קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיטורי סייעת בגן ילדים: הנתבעים הם בני זוג המפעילים גן ילדים במושב עמינדב בשם "גן פינוקי". הנתבעת 2 היא הגננת ואילו הנתבע 1 מנהל את העניינים האדמיניסטרטיביים בגן. התובעת עבדה אצל הנתבעים כסייעת בין 14.10.05 עד ליום 12.10.07. לאחר שהסתיימו יחסי העבודה בין הצדדים (בנסיבות השנויות במחלוקת), הגישה התובעת תביעה זו לתשלום שכר חודש אחד, גמול בעד עבודה בשעות נוספות, הפרשי נסיעות, תשלום בונוס, פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת ופיצוי עבור צער, סבל בושה ועוגמת נפש. התובעים הגישו כתב הגנה וכן כתב תביעה שכנגד, בה תבעו פיצוי על התפטרות ללא מתן הודעה מוקדמת והחזרי דמי נסיעות ששילמו לתובעת. בסיכומיה זנחה התובעת את תביעותיה לשכר עבודה, לבונוס ולהפרשי דמי נסיעות. בית הדין שמע את עדותם של התובעת ושל שני עדים נוספים מטעמה (מר עודד מלמוד ומר יוסף שמעון). מטעם הנתבעים העידו הנתבעים עצמם ושתי עדות נוספות: גב' מיכל שאול וגב' סיגלית ברפי. הדיון בתובענה התארך לאחר שהנתבע 1 צירף לתצהירו תמליל של הקלטה של שיחות שהתקיימו בינו לבין התובעת ביום 12.10.07, אך בניגוד להתחייבותו בדיון המוקדם מיום 4.2.09, לא המציא את ההקלטה לב"כ התובעת תוך 14 ימים, אלא רק ביום 21.4.09, כשבועיים בלבד לפני המועד שנקבע להוכחות. בשל כך התנגד ב"כ התובעת לצירוף התמליל לתצהיר הנתבע. בית הדין דחה התנגדות זו (תוך חיוב הנתבעים בהוצאות), מתוך מגמה לקבל את הראיה שנראתה לבית הדין חשובה להכרעה בין גרסאות הצדדים במחלוקת בעניין נסיבות סיום עבודתה של התובעת. עם זאת, נגרם עיכוב בניהול ההליך שכן לאחר מכן התובעת הגישה בקשה לפסילת התמליל בטענה שהוא אינו משקף את תוכן ההקלטה ותמכה את בקשתה בחוות דעת מטעמה לעניין זה. בתגובה לכך הוגשה חוות דעת מטעם הנתבעים ובית הדין שמע את עדויותיהם של המומחים מטעם הצדדים. בתום שמיעת עדויות המומחים, הסכימו הצדדים להצעת בית הדין כי התמליל שערך המומחה מטעם הנתבעים מר אילן חמרה, יתקבל (מוצג ת/1). עובדות כלליות עם קבלת התובעת לעבודה ביום 14.10.05, חתמו הצדדים על הסכם עבודה אישי (ת/1). על פי ההסכם, התובעת הועסקה כעובדת שעתית. שכרה השעתי נקבע בהסכם ל-24 ₪. שעות עבודתה היו מ-7:30 עד 16:00, למעט ימי שישי בהם שעות העבודה היו מ-7:30 עד 12:00. ימי שלישי נקבעו כימי המנוחה השבועית של התובעת. בהסכם העבודה (ת/1) לא נקבעה תקופת החוזה. ואולם התברר בפנינו כי שנת לימודים בגן מתחילה ב-1 בספטמבר ומסתיימת לאחר השבוע הראשון של חודש אוגוסט בשנה העוקבת, כך שהגן אינו פעיל במשך כשלושה שבועות באוגוסט, עד לפתיחת שנת הלימודים הבאה ב-1 בספטמבר. התביעה לפיצויי פיטורים העובדות מן הראיות שבפנינו עולה כי בין הצדדים התגלע סכסוך בנוגע לתשלומים שהגיעו לתובעת עבור חודש 8/07. כאמור, בחודש זה הגן היה פעיל כשבוע אחד בלבד, והתובעת לא עבדה בגן מעבר לשבוע זה. אף על פי כן, היא דרשה תשלום משכורת מלאה עבור חודש אוגוסט וטענה כי דרישתה