קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצוי על הפחתת היקף משרה של מורה: 1. בתובענה זו עותר התובע, בין השאר, לחייב את הנתבעת לפצות אותו בשל כך שחלק ממשרתו כמורה וכיועץ חינוכי (בהיקף של 6 שעות שבועיות) - נשלל ממנו החל משנת הלימודים תשס"ו. אותה שלילה היתה, לטענת התובע, בכך שכאשר שב התובע לעבודה משנת שבתון, שהיתה בשנה"ל תשס"ה - לא אפשרו לו לחזור לחלק המשרה שבו הוא שימש 6 שעות בבית הספר בבענה. הנתבעת, בכתב הגנתה, הכחישה את זכאותו של התובע לקבל פיצוי, בטענה שהתובע היה זה שויתר על אותו חלק ממשרתו. הויתור היה, לטענת הנתבעת, בכך שהתובע פשוט לא התייצב לעבודתו בבית הספר בבענה, עם תחילת שנה"ל תשס"ו. לטענת הנתבעת, התובע פנה לנתבעת לראשונה בענין שיבוצו בבית הספר בבענה, רק בנובמבר 2006, כלומר - לפחות חודשיים לאחר תחילת שנת הלימודים שלאחר מכן (תשס"ז). 2. בעת הדיון המוקדם, התברר כי גרסתו של התובע היא שמנהל בית הספר בבענה אמר לו במפורש שלא יגיע לעבודתו שם. לעומת זאת, גרסת הנתבעת היתה כי התובע - כאמור - לא חזר לעבודה באותו בית ספר, בלא שנאמר לו לא לעשות זאת. מהודעה שהוגשה על ידי הנתבעת לאחר הדיון המוקדם, בהתאם להחלטה שניתנה בו, התברר כי לפי גרסת הנתבעת, היא יזמה את העברתו של התובע לבית ספר אחר, במקום זה שבבענה, התובע הסכים להיות מועבר, אך בסופו של דבר הוא לא הועבר כך שהיה עליו להתייצב בבית הספר, אך הוא לא התייצב ולא יצר קשר עם בית הספר להסביר את פשר היעדרותו. למרות שהתובע לא התייצב, הנתבעת לא ניסתה לברר עמו את פשר העדרותו. 3. כבר כאן ניתן להעיר שיש דבר מה תמוה בגרסת הנתבעת, באשר קשה להניח שמעביד סביר לא יברר עם העובד שלו את פשר העדרותו מהעבודה. תמיהה זו מתחזקת נוכח העובדה שלא נותק הקשר בין הצדדים, אלא התובע המשיך לעבוד אצל הנתבעת במקומות אחרים. מהעדויות ששמענו, כפי שעוד נציין בהמשך פסק דין זה, התברר כי התמיהה היתה במקומה, שכן התברר שהנתבעת אכן לא היתה מעוניינת בעבודתו של התובע בבית הספר בבענה, כך שאי-התייצבותו שם, היתה נוחה לה. (למעשה, התברר כי אכן נאמר לתובע במפורש שלא יתייצב לעבודה בבית הספר בבענה, כפי שהתובע גרס מלכתחילה). בנסיבות אלה, אנו סבורים שיש לראות בחומרה את נסיונה של הנתבעת להפוך את הדברים ולבאו דווקא עם התובע בטרוניה על כך שהוא, כביכול, "נעדר" מהעבודה בלא להסביר זאת. מעביד שמודיע לעובד שלא להתייצב באחד ממקומות העבודה, אינו אמור להישמע בטענה שהעובד, כביכול, נעדר מהעבודה וויתר עליה. אך נשאיר דברים אלה למקומם - לאחר קביעת העובדות בתובענה. 4. הדיון בתובענה לא התקדם בקצב רצוי. ישיבת ההוכחות נקבעה מלכתחילה למועד רחוק (שאף נדחה לזמן קצר לאחר מכן) בשל הימצאותו של התובע בחו"ל. ישיבה זו לא התקיימה במועדה, בשל שביתת הפרקליטים שהיתה באותה עת. לאחר מכן, נקבעה ישיבה נוספת, למועד שבו התובע היה בישראל, אך זו לא התקיימה מאחר שהיה נראה כי הצדדים קרובים מאד להגיע לפשרה כספית (הם אף ביקשו כי הצעת הפשרה תירשם בפרוטוקול). למרבה הצער, הפשרה שהוצעה לא התקבלה, ולא הושגה כל הסכמה אחרת, כך שבסופו של דבר שמענו את העדויות. לאחר שמיעת העדויות התברר כי אמור היה להיות מסמך שהגשתו היתה יכולה לסייע בפתרון חלק מהמחלוקת (מסמך בדבר שיבוץ המורים בבית הספר בבענה). ב"כ הצדדים הסכימו שמסמך זה יוגש לאחר הישיבה, אך לאחר מכן, הודיעה הנתבעת כי אין מסמך כזה. לפיכך, ניתנה לצדדים ההזדמנות להשלים את טיעוניהם, וכעת ניתן פסק דין זה. אלה העובדות 5. התובע הוא מורה ויועץ חינוכי. התובע הועסק על ידי הנתבעת בתפקידים אלה, לפחות מאז שנת הלימודים תשנ"ח, בהיקפי משרה משתנים. 