קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיטורי גננת בהריון: הנתבעת הינה בעלת "עולם הקטנטנים", גן ילדים ברעננה. סמוך לצאתה לחופשה לידה שכרה את שירותי התובעת כגננת מחליפה. מספר חודשים מאוחר יותר, חזרה הנתבעת מחופשת הלידה, ובסמוך לאחר מכן הסתיימה העסקת התובעת כגננת מחליפה. בפנינו מונחת תביעתה, בה אנו מתבקשים לקבוע שפוטרה שלא כדין מעבודתה ב"עולם הקטנטנים" בשל הריון, ולפסוק לטובתה פיצויים וזכויות סוציאליות נוספות בסך כולל של 146,485 ₪. ראוי שנציין כבר בפתח דברינו כי בתחילת ישיבת ההוכחות חזרה בה התובעת מטענתה לפיה פיטוריה עמדו בניגוד לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988 נוכח טענת הנתבעת להתיישנות עילת התביעה לפי חוק זה (עמ' 3 ש' 9 לפרוטוקול). גרסאות הצדדים גרסת התובעת התובעת טוענת שהתקבלה לעבודה כגננת ב"עולם הקטנטנים" בנובמבר 2005, אלא שבמהלך אפריל 2006 קיבלה הודעה מהנתבעת על פיטוריה. לטענתה, ההודעה נמסרה לה בסמוך לאחר שסיפרה לאחת מהעובדות בגן כי היא בהריון, ואותה עובדת סיפרה לתובעת על כך. עוד טוענת התובעת שהיא משוכנעת שהנתבעת ראתה את הבטן ההריונית שלה, למרות שמדובר היה ממש בשבועות הראשונים של ההיריון, כיון שהיו לה שני שרירנים (מיומות) גדולים שגרמו לבטן שלה ל"קפוץ" כבר בתחילת ההיריון. בשלב הזה החלו הורי הגן להפעיל לחצים על הנתבעת להותיר את התובעת בעבודתה לפחות עד סוף שנת הלימודים, והוחלט להשאירה עד יוני 2006, אך ההחלטה שונתה ופיטוריה הפכו לסופיים בסוף מאי. בספטמבר 2006 פנתה התובעת למשרד התמ"ת בתלונה על פיטורים אסורים בזמן הריון. בדצמבר 2006 ילדה במזל טוב. גרסת הנתבעת לטענת הנתבעת היא שכרה את שירותי התובעת כמחליפתה לתקופה קצובה, לצורך יציאתה לחופשת לידה. הנתבעת ציינה שיידעה את התובעת עוד במהלך ראיון העבודה שמדובר בעבודה זמנית לתקופה של כארבעה חודשים. הנתבעת מדגישה שלא ידעה על היות התובעת בהריון, והתובעת לא סיפרה לה על היותה בהריון, עד סיום עבודתה. הנתבעת ציינה שבהינתן שהתובעת ילדה בדצמבר 2006, ברור שהריונה היה צעיר מאוד במועד שבו סיימה את עבודתה, וספק רב האם היא עצמה ידעה שהיא בהריון. דיון והכרעה האם הועסקה התובעת במשך שישה חודשים מלאים? בשלב ראשון עלינו לקבוע מתי החלה התובעת לעבוד אצל הנתבעת, ואימתי סיימה, ובהתאם לשתי קביעות אלה להכריע במחלוקת בין הצדדים האם הועסקה התובעת במשך שישה חודשים מלאים אצל הנתבעת, אם לאו. לקביעה זו חשיבות גדולה לענייננו, שכן לפי חוק עבודת נשים, תשי"ד-1954, אין לפטר עובדת בהריון, אפילו אין כל קשר בין הפיטורים להריון, ואפילו לא ידע המעסיק במועד הפיטורים על דבר ההיריון, אלא אם ניתן לפיטורים היתר מהממונה