלתי מנוצלים, בתקופת עבודתו במדינה, ככל שהמדינה אינה משפה אותה על תשלום זה. המועצה הוסיפה וטענה, כי, למעשה, באותם מקרים בהם הוראות ההסכמים, חוזר המנכ"ל ותקנון שירות עובדי הוראה מאפשרים גרירת הזכאות לפיצוי בגין ימי מחלה בלתי מנוצלים, היא משמשת, אך ורק, צינור להעברת הכספים, בהתייחס לאותה תקופה בה עבד העובד הפורש מעבודתו אצלה, אצל מעביד אחר. הטעם לכך הינו, שהגורם שנהנה מאי ניצול ימי המחלה בפועל, בתקופה בה המערער לא עבד במועצה, אלא במדינה - היתה המדינה. 12. בית-הדין האזורי דחה את תביעת המערער וקבע, לאחר שבחן את ההסכמים וההסדרים הקיבוציים שהובאו בפניו, כי למערער אין זכות חוזית מכוחם לקבלת פיצוי בגין ימי מחלה בלתי מנוצלים, בתקופת עבודתו במדינה. בית-הדין האזורי קבע, כי הזכות לפידיון ימי מחלה בלתי מנוצלים, הינה זכות חוזית אשר אינה חלק ממשפט העבודה המגן ואינה מעוגנת בחוק דמי מחלה התשל"ו - 1976. לכן, יש לבחון מה מקורה של הזכות לה טוען המערער והאם ההסכמים החלים על המערער מקנים לו זכות זו. בית-הדין האזורי קבע, כי הזכות לרציפות פיצוי בגין ימי מחלה בלתי מנוצלים, עוגנה בהסכם 93' ותכליתה לעודד אי היעדרות מעבודה בהוראה בפועל והבטחת מערכת חינוך הפועלת ומתפקדת באופן סדיר ובלא תקלות כאשר הסדרת הזכות ובכלל זאת תנאי הזכאות, הגורם המשלם והגורם המשפה קבועים בסעיף 8 לתקנון שירות עובדי הוראה. בית-הדין האזורי קבע, כי הוראת סעיף 8 לתקנון שירות עובדי הוראה מתנה את תשלום הפיצוי בגין אי ניצול ימי מחלה ברציפות שירות בהוראה ומאחר ואין מחלוקת כי המערער לא עבד בהוראה במועצה, לא מתקיים לגביו התנאי של רציפות בשירות והוא אינו זכאי לתשלום הפיצוי כאמור. בית-הדין האזורי דחה את טענת המערער לפיה, יש לפרש את המונח עובד הוראה בהתאם לאמור בהסכם 93' בלבד, דהיינו, ככולל כל מי שמדורג בדירוג עובדי הוראה. בית-הדין הסביר, כי לא ניתן להתייחס לאמור בהסכם במנותק מן ההסכמים וההסדרים האחרים הנוגעים לעניין ובמנותק מהתכלית שלשמה נקבע מנגנון הרציפות, וזאת בין היתר, מאחר וסעיף 13 להסכם 93', הינו כללי ביותר ואינו קובע מנגנון וקריטריונים למתן הפיצוי. טענות הצדדים בערעור 13. טענות המערער בתמצית הינן כדקמן: א. בית-הדין האזורי התעלם מהוראת סעיף 13 להסכם 93' לפיה, יש להחיל את ההסכם על כל העובדים המדורגים בדירוג עובדי הוראה, ולא רק על העובדים המועסקים בהוראה בפועל. ב. פרשנותו של בית-הדין האזורי לסעיף 8א(2) לתקנון שירות עובדי הוראה כמתייחס לכל תקופת העסקתו של המערער (במדינה ובמועצה), מוטעית, מאחר ומהקשר הדברים עולה, כי סעיפים 8א(1) ו-(2) מתייחסים להעסקת המערער אצל המעביד הראשון בלבד, הוא המעביד המעביר. כלומר לטענת המערער דרישת רציפות השירות בהוראה בסעיף 8(א)(2) מתייחסת להעסקתו אצל המעסיק הראשון בלבד, בענייננו - המדינה, ולא להעסקתו במועצה. ג. על בית-הדין האזורי היה לאבחן בין המקרה שנדון בעניין בן שיטרית לעניינו מאחר והתובע בעניין בן שיטרית הועסק בתקופת עבודתו הראשונה (אצל הבעלות המעבירה), בתפקיד שאינו תפקיד הוראה בפועל והצדדים לא התכוונו ליצור זכות שיפוי - לכן, התובע שם לא היה זכאי לתשלום פיצוי בגין אי ניצול ימי מחלה בתקופת עבודתו אצל הבעלות המעבירה מאת הבעלות הנעברת. ד. בית-הדין האזורי טעה, כאשר לא קבע שזכאות המערער לפיצוי מהמועצה, הינה זכות עצמאית ולא תלויה בשיפויה של המועצה מאת המדינה. ה. פרשנותו של בית-הדין, לפיה הזכות לגרירת ימי מחלה בלתי מנוצלים והזכות לפדיון ימי מחלה בלתי מנוצלים מעוגנות שתיהן בהסכם 93', מוטעית מהטעם, כי הזכות לפדיון ימי מחלה, להבדיל מהזכות לגרירת ימי מחלה ממעביד קודם, מקורה בסיכום דברים מיום 3.11.1980. החידוש שבהסכם 93 הינו, הזכות לגרור ימי מחלה בלתי מנוצלים מבעלות אחת לבעלות אחרת. 14. המשיבות תמכו בפסק דינו של בית-הדין האזורי וחזרו על הטענות שהועלו על ידן במסגרת הדיון בבית-הדין האזורי. 15. בדיון שהתקיים ביום 7.4.2010, מצא לנכון בית-דין זה לצרף לדיון בערעור את ארגון המורים בבתי הספר העל יסודיים בסמינרים ובמכללות (להלן: "הארגון") וכן את מרכז השלטון המקומי, שהם צדדים להסכם 93' וזאת על מנת לאפשר להם להגיש את תגובתם ולהתייחס לפרשנות הסכם 93, תוך ישום הפרשנות באופן ספציפי על עניינו של המערער. 