קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיטורי מלצרית: 1. התובעת עותרת לחיוב הנתבעים, ביחד ולחוד, בתשלום פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, פיצוי בגין פיטורין שלא כדין, הפרשי שכר ושעות נוספות, הוצאות נסיעה, דמי חגים, פדיון חופשה ופיצויי הלנה. כן עותרת התובעת לגילום הסכומים שייפסקו לזכותה כך שהסכום נטו יתאים לסכום שהיתה מקבלת במועדים המקוריים לתשלומו. 2. בכתב ההגנה נטען להיעדר יריבות ועילת תביעה כנגד הנתבעים 3 ו- 4 בהיותם בעלי המניות והמנהלים של הנתבעות 1 ו- 2 שהיו המעסיקות של התובעת, ואשר הנתבעים 3 ו- 4 פעלו כאורגנים של החברות ואין כל עילה לתביעה אישית נגדם. לגופו של עניין נטען כי התובעת לא פוטרה אלא התפטרה מעבודתה, תוך נטישתה את העבודה בחוסר תום לב וזאת לאחר שכל ניסיונותיה לגרום לנתבעות לפטרה כשלו, ועל כן אין התובעת זכאית לפיצויי פיטורים והודעה מוקדמת ופיצוי בגין פיטורין שלא כדין; לתובעת שולמו שעות שבת או שעות נוספות, ככל שעבדה אותן, ויש לקזז סכומי יתר ששולמו לה בגין הפסקות באם תעמוד על תביעתה לשעות נוספות; לתובעת שולמו נסיעות מדי חודש והיא תובעת כפל סכומים על אף שהתחייבה שלא לתבוע בגינם; ככל שהתובעת עבדה בימי חג, אלה שולמו לה כדין במסגרת שעות שבת ובכל מקרה לא ניתן לפדות ימי חג במועד סיום יחסי העבודה; לתובעת שולמו מלוא ימי החופשה; טענת התיישנות הועלתה לגבי רכיבי התביעה כולם או חלקם. 3. הצדדים הגישו עדויות ראשיות בתצהיר. מטעם הנתבעים הוגש תצהיר הנתבע 3 (בעל המניות ומנהל הנתבעות 1 ו- 2 (להלן: "הנתבע 3" או "מר קורסיה") ותצהיר הגב' שלי חביב אחראית משמרת מטעם הנתבעות (להלן: "גב' חביב"). דיון והכרעה 4. הנתבעות 1 ו- 2 הן הזכייניות והמפעילות של מסעדת "נאפיס" ברח' לישנסקי 22 בראשון לציון (להלן: "המסעדה"). הנתבעים 3 ו- 4 הם בעלי המניות ומנהלי הנתבעות 1 ו- 2. 5. התובעת עבדה במסעדה החל מיום 1.6.98 ועד ליום 7.8.06. 6. בהתייחס לתקופה הרלבנטית, הנתבעת 2 הפעילה את המסעדה מיום 1.6.98 ועד ליום 31.3.06, ובחודש 4/06 הפכה הנתבעת 1 לזכיינית ולמפעילה של המסעדה והתובעת המשיכה לעבוד במסעדה עד ליום 7.8.06 (כולל). 7. התובעת עבדה בתפקידים שונים ושימשה בזמנים שונים כמלצרית, אחראית משמרת וקופאית ושכרה חושב על בסיס שונה בעבור כל אחד מהתפקידים הנ"ל. באשר לנסיבות הפסקת העבודה ושאלת זכאותה של התובעת לפיצויי פיטורין והודעה מוקדמת 8. התובעת מצהירה כי ביום 7.8.06 התייצבה לעבודה בשעה 12:00 על פי סידור העבודה שנקבע, והאחראית על המלצרים, הגב' חביב, הורתה לה "ללכת הביתה". משפנתה למר קורסיה, אמר לה בכעס "עופי לי מהפנים אני לא רוצה לראות אותך יותר". הגב' חביב הצהירה כי התובעת הגיעה לעבודה באיחור ושובצה לעבודה, אולם משנתבקשה לשרת שולחן מסויים, סרבה והחלה להשתולל ולכן אמרה לה "שאם היא לא מעוניינת לבצע את העבודה היא יכולה ללכת הביתה". מר קורסיה הצהיר שהתובעת התפרצה למשרדו במהלך פגישה שקיים ומשנדרשה לצאת מהמשרד "איבדה שליטה והמשיכה לצרוח". עוד ציין כי טרם צאתה שאלה "אתה מפטר אותי?" הלה השיב שאיננו מפטר אותה, והתובעת עזבה את המקום ומאותו מועד לא התייצבה לעבודה. 