על עבודת נשים. איסור הזה חל רק בתנאי שהעובדת הועסקה במשך שישה חודשים לפחות. במאמר מוסגר נציין שעל פי תיקון לחוק משנת 2007 שנעשה לאחר סיום עבודת התובעת, ולכן אינו חל על ענייננו, אי חידוש חוזה עבודה לתקופה קצובה הפחותה מ- 12 חודשים לא ייחשב לפיטורים. לכן, במקרה שכזה לא יידרש ככלל היתר לפיטורי עובדת בהריון (ראו דיון מפורט בפסק דינו של כב' סגן הנשיא שמואל טננבוים בתא (ת"א) 6161/09 מיה ישראלי נ' החברה לפיתוח משאבי אנוש בשלטון המקומי (17.5.11)). בכתב התביעה ובתצהירה טענה התובעת שהחלה לעבוד בנובמבר 2005, וסיימה לעבוד ביוני 2006, דהיינו שהועסקה במשך יותר משישה חודשים. הנתבעת הכחישה, וטענה שתקופת ההעסקה הכוללת שבין הצדדים לא הגיעה לשישה חודשים. עלינו להכריע. על יסוד מכלול הראיות שבתיק, והתרשמותנו מהעדויות ששמענו, אנו קובעים שהתובעת החלה לעבוד אצל הנתבעת ביום 4.12.05 והועסקה עד ליום 31.5.06, ומכאן שתקופת עבודה הכוללת אצל הנתבעת לא הגיעה לשישה חודשים מלאים. להלן נפרט כיצד הגענו למסקנה עובדתית זו: ראשית הנתבעת צירפה כרטיסי עבודה מסודרים של הנתבעת, בהם רשומים במדויק ימי העבודה של הנתבעת, החל מיום 4.12.05 ועד ליום 31.5.06 (נספח ב' לכתב ההגנה). תלושי השכר שהוצאו לתובעת תואמים את האמור בכרטיסי העבודה. גם לפיהם הועסקה התובעת החל מדצמבר 2005, חודש שבו הועסקה במשך חמישה ימים בלבד; שנית בהינתן שהתובעת נשכרה כדי להחליף את הנתבעת (עם צאתה לחופשת לידה), ובהינתן שהנתבעת ילדה ביום 4.2.06, אנו מאמינים לגרסתה לפיה לאחר שקיבלה את התובעת לעבודה, בוצעה בחודש דצמבר חפיפה בת 5 ימי עבודה לצורך הכרות הדדית של הילדים וההורים (סעיף 9 לתצהיר התובעת), בין היתר כדי להתכונן לאפשרות שהנתבעת תקדים ללדת ותצא לחופשת לידה כבר בינואר. פחות סביר בעינינו שהחפיפה החלה מוקדם יותר, כבר בחודש נובמבר; שלישית גרסתה של התובעת לנסיבות תחילת העסקתה בנובמבר היתה בלתי מפורטת: "הועסקתי על ידי הנתבעת כגננת החל מחודש נובמבר 2005" (סעיף 1 לתצהירה). הא ותו לאו. בהינתן שהמחלוקת בין הצדדים בדבר מועד תחילת העבודה נחשפה כבר בשלב כתבי הטענות, ניתן היה לצפות לגרסה מפורטת הרבה יותר, המתעמתת ומשיבה לגרסתה של הנתבעת בכתב הגנתה; רביעית מכיוון שמדובר בטענה בעל-פה נגד מסמכים בכתב, יש בעינינו משקל לכך שעדותה של התובעת בפנינו היתה עדות יחידה. להוכחת עובדה רלוונטית וקריטית זו, לדעתנו היה על התובעת לזמן לפחות עד אחד נוסף שיתמוך בגרסתה למועד תחילת העבודה, כמו למשל את אחת משתי האימהות להורים בגן שכתבו את המכתבים שצורפו לתצהיר התובעת (נספח ד'). במכתבים אלה נטען, שוב בלי פירוט, שהתובעת החלה להיות מועסקת בחודש נובמבר. מאחר שבסופו של דבר