קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיטורים של מורה בכיר: לפנינו בקשה במסגרתה עותר המבקש כי בית הדין ייתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבה מלפטר את המבקש בהתאם להחלטה מיום 11/4/11, לאפשר למבקש להמשיך בעבודתו במשיבה באותו היקף משרה גם בשנת הלימודים תשע"ב, לשבצו במערכת הלימודים של שנה זו ולהימנע מכל הליך שנועד למנות לו מחליף והכל עד להכרעה בהליך העיקרי. ואלה העובדות הצריכות לעניין, כפי שהוכחו לפנינו לכאורה: 1. המבקש, בן 62, הינו בעל תואר דוקטור בלימודים קלאסיים. 2. המשיבה הינה מוסד מוכר להשכלה גבוהה. 3. המבקש החל עבודתו במשיבה כמורה מן החוץ ב-1/11/98, בדרגת סגל אקדמי זוטר. המבקש מועסק בפקולטה למדעי הרוח והחברה של האוניברסיטה כמורה לשפות הקלאסיות: לטינית ויוונית עתיקה. 4. בחודש ינואר 2003 קיבל המבקש מינוי ראשון לדרגת סגל אקדמי בכיר ב"מסלול המקביל" - בדרגת "מורה". מינויו הראשון של המבקש ניתן לו לתקופה בת 3 שנים, עד ליום 30/9/05 (כתב המינוי צורף כנספח א' לבקשה). 5. משנת 2003 ועד שנת 2009 הוארך מינויו של המבקש בדרגת מורה במשך חמש פעמים, לאחר קבלת אישורים חריגים מרקטור האוניברסיטה (נספח א' לבקשה). 6. בשנים 2008-9 עבר המבקש הליך להעלאת דרגתו ל"מורה בכיר". במסגרת זאת נערכו ביקורים בשיעוריו של המבקש ונכתבו דו"חות על רמת ההוראה שלו. כמו-כן התקבלו חוות-דעת של ממליצים. ועדת הקידום החליטה על הקמת ועדה מקצועית, וזו המליצה על קידום המבקש. בחודש ינואר 2010 החליטה ועדת המינויים העליונה להעניק למבקש דרגת "מורה בכיר". 7. בעניין הליך הקביעות - בשלב הראשון, בחודש ספטמבר 2010, נעשתה פנייה של פרופ' אוסטינובה ראש המחלה להיסטוריה כללית, לדקאן הפקולטה, פרופ' נוימן, לפתיחה בהליכים להענקת קביעות למבקש. 8. בשלב השני, בתאריכים 25/10/10 וב-20/12/10, דנה ועדת המשנה למינויים במועמדותו של המבקש לקבלת קביעות. הרכב ועדת המשנה היה שונה מהרכב הוועדה שדנה במועמדותו של המבקש ל"מורה בכיר" (ארבעה מבין שישה חברי הוועדה התחלפו וביניהם יו"ר הוועדה - דקאן הפקולטה, פרופ' נוימן). במהלך הדיונים, בוועדה הודגש, כי המבקש הינו מורה ב"מסלול המקביל", ולפיכך יש לבחון את יכולת ההוראה שלו. בהתאם לכך - בדיונים נדונה רמת ההוראה של המבקש ועלו השגות באשר לרמת הוראתו (עדות פרופ' נוימן, עמ' 20 לפרוטוקול, ש' 27-29, עמ' 21 ש' 18-19, ש' 27-29). בתום הדיון התקיימה הצבעה, במסגרתה הצביעו ארבעה מחברי הוועדה כנגד מתן קביעות למבקש, ושניים נוספים נמנעו. 9. בשלב השלישי, בהתאם לתקנון, זומן המבקש לשימוע בפני הוועדה. נמסרו לידי המבקש בהתאם לבקשתו טרם השימוע דו"חות ההערכה של הביקורים בשיעוריו. בשימוע שנערך ביום 28/2/11 פרשו המבקש ופרופ' אוסטינובה את טיעוניהם בפני הוועדה, אשר עסקו ברמת ההוראה של המבקש (עדות פרופ' נוימן, עמ' 21 לפרוטוקול, ש' 2-5). 10. בשלב הרביעי, החליטה הוועדה כי היא בוחנת את העמדות ביחס לרמת ההוראה של המבקש ולצורך כך, קיים הדיקן שיחות עם מספר חברי סגל בפקולטה אשר הסטודנטים שלהם הם בוגרי הקורסים של המבקש, ודעתם של חברי סגל אלה הייתה, כי רמת ההוראה של המבקש איננה טובה במיוחד (עדות פרופ' נוימן, עמ' 21 ש' 31-32, עמ' 21 ש' 33, עמ' 22 ש' 1, ש' 6-8). בתוך כך התברר כי בשנת 2004 נכתב מכתב ההערכה למבקש. המידע שנאסף מפי חברי הסגל במחלקה, הובא לעיונם של חברי ועדת המשנה ובהצבעה חוזרת שהתקיימה, נדחתה שוב מועמדותו של המבקש לקביעות. 11. ביום 10/3/11 נשלח מכתב של פרופ' נוימן אל המבקש ובו פורט המידע שהתקבל בבדיקה הנוספת שנעשתה עקב השימוע שנערך, ולמכתב צורף גם מכתב ההערכה משנת 2004. למבקש ניתנה הזדמנות לטעון בעניין מידע זה בטרם תתקיים הצבעה נוספת בעניינו (נספחים ו' ו-ז' לבקשה). ביום 20/3/11 הגישה ב"כ המבקש השלמת טיעון בשמו (נספח ח' לבקשה). 