קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פליטת כדור תאונת עבודה: זוהי תביעה להכרה באירוע שארע לתובע ביום 12/3/08 כתאונת עבודה. העובדות הרלבנטיות: א. התובע, יליד 1980 , עבד כסייר ביטחון בקיבוץ גלגל שבבקעת הירדן - תפקיד אותו ביצע במשך כ-5 שנים, עד למועד התאונה. ב. ביום 12/3/08 החזיר שתי חיילות מקיבוץ גלגל לקיבוץ נתיב הגדוד הסמוך, שם עשה הפסקה במועדון נתיב הגדוד. במהלך הפסקה זו (שפרטיה המדוייקים שנויים במחלוקת), שיחקה אחת החיילות באקדחו, ונפלט כדור. כתוצאה מכך נפגע התובע בבטנו, אושפז כחודש ימים, ועקב התאונה אף עבר מס' ניתוחים בביטנו. ג. התובע הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי להכרה בתאונה כתאונת עבודה, אולם נדחה בנימוק כי לא נגרם לו אירוע תאונתי תוך כדי ועקב העבודה, וכי אין לראות את פגיעתו כנובעת מפעילות הקשורה לעבודתו. המחלוקת בתיק: המחלוקת שנקבעה בתיק הינה: מה היו הנסיבות בהן נפגע התובע ביום 12/3/08, והאם לאור נסיבות אלו יש לקבוע כי התובע נפגע תוך כדי ועקב עבדותו, או לפחות במסגרת פעולה נלווית לעבודתו. המקור הנורמטיבי: א. סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה - 1995 (להלן: החוק), לחוק מגדיר תאונת עבודה כך: "תאונת עבודה" - תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו." סעיף 80 לחוק קובע כי: רואים תאונת עבודה אף אם - ... (3) אירעה תוך כדי עבודתו של המבוטח, עקב פגיעה שאינה תוצאה מהעבדוה ונגרמה בידי אדם אחר בכלי או בחפץ אחר, הנמצאים במקום העבודה או בקרבתו הקרובה ביותר לצרכי העבודה או הנמצאים שם דרך קבע אף שלא לצרכי העבדוה והנפגע לא היה שותף לגרימת הפגיעה (4) אירעה למבוטח שהוא עובד, בהפסקה שנקבעה על דעת המעביד ושאינה עולה על שלוש שעות במקום שבו המבוטח או העובדים סוכדים, והתאונה ארעה בקשר לעבודה או עקב סיכוני המקום או תוך כדי סעדו באותו מקום ועקב כך או תוך כדי נסיעתו או הליכתו למקום אחר כאמור מהעבודה או בחזרה ממנו לעבוה ועקב נסיעתו או הליכתו ו. סעיף 83 לחוק קובע את חזקת הסיבתיות על פיה: "תאונה שאירעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שאירעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך; ... " ב. על פי הפסיקה, בכל מקרה בו נטען כי אירוע תאונתי גרם לפגיעה ולנזק שבגינם נתבעים דמי פגיעה ,יש להוכיח כי קיים קשר סיבתי בין האירוע לבין העבודה וכי הנזק אכן נגרם בעטיה של העבודה ולא בעטים של גורמים אחרים שאינם קשורים לעבודה. לעניין הקשר הסיבתי צריך שיהיה גורם מסויים בעבודה שניתן לאתרו בזמן ובמקום (דב"ע לה/60-0  דוד יצחקי נ' המוסד פד"ע ז 332;דב"ע מח/50-0 המוסד לביטוח לאומי נ' מלכה ויקטור פד"ע כ 284;דב"ע לז/59-0 המוסד - חיים קמינסקי פד"ע י 253;דב"ע מא/73-0 בנימין דומב - המוסד פד"ע יב 351). ג. בבג"ץ 1262/94 שרה זילברשטיין נ' בית הדין הארצי לעבודה, פד"י מ"ח(4), 837, עמ' 854; להלן - פרשת זילברשטיין) נפסק כי על הנפגע (השכיר) להוכיח שני תנאים לצורך הכרה באירוע שאירע לו בעבודה כתאונת עבודה: תנאי הזמן - "תוך כדי עבודתו", ותנאי הקשר הסיבתי - "עקב עבודתו". באשר לכך נפסק כי התנאי העיקרי הינו תנאי הקשר הסיבתי שבין העבודה לבין התאונה, ואילו תנאי הזמן, ה"תוך כדי עבודתו", הינו הטפל, כמאמר השופט חשין: " "עקב" היא הגבירה ואילו "תוך כדי" נגררת ונשרכת אחריה..." ד. בפרשת זילברשטיין נקבע עוד כי במקרה שבו לא הוכח כי התאונה אירעה תוך כדי עבודת הנפגע, הנטל להוכיח את התקיימותו של תנאי "עקב העבודה" נותר על כתפיו של הנפגע (שם עמ' 845). מכל מקום ועל פי פרשת זילברשטיין (אף שם דובר על תקיפה, אם כי בנסיבות אחרות) נקבע כי במקרה כזה, יושם