קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיטורים בגלל סירוב עובד למלא תפקיד: בפנינו תביעתו של התובע כנגד מעסיקתו לשעבר חב' שחק-טל בע"מ (להלן -הנתבעת) לתשלום פיצויים בגין עגמת נפש בנסיבות פיטוריו מהנתבעת. העובדות ואלה העובדות שביסוד המחלוקת נשוא תיק זה: 1. הנתבעת מייצרת מוצרי מתכת ופלסטיק שונים ברובם לשוק מערכות ההשקיה. 2. בחודש יוני 2010 נערך לתובע ראיון עבודה אצל הנתבעת, ואין חולק בין הצדדים, כי במסגרתו התקבל התובע לעבוד כמבקר איכות בנתבעת. להבהרת התמונה יצוין כי אף אין חולק בין הצדדים, שלא מדובר בתפקיד בכיר של מנהל אבטחת ייצור, כי אם בתפקיד המתבצע באופן שוטף ב"רצפת הייצור", עת מבקר האיכות נדרש לדגום ולבדוק את המוצרים היוצאים ממכונות הייצור. 3. התובע החל את עבודתו בנתבעת ביום 1/7/10. 4. ביום 10/8/10 כחלוף כחודש ושבוע מתחילת עבודתו, נדרש התובע על ידי מנהל העבודה הישיר שלו להחליף עובדת בשם ילנה אוליפירנקו שנעדרה מעבודתה, ולעבוד על ארבע מכונות במפעל, כפוף למחלוקת בין הצדדים האם כטענת התובע המדובר בהחלפת פועלת ייצור שעבדה על אותן מכונות ייצור או שמא כטענת הנתבעת המדובר בהחלפת מבקרת איכות ובדרישה לבצע בקרת איכות. מכל מקום, אין חולק בין הצדדים, כי התובע סירב לפעול בהתאם לאמור, מן הטעם שלטענתו תפקידו הינו מבקר איכות ולא פועל ייצור על מכונה, וכי בעקבות כך הוחלפו דברים בין התובע לבין מנהלו הישיר, כאשר בהמשך לכך הוצא לתובע מכתב פיטורים ליום 12/8/10, שולמו לו בהתאם שני ימי הודעה מוקדמת ונערך לו גמר חשבון. 5. לטענת התובע, המוכחשת על ידי הנתבעת, הוא פוטר שלא כדין מן הטעם שסירב למלא תפקיד אליו לא התקבל. יתרה מכך, לטענתו, המוכחשת על ידי הנתבעת, הדבר נעשה בצעקות ובנוכחות עובדים אחרים, באופן משפיל שפגע קשות ברגשותיו, ומכאן תביעתו לפצותו בגין עגמת נפש בסך של 20,000 ₪. 6. מנגד, לטענת הנתבעת, התובע התקבל לעבודה כמבקר איכות, אך הובהר לו כי בשלושת חודשי עבודתו הראשונים, המהווים תקופת נסיון, יהא עליו למלא תפקידים נוספים בתחום הזרקת הפלסטיק וכי בכפוף לשביעות רצון שני הצדדים ייחתם איתו הסכם קבוע שיגדיר את תפקידו באופן מפורש כמבקר איכות. לטענתה, ביום 10/8/10 התבקש התובע למלא את תפקידה של עובדת אחרת שנעדרה, שאף היא משמשת כמבקרת איכות בנתבעת, אך התובע סירב בתוקף והגיב בצורה מחוצפת. לטענתה, בהמשך לכך התקיימה שיחה בחדרו של המנהל ולא בנוכחות עובדים אחרים תוך שהנתבעת מכחישה את טענת התובע לפיה כביכול מנהלו צעק עלי, כאשר במהלך השיחה הביע התובע את חוסר רצונו שלא להמשיך בעבודה, ועל כן לנוכח התנהגותו של התובע והבעת רצונו שלא להמשיך בעבודה מצאה הנתבעת את התובע כמי שאינו מתאים לשירותיה והוצא לו מכתב הפיטורים. לשיטת הנתבעת, התובע קיבל את מלוא זכויותיו מהנתבעת בגין תקופת עבודתו הקצרה, ועל כן דין תביעתו שבנדון להדחות, תוך חיובו בהוצאות. 