12. בישיבת ועדת המשנה מיום 11/4/11, הודיעו חברי הוועדה כי אין הם משנים את הצבעתם. הודעה על ההחלטה נמסרה לב"כ המבקש ביום 12/4/11. סופו של יום, הליך הקביעות הסתיים בהחלטה שלילית שמשמעותה סיום העסקתו של המבקש בתום שנת הלימודים הנוכחית. טענות הצדדים: עיקר טענות המבקש 13. בהליך הפיטורים של המבקש נפלו פגמים מהותיים המצביעים על שיקולים זרים בהחלטת ועדת המשנה. 14. טעתה ועדת המשנה כשקיימה דיון חוזר בנושא שכבר נדון והוכרע, כשהפכה החלטה קודמת שלה מבלי שהתקיימו נסיבות או ראיות חדשות שהצדיקו את הדיון המחודש, שכן שיקולי ההוראה היו מהותיים בהליך הקידום והוועדה דנה כבר בכישורי ההוראה של המבקש. 15. ההליך שבו נקטה ועדת המשנה היה למראית עין בלבד. 16. טעתה הוועדה עת קבעה כי רמת ההוראה של המבקש אינה טובה מספיק על מנת לקבל מעמד של קביעות באוניברסיטה. רמת ההוראה של המבקש נבחנה בהליך הקידום לדרגת "מורה בכיר" ונמצא כי רמת ההוראה שלו טובה, על בסיס קרקע מוצקה. 17. אם המשיבה לא הצליחה לסיים את הליכי הפיטורים עד ל-31/3/11, כמצוות התקנון, הרי שהחמיצה את המועד. 18. ועדת הקביעות אשר סברה כי הדיון בוועדת הקידום לא עסק מספיק בכישורי ההוראה של המבקש, שגתה בהחלטתה. לפי עמדת המשיבה, קידומו של המבקש למורה בכיר היה שגוי. 19. ההתחמקות העקבית מהצגת המסמכים, מטילה צל כבד על שיקולי המשיבה, וזאת בניגוד להלכת בג"ץ צמח קיסר. 20. ההחלטה לא להעניק קביעות אינה מחייבת פיטורים, אין בתקנון האקדמי או בכל מקום אחר הוראה על פיה מי שאינו זוכה לקביעות חייב להיות מפוטר לאלתר. 21. פרופ' נוימן היה חבר בוועד הקידום עת קיבלה ההחלטה לפתוח בהליכי הקידום למבקש, השתתפותו זו הינה ממצא מדהים ועגום ויש בו כדי לתמוך בטענות המבקש. 22. באשר למאזן הנוחות, טוען המבקש, כי היה ופיטוריו לא יעוכבו ומשרתו תימסר לאחר, לא יהיה עוד כל סיכוי לשובו. פיטורי המבקש ממשרתו הם סוף דרכו האקדמית. מנגד, למשיבה לא ייגרם כל נזק אם המבקש ימשיך וילמד באוניברסיטה עד לסיום ההליך המשפטי, לפי שעה, ללא מתן קביעות. עיקרי טענות המשיבה: 23. ההחלטה בעניין סיום העסקתו של המבקש נובעת אך ורק משיקולים מקצועיים בעניין רמת ההוראה שלו, כפי ששקלה, דנה והחליטה ועדת המשנה למינויים של הפקולטה למדעי הרוח והחברה, היא הגורם האקדמי המוסמך לכך, כל רמיזה בדבר שיקולים אחרים שהביאו להחלטה, הינה חסרת כל יסוד. 24. דין הבקשה לסעדים זמניים לסילוק על הסף, שכן לא מתמלאים בה מלוא התנאים המצטברים למתן סעד זמני. 25. מאחר ומדובר במתן צו עשה זמני, שיש בו משום שינוי מצב קיים, יחולו על המבקש אמות מידה ראייתיות חמורות יותר, שהמבקש לא עמד בהן. 26. המבקש לא הוכיח כי עומדת לו עילת תביעה, ולו לכאורה, כנגד המשיבה, זאת היות והמבקש לא הגיש תביעה עיקרית בצוותא עם הבקשה הזמנית. 27. הטענות המועלות בבקשה אינן מבססות עילת תביעה לכאורה. החלק הארי של טענות המבקש כנגד החלטת המשיבה הינו במישור אקדמי מקצועי מובהק ולכן כלל אינו עניין להתערבותו של בית הדין. 28. הטענות בדבר שיקולים זרים ובדבר הפרת הוראות התקנון, אין להם כל יסוד, הללו הופרחו לחלל בלא שהובא ולו בדל של ראיה כדי לתמוך בהן. 29. הביקורת של בית הדין על הליכי מינוי אקדמי ו/או פיטורים, הינה "ביקורת מנהלית", קרי - בית הדין אינו נכנס לנעליו של מי שהוסמך להחליט ואינו מחליף את שיקול דעתו בשיקולי בית הדין. ביקורתו של ביה"ד לעבודה מתמקדת אך ורק בשאלות של סמכות, טיב השיקולים (זרים או ענייניים) ותקינות ההליך. 30. ההליכים בעניינו של המבקש התקיימו בהתאם להוראות התקנון. 31. הליך הקידום לדרגת "מורה בכיר", והליך הקביעות הם שני הליכים נפרדים ועצמאיים, וכך הם מוגדרים בתקנות האוניברסיטה. אילו הייתה דרגת "מורה בכיר" מקנה את הקביעות באופן אוטומטי, ממילא כך היו מוגדרים הדברים בתקנון, ולא היה טעם לקבוע הוראות הליכים נפרדים. 32. משההליכים בעניינו של המבקש הסתיימו ללא הענקת קביעות, הרי שהתקנון עצמו קובע את התוצאה של מתן הודעה מאוחרת בדבר אי-הענקת קביעות. 