קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיטורי עובד ותיק: פתיח התובע עבד בנתבעת משך כ - 25 שנה, מיום 1.10.1975 ועד פיטוריו ביום 2.6.2000. ביום 6.2.2007 הגיש את תביעתו, במסגרתה הינה תובע פיצוי בגין פיטורים שאינם כדין, הפרש פיצויי פיטורים, הפרשי הודעה מוקדמת והפרשי שכר עבודה. להלן עובדות הרקע, כפי שעלו מהעדויות שנשמעו בפנינו: הנתבעת - עמק חפר אגודה שיתופית חקלאית של משקי עובדים לתובלה בע"מ - עוסקת בהובלת טובין, ובין היתר ניהלה, בתקופה הרלוונטית, מוסך לצורך תחזוקתם של כלי הרכב שלה. התובע, מר יעקב צדקה, עבד - משך כל התקופה המפורטת בסעיף 1 - כמסגר במוסכה של הנתבעת. בנתבעת חל, החל משנת 1961, הסכם קיבוצי מיוחד, כפי שנחתם בינה לבין מועצת פועלי נתניה (ההסכם מיום 1.1.1961, כפי שעודכן בהסכמים קיבוציים נוספים שנחתמו בשנים 1972, 1975, 1977, 1984 ו 1996 - הוגש על ידי הנתבעת לאחר דיון ההוכחות; להלן יחד - ההסכם הקיבוצי המיוחד). שכרו של התובע ושאר תנאי עבודתו נקבעו לפיכך בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי המיוחד, נהגים שחלו בנתבעת וסיכומי שכר ספציפיים מולו. בשנת 1996 הצטרפה הנתבעת לאיגוד המוסכים בישראל, וכתוצאה מכך חל עליה - החל מאותו מועד - גם ההסכם הקיבוצי הכללי בענף המוסכים, כפי שנחתם ביום 13.9.93 ועודכן בהסכם נוסף מיום 20.6.96 (להלן יחד - ההסכם הקיבוצי הכללי). ההסכם הקיבוצי הכללי אינו מחריג מקומות עבודה בהם קיים הסכם קיבוצי מיוחד אלא קובע, בין היתר, כי "לא יגרע מזכויותיהם של עובדים במוסכים בודדים לפי הסכם מיוחד או נוהג שהיו קיימים לפני הסכם זה". אין חולק כי בפועל לא חל שינוי כלשהו בשכרו של התובע לאור הצטרפותה של הנתבעת לאיגוד המוסכים. במהלך חודש ספטמבר 1999 או בסמוך לכך החלה הנתבעת בתהליך במסגרתו הועברה פעילות המוסך לאישיות משפטית חדשה - שותפות רשומה בשם "מוסך מאיר עמק חפר" (נספח ב' לתצהיר מר שגריר) - שהיוותה שותפות בינה לבין מוסך אחר מהאזור (מוסך "מאיר"). כתוצאה מכך הוקם - פיזית - מבנה חדש לשימוש המוסך ומונה לו מנהל חדש. כתוצאה מסגירת מוסכה של הנתבעת במתכונתו הישנה, פוטרו כל עובדי מוסך הנתבעת באופן הדרגתי וחלקם הגדול נקלט כעובדים במסגרת השותפות (להלן גם - המוסך החדש). עובדים שלא נקלטו במוסך החדש - הסתיימה עבודתם בנתבעת באופן מוחלט. ביום 2.6.2000 פוטר התובע מעבודתו אצל הנתבעת ונודע לו כי לא יתקבל לעבודה במוסך החדש. לפי נוסח מכתב הפיטורים מאותו מועד (נספח א' לתצהיר מר שגריר) - "בעקבות סגירתו של המוסך בקואופרטיב, הננו נאלצים להודיעך על הפסקת עבודתך במוסך. מועד סיום יחסי עובד ומעסיק נקבע לתאריך 2.6.2000. עם סיום עבודתך, ייערך לך גמר חשבון וישולמו לך הסכומים המגיעים לך בגין הפסקת עבודתך...". בסמוך לאחר קבלת ההודעה על פיטוריו, שולמו לתובע זכויותיו הסוציאליות לרבות פיצויי פיטורים. לטענת הנתבעת, קיבל פיצויי פיטורים מוגדלים - בשיעור 136% - כמקובל אצלה (סעיף 39 לתצהיר מר שגריר). המחלוקת בין הצדדים נעוצה בשאלה האם לתובע מגיעים סכומים נוספים על אלה שקיבל. ביום 23.9.01 שלח התובע, באמצעות רואה חשבון מטעמו, מכתב דרישה לנתבעת (נספח י"ד לתצהירו), במסגרתו טען כי פיצויי הפיטורים ששולמו לו חושבו לפי שכר היסוד בלבד והינו זכאי להפרשים בהתאם. כן דרש תוספת ותק שלא שולמה לו והפרשים נוספים. בסיום המכתב מצוין כי "צר לי על צורת פיטורי העובד אשר שמה ללעג 25 שנות עבודה תוך אי התחשבות מוחלטת בתקופת עבודה של שנות דור, הודעה מהיום למחר על אי הגעה לעבודה...". לאחר משלוח מכתב הדרישה נפגשו התובע ורואה החשבון מטעמו עם מנהל משאבי האנוש של הנתבעת מר שגריר, אך הפגישה לא הניבה תוצאות כלשהן. מאז ועד מועד הגשת התביעה - בחודש פברואר 2007 - לא פנה התובע בדרישות נוספות לנתבעת. במועד שלא הוברר בין השנים 2001 - 2007 התמזגה פעילות ההובלה של הנתבעת עם אגודה שיתופית נוספת, והוקמה לצורך כך אגודה שיתופית חדשה - התנועה עמק חפר אגודה שיתופית חקלאית לתובלה בע"מ. עם זאת, ב"כ הנתבעת הצהיר כי הנתבעת עדיין קיימת כאישיות משפטית עצמאית, הגם שאינה פעילה (עמ' 1 לפרוטוקול). במהלך דיון ההוכחות העידו בפנינו מטעם התובע הוא עצמו, מר יגאל חדד שהיה מנהל מחלקה בנתבעת ומר משה צדקה, אחיו של התובע, אשר עבד אף הוא בנתבעת בתפקיד בכיר. בנוסף הוגש תצהיר מטעם אשתו של התובע, גב' אורנה צדקה, אשר הנתבעת ויתרה על חקירתה הנגדית. מטעם הנתבעת העידו מר חיים שגריר, מנהל משאבי האנוש בנתבעת החל משנת 1999, ומר עמוס פלג, מנהל המוסך החדש. במאמר מוסגר יצוין כי בכתב התביעה הופיעו רכיבי תביעה נוספים (הפרשי שכר לתקופה שלפני יום 6.2.00 והפרשי פדיון חופשה), אשר במהלך ההליכים המוקדמים נדחו מחמת התיישנות (החלטת השופטת