שתי האימהות לא העידו, איננו נותנים משקל כלשהוא למה שכתבו, שברור לנו שנכתב לבקשת התובעת. להיפך, העדרן הלא מוסבר מהליך ההוכחות מחזק לדעתנו במידה מסוימת דווקא את גרסת הנתבעת; חמישית בהצהרה שהגישה התובעת לביטוח הלאומי לצורך קבלת גמלה לשמירת הריון (נספח ח' לתצהירה), אישרה התובעת שהחלה לעבוד כמחליפה רק בחודש דצמבר 2005. בסעיף ה' לטופס זה מתבקשת ממלאת הטופס לאשר ש"כל הפרטים שמסרתי בתביעה זו ובצירופיה הם נכונים" וש"ידוע לי שמסירת פרטים כוזבים מהווה עבירה פלילית". התובעת חתמה, ובכך אנו רואים אישור שלה עצמה לגרסת הנתבעת באשר למועד תחילת העבודה; ולבסוף באשר למועד סיום עבודת התובעת, מסקנתנו העובדתית, המאמצת את גרסת הנתבעת, חד משמעית אפילו יותר. טענת התובעת בכתב התביעה ובתצהירה, לפיה עבדה עד יוני 2006, לא נתמכה ולו בבדל ראיה. להיפך, בתצהיר עדותה מצאנו מצד אחד טענה שעבדה עד יוני 2006 (סעיף 1) ומצד שני טענה עובדתית הסותרת את הקודמת, ולפיה עבדה עד סוף מאי בלבד (בסעיף 14). במכתב באת כוחה של התובעת (נספח י' לתצהירה) נאמר במפורש שהתובעת עבדה עד סוף מאי, כך עולה גם מהטפסים שהגישה התובעת לביטוח הלאומי, וכל זאת תואם את כרטיסי העבודה ותלושי השכר. הנה כי כן, נדמה שאף התובעת עצמה לא ניסתה ברצינות לתמוך בעמדתה הראשונית לפיה הועסקה עד יוני 2006. נוכח קביעתנו שהתובעת לא הועסקה במשך שישה חודשים מלאים, אלא רק מיום 4.12.05 (שהיה יום החפיפה הראשון לקראת החלפתה המלאה של הנתבעת בתקופת חופשת הלידה שלה) ועד ליום 31.5.05, דהיינו חמישה חודשים ו- 27 ימים בלבד, אנו קובעים שהוראות חוק עבודת נשים המחייבות פנייה לקבלת היתר לפיטורי אישה בהריון אינן חלות על המקרה שלפנינו. האם פוטרה התובעת עקב הריונה? על יסוד התרשמותנו מהעדויות ששמענו, ועל בסיס הראיות שבתיק, אנו קובעים שהנתבעת כלל לא הייתה מודעת לדבר הריונה על התובעת בעת שהודיעה לה על סיום עבודתה, ומכאן שהתובעת לא פוטרה עקב הריונה. למסקנה זו הגענו בין היתר מהסיבות הבאות: ראשית התובעת העידה בפנינו שנכנסה להריון בסוף מרץ (עמ' 4 ש' 1), ושאת ההודעה על כך שאין עוד צורך בשירותיה קיבלה מהנתבעת "לקראת אמצע אפריל, הייתי 3 שבועות של הריון" (עמ' 6 ש' 14). המדובר בהריון מאוד צעיר. מן הראיות שהוצגו בפנינו עולה שבשלב שבו מדובר אפילו התובעת עצמה לא ידעה בוודאות שהיא בהריון, שכן שמענו מפיה שהיא לא עשתה בדיקת הריון ביתית (עמ' 7 ש' 19) וכי ידעה אל נכון שהיא בהריון רק ביום 25.4.06, עת שביצעה בדיקת הריון אצל רופא. בשבועות שקדמו לבדיקת הרופא, דובר מבחינת התובעת לכל היותר על "תחושות" של היריון (עמ' 5 ש' 9), דהיינו חשד של היריון, להבדיל מידיעה ממשית. ואם לא די בכל זה כדי