33. כמעט כל טענותיו של המבקש כנגד הליך פיטוריו יוצאות כנגד שיקול דעתה המקצועי של הוועדה, וביה"ד לא יתערב בשיקול דעתה המקצועי של הוועדה. 34. זכות הטיעון של המבקש מומשה במלואה - התקיים לו שימוע כדין ואף למעלה מכך. 35. המבקש עותר לסעד זמני מסוג צו עשה לאכיפת יחסי עבודה, סעד חריג, הניתן רק בנסיבות חמורות במיוחד של פיטורים, ואף זאת רק לאחר שיישקלו מכלול הנסיבות. לפיכך, גם אם תתקבל טענת המבקש, כי נפלו פגמים בהליך הפיטורים, הרי שאין להורות על אכיפת יחסי העבודה. 36. מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבה. סעד זמני  37. תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, אשר חלה בבית הדין לעבודה מכח תקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה, התשכ"ט - 1969 קובעת כדלקמן: "(א)    הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש. (ב)      בהחלטתו בדבר מתן הסעד הזמני, סוג הסעד, היקפו ותנאיו, לרבות לעניין הערובה שעל המבקש להמציא, יביא בית המשפט בחשבון, בין השאר, שיקולים אלה: (1) הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר; (2) האם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש". 38. בפסיקה נקבעו התנאים המצטברים למתן סעד זמני כדלקמן: "שלושה הם התנאים העיקריים הנדרשים לשם מתן הסעד הזמני : א.        על מבקש הסעד להוכיח עילת תביעה המתבססת על זכות שלכאורה קנויה לו. למותר לציין כי לצורך מתן סעד זמני די בראיות לכאורה לצורך הוכחות העובדות השנויות במחלוקת ולא נדרש שכנוע במידה הדרושה להכרעה בהליך. ב.        על בית הדין לבחון האם קיימים שיקולים שלא להיעתר לבקשה, היינו: האם בא המבקש ביושר, בניקיון כפיים או שמא העלים עובדות חשובות מידיעת בית הדין והבקשה לוקה בשיהוי. ג.          על בית הדין לשקול את מידת הנזק העשוי להיגרם לכל אחד מבעלי הדין אם יינתן הצו אם לאו והשוואתם זה לזה". (ראה דב"ע 3-77/98 ג'אסר אבו עראר - המועצה המקומית ערערה, מתאריך 21/5/98). דיון והכרעה: 39. הליכי קידום במוסד אקדמי נמצאים ברגיל בתחום המומחיות של המוסד האקדמי. לכל מוסד אקדמי כללים וקריטריונים לקידום, אשר נעשים במסגרת החופש האקדמי המוקנה לו. חוק המועצה להשכלה גבוהה, תשי"ח - 1958 קובע, בסעיף 15 שכותרתו חופש פעולה: "מוסד מוכר הוא בן חורין לכלכל ענייניו האקדמיים והמינהליים, במסגרת תקציבו, כטוב בעיניו." 40. מכאן לומדים אנו, כי החופש האקדמי חל על קביעת תוכנית הלימודים, על החומר הנלמד, על נושאי מחקר כמו גם על מינויים אקדמיים ומתן מעמד של קביעות. עמד על כך השופט חיים כהן בבג"צ מס' 175/1 פסטיבל למוסיקה אבו-גוש קרית יערים, אגודה רשומה נ' שר החינוך והתרבות ומשרד החינוך והתרבות (פ"ד כה(2) 821). "החופש האקדמי" נתון למוסד של מדע, והוא החופש "לכלכל עניניו האקדמיים והמינהליים.... כטוב בעיניו", ועניניו האקדמיים והמינהליים כוללים "קביעת תכנית מחקר והוראה, מינוי רשויות המוסד, מינוי מורים והעלאתם בדרגה, קביעת שיטת הוראה ולימוד, וכל פעולה מדעית. חינוכית או משקית אחרת" (סעיף 15 לחוק המועצה להשכלה גבוהה, תשי"ח-1958). קביעת תכנית המחקר וההוראה היא, על-כן, רשות היחיד של המוסד, וכן נקיטת כל פעולה מדעית וחינוכית אחרת - ומי שמתיימר להטיל על המוסד סנקציה כל שהיא בשל קביעת תכנית מחקר או הוראה זו או אחרת או בשל נקיטת פעולה מדעית או חינוכית פלונית, פוגע בחופש האקדמי." הנשיא צבי בר ניב התייחס להיקפו של החופש האקדמי (דב"ע מב/63-3 ד"ר אילן רחום - האוניברסיטה העברית בירושלים, פד"ע יג, 412, 417): "חופש אקדמי" שני פנים לו: הפן האחד - במישור היחסים של המוסד להשכלה גבוהה לבין הרשות, כפי שזה מוצא את ביטויו בסעיף 15 לחוק המועצה להשכלה גבוהה, תשי"ח - 1958, היינו היותו "בן-חורין לכלכל ענייניו האקדמיים והמינהליים, במסגרת תקציבו, כטוב בעיניו", לרבות מינוי מורים