קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצויי הלנת שכר 25% לעובד: 1. לפניי מספר תובענות לתשלום שכר עבודה ופיצויי הלנת שכר בגין החודשים שמאפריל 2008 ועד אוקטובר 2008 (כולל). 2. רקע: א. התובעים שבכותרת הם עובדיה של הנתבעת מס' 1 (להלן: "המועצה"), אשר הגישו ביום 30.11.08 מספר תביעות כנגד המועצה וכנגד הנתבע מס' 2 (להלן: "ראש המועצה") באופן אישי וזאת לטענתם בהיותו האחראי הישיר למצב אליו נקלעו ולפיו במשך כ - 6 חודשים לא קיבלו שכר עבודה. כמו כן, במסגרת כתבי התביעה הפנו התובעים כלפי נתבע מס' 3 (להלן: "משרד הפנים") אצבע מאשימה בהיותו הגוף המממן של המועצה, שהחליט להפסיק את המימון בשל מעשיו ומחדליו של ראש המועצה, החלטה שגררה את אי תשלום שכרם של העובדים במועד. ב. התובעים בכתב התביעה טענו כאמור כי מזה 6 חודשים שכרם אינו משולם וזאת חרף פניותיהם למועצה ולעומד בראשה. ג. ביום 12.1.09 הגישה המועצה כתב הגנה בו התייחסה בעיקר לעניין פיצויי ההלנה וציינה כי מצבה הכספי קשה, זאת בשל הירידה הדרמטית בתשלום ארנונה על ידי התושבים. המועצה הוסיפה כי נכון ליום 12.1.09 היא עומדת בפני חובות ידועים בהיקף של למעלה מ- 30 מיליון ₪ וכי תביעות רבות והליכי הוצל"פ מתנהלים כנגדה. המועצה הדגישה כי בשל המצב מעוכבות העברות הממשלה ומתקיימות בדיקות מטעם משרד הפנים באשר לתפקוד המועצה בנוסף לכך שכבר מונה לה חשב מלווה. ד. ביום 17.2.09 הגיש משרד הפנים כתב הגנה מטעמו בו התייחס לתביעה לפיצויי הלנת שכר, הזכיר את פסיקתו של בית הדין הארצי בעניין ע"ע 1242/04 עיריית לוד - אבלין דהן ואח' (פסק דין מיום 28.7.05), (להלן: "פסק הדין עיריית לוד") אך טען כי בשל מצבה הפיננסי של המועצה אין מקום לחייב אותה בתשלום פיצויי הלנה. משרד הפנים ציין כי מאחר וכיום הריבית החריגה מעבר למסגרת האשראי עומדת על כ - 11%, ובניגוד לעיריית לוד אשר התנהלה באורח בזבזני ובלתי תקין, הרי במקרה דנן מאז התגלה מצבה הקשה של המועצה ננקטו פעולות לצורך העמדתה על הרגליים לרבות מינוי חשב מלווה וועדת חקירה. משרד הפנים הוסיף כי העמדת שיעור פיצויי ההלנה על ריבית 10% (שנתי) מהשכר המולן תהיה סבירה ומידתית ותאזן בין הקשיים הכלכליים של המועצה ומאמצי הבראתה לבין תכלית פיצויי ההלנה אשר נועדה להרתעת מעסיקים מפני הלנת שכר והענשתם. משרד הפנים הדגיש כי לפסיקת פיצויי הלנת שכר יש משמעות תקדימית אשר ודאי תשליך על עשרות ועל מאות תביעות אחרות המתנהלות ברחבי הארץ כנגד רשויות מקומיות. לדידו של משרד הפנים, מצבן הנוכחי של הרשויות המקומיות מצדיק בחינה מחודשת באשר לגובה פיצויי ההלנה שיש להטיל עליהן, שכן הטלת פיצויי הלנת שכר בשיעור גבוה פוגעת במאמצי ההבראה של רשויות אלו. ה. לאחר שהוגשו כתבי הטענות מטעם הצדדים התקיימו מספר דיונים בפני כב' הרשמת שאמי (כתוארה דאז), בהם נעשו מספר ניסיונות להגיע להסכמה כוללת שיהיה בה כדי להביא את הסכסוך שבין העובדים למועצה לידי סיום באופן כולל וממצה. ברם לדאבוני, הניסיון להגיע להסדר כולל לא עלה יפה. ראוי להזכיר בעניין זה כי במסגרת ההתדיינויות שהיו בתיק, ניתן פסק דין חלקי על ידי כב' הרשמת שאמי ביום 26.3.09 המתייחס לתשלום שכר העובדים לחודשים מאוגוסט 2008 ועד אוקטובר 2008. ו. עם העברת התיקים לטיפולי בחודש דצמבר 2010 ומשלא הצליחו הצדדים להגיע להסכם כולל כאמור, ניתנה החלטה בה ציינתי כי בשים לב לכך שמדובר בתיקים שנפתחו בשנת 2008 ומאחר והתרשמתי שהמחלוקת שנותרה בתיקים אלה סבה סביב פיצויי הלנת השכר לא מצאתי מקום להורות על הגשת