אורלי סלע מיום 14.8.08). כמו כן נתבעו הפרשי דמי הבראה, אולם התביעה בגינם נמחקה לאחר שהסתבר כי שולמו במלואם (החלטת השופטת סלע מיום 5.6.08). הנתבעת הדגישה, במידה רבה של צדק, כי עצם הגשת התביעה במועד כה סמוך לתום תקופת ההתיישנות הקשתה על בירור העובדות, ועל הצגת ראיות, גם בהתייחס לשאר רכיבי התביעה. להלן נבחן כל רכיב מתביעתו של התובע בנפרד - כאשר ראשית תובאנה טענות הצדדים, ולאחריהן הכרעתנו. זכאות התובע לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין תשתית עובדתית התובע העיד כי באסיפת עובדים שהתקיימה במהלך החודשים ספטמבר - אוקטובר 1999 נמסר לעובדים על המיזוג עם "מוסך מאיר" ועל הקמת המוסך החדש, אך הכחיש כי נאמר לעובדים כי יפוטרו עקב כך; נהפוך הוא - לדבריו נאמר לעובדים "כי בעקבות צירופו של השותף החדש, העובדים יעברו לעבוד על בסיס של חוזים אישיים, וכי כל זכויותיהם יישמרו" (סעיף 13 לתצהירו). בחקירתו הנגדית התבקש להיזכר אם לא נאמר באסיפת העובדים כי יש צורך בסיום העסקתם של עובדי המוסך בתהליך הדרגתי כתוצאה מהמיזוג, והשיב - "יכול להיות. לא זוכר. אולי כן. לא יודע" (עמ' 4). התובע הוסיף כי היה עובד טוב ומסור, כי מעולם לא הועלו נגדו טענות כלשהן, ולכן לא העלה על דעתו כי יפוטר אלא "ציפיתי כי אזומן, כמו עובדים אחרים, לחתום על חוזה אישי" (סעיף 18 לתצהירו). התובע הדגיש כי "המוסך המשיך לפעול ולהעסיק מספר רב של עובדים, לרבות מסגרים, גם לאחר מועד הפסקת עבודתי אצל הנתבעת" (סעיף 17) - אך אישר כי לא כל העובדים עברו לעבוד במוסך החדש והיו עובדים נוספים של מוסך הנתבעת אשר פוטרו יחד עימו (עמ' 4). בחקירתו הנגדית אישר כי מר פלג שימש כמנהל המוסך החל ממועד אסיפת העובדים, ויכול היה להתרשם מאיכות עבודתו משך כל התקופה מאז ועד לפיטוריו (עמ' 5). כן אישר כי במועד הסמוך לפיטוריו המתין כי מר שגריר יקרא לו, "כמו שקרא אחד אחד, שיזמין אותי לשיחה לכאן או לכאן - להישאר או פיטורים" (עמ' 11). התובע ציין כי ביום 29.5.00 הגיש תביעת נזיקין כנגד הנתבעת, בבית משפט השלום, בשל ליקוי שמיעה שנגרם לו במהלך עבודתו (נספח ה' לתצהירו). ימים ספורים בלבד לאחר מכן, ביום 2.6.00, "עצר אותי מר חיים שגריר בעת שעברתי בפרוזדור, והודיע לי על פיטוריי לאלתר וכדבריו "יותר אל תבוא לעבודה", וזאת ללא כל הודעה מוקדמת ו/או הכנה מראש" (סעיף 14 לתצהירו). התובע הדגיש כי לא ניתנה לו כל הזדמנות לדבר עם מנהלי הנתבעת או הממונים עליו טרם פיטוריו, כדי לנסות ולשכנעם לחזור בהם מההחלטה. כיוון שלא הייתה כל סיבה נראית לעין לפיטוריו, הינו מעריך כי פוטר בשל הגשת התביעה הנזיקית על ידו כנגד הנתבעת (הגם שאישר כי היו גם עובדים נוספים שהגישו תביעות דומות, ולפחות חלקם המשיך בעבודה גם לאחר המיזוג - עמ' 6). אשתו של התובע, גב' אורנה צדקה, העידה כי בעלה פוטר ללא כל הודעה מוקדמת ובשיחת מסדרון, ולכן קיבל את ההודעה "בהלם מוחלט" וכאשר "נפגע עד עמקי נשמתו" מדרך פיטוריו. לאחר הפיטורים הגיעה לפגישה עם חשב הנתבעת על מנת לקבל הסבר על הסכומים המגיעים לתובע, אך כל שקיבלה הוא תחשיב בכתב יד, שנחזה כנייר טיוטה ולא ניתן להבין ממנו אילו זכויות שולמו לתובע ובאילו סכומים (נספח א' לתצהירה). אחיו של התובע, מר משה צדקה, עבד בנתבעת משך שנים רבות ועד שנת 2008 כיהן כמנהלו הטכני של המוסך וכן כמנהל העבודה. מר צדקה הדגיש כי התובע הועסק במוסך כמסגר (ולא כעוזר מסגר כפי שניסה מר שגריר לטעון), כאשר "היה אחד העובדים המסורים ביותר של הנתבעת, היה יעיל ועצמאי בעבודתו, ועשה עבודה מקצועית טובה ביותר" (סעיף 7 לתצהירו). מר צדקה הוסיף כי איש לא פנה לבקש את חוות דעתו המקצועית טרם ההחלטה על פיטורי התובע. בחקירתו הנגדית אישר מר צדקה כי מר פלג הגיע למוסך מדי יום לאחר אסיפת העובדים במסגרתה הוצג כמנהלו החדש של המוסך, ויכול היה להתרשם באופן ישיר - משך כתשעה חודשי עבודה - מעבודתו של התובע (עמ' 3 לפרוטוקול). מר יגאל חדד, מנהל מחלקה במוסכה של הנתבעת עד שנת 2001, העיד כי התובע עבד במוסך כמסגר וביצע עבודה עצמאית ככזה. מר חדד הדגיש כי התובע היה עובד מסור ויעיל, ביצע את העבודה לשביעות רצונו המלאה, וכי איש לא פנה אליו על מנת לבדוק מה דעתו על התובע טרם שפוטר. מר חדד ציין, עם זאת, כי לא היה ממונה ישיר על התובע אלא רק נעזר בו מעת לעת, כאשר המחלקה בניהולו נדרשה לעזרתו של מסגר. מר חיים שגריר, מנהל משאבי אנוש בנתבעת החל משנת 1999, טען בתצהירו כי התובע שימש כעוזר מסגר וכעוזר למכונאי רכב, ולפי המידע שנמסר לו - לא הצטיין בעבודתו ולא ביצע עבודות מסגרות באופן עצמאי. למרות זאת לא פוטר, שכן "מוסך הנתבעת נוהל ע"י חברי קיבוצים הנמנעים בד"כ מהליכי פיטורין" (סעיף 9 לתצהירו). עם זאת בחקירתו הנגדית אישר מר