סעיף 5(א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג- 1963 קובע כי אם נפטר עובד, ישלם המעביד לשאיריו פיצויים כאילו פיטר אותו. הגדרת "שאירים" לענין זה - בן זוג של העובד בשעת פטירתו, לרבות הידוע בציבור כבן זוגו והוא גר עמו, וילד של העובד שהוא בגדר תלוי במבוטח לענין גימלאות לפי פרק ג' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח-1968, ובאין בן-זוג או ילדים כאמור - ילדים והורים שעיקר פרנסתם היתה על הנפטר וכן אחים ואחיות שגרו בביתו של הנפטר לפחות שנים-עשר חודש לפני פטירתו וכל פרנסתם היתה על הנפטר. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצויי פיטורים ליורשים: רקע עובדתי 1. הנתבעת (להלן גם- הנגרייה) הינה עסק משפחתי בבעלות הגב' כהן המשמשת כמנכ"ל הנגרייה. ילדיה הגב' זהבי ומר כהן משמשים בתפקידים ניהוליים בנגריה כל אחד בתחומו. 2. התובע היה נשוי לגב' ז"ל (להלן גם- המנוחה), בתה של הגב' כהן ואחותם של הגב' זהבי ומר כהן. 3. המנוחה עבדה כמנהלת מכירות בנגריה משנת 1992 ועד לחודש יולי 2002. 4. התובע עבד בנגריה כמנהל שיווק ומכירות החל מחודש מרץ 2000 ועד לחודש ספטמבר 2002, אז חדל מלהתייצב לעבודה. 5. בחודש יולי 2002 או במועד הסמוך לכך, נתגלתה מחלת הסרטן אצל המנוחה, מחלה ממנה נפטרה לדאבון הלב לאחר כשנתיים בחודש יולי 2004. 6. לאחר פטירת המנוחה ובעקבותיה הגיש התובע כנגד הנגרייה שלוש תביעות שונות שכולן אוחדו ונדונו בתיק זה; בתיק עב 8094/05 נתבעים פיצויי הפיטורים של המנוחה; בתיק עב 7894/07 נתבע שכר העבודה של המנוחה שלפי הטענה לא שולם לה. בשני תיקים אלו התביעה היא מכח היותו של התובע יורש של המנוחה. בתיק עב' 9601/05 תובע התובע זכויות סוציאליות שונות מכוח היותו הוא עובד הנגרייה. להלן נבחן אחת לאחת את תביעותיו של התובע. התביעה לפיצויי פיטורים של המנוחה 7. סעיף 5(א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג- 1963 קובע כדלקמן: "נפטר עובד, ישלם המעביד לשאיריו פיצויים כאילו פיטר אותו. "שאירים" לענין זה - בן זוג של העובד בשעת פטירתו, לרבות הידוע בציבור כבן זוגו והוא גר עמו, וילד של העובד שהוא בגדר תלוי במבוטח לענין גימלאות לפי פרק ג' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח-1968, ובאין בן-זוג או ילדים כאמור - ילדים והורים שעיקר פרנסתם היתה על הנפטר וכן אחים ואחיות שגרו בביתו של הנפטר לפחות שנים-עשר חודש לפני פטירתו וכל פרנסתם היתה על הנפטר ". 8. התובע טוען כי הינו זכאי לפיצויי הפיטורים של המנוחה מכוח סעיף זה בהיותו בן זוגה של המנוחה בשעת פטירתה. לטענת הנתבעת אין התובע זכאי לפיצויי הפיטורים של המנוחה וזאת מכמה טעמים. ראשית מן הטעם כי בעת פטירתה כלל לא הייתה המנוחה עובדת הנגרייה, שכן יחסי העבודה בינה לבין הנגרייה הסתיימו כשנתיים קודם לכן ובנוסף מן הטעם כי התובע לא היה "בן זוג" של המנוחה בעת פטירתה. 