התקבלה וסוכם עמה כי תקבל משכורת שלמה עבור חודש אוגוסט. בעת ששולם לתובעת משכורת חודש אוגוסט 2007 (ביום 10.9.07), לא נכלל תשלום עבור מלוא חודש אוגוסט. בסופו של דבר, הנתבעים השלימו, לפי דרישת התובעת, את משכורת חודש אוגוסט. לטענת הנתבע 1, הוא הסכים לכך בשל בקשת התובעת שלא לשלם לה משכורת מופחתת בחודש בו חלים חגים, אך הוא הודיע לה כי כאשר ישלם לה את משכורת חודש 9/07, הוא יקזז את הסכומים היתרים ששילם לתובעת במשכורת חודש 8/07 (עדות הנתבע 1, פרוטוקול הדיון מיום 11.7.10 בעמ' 15. תימוכין לעדות זו נמצאת במקומות שונים לאורך תמליל השיחות שהתקיימו ביום 12.10.07 בין הנתבע 1 לבין התובעת, שהוגש כמוצג ת/1 שחלקים ממנו נביא להלן). לעניין זה יצויין עוד, כי הוגש לבית הדין זכרון דברים מיום 27.8.07 עליו חתמו התובעת והנתבע 1 (ת/2). במסמך זה הסכימו הצדדים, לגבי שנת הלימודים תשס"ח שעמדה בפתח, כי תוקף ההסכם הינו מיום 1.9.07 עד ליום 8.8.08, ואולם בסעיף 3 לזכרון הדברים הסכימו הצדדים כי "ההסכם יפתח בחודש אפריל 2008 בו יקבעו תנאים חדשים בה יוחל לגבי המשך תוקף הסכם זה". נראה כי מוצג ת/2 משקף את חילוקי הדעות בין הצדדים לגבי זכאות התובעת לשכר בעד התקופה שלאחר השבוע הראשון בחודש אוגוסט. במשכורת חודש 9/07 שולמה לתובעת משכורת בסך 1,702 ₪ בגין עבודה בהיקף 37% (כפי שעולה מתלוש המשכורת). המשמעות של תשלום סכום זה היתה שהנתבע 1 אכן קיזז ממשכורת חודש 9/07 את הסכומים ששילם לתובעת במשכורת חודש 8/07, מעבר למה שהגיע לשיטתו לתובעת. התובעת התרעמה על כך וטענה כי הקיזוז האמור מקפח את זכויותיה. ביום 9.10.07 פנתה התובעת אל הנתבע 1 וביקשה כי ימסור לה מכתב פיטורים. כפי שיבואר להלן, אנו קובעים כי הנתבע 1 הסכים לדרישת התובעת ליתן בידה מכתב פיטורים. בימים 10.10.07 ו-11.10.07 התובעת עבדה בגן כרגיל. ביום 12.10.07 הגיעה התובעת לגן. היא החזיקה בידה את תלוש המשכורת שקיבלה לחודש 9/07 והראתה אותו להורי הילדים שהגיעו עם ילדיהם לגן וטענה בפניהם כי הנתבעים מקפחים את זכויותיה (תצהיר העדה מיכל שאול ועדותה (פרוטוקול דיון מיום 25.2.10, עמ' 62 ו-63). צוות הגן ביקש מהתובעת לחדול מכך, אך התובעת המשיכה לפנות להורי התלמידים ולשתפם בטענותיה כנגד הנתבעים, תוך שהיא מכנה בכינויים קשים (כמו "גונבים אותי" או "מנצלים אותי") את התנהגות הנתבעים כלפיה (תצהיר העדה סיגל ברפי וכן עדותה בעמ' 66-67 לפרוטוקול מיום 25.2.10). הנתבעת 2 הגיעה לגן ודרשה מהתובעת לצאת מן האזור בו מתבצעת קליטת הילדים אך התובעת סירבה לכך והודיעה שלא תצא מהגן אלא אם כן יינתן לה מכתב פיטורים. הנתבעת 2 הזעיקה לגן את הנתבע 1. לאחר שהנתבע 1 הגיע לגן הוא דרש מהתובעת לצאת ממנו. בתגובה לכך הודיעה התובעת כי לא תעזוב את הגן ללא מכתב פיטורים והנתבע 1 הודיע כי ייתן לה מכתב פיטורים במשרד. הנתבע 1 מסר לתובעת מכתב בכתב ידו שזו לשונו: לכבוד נעמי גולדנברג הנדון: מכתב פיטורים. הנני מועדי לך על הפסקת עבודתך מיום 12.11.07 בכבוד רב, אבי אזרן גן פינוקי אין מחלוקת כי