7. על האמור לעיל נוסיף, כי בכל מקרה, אין חולק בין הצדדים כי ביום 8/7/10 נמסר לתובע טופס הודעה בדבר תנאי עבודה (ראה: נספח א' לכתב ההגנה) שבו צוינו תנאי עבודה ושכרו של התובע, אך תחת הגדרת התפקיד צוין: "עבודות שונות בהזרקת פלסטיק". אף אין חולק בין הצדדים, כי בעקבות קבלת המסמך פנה התובע אל מזכירת מנכ"ל הנתבעת והלין על כך שלא נרשם בהודעה כי תפקידו הינו מבקר איכות, כפוף למחלוקת בין הצדדים האם כטענת התובע המזכירה השיבה לו שאין כל משמעות לציון זה וכי בהקדם ייחתם עימו הסכם קבוע המפרט את תפקידו כמבקר איכות, או שמא כטענת הנתבעת, המזכירה השיבה לתובע כי אם תקופת הנסיון תעבור בהצלחה ייחתם איתו הסכם קבוע לתפקיד מבקר איכות. דיון והכרעה 8. מטעם התובע, שלא היה מיוצג, נשמעה עדותו הראשית של התובע ולאחריה הוא נחקר בחקירה נגדית. מטעם הנתבעת, שהיתה מיוצגת על ידי באי כוחה שבכותרת הוגשו תצהירי עדות ראשית של מר רן ברוקנר - מנהל כח אדם בחברת האם של הנתבעת, אשר מעניקה שירותי ניהול כח אדם גם לנתבעת ושל מר ישראל יונגינגר - מנהל עבודה בנתבעת ומנהלו הישיר של התובע. המצהירים מטעם הנתבעת נחקרו בפנינו בחקירה נגדית על תצהיריהם ולאחר מכן סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל פה בפנינו. 9. נקדים ונבהיר, כי אין בידינו לקבל את טענת הנתבעת לפיה הוסבר לתובע, לא כל שכן הוסכם עימו, כי בשלושת חודשי עבודתו הראשונים, המהווים תקופת נסיון, יהא עליו למלא תפקידים שונים במפעל בתחום הזרקת הפלסטיק. לציין, כי התובע אישר בעדותו שאכן דובר איתו כי שלושת חודשי עבודתו הראשונים יהוו תקופת נסיון אך בשום אופן לא דובר על כך שיידרש לבצע עבודות נוספות שאינן בקרת איכות בתקופה זו (ראה עדותו: בעמ' 7 לפרוטוקול ש': 3-6) וגירסתו זו לא נסתרה בחקירתו הנגדית בפנינו. מנגד, העד ברוקנר אשר נכח בראיון העבודה לתובע וטען כי פרטי הראיון ובכלל זה העובדה כי הוסבר לתובע שבתקופת הנסיון יהא עליו לבצע תפקידים נוספים בתחום הזרקת הפלסטיק וכי בכפוף לשביעות רצון שני הצדדים ייחתם איתו הסכם קבוע שיגדיר את תפקידו באופן מפורש כמבקר איכות, נרשמו על דף תרשומת פנימית אשר תויקה בתיקו האישי של התובע, אך אישר בפנינו כי תרשומת זו, לא הוגשה לבית הדין (ראה עדותו: בעמ' 13 לפרוטוקול ש': 22-23), מבלי שהיה בידיו כל הסבר למחדל זה. כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו [ראה: ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו ואח', פ"ד מה (4) 651 , 658; ע"א 548/78 אלמונית ואח' נ' פלוני, פ"ד לה( 1) 736; ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד(4)595, 603- 602 ]. המנעותה של הנתבעת להמציא את אותה תרשומת שהיה בה כדי לתמוך בגרסתה באשר למוסכם בין הצדדים ובאשר למה שהוסבר לתובע, ללא הסבר מניח את הדעת - היא הנותנת כי אילו הוצגה אותה תרשומת, היה תוכנה פועל לרעת הנתבעת. יתרה מכך, בהינתן כי אף לשיטת הנתבעת עצמה, התובע התקבל לתפקיד מבקר איכות בנתבעת, הרי שהיה עליה לציין תפקיד זה בטופס ה"הודעה בדבר תנאי עבודה" שנמסר לו כמתחייב מהוראות חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), התשס"ב-2002, ולכל היותר היה מקום לציין, כי בשולשת חודשי העבודה הראשונים יהא על התובע לבצע תפקידים נוספים בתחום הזרקת הפלסטיק וכי בכפוף לשביעות רצון שני הצדדים ייחתם איתו הסכם קבוע שיגדיר את תפקידו באופן מפורש כמבקר איכות. דא עקא, שתנאים אלו שהם בהחלט תנאים מהותיים למי שמתחיל עבודה, לא נרשמו ב"הודעה בדבר תנאי עבודה" ובמקום זאת הוגדר תפקידו של התובע כ"עבודות שונות בהזרקת פלסטיק", אשר לית מאן דפליג כי אינו משקף את התפקיד אליו התקבל התובע. מר ברוקנר לא ידע להסביר במסגרת חקירתו הנגדית בפנינו, מדוע לא נרשם תפקידו הנכון של התובע והתנאים בהם התקבל לתפקיד זה ב"הודעה בדבר תנאי עבודה", אם כי אישר, בהגינות יש לומר, כי מדובר בתקלה שבהחלט ראויה לתיקון (ראה עדותו: בעמ' 14 לפרוטוקול ש': 9-11). בין אם המדובר בתקלה ובין אם לאו, מסמך זה שהוצא על ידי הנתבעת עצמה מכח חובתה לפי חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), התשס"ב-2002 - פועל לחובת הנתבעת שאינה כופרת בכך שהתובע התקבל לתפקיד מבקר איכות. מכל מקום, נסיבה זו בהצטרפה למחדלה של הנתבעת להמציא את דף התרשומת הפנימית אשר תויק לשיטתה בתיקו האישי של התובע, ובהצטרפה למחדלה של הנתבעת לזמן לעדות את מזכירת המנכ"ל העובדת בנתבעת כדי לסתור את גרסת התובע באשר לדברים שהוחלפו בין השניים בכל הנוגע לציון בטופס ה"הודעה בדבר תנאי עבודה", כמו בם העובדה שאף לשיטת מנהלו הישיר של התובע מר יונגינגר בעדותו בפנינו (ראה: בעמ' 15 לפרוטוקול ש': 27-28) עד ליום 10/8/10 הועסק התובע בפעל רק בבקרת איכות - כל אלו מטים את הכף לעבר קבלת גרסת התובע כי כל שסוכם עימו היה שהוא מתקבל לתפקיד מבקר איכות ולא מעבר לכך. לא למותר לציין בשולי הדברים, כי אף טענת הנתבעת לפיה הנוהג בנתבעת הוא שכל העובדים המתקבלים לעבודה מבצעים את כלל העבודות בחברה במשך תקופת הניסיון - לא הוכחה בפנינו. 10. סיכומם של דברים בסוגיה זו. אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל עד כה, נחה דעתנו כי התובע התקבל לתפקיד מבקר איכות, הועסק בתפקיד זה בפעל ולא הודע לו בשום שלב כי בשלושת חודשי עבודתו הראשונים, יהא עליו לבצע תפקידים נוספים בתחום הזרקת הפלסטיק. 