9. נדון תחילה בטענה החלופית של הנתבעת ולפיה התובע אינו זכאי לפיצויי הפיטורים של המנוחה היות ולא היה "בן זוג" בפועל של המנוחה. לגרסת הנתבעת כפי שמשתקפת בתצהירה של הגב' זהבי, חיי בני הזוג התנהלו בנפרד האחד מהשני, התובע לא שעה לצרכי המנוחה והמנוחה אף ביקשה להתגרש ממנו. לטענתה עברה המנוחה מסכת של התעללות נפשית ומילולית מצד התובע. כאשר הראיה הטובה ביותר לכך הינה כי ששה ימים טרם מותה של המנוחה, הגיש התובע תביעה לפירוק שיתוף בבית המשפט לענייני משפחה (תמש 36650/04). הנתבעת טוענת כי למונח "בן זוג" יש ליתן פרשנות מהותית להבדיל מפורמאלית, קרי לא כל מי שנשוי לאחר הוא אכן בן זוגו הלכה למעשה שכן כוונת המחוקק לא הייתה לתת "פרס" לבעל שמתייחס לאשתו באופן בלתי ראוי. 10. איני מקבל טענה זו של הנתבעת. מעבר לעדותה של הגב' זהבי, לא הובאה כל ראיה אחרת לטענות הנתבעת בהקשר זה. אל מול גרסת הגב' זהבי עומדת גרסתו של התובע אשר טוען בתוקף כי הרעיף על המנוחה אהבה והעניק לה טיפול מסור עד ליומה האחרון. מתצהירו של התובע ומהראיות שצורפו לו עולה כי התובע ליווה את המנוחה בטיפולים שקיבלה בגרמניה לאחר שהטיפול בארץ לא הועיל לה, ואף נסע ביחד עם רופא צמוד לרוסיה על מנת לרכוש עבור המנוחה תרופות ייחודיות וחדשניות אשר פותחו שם. התובע צירף לתצהירו (נספח כ') מסמכים רפואיים המעידים על שיפור במצבה של המנוחה לאחר קבלת הטיפולים בגרמניה. נספח יט' לתצהיר התובע הינו מכתב שנכתב על ידי הרופאים שטיפלו במנוחה וממנו עולה כי ליווה את המנוחה בניסיון למצוא טיפול למחלתה בארץ ובעולם וכי עשה מאמצים גדולים בכדי לתמוך בה ולהאריך את חייה. 11. ביחס לתביעה שהגיש לבית המשפט לענייני משפחה טרם מותה של רעייתו, טוען התובע כי באותם ימים נקלעו היחסים בינו לבין משפחתה של המנוחה למשבר והוא חשש כי אלה ישפיעו עליה לנשל אותו מזכויותיו הרכושיות בעיקר בכל הנוגע לדירת המגורים אשר הייתה רשומה על שם המנוחה. לפיכך פנה לבית המשפט על מנת לקבל סעד הצהרתי לגבי זכויותיו ברכוש המשותף, כשבכל ליבו הוא מאמין כי המנוחה תאריך ימים. 12. יתרה מכך, שאלת היותו של התובע "בן זוגה" של המנוחה נדונה והוכרעה בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה. שם התייחס כבוד השופט נחמני לטענות דומות שהעלו הצדדים וקבע כדלקמן : "אין ספק כי בני הזוג היו נשואים , המנוחה לא ביקשה להתגרש מהתובע. התובע טיפל בה כפי הבנתו בין אם קיימו הצדדים יחסי אישות ובין אם לא קיימו הצדדים יחסי אישות, הם בני זוג והחוק חל עליהם". (תמ"ש 036650/04 מיום 7.9.09 עמ' 6 לפסק הדין ש' 7-11). בהתאם נקבע בפסק הדין כי חוק יחסי ממון חל על בני הזוג ויש לבחון מהו הרכוש שנצבר במהלך הנישואין בכדי לערוך איזון. כך גם בפסק הדין בבית המשפט השלום בת"א שבמסגרת הליך "טען ביניים" שהגישה חברת הביטוח מנורה על מנת שייקבע למי עליה להעביר את הכספים הצבורים בפוליסת ביטוח המנהלים שעל שם המנוחה נקבע: "אין חולק על כך שהטוען 1 (-התובע) הינה שארה של המוטבת (-המנוחה) זכאי הוא לקבל את הסכום בגין פיצויי הפיטורין לפי סעיף 5 לחוק פיצויי הפיטורים, התשכ"ג - 1963 " (ת"א 029916/06 מיום 5.10.06 העתק פסק הדין צורף כנספח ג' לתצהיר התובע מיום 10.10.06). לאור האמור אנו דוחים את טענת הנתבעת ולפיה התובע לא היה "בן זוגה" של המנוחה בעת פטירתה. 