שגריר כי אין לו ידע אישי כלשהו לגבי עבודתו או טיב עבודתו של התובע, והוא אף כלל אינו מכירו באופן אישי, אלא שמע את הדברים ממר פלג - אשר גם היכרותו שלו עם התובע החלה רק במחצית שנת 1999 (עמ' 6). מר שגריר ציין כי משך תקופה ארוכה נוהל משא ומתן למכירת פעילות המוסך ולהכנסת שותף חדש במוסך, כאשר עובדי המוסך - לרבות התובע - היו מודעים לכך ועודכנו על ידי מנהליהם (סעיף 17 לתצהירו). במהלך שנת 1999 התקיימה אסיפה של כל עובדי המוסך, בהשתתפותו וכן בהשתתפות מר עמוס פלג ומנהל הנתבעת מר גדעון רבינא, במהלכה "ניתנו הסברים והבהרות לכלל ציבור העובדים לגבי דרך הפעולה וההקמה של המוסך החדש. נאמר לעובדים, כי בעקבות מכירת מוסך הנתבעת יפוטרו כל עובדי המוסך מעבודתם בנתבעת בתהליך הדרגתי וחלק מהעובדים ייקלטו כעובדים חדשים בתנאים שיסוכמו באופן אישי עם כל עובד ועובד אצל המעסיק החדש ואילו חלק מן העובדים לא ייקלט..." (סעיף 18 לתצהירו). לדבריו, התכנון היה לפטר את העובדים בתהליך הדרגתי בהתאם ללוח הזמנים של סגירת המחלקות השונות במוסך הנתבעת - וכך אכן נעשה, במשך החודשים שלאחר מכן, בהתאם לקצב ההתקדמות של כינון המוסך החדש. בסופו של התהליך, "מוסך הנתבעת נסגר וכל עובדי המוסך ללא יוצא מן הכלל פוטרו" (סעיף 20). מר שגריר הדגיש כי המוסך החדש שהחל לפעול היה בבעלות חדשה ולא היה כפוף להנהלת הנתבעת. המוסך החדש אף קיבל רישיון הפעלה חדש, נבנה עבורו מבנה חדש, נפתח תיק ניכויים שונה והוא נרשם כשותפות מוגבלת אצל רשם החברות (נספח ב' לתצהירו). מר שגריר הוסיף כי הגם שחלק גדול מעובדי מוסך הנתבעת נקלטו במוסך החדש - מר פלג החליט שלא לקלוט את התובע, בהתחשב באיכות עבודתו, ולכן סיים התובע את עבודתו ביום 2.6.00 בלא שהועבר למוסך החדש. מר שגריר הכחיש כי הדבר נאמר לתובע בשיחת מסדרון כטענתו, אלא לדבריו נמסר לו על ידי מנהל הנתבעת מר רבינא. כאשר נשאל אם נערכה עם התובע שיחה כלשהי בקשר לפיטוריו ומועדם, השיב כי במסגרת אסיפת העובדים נאמר לעובדים כי יפוטרו באופן הדרגתי במהלך שנת 2000, כאשר אותם עובדים שביקשו לקלטם במוסך החדש זומנו לשיחה בקשר לכך. מעצם כך שהתובע לא זומן לשיחה - יכול היה להסיק כי לא ייקלט במוסך החדש (עמ' 10). מר שגריר אישר כי לא ניתנה לתובע הודעה מוקדמת על מועד פיטוריו המדויק אלא רק הודעה כללית במהלך אסיפת העובדים שהתקיימה בחודש ספטמבר 1999. לכן קיבל, לאחר קבלת מכתב הפיטורים, תשלום של חלף הודעה מוקדמת (עמ' 11). מר שגריר הכחיש מכול וכול כי התובע פוטר מחמת תביעת הנזיקין שהגיש כנגד הנתבעת, והבהיר כי כלל לא ידע עליה. עוד ציין כי "לנתבעת יש ביטוח חבות מעסיקים בדיוק בגין אותם מקרים..." (סעיף 15 לתצהירו) וכי היו עובדים נוספים שהגישו תביעת נזיקין כנגד הנתבעת בגין נזק שנגרם לשמיעתם, וחלקם המשיכו לעבוד בנתבעת עד פרישתם לפנסיה ללא כל קשר לתביעות שהוגשו. מר עמוס פלג, מנהל המוסך החדש, העיד כי מונה לתפקידו על ידי "מוסך מאיר" ביום 1.6.99 ואמור היה להקים את המוסך החדש ולהפעילו בתחילת דרכו. במסגרת זו השתתף באסיפת העובדים שהתקיימה בחודש ספטמבר 1999, במהלכה הובהר לעובדים "כי על עובדי מוסך הנתבעת יפוטרו במהלך 12 החודשים הקרובים, כשמחד - לחלק מן העובדים יוצע להשתלב במוסך החדש... ומאידך - חלק מן העובדים לא ייקלטו" (סעיף 7 לתצהירו). עליו הוטל לבחון את עבודת העובדים ולהחליט למי מהם להציע להשתלב במוסך החדש, כאשר בהתחשב באיכות עבודתו של התובע - כפי שהתרשם ממנה במשך כשנה ולאחר שנועץ עם מנהליו - החליט שלא לקלטו. מר פלג הדגיש כי כלל לא ידע על תביעת הנזיקין שהגיש התובע. בחקירתו הנגדית אישר מר פלג כי לא התייעץ - טרם ההחלטה על פיטורי התובע - עם מר משה צדקה ועם מר יגאל חדד, אך ציין שמותיהם של שלושה מנהלים אחרים עימם התייעץ, לרבות הממונה הישיר על התובע - האחראי על תחום המסגרות במוסך (עמ' 13). להשלמת התמונה יצוין כי בהסכם הקיבוצי המיוחד נקבע, בין היתר, כי פיטורי עובדים לאחר תקופת הניסיון אפשריים "מסיבה מספקת", וכי שמות המפוטרים בפיטורי צמצום ייקבעו "בהסכמת הצדדים אשר יקחו בחשבון צרכי המפעל, הותק של העובד ומצבו הסוציאלי". התובע לא טען כי פוטר בניגוד להוראות אלה. הכרעה לאחר בחינת העדויות והראיות שהוצגו בפנינו אנו קובעים כי התובע ידע - החל מחודש ספטמבר 1999 או סמוך לכך - כי מוסך הנתבעת אמור להיסגר במהלך השנה שלאחר מכן, וכי תיקוני כלי הרכב של הנתבעת יבוצעו במוסך חדש, בניהול חדש. אנו נותנים אמון בעדויותיהם של מר שגריר ומר פלג, אשר נתמכו באופן עקיף בחלק מתשובותיו של התובע בחקירתו הנגדית, כי באסיפת העובדים שהתקיימה במהלך חודש ספטמבר 1999, ואשר התובע נכח בה, הובהר לעובדים כי כל עובדי מוסכה של הנתבעת יפוטרו בתהליך הדרגתי, וכי רק חלקם ייקלט במוסך