11. על האמור לעיל נוסיף, כי אף אין בידינו לקבל את טענת הנתבעת לפיה העובדת שאותה התבקש התובע להחליף - גב' ילנה אוליפירנקו, אף היא שימשה כמבקרת איכות. לנוכח המחלוקת בין הצדדים בשאלה האם המדובר במבקרת איכות או בפועלת ייצור, המנעותה של הנתבעת מלזמן לעדות את אותה עובדת על מנת שתעיד מה היה תפקידה בדיוק או למצער המנעותה של הנתבעת מלצרף את הסכם העבודה ה"קבוע" עם אותה עובדת, ללא הסבר מניח את הדעת - פועלים לחובתה של הנתבעת בסוגיה זו. על כך מן הראוי להוסיף עוד, כי במסגרת עדותו של מר יונגינגר בפנינו, התברר כי גרסתו בתצהירו לפיה כל שנדרש לו התובע היה לבדוק את המוצרים שהיה על ילנה לבדוק (ראה: סעיף 6 לתצהירו), אינה מדויקת או למצער אינה ממצה, שכן בעדותו בפנינו העיד כי דובר על ביקורת מוצרים מ-4 מכונות עליהן עבדה אותה עובדת, כאשר במסגרת תפקידה היה עליה לבצע מדידה, לעשות בדיקה ויזואלית, לסגור את הקרטון לשים מדבקה ולשים את הקרטון על המשטח (ראה עדותו: בעמ' 16 לפרוטוקול ש': 8-9) וזאת במכונות עליהן לא עבד פועל ייצור באותו יום (ראה עדותו: בעמ' 16 לפרוטוקול ש': 14-15). בנסיבות אלו, לנוכח מחדלה של הנתבעת להמציא ראיה שללא ספק היתה בהישג ידה ויכלה לתמוך בגרסתה ובהינתן הספק שהותירה בליבנו עדותו של מר יונגינגר בעניין זה - לא שוכנענו שהגב' אוליפירנקו, הועסקה בתפקיד מבקרת איכות. 12. אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל עד כה, אנו קובעים כי כל שהוכח בפנינו הוא שביום 10/8/10 נדרש התובע להחליף עובדת שעבדה על אותן 4 מכונות במפעל, ולא שוכנענו כי מדובר בעובדת ששימשה בתפקיד מבקרת איכות או כי התפקיד שהתבקש התובע למלא הוא של מבקר איכות. 13. משאלו קביעותינו עד כה, נפנה להלן לאירועים שהתרחשו ביום 10/8/10. לעניין זה כאמור אין חולק כי התובע סירב לבצע את המטלה שהטיל עליו מנהלו הישיר, היינו וכפי שקבענו לעיל - החלפת עובדת שנעדרה על אותן 4 מכונות. נקדים ונבהיר, כי על אף קביעותינו לעיל בכל הנוגע לתפקיד אליו התקבל התובע ובכל הנוגע למטלה שהוטלה עליו ביום 10/8/10 - הרי שבהינתן מהות התפקיד של מבקר איכות הנמצא ממילא ב"רצפת הייצור", איננו רואים כל מתום בצפייתה של הנתבעת מהתובע, להטות כתף בנסיבות מיוחדות של העדרות אחת העובדות, בפרט ומיוחד כך, עת אין חולק אף לשיטת התובע שעד לאותו מועד לא נדרש לבצע עבודות נוספות מעבר לתפקידו כמבקר איכות. מנגד, זוהי זכותו של התובע לסרב לבצע תפקיד שאינו מחוייב בו, גם אם הדבר נדרש בנסיבות מיוחדות של אילוץ, אך עליו לקחת בחשבון שסירובו זה להטות כתף בשעת דחק, עלולה לגרום לנתבעת למצוא אותו בלתי מתאים להמשיך לעבוד בשירותיה, בפרט ובמיוחד כך שעה שהתובע נמצא בתקופת נסיון. במילים אחרות, עד כה ועל אף קביעותינו לעיל, הרי שבעצם הפניה אל התובע להטות כתף בשל העדרות עובדת, בעצם סירובו של התובע לעשות כן ובמסקנתה של הנתבעת כי בנסיבות אלו, אין התובע מתאים להמשיך לעבוד בשירותיה - לא מצאנו כל מתום מצד מי מהצדדים, בפרט כך שעה שלא היה חולק כי הנתבעת שילמה לתובע את דמי ההודעה המוקדמת המגיעים לו לאחר חודש ו-10 ימי עבודה. ומכאן לשאלה, האם מעבר לנסיבות