13. באשר לטענת הנתבעת ולפיה יחסי העבודה בין הנגרייה לבין המנוחה הסתיימו כשנתיים קודם לפטירתה. הגב' זהבי טענה בתצהירה כי החל ממועד גילוי המחלה בחודש יולי 2002 לא הסכימה המנוחה לדבר יותר במכשיר סלולארי אשר השימוש בו היה חלק אינטגראלי מתפקידה וכי סירבה להגיע לנגרייה לאור העובדה שעל הבניין הסמוך לה הוצבה אנטנה ואף טענה כי המנוחה ציינה בפניה במפורש כי לאחר שתחלים ממחלתה היא רוצה להתפנות להגשמת חלומה ולעבוד כמורה. אין בכל אלה אין בכדי להוות ראייה ממשית לכך שהתובעת התפטרה כפי שטוענת הנתבעת. יש ליתן משקל לעובדה כי מהמועד בו הפסיקה המנוחה לעבוד בפועל ועד לפטירתה חלפו שנתיים בהן יכולה הייתה להביע את רצונה להתפטר באופן מפורש ובכתב. הנתבעת לא הביאה כל ראיה פוזיטיבית לכך שהמנוחה העידה על כוונתה להתפטר . בנוסף העידה הגב' זהבי כי עד לרגע זה לא שלחה הנתבעת מכתב לחברת הביטוח ובו ביקשה לשחרר לזכות התובעת את פיצויי הפיטורים עקב התפטרותה (עמ' 27 ש' 16-20) בעוד שדיווחה לחברת הביטוח על "אי כושרה " של המנוחה לעבוד עקב מחלתה - דיווח אשר בעקבותיו שולמו למנוחה תגמולי אובדן כושר עבודה. 14. בנסיבות האמורות הגענו למסקנה כי מתקיימים התנאים הקבועים בסעיף 5(א) לחוק פיצויי פיטורים המזכים את התובע בפיצויי הפיטורים של המנוחה. תקופת העבודה - מטופס 106 אשר צירף התובע עצמו לבקשה לתיקון כתב תביעה עולה כי המנוחה החלה לעבוד בנגרייה בחודש ספטמבר 1992. (ראה אף עדותו של התובע בעמ' 3 ש' 20-21). בכל הנוגע למועד סיום העבודה - אין חולק כי המנוחה הפסיקה לעבוד בפועל כבר בחודש יולי 2002, המועד בו נתגלה לה דבר מחלתה. אכן קבענו כי יחסי העבודה נמשכו עד למועד פטירתה של המנוחה אולם אין להביא את התקופה בת השנתיים בה לא עבדה התובעת במניין הוותק לפיצויי פיטורים, וזאת מכוח תקנה 10(4) לתקנות פיצויי פיטורים (חיוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד - 1964 (להלן - התקנות) הקובעת כדלקמן: "הפסקות שאינן באות במנין - (4) הפסקה מחמת תאונה או מחלה, למעט תקופת הפסקה כאמור שעבורה זכאי התובע לתשלום מכח היותו עובד על פי חוק, הסכם קיבוצי, חוזה עבודה או נוהג ושלא תעלה על 30 יום לשנת עבודה עם זכות צבירה". בתקופה בה נעדרה המנוחה מהעבודה בשל מחלתה קיבלה היא תגמולים מאת חברת הביטוח בלבד ולא מכוח חיקוק או הסכם קיבוצי. לא הוצג חוזה עבודה המחייב תשלום בגין מחלה וגם לא הוכח נוהג כאמור. אשר על כן תקופת העבודה הרלוונטית לצורך חישוב פיצויי הפיטורים הינה 1.9.92 - 31.7.02. 15. השכר הקובע - שכרה הקובע של המנוחה עד חודש אוקטובר 2001 (כולל) עמד על 10,000 ₪ בחודש (ראה נ/5 העתק טופס ריכוז משכורות של המנוחה שצורף לתצהיר הגב' זהבי וכן מוסכמה 6 לרשימת המוסכמות והפלוגתאות המשותפת מיום 27.7.06). החל מחודש נובמבר 2001 ובשנת 2002 השתכרה המנוחה סך של 22,000 ₪ בחודש. לטענת הנתבעת בתקופה זו הייתה המנוחה מופקדת על פרויקט נרחב אל מול התעשייה האווירית אשר נחתם סופית ביום 15.12.01. פרויקט זה היה כרוך בעומס עבודה רב מן הרגיל ומשכך ולאור סיכום עמה הועלה שכרה באופן זמני ולתקופת חייו של הפרויקט בלבד, כאשר תקופת ההסכם הייתה לשנתיים + שנתיים אופציה להארכה (סעיף 25 לתצהיר הגב' זהבי). הגב' זהבי לא נחקרה בעניין זה וגרסתה לא נסתרה. לפיכך במקרה הנדון יש לקבוע את השכר הקובע בהתאם לתקנה 7 לתקנות פיצויי פיטורים הקובעת. "עבר עובד מעבודה מלאה לעבודה חלקית או מעבודה חלקית לעבודה מלאה, יחושב שכרו האחרון לגבי כל אחת מתקופות העבודה לפי שכרו ערב פיטוריו באופן יחסי למידת החלקיות של עבודתו." ולחשב את פיצויי הפיטורים לפי שתי תקופות: 9/1992 - 10/2001 - לפי שכר קובע של 10,000 ₪ = 91,667 ₪. 