תצהירי עדות ראשית. ז. בדיון המוקדם שהתקיים ביום 18.1.11 הודיעו ב"כ הצדדים כי השכר נשוא התובענה אכן שולם במלואו וכי המחלוקת נוגעת לפיצויי ההלנה בלבד. ב"כ הצדדים אף הגיעו להסכמה לעניין מועדי התשלום של השכר בגין כל אחד מהחודשים ואף הסכימו לכך שהשכר המפורט בטבלאות שצורפו לכתב התביעה הוא שכר הנטו אשר שולם במועדים שלהלן: - שכר חודש אפריל 2008 שולם ביום 10.06.08. - שכר חודש מאי 2008 שולם ביום 01.10.08. -           שכר חודש יוני 2008 שולם ביום 01.01.09. -           שכר חודש יולי 2008 שולם ביום 02.03.09. -           שכר החודשים אוגוסט עד דצמבר שולם ביום 13.07.09 (למעט חודש ספטמבר). -           שכר חודש ספטמבר 2008 שולם ביום 23.12.09.   במהלך אותו דיון המליץ בית הדין לצדדים להסכים לפסיקת פיצויי הלנה בהתאם לפסק דין עיריית לוד. המועצה, לאחר ששמעה את דברי בית הדין, הסכימה וביקשה לחזור בה מהבקשה להזמנת עדים והשאירה לכל נתבע אחר לשקול את מי הוא מעוניין להזמין לישיבת ההוכחות. באי כוח התובעים הודיעו כי הם מברכים על החלטת המועצה אשר היה בה כדי לחסוך התדיינות מיותרת והוסיפו כי ככל שמשרד הפנים יביע את הסכמתו להמלצת בית הדין גם הם ישקלו קבלתה בחיוב. ח. בעקבות הסכמות באי כוח הצדדים כאמור נתבקש משרד הפנים להגיב לדברים שנאמרו על ידי באי כוח הצדדים. ביום 14.2.11 הוגשה הודעה מטעם משרד הפנים בה נטען כי בין החודשים נובמבר 2008 ועד יולי 2009 נקטו עובדי המועצה בשביתה, אשר במהלכה שולם להם שכר בסך של 560,000 ₪ בערך ופסיקת פיצויי הלנה תזכה את העובדים בסכומים נוספים על אלה שכבר שולמו להם ותזכה אותם בכספים אשר אינם מגיעים להם בהתאם לדין. משכך יש לקזז מכל סכום שיפסק את הסכומים ששולמו לתובעים ביתר ובניגוד לדין. מעבר לכך, משרד הפנים חזר על האמור בכתב ההגנה והפנה לשני פסקי דין שניתנו על ידי בית הדין הארצי בתיקים: ע"ע 437/03 מרכנתיל קופות גמל בע"מ - מועצה מקומית כפר כנא (פס"ד מיום 1.1.07) - (להלן: " פסק דין מרכנתיל") וכן לפסק הדין ע"ע 357/06 ק.ל.ע קרן השתלמות - מועצה מקומית פקיעין ( פס"ד מיום 9.6.09) - (להלן: "פסק דין ק.ל.ע") בהם חייב בית הדין את המועצות לשלם את קרן החוב בצירוף ריבית חשב כללי בלבד על אף שהתובעות עמדו על פסיקת פיצויי הלנה מלאים. משרד הפנים הודיע כי הוא מתנגד לפסיקת פיצויי הלנה בשיעור שנפסק בעיריית לוד וכי לדידו יש להעמיד את פיצויי ההלנה על שיעור הריבית החריגה במשק. ט. לאור האמור בהודעת משרד הפנים לא היה מנוס משמעית עדויות בתיק ואכן ביום 21.2.11 התקיימה ישיבת הוכחות בה העידו מטעם התובעים: גזבר המועצה מר חאתם זועבי (להלן: "הגזבר") אשר אינו נמנה על התובעים וכן יו"ר ועד העובדים מר זועבי עלי (להלן: "יו"ר ועד העובדים"). המועצה בחרה שלא לזמן עדים מטעמה ואילו משרד הפנים זימן את גב' אורלי שוורץ, ממונת הרשות מטעם משרד הפנים החל ממרץ 2009 (להלן: "גב' שוורץ"). 3. המסגרת הנורמטיבית: א. זכותו של עובד לקבל שכרו, במלואו ובמועדו, הוכרה כזכות חוקתית אשר זכתה להגנה מפורשת בחוק הגנת השכר התשי"ח-1958 (להלן: "חוק הגנת השכר"). על חשיבות תשלום השכר במועד, עמדה כבוד השופטת נילי ארד בפסק דין עיריית לוד עת ציינה כי: "תשלום השכר במועדו נועד לאפשר לעובד קיום מינימלי בכבוד. אדם ששכרו הולן הוא אדם שכבודו כאדם וכעובד נפגע. אי תשלום שכר לעובד במלואו ובמועדו, תוצאתו השבתת מקור פרנסתו ואילוצו להושיט יד לנדבת לבם של בני משפחה וחברים, ובמצוקתו כי רבה להידרש למלווים בריבית קצוצה". כדי להבטיח תשלום שכרו של העובד, במלוא שיעורו ובמועדו, קבע המחוקק בסעיף 17 לחוק הגנת השכר, סנקציה המוטלת על המעביד בגין הלנת שכרו של העובד, כאשר סנקציה זו נועדה לשרש את תופעת השכר המולן. סנקציה זו הוגדרה בפסיקה כ- "סנקציה דרקונית, כדור שלג, פיצויים IN TERROREM".   