להוכיח שהנתבעת לא ידעה שהתובעת בהיריון, הרי שאישרה התובעת בחקירתה הנגדית שהיא עצמה לא סיפרה לתובעת שהיא בהריון במועד הזה (עמ' 10 ש' 11) וכי לעובדות אחרות היא סיפרה שהיא בהריון במועד מאוחר יותר, כפי הנראה במאי (סעיף 10 לתצהירה); שנית התובעת טענה ש"אין כל ספק" שהנתבעת ראתה את ביטנה התופחת, והבינה שהיא בהריון, כבר במועד שבו הודיעה לה על הפסקת עבודתה, שכן יש לה שני שרירנים גדולים ("מיומות") שגורמים לביטנה "לקפוץ מהר" כבר בתחילת הריון (עמ' 5 ש' 16). ברם, האישורים הרפואיים בדבר השרירנים הגדולים שצירפה התובעת לתצהירה היו מהימים 4.6.06 ו- 5.6.06, דהיינו מן השבוע העשירי להיריון. אפילו נניח לטובתה של התובעת שמן האישורים האלה ניתן להבין שהשרירנים הבליטו את ביטנה, וגרמו להיריון להיות ניכר לעין כל גם בשלב מוקדם זה של ההיריון (להבדיל מממצאים רפואיים שאינם ניכרים לעין), הרי שמכך שההיריון היה בולט לעין בשבוע העשירי אין ללמוד בהכרח שההיריון היה בולט לעין כבר בשבוע השלישי, שבו הודיעה הנתבעת לתובעת על סיום עבודתה. כדי להוכיח שהריונה היה מקרה נדיר במיוחד שבו ניתן להבחין בבטן הריונית כבר בשבוע השלישי, היה על התובעת לצרף אישור רפואי מפורש על כך, ואולי אף להעיד מומחה רפואי על כך. זאת היא לא עשתה. מלבד עדותה האישית על כך שהריונה היה בולט לעין בשבוע השלישי, לא הוצגה בפנינו כל עדות נוספת בעניין. יתירה מזאת. התובעת צירפה כנספח ב' לתצהירה צילום שנערך לטענתה ביום 2.5.06, ולגביו טענה ש"ניתן לראות בבירור, כי למרות גיל ההיריון הצעיר בטני בולטת באופן ניכר בשל השרירן". ההתרשמות שלנו מהצילום אחרת. כלל לא ברור לנו ממנו שהתובעת בהריון. אם נוסיף לכך את העובדה שמדובר בצילום מהשבוע השישי לערך להריון, הרי שוודאי שאיננו יכולים להסיק ממנו שההיריון היה ניכר לעין כבר בשבוע השלישי. למעשה, להיפך; שלישית התובעת ביקשה מאיתנו ליתן משקל לקלטת ותמליל שיחה טלפונית שהקליטה עם אחת מעובדות הגן (נספח ג' לתצהירה), מה עולה לטענתה שהנתבעת ידעה על הריונה במועד בו הודיעה לה על הפסקת עבודה. מאחר שאותה העובדת לא העידה בפנינו, על פי דיני הראיות המדובר בראייה שאיננה קבילה, ואיננו רואים ליתן לה כל משקל. נעיר בכל זאת לגבי אותה השיחה המוקלטת, שבניגוד לטענת התובעת, הדברים אותם אמרה העובדת באותה השיחה אינם חד משמעיים, ולא ניתן להסיק מהם שהנתבעת ידעה על ההיריון כבר באמצע אפריל. בדומה, שני המכתבים של הורים בגן שצורפו לתצהיר התובעת (נספח ד' לתצהירה) אף הם אינם קבילים, שכן אותם ההורים לא העידו בפנינו, אך מעיון בהם עולה שאין בהם ולו רמז לכך שהיה ידוע לאותם הורים שהתובעת בהריון, במועד שבו ביקשו מהנתבעת להאריך את תקופת עבודת התובעת