9. מר קורסיה מסר בתצהירו כי הנתבעות פנו מייד למשרד בא כוחם והכינו מכתב הממוען לתובעת, בו נדרשה התובעת ליצור קשר מיידי ולשוב לעבודה לאלתר (נספח 1 לתצהיר קורסיה). המכתב בסופו של דבר לא נשלח מאחר ולטענת הנתבעות לא היתה בידם כתובת מעודכנת של מגורי התובעת. 10. ביום 13.8.06 קיבל מר קורסיה הודעת SMS מהתובעת ובה נאמר: "איציק מה העניינים זו מעיין. תתקשר אלי כשתוכל". באותו יום שלח מר קורסיה לתובעת הודעת SMS "מה זאת אומרת מה קורה לאיפה נעלמת? תני לי את הטלפון והכתובת המעודכנים שלך". התובעת השיבה ב- SMS "אתה יכול להתקשר?" ומר קורסיה השיב: "תני לי את הכתובת שלך. עברת דירה ואין איך ליצור איתך קשר. מה פתאום נעלמת מהעבודה?" (תרשומת הודעות SMS צורפה כנספח 2 לתצהיר מר קורסיה). התובעת אישרה כי הודעות ה- SMS אכן נשלחו ממכשיר הטלפון הסלולארי שלה אולם עקב סמיכות השמות ברשימת הטלפון נשלחו בטעות למר איציק קורסיה במקום לאדם אחר בשם איציק איפרגן, עובד הנתבעת באותה תקופה. 11. בתאריך 31.8.06 קיבלו הנתבעות מכתב דרישה, באמצעות "קו לעובד", לתשלום פיצויי פיטורים וזכויות אחרות. במענה ב"כ הנתבעות, דחו את טענת הפיטורים וצרפו את המכתב שהוכן ביום 8.8.06, כמו גם את תרשומת הודעות ה- SMS (נספח 4 לתצהיר קורסיה). 12. הלכה פסוקה היא שעל מנת שייקבע כי אכן סויימו יחסי עובד-מעביד חייבת להיווצר הוודאות כי אכן "הצד הפועל אמנם התכוון לסיים את הקשר והודיע על כך לצד השני. היסוד הן של הפיטורים והן של ההתפטרות הוא שהצד הפועל נתן ביטוי שאינו משתמע לשתי פנים לכוונתו להביא את יחסי העובד והמעביד, הקיימים בין השניים, לידי גמר" (דב"ע שם/3-116 שלום סלמה נ' מדינת ישראל; דב"ע לב/3-58 רשות השידור נ' מאיר אשל ואח'). אותו ביטוי אינו חייב למצוא ביטוי פורמאלי דווקא אלא גם במעשה שיש בו ללמד על כוונה חד משמעית לסיים את יחסי העבודה בין הצדדים, והדיבור המביא את היחסים לידי סיום חייב להיות חד משמעי. נטל ההוכחה מוטל על העובד הטוען כי פוטר מעבודתו והוא זכאי לפיצויי פיטורים. 13. אין מחלוקת כי בין התובעת לבין מר קורסיה והגב' חביב היו חילופי דברים שניתנים לפירוש שונה על ידי כל אחד מהצדדים. מחד, התובעת הבינה כי היא מפוטרת ומאידך העיד מר קורסיה כי האמירות היו אמירות של "עידנא דריתחא" שלא היתה כוונה של פיטורים בצידם. עד כאן מחלוקת שמוטל על בית הדין להכריע בה. כבר נפסק כי "יחסי עבודה המתקיימים לאורך זמן אינם באים לכלל סיום בדברים שנאמרים בעידנא דריתחא, אולם משאומר מעביד לעובד כי "אין לו יותר מה לעשות במקום העבודה" וכי "הוא יכול ללכת", פשוטו שהוא מפטרו אלא אם כן יוכח כי הדברים נאמרו בלא כוונה לתוצאה, בעידנא דריתחא" (דב"ע לה/3-41 יעקב היגר נ' דינה שוורץ). הכלל הוא