החדש - על בסיס חוזה אישי חדש שייחתם בין כל אחד מהם לבין הנהלת המוסך החדש (לא בכדי אישר התובע כי ציפה "שיזמין אותי לשיחה לכאן או לכאן - להישאר או פיטורים", בעמ' 11). עם זאת, אין מחלוקת כי לאחר אסיפה זו המשיך התובע לעבוד כרגיל, משך כתשעה חודשים, מבלי שאיש אמר לו דבר עד מסירת מכתב הפיטורים ביום 2.6.00. מכלל הראיות אף עלה כי רוב עובדי מוסך הנתבעת נקלטו בפועל במוסך החדש, כך שהתובע - שעבד במוסך משך כ - 25 שנה וראה עצמו כעובד מסור ונאמן - היה משוכנע כי ייקלט אף הוא, וציפה כי מר שגריר יזמין אותו לצורך חתימת חוזה אישי. אין חולק כי התובע לא זומן לחתימת חוזה אישי, ואף לא לפגישה כלשהי במהלכה נמסר לו כי אין כוונה לקלטו במוסך החדש. במקום זאת, קיבל ביום 2.6.00 מכתב פיטורים, כשם שקיבלו כפי הנראה כל עובדי מחלקתו, אך בעוד ששאר העובדים - או מרביתם - זומנו במקביל לכך לצורך חתימת חוזה אישי חדש, הוא עצמו לא זומן. בסמיכות זמנים לכך פגש באקראי את מר שגריר, אשר הודיע לו - לתדהמתו - כי אין עוד צורך כי יגיע לעבודה, וזאת בתוקף לאלתר. בקשר לפגישה אקראית זו אנו מקבלים את גרסתו העובדתית של התובע, אשר הייתה מהימנה עלינו ונטענה על ידו עוד במכתב רואה החשבון מטעמו בסמוך לאחר הפיטורים. מאידך הנתבעת לא הציגה כל תשתית עובדתית נגדית לשאלה כיצד נמסר לתובע על פיטוריו, או על אי קליטתו למוסך החדש (להבדיל מההודעה הכללית והכוללנית על פיטורים עתידיים שנמסרה באסיפת העובדים) - מלבד אמירה כי הדברים נמסרו לו על ידי מנהל הנתבעת מר רבינא, אשר כלל לא הובא למתן עדות. לא נשמטה מעינינו בהקשר זה ההבחנה שערכה הנתבעת בסיכומיה בין הפיטורים - שנערכו על ידה באופן גורף נוכח השינוי הארגוני והמיזוג עם המוסך החדש, לבין ההחלטה שלא לקלוט את התובע למוסך החדש - שהתקבלה לפי הנטען על ידי "ההנהלה החדשה" וללא כל קשר אליה. עם זאת, הנתבעת הייתה שותפה במוסך החדש, ומר שגריר מטעמה הוא שהחתים את העובדים שנקלטו במוסך החדש על החוזים האישיים, כך שההבחנה שהינה עורכת - גם אם יש בה ממש מבחינה משפטית - הינה במידה רבה מיתממת. למעשה פיטוריו של התובע כללו שני שלבים - שלב ראשון הינו הפיטורים הפורמאליים בשל סגירת מוסך הנתבעת במתכונת כפי שנהגה עד אז, והשלב השני - שהנתבעת לא הייתה מנותקת ממנו - הינו ההודעה על אי קליטתו למוסך החדש, שהפכה את הפיטורים הפורמאליים לממשיים (היינו להפסקת עבודה) ובאה לידי ביטוי בהודעת מר שגריר כי אין עוד צורך שיגיע לעבודה. מהראיות עלה כי ביחס לשלב הפורמאלי (סגירת המוסך במתכונתו הקודמת ופיטורי כלל העובדים כתוצאה מכך) קיבל התובע הסבר כללי, ללא תאריך מוגדר, במהלך אסיפת העובדים. עם זאת, טרם ביצועו בפועל של השלב הפורמאלי (מסירת מכתב הפיטורים) שהתרחש כתשעה חודשים לאחר מכן, כמו גם טרם קבלת ההחלטה על אי קליטתו והפיכת פיטוריו לממשיים - איש לא שוחח עימו, איש לא נתן לו הסברים כלשהם, והוא קיבל את ההודעות על כך בהפתעה מוחלטת. עם זאת, איננו מקבלים את טענת התובע כי פוטר - או לא התקבל למוסך החדש - בשל תביעת הנזיקין שהגיש כנגד הנתבעת. מר שגריר, אשר מסר את הודעת הפיטורים מטעם הנתבעת, ומר פלג, אשר החליט על אי קבלתו של התובע למוסך החדש, העידו שניהם - ולא נסתרו - כי כלל לא ידעו במועד פיטורי התובע על הגשת התביעה מטעמו. עדותו של מר פלג, כי החליט על אי קבלתו של התובע למוסך החדש מטעמים מקצועיים, לאחר שהתרשם מאיכות עבודתו משך כתשעה חודשים וכן התייעץ עם חלק מהממונים עליו - לא נסתרה אף היא. לא נשמטו מעינינו בהקשר זה טענות התובע בהתייחס לאופן ההתייעצות של מר פלג עם הממונים עליו והיקפה וכן על כך שהנתבעת לא הציגה מסמכים כלשהם מתיקו האישי המעידים על טענות כביכול שהועלו נגדו. עם זאת, יש לזכור כי התובע הגיש את תביעתו קרוב לשבע שנים ממועד פיטוריו, כך שאין לצפות מן הנתבעת כי תוכל להציג תשתית ראייתית מלאה לאחר תקופה כה ארוכה. אנו קובעים לפיכך כי הגם שהתובע עבד משך כ - 25 שנה לשביעות רצונם של הממונים עליו במסגרת הנתבעת, הגורם המקצועי הרלוונטי מטעם המוסך החדש - מר פלג - לא היה מעוניין בשירותיו המקצועיים, וזאת באופן ענייני. עם זאת, אין חולק כי לא אמר דברים אלה לתובע בזמן אמת, ואף לא נתן לו הזדמנות לשכנעו אחרת. כסיכום ביניים - התובע פוטר יחד עם כל עובדי מוסכה של הנתבעת בשל השינוי הארגוני שנערך על ידה ואשר עליו נמסר לעובדים זמן רב מראש. התובע ציפה כי ייקלט במוסך החדש בדומה למרבית העובדים האחרים, אך הוחלט עניינית שלא לקלטו. טרם קבלת ההחלטה על כך לא נערכה עימו שיחה כלשהי ולא ניתנה לו הזדמנות לשכנע כי הינו מתאים. בנוסף, התובע שמע בפועל על פיטוריו בשיחת מסדרון, מבלי שאיש דיבר עימו, וכאשר נאלץ להפסיק את עבודתו - לאחר 25 שנות עבודה והגם שלא הוצגה כל