לאחר שהנתבע 1 מסר לתובעת את המכתב הנ"ל, הציגה התובעת לנתבע דרישה כי גם התובעת 2 תהיה חתומה על מכתב הפיטורים. אין מחלוקת כי בעקבות דרישה זו הוסיפה הנתבעת 2 את חתימתה ולידה כתבה את המילים "תחת לחץ". אין מחלוקת כי התובעת סירבה לקבל את מכתב הפיטורים כשהוא כולל את המילים "תחת לחץ" וסירבה לעזוב את הגן עד לקבלת מכתב פיטורים שאינו כולל את המילים "תחת לחץ", ובעקבות סירובה לפנות את הגן הזמין הנתבע 1 שוטרים על מנת לכפות על התובעת לעזוב את הגן. לבסוף עזבה התובעת את הגן עם מכתב הפיטורים שעליו חתם התובע בלבד (ראו עמ' 29-30 למוצג ת/1). ביום 16.10.07 שלח הנתבע 1 לתובעת מכתב בו פירט את גרסתו לאירועי יום 12.10.07. בסוף המכתב כתב הנתבע 1: "חובה עלי להדגיש, כי לא פיטרתי אותך אלא את דרשת להיות מפוטרת ועשית זאת בדרך נלוזה, משפילה ופוגעת. ועל כן עלי להבהיר בפניך שאין כל משמעות למכתב שמסרתי לך מאחר ונכתב תחת לחץ וזאת על מנת לגרום לך לצאת מהמקום. כמו כן אדגיש בפניך שמשמעות העובדה שביקשת שנפטר אותך הינה התפטרותך מהעבודה מאחר ולא שבת לעבודה מאז אות יום. אדגיש כי לא נתת לנו הודעה מוקדמת להתפטרותך". אין מחלוקת שהתובעת לא עבדה בגן לאחר יום 12.10.07. טענות התובעת התובעת טוענת כי פוטרה במכתב פיטורים שניתן לה ביום 12.10.07. מכתב הפיטורים ניתן לה בעקבות הבטחה של הנתבע לתובעת שניתנה עוד קודם לכן, ביום 9.10.07, כי יתן לה מכתב פיטורים. התובעת מעולם לא התבקשה לשוב לעבודתה ולפיכך כל ניסיון של הנתבעים לטעון כנגד תוקפו של מכתב הפיטורים, על רקע נסיבות כתיבתו, דינו להידחות. טענת הנתבעים לטענת הנתבעים, אין למכתב הפיטורים שמסר הנתבע 1 לתובעת כל תוקף משפטי מאחר שהוא נכתב על ידי הנתבע 1 מתוך מצוקה בה היה נתון עקב התנהגותה חסרת תום הלב של התובעת ששיתפה, שלא כראוי ושלא כמקובל, את הורי ילדי הגן בטענותיה כלפי הנתבעים תוך השמצתם ותוך הקמת רעש ומהומה בגן. מטרת הנתבע 1 במתן מכתב הפיטורים לתובעת לא היתה לפטר את התובעת אלא לשים קץ להתנהגותה המזיקה. לטענת הנתבעים, יש לסווג את העובדות שביסוד סיום עבודת התובעת כהתפטרות של התובעת, שכן היא גילתה דעתה שאינה רוצה להמשיך לעבוד אצל הנתבעים בכך שדרשה מכתב פיטורים ובכך שלא הגיעה לעבודה לאחר 12.10.07. דיון והכרעה אין מחלוקת כי יחסי העבודה בין התובעת לנתבעים הסתיימו ביום 12.10.07 לאחר האירועים בגן באותו בוקר, שכללו, כאמור, מסירת מכתב פיטורים לתובעת על ידי הנתבע. הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה אם התובעת פוטרה או התפטרה. לצורך הכרעה במחלוקת זו, ראוי לחזור על הכללים הבסיסיים שהותוו בפסיקה בסוגיית הגדרתן של פעולות הפיטורים או ההתפטרות. כידוע, פיטורים או התפטרות הם אקט חד צדדי של צד לחוזה עבודה בו הוא מביא לידיעת הצד שכנגד בצורה ברורה את כוונתו להביא לניתוק יחסי העבודה בין הצדדים (דב"ע ל/3-18 בנצילוביץ נ. "אתא" בע"מ, פד"ע ב 41). עוד נקבע בפסיקה כי אין צד לחוזה עבודה יכול להעמיד את הצד השני כמפוטר או כמתפטר, לפי העניין, על