אפוא שהשאלה אם הפיטורים או ההתפטרות היו בעידנא דריתחא תיבחן גם לאור השאלה האם הודיע הצד הפועל על חזרתו מדבריו תוך זמן קצר. 14. לחילופי ה- SMS בין הצדדים יש משקל לא מבוטל. SMS ראשון מצד התובעת יצר קשר ימים מספר לאחר אירוע הפיטורין או ההתפטרות. מנהל הנתבעת אכן השיב באותו יום, תוך זמן קצר, אך לא מצא לנכון לכתוב את המשפט הפשוט - "לא פוטרת, תחזרי לעבודה". כך גם ב- SMS שני מאותו יום שבו מבקש מנהל הנתבעת את כתובת התובעת ושוב לא טרח לומר לה כי רצונו הוא שתחזור לעבודה. הדברים מקבלים משנה תוקף, אם אכן נכונה העובדה שביום 9.8.06 היה מוכן מכתב מבאי כוח הנתבעת אל התובעת הדורש ממנה לשוב לעבודה. את נוסח סעיף 6 למכתב או תמציתו של אותו סעיף 6 ניתן היה לשלוח גם בהודעת SMS , ולמנהל הנתבעת היו שתי הזדמנויות לעשות כן והוא לא עשה זאת. באשר לכתובת התובעת אציין כי בתלושי השכר, כבר החל מחודש 4/06, נקובה כתובתה המעודכנת ברח' בוגרשוב 15 בתל-אביב, ובבדיקה פשוטה ביותר יכולה היתה הנתבעת לוודא הכתובת לצורך משלוח המכתב. כתובתה של התובעת גם אם לא היתה מעודכנת היתה בידי הנתבעת, ואליה אפשר היה לשלוח המכתב בדואר רשום או על ידי שליח, וזאת לא נעשה. מכאן שגם אם היו הפיטורין בעידנא דריתחא והנתבעת רצתה לחזור בה או לתקן או להבהיר את התרחשות הדברים - היו לה הזדמנויות מספר לעשות כן והיא לא ניצלה אף אחת מהן. 15. המסקנה היא אפוא כי באמירות כלפי התובעת ביום האחרון לעבודתה היה אלמנט שיכול להתפרש כפיטורין יותר מאשר כהתפטרות. את הספק הזה היה בידי הנתבעת להסיר ומשלא עשתה כן הרי אין מנוס מלקבוע כי מדובר בפיטורין ועל כן זכאית התובעת לתשלום פיצויי פיטורין. בהסתמך על תלושי השכר ונוכח תשלומי שכר בשיעור שונה בהתאם לתפקידים שונים אותם מילאה התובעת במהלך עבודתה, זכאית התובעת לסך של 28,232 ₪ בגין פיצויי פיטורין ולסך של 3,457 ₪ בגין אי מתן הודעה מוקדמת. באשר להוצאות נסיעה 16. לטענת התובעת לא שולמו לה הוצאות נסיעה במהלך כל תקופת עבודתה, ב"סך מינימאלי" של 200 ₪ לחודש. נקדים ונציין כי התביעה הוגשה לבית הדין ביום 9.8.07 ולפיכך התיישנה התביעה להוצאות נסיעה לתקופה עובר ליום 9.8.00. 17. כעולה מתצהיר הנתבעים, בעקבות פניית התובעת, שולם לה ביום 29.9.05 סך של 12,179 ₪ בגין הפרשי נסיעות רטרואקטיביות עד לחודש 8/05, לפנים משורת הדין, והתובעת חתומה על כתב וויתור לפיו לא תהיינה לה טענות לעניין זה (נספח 8 לתצהיר קורסיה). התובעת מאשרת בחקירתה הנגדית את גרסת הנתבעים ואת חתימתה על המסמך וקבלת הסכום הנ"ל (עמ' 16 לפרוטוקול). הסתרה בתצהיר את עובדת חתימתה על כתב קבלה וסילוק של הוצאות נסיעה רטרואקטיבית לאחר שכתב הוויתור צורף כבר לכתב ההגנה - מצביעה על חוסר תום לב מצד התובעת. 