אלו, התרחשו אירועים נוספים, העולים, כטענת התובע, כדי פיטורים בחוסר תום לב שיש בהם כדי להצדיק פסיקת פיצויים בשל עוגמת נפש לתובע, בסכום כנתבע על ידו, או בכלל. לעניין זה טען התובע בכתב התביעה כי לאחר שסירב לבצע את התפקיד, החל מר יונגינגר לצעוק עליו בנוכחות עובדי הייצור, דבר שבפגע קשות בכבודו. מנגד, מר יונגינגר דחה את טענות התובע והעיד בתצהירו כי פנה אל התובע בצורה הולמת ובודאי שלא באופן משפיל ומבזה, כאשר בכל מקרה לדבריו, השיחה בין השניים שהחלה ברצפת הייצור המשיכה בחדרו שלו ובמהלכה היה זה דווקא התובע שהתבטא באופן חצוף שאינו תואם את המצופה ממנו תוך שהוא מעיר משפטים חריפים ומזלזלים כגון: "לא ניתן להמשיך לעבוד כך, לא בא בחשבון שאחליף את העובדת" וכו'. בעדותו בפנינו, העיד התובע לגבי חילופי הדברים כדלקמן: "ואז מר יונגנגר ניגש אלי בעצמו ודרש ממני כבר אישית שאני אעשה את העבודה של העובדת הנעדרת וגם סירבתי ואמרתי שלא אעשה את זה כי זה לא במסגרת תפקידי, זאת לא עבודה שלי וזהו, אולי בגלל שהמנהל שלי נתקל בסירוב הוא פשוט היה מאד ממורמר ושפך עלי את רוגזו והוא בעצם התחיל לאיים בפיטורים, הוא אמר אם אתה מסרב לבצע את מה שאתה מתבקש, אז אין לך מה לעשות פה ואם לא מתאים לך אז אתה חופשי לעבוד בחברה אחרת, אז אני אמרתי לו שאני לא מוכן לבצע את העבודה הזו ובזה הסתיים הוויכוח. לציין שהוויכוח התנהל בפני כל עובדי הייצור שהיו בסביבה ובעיתוי לא כל כך ידידותי ושקט, ז"א היה קול מורם והאשימו אותי שיש לי כבוד מנופח שבחברה נהוג, זה שמעתי את הדברים מפיו של מר ברוכנר, זה מה ששמעתי בדיעבד"(ראה עדותו: בעמ' 6 לפרוטוקול ש': 12-20). מכל מקום, כאשר נשאל התובע האם הוא עצמו לא הרים את קולו השיב כי אכן נאלץ להרים את קולו שכן "ראיתי בזה פגיעה בכבוד שלי" (ראה עדותו: בעמ' 6 לפרוטוקול ש': 21-22). לציין, כי לא התובע ולא מר יונגינגר, לא נחקרו בחקירה נגדית על גרסאותיהם הסותרות בכל הנוגע למקום החלפת הדברים, תוכן הדברים ורמת הדציבלים המדויקת שבה נאמרו. לעניין זה נטל ההוכחה מוטל על התובע להוכיח את גרסתו, ועל כן בנסיבות אלו כל שנוכל לקבוע הוא שהוחלפו דברים בין התובע לבין מנהלו הישיר, וכי למצער ואף לשיטת התובע עצמו שני הצדדים הרימו את קולם במהלך אותם חילופי דברים. 14. כפי שקבענו לעיל, בעצם החלטתה של הנתבעת לפטר את התובע בעקבות האירועים מיום 10/8/10 לא מצאנו משום הפרת חובת תום הלב המוטלת על המעביד במסגרת יחסי העבודה. בכל הנוגע לדרך בה נעשו הדברים, הרי שכמבואר לעיל התובע לא עמד בנטל להראות כי הדבר בוצע בדרך המהווה חוסר תום לב מצד מעביד ביחסיו עם עובדו, למעט מסקנתנו כי בעניין זה לכל היותר, שני הצדדים נגררו להרמת קול מיותרת. אי לכך, אין בידינו לקבוע כי התובע הרים את הנטל המוטל עליו להוכחת תביעתו שבנדון. למעלה מן הצריך נוסיף כי מקור הסמכות של