11/2001 - 7/2002 - לפי שכר קובע של 22,022 ₪ = 16,516 ₪. 16. משכך זכאי התובע לפיצויי פיטורים של המנוחה בגובה 108,183 ₪. מסכום זה יש לקזז כספים ששולמו לתובע מחברת הביטוח "מנורה" וזאת בעקבות שחרור כספי הפיצויים בפוליסות ביטוח המנהלים שהיו על שם המנוחה. בעקבות פסק דינו של בית המשפט השלום (ת"א 29916/06) אשר במסגרתו נקבע כי רכיב כספי פיצויי הפיטורים בפוליסות ביטוח המנהלים של המנוחה יועברו לתובע עקב היותו "שאיר" של המנוחה- הועברו הכספים בפועל לידי התובע. התובע העיד במסגרת חקירתו הנגדית כי "היה חלק קטן מהפיצויים שהיה מופקד בחברת מנורה וקיבלתי חלק קטן וחלקי מאד. כמה עשרות אלפי שקלים" (עמ' 5 ש' 7-10). על פי הנטען בסיכומי הנתבעת, שולם לתובע ביום 29.1.07 סך של 109,644 ₪ (ראה פסקה 73 לסיכומי הנתבעת). התובע אשר הגיש סיכומי תשובה לסיכומי הנתבעת לא חלק על הסכום האמור. נמצא איפוא, כי בקיזוז הסכום הנ"ל מסכום פיצויי הפיטורים אשר חבה הנתבעת לתובע, אין הוא זכאי לכל סכום נוסף. התביעה לשכר עבודה של המנוחה 17. סעיף 7 לחוק הגנת השכר, התשי"ח- 1958 קובע: "נפטר עובד לפני ששולם שכר העבודה המגיע לו, ישולם שכר העבודה, על אף האמור בדיני הירושה, לידי מי שהעובד הורה לענין זה; לא הורה - ישולם לבן-זוגו, ובאין לו בן-זוג - ליורשו". 18. לטענת התובע, בינו לבין המנוחה הייתה הסכמה כי כל הוצאות אחזקת הבית יחולו על התובע ואילו המנוחה תחסוך את כל כספה והכנסותיה מעבודתה אצל הנתבעת למען עתידם ועתיד משפחתם. משכורתה של המנוחה הייתה אמורה להיות מופקדת מדי חודש לחשבון הבנק על שמה על ידי אמה ו/או אחותה. אלא שלאחר פטירת המנוחה הופתע התובע לטענתו לגלות כי בחודשים רבים למרות שהונפק למנוחה תלוש שכר, הסכום אשר הופיע בו כלל לא הופקד לחשבונה של המנוחה. התובע ערך חישוב הסכומים בהסתמך על טפסי 106 לשנים 1999-2000 תוך שהוא מצרף תדפיסי חשבון בנק המעידים על התשלומים שהופקדו בחשבון. כאשר לטענתו מכוח סעיף 7 לחוק הגנת השכר הוא זכאי לשכר העבודה של המנוחה שלא שולם לה. 19. הגנתה של הנגרייה בעניין זה מתבססת על שלוש טענות עיקריות: הנגרייה אינה חייבת דבר וחצי דבר למנוחה. גם אם קיים חוב כלשהו הרי שמדובר בסכום הנמוך באופן משמעותי מהסכום הנתבע. לחילופין ממילא סעיף 7 אינו חל על המקרה דנן שכן התובע אינו "בן זוג" של המנוחה. 20. טענתה השלישית של הנתבעת באשר לשלילת מעמדו של התובע כ"בן זוג" של המנוחה נדחתה לעיל ואין מקום לשוב ולדון בה. לפיכך נותר לבדוק האם קיים חוב של הנגרייה כלפי המנוחה ואם כן מה גובהו. 21. כאמור, טוענת הנתבעת כי אינה חייבת דבר למנוחה, זאת לאור העובדה כי המדובר בעסק משפחתי כאשר המנוחה ידעה היטב, לאורך כל תקופת עבודתה בנגרייה במשך 10 שנים, כי היו מקרים בהם הסכומים המופיעים בתלושי השכר של בני המשפחה לא שולמו בפועל או לא שולמו במועד תשלום המשכורת והכל בהתאם לתזרים המזומנים של הנגרייה. בהקשר זה העיד רו"ח יואב כהן כי נכון להיום הנגרייה חבה לגב' זהבי סך של 260,145 ₪ ואילו לאחיה מר כהן סך של 40,071 ₪. (סעיף 8 לתצהיר רו"ח כהן וכן נספח נ/3 לתצהיר- העתק כרטסת הנהלת חשבונות (חובה וזכות) של הנגרייה). כאשר השניים הצהירו כי אין בכוונתם לדרוש סכומים אלו כל עוד קיימת בעית תזרים מזומנים בנגרייה. (סע' 10 לתצהיר הגב' זהבי). 