6. התובע עבד במקביל לכך גם אצל מעבידים נוספים. לפחות בחלק משנות העבודה היקף המשרה הכולל של התובע עלה על 140%, דבר המנוגד לנהלי הנתבעת. עם זאת, הנתבעת לא פעלה כנגד התובע במאומה בשל הפרה זו של הנהלים (אף שגם המוסדות האחרים שבהם התובע לימד הם כאלה שבפיקוח של הנתבעת והמפקחת מטעם הנתבעת היתה מודעת להיקפי המשרה של התובע). אין אנו רואים ענין זה כחלק מהנושאים שעלינו לדון בהם בפסק דין זה. התובענה שבפנינו, נוגעת - כאמור - להפסקת העסקת התובע בחלק המשרה שבו הוא הועסק בבית הספר בבענה, ואין חולק כי אילו הדברים היו מתנהלים כשורה, היה התובע אמור לעבוד בבית הספר בבענה עם תחילת שנת הלימודים תשס"ו, כך שממילא גם לפי הנתבעת, התובע היה אמור לעבוד באותה חלקיות משרה גם בשנה"ל תשס"ו, בלא קשר להפרת הנהלים הנטענת על ידי הנתבעת. 7. החל משנה"ל תשנ"ח עבד התובע אצל הנתבעת כיועץ חינוכי, בין השאר, בבית הספר בבענה (בחטיבת הביניים). מנהל בית הספר באותה עת, מר חסן תיתי, היה מרוצה מעבודתו של התובע, וסבר כי גם ההורים והתלמידים מרוצים ממנו. 8. לפי עדותה של המפקחת על הייעוץ החינוכי במחוז הצפון של משרד החינוך, גב' היאם טנוס, שבענין זה מקובלת עלינו, אין אצל הנתבעת תקנים ליועצים חינוכיים בבתי ספר יסודיים. לדבריה, הסיבה לכך היא שמדובר בתפקיד "חדש", תפקיד שהוא "רק" בן 40 שנה. ייתכן שבשל כך - טרם הפנימו במשרד החינוך שיש צורך לקבוע תקנים ליועצים חינוכיים. למרות שאין תקנים ליועצים חינוכיים, יש - כנראה - רצון להעסיק יועצים חינוכיים בבתי ספר יסודיים. לפיכך, הנוהג הוא שיועצים חינוכיים מועסקים בבתי ספר יסודיים אך שליש ממשרותיהם - הם מקדישים להוראה. לפיכך, היקף המשרות שלהם מחושב כמו של מורים. גב' טנוס מפקחת על עבודת היועצים החינוכיים רק בתחום הייעוץ החינוכי, ולא בתחום ההוראה. 9. בשנה"ל תשס"ד, עבד התובע אצל הנתבעת בהיקף משרה בשיעור 96%. 16 שעות שבועיות הועסק התובע בבית הספר "פרייר" בנצרת ועוד 6 שעות שבועיות הועסק התובע בחטיבת הביניים בבענה. מנהל חטיבת הביניים בבענה באותה שנה, כבר לא היה מר תיתי, שכזכור היה מרוצה מעבודתו של התובע. במקומו של מר תיתי היה מר אחמד בדראן. מנהל בית הספר המקיף בבענה (שכלל הן את חטיבת הביניים שבה הועסק התובע והן את התיכון), היה מר מוחמד ח'ליל. מר בדראן לא היה מרוצה מעבודתו של התובע. כפי הנראה, הגיעו אליו תלונות מהורים על טיב עבודת התובע. הוא יידע על כך את מר ח'ליל (מנהל ביה"ס המקיף) וגם את גב' טנוס (המפקחת על היועצים). טיב התלונות על עבודתו של התובע, מהותן ומידת הממשות שבהן - לא הובררו לנו. מה שהוברר לנו הוא שבמהלך שנת הלימודים תשס"ד, הגיעו הממונים על התובע בביה"ס בבענה (ובהם; גב' טנוס, מר ח'ליל ומר בדראן), למסקנה שהתובע אינו ממלא את תפקידו כראוי בביה"ס בבענה, וכי יש הורים שאיימו לרגום אותו באבנים אם הוא ימשיך ללמד שם. 10. מסקנה זו של הממונים על התובע - לא הובאה לידיעתו. הנתבעת לא פעלה לבחון עם התובע את התלונות שלטענת הממונים עליו הגיעו בקשר לעבודתו, הוא לא עומת עם הטענות כנגדו, ולא היתה לו דרך להגיב על כך, או אף לדעת בבירור כי חל שינוי באופן ההערכה של עבודתו. 11. בשנת הלימודים תשס"ה שהה התובע בשנת שבתון. כפי הנראה - כל הממונים על התובע בענין עבודתו בחטיבת הביניים בבענה (גב' טנוס, מר ח'ליל ומר בדראן) היו מרוצים מכך. 12. ביום 21/3/05, במהלך שנת השבתוו, פעל התובע בהתאם לנהלי הנתבעת, והודיע על כוונתו לשוב לעבוד החל מיום 1/9/05, עם תחילת שנת הלימודים תשס"ו. ההודעה נמסרה על ידי טופס שהוכן לשם כך על ידי הנתבעת, ושהתובע מילא אותו. התובע ציין בטופס כי בטרם השבתון הוא עבד הן בביה"ס פרייר והן בבית הספר בבענה. 