כנגד אותה "סנקציה דרקונית", העניק המחוקק לבית הדין את הסמכות להפחית את שיעור פיצויי ההלנה או לבטלם ע"י סעיף 18 לחוק הגנת השכר אשר קובע את התנאים המצדיקים את הפחתת פיצויי ההלנה או ביטולם. ב. אין מקום לחזור על הדברים כפי שפורטו באריכות בהלכת עיריית לוד שם סקר בית הדין הארצי באופן מקיף וממצה את הסוגיות העולות והנובעות מהעניין הנדון כאשר בסופו של דבר קבע כי יש להשית על העירייה שם פיצויי הלנת שכר בשיעור מופחת של 25%, שיחול על השכר המולן שאינו עולה על השכר הממוצע במשק, כאשר ייתרת השכר תישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק בלבד. במסגרת פסיקתו של פיצוי מופחת עמד בית הדין הארצי על שיקול הדעת שעליו להפעיל, ועל הצורך לבחון את תום ליבם של העובדים, תום ליבו של המעביד ואת הנסיבות האובייקטיביות אשר הביאו להלנת שכרם של העובדים, תוך התייחסות לפעולות אשר ננקטו על ידי המעביד על מנת להביא לתשלום שכרם של העובדים במועד. כמו כן, בית הדין נתן את דעתו לתכלית העומדת ביסוד הסנקציה, תוך איזון בינה לבין הפגיעה במעביד, באם יושתו עליו פיצויי הלנה. כמו כן ניתנה תשומת לב לפגיעה בעובדים והנזק שנגרם להם עקב הלנת שכרם. ג. בפסיקת בית הדין הארצי בעיריית לוד קבע הנשיא אדלר כי: "כל רשות והנסיבות שלה כך ששיעור פיצוי ההלנה בעניין זה אינו בהכרח תואם את הנסיבות של רשויות אחרות". באותו פסק דין חזר בית הדין הארצי ועמד על כך שיש להעניק לבתי הדין האזוריים מרחב שיקול דעת תוך התייחסות למכלול נסיבותיו של כל מקרה ומקרה. דברים אלה הוזכרו שוב בפסק הדין שניתן בתיק ע"ע 135/05 עיריית קרית מלאכי - שלום סבן (פסק דין מיום 19.1.06), שם כב' השופט פליטמן, אשר היה בדעת מיעוט, סבר כי בנסיבות העניין יש לפסוק פיצויי הלנה בשיעור של 25% עד גובה שכר המינימום ואילו חלק השכר המולן מעל לשכר המינימום יישא ריבית חשב עד לגובה השכר הממוצע במשק וחלק השכר העולה על השכר הממוצע במשק יישא ריבית והצמדה בלבד. כב' השופט פליטמן פירט באריכות מדוע יש לסטות מהלכת עיריית לוד, זאת לאחר שבחן את נסיבותיו של המקרה והצביע על התנהלות שונה של עיריית קרית מלאכי מזו של עיריית לוד. יחד עם זאת, בפסקי דין שניתנו מאוחר יותר על ידי בית הדין הארצי חזר בית הדין וציין כי קיימת מדיניות ברורה בפסיקה בנושא פיצויי הלנת שכר וכי קיים צורך שהעובדים יקבלו את שכרם בזמן ומשכך חזר ואימץ את הפסיקה בעניין עיריית לוד והעמיד את פיצויי ההלנה על שיעור של 25% עד השכר הממוצע במשק. [ראו פסק הדין בתיק ע"ע 82/07 ראס עאידה - עיריית קלנסואה ומדינת ישראל (פסק דין מיום 23.12.08)]. אם לא די בכך בתיק ע"ע 1089/04 סאוסן מחאמיד - מועצה מקומית בסמא (פסק דין מיום 27.3.06), חזר בית הדין הארצי ואימץ את פסיקתו בעניין עיריית לוד. מגמה זו אף הורחבה על תביעות הלנת השכר המוגשות כנגד מועצות דתיות וגופים נוספים אחרים (ראו ע"ע 59/08 המועצה הדתית בת ים - רפאל ברנז (פסק דין מיום 18.1.09), וכן ע"ע 417/03 עמרם הרוש - מועצת בתי העלמין בירושלים (פסק דין מיום 26.9.05)). 