22. הן הגב' זהבי והן רו"ח יואב כהן - רואה החשבון של הנגרייה העידו, כי היו מקרים בהם המנוחה, אימה, אחותה ואחיה לא קיבלו משכורת או שקיבלו משכורת חלקית בלבד, ומאידך היו תקופות בהן קיבלו יותר ממה שכתוב בתלושי השכר ואף נטלו הלוואות מהנגרייה (ראה סעיף 6 לתצהיר הגב' זהבי מיום 25.11.10 וכן סעיף 5 לתצהיר רו"ח כהן). רו"ח כהן אף הצהיר כי במסגרת אותה מערכת יחסים, הנגרייה הייתה מעניקה לבני המשפחה הטבות שונות עובדי הנגרייה, ובכלל זה: ביטוחים שונים, הגדלה בהפרשות לקופת גמל ולקרנות השתלמות , הלוואות ועוד. (סעיף 6 וכן נספח נ/2 לתצהירו). 23. גרסה זו של הנתבעת נתמכת בעובדה כי בפועל במשך כל תקופת עבודתה ואף במשך השנתיים בהן הייתה חולה ונזקקה לגיוס כספים לצורך טיפול במחלה וכשהיא כבר אינה עובדת, מעולם לא פנתה המנוחה לנגרייה בבקשה לפירעון החוב האמור כביכול. יצוין כי גם התובע עצמו לא פנה במהלך תקופה זו לנגריה לצורך תשלום החוב, חרף העובדה כי היה מודע לכך שהמנוחה לא קיבלה את כל התשלומים המגיעים לה. (ראה עדותו בעמ' 10 ש' 21 - עמ' 11 ש' 4). 24. נמצא איפוא כי המנוחה הסכימה לוותר על כל חוב שחייבת לה הנגרייה זאת ניתן ללמוד מהתנהגותה במשך כל תקופת עבודתה ואף לאחר מכן, (ראה דב"ע נד/3-86 יוחנן גולן נ' אי.אל.די. בע"מ, ניתן ביום 20.6.94). יש ליתן תוקף לוויתור זה תוך שיש לקחת בחשבון שאין המדובר ביחסי עבודה רגילים אלא בעסק משפחתי. בנסיבות אלו בהן הגעתי למסקנה כי המנוחה ויתרה למעשה על כל חוב שהנגרייה כביכול הייתה חייבת לה, אין עוד צורך לדון בסכום החוב ובמחלוקת שבין הצדדים בעניין זה. התביעה לזכויות סוציאליות של התובע 25. במסגרת תביעתו בתיק עב 9601/05 טוען התובע כי הינו זכאי לזכויות סוציאליות שונות מכוח היותו עובד הנגרייה. נדון להלן בתביעותיו אלו של התובע. פיצויי פיטורים 26. התובע טוען כי בסמוך לאחר מועד גילוי המחלה אצל המנוחה, בחודש אוקטובר 2002, סיים עבודתו בנתבעת על מנת שיוכל לסעוד ולטפל ברעייתו. בנסיבות אלה טוען התובע הוא זכאי לפיצויי פיטורים מכוח סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים. 27. אלא שיחד עם טענתו זו מצרף התובע מכתב פיטורים שלכאורה קיבל מהנתבעת (נספח ז' לתצהיר מיום 22.10.06). בתצהירו טען התובע כי מכתב הפיטורים נתקבל ונעשה באישורה של הגב' זהבי ובעריכתה של המנוחה אשר ביקשה ממנו לחתום במקום המזכירה, כפי שהיה נהוג בנגרייה, "ב/אביגיל" בתחתית המכתב וכך עשה. (סעיף 14 לתצהיר). 28. טענות עובדתיות אלה אינן יכולות לדור בכפיפה אחת שכן הטענה כי התפטר על מנת לסעוד את אשתו עומדת בסתירה לטענה כי פוטר על ידי הנתבעת. (אמנם במסגרת חקירתו הנגדית טען התובע כי מכתב הפיטורים הוצא לו על מנת שיוכל לדרוש דמי אבטלה אלא שטענה זו לא נזכרה קודם בכתב התביעה ובתצהיר מטעמו ונראה כי הסבר זה ניתן על ידי התובע לאחר שהבין כי גרסתו הינה בעייתית). 