13. ביום 10/4/05, הודיעה הנתבעת במכתב לתובע כי היא מאשרת את קבלת הודעתו בענין שובו של התובע לעבודה בשנה"ל תשס"ו. במכתב נאמר, בין השאר, כך: "הרינו מתכבדים לאשר קבלת הודעתך בדבר שובך לעבודה בשנת הלימודים תשס"ו. בחודשים יולי-אוגוסט נודיעך בדבר שיבוצך בעבודה לקראת שנת הלימודים הבאה, אם לא תקבל/י הודעה כלשהי עד ה-15.8.05, נבקשך לפנות אלינו בכתב או טלפונית.". 14. גב' טנוס, ששמעה ממר ח'ליל דברים בקשר לאיומיהם של הורים לרגום את התובע באבנים אם הוא יחזור לעבודתו בבענה, לא רצתה שהוא יחזור לעבודה זו (אם כי לא הפריע לה שהוא ישוב לעבוד בבענה כמורה שאינו יועץ חינוכי). גם מר ח'ליל ומר בדראן לא רצו בשובו של התובע לעבודה שם. עם זאת, כאמור, הם לא הודיעו לפני כן לתובע כי יש תלונות כנגד עבודתו וכי לא רוצים אותו בעבודה בבענה. לפיכך, ברור שלא היה ניתן פשוט למנוע את הגעתו מטעמים פדגוגיים כלשהם (גם לא התקיימו בעניינו של התובע הליכים פדגוגיים להפסקת העסקתו בבענה). ברור שנוכח דברים אלה - ראו הממונים על התובע את עצמם בבעיה. הפתרון שנמצא אצל הנתבעת, היה בהזמנת התובע לשימוע בטרם "העברה יזומה" על ידי הנתבעת, בטענה של צמצומים. פתרון שאולי היה יכול להיות יעיל, אך היה רחוק מהאמת, שכן לא היו צמצומים שהצדיקו זאת. 15. מכל מקום, התובע הוזמן לישיבת שימוע, שהתקיימה ביום 27/6/05, בפני המפקח ד"ר חמד טרבייה. התובע התייצב לישיבה. בפרוטוקול ישיבת השימוע נכתב - בין השאר - כך: "להלן סיכום שיחה עם המועמד/ת להעבירה היזומה ... הבאתי לידיעתו של המורה שבכוונתי להעבירו/ה בהעברה יזומה לבי"ס אחר בטווח נסיעה ממקום מגוריו/ה עקב (לפרט): העברה יזומה בהסכמה עקב צמצום תקן תגובת המורה: מסכים". [הדברים שצוטטו בגופן של כתב יד נכתבו על הטופס בכתב יד]. אכן, התובע אינו חולק על כך שהוא הסכים להיות מועבר לבית ספר אחר, לאחר שנאמר לו שיש כוונה להעביר אותו, בהעברה יזומה, בשל הטענה (המופרכת) של צמצום תקן. 16. ביום 28/6/05, שלחה הנתבעת מכתב לתובע בעקבות אותה ישיבת שימוע. כך, בין השאר, נכתב בו: "הנדון: העברה יזומה לקראת שנה"ל תשס"ו ממוסד מקיף בענה הרינו להודיעך כי עקב סגירת כיתה במוסד החינוכי בו הינך מועסק/ת, תועבר/י למוסד חינוכי אחר. אם לא תקבל/י הודעה על שיבוצך כאמור לעיל, עליך לחזור למקום עבודתך הקודם. ...". 17. מעבר לכך, התובע לא קיבל הודעה בדבר בית הספר שאליו הוא הועבר מחטיבת הביניים בבענה. לפיכך, היה התובע אמור להתחיל ללמד בבית הספר בבענה, עם תחילת שנת הלימודים תשס"ו. עם זאת, כזכור, הממונים על התובע בביה"ס בבענה, לא היו מעוניינים שהתובע יחזור לשם. 18. כדי להשיג את המטרה, שהתובע לא ישוב ללמד בבית הספר בבענה, הודיע לתובע מר בדראן (מנהל חטיבת הביניים) בשיחת טלפון, סמוך לפני תחילת שנת הלימודים, שלא יגיע לעבוד בבענה. גם בשיחת טלפון זו, לא ציין מר בדראן בפני התובע כי הסיבה לכך היא אי-רצונם של הממונים על התובע בחזרתו, אלא אמר לו כי משרתו נתפסה על ידי יועצת חינוכית אחרת, שהועברה לשם מעכו. קביעת העובדות האמורות בסעיף זה נעשתה על ידינו תוך אימוץ גרסת התובע. אין לנו, בענין זה גרסה נוגדת מטעם הנתבעת. בענין זה נעיר כי הנתבעת הגישה תחילה תצהיר אחד של מר בדראן, אך בישיבה הראשונה שנועדה להוכחות ולא התקיימה, הוסכם להחליף אותו בתצהיר אחר של מר בדראן. בתצהיר האחר של מר בדראן הוא הצהיר כי "לא זכור לו" שהוא דיבר עם התובע בענין שיבוצו בטרם פתיחת שנת הלימודים וכי הוא "הסיק" שהתובע ויתר על משרתו בבענה. אולם, גם תצהירו האחר של מר בדראן אינו חלק מחומר הראיות, באשר מר בדראן, שהיה בבית הדין ביום שמיעת העדויות, עזב את בית הדין בטרם העיד, והנתבעת ויתרה על תצהירו. יתרה מכך; גרסת התובע בענין זה מתקבלת על ידינו לא רק בשל העובדה שאין בפנינו גרסה נוגדת של מר בדראן, אלא גם מחמת העובדה שהיא סבירה ותואמת את הראיות האחרות, כמוסבר להלן: א. כזכור, הממונים על התובע בבית הספר