4. מן הכלל אל הפרט: א. במסגרת פסיקת פיצוי ההלנה במקרה דנן חשוב שקביעתו של בית הדין הארצי לעניין עיריית לוד תהיה נקודת המוצא תוך התייחסות לנסיבות המיוחדות של תיקים אלה ותוך מתן דגש להתנהלות המועצה אשר לטעמי אינה שונה בהרבה מהתנהלותה של עיריית לוד. מקובלת עליי עמדתו של משרד הפנים, אשר לפיה יש לבחון כל מקרה ומקרה לגופו, כמו שמקובלת עליי דעת המיעוט של כב' השופט יגאל פליטמן ככל שהיא מתייחסת לצורך בבחינתו של כל מקרה לגופו, כפי שפורטה בפסק הדין שניתן בעניינה של עיריית קרית מלאכי, אותה דעת מיעוט המבוססת גם היא על פסיקת בית הדין הארצי בעניין עיריית לוד. ב. מהעדויות שנשמעו בפניי ומחלופת המכתבים אשר צירפו התובעים לתיק בית הדין עולה תמונה עגומה המצביעה על שרשרת ארוכה של מחדלים שהחלו באי תשלום שכרם של העובדים בזמן בשל התנהלות בזבזנית ובלתי תקינה ועד לאיטיות בלתי מוסברת בהתנהלותו של משרד הפנים בכל הקשור לתשלום שכר העובדים בזמן. גזבר המועצה הסביר במהלך עדותו ארוכות על שהתרחש בתקופה הרלוונטית שעה שציין כי בתחילת סוף שנת 2007 התחילה "מלחמה ארגונית" בתוך המועצה בינו לבין ראש המועצה דאז. גזבר המועצה שהיה העד היחידי הבקיא בעובדות הרלוונטיות בתקופה הרלוונטית ושעדותו לא נסתרה הבהיר כי באמצע שנת 2007 חש שהמועצה הולכת ומתדרדרת וביקש להיערך לכך בהתאם, אלא שלגרסתו ראש המועצה לא עשה דבר ופניותיו למחוז במשרד הפנים לא הניבו פרי. להפך, הגזבר ננזף על כך שהוא מצטייר כגזבר כוחני. הגזבר הוסיף כי חרף זאת הוא המשיך לעדכן את משרד הפנים על המצב הבלתי נסבל ועל כך שהמועצה עומדת בפני קריסה והפנה להתכתבויות שהיו בינו לבין משרד הפנים. גזבר המועצה במהלך עדותו ציין כי ביקש עוד לפני הבחירות בשנת 2008 למנות למועצה חשב מלווה מה שנחשב "כבלתי מקובל", אך ההסבר של הגזבר לדרישה זו היה לא אחר מאשר הסכנה ההולכת ובאה. גזבר המועצה הדגיש כי משרד הפנים ידע על התנהלותה של המועצה וכי נערכו מספר ישיבות במשרד הפנים ואף מונתה ועדת חקירה ב - 1.12.08, כשאין חולק שמצבה של המועצה החל להתדרדר עוד הרבה קודם לכן. גזבר המועצה אישר כי בתקופה הרלוונטית לתובענות התנהלה המועצה בצורה לא תקינה וכי תגובתו של משרד הפנים הייתה איטית. מחלופת המכתבים אשר צורפו על ידי התובעים ומעדותו של הגזבר בפניי, עולה כי פניות היו בין השאר לשר הפנים ולגורמים נוספים אחרים ב "שלטון המרכזי" בקריאה שייטלו חלק פעיל לצורך תשלום שכרם של העובדים, אך לשווא. אומנם מצבה הכלכלי של המועצה היום הוא טוב מזה שהיה בתקופה הרלוונטית לתובענות והחל מינואר 2010 שכרם של העובדים משולם בזמן ואחוז גביית הארנונה עלה מ - 10% ל - 76% אך אין חולק כי מצבה עדיין קשה. כך מתנהל נגדה תיק איחוד העומד על 8 מיליון ₪ ואין ביכולתה לממן פעילויות מוניציפאליות. הגזבר פירט באריכות את הקיצוצים במענקי האיזון והבהיר כי מערכת כוח האדם אשר הוצגה בפני משרד הפנים כללה 80 עובדים אשר הועסקו על ידי חברות כוח אדם, שבניגוד לדרישתו של קצין המחוז דאז, מר גל מור, לפטר אותם, לא עשה ראש המועצה דבר. הגזבר הוסיף כי בתקופה הרלוונטית המועצה התנהלה בצורה לא מחמיאה, עובדים רבים עבדו ללא מכרז וללא נחיצות משרה, והועסקו רק בשל שיוכם המשפחתי. המועצה הגיעה לשלב שבו חברת החשמל ניתקה את החשמל מבניין המועצה. ג. מטעם משרד הפנים העידה גב' שוורץ, אשר לא הייתה בתקופה הרלוונטית ממונה על המועצה והתחילה ללוות אותה רק החל ממרץ 2009. גב' שוורץ הפנתה לדו"ח הסיכום של החשב המלווה של המועצה, רו"ח אבישי מהלא (להלן: "החשב המלווה"), אשר מונה לתפקידו כחשב מלווה של המועצה ביום 15.10.08 ועד שסיים את תפקידו ביום 31.12.09. בדו"ח זה סקר החשב המלווה את מצבה הפיננסי של המועצה