סיבה עניינית לפיטורים המיידיים - מהיום להיום. כבר נקבע כי "זכות הטיעון הינה זכות יסודית ובסיסית הקנויה לעובד במסגרת יחסי העבודה בינו לבין מעסיקו. זכות הטיעון עומדת לעובד במלוא הדרה, כלפי המעסיק הפרטי, בה במידה שעומדת היא לו כלפי המעסיק הציבורי וכלפי המעסיק הדו-מהותי" (ע"ע 415/06 דני מלכה - שופרסל בע"מ, מיום 15.7.07). הנתבעת אמנם טענה כי מדובר בפסיקה חדשה, שטרם באה לעולם במועד פיטוריו של התובע בשנת 2000, אך טענה דומה כבר נדחתה על ידי בית הדין הארצי והובהר כי "זכות הטיעון של עובד היא זכות יסודית וההלכה הפסוקה בעניין זה היא הלכה מושרשת מזה זמן רב. פסק הדין שציין בית הדין האזורי בעניין שופרסל... לא היה פסק הדין שכונן את זכות הטיעון ביחס למעסיק פרטי, כי אם הצהיר והזכיר את זכותו הקנויה של עובד - גם כלפי מעסיק פרטי - להשמיע את דברו לפני מעסיקו" (ע"ע 504/07 האגודה למען הקשיש בקרית גת - מישל בן מוחא, מיום 22.10.08). במקרה שלפנינו, לא רק שלא נעשה לתובע שימוע פורמאלי כהלכתו, אלא שאיש לא טרח לשוחח עימו טרם ההודעה על הפיטורים (מלבד ההודעה הכוללנית במסגרת אסיפת העובדים תשעה חודשים קודם לכן) או טרם ההחלטה שלא לקלטו למוסך החדש. רק במהלכו של ההליך שבפנינו שמע התובע לראשונה כי היו טענות מקצועיות נגדו וכי בשל כך נאלץ לסיים את עבודתו. לכך יש להוסיף את הדרך בה פוטר התובע - ב"שיחת מסדרון" ו"מהיום להיום". גם אם דרך זו לא תמיד מגיעה לכדי פגם בפיטורים (ע"ע 554/09 צבר ברזל הספקה ושיווק מתכת בע"מ - משה שמיר, מיום 13.1.11) - אנו סבורים כי במקרה זה, בו לא הובאה כל הצדקה לפיטורים המיידיים ולדרך בה בוצעו - התנהגות הנתבעת מגעת לכדי הפרה של חובת תום הלב בה הייתה מחויבת כלפי התובע. התנהגות זו, אשר חרגה באופן ניכר מ"הדרך המקובלת" לפיטורי עובד ותיק, הוסיפה על עוגמת הנפש הרבה אשר ממילא נגרמה לתובע מעצם פיטוריו, ומזכה אותו לטעמנו - בפרט כאשר הינה מצטרפת להעדרו של כל שימוע - בפיצוי כספי בגין הפגם שנפל בפיטוריו. ודוקו: אין מדובר בפגם "טכני" גרידא, שכן לו הייתה מתנהלת שיחה בין התובע לבין מי ממקבלי ההחלטה ייתכן והיה מצליח לשכנעם ליתן לו הזדמנות במסגרת המוסך החדש. עצם מתן ההסברים והיחס האנושי אף היו מקלים על מפח הנפש שנגרם לתובע. לאור זאת, ובהתחשב בכלל הנסיבות לרבות תקופת עבודתו הארוכה של התובע, אנו סבורים כי גובה הפיצוי המתאים הינו שווה ערך ל - 3 חודשי שכר, בסך כולל של 11,943 ₪. דרישת התובע להפרשי שכר והפרש פיצויי פיטורים התובע טען כי השכר ששולם לו - החל מהמועד בו הצטרפה הנתבעת לאיגוד המוסכים - נמוך מהשכר שהגיע לו, ודרש לאור זאת הפרשי שכר בגין חודשי עבודתו האחרונים (החל מיום 6.2.00 - נוכח תקופת ההתיישנות) וכן הפרש פיצויי פיטורים והפרש חלף הודעה מוקדמת. בעניין זה שתי שאלות משנה - הראשונה, האם זכאי היה התובע לדרגת שכר 9 כפי שנקבעה בהסכם הקיבוצי הכללי, והשנייה - האם זכאי היה לתוספת ותק ותוספות יוקר שלא שולמו לו. שאלה נוספת, הנוגעת לטענתו בדבר הפרש פיצויי פיטורים בלבד - הינה האם שכרו הקובע אמור לכלול גם את התוספת ששולמה לו בגין אחזקת רכב (התובע לא העלה בפנינו טענות דומות בהתייחס לרכיבים אחרים ששולמו לו, דוגמת תמריץ אי היעדרות ו"תוספת חלב"). להלן נבחן את הטענות השונות העולות מדרישתו של התובע, אחת לאחת. א. פרשנות ההסכם הקיבוצי הכללי והדרגה המקצועית אין מחלוקת על כך שהנתבעת הייתה חברה באיגוד המוסכים בין השנים 1996 - 2000 (סעיף 29 לתצהיר מר שגריר; נספח ד' לתצהירו), כך שההסכם הקיבוצי הכללי חל עליה. אין גם מחלוקת כי התובע היה בעל תעודת "שלב 3" במקצוע מסגרות הרכב, החל מיום 19.8.96 (נספח ד' לתצהירו - תעודה שהוצאה עבורו על ידי הסתדרות עובדי המתכת, החשמל והאלקטרוניקה). התובע טען כי החל מהמועד בו קיבל הסמכה ל"שלב 3" - זכאי היה להעלאת שכרו בהתאם לקבוע בהסכם הקיבוצי הכללי, בו נקבעה טבלת שכר כדלקמן (נספח ח' לתצהיר התובע): דרגה סכום 2,022 ₪ 2,158 ₪ ... 8 3,708 ₪ 9 - בעל תעודה שלב 3 4,058 ₪ 10 - בעל תעודה הסמכה 4,250 ₪ בסוף הטבלה נרשם כי "המעבר מדרגה לדרגה יהיה בפרק זמן מינימלי של שנה לפחות". מעבר לכך לא כולל ההסכם כל הסבר על דרך המעבר מדרגה לדרגה. התובע טען כי לאחר קבלת התעודה המקצועית של "שלב 3" פנה למנהל המוסך בשתי הזדמנויות וביקש לקבל תוספת שכר, אך נאמר לו "לא עכשיו, תחכה קצת" (עמ' 6). לאחר מכן פנה גם לאחיו - ששימש כמנהל העבודה של המוסך - בקשר לכך, אך הוא השיב כי הדברים אינם תלויים בו. התובע אישר כי מעולם לא קיבל דרגה כלשהי במהלך תקופת עבודתו בנתבעת (עמ' 8). גם אחיו של התובע, מר משה צדקה, אישר כי השכר שקיבל מהנתבעת מעולם לא שולם לפי דרגות (עמ' 4 לפרוטוקול מיום 30.6.10). מר שגריר אישר בחקירתו