בבענה, כולל גב' טנוס, לא היו מעוניינים בחזרתו לשם. זו הסיבה שבגינה תוכננה אותה "העברה יזומה", כביכול מטעמי צמצום. מאחר שאותה העברה יזומה לא מומשה (כלומר - התובע לא שובץ בכל בית ספר אחר במקום זה בבענה), היה התובע אמור לחזור לבית הספר בבענה. כדי למנוע זאת, מאחר שהדבר נראה כבלתי רצוי לממונים על התובע, סביר להניח שהם היו מעוניינים לנקוט פעולה כלשהי. הם לא נקטו פעולה אחרת, כך שהגיוני שהפעולה שננקטה היתה ההודעה הטלפונית לתובע - שלא להגיע. ב. כאמור כבר לעיל, הנתבעת טענה כי התובע פנה אליה בענין אי-שיבוצו בבית הספר בבענה, רק בחודש נובמבר 2006 (כלומר, כחודשיים לאחר תחילת שנת הלימודים שלאחר מכן, שנה"ל תשס"ז). טענה זו, הועלתה על ידי הנתבעת כדי לתמוך בעמדתה שהתובע פשוט "ויתר" על המשרה בבענה, שאליה הוא, כביכול, הפסיק להתייצב על דעת עצמו. התובע, לעומת זאת, טען כי הוא פנה לגורמים במשרד החינוך (וגם בהסתדרות המורים), מייד לאחר שהמנהל (מר בדראן) אמר לו שלא יגיע לבית הספר בבענה. אם אכן היה נמצא שהתובע לא עשה מאומה לאחר שלטענתו קיבל הודעה מאת מר בדראן שלא יגיע לבית הספר בבענה, היה הדבר מחזק מאד את הכחשת הנתבעת על כך שהיתה הודעה מעין זו של מר בדראן. אולם, חיזוק של ממש לגרסת התובע, נמצא דווקא בעדותה של המפקחת, גב' טנוס, שהעידה כך: "נכון שהוא התלונן על זה שהמנהל אמר לו בטלפון שאין לו מקום יותר בביה"ס. זה אני זוכרת שזה היה באוגוסט או ספטמבר.". מכאן שכבר באוגוסט או ספטמבר 2005 (סמוך לתחילת שנת הלימודים תשס"ו), התרעם התובע בפני גב' טנוס על כך שמר בדראן אמר לו ש"אין לו מקום" בבית הספר בבענה. כלומר, עדת הנתבעת, אחת מהממונים על התובע, מסכימה עם גרסת התובע על כך שהוא פנה לגורמים שונים (לפחות אליה) במשרד החינוך, סמוך לתחילת שנת הלימודים תשס"ו, והלין על דבריו של מר בדראן, שאמר לו שלא להגיע יותר לעבוד בבענה. ברור שעדות זו, מחזקת מאד את גרסת התובע לא רק על עצם פניותיו לגורמים במשרד החינוך, אלא גם על הדברים שבגינם הוא פנה - אותם דברים שנאמרו לו על ידי מר בדראן. ג. מאחר שאין חולק כי גב' טנוס שוחחה עם התובע סמוך לתחילת שנת הלימודים תשס"ו, הרי שאם לא היה ממש בגרסתו של התובע על הדברים שמר בדראן אמר לו, לא היה צריך להיות דבר יותר פשוט בשבילה מאשר להורות לו להתייצב בבית הספר בבענה (כפי שהנתבעת טוענת שהיא ציפתה, כביכול, שהתובע יעשה). אולם, גב' טנוס לא הורתה לתובע לעשות כך. הסיבה לכך היתה ברורה. היא ידעה שאכן מר בדראן ומר ח'ליל אינם מעוניינים בכך שהתובע יעבוד בבית הספר בבענה. גם ענין זה מתיישב היטב עם גרסת התובע על הדברים שנאמרו לו על ידי מר בדראן. בענין זה חשוב להבהיר כי אין אנו מקבלים את גרסתה של גב' טנוס, בסעיף 9 לתצהירה, על כך שכביכול היא הורתה לתובע להתייצב בתחילת שנת הלימודים בביה"ס בבענה לעבוד שם כמורה. אנו דוחים את הגרסה האמורה, מאחר שהיא אינה מתיישבת עם הדברים שגב' טנוס העידה בעל פה בקשר לזה. בעל פה, היא לא אמרה שהיא הורתה לתובע להגיע לבית הספר בבענה. כך, בין השאר, היא העידה: "אני זוכרת שהיה טלפון שדיברתי איתו ואמרתי לו שלא רוצים אותו בבענה. אמרתי לו שהמנהל אמר שאם הוא יגיע ירגמו אותו. ... אני לא יודעת מה אמרתי לו על זה שהוא אמר שלא רוצים אותו בכלל, אבל הוא קבוע במשרד, והמשרד חייב לסדר לו עבודה. ככה אמרתי לו. ...". אם גב' טנוס אמרה לתובע שהמנהל אמר שאם התובע יגיע לבית הספר בבענה - ירגמו אותו, הרי שאין הגיון בכך שהיא אמרה לו גם שהוא צריך להתייצב באותו בית ספר כדי לעבוד כמורה. מה שלפי עדותה היא אמרה לו זה שמשרד החינוך אמור לספק לו עבודה כמורה (ובכך היא צודקת, לדעתנו). אולם, היא לא אמרה לתובע שעליו להתייצב דווקא בבענה כמורה, שלא כנטען בתצהירה. התוצאה