וציין כי בתחילת כהונתו היה פיגור של 4 משכורות עקב שיתוק מוחלט ושעבוד של כל מקורות ההכנסה לחודשים רבים קדימה וכי בעקבות המענקים ששולמו (בעיקר מענק ועדות ממונות) הצליחה המועצה לשלם את שכר העובדים. גב' שוורץ הסבירה במהלך עדותה שכל סכום שהמועצה תצטרך לשלם יכביד על תוכנית ההבראה אשר תוגש למשרד הפנים, אך באותה נשימה הבהירה כי הסכום שייפסק על ידי בית הדין נלקח בחשבון בתזרים החובות של המועצה אם כי אין כספים מיותרים. גב' שוורץ לא שללה את האפשרות שהמדינה תבוא לקראת המועצה ותגדיל את סכום המענקים כדי שהיא תוכל להתגבר על הגירעון וציינה כי מאז כניסתו של מר מיכאל כהן לתפקיד יו"ר המועצה חל שיפור במצבה. ד. מהעדויות שנשמעו עולה בבירור כי בתקופה הרלוונטית לתובענות המועצה התנהלה בצורה בזבזנית, פניותיהם של גורמים שונים במועצה לתשלום שכרם של העובדים, לרבות של יו"ר ועד העובדים לא הועילו. משרד הפנים נקט מספר פעולות לצורך שיפור מצבה של המועצה אך באיחור וכל אלה לא הביאו לתשלום שכרם של העובדים בגין החודשים הרלוונטיים לתובענות, במועד. בעניין זה אין לי אלא לחזור על דברי בית הדין הארצי בפרשת עיריית לוד, שם צוין כי קשיי תקציב בגינם אין משולם שכר עובדים כמו גם קשיי תקציב הכרוכים בתשלום פיצוי הלנה אינם שקולים כנגד הפגיעה שנפגעו עובדי המועצה בגין הלנת שכרם. בעניין זה אצטט את דברי בית הדין הארצי אשר לפיהם: "אין נפקא מינה אם הסיבה לחדלות הפירעון אליה נקלעה העירייה נובעת מהתנהלותה הכושלת או אם הטעם לכך בצמצום תקציבי בפיקוח לקוי של המדינה. בין כך ובין כך, לא על כתפי העובדים יוטל נטל האשראי בגין חוב השכר שלא שולם במועדו.... יכולתו או אי יכולתו של החייב לשלם את החוב הפסוק אינם מהווים אמת מידה לחיובו בדין או לשיעורן". למעלה מן הצורך, אוסיף ואציין כי אומנם מעדותה של גב' שוורץ המועצה נוקטת צעדים להבראתה וכי ב - 1.4.11 אמורה להתחיל ביישומה של תוכנית הבראה אך מעדותו של הגזבר עולה שכל תשלום יכביד על המועצה וכי דין שקל אחד כדין 400,000 ₪, הואיל וקופתה של המועצה נכון להיום ריקה. מכל האמור לעיל עולה, כי חרף "המאמצים" מצבה של המועצה עדיין רעוע. 5. לסיכום: א. בנסיבות אלה ולאחר שבחנתי את מכלול השיקולים כפי שפורטו בפרשת עיריית לוד, הנני סבור כי המקרה דנן אינו שונה בהרבה מעיריית לוד באופן המצדיק סטייה ו/או קביעה שונה מזו שנקבעה בעניין עיריית לוד. בעניין זה הנני רואה לנכון לצטט את הדברים אשר נאמרו על ידי יו"ר ועד העובדים המתארים היטב את הנזק שנגרם לעובדים והמדברים בעד עצמם: "אני חושב שעברנו את התקופה הכי קשה. היה לנו עוול. אנחנו גם התרענו למשרד הפנים על השביתה ולפני השביתה. היה לנו המון התכתבויות עם משרד הפנים אבל לא קיבלנו תשובות. ההתעלמות הטוטאלית של משרד הפנים, לא מצאנו מי שייתן לנו תשובות. הפכנו להיות מוטרדים בכל מיני חובות. הגענו עד לרמה שאין לנו מה לאכול בבתים שלנו. עברנו את החגים בתקופה הכי קשה בעולם. עברנו את פתיחת שנת הלימודים והילדים של עובדי המועצה, לא היה להם כסף ולא יכולנו לקנות שום דבר. עד עכשיו אנחנו סובלים מתקופת ההלנה בשכרנו והכתם הזה יישאר לעוד תקופה ארוכה כי חלק רב מהעובדים הפכו להיות מוגבלים בבנק כך, שגם אם נקבל את השכר זה לא יפצה אותו. (ראו ע' 22 ש' 30 לפרוטוקול). ב. לאור האמור לעיל, משלא הוכח בפניי כי בתקופה הרלוונטית עשתה המועצה מאמצים להשיג תקציבים ו/או מקורות כספיים אחרים לצורך תשלום השכר בזמן, ומשלא הוכח כי נעשו על ידי המועצה המהלכים המתבקשים כדי להתייעל וכדי