קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיטורי עובדת בטיפולי פוריות: 1. בתביעתה עתרה התובעת כנגד החלטת "שי חברה לשירותי סיעוד בע"מ" - הנתבעת מס' 2 (להלן:"המעביד") לפטרה מעבודתה מחמת היותה מטופלת בטיפולי פוריות וביקשה לחייבה בתשלום פיצויים בגין פיטורים שלא כדין ובניגוד לחוק שיויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח - 1988 (להלן:"חוק שיוויון הזדמנויות בעבודה") ולחוק עבודת נשים, התשי"ד - 1954 (להלן:"חוק עבודת נשים"). התובעת עתרה גם כנגד החלטת הממונה על עבודת נשים (להלן:"הממונה") מטעם הנתבעת מס' 1 (להלן:"המדינה"), לאשר את החלטת המעביד על פיטוריה, שהתקבלה לטענתה, תוך פגמים מנהליים רבים. לפיכך, עותרת התובעת בתביעתה לסעדים הבאים: (א) לייתן פסק דין הצהרתי המצהיר כי החלטת הממונה פגומה ובטלה מעיקרה. (ב) לקבוע כי פיטוריה הינם פיטורים שלא כדין ובחוסר תום לב ועל כן היא זכאית לפיצוי. (ג) לחייב את המעביד בפיצויים בגין נזק לא ממוני עקב פיטורים שלא כדין בסך 150,000 ₪. 2. המדינה הכחישה בכתב הגנתה את טענות התובעת כנגד החלטתה לאשר את פיטוריה על ידי המעביד. לטענתה, החלטת הממונה הינה החלטה מנהלית וכל שבסמכותה של ערכאה זו הוא לבחון האם נפל פגם משפטי בהחלטתה אם לאו. מאחר והחלטת הממונה ניתנה במסגרת סמכותה כדין, תוך בחינה מדוקדקת של חומר הראיות שהיה בפניה ולאחר שקילת שיקולים ענייניים בלבד, מדובר בהחלטה סבירה וראויה בנסיבות העניין ואין להתערב בה. 3. המעביד הכחיש בכתב הגנתו את טענות התובעת כנגד פיטוריה וטען כי הסיבה לפיטוריה אינה בשל טיפולי הפוריות שעברה, עליהם התובעת כלל לא הודיעה לו, אלא מחמת חוסר שביעות רצונו מתפקודה של התובעת בעבודתה, לרבות דיווח שעות עבודה כוזבות, התחצפות למטופלים הקשישים ולממונים עליה וטענות נוספות לגבי תפקודה הלקוי. המעביד אף העלה טענות מקדמיות, ביניהן: דחיית התביעה על הסף מחמת היעדר יריבות, היעדר עילה, מעשה בית דין, חוסר סמכות עניינית וכן, טען להתיישנות התביעה לפי חוק עבודת נשים. 4. במהלך ישיבת ההוכחות מיום 17.12.09 העידו התובעת ועדי התביעה - הגב' רחל גבאי (להלן:"גב' גבאי") ומר בכר יעקב (להלן:"מר בכר"), שעבדו בזמנים הרלוונטיים לתביעה בשירותי המעביד כמטפלות וכן, מר רמי נחמני (להלן:"מר נחמני") בעלה של התובעת. בישיבת הוכחות מיום 4.3.10 נשמעו עדויותיהם של עדי המעביד: הגב' רחל יחיא ששימשה כעובדת סוציאלית באגף הרווחה בעיריית עפולה, מר יהודה פרץ בן של מטופלת בה טיפולה התובעת במסגרת עבודתה בשירותי המעביד, הגב' נורית כהן מימון (להלן:"גב' נורית") שמונתה כמנהלת סניף המעביד בעפולה החל מיום 1.6.07, ומר אלכס אשין (להלן:"מר אשין") ששימש ועודו משמש כמנכ"ל המעביד. 5. מכתבי הטענות ומחומר הראיות עולה התמונה העובדתית כלהלן: א. בחודש מרץ 2002 החלה התובעת לעבוד אצל המעביד בסניף טבריה כמטפלת סיעודית. ב. במהלך עבודתה החלה התובעת בטיפולי פוריות, כאשר תחילה נעשה הדבר "ללא גילוי העניין למעביד" (כך לטענת התובעת בכתב התביעה). ג. עקב העתקת מקום מגוריה לעיר עפולה בתחילת שנת 2007, ביקשה התובעת לעבור לעבוד בסניף עפולה והמעביד נעתר לבקשתה זו. ד. בסניף עפולה עבדה התובעת תחילה תחת מנהלת בשם רונית אביטל (להלן:"גב' רונית") כאשר בתחילת חודש יוני 2007 התחלפה המנהלת והתמנתה תחתיה גב' נורית. ה. זמן מה לאחר שגב' נורית מונתה לתפקיד כמנהלת סניף עפולה, פנתה אליה התובעת וביקשה לעבוד יותר שעות וכן, לעבוד יותר בעבודות ניקיון ופחות בעבודות סיעוד. ו. בסמוך למינויה של גב' נורית פנתה אליה התובעת והתייעצה עימה לגבי בדיקה שהיה עליה לעבור, כאשר לטענתה של התובעת היא סיפרה לגב' נורית באותו מועד על כך שהיא עוברת טיפולי פוריות (עובדה השנויה במחלוקת והמוכחשת על ידי גב' נורית). ז. ביום 8.7.07 פוטרה התובעת על ידי גב' נורית בהודעה טלפונית. ח. ביום 11.7.07 פנתה התובעת למר דוד ראובן ממועצת הפועלים בעפולה, אשר הוציא מכתב למעביד בדרישה לבטל את פיטוריה, אך ללא מענה. ט. ביום 12.7.07 נשלח למשרד אחות התובעת בפקס מכתב פיטורים לתובעת, כאשר סיבת הפיטורים שצויינה בו היתה - "אי התאמה". הפיטורים נכנסו לתוקף ביום 10.8.07. 6. ההליכים שהתקיימו לפני הגשת התביעה הנוכחית: א. ביום 19.7.07 לאחר קבלת הודעת הפיטורים, פנתה התובעת לבית הדין בבקשה לסעדים זמניים (תיק בש"א 1972/07) במטרה למנוע את פיטוריה, בטענה כי דין הפיטורים להתבטל מאחר שנעשו שלא כדין ובניגוד לחוק עבודת נשים ולחוק שיויון הזדמנויות בעבודה. ב. בדיון בבקשה לצו מניעה שהתקיים ביום 25.7.07 הגיעו הצדדים להסכמה לפיה פיטורי התובעת יוקפאו ובמקביל המעביד יפנה לממונה לשם קבלת היתר לפיטורי התובעת. בהתאם להסכמת הצדדים הוחלט על עיכוב ההליך עד לקבלת החלטת הממונה. ג. באותו המועד (25.7.07) הגישה התובעת תביעה לבית הדין אשר נמחקה ביום 2.9.07, מחמת אי תשלום אגרה. ד. ביום 21.10.07 פנה המעביד לממונה בבקשה להתיר את פיטורי התובעת, כאשר עד למתן החלטת הממונה המשיכה התובעת לעבוד. ה. ההחלטת הממונה בעניין פנייתו של המעביד התקבלה לאחר שבוצע בירור עובדתי לגבי הנסיבות שהובילו את המעביד להחליט על פיטוריה של התובעת. לצורך כך, הוזמנו התובעת, מר אשין וגב' נורית לחקירה במשרדי הממונה, כאשר חקירתם של מר אשין וגב' נורית על ידי מפקחת עבודת נשים נערכה ביום 6.11.07 וחקירתה של התובעת נערכה ביום 20.11.07. ו. ביום 7.1.08 נתנה הממונה את החלטתה המתירה את פיטורי התובעת החל ממועד ההחלטה, כאשר תמצית הנימוקים להחלטת הממונה הינם: "1. בהתייחס לטיעונים בבקשת ההיתר נמצא כי הפיטורים נדרשים בגין תפקודה של העובדת. 