16. הארגון בתגובתו טען, כי הסכם 93' מתייחס במבוא לו למדורגים בדירוג עובדי הוראה ודן, בין היתר, בזכות העובד לגרור ימי מחלה בלתי מנוצלים ולקבל פיצוי עבור פדיונם. הארגון טען, כי הזכות לגרור ימי מחלה בלתי מנוצלים הוקנתה בראש ובראשונה לצורך ניצולם בפועל על ידי העובד וזכות זו הורחבה בהסכם 93' אשר הקנה בנוסף את האפשרות לרציפות פיצוי עבור ימי מחלה בלתי מנוצלים. באשר להסכם 95, המסדיר את זכויותיהם של מנהלי מחלקות חינוך, הארגון הבהיר, כי אינו צד לו, אך ממקרא ההסכם עולה, כי אין בו התייחסות לסוגיית גרירת ימי מחלה. לכן, טען הארגון, כי ככל שלמערער עמדה זכות לגרירת ימי מחלה ערב הסכם 95', אין בהסכם 95' כדי לגרוע מזכותו אלא רק להוסיף עליה. בהתייחס לאופן תשלום הפיצוי בגין ימי מחלה לא מנוצלים, עמדת הארגון הינה כי הזכאות לפיצוי אינה תלויית שיפוי, אלא, השיפוי הוא במישור היחסים בין הבעלות הנעברת, בעניננו, המועצה האזורית מטה בנימין לבין מדינת ישראל/משרד החינוך. שאלת השיפוי אינה יכולה לפגוע בזכות מכח הסכם קיבוצי אשר הפכה לחלק מחוזהו האישי של העובד. אין התייחסות כלל, בתגובת הארגון, להוראות תקנון שירות עובדי הוראה, אשר יצקו תוכן לסעיף 13 להסכם 93' והארגון כלל לא התייחס לשאלה - האם הזכאות לגרירת ימי מחלה לצורך פדיון, חלה רק על מורים, דהיינו, עובדי הוראה שלימדו בפועל, להבדיל מעובדים שהיו מדורגים בדירוג עובדי הוראה, אולם, לא לימדו בפועל. 17. מרכז השלטון המקומי בתגובתו, התייחס להסכם 95 החל על מנהלי מחלקות חינוך, והבהיר, מהם ההבדלים בין מורים, שעבודתם מתבצעת בבתי הספר ובעלות שכרם נושא משרד החינוך, לבין מנהלי מחלקת חינוך, שהינם עובדי הרשות המקומית, שעבודתם מתבצעת במשרדי הרשות המקומית ובעלות שכרם נושאת הרשות המקומית. כמו כן, הדגיש מרכז השלטון המקומי בתגובתו, כי תנאי עבודתם של מנהלי מחלקות חינוך מוסדרים בהסכמי הרשות ודרך מינויים, תפקידם וסמכויותיהם מוסדרים בחוק הרשויות המקומיות (מנהל מחלקת חינוך), תשס"א - 2001. מרכז השלטון המקומי הוסיף והבהיר, כי הסכם 95' קובע, ששכרם של מנהלי מחלקות החינוך ישולם בהתאם להסכמי העבודה של עובדי הוראה. לעומת זאת, לגבי הזכות לגרירת ימי מחלה וזכאות לרציפות פיצוי בגין ימי מחלה בלתי מנוצלים, אין בהסכם 95 הוראה בעניין ויש לראות בכך הסדר שלילי. מרכז השלטון המקומי נימק עמדתו, במספר נימוקים: הנימוק הראשון - כי קיימת חזקה, לפיה הצדדים להסכמים החלים על מנהלי מחלקת חינוך, קרי, הסתדרות המורים, מרכז השלטון המקומי ושלושת הערים הגדולות, מכירים היטב את הוראותיו של הסכם 93', וככל שהיה ברצונם להעניק למנהלי מחלקות חינוך זכאות לפיצוי בגין ימי מחלה בלתי מנוצלים בגין תקופת עבודה במדינה, או ברשויות המקומיות, הדבר היה נקבע במפורש בהסכם. בהקשר זה, ולתמיכה בטענתו, ציין מרכז השלטון המקומי, כי גם בחוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות, אין הוראה המקנה לעובד מינהלי זכאות לקבלת פיצוי על ימי מחלה בלתי מנוצלים שעמדו לזכותו אצל מעסיק קודם, כמפורט בסעיף 51.7 לחוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות, וזאת להבדיל מאפשרות גרירה של ימי מחלה לצורך ניצול בפועל. הנימוק השני עליו ביסס מרכז השלטון המקומי את מסקנתו הוא - כי על פי ההלכה הפסוקה, הוראות המצמידות תנאי עבודה ו/או שכר של עובדים לקבוצת עובדים אחרת, יש לפרש בצמצום ולכן, לא ניתן להצמיד את מכלול תנאי העסקתם ורכיבי שכרם של מנהלי מחלקות החינוך לתנאי העסקתם ורכיבי שכרם של עובדי הוראה ללא סעיף מפורש בהסכם הקובע את זכאותם לפיצוי בגין ימי מחלה בלתי מנוצלים. כתימוכין לטענה זו, ציין מרכז השלטון המקומי, כי במשא ומתן שמתנהל במהלך השנים האחרונות בין הצדדים להסכם 95', אחת הדרישות של מנהלי מחלקות החינוך הינה להחיל עליהם הסדר הדומה להסדר עובדי ההוראה בנושא פיצוי בגין ימי מחלה בלתי מנוצלים. מעצם העלאת הדרישה, ניתן ללמוד, כי מנהלי מחלקות החינוך בעצמם מודעים לעובדה שאינם זכאים לגרירה ולפיצוי בגין ימי מחלה בלתי מנוצלים. מרכז השלטון המקומי הוסיף, כי ככל שהמדינה תסכים לפצות את הרשויות המקומיות על תשלום פיצוי בגין ימי מחלה בלתי מנוצלים למנהלי מחלקת חינוך, הוא יסכים להסדר ממין זה. הנימוק השלישי אותו מעלה מרכז השלטון המקומי הינו - כי סעיף 13 להסכם 93' קובע, כי עובדי הוראה יהיו זכאים לרציפות פיצוי בגין ימי מחלה בלתי מנוצלים, רק ככל שהמדובר במורים העוברים מבית ספר אחד לשני, ולא כאשר מדובר במורים, העוברים לתפקיד של מנהל מחלקת חינוך. זו גם הסיבה למינוח "בעלויות" בסעיף 13. בהתייחס לגורם עליו מוטלת חובת תשלום הפיצוי טען מרכז השלטון המקומי, כי מכח ההסדר שבסעיף 13 להסכם 93' ובסעיף 8 לפרק 1.25.3.2 בתקנון שירות עובדי הוראה, משרד החינוך משפה את הבעלות האחרונה על תשלום הפיצוי בגין ימי מחלה בלתי מנוצלים אשר נצברו לזכות מורה בגין כל תקופת עבודתו כמורה, ובכלל זאת, בבעלות האחרונה. לכן, טען מרכז השלטון המקומי, כי ככל שייקבע שהמערער זכאי לפיצוי בגין ימי מחלה בלתי מנוצלים שצבר בעבודתו במדינה, על המדינה לשאת בתשלום, כפי שהיא נוהגת בפועל לגבי המורים.  