להביא לתשלום שכרם של העובדים בזמן ולנוכח התמונה העגומה בדבר התנהלות בזבזנית של המועצה בתקופה בה היו העובדים זקוקים לשכרם לשם פרנסתם ופרנסת משפחתם וזו נפגעה באופן שיש בו פגיעה בעובד כאדם ובשים לב למכלול השיקולים כאמור ואשר פורטו בפסיקת עיריית לוד, יש מקום לפסוק לעובדים פיצוי הלנה בשיעור מופחת של 25% (שנתי אפקטיבי), אשר יחול על השכר בגבולות תקרת השכר הממוצע במשק הידוע ביום ביצוע התשלום בפועל. יתרת השכר המולן, שהיא מעבר לשכר הממוצע במשק, תישא הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א - 1961. לעניין זה, השכר הקובע לצורך חישוב פיצויי הלנת השכר ו/או הפרשי הצמדה וריבית, כאמור לעיל, הוא השכר נטו, לאחר ניכוי הסכומים אשר ניכויים מותר על-פי דין (לרבות עבור מס הכנסה וביטוח לאומי).   כמו כן, השכר הקובע לצורך חישוב פיצוי הלנת שכר, כאמור, אינו כולל סכומים המהווים החזר הוצאות או זכויות סוציאליות (לרבות החזר הוצאות נסיעה, החזר הוצאות טלפון, דמי הבראה, קצובת ביגוד וכיוצ"ב).   פיצויי הלנת שכר יחולו מן המועד בו אמורה היתה הנתבעת לשלם את השכר של כל חודש מהחודשים נשוא התובענות, קרי: מיום 1 בחודש שלאחר החודש נשוא הפיצוי ושבו בוצעה העבודה ועד למועד תשלומו בפועל, כמפורט בסעיף 2(ז) לפסק הדין.   רכיבי השכר שאינם נושאים פיצוי הלנת שכר, יישאו הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה מהיום בו אמורה היתה הנתבעת לשלם את השכר בגין כל חודש ועד למועד בו שולם השכר בפועל, כמפורט לעיל.   הסכומים המגיעים לתובעים בין בגין פיצויי הלנת שכר ובין בגין הפרשי הצמדה וריבית, כמפורט לעיל, ישולמו כשהם משוערכים על פי חוק פסיקת ריבית והצמדה, נכון למועד התשלום בפועל. הסכומים המגיעים לתובעים בגין פיצויי הלנת שכר ו/או בגין הפרשי הצמדה וריבית, בהתאם לאמור לעיל, יחושבו ע"י הנתבעת תוך 15 ימים מיום קבלת פסק הדין. התחשיב יישלח ישירות אל באי כח התובעים, ותינתן להם אפשרות לבדוק אותו ולהשיג על האמור בו.   אם לא תהיה התנגדות מטעם התובעים תוך 15 ימים מיום קבלת התחשיב, כי אז תשלם הנתבעת לתובעים, תוך 15 ימים מאותו מועד את הסכומים כאמור, כשהם משוערכים ליום התשלום.   היה ותתעורר בין הצדדים מחלוקת לגבי התחשיב, כי אז יהיו הצדדים רשאים לשוב ולפנות לבית הדין בעניין זה בלבד, לא יאוחר מתום 60 יום מיום קבלת פסק הדין. במקרה זה, ימנה בית הדין חשב שכר והצדדים יחויבו בתשלום שכרו. 6. בטרם נעילה: א. לא ניתן להשלים את פסק הדין מבלי להתייחס לטענותיו של משרד הפנים אשר הפנה לשני פסקי הדין שניתנו בעניין מרכנתיל ניהול קופות גמל וק.ל.ע קרן השתלמות, שם חייב בית הדין הארצי את המועצות המקומיות בתשלום ריבית חשב כללי בלבד במקום פיצויי הלנת שכר בגין איחור בהעברת תשלומים לקרנות ההשתלמות כאמור. משרד הפנים ביקש לראות בשני פסקי הדין ככאלה הבאים להצביע על מגמה חדשה של בית הדין הארצי בכל הקשור לפסיקת פיצויי הלנה כנגד רשויות מקומיות בקשיים. יש לדחות טענה זו שכן מגמה זו אינה קיימת ואין לה כל מקום ולו מהטעם שבפסקי דין מאוחרים אשר ניתנו על ידי בית הדין הארצי לאחר פסקי דין אלה ואשר הוזכרו לעיל, חזר בית הדין הארצי וחייב מועצות מקומיות שונות שמצבן הכלכלי קשה בפיצויי הלנה בשיעור שנקבע בפרשת עיריית לוד. יש להבחין בין חוב לקופת גמל לבין שכר עבודה המשולם ישירות לעובדים. במסגרת שיקולי בית הדין הארצי שעה שהורה על חיוב המועצות בתשלום פיצוי הלנה בגובה ריבית חשכ"ל הובאו בחשבון מספר שיקולים שאינם רלוונטיים לתביעה לתשלום