היא, כאמור, שקיבלנו את גרסת התובע, ואנו קובעים כי סמוך לפתיחת שנת הלימודים תשס"ו, אמר מר בדראן לתובע שלא יתייצב בבית הספר בבענה. זו הסיבה שבגללה התובע לא התייצב שם. 19. לאחר שמר בדראן הורה לתובע לא להתייצב בבית הספר בבענה, פנה התובע לברר היכן הוא יעבוד. כאמור לעיל, מעדותה של גב' טנוס למדנו כי הוא פנה גם אליה. גב' טנוס אמרה לו באותה שיחה שמבחינתה הוא יכול לעבוד כמורה בבענה, אך לא כיועץ. ברור שתשובה זו לא היתה יכולה לספק את התובע, מאחר שמנהל בית הספר, מר בדראן, הורה לו שלא להגיע לבית הספר כלל. הנתבעת לא שיבצה את התובע במשרה כלשהי בהוראה, וכדבריו, הוא אינו יכול לשבץ את עצמו. את דבריה של גב' טנוס ניתן להבין על רקע כלל הגישה שלה; היא רואה את עצמה (וכנראה בצדק), כאחראית רק על ענין הייעוץ החינוכי. כל דבר שאינו ייעוץ חינוכי, אלא "סתם" הוראה - אינו מעניין אותה. כך עלה באופן ברור מעדותה באופן כללי, וגם מהמשפט הבא: "אני מפקחת פדגוגית שממונה על הכשרת היועצים. מה שאכפת לי זה התפקיד שלהם בשעות הייעוץ.". 20. כפי הנראה, עוד לפני פנייתו של התובע לגב' טנוס בטלפון, הוא פנה למשרדים של מחוז הצפון במשרד החינוך, ושוחח שם עם גב' תריז נסיר, מגף כח אדם בהוראה במחוז הצפון במשרד החינוך. התובע ביקש ממנה לטפל בעניינו, והיא הבטיחה לעשות כך. לא ברור אם היא עשתה דבר מה (כפי הנראה, היא לא עשתה מאומה, מאחר שהנתבעת - כזכור - מתכחשת לעצם פנייתו של התובע אל משרד החינוך באוגוסט 2005). 21. התובע פנה גם להסתדרות המורים, ושם ביקשו ממנו להמתין עד אמצע ספטמבר 2005. התובע המתין עד ספטמבר 2005, ושוב פנה להסתדרות המורים. גם פניותיו של התובע להסתדרות המורים לא הועילו. 22. התוצאה היתה שבשנה"ל תשס"ו, הועסק התובע אצל הנתבעת רק בשעות העבודה בבית הספר "פרייר" בנצרת (16 ש"ש), ולא הועסק בחלק המשרה של 6 ש"ש נוספות כפי שהיה אמור להיות מועסק. היקף משרתו עקב כך הופחת מ-96% כפי שהיה לו טרם יציאתו לשבתון, ל-68%. 23. התובע המשיך לפנות אל הסתדרות המורים בעל פה במהלך שנה"ל תשס"ו. בסופו של דבר, הוא פנה אליהם בכתב, ביום 18/8/06. כפי הנראה בעקבות זאת, השיבה הנתבעת להסתדרות המורים, במכתבה של גב' דורית סעדה, מגף כ"א בהוראה במחוז הצפון של משרד החינוך, במכתב מיום 21/11/06. במכתב האמור, נטען כי התובע לא התייצב לעבודתו בביה"ס בבענה, אף שהיה עליו לעשות כך, וכי הוא גם לא פנה למשרד החינוך לשם ברירו ענין זה. טענות אלה, מבוססות על עובדות בלתי נכונות, כפי שצויין על ידינו לעיל. על סמך טענות אלה, נטען במכתב כי מאחר שהתובע פנה בענין זה "רק כעת", וכי לא אושרה לו חופשה על שעות המשרה שהיו לו בבענה, הרי שהנתבעת מחוייבת להמשך העסקתו של התובע רק בהיקף משרה של 69%. 24. בשנה"ל תשס"ז הועסק התובע על ידי הנתבעת בהיקף משרה של 69% בלבד. משנה"ל תשס"ח ועד שנה"ל תש"ע, הועסק התובע על ידי הנתבעת בהיקף משרה של 76% בכל שנה. בשנה"ל תשע"א - שהה התובע בשבתון. 25. בענין ההפרש הכספי בין מה שהתובע קיבל מהנתבעת בעת שעבד בהיקף משרה בשיעור 96% לבין מה שהוא קיבל מהנתבעת בעת שהוא עבד בהיקף משרה נמוך יותר, אנו מתקשים לקבוע עובדות, מאחר שלא הוגשו לנו די נתונים בענין זה. התובע הצהיר כי ההפרש בשכר (לא כולל בהפרשות לקרנות השונות ולא כולל תוספת אחוזית של 5%) היה בסך של 2,240 ₪ לחודש. הנתבעת לא הצהירה מאומה בענין זה, אך למרות שהנתבעת לא מסרה גרסה שונה, ברור לנו שלא ניתן לקבל את הצהרת התובע כפשוטה, שכן בחלק מהשנים הוא עבד בהיקף משרה של 76% ולא רק של 69%, ואין זה סביר שההפרש היה זהה בכל השנים. על כן, אנו נמנעים מלקבוע עובדה בענין ההפרש הכספי במשכורתו של התובע, ובסעדים שנפסוק לתובע להלן, נצהיר על המגיע לו, ואנו סמוכים ובטוחים שהנתבעת, אשר כל הנתונים מצויים בידיה, תוכל לעשות את התחשיבים הנדרשים. האם התובע זכאי לפיצוי על ההפסדים שנגרמו לו עקב הפחתת היקף המשרה שלו ? 