2. בהתייחס לעדות העובדת נמצא כי היא מכחישה את טיעוני המעביד, על אף זאת נמצא כי קיימת מערכת יחסי עבודה מעורערת בין העובדת למנהלת הסניף. 3. בהתייחס לעדות העובדת נמצא כי לא הודיעה על טיפולי הפוריות למעבידה. 4. נמצא כי היעדרות העובדת בגין הטיפולים היתה מינורית - וכפי שהעידה: "נעדרה מהעבודה בגלל טיפולים פעמיים, יום אשפוז ויום לבדיקה בראשון לציון אצל רופא פרטי. הלכה לבדיקות בשעות הפנאי ולא על חשבון עבודה". 5. בהתייחס לעדות העובדת ובשים לב להוראות החוק כדלהלן: ... לא נמצא כי היעדרויות העובדת מהווים גורם בהחלטת הפיטורים. 6. בנסיבות אלו, משנמצא כי פיטורי העובדת אינם קשורים להיעדרויות בגין טיפולי הפוריות, ובשים לב להוראות החוק, אני מתירה את הפיטורין". ז. לאחר מתן היתר מאת הממונה, פוטרה התובעת במכתב פיטורים מיום 17.1.08. 7. הצדדים חלוקים ביניהם באשר לנסיבות שהובילו לפיטורי התובעת. לגרסת התובעת, פיטוריה נובעים מעובדת היותה מטופלת בטיפולי פוריות, וראיה לכך כי החל מן היום בו היא הודיעה לגב' נורית כי היא עוברת טיפולי פוריות החלה זו האחרונה להתנכל לה, לאיים עליה לכנותה בשמות גנאי ולהייחס אליה בזלזול. מאידך, לגרסת המעביד, התנהגותה ותפקודה הלקוי של התובעת בעבודתה, ביניהם דיווח על שעות עבודה כוזבות והתחצפות למטופלים ולממונים עליה, הם שהביאו לפיטוריה. בנוסף, קיימת מחלוקת בין הצדדים האם התובעת הודיעה למעביד מבעוד מועד על היותה מטופלת בטיפולי פוריות וכן בנוגע למועד בו הודיעה על כך (במידה ואכן הודיעה). 8. טענות הצדדים בתמצית: טענות התובעת: א. התובעת הינה עובדת מסורה ומוערכת על מטופליה (כראיה לכך צירפה התובעת מכתבי הערכה מאת משפחות מטופלים). ב. בסמוך לאחר מינויה של גב' נורית כמנהלת סניף עפולה סיפרה לה התובעת על כך שהיא מתחילה שוב בטיפולי פוריות וביקשה ממנה לעבוד יותר שעות ובעיקר בעבודות ניקיון, לאור עלותם הגבוהה של הטיפולים. ג. יומיים לאחר שהודיעה התובעת לגב' נורית אודות הטיפולים, החלה זו האחרונה להתנכל לה, לצעוק עליה, לכנותה בשמות גנאי ("שלוכית", "ברארה", "זבאלה") ואף לאיים עליה. ד. עקב כך פנתה התובעת למר אושין במכתב שנשלח בפקס ביום 15.6.07, בו הודיעה לו על איומים והתנכלות מצידה של גב' נורית לאור טיפולי הפוריות שהיא עוברת. ה. ביום 8.7.07 הודיעה גב' נורית לתובעת בשיחת טלפון כי היא מפוטרת מהעבודה וכי פיטוריה יכנסו לתוקף ביום 10.8.07. ביום 12.7.07 קיבלה התובעת בפקס מכתב פיטורים מסיבת - "אי התאמה". ו. מדובר בפיטורים שלא כדין בהיעדר שימוע ובניגוד לחוק עבודת נשים ולחוק שיויון הזדמנויות בעבודה. ז. בהחלטת הממונה נפלו פגמים מהותיים המהווים עילה לביטולה והיא חורגת באופן קיצוני ממתחם הסבירות ופוגעת בזכויות היסוד של התובעת. ח. הדרך בה ערכה הממונה את הבירור בבקשת ההיתר, נעשתה תוך פגיעה בכללי הצדק הטבעי ובניגוד לנהלים, כדלקמן: מר אושין וגב' נורית נחקרו ללא נוכחותו של התובעת ומשכך לא ניתנה לתובעת הזדמנות להפריך ולהזים את טענותיהם, חקירתם של מר אושין וגב' נורית היתה חפוזה ושטחית, לא עמדו בפני הממונה כל המסמכים הרלוונטיים, הממונה לא התייחסה למסמכים שהציגה התובעת ולא טרחה לבחון את אמיתותם, סדר חקירת העדים היה פגום (מר אושין נחקר אחרי גב' נורית). ט. אשר על כן עותרת התובעת לסעדים הבאים: 1) להצהיר כי החלטת הממונה בטלה מעיקרה. 2) לקבוע כי פיטוריה הינם פיטורים שלא כדין ובחוסר תום לב ועל כן היא זכאית לפיצוי. 3) לחייב את המעביד בפיצויים בגין נזק לא ממוני עקב פיטורים שלא כדין בסך 150,000 ₪. טענות המעביד: א. יש לדחות את התביעה על הסף מחמת היעדר עילה ו/או היעדר יריבות ו/או מחמת מעשה בית דין. ב. בית הדין נעדר סמכות עניינית לדון בתביעה. ג. התביעה לפי חוק שיויון הזדמנויות בעבודה התיישנה לאור הוראת סעיף 14 לחוק הנ"ל. ד. אין כל פגם בהחלטת הפיטורים שנעשתה לאור החלטת הממונה להתיר את הפיטורים. ה. התובעת לא נעדרה מעבודתה עקב הטיפולים, לא הודיעה למעביד על היותה מטופלת בטיפולי פוריות וכן, לא המציאה אישורים רפואיים מתאימים לכך, כנדרש ולכן אין התובעת חוסה תחת הגנת חוק שיוויון הזדמנויות בעבודה. ו. פיטורי התובעת נעשו משיקולים ענייניים - תפקוד לקוי של התובעת בעבודתה, התחצפות למטופלים ולממונים עליה, דיווח כוזב של שעות עבודה וכיוצ"ב. טענות המדינה: א. החלטת הממונה, אשר ניתנה במסגרת סמכותה כדין, הינה החלטה סבירה וראויה בנסיבות העניין, שכן היא ניתנה מתוך בחינה מדוקדקת של חומר הראיות אשר הונח בפניה, תוך התחשבות בשיקולים ענייניים בלבד, איזונם ושקילתם הראויים. ב. החלטת הממונה התקבלה, בין היתר, לאחר שהשתכנעה כי טיפולי הפוריות כשלעצמם לא היוו את העילה לפיטורים אלא תפקודה הלקוי של התובעת בעבודה ויחסי העבודה העכורים ששררו בין התובעת לגב' נורית. ג. לאחר שהממונה השתכנעה כי הפיטורים לא נעשו בשל טיפולי הפוריות, נותר בידה שיקול הדעת אם להתיר את הפיטורים. ד. החלטת הממונה עומדת בכל אמות המידה אשר נקבעו בדין ובפסיקה - המדובר בהחלטה סבירה, המעוגנת בחומר הראיות אשר עמד בפני הממונה, תוך שנשמרו כללי הצדק הטבעי. ה. אין בית הדין יושב כערכאת ערעור על החלטת הממונה ואין הוא ממיר את שיקול דעת הממונה בשיקול דעתו, כל עוד פועלת הרשות במסגרת סמכותה כדין ושוקלת החלטתה באופן ענייני, בתום לב ובסבירות. 