פיצויי הלנת שכר עבודה שכן יש לזכור כי הנזק שנגרם לעובד שעה ששכרו אינו משולם בזמן הוא נזק ישיר וכי מדובר בסכומים המשמשים את העובד לצורך המשך קיומו מדי יום ביומו ואין המדובר בסכומים הנצברים לצורך "חסכון" ו/או "למטרות אחרות". בכל מקרה ובשים לב לתשואה אשר הניבו קופות הגמל בתקופה הרלוונטית למתן פסקי הדין העובדים כעמיתי קופות הגמל, בסופו של יום, לא נפגעו במאומה כתוצאה מפסיקתו של בית הדין הארצי שכן קרוב לוודאי הסכומים שנצברו עבורם בקרנות ההשתלמות שולמו להם כמו ליתר העובדים במשק. בהקשר זה יפים הדברים שנאמרו על ידי כב' השופטת (כתוארה דאז) ארד, בפסק הדין של ק.ל.ע קרן השתלמות, שם ציינה כי: " ככל שמדובר בקופת גמל, יש ליתן את הדעת להבחנה במהותו של הרכיב המולן אם שכר הוא, או ביטוח פנסיוני או קרן השתלמות. הכלל הוא כי "על המעביד לדאוג לכך שקודם לכל תשמרנה זכויותיו של העובד בשכר ובקופת גמל" זאת, בשונה מקרן השתלמות המשמשת לקידומו של העובד במקום העבודה. וכפי שציין השופט טננבוים בעניין אגבריה תופיק "יהיה מקום לנקוט באמת מידה אחת להלנת תשלום שכר עבודה שוטף הפוגע מיידית בפרנסתו של העובד ולעיתים אף בכבודו, ובאחרת לחוב שוטף לקופת גמל ששולם באיחור במהלך תקופת העבודה באופן שהאיחור כלל לא פגע בעובד" (ההדגשה אינה במקור מ.ק.). לכן, האבחנה בין פיצוי בגין איחור בהעברת כספים לקופת גמל לבין פיצוי בגין אי תשלום שכרם של העובדים בזמן, היא אבחנה צודקת המתבקשת בנסיבות העניין. ב. משרד הפנים ביקש במסגרת כתב ההגנה לפסוק לתובעים פיצוי הלנה בשיעור שנתי כולל של 10% וזאת בשים לב לריבית החריגה במשק. בהודעה שהוגשה מטעם משרד הפנים ביום 11.2.11 חזר משרד הפנים על עמדתו, אשר לפיה יש להעמיד את שיעור פיצוי ההלנה בגובה הריבית החריגה במשק. בעניין זה, אין לי אלא לחזור על דבריו של כב' הנשיא (כתוארו דאז) אדלר אשר ציין: "אשר לשיעור הריבית החריגה, הוא משתנה מבנק לבנק ומעת לעת ורצוי שבעלי הדין יביאו ראיות לעניין". במקרה דנן, לא רק שמשרד הפנים לא הגיש ראיה כלשהי בעניין זה, כך גם לא מצאתי באיזו מעדויות הצדדים התייחסות לסוגיה זו. לא ברור מדוע צריך לשוב ולהזכיר את פסיקתו של בית הדין הארצי בעניין עיריית לוד שם שיעור הריבית החריגה בבנקים נלקח על ידי בית הדין הארצי במסגרת מכלול השיקולים תוך שבית הדין הארצי מציין כי הוסיף פיצוי המגלם את הסנקציה ההרתעתית של פיצוי הלנה המחזיקה בתוכה אף פיצוי סמלי לעובדים על הנזק הממשי שנגרם להם. עמדתו של משרד הפנים בעניין זה מבוססת על שיקול אחד בלבד מתוך מכלול שלם של שיקולים כך שספק אם כל שינוי בגובה שיעור הריבית מצדיק שינוי גורף באשר לפיצוי ההלנה שנקבע בעיריית לוד. כאן המקום לציין כי טענות אלה הוזכרו על ידי משרד הפנים לא רק בעניין עיריית לוד אלא גם בהליכים נוספים, לרבות בבית הדין האזורי, בהזדמנויות שונות וחרף העובדה כי טענות אלה נדחו שוב ושוב בחר משרד הפנים במקרה זה לחזור על אותן טענות מבלי שהוא מוכיח את גובה הריבית החריגה בתקופה הרלוונטית לתובענה [ראו פסק הדין שניתן על ידי מותב בית הדין בראשות כב' השופט מירון שוורץ בתיק ע"ב 1209/08 עאטף פנדי - מועצה מקומית מג'אר, (פסק דין מיום 12.1.09) אשר הוזכר גם בהודעת משרד הפנים מיום 20.5.09]. אם לא די בכך, אוסיף ואפנה לדבריו של יו"ר ועד העובדים אשר ציין כי בתקופה ששכרם של העובדים לא שולם בזמן, חשבונותיהם של חלק מהעובדים בבנקים הוגבלו וכי הם סובלים מנזק מתמשך זה עד היום, לכן יש לזכור כי הנזק הישיר הנגרם לעובד כתוצאה מאי תשלום שכרו