26. לדעתנו, נוכח העובדות שאותן קבענו לעיל, לא יכול להיות ספק בכך שהנתבעת נהגה עם התובע שלא כדין. כאמור לעיל, אין חולק שאילו הדברים היו מתנהלים כשורה, היה התובע אמור לעבוד, גם לאחר השבתון (מתחילת שנה"ל תשס"ו), בהיקף משרה בשיעור של 96% כפי שהיה לפני השבתון (ראו את המוסכמה בענין זה, בשו' 19 לעמ' 3 לפרוטוקול הישיבה מיום 9/6/10). (בשל כך, כאמור, אין אנו רואים רלוונטיות לטענת הנתבעת על הפרת הנהלים בענין היקף משרה כולל העולה על 140%, נהלים שהנתבעת לא הקפידה לאכוף במשך שנים רבות, והעלאת הטענה בענין זה באה רק במסגרת ההגנה כנגד התביעה, טענה שאין אנו יכולים להתייחס ראליה כרלוונטית נוכח המוסכמה על כך שהיקף משרתו של התובע אצל הנתבעת היה אמור להמשיך להיות 96%). 27. מי שגרם לכך שלאחר השבתון התובע הועסק על ידי הנתבעת בהיקף משרה מופחת, היתה הנתבעת, אשר המניפולציה שנערכה אצלה - הביאה לכך שלא זו בלבד שהתובע לא שובץ לעבודה בחלק החסר ממשרתו (6 ש"ש), אלא שהנתבעת גם טענה כי התובע עצמו הוא, כביכול, זה שאשם בכך, בשל העובדה שכביכול - את מחדל אי-ההתייצבות בבית הספר בבענה, יש לזקוף לחובתו. טענה זו - רחוקה מהאמת. כפי שקבענו לעיל, הממונים על התובע (מר בדראן, מר ח'ליל וגב' טנוס) הגיעו למסקנה שאין הם רוצים בהמשך העסקת התובע בבית הספר בבענה (מבחינתה של גב' טנוס, הדבר התייחס רק לענין המשך עבודתו כיועץ שם, ולא להמשך עבודתו כמורה. ענייני ההוראה - אינם מעניינים אותה). ייתכן שהיו להם סיבות טובות לשאוף להפסקת עבודתו של התובע בבית הספר בבענה, ייתכן שלא. אין אנו יודעים זאת. מה שאנו יודעים הוא כי אותם ממונים על התובע, לא אמרו לתובע את דעתם בענין זה, בכל עת עד סמוך לתחילת שנה"ל תשס"ו, וכן - כי בשום שלב גם מאוחר יותר - לא הובאו בפני התובע הסיבות למסקנתם של הממונים עליו, ולא ניתנה לו ההזדמנות להגיב על כך. בשל אותה מסקנה של הממונים על התובע, שלא היה לה דבר וחצי דבר עם קיצוצים, הוזמן התובע לשימוע בטרם העברה יזומה בטענה של קיצוצים. התובע הסכים לאותה העברה יזומה, אך הנתבעת לא פעלה להעביר אותו, ולא הודיעה לו היכן הוא אמור להיות משובץ במקום בית הספר בבענה. משהתובע לא קיבל הודעה על העברה כלשהי, היה עליו - לכאורה - להתייצב בבית הספר בבענה, אלא שלפני תחילת שנת הלימודים, כאמור לעיל, הודיע לו מנהלו, מר בדראן, שלא יגיע לבית הספר. פניותיו של התובע הן אל המפקחת גב' טנוס והן אל גף כח אדם בהוראה במחוז הצפון - לא הועילו. הנתבעת לא דאגה למצוא לתובע שיבוץ אחר במקום אותן 6 שעות שבועיות שהוא הועסק בהן בבית הספר בבענה. אחר כל הדברים האלה, הנתבעת עוד הגדילה עשות, וטפלה על התובע את המחדל של אי-התייצבותו בבית הספר בבענה, כאילו הוא היה זה שמרצונו "ויתר" על חלק נכבד ממשרתו. 28. חשוב לנו להבהיר כי קביעותינו בדבר פעולות שאינן תקינות אצל הנתבעת באופן הטיפול בעניינו של התובע, מתייחסות לגורמים שהביאו להפסקת העסקתו של התובע בבית הספר בבענה, ולאלה שלא טיפלו בפניותיו לאחר מכן בענין זה. הדברים אינם מכוונים כנגד עד הנתבעת, מר ג'מאל כבישי, אשר נכנס לתפקידו רק ביום 1/8/10, ואשר בעדותו עורר בנו רושם רציני ומהימן. ברור לנו שמר כבישי עצמו ניזון מעובדות שנמסרו לו על ידי גורמים אחרים אצל הנתבעת, ומטבע הדברים - הוא קיבל אותן כפשוטן. 