דיון והכרעה 18. על מנת להכריע במחלוקת אשר בין הצדדים, יש להתייחס לזכויות שונות, שהן פדיון ימי מחלה, האפשרות להעביר ימי מחלה בלתי מנוצלים ממעביד אחד למעביד שני והאפשרות לקבל תשלום עבור ימי מחלה בלתי מנוצלים בתקופת עבודה אצל מעביד אחד, בעת פרישה מעבודה ממעביד אחר. 19. הזכות לפדיון ימי מחלה ולפיצוי בגין ימי מחלה בלתי מנוצלים אינה מוסדרת בחוק, אלא, היא זכות חוזית. בע"ע 582/05 שלום שם טוב נ' אורט ישראל בע"מ (21.12.06), נפסק: "חוק דמי מחלה, התשל"ו-1976 מקנה לעובד שנעדר מעבודתו עקב מחלה, זכות לקבל ממעבידו תשלום, בהתאם למפורט בחוק. תשלום דמי המחלה הוא תשלום סוציאלי, אשר מטרתו לאפשר קיום לעובד ובני משפחתו, שעה שנבצר ממנו לעבוד עקב מחלה. להבדיל מחוקים סוציאליים אחרים, כדוגמת סעיף 13 לחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951, שעניינו "פדיון חופשה", אין בחוק דמי מחלה כל הוראה המקנה זכות ל"פדיון" ימי מחלה צבורים בלתי מנוצלים. הזכות ל"פדיון מחלה" הינה זכות אשר מוקנית לעתים לסקטורים שונים, בהסכם בין הצדדים." כן נפסק בע"ע 105/05 נחמן אורון נ' מדינת ישראל-מנהל מקרעי ישראל (14.5.06), כי ההסדר של פיצוי עבור ימי מחלה בלתי מנוצלים אינו חלק ממשפט העבודה המגן המעוגן בחוק. לגבי עובדי מדינה, מעוגן הסדר הפיצוי בהוראות התקשי"ר (פסקאות 33.270-33.275). מטרת תשלום הפיצוי בעד ימי מחלה בלתי מנוצלים, הינה לעודד עובדים להימנע מהעדרויות בלתי מוצדקות בכסות של "מחלה", כאשר העובדים יודעים, כי יקבלו פיצוי בגין התמדתם. עיין לעניין זה, בפסקה 22 לדב"ע נה/3/268 אליעזר צוררו נ' המועצה המקומית פרדס חנה כרכור (21.5.96). נציין, כי במקומות העבודה בהם קיימת התייחסות לאפשרות גרירה של ימי מחלה בלתי מנוצלים ממעביד אחד למעביד אחר, קיימת התייחסות נפרדת לאפשרות הגרירה לצורך ניצול בפועל והתייחסות נפרדת לאפשרות הגרירה לצורך קבלת פדיון בעת פרישה, ולא בהכרח קיימות שתי האפשרויות. יתר על כן נציין, כי באותם מקרים בהם קיימת אפשרות גרירה, קיימת, בהסכמים השונים, גם התייחסות לשאלה, מי אמור לשאת, בסופו של דבר, בעלות הפיצוי, כאשר עפ"י רוב המעביד המעביר מחזיר למעביד הנעבר את חלקו היחסי בתשלום הפיצוי בגין ימי מחלה בלתי מנוצלים. בכל מקרה, עובד הטוען, כי הוא זכאי לגרירה של ימי מחלה בלתי מנוצלים לצורך פדיונם, עליו הנטל להוכיח את המקור ההסכמי המקנה לו זכות כזו. 20. כאשר עובד עבד במספר מקומות עבודה בטרם פרישתו לגימלאות, גם אם בכל אחד מהמקומות בהם עבד, בנפרד, הוא היה זכאי לפדיון ימי מחלה בלתי מנוצלים, לו היה פורש לגימלאות ממקום עבודה זה, עדיין אין בכך כדי להצביע על חובת של המעביד האחרון לשלם לו פדיון ימי מחלה גם על תקופת עבודה אצל מעביד קודם, בהעדר מקור הסכמי לכך. 21. אשר על כן, עלינו לבחון - האם קיים הסכם בין מעבידיו השונים של המערער - בהתייחס לימי מחלה בלתי מנוצלים, ולאפשרות העברתם ממעביד אחד למעביד אחר לצורכי פדיון. 22. האם על המערער חל ההסכם הקיבוצי מיום 15.3.95 המסדיר את תנאי עבודתם ושכרם של מנהלי מחלקות חינוך? והאם הסכם זה מקנה, או שולל, זכאותו לגרירת ימי מחלה בלתי מנוצלים מתקופת עבודתו של המערער במדינה, לצורך פדיונם, בעת פרישתו מעבודתו במועצה? כאמור, לטענת המדינה ולטענת מרכז השלטון המקומי, על המערער, אשר הועסק בתקופת עבודתו במועצה בתפקיד מנהל מחלקת חינוך, חל הסכם קיבוצי מיום 15.3.1995 המסדיר את תנאי עבודתם, שכרם והעסקתם של מנהלי מחלקות חינוך. לטענתם, הסכם 95' הינו הסכם ספציפי למנהלי מחלקות חינוך. הסכם 95 מאוחר להסכם 93' והוא ההסכם היחיד החל על המערער. הסכם 95' אינו מקנה את הזכות לגרירת ימי מחלה. לכן, המערער לא זכאי לגרור ימי מחלה. 23. המערער לא הכחיש את תחולתו של הסכם 95' על תקופת העסקתו במועצה וטען, כי מאחר ובהסכם זה אין התייחסות לשאלת גרירת ימי מחלה וזכות זו לא מוסדרת במסגרתו, אין בו לגרוע מהוראותיו של הסכם 93' ותקנון שירות עובדי הוראה החלים, אף הם על העסקתו, בנוסף להסכם 95', ומסדירים את הזכות לרציפות פיצוי בגין ימי מחלה בלתי מנוצלים. 