בזמן אינו מצטמצם ל- "גובה הריבית החריגה" בלבד. ג. באשר לטענה שהעלה משרד הפנים בכל הקשור לקיזוז פיצויי ההלנה אשר ייפסקו לעובדים מהשכר ששולם להם ביתר בתקופת "השביתה", אציין כי אינני מוצא מקום להידרש לטענה זו וזאת מכמה סיבות: ראשית, טענה זו לא הוזכרה בכתבי ההגנה שהוגשו מטעם הנתבעים ומשכך אין מקום להידרש לה. שנית, גם אם טענה זו הייתה מועלית במסגרת כתבי ההגנה הרי במהלך העדויות שנשמעו בפניי עלה כי לא כל העובדים אשר שמותיהם פורטו בנספח שצורף לכתב התביעה שבתו וקיבלו שכר מבלי שהייתה חובה לשלם את שכרם. שלישית, מדובר בהרחבת חזית אסורה שכן יש לציין כי לא ניתנה לתובעים הזדמנות להתייחס לטענת הקיזוז אשר הועלתה על ידי משרד הפנים בשלב מאוד מאוחר, אשר ספק אם היה מוסמך להעלות טענה זו. בעניין זה יפים דבריו של ב"כ משרד הפנים אשר ציין כי משרד הפנים הוא רגולטור ואינו נתבע רגיל. משרד הפנים, כך נטען, איננו מעסיק של העובדים ואינו מתערב בתנאי העסקתם כך שלא ברור מדוע משרד הפנים סבור כי העלאת טענת הקיזוז על ידו ולא ע"י המועצה המקומית יש לה בסיס משפטי כלשהו. לכל אלה יש להוסיף כי אומנם בית הדין לעבודה מגלה גמישות בכל הקשור לסדרי דין והבאת ראיות אלא שאין משמעות הדבר ביטול סדרי הדין כליל ופגיעה בזכויותיהם של תובעים, לרבות זכותם להתגונן ולהגיב כיאות לכל טענה המועלית על ידי צד זה או אחר. אין בכל האמור לעיל, כדי לפגוע בזכותה של המועצה, ככל שתמצא לנכון, להעלות טענת קיזוז בהתדיינויות אחרות ככל שיהיו או לחילופין לפעול בדרכים האחרות העומדים לרשותה על פי הדין. לאור כל האמור לעיל, אינני מוצא מקום להידרש לטענת הקיזוז אשר הועלתה על ידי משרד הפנים. 7. הוצאות משפט: במסגרת פסיקת הוצאות המשפט ושכ"ט באי כוח התובעים, יש לקחת בחשבון את נכונותה של הנתבעת לסיום ההליך עוד בטרם נשמעו הראיות בתיק. כמו כן, יש לקחת בחשבון כי המשך ההתדיינות בתיק זה נכפה על המועצה לאור עמדתו של משרד הפנים וסירובו לאשר הסכמה אשר תייתר את ההתדיינות המשפטית. כמו כן יש חשיבות לעובדה שהח"מ כמו גם כב' הרשמת שאמי (כתוארה דאז) הציע למשרד הפנים במספר הזדמנויות לאמץ את פסיקתו של בית הדין הארצי בעניין עיריית לוד, אך לשווא. משרד הפנים בחר למשוך את המועצה להתדיינות מיותרת שכן לא נוספו ראיות חדשות אשר היה בהן כדי להביא לתוצאה שונה מזו שבעניין עיריית לוד. יחד עם זאת, חיובו של משרד הפנים במלוא הוצאות ההליך יש בו כדי לפגוע בתפקידו "החשוב" כמפקח על התנהלותן של הרשויות המקומיות וכמסייע בידי רשויות אלה כדי להתגבר על המשברים הכלכליים אליהם הן נקלעות. יש לזכור כי ההלנה בשכרם של העובדים אינה תוצאה ישירה של התנהלותו של משרד הפנים אלא תוצאה של התנהלותה של המועצה. לפיכך, בנסיבות אלו, יהיה זה נכון לחייב את כל אחד מהנתבעים, משרד הפנים והמועצה לשאת בהוצאות הכרוכות בהתדיינות זו. משכך הנני מחייב כל אחד מהנתבעים, משרד הפנים והמועצה, לשלם לתובעים למעט התובע מס' 11 מר זועבי אחמד, שכ"ט עו"ד בסך כולל של 3,500 ₪. כמו כן, הנני מחייב כל אחד מהנתבעים, משרד הפנים והמועצה, לשלם לתובע מס' 11 מר זועבי אחמד שכ"ט עו"ד בסך כולל של 750 ₪. הסכומים הנקובים לעיל ישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. מאחר והתובעים זנחו את טענותיהם כנגד ראש המועצה במספר הזדמנויות, דין התביעה כנגדו להידחות ללא צו להוצאות. 8. לצדדים זכות ערעור על פסק דין זה לבית הדין האזורי לעבודה בנצרת תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין. פיצוייםהלנת שכר