ידי כך שיודיע לו כי אם לא ינהג בדרך מסוימת, או כי מאחר שהוא התנהג בדרך מסוימת, רואים אותו כמפוטר או כמי שהתפטר, לפי העניין (דב"ע ל/3-18 הנ"ל וכן דב"ע לה/3-45 נטשה מחמוד ואח' נ. "יזרום" חברה למוצרי חשמל בע"מ, פד"ע ז 64). על רקע כללים אלה, הגענו למסקנה כי התובעת פוטרה. להלן נימוקינו: מקריאת תמליל השיחה שהנתבע 1 הקליט בשלמותו (ת/1) עולה תמונה ברורה לפיה במועד סיום העבודה בפועל, שני הצדדים ליחסי העבודה, התובעת והנתבעים, חפצו בתוצאה של סיום יחסי העבודה ביניהם אלא שכל צד חפץ בכך שהאקט שיביא לתוצאה מיוחלת זו ייוחס לצד השני. רצונה של התובעת להיות מפוטרת על ידי הנתבעים כלל אינו שנוי במחלוקת. התובעת פנתה לנתבע ביום 9.10.07 וביקשה כי יפטר אותה, וכל התנהגותה בבוקר 12.10.07 מראה כי התובעת ביקשה כי סיום עבודתה אצל הנתבעים ייעשה על ידי פיטוריה. מתוך התמליל ת/1 עולה בבירור כי התובעת פנתה מספר פעמים לנתבע 1 ודרשה כי יינתן לה מכתב פיטורים. גם לאחר שהנתבע הורה לתובעת לעזוב את הגן, היא לא הסתפקה בכך ודרשה כתנאי ליציאתה את הגן כי יימסר לה מכתב פיטורים. ואולם, גם הנתבעים רצו באותה תוצאה של סיום עבודת התובעת בגין. מדברים שאמר הנתבע 1 ל"גיא", שהוא אבי אחד הילדים בגן, בשיחה שהוקלטה על ידו, עולה בבירור כי הנתבע 1 פעל לקידום המטרה של סיום עבודת התובעת בגן מתוך תקווה שהתובעת תתפטר. הנתבע 1 סיפר לגיא כי לאחר שהתובעת העלתה דרישות שנראו לו מפליגות, הוא ניהל איתה מו"מ והם הגיעו לסיכומים, ולמרות ש"זה אפילו נגמר בנשיקה" (ת/1, עמ' 34, שורה 25), נשאר לו טעם מר משום שהרגיש שהתובעת לחצה עליו (עמ' 35, שורות 2-3). בהמשך סיפר הנתבע 1 על "קיזוז" הימים בהם התובעת לא עבדה בחודש אוגוסט ממשכורת חודש אוגוסט ועל הסכמתו לדרישת התובעת "לבטל את הקיזוז" תוך הודעה כי הקיזוז יבוצע במשכורת ספטמבר המשולמת בתחילת אוקטובר, והוסיף: "אבל מה שיצא מאותה שיחה, נתן לי להבין שיש לי עסק עם אשה ניירוטית, עם פתיל קצר, מסוכנת לי. שאני צריך להבין איך אני ממשיך לעבוד איתה. כי נוצר חוסר אמון. כי היא התעקשה.... גיא: אבל לא היה דברים של אלימות. אבי אזרן: לא, אם היה... עכשיו, אני... גיא: זה...זה מה שרציתי... אבי אזרן: לא. מאותו רגע פקחתי עיניים. פקחתי עיניים והתחלתי להסתכל בזכוכית מגדלת על כל מה שקורה פה, כי אני, הנורית האדומה נדלקה לי. כי אם היחס וההתנהגות שלה איתי כמעביד, יכול להיות שזה יכול להשליך לגבי.. גיא: יכול להשפיע על ה.. גם על ההתנהגות עם הילדים. אבי אזרן: ופה פעלתי. גיא: (לא ברור). אבי אזרן: נכון. פעלתי ו...ו...