24. מהאמור עולה, כי אין מחלוקת בין הצדדים לגבי תחולתו של הסכם 95' על תקופת העסקתו של המערער במועצה. השאלה הנשאלת, הינה - האם, כטענת המשיבות, הסכם 95' הוא ההסכם היחיד החל על המערער, או שמאחר והסכם 95' אינו קובע את הזכות לגרירה ופיצוי בגין ימי מחלה בלתי מנוצלים, הרי הסכם 93' יחול על התובע, לפחות, באותם עניינים, שאינם מוסדרים בהסכם 95'? על מנת להשיב על השאלה נבחן את ההוראות הרלבנטיות בהסכם 95'. סעיף 3 להסכם 95, זו לשונו: "3. השכר המשולם ל"מנהלי מחלקות לחינוך" יקבע כמקובל לגבי עובדי הוראה, בהתאם להסכמי העבודה של עובדי הוראה כמו-דרגה, ותק, גמולי השתלמות, גמולים אחרים ורכיבי שכר שונים הקיימים כיום אצל עובדי הוראה והמפורטים בהסכמי השכר של עובדי הוראה ו/או בהתאם לתפקידם ו/או בהתאם לזכאותם בגין הקריטריונים שמופיעים בהסכמים" (ההדגשה לא במקור). סעיף 4 להסכם - מקנה למנהל המחלקה לחינוך זכאות לגמול הדרכה או גמול פיקוח. סעיף 5 להסכם - מקנה למנהל המחלקה לחינוך זכאות לגרירת גמול פיקוח, הדרכה וניהול. אין הוראה מפורשת בהסכם, המקנה למנהלי מחלקת חינוך זכות לפיצוי בגין ימי מחלה בלתי מנוצלים שעמדו לזכותם בסיום עבודתם אצל המעביד הקודם, ואין אף הוראה המתייחסת, באופן כלשהו, לזכות כזו. 25. ביחסי עבודה ובמשפט העבודה מוכרת תופעה של הצמדת שכר. מדובר במקרה בו עובד בודד או קבוצת עובדים מסכימים עם המעסיק כי על תנאי עבודתם יחולו תנאים - כלליים או אינדיבידואליים - הנהוגים במקום עבודה אחר: "הצמדת שכרו של עובד לעובד אחר, נפוצה ומקובלת במשק הישראלי, הן בהסכמי עבודה קיבוציים והן בהסכמי עבודה אישיים" (דב"ע נא/3/182 מאיר - מל"מ מערכות בע"מ, פד"ע כד' 304, 300; וראה גם סטיב אדלר, הסכמים קיבוציים; מסגרת, תחולה ותיאום, ספר בר ניב, עמ' 17 בעמ' 40-38). הצמדה יכולה להיות אישית או קיבוצית, מלאה או חלקית, מותנית או לא מותנית בתנאים, הכל כפי שהצדדים ליחסי עבודה קבעו אותה, המקור להצמדה יכול להיות מעוגן בחוק (ראה, לדוגמה, סעיף 22 (ב) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה-1995), בהסכם קיבוצי, בהסכם אישי או בכל מקור משפטי מוסמך היכול להעיד על קיומה של ההצמדה. באשר להצמדה הסכמית, נפסק: "שיטת ההצמדה אינה מהמובן מאליו, אינה בבחינת תנאים מכללא; היא בבחינת יוצא מהכלל ומחייבת הוראה מפורשת ומשישנה הוראה - יש לפרשה בדרך שמפרשים יוצא מן הכלל". (דב"ע לה/4/7 מועצת פועלי באר שבע - מפעלי ים המלח פד"ע, ז' 160, בעמוד 167). 26. הלכה פסוקה היא, כי הוראת הצמדה בחוזה עבודה אישי או בהסכם קיבוצי צריכה להיות ברורה, מפורשת וחד-משמעית (עיין ע"ע 115/03 נינו לוי ואח' נ' התעשייה האווירית לישראל בע"מ, פד"ע לט', 397) כן נפסק, יש לפרש סעיפי הצמדה בהסכמים על דרך הצימצום מאחר והצמדה בין קבוצות שונות הינה החריג לכלל ומחייבת הוראה מפורשת (דב"ע נא 3/182 רפי מאירי נגד מל"מ מערכות בע"מ, פד"ע כד, 300). כאשר דנים בהצמדת תנאי שכר לדירוג מסוים, יש להבחין בין אותם תנאים שהם חלק מהטבות השכר לבין תנאים סוציאליים החלים על עובדי אותו דירוג. 27. בע"ע 300303/97 דוד מוצפי - עיריית אור יהודה, פד"ע לו', 865 נפסק, שיש להבחין בין הוראות הצמדה המתייחסות לשכר לבין הוראות המתייחסות לתנאים סוציאליים. באותו עניין דובר על עובד שהיה מורה בהכשרתו, אולם, לא עסק בפועל בהוראה, והוסכם, כי תנאי שכרו ישולמו לפי דירוג עובדי הוראה, והתנאים הסוציאליים ישולמו לפי הדירוג האחיד. בהתייחס לאומד דעתם של הצדדים להסכם נקבע בפסק הדין כדלקמן: "8. (א) עיון בהסכם העבודה מעלה שהצדדים עשו הבחנה ברורה בין התנאים האלה: 1) תנאי משכורת; 2) תנאים סוציאליים; 3) חופשה שנתית וסכום שעות עבודה; הראשון ייקבע לפי דירוג עובדי הוראה והשנים האחרים ייקבעו בהתאם לחוקת העבודה לגבי עובדי מינהל ברשויות המקומיות. (ב) מהסכם העבודה עולה בבירור אומד דעתם של הצדדים. מחד, משהמערער הינו עובד הוראה בהכשרתו, רצו הצדדים שהוא ייהנה מתנאי המשכורת המוענקים לעובדי הוראה. מאידך, משלא הועסק במשיבה בתפקידי הוראה אלא בתפקידים שונים, לא היה זה הגיוני שיהיה זכאי לשעות עבודה, חופשה שנתית ותנאים סוציאליים כפי שמקבלים המורים. לפיכך, נקבע שאלו יוענקו בהתאם למקובל לעובדי הדירוג האחיד".  