והעלאתם בדרגה". "חופש" זה פועל במישור המשפט הפומבי ולא במישור זכויות הפרט - זכויות המורה ביחסיו עם המוסד להשכלה גבוהה. הפן השני פועל במישור היחסים שבין המוסד להשכלה גבוהה לבין חבר הסגל, בכל הנוגע לפעולות הוראה ומחקר. ישירות אין פן זה עומד לדיון. במסגרת "חופש הפעולה" שחוק המועצה להשכלה גבוהה מבטיח למוסד להשכלה גבוהה בא, כאמור, גם "מינוי מורים והעלאתם בדרגה". בקביעת "נורמות" בעניינים אלה אין לפרט מעמד, כך שלטענותיו של המערער נגד ה"תקנות והתקנונים" - הקיפוח שבהם עת מדובר בחברי סגל שטרם הגיעו לדרגה של "מרצה בכיר" - אין מקום מבחינת המשפט, ומבחינה זאת לא היה מקום לטענת המערער כי נפגע החופש האקדמי. רק בעקיפין, יש "מעמד" לפרט בכל הנוגע לנורמות בעניין "מינוי מורים והעלאתם בדרגה" שנקבעו על-ידי המוסד להשכלה גבוהה, וזה במידה שאלה הפכו ל"תנאי מכללא" של חוזה העבודה האישי או לחלק מהסכם קיבוצי שחל עליו." 40. אשר להתערבות בתי המשפט בשיקולים של קידום אקדמיים, מצאנו בעניין תהילה לסמן, את עמדת השופטת ברק: "ערכאה שיפוטית לא מתערבת בשיקולים של קידום אקדמי. עם זאת ברי שאין לאמר שערכאה שיפוטית לא תתערב בשום מקרה בעניינים אקדמיים, מינויים, קידום וכיוצא באלו. ביקורת שיפוטית קיימת מקום שנטענת טענה של אי תקינות פעולת הגוף המחליט לגבי הערכאה השיפוטית. ההתערבות היא אותה התערבות שמתערבת ערכאה שיפוטית בשיקול דעתו של המינהל. לא יתכן מצב בו לא תהא כל ביקורת שיפוטית על פעילות זו. אך הביקורת מצטמצמת לתקינות הפעלת שיקול הדעת. (ע"ע (ארצי) 1006/02, ד"ר תהילה לסמן (גרוס) נ' מוסד הטכניון למחקר ופיתוח בע"מ, פס"ד מיום 13.12.06 עמ' 14). עמד על כך גם השופט אהרן ברק בהתייחסו לסעיף 33 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973 הקובע: "חוזה שלפיו ינתן ציון, תואר, פרס וכיוצא באלה על פי הכרעה או הערכה של אחד הצדדים או של אדם שלישי, אין ההכרעה או ההערכה לפי החוזה נושא לדיון בבית משפט." (ע"א 838/87 רחל שני ואחרים נגד אוניברסיטת תל-אביב ופרופסור פול וקסלר, יו"ר החוג לבלשנות אנגלית, פ”ד מב(2), 380, 382): "...כל שבא סעיף 33 לחוק החוזים (חלק כללי) לקבוע הוא, שבית המשפט לא יתערב בשיקול-דעת מקצועי הקשור למתן ציון, תואר ופרס. אין בהוראה זו כדי להסיר מאופי היחסים בין סטודנט לבין אוניברסיטה את מהותם החוזית, ואין בו כדי לחסום דיון משפטי, במקום שהשאלה הדורשת הכרעה אינה נוגעת לשיקול-דעת מקצועי, כמו במקרה שלפנינו, שבו השאלה הרלוואנטית היא, מיהו האורגן המוסמך באוניברסיטה לקבלתן של החלטות אלו או אחרות. אכן, סעיף 33 לחוק החוזים (חלק כללי) אינו אלא ביטוי לרעיון המקובל במשפט המינהלי, כי בית המשפט אינו מתערב בשיקול-דעת מקצועי ואינו מחליף את שיקול הדעת המקצועי של הרשויות המוסמכות בשיקול-דעת שלו. אין בהוראה זו כדי לאפשר לאורגנים אוניברסיטאים לפעול ללא סמכות, ואין בהוראה כדי לאפשר שרירות, הפליה או פגמים אחרים הפוגעים בשיקול הדעת של רשות מקצועית מחליטה." 41. לאחרונה, הביע גם בית המשפט העליון בעניין בג"צ קיסר את עמדתו בנוגע לחשיבות אי-ההתערבות של בית הדין בהחלטות בדבר מינוי מורים והעלאתם בדרגה במוסדות אקדמיים, כך: "אכן, החלטה בדבר מינוי מורים והעלאתם בדרגה היא בגדר רשות היחיד של המוסד (ראו: בג"ץ 175/71 פסטיבל למוסיקה אבו-גוש קרית יערים, אגודה רשומה נ' שר החינוך והתרבות, פ"ד כה(2) 821, 829 (1971), על כן ימנעו רשויות השלטון, ובית המשפט בתוכו, מלהכתיב למוסד אקדמי מי מחבריו יזכה במינוי ומי יקודם בדרגה. בית המשפט לא יחליף את שיקול דעתה של ועדת המינוי בשיקול דעתו ולא יבחן את סבירות החלטתה המקצועית". בהמשך - בג"ץ הגדיר ותחם באופן מצומצם וברור את פעילות ההתערבות של בית המשפט בהחלטות האוניברסיטה אך ורק למקרים קיצוניים בהם הוכח כי ועדת המינויים הייתה נגועה בשיקולים זרים או משוא פנים או למקרים של אפליה בהתאם לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, וכך קבע: "עילה להתערבותו של בית המשפט תקום במקום בו מתעורר חשש להפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח - 1988, ובמצבים קיצוניים מהם עולה כי יחסה של הוועדה אל המועמד היה נגוע בשרירות, שיקולים זרים או משוא פנים, אך לא במקרה שבו משיג המועמד על אופן הפעלת שיקול דעתה המקצועי של הוועדה בעניינו. תפקידו של בית המשפט אינו לוודא כי התקבלה ההחלטה הנכונה ביותר, אלא כי מדובר בהחלטה חוקית שאינה פוגעת בזכויותיו של המועמד". (בג"צ 7793/05 אוניברסיטת בר אילן ואח' - בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, ניתן ביום 31/1/11 (טרם פורסם), להלן: "בג"צ קיסר")). 42. לסיכום נקודה זו נציין, כי סעיף 15 לחוק המועצה להשכלה גבוהה וסעיף 33 לחוק החוזים, מותירים שיקול דעת נרחב למוסד האקדמי בתחום ההערכה המקצועית. כל שמוטל על בית הדין לבדוק הוא את תקינות ההליך, וכן האם השיקולים שנשקלו בעניינו של המבקש היו חוקיים וענייניים. על יסוד כללים אלו נבחן את טענות המבקש בשים לב לפועלה של המשיבה. הליכי קידום באקדמיה - המסלול הרגיל והמסלול המקביל 43. כל מוסד אקדמי מוסמך להתקין לעצמו תקנון אקדמי ולקבוע בו את דרך העסקתם של הסגל האקדמי, דרך המינויים, הקידומים והענקת הדרגות האקדמיות. זהו חלק מחופש הפעולה האקדמי המוקנה למוסדות אקדמיים בסעיף 15 לחוק המועצה להשכלה גבוהה. 44. על חברי הסגל האקדמאי במשיבה חל התקנון האקדמאי המסדיר בין היתר את דרכי העסקת הסגל האקדמי, הקידום וההעלאה בדרגה של חברי הסגל (להלן: "התקנון") (נספח מש/1 לתגובת המשיבה). 45. בהתאם לתקנון קיימים מסלולים שונים המיועדים להעסקת סגל אקדמאי. כל מסלול אקדמאי נועד לצרכים אחרים והוא בעל מאפיינים ייחודיים: 45.1 "המסלול הרגיל" - הינו מסלול שנועד לחברי סגל אקדמאי שיעסקו בהוראה ובמחקר בתחום אקדמי מסוים. חברי הסגל האקדמאי הבכיר הנמנים על מסלול זה, שותפים גם בניהול ענייניה האקדמיים של האוניברסיטה, בין השאר באמצעות לקיחת חלק בוועדות אקדמיות שונות, כגון: ועדת מינויים, ועדת הוראה וכיו"ב. 45.2 "המסלול המקביל" - נועד למטרה אחרת, מדובר במסלול יישומי שאינו דורש התעסקות במחקר. מסלול זה נועד למורים בעלי כישורי הוראה במקצועות שונים. התקנון האקדמי שם דגש על כישורי ההוראה וההדרכה של חברי הסגל במסלול המקביל, וכך קובע התקנון: "התקנון מבוסס על העיקרון שהדגש במסלול המקביל הוא על טיב ההוראה ועל הישגים בהוראה ולא על פרסומים ולימודים מעל לתואר שני." (סעיף 1. נספח א' לתקנון). במסלול המקביל קיימות 4 דרגות: במסלול המקביל הזוטר - מורה עוזר ומורה משנה, ובמסלול המקביל הבכיר - מורה בכיר (סעיף 2 לנספח א' לתקנון). קבלת דרגה של מורה בכיר היא תנאי לפתיחת הליך לקבלת קביעות (סעיף 7.2.4 לתקנון). הליכי קידום בדרגה ולקביעות אקדמית 46. בהתאם לתקנון, הליכי קידום בדרגה וקביעות, נפתחים ע"י אחד מאלה (סעיף 7.3): 1. ראש היחידה האקדמאית. 2. הרקטור. 3. הדיקאן. ההמלצה מועברת לוועדת המשנה הפקולטטית למינויים והעלאות. באם מוצאת הוועדה, כי ההמלצות מצדיקות המשך ההליכים, מועברות ההמלצות לוועדת המינויים העליונה (סעיף 7.4 לתקנון). 47. בפקולטה למדעי הרוח והחברה, אשר אליה השתייך המבקש, קיים תקנון אקדמאי ספציפי, לפיו בכל מחלקה תוקם ועדת מינויים אשר תעסוק בשאלות הקשורות בגיוס מורים למחלקה, קידום מורים, הענקת קביעות והארכת עבודה. על פי הוראות התקנון, מינויו של חבר סגל האקדמי נעשה בתחילה לתקופת ניסיון בת 3 שנים, הניתנת להארכה עד שנתיים נוספות (סעיף 7.2.1 לתקנון). מינוי ראשון לדרגת "מורה" נעשה בהמלצת ראש היחידה ובאישור דיקאן הפקולטה (סעיף 7.4.5.3 לתקנון). מינוי לדרגת "מורה בכיר" מחייב פנייה לקיום דיון בוועדת המשנה למינויים של הפקולטה. 