כי הנתבעת כלל לא הייתה מודעת לתחולתו של ההסכם הקיבוצי הכללי עליה, וזאת עד להליכים המשפטיים בתיק זה (עמ' 8). עם זאת הכחיש כי הנתבעת צריכה הייתה לשלם לעובדיה לפי השכר הטבלאי הנקוב בהסכם הכללי, שכן הדבר היה מביא להפחתת שכרם. לדבריו, "היה במוסך לאורך שנים הסכם קיבוצי מיוחד שכלל את ההסכם הענפי ומעבר לכך. בהסכם הענפי ישנה אך ורק טבלת שכר. בהסכם המיוחד אצלנו היה תוספת שכר י"ג, תוספת חלב ותוספות מיוחדות נוספות" (עמ' 9). בהסכם הקיבוצי המיוחד, כפי שהוגש על ידי הנתבעת לאחר דיון ההוכחות - קיימת טבלת שכר יסוד; זכאות לתוספת ותק (הנקובה בלירות); זכאות לתוספת יוקר; וכן תוספות שונות דוגמת תוספת משפחה, אחזקת רכב, משכורת 13 ופרמיית אי היעדרות. השאלה העומדת להכרעה הינה לפיכך האם עצם קבלת תעודה מקצועית של "שלב 3" על ידי התובע מזכה אותו אוטומטית בשכר הקבוע בהסכם הקיבוצי הכללי בהתייחס ל"דרגה 9". התובע סבור שכן, בעוד שהנתבעת סבורה כי ההסכם הקיבוצי קובע דרישה מצטברת של "דרגה 9" וכן "שלב 3", כאשר העלייה בדרגות מכוח ההסכם הקיבוצי הכללי אינה אוטומטית אלא נתונה לשיקול דעתו של המעסיק. טענה נוספת של הנתבעת היא כי שכר עובדיה ממילא לא שולם לפי ההסכם הקיבוצי הכללי (או על בסיס "דרגות" כלשהן בכלל) אלא מכוח ההסכם הקיבוצי המיוחד וסיכומי שכר ספציפיים, אשר עלו - בשורה התחתונה - על השכר הקבוע בהסכם הקיבוצי הכללי. במהלך דיון ההוכחות הובאו בפנינו ראיות חלקיות בלבד בכל הנוגע לדרך קביעת השכר במסגרת ההסכם הקיבוצי הכללי, כמו גם במסגרת ההסכם הקיבוצי המיוחד. הצדדים הסתפקו בהצגת תכתובות שונות שיש בהן קביעות סותרות, וכל זאת מבלי לזמן את כותבי המכתבים לחקירה בבית הדין. להלן המכתבים שהוצגו בפנינו: התובע הציג מכתב של יו"ר הוועדה הארצית לסיווג מקצועי בהסתדרות עובדי המתכת, החשמל והאלקטרוניקה, מר יעקב דביר, מיום 17.11.08 (נספח ג' לתצהירו המשלים), לפיו מי שזכאי לקבל תעודת מקצוע שלב 3 הינו "בעל מקצוע המועסק במוסכים מורשים ועובד בהשגחה של בעל הסמכה במשך תקופה (רצופה או מצטברת) כמפורט בטבלה" (בהתייחס למסגרות רכב - 8 שנים), אשר עבר מבחן מעשי. מר דביר הסביר כי ההסתדרות הינה הגוף שהוסמך על ידי משרד התחבורה לצורך בדיקת הזכאות והנפקת תעודות "שלב 3"; כי "שלב 3" הינו הדירוג המקצועי הגבוה ביותר; וכי דירוג זה הינו תנאי סף, בנוסף לתנאים נוספים, לצורך קבלת תעודת הסמכה אשר נדרשת לצורך ניהול מוסך (על פי צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (מוסכים ומפעלים לכלי רכב), התש"ל - 1970). התובע הציג בנוסף את מכתבו של מר מיכאל גולדשטיין, מזכיר חטיבה ארצי בענף המוסכים בהסתדרות עובדי המתכת, החשמל והאלקטרוניקה, מיום 25.11.08 (נספח ד' לתצהירו המשלים), לפיו "בהתאם להסכם הקיבוצי בנוסח המעודכן משנת 1996 כל עובד שהוא בעל הסמכה שלב 3 זכאי לדרגה 9... בשום מקרה אין ההסכם מעניק למעסיק שיקול דעת לעניין דחיית תשלום שכרו של העובד המותאם לשלב 3". הנתבעת הציגה מכתב מאת מר אילן מלמד, מנכ"ל אגוד המוסכים בישראל, מיום 21.10.07 (נספח ה' לתצהירו של מר שגריר), לפיו אין זכאות אוטומטית לדרגה מקצועית 9 למי שקיבל תעודת שלב 3, שכן "סולם הדירוג (מתח הדרגות) קובע את אפשרויות הקידום של העובד במסגרת תפקידו הנוכחי, וזאת בהתאם לוותק של העובד בתפקיד ולרמה שבה הוא מבצע תפקיד זה. הדרישה לתעודות/ הכשרות מקצועיות באות כתנאי הכרחי לדרגה הגבוהה ולא להיפך". עוד הבהיר כי "קידומו של עובד מדרגה לדרגה תלוי במספר גורמים - זמן, כישורים/השכלה, המלצות מעביד וכו'". בנוסף, הציגה הנתבעת את מכתבו של מר הרצל יאקה, מזכיר ארצי בחטיבת עובדי המוסכים בהסתדרות העובדים הכללית החדשה, מיום 24.10.99 (נספח ו' לתצהירו של מר שגריר), בו נרשם כי "בפרק 8 להסכם העבודה הקיבוצי הכללי... צוין לאחר דרגה 10 ראש צוות, ומנהל עבודה. על מנת למנוע אי הבנות בעניין זה קבענו כי ראש צוות יהיה חייב להיות לפחות בעל דרגה 3 ומנהל עבודה יהיה חייב להיות בעל תעודת הסמכה. קביעה זו באה לידי ביטוי בתיקון לתעריפי השכר מיום 1.4.96. השינוי היחידי בהסכם זה הינו בפז"מ של מעבר מדרגה לדרגה שהינו שנה אחת לכן הקידומים לדרגות שלב 3 ותעודות הסמכה אינם חייבים להינתן אוטומטית אלה (צ.ל אלא - ס.ד.