9. דיון בטענות המקדמיות שטען המעביד: המעביד טען בכתב הגנתו טענות מקדמיות עליהן הוא שב בסיכומיו. על כן, בטרם נדון בעיקר המחלוקות שבתיק נדרש לדון בטענות אלו. א. התיישנות התביעה לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה: המעביד טוען בכתב הגנתו כי דין התביעה להידחות על הסף מחמת התיישנותה מכח סעיף 14 לחוק שיוויון הזדמנויות בעבודה, שכן תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק שיוויון הזדמנויות בעבודה הינה 12 חודשים מיום בו נוצרה עילת התביעה ועילת התביעה בעניינינו נוצרה בחודש 6.07 בעוד שהתביעה הוגשה רק ביום 13.7.08. הרישא לסעיף 14 לחוק שיוויון הזדמנויות בעבודה בנוסחו במועד הגשת התביעה - 7/2008, קובע: "לא יזדקק בית-הדין לעבודה לתביעה אזרחית בשל הפרת הוראות חוק זה שהוגשה לאחר שחלפו שנים עשר חודשים מיום שנוצרה העילה. יצוין, כי כיום, לאחר תיקון מס' 12 (מיום 23 ביולי 2009), עומדת תקופת ההתיישנות לפי הסעיף הנ"ל על שלוש שנים. ביום 19.7.07 הגישה התובעת בקשה לצו מניעה זמני (בש"א 1972/07) הליך אשר הסתיים בהסכמת הצדדים לה ניתן תוקף של החלטה. ביום 25.7.07 הגישה התובעת תביעה בגין פיטוריה הראשונים מ- 8.7.07, אשר נמחקה ביום 2.9.07, מחמת היעדר תשלום אגרה. עילת התביעה כלפי המעביד בתביעה שבפנינו נולדה במועד בו פוטרה התובעת בשנית - לאחר מתן היתר מאת הממונה לפיטורים - כאשר פיטורים אלו הם מיום 17.1.08 (מכתב הפיטורים צורף כנספח א' לכתב התביעה). התובעת הגישה תביעתה ביום 13.7.08. כאמור, במועד הגשת התביעה קבע חוק שיוויון הזדמנויות בעבודה תקופת ההתיישנות מקוצרת של 12 חודשים. מאחר ומן היום בו נוצרה עילת התביעה כלפי המעביד (17.1.08) ועד למועד הגשת התביעה (13.7.08) טרם חלפה תקופה של 12 חודשים, דין טענת המעביד בדבר התיישנות התביעה לפי חוק שיוויון הזדמנויות בעבודה - להידחות. ב. התיישנות התביעה כלפי החלטת הממונה לפי חוק עבודת נשים: לטענת המעביד התביעה התיישנה אף מכח סעיף 13 ד' לחוק עבודת נשים שנכנס לתוקפו ביום 30.9.07 (תיקון 39 תשס"ז - 2007), הקובע תקופה של 45 ימים להגשת ערעור על החלטת הממונה (סעיף 6ג לכתב ההגנה). יצוין, כי על אף שהמדינה לא העלתה טענה דומה מטעמה, ברור כי מדובר בטענה בעלת נפקות ישירה לעניין החלטת הממונה. סעיף 13ד' לחוק עבודת נשים קובע: "הרואה עצמו נפגע מהחלטת שר התעשיה המסחר והתעסוקה לעניין מתן היתר לפי הוראות חוק זה, רשאי לערער עליה לפני בית דין אזורי לעבודה, בתוך 45 ימים מהיום שבו הגיעה ההחלטה לידיעתו". בתיקון החוק קבע המחוקק מועד קצוב להגשת ערעור על החלטת הממונה - 45 ימים מקבלת החלטת הממונה לידי התובעת, כאשר תכלית ההוראה הינה ליצור וודאות משפטית. תיקון החוק הנ"ל חל בעניינה של התובעת -לאור מועד מתן החלטת הממונה (7.1.08) ולאור מועד הגשת תביעתה (13.7.08), שניהם לאחר כניסתו של התיקון לתוקף ועל כן, היה עליה להגיש ערעור על החלטת הממונה בטרם חלוף 45 ימים ממועד קבלת ההחלטה (עד לחודש פברואר 2008 או בסמוך לכך). משלא עשתה התובעת כן, התיישנה התביעה לפי חוק עבודת נשים ואין עוד לדון בה. עם זאת, למען הסר ספק ועל מנת למצות את זכויותיה של התובעת עד תום, אנו מוצאים לנכון לדון בתביעה כלפי החלטת הממונה לגופה. ג. היעדר סמכות עניינית: לטענת המעביד, בית הדין נעדר סמכות עניינית מאחר ואין הוא מוסמך להתערב בהחלטת הרשות המוסמכת מכח החוק - הממונה בעניין מתן היתר לפיטורים מלבד הפעלת ביקורת שיפוטית אם ההחלטה נגועה בחוסר סבירות קיצונית או נשקלו בה שיקולים זרים (סעיף 6א לכתב ההגנה). אכן, בית הדין הוסמך לערוך ביקורת שיפוטית על החלטות מנהליות של רשות מוסמכת על פי חוק, ביניהן גם החלטות הממונה, ולבחון אם הן נגועות בחוסר סבירות קיצונית או אם ניתנו תוך שקילת שיקולים זרים. אך כיום נתונה החלטת הממונה לתקיפה ישירה על ידי הגשת ערעור, שמשמעה ביקורת שיפוטית רחבה יותר, זאת לאור תיקון החוק שנעשה ביום 30/09/07 (תיקון 39 תשס"ז - 2007) בו הוסף סעיף 13ד' לחוק עבודת נשים. יובהר, כי כותרת התובענה אינה בעלת נפקות לעניין זה אלא מהותה של התביעה. לפיכך, בית הדין הינו בעל סמכות עניינית לדון בתובענה ולבחון את החלטת הממונה, תוך הפעלת ביקורת שיפוטית. ד. מעשה בית דין - השתק עילה ו/או השתק פלוגתא: בכתב הגנתו טען המעביד כי החלטת בית הדין בהליך בש"א 1972/07 מיום 25.7.07, בו ביקשה התובעת צו מניעה זמני לבטל את פיטוריה ולהשיבה לעבודה, מהווה מעשה בית דין מחמת השתק עילה או השתק פלוגתא, שכן הצדדים הגיעו להסכמה באותו הליך לה ניתן תוקף של החלטה, לפיה הפיטורים מוקפאים עד להחלטת הממונה (ההליך נמחק מחמת אי תשלום אגרה). לטענת המעביד, התובעת מושתקת ומנועה מלהעלות טענות או תביעות כנגדו שכן בהסכמת הצדדים בבש"א נתחמה המחלוקת בין הצדדים ואין מקום להעלות ולדון שוב באותן טענות. ב"כ המעביד שב על טענה זו גם בסיכומיו. הוראות תקנה 45 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב - 1991 קובעות כי בית הדין רשאי לדחות על הסף תובענה נגד נתבע, בין היתר, מחמת מעשה בית דין. המבחן שנקבע בפסיקה ל"מעשה בית דין" הוא - האם קיים "השתק פלוגתא" או "השתק עילה" בין הצדדים להליך, כאשר קיימת הבחנה ביניהם - א. "השתק עילה" - מקום שתביעה נדונה לגופה והוכרעה על-ידי בית משפט מוסמך, שוב אסור להיזקק לתביעה נוספת בין אותם צדדים או חליפיהם, אם זו מבוססת על עילה זהה. ב. "השתק פלוגתא" - אם במשפט הראשון ניטשה מחלוקת בשאלה עובדתית מסוימת, שהייתה חיונית לתוצאה הסופית, והיא הוכרעה שם בפירוש או מכללא, כי אז יהיו אותם בעלי הדין וחליפיהם מושתקים מלהתדיין לגביה מחדש במשפט השני, חרף אי הזהות בין העילות של שתי התביעות. מעשה בית דין יכול לקום משניתן פסק הדין, המהווה סוף פסוק להתדיינות נוספת בעניין נושא הפסק. בהליך הבש"א שהתקיים קודם להליך שבפניינו, ניתנה החלטה בבקשה לצו המניעה שנתקבלה לאחר שהגיעו הצדדים להסכמות ביניהם. אין לראות בהחלטה זו שניתנה על ידי בית הדין משום פסק דין סופי ומוחלט היוצר מחסום מפני הגשת התביעה שבפנינו. כן, אין לומר כי בהליך הבש"א נדונו המחלוקות בין הצדדים ואף אין לומר כי אותן טענות, עילות או פלוגתאות שעלו בהליך הקודם זהות לאלו שבפנינו - מאחר ועילת התביעה והפלוגתאות בתביעה שבפנינו נוצרו רק לאחר החלטת הפיטורים מ- 6.08 ואילו ההליך הקודם עסק בפיטורים הראשונים מ- 2007. על כן, דינה של טענה זו להידחות. ה. היעדר יריבות ו/או היעדר עילה: טענה זו נטענה על ידי המעביד באופן סתמי ובעלמא, בהיעדר כל פירוט או הנמקה ועל כן, דינה להידחות. לאחר שדנו בטענות הסף של המעביד, נפנה כעת לדון בהכרעה במחלוקות המשפטיות בין הצדדים, כאשר תחילה נדרש לטענותיה של התובעת כנגד החלטת הממונה להתיר את פיטוריה. 10. האם נפל בהחלטת הממונה פגם אשר מצדיק את התערבותו של בית הדין? החלטת הממונה להתיר את פיטורי התובעת ניתנה ביום 7.1.08. סעיף 13ד לחוק עבודת נשים, אשר הוסף לחוק במסגרת התיקון מיום 30.9.07, קובע: "הרואה עצמו נפגע מהחלטת שר התעשיה המסחר והתעסוקה לעניין מתן היתר לפי הוראות חוק זה, רשאי לערער עליה לפני בית דין אזורי לעבודה, בתוך 45 ימים מהיום שבו הגיעה ההחלטה לידיעתו". מאחר ועסקינן בענייננו בהליך שהוסף לחוק עבודת נשים במסגרת התיקון מיום 30.9.07, והואיל ואנו נדרשים להכריע לגופם של דברים לפי החוק המתוקן, הרי בטרם נדרש לטענות הצדדים לגופן, מן הראוי להעמיד דברים על דיוקם בכל הנוגע להיקף הביקורת השיפוטית של בית הדין על החלטות הממונה, בהליך זה לפי סעיף 13 ד לחוק. היקף הביקורת השיפוטית על החלטות הממונה לפי סעיף 13ד לחוק עבודת נשים: החלטת הממונה אם להתיר פיטוריה של עובדת בטיפולי פוריות אם לאו, הינה החלטה מינהלית שלטונית. ככלל, בבוא בית הדין לעבודה, כמו כל ערכאה שיפוטית אחרת לדון בהפעלתה של סמכות שלטונית, בוחן הוא סמכות זו לפי עקרונות המשפט המינהלי (בג"צ 785/86 מצגר נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח', פ"ד, מ"א(3), 352, 356; בג"צ 731/86 מיקרו דף נ' חברת החשמל לישראל בע"מ ואח', פ"ד מ"א (2), 449, 464). זאת ועוד, עת נדרש בית הדין לעבודה לדון בהפעלתה של סמכות שלטונית, בוחן הוא סמכות זו לפי עקרונות המשפט המינהלי, ועל כן ובהתאם לכך נקבע על ידי בית הדין הארצי לעבודה, כי בעקבות העברת הסמכות לדון בעתירות שבנדון לבית הדין לעבודה, הפעילו בתי הדין לעבודה במסגרת פרוצדורלית זו את המשפט המינהלי, כאשר השינוי במסגרת הפרוצדורלית לא גרם לשינוי ביישום הדין והמשפט (דב"ע נב/148-3 פלוני - מדינת ישראל, פד"ע כ"ד, עמ' 225). לגבי אופן יישום הביקורת השיפוטית בסוגיה זו, נפסק נכון לאותו מועד, כי: "בית-הדין אינו משמש כערכאת ערעור על החלטת המפקח, כי אם מפעיל ביקורת שיפוטית על ההחלטה, אם ועד כמה לוקה ההחלטה בחוסר סבירות קיצוני או האם הובאו בחשבון השיקולים הרלוונטיים לעניין (פיסקה 6 לפסק-הדין בעניין מאסטרו). בית-הדין לא ימיר את שיקולי הרשות המוסמכת בשיקוליו הוא, ולא יתערב בהחלטת הרשות המוסמכת לשנותה, כל עוד פעולתה, שיקוליה והחלטתה נעשו וניתנו באופן ענייני, בסבירות, במידתיות, בתום-לב ובמסגרת הסמכות על-פי דין...". (ראו: ע"ע (ארצי) 329/99 אופיר טורס בע"מ - גולדנברג-חייט ואח', כרך ל"ג(9) 33, ההדגשה אינה במקור, להלן: "פסק דין אופיר טורס"). אלא שבינתיים נפל דבר והוסף סעיף 13ד לחוק עבודת נשים, המקנה את האפשרות לתקוף את החלטת הממונה בתקיפה ישירה על דרך של ערעור. לכן נפנה לדון בנפקותו של התיקון לחוק, תוך שאנו זוכרים כי משכל הצדדים הרלוונטיים להליך אוחדו במסגרת ההליך שבפנינו אין כל נפקות לכותרת התביעה. בענייננו, המדובר בהחלטה מנהלית במסגרתה פועלת הממונה כגוף מעין שיפוטי, במובן זה שהיא נדרשת הלכה למעשה להכריע בין עמדות שני צדדים ולקבל החלטה תוך יישום הוראות הדין והפסיקה על אותו מקרה המובא בפניה. בפני בתי הדין האזוריים לעבודה נדונה סוגיית אפשרות תקיפת החלטת הממונה. כך בתע"א (חי) 1534/08 קפלן מנחם נ' קוסמיניסקי אתי ואח', מיום 14.6.09 (להלן:"פסק דין קפלן") קבעה כב' השופטת אביטל רימון-קפלן כי: "מעת שהוקנתה זכות תקיפה ישירה של החלטות הממונה באמצעות הליך ערעור, אין המדובר עוד בעילות ההתערבות ה"מינהליות" המוכרות, כי אם מוסמך בית הדין לשים שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של הממונה, על יסוד התשתית העובדתית שפרשו הצדדים בפניה". בתיק ע"ב (ת"א) 6200/09 אורית בן שבת נ' מפעלי אנקורי בע"מ, מיום 5.11.09 שניתן מפי כב' השופט שמואל טננבוים אומצה ההלכה שנקבעה לעניין החלטת הממונה על תשלום גמלאות בע"ע 349/07 מד"י נ' הממונה על תשלום הגמלאות נ' כרמלה עציון (מיום 4.6.08) לפיה: "משנקבעה מסגרת זמן קבועה בחוק (בדרך של ערעור) אין לחרוג ממנה או להאריכה אף אם מדובר בהליך שונה מזו הקבועה (למשל תובענה לסעד הצהרתי במקום ערעור)". בפסק הדין הנ"ל דחה כב' השופט טננבויים את טענת המערערת לפיה לצד הזכות לערער על החלטת הממונה לפי סעיף 13ד לחוק עבודת נשים, נותרה זכות "התקיפה העקיפה" בדרך של הגשת תביעה כנגד סבירות ההחלטה ו/או אופן הפעלת שיקול דעתה של הממונה וקבע: "קבלת פרשנות מעין זו תוביל לכך שפעולת המחוקק לתיקונו של סעיף 13ד לחוק וקביעת דרך לערעור על החלטת הממונה, מתייתרת שכן תמיד תעמוד האפשרות להגיש תביעה כשהממונה הוא צד לה, לבחינת סבירות ההחלטה, ללא תלות במועד כזה או אחר". לאור הקביעות שאוזכרו לעיל, הננו סבורים כי משקבע המחוקק פרק זמן מוגדר להגשת ערעור על החלטת הממונה, אין עוד מקום לקיומו של הליך אחר, שהותרתו בעינו תייתר את תיקון החוק ותרוקן אותו מתוכן. ברי, כי יש לבחון את החלטת הממונה בעניינינו לפי הגישה 'הערעורית' - לפיה לבית הדין סמכות להפעיל ביקורת שיפוטית רחבה יותר ובמידת הצורך אף לשים את שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של הרשות. עם זאת יש לזכור, כי על אף הסמכות שהוקנתה לבית הדין להפעלת ביקורת שיפוטית רחבה בהליך של "ערעור" במובחן מהליך של תקיפה מנהלית, עדיין מדובר בהליך של ערעור ולא בדיון מחודש בבית הדין כערכאה ראשונה. השאלה המרכזית העומדת בפנינו הינה - האם יש מקום להתערב בהחלטת הממונה. לטענת התובעת, החלטת הממונה ניתנה מתוך חוסר סבירות קיצונית והיא התקבלה אגב פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי. בנוסף טענה התובעת כי החלטת הממונה הינה מוטעית וכי נפלו בה פגמים רבים: פגם בהתנהלות החקירה בה לא ניתנה לתובעת הזדמנות להזים את טענות הצד השני, קבלת החלטה בהיעדר מסמכים שהיו בפני בית הדין, פגמים בחקירת העדים - חקירה שטחית ולא ממצה, התעלמות הממונה ממכתבי התובעת. לטענת המדינה, החלטת הממונה בעניין התובעת, אשר ניתנה במסגרת סמכותה כדין, הינה סבירה, ראויה בנסיבות העניין ואין מקום להתערב בה, לשנותה או לבטלה. החלטת הממונה ניתנה מתוך בחינה מדוקדקת של חומר הראיות אשר נפרש בפניה ולאחר ששקלה שיקולים ענייניים בלבד. הבסיס הנורמטיבי להכרעה בענייננו מצוי ברישא סעיף 9(ה) לחוק עבודת נשים, הקובע: "לא יפטר מעביד עובדת העוברת טיפולי הפריה חוץ גופית או עובד או עובדת העוברים טיפולי פוריות, לקראת ילדם הראשון או השני, בימי העדרם מעבודה לפי סעיף 7(ג)(4) או (ג1), לפי הענין, או במשך תקופה של 150 ימים לאחר תום ימי ההיעדרות כאמור, אלא בהיתר מאת שר העבודה והרווחה, ולא יתיר השר פיטורים כאמור אם הפיטורים הם, לדעתו, בקשר עם היעדרות כאמור". בהתאם להוראת סעיף 22 לחוק עבודת נשים הואצלו סמכויות השר לממונה. האיסור לפטר עובדת המטופלת בטיפולי פוריות - הוא הכלל. במידה ומבקש המעביד, למרות זאת, לפטר עובדת בטיפולי פוריות, עליו הנטל להוכיח שהפיטורים אינם קשורים לטיפולים (פס"ד אופיר טורס, דב"ע (ארצי) שן/3-115 מאסטרו בע"מ - שחם (בלוך) כרך כ"ג(1) 233 (להלן:"פס"ד מאסטרו")). היה והגיע הממונה למסקנה לפיה פיטורי העובדת קשורים לטיפולי הפוריות שהיא עוברת, קמה לה הגנה מוחלטת מפני פיטורים, מכוח החוק, ולממונה אין שיקול דעת ואין הוא מוסמך להתיר את פיטורי העובדת. שונים הם פני הדברים כאשר הסיבה לפיטורים אינה קשורה לטיפולי הפוריות, אז מוקנה שיקול דעת לממונה אם להתיר את הפיטורים אם לאו, וזאת בשים לב למכלול יחסי העבודה ולנסיבות בהן התקבלה החלטת הפיטורים (ראו: דב"ע (ארצי) מט/3-131 שלום - ברית התנועה הקיבוצית, פד"ע כא 262, 269-270 ופס"ד אופיר טורס). בחינת שיקול דעתה של הממונה ב עניינה של התובעת כאמור, ביום 21.10.07 פנה המעביד אל הממונה בבקשה להתיר את פיטורי התובעת. במסגרת בחינת בקשת המעביד, הובאו ונשמעו טיעוני הצדדים, אשר נחקרו על ידי מפקחת מטעם הממונה. צורפו פרוטוקולים של חקירה שנערכו על ידי חוקרת ומפקחת עבודה מטעם הממונה שנועדו כדי לברר את הנסיבות שבעטיין מבקש המעביד היתר לפיטורי התובעת. המפקחת חקרה בנפרד את מר אושין וגב' נורית שזומנו ביום 6.11.07 למשרדי התמ"ת ולאחר מכן את התובעת שהוזמנה ביום 20.11.07. א. לצורך מתן החלטתה עמדו בפני הממונה המסמכים הבאים - - הבקשה לקבלת היתר הפיטורים שהוגשה ע"י המעביד ביום 21.10.07. - תלונות מטופלים ובני משפחתם כלפי התובעת. - דו"ח שעות נוכחות לחודש ספטמבר 2007. - דו"ח פיקוח מקצועי לדוגמא. - תצהיר התנגדות בבקשה לצו מניעה זמני. - פניית ב"כ התובעת למעביד בנוגע לשעות העבודה. - מכתבי המלצה על התובעת. - בקשת התובעת לסיוע עקב טיפולי הפוריות. - אישור ביקור במרפאה לטיפולי פוריות מחודש מאי 2007. - פרוטוקול חקירה של התובעת בפני המפקחת על עבודת נשים. - פרוטוקול חקירה של הגב' נורית בפני המפקחת על עבודת נשים. - פרוטוקול חקירה של מר אושין בפני המפקחת על עבודת