(פונה למישהו נוסף) ... בוקר טוב. (ממשיך לשוחח עם ההורה גיא) פעלתי ועשיתי כמה פעולות שאני אם אצטרך אפעל בהתאם, בסדר? תאמין לי, לא אשאר... גיא: וגיליתי משהו (לא ברור) אבי אזרן: המסקנה שלי הייתה שהיא לא יכולה להמשיך לעבוד, כי נוצר חוסר אמון וזה יכול להשפיע ולהשליך על העובדים ועל הילדים. בעצם על ה(לא ברור). ופה חתכתי. גיא: אבל לא, לא גילית שהיא הייתה אלימה עם ילדים או משהו? אבי אזרן: לא לא לא". בהמשך השיחה סיפר הנתבע 1 לגיא שלאחר 10.9.07 התובעת החלה להתסיס עובדים בגן, ניהלה יחסי עובד-מעביד לקויים ועשתה "שטיקים" כמו הוצאת ימי מחלה ודיברה עמו באופן לא יפה והחלה לדרוש מכתב פיטורים (עמ' 38). לפי דברי הנתבע 1, תגובתו לכך היתה שהוא הציע לתובעת שתתפטר (עמ' 39). לאחר מכן סיפר הנתבע 1 לגיא כי בעקבות דברים אלו הוא כתב לתובעת מכתב בו הודיע לה כי הוא חוזר בו מן ההטבות עליהן סיכם עמה בסוף חודש אוגוסט כי הוא חשב שהיא לא ראויה להן (עמ' 40). בהמשך סיפר התובע לגיא כי התובעת השיבה לו בכתב על מכתבו וכתוצאה מחילופי המכתבים הוא הגיע למסקנה שהמשך יחסי העבודה בין הצדדים אינו אפשרי (עמ' 41). הוא ניסה להגיע להבנות עם התובעת והיא דרשה מכתב פיטורים, והוא סבר שהיא מאלצת אותו לתת לה מכתב פיטורים בניגוד לרצונו. הוא ציין כי אמר לתובעת "את רוצה ללכת בהבנה, תלכי. אין בעיה. פיצוי אני אתן לך. אבל בהבנה". מהאמור לעיל עולה כי אף הנתבע 1 רצה בתוצאה של סיום עבודת התובעת. קביעה זו תומכת במסקנה שכאשר הנתבע 1 מסר לתובעת מכתב פיטורים, הוא עשה זאת מתוך כוונה ברורה להביא לסיום עבודתה של התובעת. תימוכין נוספים לכך אנו מוצאים בעובדות הבאות: מתמליל השיחה ת/1 עולה כי בתחילת הפגישה בינה לבין הנתבע 1 התובעת טענה שהנתבע 1 הבטיח לה כי יכתוב לה מכתב פיטורים והנתבע 1 לא הכחיש זאת (עמ' 2 לתמליל). לאור האמור, אנו קובעים כי באותה שיחה מיום 9.10.07, הסכים הנתבע 1 לדרישת התובעת לתת לה מכתב פיטורים. הסכמה זו, שהנתבע 1 לא פעל על פיה ביום 12.10.07, אף היא מחזקת את מסקנתנו שכאשר הוא כתב לתובעת מכתב פיטורים כוונתו היתה לפטר את התובעת. טענת הנתבעים כי מתן מכתב הפיטורים נכפה עליהם כתוצאה מהתנהגותה של התובעת מקובלת עלינו, אך תוצאת קבלת טענה זו אינה שמכתב הפיטורים אינו משקף את כוונת הנתבעים לפטרה. כאמור, הנתבעים חפצו בתוצאה של סיום עבודתה של התובעת עוד לפני אירועי יום ה-12.10.07. התנהגותה המזיקה של התובעת ביום 12.10.07 אך מחזקת את מסקנתנו כי מכתב הפיטורים מהווה ביטוי ברור לכוונת הנתבעים להביא לסיום עבודת התובעת. לדעתנו, התנהגותה המזיקה והבלתי ראויה של התובעת ביום 12.10.07 איננה שוללת את כוונת הנתבעים במכתבי הפיטורים שכתבו. נכון הוא שאקט מתן המכתב נכפה על הנתבעים על ידי התובעת, אך כפייה זו לא שללה את רצונם של התובעים בסיום עבודתה של התובעת אצלם לאור הסכסוך שהתגלע בין הצדדים, אלא היא רק כפתה עליהם לנקוט את האקט שמביא לסיום היחסים, כאשר מבחינתם הם רצו שהתובעת תתפטר. לדעתנו, משמעות כפייה זו איננה שלילת תוקפו של מכתב הפיטורים כאקט שבמבטא כוונה ברורה של צד ליחסי העבודה להביא לקיצם את אותם יחסים, אלא יש לו משמעות לעניין שיעור פיצויי הפיטורים שיש לפסוק לתובעת, שכן החצנת הסכסוך בינה לבין הנתבעים בדרך של חשיפת ילדי הגן והוריהם להאשמות בהן האשימה את הנתבעים ולכינויי גנאי שהתובעת כינתה אותם, היא בגדר הפרת משמעת חמורה שמצדיקה הפחתת פיצויי פיטורים. מסקנתו זו אף נתמכת בדברים