48. אם מתקבלת החלטה חיובית - מוקמת ועדה מקצועית (סעיף 7.4.5.1 לתקנון). הוועדה המקצועית בוחנת את הישגי המועמד מבחינה אקדמית, בהתאם לחוות-דעת של מומחים בעניינו. הוועדה המקצועית מגישה לוועדת המשנה של הפקולטה דו"ח ובסיומו המלצה אם המועמד ראוי לקידום אם לאו (סעיפים 7.5 ו-7.6 לתקנון). בהתייחס למועמדותם של חברי סגל במסלול המקביל קובע סעיף 7.5.7 לתקנון: "לגבי מורים במסלול המקביל תביע הוועדה המקצועית דעתה המפורשת והמנומקת לגבי כישורי המועמד בתחומים הבאים: כושרו ומסירותו להוראה. עמידה במטלות ההוראה של המועמד. רמתו המקצועית. תרומתו לפיתוח שיטות הוראה. יכולתו לשתף פעולה עם עמיתיו ועם תלמידיו. כושרו הארגוני והמינהלי. תכונות אישיות אחרות. תרומתו למחקר מדעי (תרומה כזאת לא תחשב כתנאי הכרחי למינוי או לעליה בדרגה). דו"ח הוועדה המקצועית מוגש לוועדת המינויים העליונה של האוניברסיטה, המוסמכת לדון במינוי ולאשר אותו (סעיף 7.7.4 לתקנון). 49. לאחר שמתקבלת החלטה לגבי הענקת דרגה של "מורה בכיר", בשלים התנאים לפתוח בהליך לקבלת קביעות. הדיון בקביעות מתקיים בוועדת המינויים המחלקתית או בוועדת המשנה למינויים של הפקולטה (סעיף 7.2.5 לתקנון). בהתייחס לדיון בקביעות ולשיקולי הוועדה קובע התקנון בסעיף 7.2.5.2: "בפני הפורום יוצגו מכתבי היוזמים ודו"ח הוועדה המקצועית להעלאה האחרונה בדרגה, כולל מכתבי הממליצים שהתקבלו, בהשמטת פרטים מזהים של הכותבים. הפורום יקיים דיון על הענקת קביעות למועמד בהתבסס על מכתבי הממליצים וסיכום החלטת הוועדה המקצועית, איכות ההוראה של המועמד ותרומתו ליחידה האקדמית, ליחידת העל האקדמית ולאוניברסיטה". בוועדת המשנה של הפקולטה למדעי הרוח והחברה מכהנים שני פרופסורים שהינם נציגי מדעי החברה ושני פרופסורים שהינם נציגי מדעי הרוח, הנבחרים על ידי מועצת הפקולטה, ופרופ' מפקולטה אחרת הנבחר על ידי הסנאט. 50. ככל שבדיון בוועדת המשנה מתקבלת החלטה שלילית ביחס למתן קביעות למועמד, נערך למועמד שימוע בפני הוועדה. לאחר השימוע מקבלת הוועדה החלטה סופית (סעיף 7.2.5.6 לתקנון). 51. למועמד שמועמדותו לקביעות נדחתה, עומדת זכות ערעור בפני רקטור האוניברסיטה, המוסמך להחליט אם להביא את הדיון בערעור בפני ועדת המינויים העליונה. החלטת הרקטור או ועדת המינויים העליונה - הינה סופית (סעיף 7.2.5.6 לתקנון). מן הכלל אל הפרט 52. נקדים ונאמר כי לאחר שבחנו את כתבי הטענות והראיות שהובאו לפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי, לכאורה, ועדת הקביעות פעלה משיקולים ענייניים ולגיטימיים, תוך שקילת השיקולים הרלוונטיים, ובהחלטת הוועדה שלא לאשר למבקש קביעות לא נפלו פגמים המצדיקים את התערבותנו. 53. בבקשתו טען המבקש, כי שגתה הוועדה עת קבעה כי רמת ההוראה של המבקש אינה טובה מספיק על מנת לקבל קביעות באוניברסיטה. אליבא דמבקש, רמת ההוראה שלו טובה וראיה לכך, היא החלטת ועדת המשנה למינויים שדנה בעניינו והחליטה לפתוח בהליכים להעלאתו לדרגת "מורה בכיר", וזאת לאחר בחינת כישורי ההוראה של המבקש. לפיכך, טוען המבקש, נפל פגם בהחלטת ועדת הקביעות אשר קבעה שנה לאחר מכן וחרף כך, כי אין להעניק למבקש קביעות. 54. נפתח ונאמר, כי בשלב הנדון המבקש לא השכיל להוכיח כי מאחורי החלטת ועדת הקביעות עמדו שיקולים זרים או פסולים או כי נפל פגם חוקי בהחלטתה של ועדת הקביעות. ההיפך הוא הנכון - הוועדה ביקשה לבחון את רמת ההוראה של המבקש, ולשם כך קיימה מספר דיונים, אספה מידע במהלך מספר שלבים של דיון (4 שלבים), ושבה ובחנה מידע נוסף שהביא המבקש בפניה, מתוך כוונה להגיע למסקנה עניינית בסוגיה המקצועית שעמדה על הפרק. ההחלטה בעניין הקביעות הינה בסמכותה הבלעדית של הוועדה והיא היחידה המוסמכת להעריך את הדו"חות וחוות הדעת שהונחו בפניה. בנקודה זו יש להבהיר, כי ועדת הקביעות יכולה להגיע למסקנה שונה מזו של ועדת הקידום והיא אינה כבולה בהחלטתה של האחרונה, שכן ועדת הקביעות דנה בשאלה שונה מהשאלה בה דנה ועדת הקידום (הענקת קביעות ולא העלאה בדרגה). ועדת הקביעות מחויבת להפעיל שיקול דעת