נשים. ב. בהחלטת הממונה מיום 7.1.08 נרשמו תמצית טיעוני המעביד והתובעת והמסמכים שהוגשו מטעם הצדדים, והיא נומקה בזו הלשון - "א. נמצא כי הפיטורים נדרשים בגין תפקודה של הנתבעת. ב. על אף הכחשת העובדת את טיעוני המעביד, נמצא כי קיימת מערכת יחסי עבודה מעורערת בין העובדת למנהל הסניף. ג. מעדות העובדת עולה כי היא לא הודיעה על טיפולי הפוריות למעבידה. ד. נמצא כי היעדרות העובדת בגין הטיפולים היתה מינורית. ה. לא נמצא כי היעדרויות העובדת מהווים גורם בהחלטת הפיטורים. ו. בנסיבות אלו, משנמצא כי פיטורי העובדת אינם קשורים להיעדרויות בגין טיפולי הפוריות, ובשים לב להוראות החוק, אני מתירה את הפיטורין". ג. הממונה מצאה בהסתמך על חומר הראיות המצוי בתיק ולפי התרשמותה מחקירות העדים כי התובעת לא עמדה בתנאי סעיף 9(ה) לחוק עבודת נשים, שכן לא הודיעה מראש למעביד על דבר הטיפולים, לא העבירה למעביד אישור רפואי מתאים כמתחייב בחוק והיעדרותה מהעבודה עקב טיפולי הפוריות היתה מינורית. בפרוטוקול החקירה בפני מפקחת העבודה השיבה התובעת: "ש. בעפולה האם נעדרת מהעבודה בגלל טיפולים. ת. יום אחד, היה לי אשפוז יום לבדיקה בראשון לציון אצל רופא פרטי ד"ר בר אליה. ש. האם יש לך אישור רפואי. ת. כן, יש לי. ש. האם העברת אותו למעסיק. ת. כן. ש. האם את זוכרת מתי זה היה בערך. ת. בשנת 2007 אני לא זוכרת מתי. בהתחלה לא אמרתי להם שאני בטיפולים כי פחדתי שיפטרו אותי ולכן הסתרתי הלכתי לבדיקות בשעות הפנאי שלי לא על חשבון העבודה". בחקירתה הנגדית בהליך הנוכחי השיבה התובעת: "ש. מעבר להודעה הזו שהודעת בקורס, האם היתה הודעה נוספת למעסיק שלך? ת. בטבריה כן, ידעו מזה. ... ש. האם את הודעת אי פעם למשרד הראשי על זה שאת עוברת טיפולי פוריות? הן בכתב? הן בעל פה? ת. לא הודעתי. מה הם צריכים לדעת מזה. ש. את אומרת שלמעשה לנורית את לא אמרת איזה בדיקה את עוברת? ת. אמרתי לה שאני עוברת בדיקה, שאינני יודעת אם היא קשה ואם כדאי לי ללכת, היא אמרה לי שזו בדיקה לא נעימה. ש. את פירטת בפניה? ת. אמרתי שאני נוסעת לראשון, כאשר אני חייבת ושידאגו להחלפה. ש. את זוכרת מתי זה היה? ת. אחרי ההריון אני כבר לא זוכרת הרבה תאריכים. ש. בתצהירך כתבת שהגשת אישור מחלה ושזה נמצא ברשותך, היכן הוא? ת. מסרתי לכם וגם לעו"ד שלי. ש. זה לא חופש מחלה, זה אישור שביקרת במרפאה? ת. זה חופש מחלה. ש. את מאשרת שזה האישור שאת מתכוונת אליו לגבי הביקור בראשל"צ? ת. כן (ת/2)". (עמ' 9 ש' 4-5 וש' 12-27). * נספח ת/2 - הינו אישור רפואי שניתן לתובעת המעיד כי ביקרה במרפאת פוריות בראשון לציון. כמו כן, ציינה הממונה כי להתרשמותה מערכת היחסים בין המעביד לתובעת מעורערת וכי פיטוריה של התובעת נדרשים לאור תפקודה הלקוי וכן, כי היתר הפיטורים התבקש על רקע תלונות של מטופלים כנגד התובעת, דיווחה הכוזב לגבי שעות העבודה ותלונות כנגד תפקוד העובדת. אף התובעת העידה בחקירתה: "ש. את מודה שאת רושמת את השעות וחותמת עליהם? ת. אני מודה שהיו לי טעויות, עברתי שלב לא טוב. ... ש. את רשמת משעה 7:00 ועד שעה 10:15? ת. אני מודה, היו לי טעויות, עברתי תקופה קשה שהרופאים גילו לי כל מיני דברים, עברתי תקופה קשה". (עמ' 14 ש' 5-6 וש' 10-12) ד. לטענת התובעת, הממונה ניהלה הליך פגום מאחר והחקירות שביצעה היו ללא נוכחות הצד השני ומבלי שניתנה לה הזדמנות לשמוע את דבריהם ולהפריכם. כמו כן טוענת התובעת, כי חקירתם של מר אושין וגב' נורית נעשתה בצורה שטחית ורשלנית ואף סדר חקירתם מהווה פגם בהחלטה. ראשית יאמר, כי הממונה אינה כפופה לסדרי דין והיא רשאית לבחור את דרך ניהול ההליך המנהלי בפניה, כמו גם את סדר חקירת העדים בבירור העובדות. שנית, מעיון בפרוטוקול השימוע שנערך לתובעת עולה כי טיעוניהם של מר אושין וגב' נורית - שנחקרו על ידי המפקחת במועד מוקדם יותר - ביום 6.11.07 - הובאו לידיעת התובעת בטרם מסרה את גרסתה בחקירה שנערכה לה. אף צויין כי התובעת קיבלה העתק מבקשת ההיתר לפיטורים שהגיש המעביד והתייחסה לטיעונים שהועלו נגדה שם. הננו סבורים, כי חקירתה של התובעת במועד מאוחר יותר מחקירתם של גב' נורית ומר אושין והעלאת מלוא טענותיהם בפני התובעת איפשרו לה לטעון את מלוא טענותיה ולהזים את גרסתם של מר אושין וגב' נורית ולכן, אין כל פגם בניהול ההליך כפי שנעשה במקרה דנן, מה גם שנשמרה לתובעת הזכות להגיב לטיעוני המעביד. ה. פגם נוסף שנפל, לטענת התובעת, בהליך קבלת ההחלטה על ידי הממונה הוא שלא עמד בפני הממונה כל חומר הראיות, כגון מסמכי בית הדין, החלטת בית הדין בבקשה לצו מניעה וכיוצ"ב. בעניין זה יאמר, כי בחינת החלטת הממונה נעשית על פי העובדות והמסמכים שעמדו בפניה ולא על פי חומר הראיות שהובא במהלך הדיונים בתיק שבפני בית הדין בהליכים שננקטו לאחר שניתנה החלטת הממונה. כך, בפס"ד מאסטרו קבע בית הדין כדלקמן: "המבחן הוא אם כל החומר הרלבנטי יש בו כדי להביא את הרשות המינהלית, שעה שהיא פועלת כרשות מינהלית סבירה לידי קביעתו של הממצא, אותו קבעה למעשה. אם התשובה על שאלה זו היא בחיוב, לא יתערב בית המשפט חרף העובדה שהוא עצמו היה מגיע לממצא אחר". נסכם ונאמר, כי לא מצאנו שהתקיים בהחלטת הממונה פגמים מהותיים המצדיקים, על פי ההלכה הפסוקה, התערבות בהחלטתה. קביעתה של הממונה כי הפיטורים לא נעשו בקשר לטיפולי הפוריות הינה החלטה סבירה, שכן