בית הדין לפסוק פיצויים בגין נזק לא ממוני כגון עוגמת נפש, מצוי בסעיפים 10 ו-13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 [ראה לעניין זה: ע"ע 360/99 אהרון כהן - מדינת ישראל, עבודה ארצי ל"ג (61), 32 שנזכר לעיל]. עם זאת והגם שנקבע כי תביעה לפיצוי בגין נזק לא ממוני מצויה בסמכותו של בית הדין, הרי שלעניין פיצוי בגין עוגמת נפש, ההלכה היא הינה, כי רק במקרים קשים וחריגים יפסק פיצוי בגין עוגמת נפש [ראה: ע"ע 360/99 לעיל]. בדב"ע נג/99-3 משרד החינוך - דוד מצגר, פד"ע כו', 563, הבהיר בית הדין הארצי לעבודה, את הטעם לאי פסיקת פיצוי בגין נזק לא ממוני במסגרת משפט העבודה, כדלקמן: "אכן, מטבע הדברים כרוכים פיטורי עובד או העברתו לתפקיד אחר למגינת ליבו ותוך הפרה חוזית, בעוגמת נפש ותסכול, ושמא יטען הטוען כי אם יפוצה עובד בשל כך גם על עוגמת נפשו בנוסף לפיצוי על נזקיו הממוניים - תהא לדבר השלכה מכבידה על יחסי העבודה. על כך נשיב כי לפי שפסיקת פיצוי על נזק לא ממוני נתונה לשיקול דעת הערכאה השיפוטית, והיא פרי שיקולי מדיניות שיפוטית, ניתן לצפות כי ינהגו ערכאות בתי הדין לעבודה ריסון ומודעות להשלכותיה המישפטיות והכלכליות ובכלל זה להשפעתה על מערכות יחסי העבודה, ורק במקרים קשים יפסק הפיצוי הנדון". ומאוחר יותר, בעניין ע"ע 360/99 הנ"ל, חזר בית הדין הארצי על הלכה זו וקבע: "לגבי שיקול דעת בית המשפט בתביעות הנזק הלא ממוני - ההלכה הינה, כי רק במקרים קשים וחריגים יפסק פיצוי בגין עוגמת נפש, באשר, "מטבע הדברים כרוכים פטורי עובד או העברתו לתפקיד אחר למגינת לבו ותוך הפרה חוזית, בעוגמת נפש ותיסכול. ניתן לצפות לכן, כי ינהגו ערכאות בתי הדין לעבודה ריסון ומודעות להשלכותיה המשפטיות והכלכליות, ובכלל זה להשפעה על מערכות יחסי העבודה, ורק במקרים קשים ייפסק הפיצוי הנדון". (דב"ע נג/99-3 מדינת ישראל - מצגר פד"ע כ"ו 563, 582, שאושר בדב"ע נד2-11/ - גורדון - משרד העבודה והרווחה, לא פורסם)". בעינייננו ולאור כל המבואר לעיל, הרי שאפילו היינו משתכנעים כי הנתבעת הפרה את חובת תום הלב בפיטורי התובע (ולא כך קבענו), אין המדובר, לאור אשר הוכח בפנינו, באותם מקרים קשים, נדירים וחריגים המצדיקים פסיקת פיצוי בגין עוגמת נפש לא כל שכן בסכום כנתבע על ידי התובע, וזאת מבלי לגרוע מחובת שני הצדדים ליחסי העבודה לפנות האחד לשני בצורה מכובדת וללא הרמת קול. 15. סוף דבר - אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל, אין לנו אלא לדחות את תביעת התובע שבנדון. באשר להוצאות ההליך - לא נעלמה מעינינו התוצאה אליה הגענו בסופו של יום, אך באותה מידה לא נעלמה מעינינו התנהלות הנתבעת, אשר סירבלה ללא צורך את ההליך שבפנינו בטענות אותן דחינו מכל וכל, כמבואר לעיל, ועל כן יהא זה אך ראוי וצודק כי במקרה זה כל צד ישא בהוצאותיו. אי לכך - אין צו להוצאות. פיטורים