שאמר הנתבע 1 לגיא (עמ' 45 לתמליל): "גיא: יש גם חוק, דין מפוטר כדין מתפטר, משהו כזה, לא? אבי אזרן: יש מצב שאתה יכול לפטר מישהו בשלב שהוא כאילו סרח או שכאילו הוא פגע במקום העבודה. או קיי? וזה בדיוק מה שקרה עכשיו". מדברים שאמר הנתבע 1 לגיא בהמשך, מתחזקת מסקנתנו כי מתן מכתב הפיטורים לתובעת לווה בכוונה ברורה להביא לסיום עבודתה של התובעת. הנתבעים שניהם סיפרו לגיא (עמ' 45) שהם שקלו לשלם לתובעת תשלומים לפנים משורת הדין כדי להגיע לסיום עבודתה בהסכמה. לאחר שהנתבע 1 אמר כי "בחודש האחרון זה בער" (כלומר הצורך להביא לסיום עבודת התובעת), שאל גיא "ואם מלכתחילה היית נותן לה את מכתב הפיטורים?, ולכך השיב הנתבע: "אני לא יודע אם היא הייתה, אז היא הייתה דורשת דברים נוספים. כי היא ביקשה ממני דברים נוספים במקביל". מדברים אלה מתחזקת מסקנתנו כי מכתב הפיטורים שיקף רצון ברור של הנתבע 1 להביא לסיום עבודת התובעת, אך הוא נמנע מלפטר את התובעת מתוך רצון להגיע לסיום מוסכם של עבודתה תוך צמצום גובה התשלומים שיצטרך לשאת בהם עקב סיום העבודה. ניתן להקיש לעניין זה מהוראות חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 בעניין תוצאת חוזה שנכרת כתוצאה מכפייה. סעיף 17 לחוק החוזים קובע כי חוזה שנכרת כתוצאה מכפייה ניתן לביטול, אך אין הוא בטל מעיקרו. לצורך שכלולו של ביטול החוזה, נדרשת הודעת ביטול של הצד התמים לצד "הכופה", תוך זמן סביר (סעיף 20 לחוק, וכן ע"א 5806/02 ארביב נ. קרני, פ"ד נח (5) 193, סעיף 9 לפסק הדין). כלומר, כפייה כשלעצמה, אינה מבטלת את תוקפו המשפטי של החוזה כחוזה, אלא אך מקנה ברירת ביטול לצד שהסכים לחוזה עקב כפייה. אמנם, אקט של פיטורים אינו אקט חוזי אלא הוא אקט חד צדדי, ואולם בהתאם לסעיף 61(ב) לחוק החוזים, הוראות החוק חלות, ככל שהדבר מתאים לעניין ובשינויים המחויבים, על פעולות משפטיות שאינן בבחינת חוזה. לדענתו, "העניין מתאים", במובן זה שעצם כפיית פיטורים על מעביד אינה פוגמת בתוקף המשפטי של אותו אקט הפיטורים, אך היא מעניקה למעביד ברירה לבטל את הפיטורים. הנתבעים לא טענו כי מכתבו של הנתבע 1 לתובעת מיום 16.10.07 הוא בגדר "ביטול" של פיטורים, אלא הם טענו שמכלול ההתנהגויות של התובעת מעלה כי היא זו שהתפטרה. טענה זו אינה מקובלת עלינו. התובעת לא נתנה לנתבעים הודעה בדבר כוונתה לסיים את עבודתה אצלם. היא לא עזבה את מקום העבודה עד אשר ניתן לה מכתב פיטורים, והיא גילתה דעתה שבדעתה שלא לעזוב את העבודה אלא אם כן תקבל מכתב פיטורים. התנהגות זו אינה בגדר התפטרות, אם כי היא משליכה על זכאות התובעת לפיצויי פיטורים בהיותה בגדר עבירת משמעת חמורה. ואכן, מכתבו של הנתבע 1 לתובעת אינו בגדר ביטול של מכתב הפיטורים שהוצא ממנו בכפייה, אלא הוא בגדר ניסיון של מעביד לטעון כי מעשה שהעובד עשה הוא בגדר התפטרות. בהתאם לפסיקה שהבאנו לעיל, אין כל משמעות לאמירות מעין אלה. לאור כלל האמור לעיל, אנו קובעים כי התובעת פוטרה. עם זאת, החלטנו בהתאם לסמכותנו לפי סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים, להפחית 