29. בנוסף, בכל הנוגע למכתב הפיטורים שוכנענו כי מכתב זה זוייף על ידי התובע. הגב' זהבי העידה כי הפעם הראשונה שראתה את מכתב הפיטורים הייתה במסגרת ההליכים המשפטיים שבין הצדדים וכי אין המדובר במכתב אמיתי שיצרה הנגרייה (סעיף 6 לתצהירה). אין מחלוקת כי אותו מכתב פיטורים נערך למעשה על ידי התובע עצמו והתובע אף חתם עליו בשם עובדת אחרת (ראה הודאתו המפורשת של התובע לעניין זה בסעיף 14 לתצהירו). כשנשאל התובע בחקירתו הנגדית מדוע הגב' זהבי לא כתבה את מכתב הפיטורים, הודה התובע כי המכתב נכתב מביתו הפרטי. כשנשאל מדוע המנוחה לא חתמה על המכתב לא ידע ליתן הסבר המניח את הדעת לבד מהתשובה " כי אני חתמתי". עוד אישר התובע כי החותמת שמופיעה על מכתב הפיטורים אינה החותמת הרגילה בה נעשה שימוש במסגרת הנגרייה (עמ' 13 ש' 20-27). 30. גם הגב' אביגיל גלבר אשר בשמה כביכול חתם התובע על מכתב הפיטורים, העידה מפורשות בתצהירה כי לא היה ידוע לה דבר בנושא, כי מעולם לא נתנה הרשאה לתובע לחתום בשמה, כי צורת חתימה זו אינה נהוגה בנגרייה וכי מעולם לא נתקלה בחתימה "ב/אביגיל" עד לאותו מכתב כביכול (סעיף 3 לתצהיר הגב' אביגיל). 31. יצוין כי בסיכומים מטעמו זנח התובע את הטענה כאילו פוטר על ידי הנתבעת, דבר המעיד כי אף לשיטתו אין כלום במכתב הפיטורים המזויף. משכך, הוכח כי התובע מעולם לא פוטר מעבודתו בנגריה ומכאן כי לא היה זכאי לזכויות הנובעות מכך. 32. לכאורה די בכך שקבענו כי התובע זייף את מכתב הפיטורים על מנת לדחות תביעתו של התובע לפיצויי פיטורים. אולם למען הסר ספק נתייחס אף לטענתו החלופית של התובע כאילו התפטר על מנת לטפל באשתו המנוחה. הוראת החוק הרלבנטית לענייננו היא הוראת סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 הקובעת את התנאים לפיהם ניתן לראות התפטרות לרגל מצב בריאות לקוי כפיטורים, וכלשון הסעיף: " התפטר עובד לרגל מצב בריאותו הוא או של בן משפחתו, ולאור הממצאים הרפואיים, תנאי העבודה ושאר נסיבות הענין היתה סיבה מספקת להתפטרות - רואים לענין פיצויי פיטורים את התפטרותו כפיטורים". 33. כבר נפסק כי: "עובד המתפטר לרגל מצב בריאותו הוא או של בן משפחתו, צריך שיודיע על סיבת ההתפטרות עם התפטרותו, על מנת לאפשר למעביד, להציע תנאי עבודה ולהשפיע על שאר הנסיבות, כך שלא תהא סיבה מספקת להתפטרות" (דב"ע לג/3-2 חיים זילבר נ' גלובוס בע"מ, פד"ע ד' 153). בענייננו העידה הגב' זהבי כי התובע מעולם לא הודיע על התפטרותו מהנגרייה עקב מצב בריאותה של המנוחה ולשם טיפול בה כביכול (עמ' 26 ש' 3-7). התובע אשר עליו נטל ההוכחה לא הוכיח אחרת. מעבר לכך, התובע הודה כי קיבל דמי אבטלה במשך ארבעה חודשים בלבד בחודשים 11/02 - 2/03 אז עזב את העסק של אביו ועד לחודש 2/03 (ראה סעיף 17 לתצהיר התובע וכן נספח י' - אישור המל"ל על תשלום דמי אבטלה), קרי לאחר מכן חזר לעבוד וזאת במהלך תקופת מחלתה של המנוחה - עובדה המחזקת את גרסת הנתבעת כי אין קשר בין עזיבתו של התובע את הנגרייה לבין מצב בריאותה של המנוחה באותה עת. 34. אשר על כן משלא פוטר התובע ומשלא התפטר בהתפטרות המזכה אותו בפיצויי פיטורים, הרי שאינו זכאי לפיצויי פיטורים. וכאמור, די בכך שהתובע טוען כי התפטר ופוטר בו זמנית בכדי להטיל דופי באמינות גרסתו. התביעה לפיצוי פיטורים נדחית. שכר חודשים 8-9/02 35. לטענת התובע הוא עבד בחודשים אוגוסט וספטמבר 2002 אך למרות שהונפקו לו תלושי שכר עבור חודשים אלה, השכר לא שולם בפועל. לפיכך טוען התובע כי על הנתבעת לשלם לו שכר עבודה עבור חודשים אלה או לחילופין דמי מחלה בגין הימים או השעות בהן נעדר מהעבודה על מנת להתלוות או לטפל במנוחה ובגינם לא נדרשו אישורי מחלה עקב היחסים המשפחתיים. 