מסעיף 3 להסכם 95' עולה, כי מנגנון ההצמדה שנקבע בו מתייחס לתשלום השכר ולא לתשלום תנאים סוציאליים. הזכות לגרירה ולפיצוי בגין ימי מחלה בלתי מנוצלים, הינה תנאי סוציאלי ולפיכך, מנגנון ההצמדה שנקבע בהסכם, לא חל עליה. דירוג המערער בדירוג עובדי הוראה לצורכי שכר, כאשר בפועל הוא לא הועסק בהוראה, אינו מעניק לו, כשלעצמו, ובבחינת מובן מאליו, את כל התנאים הסוציאליים הנילווים לדירוג עובדי הוראה. 28. בשונה מעובדי הוראה, על מנהלי מחלקות חינוך, חלות הוראות ספציפיות המסדירות את העסקתם וביניהן חוק הרשויות המקומיות (מנהל מחלקת חינוך) התשס"א - 2001 לפיו, בין היתר, מנהל מחלקת חינוך הינו עובד הרשות המקומית ועל מינויו ותנאי העסקתו חלות ההוראות החלות על עובדי אותם רשות מקומית. בנוסף, חל על מנהלי מחלקות חינוך הסכם 95' המסדיר את תנאי שכרם וקובע כי השכר המשולם להם ייקבע כמקובל לעובדי הוראה בהתאם להסכמי העבודה של עובדי הוראה ובכלל זאת דרגה, גמולי השתלמות, גמולים אחרים ורכיבי שכר שונים. כן נקבע בהסכם 95', כי עובד הוראה המתקבל לתפקיד מנהל מחלקת חינוך, שכרו לא ייגרע בהשוואה לשכר ששולם לו בתפקידו הקודם, וכי הוא יגרור איתו ותק בפיקוח וותק בניהול. לא נקבע בהסכם 95', כי מנהלי מחלקת חינוך יקבלו את כל הזכויות הנילוות, והתנאים הסוציאליים, כפי שמקבלים מורים. לו היתה הסכמה לגרירת ימי מחלה (בין אם לניצול בפועל ובין אם לפידיון), הצדדים היו מציינים זאת במפורש, כפי שעשו בהתייחס לוותק בפיקוח ו/או וותק בניהול. במיוחד, כאשר הזכות לגרירת ימי המחלה ופידיונם, אינה בגדר "שכר".  אשר על כן, הננו קובעים - כי הסכם 95' אינו מקנה למנהלי מחלקות חינוך זכות לגרירת ימי מחלה ממעסיק קודם לצורך ניצול, או לצורך פדיון. 29. משקבענו, כי הסכם 95' אינו מקנה למערער, שעובר לפרישתו, שימש כמנהל מחלקת חינוך במועצה, זכאות לגרירה ימי מחלה בלתי מנוצלים, מתקופת עבודתו במדינה, לצורך פדיונם, נשאלת השאלה - האם קיים מקור אחר המאפשר לו לעשות כן, והאם הסכם 93', חוזר מנכ"ל משרד החינוך והוראות תקנון שירות עובדי הוראה, מקימים למערער זכות שאינה קיימת בהסכם 95'? פרשנות הסכם 93', הוראות חוזר מנכ"ל משרד החינוך והוראות תקנון שירות עובדי הוראה בהתייחס לגרירת ימי מחלה בלתי מנוצלים לצורכי פדיון 30. המערער פרש מעבודתו במועצה בתפקיד של מנהל מחלקת חינוך, והוא מקבל גימלה מהמועצה. לטענת המערער, הוא זכאי לפדיון ימי מחלה בלתי מנוצלים, גם בהתייחס לתקופת עבודתו במדינה, וזאת מכח סעיף 13 להסכם 93', אשר זו לשונו: "13. רציפות ימי מחלה. עובדי הוראה שעברו ממעסיק למעסיק ולא קיבלו פיצויים בעת המעבר יהיו זכאים לרציפות פיצוי בגין אי ניצול ימי מחלה אצל בעלויות קודמות בהתאם לקריטריונים המקובלים בתקשי"ר לתשלום פיצוי זה. ההסדרים בנושא זה יגובשו עד לראשית שנה"ל הקרובה בין המדינה למרכז השלטון המקומי ושלוש הערים הגדולות. הסדר זה יופעל על פורשי שנה"ל תשנ"ג (אוגוסט 1993) ואילך". בנוסף קובע הסכם 93' במבוא כי: "הצדדים ניהלו ביניהם משא ומתן בדבר שכר ותנאי עבודה של העובדים בשירות המעסיקים המדורגים בדירוג עובדי הוראה (להלן - "עובדי הוראה") לתקופת תוקפו של הסכם זה כמפורט להלן" 31. סעיף 108 לחוזר מנכ"ל משרד החינוך נד/2 מכ"ג בתשרי התשנ"ד (8.10.93), אשר גובש כהסדר לרציפות פיצוי בגין ימי מחלה בלתי מנוצלים, בהתאם לסעיף 13 להסכם 93', הינו כדלקמן: "1. בהתאם להסכם השכר ניתן יהיה לגרור ימי מחלה של עובדי הוראה המועברים מבעלות לבעלות לצורך מתן פיצוי בגין ימי מחלה שלא נוצלו וזאת בכפיפות לקריטריונים הבאים: א. המורה לא קיבל פיצויים מאותו מעביד. ב. לא חלו הפסקות ברציפות שירותו בהוראה (למעט חופשות מאושרות). 2. בכפיפות לאמור לעיל ניתן יהיה להעביר את הזכות לפדיון ימי מחלה מבעלות לבעלות וזאת על בסיס אישור חתום על ידי הבעלות כדוגמת האישור שלהלן, שיפורטו בו הנתונים האלה: א. שם המורה ומס' תעודת הזהות שלו. ב. תאריך הלידה. ג. תקופת העבודה וחלקיות המשרה. ד. מס' הימים (השעות) שצבר המורה (במונחי משרה מלאה). ה. מס' הימים (השעות) שניצל המורה (במונחי משרה מלאה). ו. יתרת ימי המחלה לזכותו. ז. אישור המעביד על כך שהמורה לא קיבל פיצויי פיטורין ושלא חלו הפסקות ברציפות עבודתו. 3. הפיצוי ישולם על ידי הבעלות האחרונה שהמורה הועסק בה ובכפיפות לקריטריונים של הזכאות לפדיון ימי מחלה, כמו גיל, מקרי פטירה, אחוז ניצול הימים וכדומה" (ההדגשות הוספות - ע.