29. בפסק דינו בתיק ע"ע 279/09 רוזנברג - מדינת ישראל (פס"ד מיום 3/5/10), דן בית הדין הארצי לעבודה בפיטוריו של מורה שנעשו על בסיס עובדות בלתי נכונות. התובע שבפנינו, לא פוטר מעבודתו, ובכך שונה מצבו ממצבו של מי שעניינו נדון בע"ע 279/09 הנ"ל, אך כמו במקרה שנדון שם, גם ההחלטות שהתקבלו אצל הנתבעת בעניינו של התובע, התקבלו על בסיס עובדתי בלתי נכון. הציגו לתובע מצג שווא בדבר צמצום תקן. על סמך אותו מצג, קיבלו ממנו הסכמה להיות מועבר לבית ספר אחר. לאחר שקיבלו ממנו הסכמה כזו - לא עשו עמה מאומה; הוא לא הועבר לבית ספר אחר, וכדי שלא יחזור לבית הספר בבענה, הודיעו לא שלא יתייצב שם כי אין מקום בעבורו, וכי מקומו נתפס בידי עובדת אחרת. משפנה לנתבעת בבקשה לפתור את המצב - לא טיפלו בעניינו, ובהמשך - טענו כנגדו כי הוא היה זה שויתר על אותה משרה, בכך שלא התייצב. מדובר בתרבות של שקר. כך, בין השאר, אמר בית הדין הארצי לעבודה בע"ע 279/09 הנ"ל: "אי החוקיות במעשה פיטוריו של המערער היה נעוץ בעילת הפיטורים ובהנמקה שלא היו אמיתיים ונכונים. מדובר בהחלטה מאולצת התלושה מן המציאות ש'נתפרה' למערער לצורך התאמתה לקריטריונים שנקבעו, בלא שהיה לכך בסיס מספיק בנתוני האמת. מדובר בהחלטה שמשעה שהתקבלה, היא הונצחה מכח הבירוקרטיה והפכה חלוטה, מבלי שנבחנה או עמדה לביקורת על ידי הדרגים הממונים במשרד.". דבר דומה ארע בעניינו של התובע. כפי שצויין על ידינו לעיל, ייתכן שהיתה סיבה פדגוגית טובה שלא להמשיך להעסיק את התובע בבית הספר בבענה. אולם, בשל אופן התנהגותה של הנתבעת - אין אפשרות לבדוק זאת. במקום לפעול באופן שבו היה על הנתבעת לפעול במקרה שהיא סברה כי התובע אינו אמור להמשיך לעבוד בבית הספר בבענה, פעלה הנתבעת בדרכים עקלקלות, כדי להשיג את התוצאה האמורה, דרכים שהתבססו על "עובדות" שאינן עובדות. בהמשך פסק הדין בתיק ע"ע 279/09 הנ"ל, אמר בית הדין הארצי לעבודה דברים נוספים שיפים גם לעניינו של התובע בפנינו: "זוהי מציאות שגוף מינהלי ציבורי אסור שייקלע אליה. ... ... מכתב ההמלצה ... שימש בסיס 'עובדתי' להחלטות הדרגים הבכירים יותר במשרד. גורמים אלה קיבלו את האמור בו כמשקף נכונה את המציאות. אף שבדרך כלל הגורם הממונה יכול להסתמך על המלצתו של גורם 'השטח', לא התקיים במקרה זה כל מנגנון של בקרה על תהליך גיבוש ההמלצה. לא נשמעה דעת המנהל וגרוע מכך - לא הובאו לידיעתו של העובד הפרטים שנכללו במכתב ההמלצה על מנת לאפשר לו להתמודד עימם. ... ... אכן, נדמה שאין תיאור מדוייק יותר למה שקרה בעניינו של המערער מאשר 'כשל מערכתי'. היה כשל בתחילת הדרך, היה כשל בנסיון לחפות על הכשל הראשוני ובעיקר - כשל מערכתי בהעדר מנגנון בקרה מובנה או ביקורת על תהליך קבלת ההחלטות לשלביו השונים.". גם בעניינו של התובע היתה "עובדה" שנטענה כלפיו (על כך שהוא, כביכול, פשוט לא התייצב בתחילת שנה"ל תשס"ו בבית הספר בבענה), ו"עובדה" זו התקבלה כעובדה אמיתית על ידי כל הדרגים במשרד (כולל מר כבישי, שאנו בטוחים שהאמין כי העובדה נכונה), וכולל אנשי פרקליטות המחוז. ה"עובדה" בענין אי-ההתייצבות, אכן היתה נכונה, אך היא התעלמה מכך שהתובע לא התייצב בשל כך שנאמר לו שלא להתייצב. וציטוט אחרון מפסק הדין האמור, אשר גם הוא מתאים להפליא לעניינו של התובע: "עניין לנו בעובדים. עניין לנו בבני אדם. החלטות שיש לקבל בעניינו של עובד - קשות ומאולצות ככל שיהיו - חייבות להתקבל על בסיס נתוני אמת מבוססים. החלטות חייבות להתקבל תוך הקפדה על שקיפות ומתן הזדמנות של אמת לעובד להתמודד עימן. החלטות של גוף מורכב המטפל באלפי עובדים חייבות להיות מלוות גם במנגנון של פיקוח ובקרה על מנת לגלות חריגות ועיוותים ולעמוד על משמר הפרופורציות. למרבה הצער כל אלה לא התקיימו בעניינו של המערער.". גם בעניינו של התובע התקבלו החלטות שלא על בסיס נתונים אמיתיים. גם בעניינו של התובע לא הקפידו על שקיפות, לא נתנו לתובע הזדמנות להתמודד עם ההחלטות. גם בעניינו של התובע לא הופעל מנגנון בקרה לבחינת ההתייחסות הקודמת אליו. הסעדים לתובע 30. התובע עתר לסעדים הצהרתיים ולסעדים