עצמאי, ולקיים דיון בדבר כישורי ההוראה של המבקש; ולפיכך יכולה גם יכולה היא להגיע למסקנה שונה מזו אליה הגיעה ועדת הקידום. לעניין זה יפים הדברים שנקבעו לאחרונה בעניין ד"ר משה בלס (ע"ב 10539/05 ד"ר משה בלס - מכון ויצמן למדע, ניתן ביום 12/5/10, ע"י מותב בראשות כב' השופט א. איטח), אשר דן בעניין החלטת מכון ויצמן למדע שלא להעניק קביעות לד"ר בלס. בית הדין דחה את טענות ד"ר בלס וקבע כי ההחלטה האם לתת קביעות מסורה למכון וכל עוד לא נפל בה פגם בשל אי-חוקיות או נפגעו כללי הצדק הטבעי, לא יתערב בה בית הדין. טענה דומה הועלתה בעניין ד"ר בלס, אשר טען כי יש ללמוד על הפגם שנפל בהחלטה שלא להעניק לו קביעות מהעובדה שהועלה בדרגה לדרגת "עמית בכיר". בית הדין דחה טענה זו תוך שקבע הדברים הבאים: "בכל הכבוד, לא ניתן ללמוד מהקידום בדרגה - שלו מערך שיקולים שונה ממערך השיקולים למתן קביעות, לעניין מתן קביעות. לא כל שכן, משמדובר בוועדות שונות". (פסקה 9 לפסק הדין, המוזכר לעיל). כפי שהובהר לעיל, הליך הקידום לדרגת "מורה בכיר" והליך הקביעות הם שני הליכים נפרדים ועצמאיים, וכך הם מוגדרים בתקנות האוניברסיטה. אילו הייתה דרגת "מורה בכיר" מקנה את הקביעות באופן אוטומטי, ממילא כך היו מוגדרים הדברים בתקנון, ולא היה כל טעם לקביעת הוראות הליכים נפרדים (ר' סעיף 7.2.5.3 לתקנון). אין כל נימוק המניח את הדעת בקיום דיון ובהתכנסות ועדת הקביעות, אם מהווה היא רק "חותמת גומי" לוועדה שקדמה לה ודנה בהעלאה בדרגה ל"מורה בכיר". מסקנתנו היא כי החלטת ועדת המשנה לעניין הקביעות לא קיימה דיון חוזר ולא סטתה מהחלטות של ועדה קודמת, אלא דנה, עפ"י הסמכויות המוקנות לה בתקנון. 55. במקרה דנן, ועדת הקביעות הייתה רשאית להגיע למסקנה שונה מזו של ועדת הקידום, ולקבוע אחרת בדבר טיב כישורי ההוראה של המבקש. התרשמנו, בשלב לכאורי זה, כי בדיוני ועדת הקביעות נדונה רמת ההוראה של המבקש ועלו השגות באשר לרמת הוראתו. העיד על כך פרופ' ניומן: "ש. האם כאשר קיבלת לידיך את תיק הקידום גילית שחוות הדעת מבוססות על תיק המחקר? ת. כן. זה אכן עלה לדיון ולפי דעתי זו הסיבה שהוועדה העלתה את נושא ההוראה שלדעת הוועדה שאני יו"ר שלה חשבו שזה צריך להיות השיקול המרכזי לגבי מתן הקביעות לד"ר דנה. ... ועדת הקביעות שישבתי בראשה עסקה בכישורי ההוראה של ד"ר דנה והגיעה למסקנה שבשל תחושת הוועדה שרמת ההוראה אינה מספיק טובה, ושאנחנו מעסיקים את ד"ר דנה רק לצורכי הוראה, שאין להעניק לו קביעות. ... עברנו על תיק הקידום וקראנו את דוחות ההערכה, אנחנו גם שמענו מחבר ועדה שהוזכר שמו היום פרופ' חן, שאכן אחד משניים או שלושה אנשי סגל שבאמת מתמחים בשפות הקלאסיות לטינית ויוונית, ולאחר מכן ולפי הערות של חברי הוועדה גם נבדקו הדברים אצל מספר מורים ופרופ' נוספים בפקולטה". (פרוטוקול מיום 25/5/11, עמ' 20-21). במהלך הדיון בפנינו טען המבקש, כי אותו פרופ' חן רודף אותו באופן אישי משנת 2003 (עמ' 4 לפרוטוקול), ומשישב בהרכב הוועדה נשוא הבקשה, הרי שנפל פגם בהחלט הוועדה. יצויין כי המבקש לא העלה טענות אלה בעבר בפני הוועדה. מכל מקום, טענות אלו לא הוכחו בפנינו בשלב לכאורי זה, ובכל אופן התרשמנו כי המבקש לא הלין על כך בזמן אמת. 56. כאן המקום לציין, כי בטרם השימוע כאמור, נמסרו לידי ב"כ המבקש, דו"חות ההערכה של הביקורים בשיעוריו, וכן צויין בפניו כי עלתה הסתייגות מרמת ההוראה שלו, וניתנה למבקש זכות הטיעון בפני הוועדה, וכך העיד פרופ' ניומן: "בעת השימוע, למיטב זיכרוני, הדיון התנהל בצורה שאני פתחתי בתור יו"ר ומיד הזמנתי את ד"ר דנה להציג את דבריו והוא הציג את כישוריו בפנינו בנושא ההוראה שלו..." (פרוטוקול מיום 25/5/11, עמ' 21 ש' 9-11). 57. הצדדים חלוקים בדעתם בנוגע לחוות הדעת משנת 2004, כאשר מחד טוען המבקש כי מדובר בחוות דעת חיובית מאוד ומאידך המשיבה טוענת כי מדובר בחוות דעת שאינה חיובית בעניין רמת ההוראה של המבקש. לא מצאנו מקום להכריע בנושא זה, בשלב הלכאורי בו אנו נמצאים, במיוחד כאשר ההחלטה אם לתת את הקביעות אם לאו מסורה באופן בלעדי לוועדת הקביעות. 