25% מפיצויי הפיטורים שנפסוק לתובעת בגין הפרת המשמעת החמורה שהתבטאה בהתנהגותה של התובעת כאמור לעיל. שיעור ההפחתה נקבע בהתחשב בכך שהתובעת עבדה תקופה של שנתיים שברובה היו הנתבעים שבעי רצון מעבודת התובעת (סעיף 6 לתצהיר הנתבעת 2). כמו כן, החלטנו, בהתאם לסמכותנו לפי סעיף 10 לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א-2001, לשלול מהתובעת את ההודעה המוקדמת, שכן אין זה סביר לדרוש מהנתבעים להעסיק את התובעת בתקופת ההודעה המוקדמת לפיטורים בהתחשב באופן בו היא כפתה על הנתבעים לפטר אותה. נציין כי אנו ערים לכך שהנתבעים לא העלו טענה חילופית לפיה גם אם תידחה טענתם כי התובעת התפטרה, כי אז פיטוריה היו בנסיבות המצדיקות שלילה או הפחתה של פיצויי פיטורים, אך איננו רואים לזקוף נגדם אי העלאת טענה זו משום שפסיקת פיצויי פיטורים מלאים לתובעת אינה צודקת בנסיבות העניין. משכורתה של התובעת לצורך פיצויי פיטורים היתה 4,300 ₪. הסכום המצוין כ"משכורת" בתלושי השכר האחרונים של התובעת הוא 4,600 ₪, אך אין מחלוקת כי 300 ₪ מסכום זה שולמו כדמי נסיעות. מסקנה זו גם נתמכת במוצג ת/3. בהתאם לכך, סכום פיצויי הפיטורים המלא (100%) לו זכאית התובעת, בהתחשב בתקופת עבודתה הוא 8,600 ₪. נפסוק לתובעת 75% מסכום זה בסך 6,450 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 12.10.07 ועד לתשלום בפועל. לאור האמור לעיל, אף אין כל בסיס לתביעת התובעת לפיצוי בעד עגמת נפש וגרימת בושה וצער לתובעת אגב מעשה הפיטורים. בנסיבות שנוצרו, לא נפל כל פגם בהחלטת הנתבע 1 להזמין שוטרים לצורך כפיית עזיבתה של התובעת את הגן, וככל שנגרמה לתובעת בושה בשל כך, היא נובעת מהתנהגותה ולא מהתנהגות הנתבעים. התביעה לגמול בעד עבודה בשעות נוספות התובעת תובעת סך 1,912.50 ₪ בגין עבודה בשעות נוספות. התובעת ביססה את טענתה כי עבדה בשעות נוספות על טבלה שהיא צירפה לתצהירה בו פירטה את התאריכים בהם עבדה לטענתה בשעות נוספות, את מספר השעות הנוספות שעבדה, ובטור "פרטים" פירטה את הסיבה לעבודתה בשעות נוספות. רובם של המקרים בהם עבדה בשעות נוספות לטענתה היו לרגל מסיבות שנערכו בגן מחוץ לשעות העבודה או אסיפות הורים. התובעת אישרה בעדותה כי הטבלה שצורפה לתצהירה אינו מהווה רישום בזמן אמת של שעות נוספות שעבדה. לטענתה, היא הכינה טבלה זה לצורך המשפט על ידי העתקת הנתונים בו ביומן. תחילה אמרה התובעת כי "היומן בבית" ומיד לאחר מכן הוסיפה "לא שמרתי אותו" (פרוטוקול דיון מיום 25.2.10, עמ' 42). לאחר מכן, לשאלת בית הדין טענה כי היא לא זוכרת אם היומן בבית (עמ' 43). לשאלה אם כאשר היא ערכה את תצהירה היא לא התבקשה להביא את היומנים כדי להראות לבית הדין, השיבה בשלילה. די לנו בעדות זו של התובעת כדי לקבוע שאיננו נותנים כל אמון בטענת התובעת כי השעות שפורטו בטבלה שצורפה לתצהירה היו שעות נוספות בהן עבדה, ואנו קובעים כי אין כל ערך ראייתי לטבלה זו. איננו מאמינים לתובעת כי עורך דינה לא דרש ממנה להציג את הרישומים המקוריים לביצוע