כספיים. בשל הקושי בקביעת הנתונים, נתייחס גם לסעדים הכספיים המבוקשים, במונחים הצהרתיים, כפי שיפורט להלן. 31. כדי להביא לתיקון העוול שנגרם לתובע בקיצוץ משרתו שלא כדין, נכון יהיה לחייב את הנתבעת לשלם לו פיצוי שישקף את ההפרש הכספי בין הסכום שהתובע השתכר מדי חודש מאז תחילת שנה"ל תשס"ו, לבין הסכום שהוא היה משתכר, אילו הוא היה ממשיך להיות מועסק בהיקף משרה בשיעור 96%. פיצוי זה אמור להיות מורכב גם מההפרשים בכל התוספות האחוזיות שבשכר ומההפרשים בסכומי ההפרשות לקרנות השונות שהנתבעת הפרישה להן סכומים על פי שכרו של התובע. כאמור לעיל, אין אנו יכולים לקבוע קביעות מדוייקות בדבר ההפרשים הכספיים הנובעים מכך, אך אנו סמוכים ובטוחים שמחשבי הנתבעת יצליחו בלא טרחה רבה של חשבי השכר של הנתבעת, להפיק את הנתונים הנכונים. 32. התוצאה מהאמור לעיל היא שאנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי כאמור להלן: א. בגין כל אחד מהחודשים שמתחילת שנה"ל תשס"ו (ספטמבר 2005) ועד סוף שנה"ל תש"ע (אוגוסט 2010), יהיה על הנתבעת לשלם לתובע סך השווה להפרש בין המשכורת שהתובע קיבל בפועל (כולל כל התוספות) לבין המשכורת שהוא היה אמור לקבל (כולל כל התוספות), אילו היה מועסק בהיקף משרה בשיעור 96%. ב. בגין כל אחד מהחודשים האמורים (ספטמבר 2005 עד אוגוסט 2010), יהיה על הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך השווה להפרש בין הסכומים שהופרשו על ידי הנתבעת (על חשבונה) לקופות הגמל השונות לבין הסכומים שהיה עליה להפריש אילו היה התובע מועסק בהיקף משרה בשיעור 96%. ג. כל אחד מהסכומים האמורים בס"ק א' ו-ב' לעיל, בגין כל אחד מהחודשים האמורים, יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום ה-1 בחודש שלאחר החודש הרלוונטי, ועד התשלום בפועל. 33. בנוסף לסעדים המתייחסים לפיצוי בשל הפסד הכנסות, עתר התובע לחייב את הנתבעת בפיצוי בסך 100,000 ₪, כפיצוי בשל הפרת חוזה. לדעתנו, אין מקום לחייב את הנתבעת בפיצוי מעין זה. הנתבעת אמנם לא פעלה כשורה, אך אם היא תפעל כאמור בסעיף 32 לעיל, היא תביא בכך לתיקון העוול הכספי שנגרם לתובע. את מורת הרוח שיש לחוש כלפי התנהגותה של הנתבעת, נבטא בפסיקת הוצאות המשפט. 34. לגבי העתיד - נכון לחייב את הנתבעת לשמור על היקף המשרה בשיעור 96%, אלא אם תהיה סיבה המאפשרת כדין הפחתת היקף משרה זה. מכל מקום, מוצהר בזה כי הטענה כלפי התובע בגין אי-התייצבותו לעבודה בבענה בתחילת שנה"ל תשס"ו, לא תוכל לשמש עילה להפחתת היקף המשרה. מאחר שהתובע לא הראה מדוע נכון לחייב את הנתבעת לשבץ אותו דווקא בתפקיד יועץ חינוכי ולא בתפקיד מורה, אין אנו נותנים צו הצהרתי ביחס לכך. התובע הוא יועץ חינוכי והוא מורה, והנתבעת אמורה לשבץ אותו לעבודה על פי נהליה. לסיכום 35. אנו מקבלים את התביעה ומחייבים את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי כמפורט בסעיף 32 לעיל. בנוסף, על הנתבעת לנהוג בעתיד עם משרתו של התובע כמוצהר בסעיף 34 לעיל (כלומר, היא לא תוכל להסתמך על טענתה בענין העדרותו של התובע מהעבודה בתחילת שנה"ל תשס"ו, כעילה להפחתת היקף המשרה). 36. על הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט (אגרת בית הדין), בסך 1,091 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 23/7/09 ועד התשלום בפועל. 37. על הנתבעת לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 17,400 ₪ (כולל מע"מ). סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 16/10/11, אם לא ישולם לפני כן. אין בכך כדי לפגוע בחיוביה של הנתבעת על פי ההחלטה מיום 19/12/10. 38. כל אחד מהצדדים זכאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מיום שפסק הדין יומצא לו. פיצוייםמשרהשינוי היקף משרה