ו.). סעיפים קטנים 1-3 לסעיף 108 לחוזר המנכ"ל - זהים, בהתאמה, לסעיפים קטנים א'-ג' לסעיף 8 בפרק 1.25.3.2 לתקנון שירות עובדי הוראה. 32. סימן 1.25.3.2 לתקנון שירות עובדי הוראה עוסק ב- "פיצוי עבור חופשת מחלה בלתי מנוצלת לעובדי הוראה הפורשים לגמלאות. סעיף 1(1) לסימן זה, קובע, כי: "1(1) על עובדי ההוראה יחולו ההוראות, התנאים ודרכי החישוב בדבר הפיצוי על חופשת מחלה בלתי מנוצלת שפורטו בסיכום הדברים מיום 3 בנובמבר 1980, שנחתם בין הממשלה והמעסיקים הציבוריים לבין הסתדרות עובדי המדינה והסתדרות הפקידים עובדי המינהל והשירותים. ההסדר הנ"ל יחול על עובדי הוראה שפרשו מן השירות בנסיבות המפורטות בו - מיום 1 באפריל 1980 ואילך. הפיצוי יינתן בעד יתרת חופשת המחלה הצבורה העומדת לזכותו של עובד הוראה ביום פרישתו אצל מעבידו האחרון וזאת גם מעבר למשרה מלאה אחת. (2)(א) עובד הוראה שקיבל את משכורתו ממשרד החינוך, התרבות והספורט ערב פרישתו יפנה לפקיד כוח אדם במחוז. (ב) עובד הוראה שלא קיבל את משכורתו ממשרד החינוך התרבות והספורט יפנה לבעלות שבה הועסק לאחרונה. לפדיון ימי מחלה מבעלויות קודמות, ראה גם בסעיף 8 להלן" סעיף 8 לתקנון שירות עובדי הוראה, הינו אימוץ הוראת סעיף 108 לחוזר מנכ"ל משרד החינוך ככתבו וכלשונו, כפי שצוטט לעיל. עולה בבירור, כי יש הבדל בין הזכות לפדיון ימי מחלה בלתי מנוצלים מהמעביד האחרון, אשר היתה קיימת עוד קודם להסכם 93, לבין שאלת הזכות לפדיון ימי מחלה מבעלויות קודמות, שקמה רק מכח הסכם 93' שאיפשר את גרירת הזכות באופן עקרוני, ומכח הוראות חוזר המנכ"ל שיצקו תוכן וקבעו את הקריטריונים לגרירה זו. 33. כאמור בפרק הדן בטענות הצדדים בערעור, לטענת המערער, הוא זכאי לפיצוי עבור ימי מחלה שלא נוצלו על ידו בתקופת עבודתו במדינה, בין היתר, מהטעם, כי סעיף 13 להסכם 93' הקובע את הזכות כאמור, חל על כל העובדים המדורגים בדירוג עובדי הוראה, ולא רק על העובדים העוסקים בהוראה בפועל ומהטעם, כי סעיף 8 א(2) המתנה את רציפות הפיצוי ברציפות עבודה בהוראה, מתייחס לתקופת העסקתו אצל המדינה, המעסיקה הראשונה, ולא לכל תקופת העסקתו, במדינה ובמועצה. בדיון שהתקיים לפנינו בערעורו, הוסיף המערער וטען, כי ראיה לכך שסעיפים 8א(1) ו-8א(2) מתייחסים לבעלות המעבירה בלבד, ניתן לראות בטופס האישור (אותו צרף לסיכומיו), המהווה את המפתח לדרישת השיפוי ממשרד החינוך, ואשר עונה על הדרישות אותן מציב סעיף 8 לתקנון שירות עובדי הוראה. לטענת המערער, משרד החינוך הוא שחתם על הטופס האמור, בסמוך לפרישתו לגימלאות, למרות, שבראש המסמך מצוין, כי הוא ימולא ע"י הבעלות האחרונה. בדומה, משרד החינוך חתם גם בשנת 82', בסמוך למועד בו עבר לעבוד במועצה על טופס המאשר, כי עבד במדינה ועבר לעבוד במועצה. המערער טען, כי דרישת הרציפות בעבודה בהוראה, המופיעה בסעיף 8 א (2), נועדה לצורך מימון זכות הפיצוי בגין ימי מחלה לא מנוצלים במעבר מבעלות לבעלות, זכות המתוקצבת ע"י משרד החינוך, בתקופה בה העובד מועסק כמורה. 34. מעיון בטפסים האמורים עולה, כי בטופס עליו חתם משרד החינוך בשנת 2003, לאחר פרישתו של המערער לפנסיה מעבודתו במועצה, מצוינים פרטיו האישיים של המערער, תקופת העסקתו במדינה לרבות שהייתו בחל"ת, מספר ימי המחלה שנצברו לזכותו, מספר ימי המחלה שנוצלו על ידו ומספר הימים הלא מנוצלים. כמו כן, משרד החינוך אישר בטופס, כי המערער לא קיבל פיצויי פיטורים בגין תקופת עבודתו במדינה. על גבי הטופס משנת 82', אשר מולא בסמוך למעבר של המערער מעבודתו במדינה לעבודתו במועצה, מצוינים פרטיו האישיים של המערער, תקופת העסקתו במדינה ואישור כי עבר לעבוד במועצה. בסעיף 2 לטופס מצויין, כי המערער זכאי לגמלה בהתאם להסכם בין ממשלת ישראל למרכז השלטון המקומי מיום 22.7.76, כי הגמלה תשולם על ידי הבעלות האחרונה ומשרד החינוך ישתתף בתשלום הגמלה (ודוק - המסמך מתייחס להשתתפות בתשלום הגימלה בהקשר לרציפות זכויות ולא להשתתפות בתשלום פדיון ימי מחלה בלתי מנוצלים). 35. המשיבות הדגישו, כי לצורך הגרירה של ימי המחלה הבלתי מנוצלים, יש צורך בכך, שהמערער ישמש בפועל כמורה, הן בבעלות המעבירה (המדינה), והן בבעלות אליה עבר המערער (המועצה). 