18. עיון בתלושי השכר החל מחודש 8/05 מעלה כי לתובעת שולמו הוצאות נסיעה על בסיס כרטיס "חופשי-חודשי". התובעת לא הוכיחה כי החל מחודש 8/05 ועד לתום תקופת העסקתה עמד תעריף כרטיס "חופשי חודשי" על סך 200 ₪ מינימום. לאור האמור, משלא הוכח שהתובעת זכאית להפרשי הוצאות נסיעה בשיעור כזה או אחר - דין רכיב תביעה זה להידחות. באשר לפדיון חופשה 19. התובעת עותרת לפדיון ימי חופשה בהתייחס לכל שנות עבודתה החל מיום 1.6.98 ועד ליום 7.8.06. בכתב ההגנה הועלתה טענת התיישנות ועל כן, בהתאם לסעיף 31 לחוק חופשה שנתית התשי"א-1951, התיישנה התביעה בהתייחס לתקופה קודם ליום 1.1.03. בגין תקופת הזכאות (1.1.03 - 7.8.06) זכאית התובעת לתשלום פדיון חופשה במכסה של 69 ימי עבודה. 20. התובעת העידה, ועדותה לא נסתרה, כי לא יצאה לחופשה בתשלום במהלך שנות עבודתה. הנתבעת לא הציגה פנקס חופשה ולא הוכיחה כמה ימי חופשה נוצלו על ידי התובעת בפועל ושולמה תמורתם. התשלומים ששולמו לתובעת במהלך תקופת העבודה, בחודש 2/06 (בגין 14.58 ימי חופשה) ובחודש 7/06 (בגין 10 ימי חופשה), אינם בגדר תשלום ימי חופשה עבור יציאה בפועל לחופשה שכן עפ"י דו"חות הנוכחות עבדה התובעת בחודש 2/06 - 23 ימים ובחודש 7/06 - 19 ימים. מדובר למעשה בתשלום פדיון חופשה במהלך תקופת העבודה ונפסק לעניין זה כי "אין לשלם לעובד פדיון חופשה כתחליף לחופשה (שעה שמתקיימים יחסי עובד-מעביד), ואם שולמו - אין לקזז את הסכום ששולם מסכומים המגיעים לעובד" (ע"ע 324/05 ריבה אצלדייב נ' עמישב שירותים; ע"ע 1144/04 אברהם מרחיב נ' מוקד אמון סביון (1981) בע"מ). התשלום בעבור ימי חופשה הוא בסכום השווה לשכר הרגיל בלבד. 21. מאחר והתובעת הועסקה כ"עובד בשכר" וקיבלה שכר שעתי משתנה בהתאם לתפקידים שביצעה בתקופות שונות במהלך עבודתה, יש לקבוע את התשלום המגיע לה בגין פדיון חופשה בהתאם להוראות סעיף 10(ב)(2) לחוק, ובגין 69 ימי חופשה. אשר על כן ובהתאם לתלושי השכר, זכאית התובעת עם סיום עבודתה לתשלום פדיון חופשה בסך 8,104 ₪. פדיון חופשה איננו בבחינת "שכר מולן" ועל כן אינו נושא פיצויי הלנה. ימי חג 22. לגרסת התובעת עבדה בפועל בכל החגים והיא תובעת תשלום דמי חגים בגין 10 ימי חג בשנה. לגרסת הנתבעת, ככל שהתובעת עבדה בימי חג, אלה שולמו לה כדין, במסגרת שעות שבת. 23. צו ההרחבה להסכם הקיבוצי הכללי בין לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים וההסתדרות הכללית (בתוקף מיום 1.7.00) קובע כי עובד, לאחר 3 חודשי עבודה, שלא נעדר יום לפני החג ויום אחרי החג, זכאי לתשלום מלא עבור 9 ימי חג. עוד נקבע כי עובד לא יהיה זכאי לימי חג החלים בשבת. נפסק כי "עובד שעבד ביום חג מתוך כורח, זכאי לתשלום בעבור אותו יום בנוסף לגמול המגיע מכח חוק או הסכם קיבוצי מבלי לפגוע בזכותו לדמי חגים" (ע"ע 3-360/98 נחום צמח נ' ש.א.ש. קרל זינגר (צפון) בע"מ). 