שעות נוספות, וההסבר הסביר בעינינו לאי הימצאותם של רישומי היומן הנטענים בעת עריכת התצהיר הוא שהם לא היו בנמצא כלל. די בכך כדי לדחות את תביעת התובעת לשעות נוספות, ואולם מעבר לצריך נציין שמקובלת עלינו גרסת הנתבעים לפיה בימים בהם התקיימו מסיבות בגן הן התקיימו בשעות אחר הצהריים. באותו יום הסתיים יום הלימודים בשעה מוקדמת מן הרגיל, כך שהיתה הפסקה בין שעות עבודתה של התובעת ביום כזה, וממילא אין למנות את כל השעות משעת הגעת התובעת לגן בבוקר ועד לסיום המסיבה כשעות עבודה. לאור האמור לעיל, תביעת התובעת לגמול עבודה בשעות נוספות נדחית. התביעה שכנגד משקבענו כי התובעת פוטרה, ממילא אין בסיס לתביעת הנתבעים לפיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת להתפטרות. נותר לנו לדון בתביעת הנתבעים להשבת דמי נסיעות בגין העדר זכאותה של התובעת לדמי נסיעות נוכח מגוריה במושב עמינדב. בעת קבלתה לעבודה, מסרה התובעת לנתבעים כי היא גרה במושב נתיב הגדוד בבקעת הירדן. בשכרה החודשי של התובעת נכלל רכיב דמי נסיעות בסך 300 ₪. התובעת הגישה תביעה למוסד לביטוח לאומי בה טענה כי אירעה לה פגיעה בעבודה ביום 3.3.07. בטופס בל/250 שהתובעת הגישה למוסד לביטוח לאומי, שנערך על ידה ביום 3.5.07, ציינה התובעת כי כתובת מגוריה היא "מושב עמינדב 29". הנתבעים חתמו על הטופס לבקשת התובעת. הנתבעים טוענים כי בפועל, התובעת הטעתה אותם בכך שטענה בפניהם כי היא גרה בבקעת הירדן בעוד שבפועל היא גרה בעמינדב, ולכן דמי הנסיעות ששולמו לה לא הגיעו לה. הנתבעת טענה כי היא אכן התגוררה בבקעת הירדן ואולם לעיתים היתה לנה אצל אחיה בעמינדב, במיוחד לאחר פטירת שני קרובי משפחה ולאחר תאונת העבודה שקרתה לה. לטענתה, הדבר היה ידוע לנתבעים שלעיתים היא גרה בעמינדב וההסכמה על תשלום דמי נסיעות לא הושפעה מכך. במחלוקת זו אנו מעדיפים את גרסת התובעת. טענת הנתבעים כי הוטעו בעניין דמי הנסיעות ששולמו על ידם לתובעת אינה מקובלת עלינו. הנתבעים טענו כי "גילו" את דבר מגוריה של התובעת במושב עמינדב לאחר שהציגה להם בחודש 5/07 טופס בל/250 לחתימתם בו רשמה כי כתובתה היא במושב עמינדב. למרות זאת, הנתבעים לא טענו כלפי התובעת כי מן הדין להפחית משכרה סך 300 ₪ בגין דמי נסיעות שאינם מגיעים לה והמשיכו לשלם לה משכורת כוללת בסך 4,600 ₪. בכך יש תימוכין לגרסת התובעת. לאור האמור לעיל, אנו דוחים את התביעה שכנגד. סוף דבר התביעה מתקבלת חלקית. הנתבעים ישלמו לתובעת פיצויי פיטורים בסך 6,450 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 12.10.07 ועד לתשלום בפועל. התביעה שכנגד נדחית. תביעת התובעת הוגשה בעילות שנזנחו על ידה לאחר שלב ההוכחות. בנסיבות אלה, על אף זכייתה החלקית בתביעתה, וגם לנוכח התנהגותה בפרשה, איננו רואים לפסוק לתובעת הוצאות, לרבות בעניין עלות חוות הדעת של המומחה מטעמה. ערעור על פסק דין זה הינו בזכות. הודעת ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לצדדים. קטיניםסייעות (גן ילדים)פיטוריםגן ילדים / פעוטון / משפחתון