36. הגם שסעיף 8א' לתקנון שירות עובדי הוראה, הזהה בלשונו לסעיף 108 1 (א) ו-(ב) לחוזר מנכ"ל משרד החינוך, מתייחס לבעלות המעבירה ובענייננו למדינה, הרי סעיף 8(ג) לתקנון שירות עובדי הוראה, הזהה לסעיף 108 (3) לחוזר המנכ"ל מתייחס לבעלות אליה עבר המערער, וברור מלשון הסעיף, כי נדרש שהמערער יעבוד כמורה בבעלות האחרונה. סעיף 8 א קובע שני תנאים בהתקיימם, קמה לעובד הזכות לגרירת ימי מחלה לצורך מתן פיצוי. התנאי הראשון - הוא שהמורה לא קיבל פיצויים מאותו מעביד וברי כי בהתאם לסעיף 13 להסכם 93' אי תשלום הפיצויים מתייחס לבעלות המעבירה. התנאי השני (הקבוע בסעיף קטן 2 לסעיף 8א), הוא - שלא חלו הפסקות ברציפות השירות בהוראה. ככל שלא מתמלאים תנאי ס' 8(1)(2), כלל לא קמה הזכות לגרור את ימי המחלה, לצורך מתן הפיצוי מבעלות לבעלות, זכות המהווה תנאי מקדמי למימוש הזכות, כאשר מימוש הזכות ותנאיה מוסדרים בסעיף 8 (ג) לתקנון. חיזוק למסקנתנו זו, עולה מסעיף 8 (ב) לתקנון במסגרתו מפורטים הנתונים, שיש לכלול בטופס האישור בכתב שיש למלא לעובד לצורך העברת הזכות לפידיון ימי מחלה שלא נוצלו על ידו. כך, סעיף 8 (ב)(7) מציין, שיש לצרף אישור של המעביד על כך שהמורה לא קיבל פיצויי פיטורים ושלא חלו הפסקות ברציפות עבודתו. מבחינה תחבירית, מדובר בשני תנאים המתייחסים לאותו מעביד, ומשאין מחלוקת, כי אי תשלום פיצויי הפיטורים מתייחסים למעביד המעביר, עולה המסקנה, כי תנאי הרציפות בעבודה מתייחס אף הוא לאותו מעביד הוא המעביד המעביר. זוהי גם הסיבה שעל טופס האישור, אותו צרף המערער לתביעתו וסיכומיו, הכולל את הפרטים הקבועים בסעיף 8(ב) לתקנון, חתומה המדינה ולא המועצה. גם בכך יש חיזוק למסקנתנו לפיה סעיפים 8א ו ב לתקנון מתייחסים לבעלות המעבירה. עם זאת, כפי שציינו לעיל, סעיף 8 (ג) לתקנון (סעיף 108 (3) לחוזר מנכ"ל משרד החינוך) קובע במפורש כי הפיצוי ישולם ע"י הבעלות האחרונה שהמורה הועסק בה בכפיפות לקריטריונים של הזכאות לפידיון ימי מחלה כגון גיל, מקרה פטירה וכו'. סעיף זה מתייחס לבעלות האחרונה בה הועסק העובד, אליה גרר את ימי המחלה וממנה הוא זכאי לתשלום פידיון ימי המחלה שלא נוצלו על ידי, גם בהתייחס לתקופת עבודתו בבעלות קודמת. סעיף זה נוקט במונח מורה, וכפועל יוצא מכך, התנאי לתשלום הפיצוי בגין ימי מחלה שלא נוצלו גם אצל מעסיק קודם, הינו היותו של העובד מורה גם אצל הבעלות האחרונה ממנה הוא אמור לקבל את הפיצוי בגין ימי מחלה בלתי מנוצלים. ודוק: המערער בערעור לפנינו טען, כי גם אם מסעיף 13 להסכם 93' לא ניתן להסיק כי הוא זכאי לפדיון ימי מחלה בגין תקופת עבודתו במדינה אזי, לכל הפחות, עפ"י סעיף 8א(2) נדרשת רציפות בשירות בהוראה אצל המעסיק הראשון בלבד. אולם, המערער לא הציג כל נימוק מניח את הדעת, כיצד יכולה להתיישב מסקנתו לפיה, המילה מורה בסעיפים 8(א) ו (ב) לתקנון מלמדת, כי רק עובד שעסק בהוראה בפועל יכול לגרור ימי מחלה לצורך מתן פיצוי, בעוד המילה מורה בסעיף 8(ג) לתקנון, לא מחייבת עיסוק בהוראה בפועל. לא ברור לנו, כיצד המערער סבור, שבאותו סעיף בתקנון שירות עובדי הוראה יש ליתן פירוש שונה למילה "מורה" בסעיפי המשנה של אותו סעיף. חוזר המנכ"ל הוא זה שיצק תוכן להסכם 93', ובמודע השתמש במונח "מורה" ולא במונח "עובד הוראה". משמעות הדבר הינה, כי לא היתה כוונה ליתן את האפשרות לגרירת ימי המחלה הבלתי מנוצלים לכל עובד המדורג בדירוג עובדי הוראה, אלא, דווקא, לאותם עובדים ששימשו כמורים בפועל. 37. חיזוק נוסף לפרשנותנו לסעיף 8 לתקנון שירות עובדי הוראה ולמסקנה העולה ממנו, ניתן למצוא בסעיף 13 לסימן 1.25.3.1 לתקנון שירות עובדי הוראה, אשר כותרתו גרירת ימי מחלה, ואשר מסדיר את סוגיית גרירת ימי המחלה מבעלות קודמת לצורך ניצולם בפועל אצל הבעלות הנעברת. סעיף זה קובע כדלקמן: "13 גרירת ימי מחלה עובד הוראה שחלה בתקופת עבודתו בנסיבות המזכות אותו בחופשת מחלה, ינצל תחילה את כל חופשת המחלה העומדת לזכותו אצל המעביד אותה שעה, אחרי שניצל חופשה זו, יפנה המורה למעבידיו הקודמים ויקבל מהם אישור על ימי המחלה שהוא לא ניצל. האישור הנ"ל ינתן בתנאים אלה: א. המורה לא קיבל מאותו מעביד פיצויים. ב. לא חלו הפסקות שירות בהוראה. ג. או שהמורה יצא לחופשה ללא שכר כדין. המעביד העכשווי ישלם למורה החולה משכורת, בהתאם לימי המחלה הבלתי מנוצלים המצויים באישור שנתקבל. המעביד העכשווי ישופה על ידי המעביד הקודם בשיעור שכרו הכולל של עובד ההוראה לימי מחלה (כפי שציינו באישור, כולל התוספות הסוציאליות). דוגמה לטופס מחייב שעל הבעלות למלא ראה בסעיף 1.25.3.6 הרינו להבהיר: התשלום בגין גרירת ימי מחלה שלא נוצלו מבוסס על משכורתו האחרונה של עובד ההוראה, ערב יציאתו לחופשת מחלה. תשלום זה יכלול את רכיבי השכר המעוגנים בהסכמים קיבוציים, וכן זכויות סוציאליות. החלטה זו שרירה כלפי מקרים שבהם לא חל שינוי בתפקיד עובד ההוראה" . (ההדגשה הוספה - ע.