בגן; ורביעית השתכנענו ששירותיה של הנתבעת נשכרו לתקופה קצובה בלבד, כמחליפה למהלך חופשת הלידה של הנתבעת, שילדה ב- 6.2.06. על אף שהתובעת ניסתה להצניע עובדה זו, התרשמנו שהיא עצמה היתה מודעת לכך שתפקידה היה להחליף את הנתבעת: "ש. את מי החלפת? ת. זו הקבוצה שהנתבעת עבדה עליה. ש. מי עשה לך חפיפה לתפקיד? ת. היא בעיקר". התובעת בעצמה אישרה את טענת הנתבעת שהחלה להופיע שוב בגן במהלך אפריל 2006 , עוד במהלך חופשת הלידה, וכי חזרה לעבודה מלאה בחודש מאי 2006 (עמ' 6 ש' 9). בהינתן שכך, המועד שבו הסתיימה העסקת התובעת, סוף מאי 2006, נראה לנו סביר ותואם את שסוכם מראש. השתכנענו אמנם שהתובעת הייתה גננת מצוינת, ושההורים רצו שתישאר כמה שיותר ואף ביקשו זאת מהנתבעת. ברם, מעובדה זו איננו מסיקים את שמבקשת מאיתנו התובעת להסיק, והוא שעבודתה לא הוארכה בגלל הריונה. להיפך, השתכנענו לחלוטין שמבחינה כספית לא הייתה לנתבעת יכולת לממן את המשך עבודתה של התובעת (עמ' 12 ש' 23) למרות שההורים בגן רצו זאת. משקבענו שהנתבעת כלל לא ידעה על היותה של התובעת בהריון, ושבכל מקרה עבודת התובעת הופסקה כמתוכנן בסוף מאי, כפי שסוכם מראש, עם חזרתה של הנתבעת לעבודה מלאה, אנו דוחים את טענותיה שפוטרה שלא כדין בשל הריונה. כנגזרת מכך אנו דוחים גם את כל טענותיה לזכותה לקבל שכר עבודה כאילו עבדה בפועל, דמי הבראה, פדיון ימי חופשה, ימי חג, פיצויי פיטורים ופיצויים בגין הפרת חוזה עבודה, המתבססות כולן על טענת הפיטורים שלא כדין. הפרת חוק הודעה לעובד על פי כתב התביעה, רכיב התביעה האחרון, שבו טרם דנו, עניינו בטענת התובעת לפיה היא זכאית לפיצוי כספי על כך שלא קיבלה מהנתבעת הודעה לפי חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), תשס"ב-2002. ברם, בדומה למקרה שנדון ב-עע (ארצי) 154-10  קלרה שניידר נ' ניצנים אבטחה בע"מ (3.5.11), גם במקרה שלנו: "עיון בסיכומי המערערת, כפי שהוגשו לבית הדין האזורי על ידי בא כוחה, מעלה כי אכן לא הועלתה במסגרתם - ולו ברמז - דרישה לפיצוי בגין הפרת חוק הודעה לעובד [...] צודקת המערערת כי הייתה זכאית לפיצוי כספי בגין עצם הפרתו של חוק הודעה לעובד, ולולא הייתה זונחת טענה זו בסיכומיה בבית הדין האזורי - כך היינו פוסקים לה". התוצאה אליה אנו מגיעים לגבי רכיב תביעה זה הינה זהה לתוצאת פסק הדין בעניין שניידר. לולא זנחה התובעת לחלוטין טענה זו בסיכומיה בפנינו, היינו פוסקים לה פיצוי בגין רכיב זה. משזנחה טענתה זו, לא נעשה כן. סוף דבר התביעה נדחית על כל רכיביה. התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בסך 5,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל. הריוןפיטורים בהריוןפיטוריםגננות (גן ילדים)