מ) רק במקרים שצוינו בהבהרה זו או במידה והנהלת המוסך מצאה לנכון להעניק דרגה זו, לעובדים בעלי ת. הסמכה ושלב 3". לאחר שקילת כל חומר הראיות (החלקי) שבפנינו, איננו סבורים כי התובע הוכיח את זכאותו לשכר הקבוע בהסכם הקיבוצי הכללי בהתייחס לעובדים בדרגה 9. להלן נימוקינו לכך: א. ראשית, אין חולק כי ככל שחלו על התובע, באותו פרק זמן, הן הסכם קיבוצי כללי והן הסכם קיבוצי מיוחד - הינו זכאי לקבלת שכרו לפי ההסכם המיטיב עימו (סעיף 23 לחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז - 1957). לפי הפסיקה, הבחינה אינה נעשית לפי מכלול ההוראות בכל הסכם, וגם לא באופן פורמאלי כהוראה מול הוראה, אלא כהשוואה בין נושא לנושא (עס"ק 28/99 הסתדרות העובדים הכללית החדשה - בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, פד"ע מ' 385 (2003); ע"ע 1339/02 מאיר נתן ואח' - מדינת ישראל, פד"ע לט 721 (2004)). ב. במקרה שלפנינו, ספק בליבנו אם הנתבעת יכולה להישמע בטענה כי מכלול התוספות השונות ששילמה לתובע עולה על השכר הקבוע בהסכם הקיבוצי בהתייחס לדרגתו, שכן היא עצמה לא התייחסה לתוספות אלה כאל חלק משכרו הקובע. נספח ז' לתצהיר מר שגריר מלמד כי פיצויי הפיטורים של התובע חושבו לפי שכר קובע שכלל את שכרו הבסיסי בלבד (186 שעות כפול 21.19 ₪ לשעה - סה"כ 3,941 ₪). משהנתבעת עצמה לא לקחה בחשבון את התוספות השונות ששילמה לתובע - דוגמת פרמיית אי היעדרות ותוספת חלב - איננו משוכנעים כי ניתן לקחתן בחשבון בעת ביצוע ההשוואה בין השכר שקיבל התובע בפועל לבין השכר המגיע לו מכוח ההסכם הקיבוצי הכללי. עם זאת, אין צורך כי נכריע בכך לאור המסקנה אליה הגענו כמפורט להלן. ג. השאלה העיקרית עליה חלוקים הצדדים הינה מהו שכר הבסיס שהגיע לתובע מכוח ההסכם הקיבוצי הכללי. עיון בטבלת השכר שבהסכם הכללי מלמד כי שכר הבסיס של התובע היה גבוה יותר מהשכר הקבוע לצד דרגות 1 - 8, ונמוך (במקצת) מהשכר הנקוב לצד דרגה 9. ההסכם הקיבוצי הכללי שותק, כאמור, ביחס לתנאים הנדרשים לצורך מעבר מדרגה לדרגה, למעט אמירה בודדת כי המעבר מדרגה לדרגה יהיה בפרק זמן "מינימאלי" של שנה לפחות. מעצם האמירה כי מדובר בפרק זמן "מינימאלי" - ניתן ללמוד כי אין מדובר בפרק זמן קבוע, שהוגדר על ידי הצדדים להסכם באופן שדי בכך שיחלוף לשם מעבר לדרגה הבאה, אלא כי נדרש דבר-מה מעבר לכך לצורך קידום בדרגה. פרשנות דומה עולה לכאורה גם ממכתבו של מר הרצל יאקה, נציג ההסתדרות, כפי שניתנה בתקופת הזמן הרלוונטית (הגם שמכתב זה אינו ברור די צרכו). ככל שהתובע רצה להוכיח אחרת - הנטל היה עליו לצרף את הצדדים להסכם הקיבוצי הכללי או לכל הפחות להזמינם למתן עדות, דבר שלא עשה. ד. נוכח כל האמור, ומבלי לקבוע מסמרות בהתייחס לפרשנות ההסכם הקיבוצי הכללי (שכן הצדדים לו לא נשמעו בפנינו) - אנו סבורים כי התובע לא עמד בנטל להוכיח זכאות אוטומטית לדרגה "9" דווקא, וכי יש ממש בפרשנות הנתבעת לפיה "תעודת שלב 3" הינה תנאי הכרחי - אך לא מספיק - לצורך קבלת הדרגה. 33. לאור האמור אנו קובעים, כי התובע לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו וכי אינו זכאי, כדרישתו, לשכר יסוד בסך 4,058 ₪ (במקום השכר ששולם לו בפועל בסך של 3,941 ₪). לאור זאת, אין צורך לדון בטענת הקיזוז של הנתבעת - לפיה ככל שייקבע כי התובע זכאי לשכר הקבוע בהסכם הקיבוצי הכללי הרי שעליו להשיב את התוספת בשיעור 36% שקיבל לפיצויי הפיטורים שלו (סעיף 8.24 לסיכומיה). ב. זכאות התובע לקבלת תוספת ותק ותוספת יוקר 34. ההסכם הקיבוצי הכללי קובע כי "לאחר שנת עבודה במוסך יקבל עובד תוספת ותק בשיעור של 1% משכרו החודשי לכל שנת ותק עד 30 שנה, אשר ימנו החל מיום חתימת הסכם זה" (סעיף 8(ג)). התובע טוען כי הינו זכאי לתוספת זו, החל ממועד חתימת ההסכם ביום 1.9.93. 35. מר שגריר אישר כי הנתבעת לא שילמה לתובע תוספת ותק, אך טען כי "השכר שניתן לעובדים היה גבוה יותר מאשר סך הדרגה + הוותק המקסימלי שניתן להגיע אליו לפי ההסכם הענפי. אני מתכוון לסך תשלומי השכר ולא לשכר יסוד. לכן לא היה צורך לתת את תוספת הוותק" (עמ' 9). 36. ההסכם הקיבוצי קובע עוד כי "תוספות היוקר המשתלמות עפ"י ההסכם הקיבוצי הכללי בין לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים לבין ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י, ישולמו במוסכים" (סעיף 8(ד)). התובע טוען, כי לא שולמה לו תוספת יוקר במשך השנים וכי תוספת זו מגיעה לו הן על פי ההסכם הקיבוצי הכללי והן על פי ההסכמים הקיבוציים המיוחדים שהציגה הנתבעת. 37. לאחר שקילת כל חומר הראיות שבפנינו, שוכנענו כי לתובע מגיעות הן תוספת ותק והן תוספת יוקר - תוספות שלא שולמו לו על ידי הנתבעת. להלן נימוקינו לכך: א. לעניין תוספת ותק - התובע זכאי לקבלתה מכוח הוראות ההסכם הקיבוצי הכללי, שלא הייתה מחלוקת ממשית על חלותן עליו. טענת מר שגריר (שהנתבעת לא חזרה עליה בסיכומיה) לפיה השכר שניתן לעובדים היה גבוה יותר מאשר "סך הדרגה + הותק המקסימלי", מעבר לכך שלא הוכחה עובדתית - נדחית גם משפטית, שכן תוספת הוותק אמורה להינתן על גבי שכר היסוד וכחלק ממנו. התובע זכאי לפיכך לתוספת ותק בשיעור 1%, בגין שנת עבודתו האחרונה (הדרישה להעלאת השכר בשנים שקדמו לכך - התיישנה). ב. לגבי תוספת יוקר - הנתבעת לא הוכיחה ואף לא טענה כי שילמה לתובע תוספת יוקר לאורך השנים. זכאות התובע לתוספות היוקר עולה הן מן ההסכם הקיבוצי הכללי והן מן ההסכם הקיבוצי המיוחד. עם זאת, לא ניתנה תוספת יוקר כלשהי בתקופה שטרם התיישנה (החל מיום 6.2.00 ועד סיום עבודתו של התובע) ולכן תביעתו בקשר לכך התיישנה במלואה. ג. נוכח כל האמור, שכר הבסיס של התובע - שעמד בפועל בתקופה הרלוונטית על סך של 3,941 ₪ - אמור היה לעמוד על 3,981 ₪ (בצירוף תוספת ותק של 1%). ג. רכיב אחזקת הרכב 38. מתלושי השכר עולה כי לתובע שולמה אחזקת רכב, אשר כללה תשלום בגין ביטוח ורישיון ובנוסף לכך תשלום חודשי, בסך של 831 ₪, שכונה "אחזקת רכב ד'". 