36. לטענת הנתבעת התובע לא עבד בפועל בחודשים אלה. לפנים משורת הדין ועקב הקרבה המשפחתית שולם לו שכר עבור חודש אוגוסט 2002 כאשר לא הייתה כל כוונה לשלם לו שכר גם בעד חודש ספטמבר 2002 ותלוש השכר עבור חודש זה הונפק בטעות. 37. כלל הוא כי "נטל ההוכחה מהי תקופת העבודה בה הועסק העובד ומהו גובה שכרו מוטל על העובד-התובע" (דב"ע נד/ 23-3 חיים פרינץ נ' נתי גפן, פד"ע כרך כו' 552). על פי הפסיקה "מקום שבו ניתן לעובד תלוש שכר, חזקה שהוא משקף את המציאות, לפחות לגבי הסכום הכולל המופיע בו, אלא אם כן הוכח, מעדויות אמינות, אחרת (דב"ע מז/146-3 יוסף חוג'ירת נ' שלום גל והמוסד לביטוח לאומי פד"ע כ' 19). 38. בענייננו לא זו בלבד שהוצאו לתובע תלושי שכר לחודשים האמורים אלא שגם מטופס 106 לשנת 2002 שהונפק על ידי הנתבעת וצורף כנספח ט' לתצהיר התובע עולה, כי התובע עבד בחודשים האמורים. הנתבעת לא הביאה כל ראיה של ממש לסתור את המשתקף מתלושי השכר ומטופס 106. לפיכך זכאי התובע לשכר עבודה כמפורט בתלושי השכר. כאמור טוענת הנתבעת כי שכר העבודה לחודש אוגוסט 2002 שולם לתובע. במקרה זה ומשהתובע לא הוכיח אחרת, עומד תלוש השכר כראיה לטענת הנתבעת. לפיכך על הנתבעת לשלם לתובע הפרשי שכר עבור חודש ספטמבר 2002 בסך 8,500 ₪. פדיון חופשה 39. לטענת התובע הוא זכאי לפדיון חופשה בגין כל תקופת עבודתו בנתבעת לפי 14 ימים בשנה ובסה"כ לכ- 37 ימים ששווים 24,416 ₪. לטענת הנתבעת אין התובע זכאי לתשלום בגין דמי חופשה, מאחר שבתקופת עבודתו וכפי שהדבר נהוג עשרות שנים בנגרייה, הנגרייה סגורה בחול המועד פסח וסוכות ובימים אלו שהה בחופשה מרוכזת בעדה קיבל שכר. 40. בחקירתו הנגדית ובתצהירו אישר התובע כי הנגרייה סגורה בחול המועד פסח וסוכות לרגל חופשה מרוכזת (סעיף 35 לתצהירו וכן עמ' 14 ש' 11-12) אלא שלטענתו בחול המועד סוכות קיים פגישות עבודה. 41. בהתאם לסעיף 26 לחוק חופשה שנתית, התשי"א - 1951 חייב מעביד לנהל פנקס חופשה בו ירשמו בין היתר מועדי החופשה, דמי החופשה ששולמו ותאריך תשלומם. כמו כן, הלכה היא כי נטל ההוכחה בדבר ימי החופשה שנטל העובד ובדבר ימי החופשה שנצברו לזכותו של העובד מוטל על המעביד (דב"ע לא/22 - 3 ציק ליפוט נ' קסטנר, פד"ע ג' 215). הנתבעת אמנם לא הציגה פנקס חופשה כפי שהינה מחויבת אולם חרף האמור שוכנענו כי לכל הפחות בכל שנה שהה התובע בחופשה בחול המועד פסח. התובע אף אישר כי בחופשת חול המועד בשנת 2002 יצא עם המנוחה לחופשה בחו"ל שממונה על ידי הנתבעת. (סעיף 36 לתצהיר התובע). 42. בגין תקופת עבודתו בנתבעת זכאי התובע ל- 25.8 ימי חופשה נטו. מכך יש לנכות 15 ימים בגין חופשת פסח (5 ימים בגין כל שנה) לפיכך זכאי התובע לפדיון חופשה בגין 10.8 ימים ובסך 7,128 ₪ (לפי תעריף של 660 ₪ ליום). יוער כי לא מצאתי מקום להתייחס לטענת ההתיישנות שטענה הנתבעת שכן זו הועלתה לראשונה במסגרת הסיכומים. דמי הבראה 43. התובע טוען כי בכל תקופת עבודתו לא שולמו לו דמי הבראה והוא מכחיש את טענת הנתבעת כי סוכם עמו על כך ששכרו יכלול דמי הבראה. משהועלתה טענת הגנה בדבר שכר כולל, מוטל הנטל להוכיחה על כתפי הטוען לה - וזאת לא עשתה הנתבעת, משאין בידי ולו ראיה ממשית אחת מזמן אמת בדבר סיכום שכר כולל עם התובע, לבד מעדותם של הגב' זהבי ורו"ח כהן (סעיף 25 לתצהיר זהבי וסעיף 7 לתצהיר רו"ח כהן), אין אני מקבלה. 