24. התובעת הועסקה אצל הנתבעת ברציפות במשך תקופה של כ- 8 שנים על בסיס שכר שעתי. עדות התובעת כי עבדה בימי החג במהלך כל תקופת עבודתה לא נסתרה וכל שנטען בתצהיר מר קורסיה הוא שככל שעבדה התובעת בימי חג, שולם לה תשלום במסגרת שעות שבת. בדו"חות הנוכחות שצרפה הנתבעת אין כל רישומים לגבי ימי חג ולא ניתן להצביע על היעדרות התובעת בימים הסמוכים לימי החג. הנתבעת לא הרימה הנטל המוטל להוכחת היעדרות התובעת בימים הסמוכים לחג. לפיכך, זכאית התובעת לדמי חגים לתקופת 7 השנים האחרונות לעבודתה ובסך של 8,496 ₪. באשר לגמול שעות נוספות ושעות שבת - 25. נקדים ונציין כי תביעתה של התובעת ברכיב זה התיישנה ככל שהיא נוגעת לתקופה שקדמה לחודש 8/00, שכן התביעה הוגשה ביום 9.8.07. 26. כאמור, הועסקה התובעת בתפקידים שונים, ובהיקף שעות שונה, והיתה זכאית לשכר שונה בעבור כל תפקיד. 27. לתצהיר הנתבעת צורפו דו"חות נוכחות לשנים 2001 - 2006 (נספח 6 לתצהיר). דו"חות הנוכחות הידניים מתייחסים לשעות העבודה של התובעת כמלצרית ואילו הדו"חות הממוחשבים מתייחסים בעיקרם לתקופת עבודת התובעת כאחראית משמרת או כקופאית. מדו"חות הנוכחות עולה כי בשנים 2001 - 2002 הועסקה התובעת כמלצרית, בשנת 2003 כקופאית, בשנת 2004 כמלצרית, בשנת 2005 שימשה כאחראית משמרת ובשנת 2006 הועסקה בחלק מהחודשים כמלצרית ובחלק האחר כאחראית משמרת. 28. כעולה מעדויות הצדדים ומדו"חות הנוכחות, כמלצרית השתכרה התובעת על בסיס שכר מינימום שעתי וכאשר הועסקה כאחראית משמרת שולם שכרה על בסיס 30 ₪ לשעה וכקופאית על בסיס שכר שעתי בסך 25 ₪ ו- 30 ₪ לשעות שבת. 29. התובעת מאשרת בחקירתה הנגדית כי לגבי התקופות בהם הוצגו דו"חות נוכחות ידניים, עבדה התובעת כמלצרית ואישרה את חתימתה על גבי הדו"חות וקבלת הסכום שצויין בדו"ח ובהתאם לשעות העבודה ביום נתון עפ"י תעריף מינימום (עמ' 13 לפרוטוקול). עוד העידה התובעת כי בתקופות עבודתה כמלצרית "השתכרה בטיפים אישיים בלבד" ובאם סכום הטיפים לא הגיע לשכר המינימום, השלימה הנתבעת עד לגובה שכר המינימום וזאת, לדבריה, רק ב- 3 השנים האחרונות (עמ' 13 לפרוטוקול). מר קורסיה בחקירתו הנגדית ציין כי כמלצרית שולם שכרה בטיפים מלקוחות והנתבעת השלימה לשכר המינימום (עמ' 5 לפרוטוקול). לתצהירה צרפה התובעת צילום רישומים שערכה ביומנה האישי החל מחודש 9/01 (בדר"כ לא ברציפות) (נספח ו' לתצהיר), בו צויינו שעות העבודה וסכום הטיפים שקיבלה ביום נתון בעבודתה כמלצרית. יש לציין כי סכום הטיפים שקיבלה התובעת בחודש 10/01 עולה בשיעורו על שכר המינימום במועד זה וכך גם בהתייחס לחודש 9/01. טענת התובעת כי השלמה לגובה שכר המינימום בוצעה רק ב- 3 השנים האחרונות - אין בה ממש. כך לדוגמא בדו"ח הנוכחות לתאריך 19.10.01 עבדה התובעת כמלצרית במשמרת בוקר 6.5 שעות וקיבלה טיפים בסך של 300 ₪ וסך נוסף של 175 ₪ שקיבלה מהנתבעת כנגד חתימתה. מכאן שתשובת התובעת לשאלה בחקירה הנגדית למהות התשלום של 175 ₪ "זה סכום שהרווחתי מהטיפים לבד" (עמ' 13 לפרוטוקול) - אין בה ממש. 30. בהיעדר תלושי שכר לתקופה שקדמה לחודש 8/05 (למעט תלושי שכר ספורים) יש להסתמך על דו"חות הנוכחות מהם ניתן ללמוד על שעות העבודה על בסיס יומי ואת התמורה ששולמה בגינן וזאת לצורך ההכרעה לעניין גמול העבודה המגיע לתובעת בגין שעות נוספות ושעות שבת. לתצהיר הנתבעת צורפה טבלת חישוב שעות נוספות ושעות שבת שהתבססה על דו"חות הנוכחות, ועל פיה מודה הנתבעת בזכאות התובעת, בניכוי שעת הפסקה במשמרת, להפרש שעות נוספות ושעות שבת בסך 7,585 ₪, אולם טענה זו של הנתבעת בדבר שעה הפסקה בכל משמרת לא הוכחה ולכן היא נדחית. 