58. הוועדה הגיעה לכלל מסקנה, כי חרף כישורי התובע אין מקום להעניק לו קביעות. בעדותו של פרופ' ניומן חזר והסביר כי הוועדה ישבה על המדוכה, קיימה מספר דיונים בעניינו של המבקש, נתנה למבקש את זכות הטיעון במסגרת השימוע שנערך לו, אספה מידע נוסף, נתנה למבקש את ההזדמנות להשיב בכתב לגבי נושאים שעלו בפני הוועדה ורק לאחר 4 שלבים שונים שהתקיימו בפניה, הגיעה למסקנה כי רמת ההוראה של המבקש איננה טובה דיה כדי להצדיק מתן קביעות, בשים לב כי המבקש מצוי במסלול המקביל המתרכז ברמת ההוראה. לא מצאנו, בשלב לכאורי זה, כי בהחלטה נפל פגם של אי חוקיות. יש לזכור כי בית הדין לא יתערב בתוכנן של החלטות כגון אלה - משאין לו כלים לעשות כן. בית הדין יכול ויתערב בהחלטה שכזו רק אם נפגעו כללי הצדק הטבעי או כללים ועקרונות אחרים הנוגעים לאופן קבלת ההחלטה. מוסיף המבקש וטוען, כי חוות הדעת שהונחו בפני ועדת הקידום הן חיוביות ביותר, אלא שהמלצות שהונחו בפני ועדת הקידום הם רק שיקול אחד מיני רבים, כגון חוות דעת של אחרים לגבי רמת ההוראה של המבקש. למעשה, מדובר בטענה שבמהותה היא השגה על שיקול דעתה של הוועדה - ובכגון אלה, בית הדין לא יתערב. מטעם זה גם לא מצאנו לנכון להתייחס, להשגות התובע על שיקול הדעת של הוועדה לקביעות. רק נזכיר כי דחיית הקביעות אין משמעה כי התובע אינו מורה "טוב", אלא אך שהתובע אינו מתאים לצרכי המשיבה כ"מורה קבוע", כפי שהגורמים המוסמכים לכך מבינים צרכים אלה. 59. בשולי הדברים, נבקש להתייחס לטענת המבקש שעלתה לאחר הדיון, לפיה פרופ' ניומן היה חבר בוועדת הקידום אשר החליטה על קידומו לדרגת "מורה בכיר". כפי שפורט בהרחבה בפרק "הליכי קידום בדרגה ולקביעות אקדמית", בהתאם לתקנון, לאחר שוועדת המשנה למינויים מחליטה על פתיחה בהליכי קידום, מסתיים תפקידה, אין לה עוד סמכויות, ותיק הקידום עובר לוועדת המינויים העליונה לקבלת החלטה בעניינו של המועמד (סעיף 7.7.4 לתקנון). היינו, לאחר קבלת ההחלטה על פתיחת ההליכים, לוועדת המשנה אין סמכות החלטה כלשהי בעניינו של המועמד. דו"ח הוועדה המקצועית מונח בפני ועדת המינויים העליונה - הא ותו לא. מעיון בחומר הראיות שהונח בפנינו עולה, כי פרופ' ניומן נבחר כחבר ועדת המשנה למינויים לאחר שוועדת המשנה סיימה את תפקידה בעניינו של המבקש עם החלטתה ביום 15/6/09 לפתוח בהליכי הקידום. משכך, פרופ' ניומן לא היה חבר בוועדת המשנה למינויים עת קיבלה ההחלטה לפתוח בהליכים להעלאתו של המבקש לדרגת "מורה בכיר". בשים לב למסקנה כי פרופ' ניומן לא היה חבר בוועדת המשנה, אין כל רלוונטיות לנושא מכתבי הפנייה למומחים, שנשלחו ביום 15/6/09 ע"י גורם אחר - פרופ' יוסטמן, הדקאן הקודם. 60. נדגיש, כי מדובר בהחלטה שאמנם עוסקת באי מתן קביעות למבקש, אולם משמעותה האופרטיבית היא אחת - סיום עבודתו של המבקש אצל המשיבה. 61. בטרם סיום, נזכיר כי למבקש נתונה זכות ערעור על החלטת ועדת המשנה בפני רקטור האוניברסיטה, המוסמך להחליט אם להביא את הדיון בערעור בפני ועדת המינויים העליונה, וטוב יעשה המבקש אם ימצה זכות זו. מאזן הנוחות 62. לאחר ששקלנו בעניין, אנו קובעים כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבה, באשר אם יינתן הסעד הזמני ייכפה על האוניברסיטה מצב אשר יש בו פוטנציאל לפגיעה בתפקוד התקין שלה. סיכום 63. לאור האמור לעיל, לא שוכנענו, לכאורה, כי למבקש קיימת עילת תביעה וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו ועל כן אנו דוחים את בקשתו לסעד זמני. 64. המבקש יישא בהוצאות המשיבה בגין הבקשה בסך של 3,000 ₪ ואשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום. 65. הצדדים רשאים לפנות בבקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 15 יום ממועד קבלת החלטה זו. דיני חינוךפיטוריםמורים