44. אשר על כן בגין השנתיים האחרונות לעבודתו זכאי התובע ל- 11.08 ימים ובסה"כ לסך של 3,223 ₪, בגין דמי הבראה. בונוס 45. לטענת התובע על אף שבתלוש השכר לחודש 12/01 מופיע רכיב בונוס בסך 16,556 ₪, סכום זה לא שולם לו מעולם. הגב' זהבי טענה מנגד כי טענתו של התובע הועלתה לצורך תביעתו וכי התובע קיבל את הבונוס בפועל. 46. כפי שנאמר לעיל, מקום שבו ניתן לעובד תלוש שכר, חזקה שהוא משקף את המציאות, לפחות לגבי הסכום הכולל המופיע בו, אלא אם כן הוכח אחרת. התובע לא רק שלא הוכיח אחרת, אלא שטענתו בדבר אי תשלום הבונוס בפועל הועלתה לראשונה במסגרת תביעתו, כאשר לא נשמעה מפיו כל טענה בהקשר זה בכל זמן עבודתו בפועל כ- 10 חודשים לאחר המועד בו היה אמור הבונוס להשתלם לו. לפיכך העילה ברכיב זה - נדחית. הפרשות לביטוח מנהלים 47. לטענת התובע בניגוד למה שסוכם בינו לבין הנתבעת, ועל אף שהעביר לידי הנתבעת את הבעלות בפוליסת ביטוח המנהלים שלו בחברת "מגדל" אשר נפתחה עוד במקום עבודתו הקודם, הנתבעת לא הפקידה את הפרמיות לפוליסת ביטוח זו במשך כ- 10 חודשים החל מחודש 3/00 ועד לחודש 12/00. הנתבעת טוענת מנגד כי מעולם לא התחייבה בפני התובע לבטח אותו בביטוח מנהלים מיומו הראשון לעבודה, אלא רק בתום שנה ראשונה לעבודתו. לאור בקשתו להקדים את ביצוע ההפרשות, נאותה הנתבעת לפתוח עבורו פוליסת ביטוח מנהלים בחברת "מנורה" מעט לפני תום שנתו הראשונה לעבודה בנתבעת, קרי החל מחודש ינואר 2001. 48. במחלוקת זו שבין הצדדים אני מעדיף את גרסת התובע. התובע צירף לתצהירו מסמך מיום 11.9.00 ולפיו מתחייבת הנתבעת לקבל את הבעלות על פוליסת ביטוח המנהלים של התובע במגדל החל מיום 1.3.00. (נספח יד' לתצהיר התובע). בנוסף הוצג מכתבו של סוכן הביטוח של התובע אשר מציין כי היה נוכח בעת חתימת הנתבעת על מסמך העברת הבעלות בפוליסה ואף כי נשלחו מספר מכתבי התראה ממגדל לנתבעת. (נספח טז'). 49. איני מקבל את טענת הנתבעת כי בחתימתה על מסמך העברת הבעלות בפוליסה לא הבינה שהיא צריכה להמשיך להעביר כספים לפוליסה אלא סברה שבכך היא עוזרת לתובע שלא ייאבד זכויותיו בפוליסה. הרי חייה של הפוליסה נשמרים כל עוד מופרשות לפוליסה ההפרשות המתחייבות אחרת אין כל משמעות להעברת הבעלות בפוליסה לידי הנתבעת. כמו כן גם במכתב שהציגה הנתבעת (נספח ח' לכתב התביעה) ובה היא מתנערת מחובתה להפריש לפוליסה הנ"ל בטענה כי לא אישרה ביצוע הפוליסה לעובד אין בכדי להועיל לנתבעת, שעה שחתמה על נספח יד' לעיל. 50. מאחר וקבעתי, כי התובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים הרי שהנתבעת חייבת לפצות את התובע בגין אי ביצוע הפרשות תגמולי המעביד בלבד לחודשים מרץ- דצמבר 2000 ובסך כולל של 7,259 ₪ (5% X 14,518 X 10 חודשים). סיכום 51. הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים כדלקמן: הפרשי שכר 8,500 ₪. דמי הבראה 3,223 ₪. פדיון חופשה 7,128 ₪. פיצוי בגין אי הפרשות 7,259 ₪. סה"כ 26,110 ₪. לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.10.02 ועד התשלום המלא בפועל. יתר עילות התביעה נדחות. נוכח המפורט בסעיפים 27-31 לעיל באשר להתנהלותו של התובע ובהתחשב בכך שרובה של התביעה נדחה, אין צו להוצאות. ירושהפיצוייםפיטוריםפיצויי פיטורים