39. התובע העיד כי לצורך קבלת החזר בגין ביטוח ורישיון נדרש להציג רישיון רכב וכן מסמכים המעידים על תשלום אגרת רישוי וכן פרמיית ביטוח. עם זאת התשלום של "אחזקת רכב ד'" שולם לו לטענתו "ללא תלות או קשר לנוכחותי בעבודה ו/או לאחזקת רכב בבעלותי. תשלום זה שולם לי גם כאשר נעדרתי מן העבודה... וגם כאשר לא היה כל רכב בבעלותי" (סעיף 11 לתצהירו המשלים וכן בעמ' 9). התובע הפנה לשתי דוגמאות - תקופה בת כשנה (בשנת 1992) במהלכה לא היה לו כלל רכב, ותקופה בת כחצי שנה (בשנת 1998) במהלכו רכבו נפגע בתאונה ויצא מכלל שימוש - במהלכן המשיך לקבל תשלומי "אחזקת רכב ד'". כאשר נשאל אם עדכן את הנתבעת על כך שלא היה לו רכב, השיב "אתה בא בלי אוטו, יודעים שאין לך אוטו. למי אתה צריך להודיע?" (עמ' 10). 40. מר שגריר העיד כי רכיב אחזקת הרכב שולם לתובע כהחזר בגין הוצאות הרכב שהיה ברשותו (סעיף 41 לתצהירו) ולא היווה חלק משכרו הקובע. 41. לאחר שקילת העדויות אנו סבורים, כי התובע לא עמד בנטל להוכיח שהתשלום "אחזקת רכב ד'" היה רכיב פיקטיבי, ולא החזר הוצאות כמקובל. התובע אישר כי נדרש להציג מסמכים המעידים על בעלות ברכב, וזאת באופן שוטף מדי שנה ושנה. לא הוכח כי הנתבעת ידעה על כך שאין ברשותו רכב בתקופות שצוינו על ידו והחליטה בכל זאת להמשיך ולהעניק לו אחזקת רכב ד'. טענתו של התובע ביחס לרכיב זה נדחית לפיכך, ואנו קובעים כי רכיב אחזקת רכב ד' אינו מהווה חלק משכרו הקובע (ע"ע 300124/98 משה אהרונוביץ' - "ערוגות" מושב להתיישבות בע"מ, מיום 10.6.02; ע"ע 1090/02 מלון אייל ונורית בע"מ - ניסים שריקי, מיום 11.2.04; ובהקשר אחר ראו גם את ע"ע 524/09 עיריית בית שאן - מרסל לוי, מיום 7.6.11). 42. לאור כל האמור לעיל, ובהתחשב בתוספת הוותק המגיעה לתובע, הינו זכאי להפרשי שכר בגין התקופה 6.2.00 - 31.5.00 בסך של 152 ₪; להפרש פיצויי פיטורים - בהתחשב בכך שלא הייתה מחלוקת כי הינו זכאי לפיצויי פיטורים מוגדלים של 136% - בסך של 1,283 ₪; ולהפרש חלף הודעה מוקדמת בסך של 40 ₪. שכר עבודה עבור שני ימי עבודה בחודש יוני 2000 43. התובע פוטר כאמור ביום 2.6.00. לטענתו, לא שולם לו שכר עבודה בגין שני הימים בהם עבד בחודש יוני 2000, עד לפיטוריו. 44. תלוש השכר של התובע לחודש יוני 2000 מכיל תשלום רק בגין חלף הודעה מוקדמת (נספח ח' לכתב התביעה), ולא נטען (וממילא לא הוכח) על ידי הנתבעת כי שילמה לתובע בגין שני ימי העבודה מתחילת אותו חודש. מר שגריר בחקירתו הנגדית לא ידע להשיב אם שולם לתובע שכר בגין ימים אלה ואמר שעליו לבדוק זאת (עמ' 10 לפרוטוקול), אולם לא הובאה כל התייחסות לכך במסגרת סיכומי הנתבעת - מלבד טענה כי שילמה לתובע הודעה מוקדמת בגין חודש שלם ולכן אין לחייבה בתשלום נוסף. עם זאת, ככל שהתובע עבד בימים אלה, ולא נטען אחרת, הרי שהוא זכאי לקבלת שכרו בגינם. אין לכך קשר לתשלום בגין חלף הודעה מוקדמת אותו קיבל בגין קבלת ההודעה על פיטוריו, מהיום להיום, רק ביום 2.6.00. 45. לפיכך, הנתבעת תשלם לתובע שכר עבודה עבור שני ימי עבודה בחודש יוני 2000, בסך של 362 ₪. סיכום 46. סוף דבר - התביעה מתקבלת בחלקה. הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים כדלקמן: א. פיצוי בגין הפגמים שנפלו בפיטוריו בסך של 11,943 ₪, בצירוף ריבית כדין והפרשי הצמדה מיום 2.6.00 ועד התשלום בפועל; ב. שכר חודש יוני 2000 בסך של 362 ₪, בצירוף ריבית כדין והפרשי הצמדה מיום 1.7.00 ועד התשלום בפועל; ג. הפרשי שכר החודשים פברואר - מאי 2000 בסך של 152 ₪, בצירוף ריבית כדין והפרשי הצמדה מיום 1.4.00 (מחצית התקופה מטעמי נוחות) ועד התשלום בפועל; ד. הפרש פיצויי פיטורים בסך של 1,283 ₪, והפרש חלף הודעה מוקדמת בסך של 40 ₪, בצירוף ריבית כדין והפרשי הצמדה מיום 2.6.00 ועד התשלום בפועל; ה. הוצאות המשפט בסך 500 ₪, ושכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪, לתשלום תוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישאו ריבית כדין והפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום בפועל. פיטורים