לאור העולה מהראיות, התובעת לא פוטרה בשל היעדרותה עקב הטיפולים, אלא בשל התנהגותה ותפקודה בעבודה ויחסיה המעורערים עם גב' נורית. מכל האמור לעיל, אנו קובעים כי החלטת הממונה, אשר התירה את פיטורי התובעת, לא חרגה ממתחם הסבירות וכי היא ניתנה כדין, לאחר קיום הליך תקין בו ניתנה זכות טיעון לתובעת ועל יסוד מכלול הנתונים אשר הוצגו בפני הממונה. מכאן, אין אנו מוצאים טעם המצדיק התערבות בשיקול דעתה של הממונה והחלטת הממונה עומדת, איפוא, בעינה. לאור קביעתנו הנ"ל, כי החלטת הממונה להתיר את פיטורי התובעת הינה תקפה, מתייתר הדיון בשאלה האם פיטורי התובעת הנם בניגוד לחוק עבודת נשים. הסעיף בחוק עבודת נשים הרלוונטי לעניינה של התובעת הינו סעיף 9(ה) הקובע כי מרגע בו עובדת חוסה תחת הגנת הסעיף, מסורה ההחלטה אם להתיר את פיטוריה בידי הממונה. מן הרגע בו החליטה הממונה להתיר את פיטורי העובדת - ומשקבענו כי החלטת הממונה עומדת בעינה, הפיטורים הינם כדין והם תקפים לפי חוק עבודת נשים. יפים לעניין זה דבריו של כב' השופט לוי בבג"צ 554/05 רס"ר שרה אשכנזי נ' מפכ"ל המשטרה, פ"ד ס(2) 299 (2005) (לא פורסם, מיום 8.9.2005): "אכן, מקום שעובדת נכנסת לגדרה של ההגנה הקבועה בסעיף 9(ה) לחוק עבודת נשים, מסורה ההחלטה אם להתיר את פיטוריה בידי שר העבודה והרווחה. אולם, מלשון הסעיף גם ברור, כי סמכותו של השר מוגבלת לבחינת השאלה אם טיפולי הפוריות היוו את הסיבה לפיטורים. והרי שאלה זו בדיוק נבחנה על ידנו והוכרעה לחובת העותרת, לאחר שמצאנו, חברי ואני כאחד, ובהסתמך על התיעוד הרב שהוגש לנו, כי על הפיטורים הוחלט בעקבות תפקודה הלקוי. לפיכך, ואף שנמצא כי נפל פגם בהליך הפיטורים של העותרת, להשקפתי, נרפא פגם זה בהליכים שהתקיימו בפנינו, ועל כן לא ראיתי מקום להושיט לה סעד". משכך, אנו קובעים כי התובעת אינה זכאית לסעד כלשהו לפי חוק עבודת נשים. 11. האם פיטורי התובעת הם תוך הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה? סעיף 2(א) לחוק שיוויון הזדמנויות בעבודה אשר תוקן ביום 5.7.07 (תיקון מס' 11 ס"ח 2102) ונוסחו לאחר התיקון חל בעניינינו (פיטורי התובעת הינם מ- 17.1.08), קובע כי אין להפלות בין עובדים על רקע טיפולי פוריות ו/או טיפולי הפריה וכלשונו: "2. (א) לא יפלה מעביד בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי, הריון, טיפולי פוריות, טיפולי הפריה חוץ-גופית, היותם הורים... בכל אחד מאלה: (1) קבלה לעבודה; (2) תנאי עבודה; (3) קידום בעבודה; (4) הכשרה או השתלמות מקצועית; (5) פיטורים או פיצויי פיטורים; (6) הטבות ותשלומים הניתנים לעובד בקשר לפרישה מעבודה. סעיף 9(א) לחוק שיוויון הזדמנויות בעבודה קובע: "בתובענה של דורש עבודה או של עובד בשל הפרת הוראות סעיף 2, תהא חובת ההוכחה על המעביד כי פעל שלא בניגוד להוראות סעיף 2 - (1) לענין קבלה לעבודה, קידום בעבודה, תנאי עבודה, שליחה להכשרה או השתלמות מקצועית, או תשלום פיצויי פיטורים - אם קבע המעביד לגביהם תנאים או כישורים, ודורש העבודה או העובד, לפי הענין, הוכיחו כי נתקיימו בהם התנאים או הכישורים האמורים;  (2) לענין פיטורים מהעבודה - אם הוכיח העובד שלא היתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפיטוריו". מכאן שהמחוקק מצא לנכון להעביר את נטל הראיה אל כתפי המעביד, כך שעליו להוכיח כי החלטתו הייתה נקייה משיקולים זרים - בעניינינו - משיקולי אפליה. הוראתו של המחוקק בדבר "היפוך" נטל הראיה היא הוראה חשובה ומהותית ליכולתו של אדם מופלה להוכיח את תובענתו ולאכוף את זכויותיו (דב"ע (ארצי) נ/129 - 3 שרון פלוטקין - אחים אייזנברג בע"מ, פד"ע לג 481). על מנת להפוך את נטל הראיה על התובעת להראות כי לא היה בהתנהגותה או במעשיה עילה לפיטורים וכן להביא ראשית ראיה לקשר סיבתי בין הפיטורים לבין העילה המפלה (ע"ע 1156/04 הומסנטרס (עשה זאת בעצמך) בע"מ - אורית גורן, לא פורסם, 20.11.2007). סעיף 9 לחוק שיוויון הזדמנויות בעבודה מעביר את נטל ההוכחה למעביד להראות כי פעל שלא בניגוד להוראות סעיף 2 לחוק בתנאים הנקובים בו, זאת לאחר שהעובד הניח תשתית ראייתית ולו לכאורית לביסוס אותה אפליה. נבחן להלן האם הניחה התובעת תשתית ראייתית לביסוס השינוי לרעה שחל ביחס המעביד אליה, על רקע טיפולי הפוריות שעברה. לטענת התובעת, התנהלותה של גב' נורית כלפיה החלה עת הודיעה לה התובעת כי היא מתחילה בטיפולי פוריות ויש בכך כדי לקשור את פיטוריה לטיפולי הפוריות. התובעת טענה כי פיטוריה בתקופה שהיא עוברת טיפולי פוריות מהווים הפליה האסורה על פי הוראות סעיף 2(א) לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה. הננו סבורים כי הגם שתפקודה של התובעת היה לקוי במובנים רבים, כטענת המעביד, עדיין היתה לטיפולי הפוריות שעברה התובעת תרומה כלשהי להחלטת המעביד לפטרה. גרסת התובעת לפיה גב' נורית ידעה על הטיפולי פוריות שהיא עובדת לא נסתרה. כך גם לא נסתרה גרסתה של התובעת כי מרגע שסיפרה לגב' מימון אודות הטיפולים החלה גב' מימון להתנכל לה ולהתייחס אליה בזלזול ואף לכנותה בשמות גנאי. אנו סבורים כי העובדה שהתובעת עברה טיפולי הפוריות נתווספה למכלול - לבעיות התפקודיות שהיו לתובעת, כטענת המעביד, וליחסיה הלא-נוחים עם גב' נורית והיא היוותה שיקול (אף אם לא שיקול מרכזי) בהחלטת המעביד להפסיק את עבודתה של