31. באשר לשעות שבת - בגין עבודת התובעת בשבתות, זכאית היא לתשלום שכר שעתי בשיעור 150% משכר הבסיס, היינו לשכר שעתי בסך 37.5 ₪ עבור עבודתה כקופאית ולשכר שעתי בסך 45 ₪ עבור עבודתה כאחראית משמרת ובהתאם לתקופות בהן שימשה בתפקידים אלה. יוצא אפוא שהתובעת זכאית לתשלום של 50% תוספת עבור עבודה בשבתות. גם חישוב התובעת בתצהירה אינו מבחין בין סוגי התפקידים אותם מילאה, בתעריפי השכר השונים ובתקופות השונות, וגם חישוביהן של הנתבעות לוקים בחסר ואין לסמוך עליהם. לפיכך, מחישוב שערך בית הדין לגבי שעות עבודה בשבת ועפ"י דו"חות הנוכחות, ביחס לתפקידים השונים אותם מילאה התובעת בתקופות שונות, נמצא שהתובעת זכאית לסך של 12,417 ₪ בגין גמול עבודה בשבת. באשר לשעות הנוספות - מאחר והנתבעת מודה כי התובעת זכאית לתשלום עבור שעות נוספות (נספח 7 לתצהיר) שלא שולמו לה כסדרן לאורך כל תקופת עבודתה, הרי שכל שנותר הוא לעשות את החישוב. בהסתמך על הטבלה נספח 7 ובניכוי שעות שבת שנפסקו בנפרד, נותרה התובעת זכאית לסך שך 7,343 ₪ בגין שעות נוספות. 32. מששוכנעתי בקיומה של מחלוקת של ממש לגבי זכאותה של התובעת להפרשי שכר ולעצם נסיבות הפסקת עבודתה וזכאותה לפיצויי פיטורין, אינני פוסקת פיצויי הלנה. 33. לא מצאתי בסיס ראייתי לטענת התובעת בעילה שעניינה גילום מס ועל כן טענה זו נדחית. 34. באשר לטענה בדבר הרמת מסך בין הנתבעות 1 ו- 2 לבין הנתבעים 3 ו- 4 - לא הוכחה תשתית ראייתית המצדיקה לקבל טענה זו ולפיכך היא נדחית. סוף דבר - 35. הנתבעות 1 ו- 2 תשלמנה לתובעת, ביחד ו/או לחוד, הסכומים כדלקמן: א. סך של 28,232 ₪ בגין פיצויי פיטורין, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.9.06 ועד לתום 30 יום מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן ישא הסכום פיצויי הלנה כחוק מהיום ועד לפרעון. ב. דמי הודעה מוקדמת בסך 3,457 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.9.06 ועד לפרעון. ג. פדיון חופשה בסך 8,104 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.9.06 ועד לפרעון. ד. דמי חגים בסך 8,496 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.9.06 ועד לפרעון. ה. הפרשי שעות נוספות ושעות שבת בסך 19,760 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.9.06 ועד לתום 30 יום מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן ישא הסכום פיצויי הלנה כחוק מהיום ועד לפרעון. 36. התביעה כנגד הנתבעים 3 ו- 4 - נדחית. 37. הנתבעות 1 ו- 2 תשאנה בהוצאות התובעת ובשכ"ט עו"ד בסך של 3,500 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. מלצריםפיטורים