ו.) מסעיף זה, הדן בגרירת ימי מחלה וניצולם בפועל על ידי העובד עולה, כי לעובד הוראה העוסק בהוראה קרי שהוא מורה, זכות לגרור ולנצל בפועל ימי מחלה לא מנוצלים ממעסיקו הקודם, לאחר שניצל את ימי המחלה העומדים לזכותו אצל מעסיקו הנוכחי. תנאי לניצול ימי המחלה הצבורים מהמעסיק הקודם הינו אישור מהמעסיק הקודם לפיו המורה לא קיבל ממנו פיצויי פיטורים ולא חלו הפסקות ברציפות שירותו בהוראה או שהמורה יצא לחופשה ללא שכר כדין. התשלום עבור ימי המחלה לצורך ניצולם בפועל, אשר נגררו למעסיק העכשווי נעשה באמצעות המעסיק העכשווי של המורה המשופה ע"י המעסיק הקודם בהתאם לטופס האישור שמולא על ידיו. התשלום עבור ימי המחלה כאמור ייעשה רק כאשר לא חל שינוי בתפקידו של עובד ההוראה. כלומר, גם סעיף 13 לסימן 1.25.3.1 קובע, כי תנאי לגרירת ימי מחלה ממעסיק קודם לשם ניצולם אצל מעסיק עכשווי, הינו היותו של העובד מורה הן אצל הבעלות המעבירה והן אצל הבעלות הנעברת. אותו רציונל אמור לחול, הן לגבי גרירת ימי מחלה לצורך ניצולם בפועל, והן לגבי גרירת ימי מחלה לצורך פדיונם, כאשר המטרה הינה מתן הטבה סוציאלית למורים שלימדו בפועל ולא ניצלו ימי מחלה. 38. אין מקום לקבלת טענת המערער, כי יש לפרש את סעיף 13 ואת כל ההסדרים שגובשו מכוחו, כחלים על כל עובד המדורג בדירוג עובדי הוראה, ולא דווקא על מי שעסק בהוראה בפועל. סעיף 108 לחוזר מנכ"ל משרד החינוך, הזהה לסעיף 8 לתקנון שירות עובדי הוראה, הם ההסדרים אשר גובשו מכוחו של הסכם 93' וכמפורט לעיל קובעים את התנאים לאפשרות גרירת הפיצוי בגין ימי מחלה בלתי מנוצלים, ודורשים, מפורשות, לצורך מתן אפשרות זו, כי העובד ישמש כמורה, הן בבעלות המעבירה, והן בבעלות הנעברת. לכן, נכונה לדעתנו קביעת בית הדין האזורי, לפיה לא ניתן להתייחס לאמור בהסכם 93' במנותק מההסכמים וההסדרים הנוגעים לענין. 39. נדגיש, כי, אף אם הזכות לפדיון ימי מחלה מעוגנת במקור הסכמי אחר, מאשר סעיף 13 להסכם 93, הרי עצם הזכות לפדיון, כשלעצמה, לא מקנה זכות לגרירה ממעביד אחד למעביד אחר, ואינה מחייבת את המעביד האחרון לשלם פדיון על ימי מחלה בלתי מנוצלים אצל המעביד הקודם. יש צורך, כפי שהבהרנו לעיל, במקור הסכמי ברור, המאפשר את הגרירה והמאפשר פדיון של ימי מחלה בלתי מנוצלים, גם אצל מעביד קודם. 40. לאור תוצאת הדברים אליה הגענו, לפיה התובע אינו זכאי לפדיון ימי מחלה בלתי מנוצלים מתקופת עבודתו במדינה, וזאת לאחר שפרש לגימלאות מעבודתו במועצה, בה כיהן כמנהל מחלקת חינוך, ולא כמורה, לא מכח הסכם 93' ולא מכח הסכם 95', מתייתר הצורך לדון בשאלת השיפוי בין המדינה לבין המועצה. יתר על הצריך לענייננו, נציין, כי בהתאם לתקנון שירות עובדי הוראה, הפיצוי לעובד אמור להיות משולם על-ידי הבעלות האחרונה שהמורה הועסק בה ומנגנון השיפוי לבעלויות יהיה כבעבר על בסיס תביעות פרטניות שתוגשנה לאגף כח אדם בהוראה, דהיינו, המדינה היתה אמורה לשפות את המועצה, לו קבענו, כי המערער זכאי לפדיון. מכל מקום, בעניינו של המערער, היתה אף הסכמה דיונית אליה הגיעו הצדדים בפני בית-הדין האזורי, בדיון מיום 13.3.08, באשר להתחייבות המדינה לשאת בפיצוי. סוף דבר: 41. ערעור המערער - נדחה. השופט שמואל צור: אני מסכים. המונח "עובד הוראה" מתייחס לציבור של עובדים המקבלים שכר לפי דירוג עובדי הוראה. המונח "מורה" מתייחס לאלה מציבור עובדי ההוראה העוסקים בהוראה בפועל. מכאן שאין זהות בין שני המושגים הללו שהרי כל "מורה" הוא "עובד הוראה", אך לא כל "עובד הוראה" הוא "מורה". משעה שנקבע כי הזכות לגרירת פדיון ימי מחלה חלה על "מורה" העובר מבעלות לבעלות (או ממעסיק למעסיק) ולא מעבר לכך (סעיף 13 להסכם 1993), כי אז זכות זו אינה חלה על מורה העובר ממעסיק למעסיק לתפקיד אחר בדירוג עובדי הוראה, כמו במקרה שבפנינו. השופטת רונית רוזנפלד: אני מסכימה לחוות דעתה של חברתי השופטת ורבנר ולהערת חברי השופט צור. הזכות לפדיון ימי מחלה איננה זכות מכוח חוק, והיא מעוגנת בהוראות הסכמים שונים. המסקנה המתבקשת מכלל הוראות ההסכמים החלים על הצדדים בנסיבות המקרה שלפנינו הינה, כי לא קמה למערער הזכות לפדיון ימי מחלה בגין תקופת עבודתו כעובד המדינה. בנסיבות העניין, ומאחר והמדובר בפנסיונר - אין צו להוצאות. רפואהדמי מחלהעובדי מדינה