התובעת. בנוסף, מהחומר שהוצג במסגרת תביעה זו, אנו למדים כי שהגורמים הרלוונטיים להחלטת הפיטורים - מר אושין וגב' נורית - ידעו על טיפולי הפוריות שעברה התובעת זמן קצר בטרם קיבלו את ההחלטה. גב' נורית ידעה על כך מאת התובעת שסיפרה על על הטיפולים והתייעצה עימה לגבי בדיקה שעליה לעבור, בסמוך לאחר מינויה לתפקיד (טענת התובעת בעניין זה לא הוכחשה). מר אושין ידע על כך מהמכתב שנשלח למר אושין לכל המאוחר ב - 24.6.07, בו התלוננה התובעת על איומיה של גב' נורית כלפיה. כאמור, משלוח המכתב בו התלוננה התובעת כי גב' נורית מאיימת עליה ומתנכלת לה לאור טיפולי הפוריות שהיא עוברת נשלח למר אושין ביום 15.6.07 או לכל המאוחר ביום 24.6.07, זמן קצר מאוד לפני שהודיעו לתובעת על ההחלטה לפטרה. קיימת אם כך אחיזה לטענה כי אותם גורמים הביאו בחשבון במסגרת שיקוליהם, עת החליטו על פיטורי התובעת, את עובדת היותה בטיפולי פוריות ואת האפשרות הסבירה כי הטיפולים עלולים להתארך ובשל כך תאלץ התובעת להיעדר מעבודתה (אם לא בהווה אז בעתיד). לאור האמור לעיל, על אף שעולה מן הנסיבות כי תפקודה של התובעת בעבודה היה לקוי ולמרות שאין לנו ספק כי ההחלטה על פיטוריה התקבלה גם בעטיו של חוסר שביעות רצונו של המעביד מעבודתה, הננו סבורים כי יש בעובדה שהתובעת עברה טיפולי פוריות כדי להוות תרומה כלשהי להחלטת המעביד לסיים את ההתקשרות עימה. לפיכך, אנו מקבלים את טענת התובעת בנקודה זו וקובעים כי התובעת זכאית לתשלום בסך 12,000 ₪ בגין פיצוי על פיטורין שלא כדין, תוך הפרת הוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. 12. האם התובעת פוטרה מעבודתה שלא כדין - בהיעדר שימוע? על פי הפסיקה, על המעביד מוטלת החובה להודיע מראש לעובדת על הכוונה לפטרה ועל הטעמים לכך. המעביד אף מחויב לאפשר לעובדת לנסות ולשכנע את מנהלי החברה שלא לפטרה (ע"ע 415/06 דני מלכה- שופרסל בע"מ, 15.7.07, לא פורסם). לגרסת התובעת, ביום 8.7.07 התקשרה אליה גב' נורית והודיעה לה שהיא מפוטרת ושפיטוריה יכנסו לתוקף החל מיום 10.8.07 מאחר והיא "לא מתאימה לעבודה", כלשונה. בסמוך לאחר שיחה זו, פנתה התובעת טלפונית למנכ"ל המעביד בשם גילי לבירור סיבת פיטוריה, אך זה האחרון לא השיב לה. משכך, פנתה התובעת למר ראובן דוד ממועצת פועלי עפולה בטענה כי פוטרה שלא כדין ומר דוד הוציא ביום 11.7.07 מכתב למעביד בדרישה לבטל את פיטוריה, אך ללא כל מענה. ביום 12.7.07 נשלח בפקס למשרד בו עובדת אחות התובעת מכתב פיטורים נושא תאריך 12.7.07 בו צויינה סיבת הפיטורים - "אי התאמה". לטענת המעביד, סיבת פיטורי התובעת הינה תפקודה הלקוי של התובעת לרבות דיווח כוזב של שעות עבודה, יחס מזלזל למטופלים והתחצפות לממונים עליה. לטענת התובעת, מדובר בפיטורים שלא כדין מאחר ולא נערך לה שימוע טרם פיטוריה ואף לא קיבלה זכות טיעון, ובגין כך יש לפצותה בפיצוי כספי הולם. מעבר לטענת המעביד כי התובעת קיבלה הערות על תפקודה הלקוי וניתנו לה מספר הזדמנויות בטרם הוחלט על פיטוריה על מנת לאפשר לה לשפר את תפקדה בעבודה, לא נטען על ידי המעביד כי נערך לתובעת שימוע כדין בטרם התקבלה ההחלטה לפטרה. על כן, גרסת התובעת באשר לנסיבות פיטוריה, לא נסתרה ומקובלת עלינו. בהקשר זה יאמר, כי אף אם המעביד נהג מפעם לפעם להשמיע הערות כלפי התובעת באשר לתפקודה ולדיווח כוזב של שעות העבודה, אין בכך כדי לעמוד בדרישת קיום שימוע לתובעת בטרם פיטוריה מהעבודה. נהפוך הוא, בנסיבות אלה בהן טוען המעביד כי פיטורי התובעת נבעו מהתנהגות שלילית, מתפקוד לקוי או מיחסי עבודה עכורים, אין ספק שהיה מקום שהמעביד יקפיד עוד יותר על קיומו של הליך שימוע כדין, על מנת שלתובעת תהא לכל הפחות הזדמנות לנסות להזים ולהפריך את אותן טענות נגדה. לתובעת לא קויים הליך שימוע בטרם פיטוריה, פיטוריה נעשו באמצעות שיחת טלפון של גב' נורית ומכתב פיטורים שנשלח מאוחר יותר (12.7.07) לאחר פנייה מטעם מועצת פועלי עפולה למעביד ועל כן, נמנעה ממנה ההזדמנות להזים את הטענות שנטענו כלפיה. משכך יש לראות פגם בהליך הפיטורין המצדיק לחייב את המעביד בפיצוי התובעת. משפעל המעביד בניגוד לכללי הצדק הטבעי בכך שלא אפשר לתובעת את זכות הטיעון כדבעי, ועת עסקינן בעובדת שהועסקה למעלה מ-6 שנים אצל המעביד, סבורים אנו כי פיצוי בסך 9,000 ₪, יש בו כדי להוות פיצוי הולם, ראוי ומידתי, לאור הפגם שנפל בהליך הפיטורים. לפיכך, הננו קובעים כי העובדת זכאית לתשלום בסך 9,000 ₪ בגין פיצוי על פיטורין שלא כדין. 13. לסיכום: תביעת התובעת לביטול החלטת הממונה ולביטול הפיטורים לפי חוק עבודת נשים - נדחית. תביעתה של התובעת לפי חוק שיוויון הזדמנויות בעבודה ולפיצוי בגין פיטורים שלא כדין (בהיעדר שימוע) - מתקבלת. על המעביד לשלם לתובעת 21,000 ₪ אשר יישאו הפרשי הצמדה וריבית במידה ולא ישולמו תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין. לאור תוצאות המשפט, אנו קובעים כי המעביד ישלם לתובעת סך של 2,500 ₪ בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, אשר יישא הפרשי ריבית והצמדה מהיום אם לא ישולם בתוך 30 יום מיום שפסק הדין יומצא לנתבעת. באשר לתביעה כגד המדינה - כל צד יישא בהוצאותיו. 14. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו. הריוןפיטוריםחוק עבודת נשיםטיפולי פוריות (דיני עבודה)טיפולי פוריות