דגש רב יותר על התקיימותם של שני התנאים, שכן אף אם התקיפה אירעה לעובד תוך כדי עבודתו, אולם נעשתה על רקע אישי, מבלי שהיה לה קשר לעבודתו של הנפגע או בלא תרומה של העבודה לתקיפה, לא תוכר התקיפה כתאונת עבודה. דיון: א. במסגרת פס"ד זה יש לתת את הדעת לספר היבטים: מה היה תפקידו של התובע במסגרת עבודתו, האם הסעת החיילות לקבוץ השכן הייתה במסגרת עבודתו והאם המעסיק ידע/הסכים לכך. כמו כן - האם ההפסקה שעשה במועדון של קיבוץ נתיב הגדוד הייתה כחלק לגיטימי של תפקידו, וכחלק מעבודתו (להתרעננות וכד'), או שמא מדובר בהפסקה לצרכים שונים (כולל משחק סנוקר) שאינם שייכים לעבודתו. בנוסף - האם עצם התאונה ארעה תוך נטילת סיכון שאינו קשור לעבודה. ב. בתצהירו הסביר התובע כי במסגרת עבודתו כסייר ביטחון, נדרש לפטרל ברכב ממונע בקיבוץ ובסביבתו, וכי לא היה מקבל תדריך באופן שוטף או יומיומי אלא יוצא עצמאית לשטח. כחלק מוסכם של עבודתו נדרש גם לבצע הסעות בלילה לחיילים וילדי היישוב , לישובים סמוכים, או בחזרה ליישוב, והדבר נעשה לעיתים לבקשת הרבש"ץ, ולעיתים לבקשת הורי הילדים, כשהרבש"ץ ידע על פעילותו זו. ג. באותו לילה , עסק, לדבריו, בפעילות שגרתית, כאשר התבקש להחזיר שתי חיילות שהגיעו להתקלח בקבוץ גלגל (בשל עבודות במקלחות שבוצעו במגורי החיילות בנתיב הגדוד), חזרה לנתיב הגדוד, וכך עשה. ד. בעדותו בבית הדין הוסיף התובע וסיפר כי במסגרת עבודתו הלילית כסייר היישוב, עזר לא פעם בהמלטות ברפת, ואפילו בהעברת דירות בתוך היישוב, כאשר הוא אחראי על שער היישוב. בכל מקרה, לדבריו, ההפסקה שלקח במועדון, לאחר החזרת החיילות, הייתה הפסקה לצורך התרעננות ושתיית קפה. ה. בפני בית הדין לא הוצג הסכם עבודה המגדיר את עבודתו של התובע. מוסכם עלינו, כי כסייר, אכן תפקידו הפורמאלי היה לפטרל ברכב בתוך הקיבוץ, ובשטחים הצמודים אליו. אלא, שעל פניו, וגם אם הדבר לא הוגדר באופן פורמאלי, תפקידו של התובע לא הצטמצם לסיורים בלבד, וכחלק מהאווירה הכללית בקיבוץ ומהיותו זמין בלילות, כסייר, נדרש לא אחת לבצע תפקידים נוספים, ולעזור בעניינים שאינם קשורים דווקא לסיור בטחוני. לכך יש להוסיף את העובדה שכך פעל כ-5 שנים, עד למועד התאונה, כאשר בפועל הווה כתובת לאנשי הקיבוץ לסיוע בעניינים שונים שאינם בגדר עבודתו הפורמאלית, כמי שזמין בלילות לכל עזרה שנדרשה ממנו. כך גם יש לראות את ה"הקפצה" שעשה לחיילות שהגיעו מקיבוץ נתיב הגדוד, כחלק לגיטימי של תפקידו הרחב. ו. הרבש"ץ , מר בנימין אלקסלסי, העיד כי לא ידע באותו לילה על הנסיעה שעשה התובע לנתיב הגדוד. ואכן, סביר שלא היה מעורה בפעילות התובע באופן ספציפי, ולא קיבל דיווח שוטף על כל פעולה ופעולה של התובע. יחד עם זאת, נראה, כי במהלך 5 שנות עבודתו של התובע ידע הרבש"ץ כי התובע מסייע בדברים נוספים לאנשי הקיבוץ, אך מעולם לא העיר לו על כך או דרש ממנו להפסיק לעשות זאת. להיפך, נראה כי סמך על התובע כי הוא מבצע את עבודתו, ולא ביקש לקבל דיווחים מה עושה בכל רגע נתון. לפיכך, בנסיבותיו של תיק זה, יש לראות את עצם הסעת החיילות כחלק מתפקידו הרחב, וכחלק מעבודתו. ז. אלא, שבכך אין די כדי לקבוע כי התאונה ארעה "עקב" עבודתו. לאחר שהתובע הסיע את החיילות למושב נתיב הגדוד, לא חזר חזרה לקיבוץ גלגל, אלא יצא עם החיילות להפסקת קפה ולמשחקי סנוקר במועדון. השאלה תהיה האם השתלשלות העניינים כפי שהייתה במועדון, לאחר החזרת החיילות לקיבוצן, מלמדת כי התאונה ארעה בזמן ועקב העבודה. ח. בתצהירו כתב התובע כי: "במהלך ההפסקה הנחתי את אקדחי בסמוך, שתיתי קפה ושיחקתי תוך כדי בשולחן הסנוקר, כשלפתע אחת החיילות פלטה כדור מהקדח אשר משמש אותי לצורך מילוי תפקידי". בחקירתו במשטרה (נ/3) תיאר התובע כיצד הוא וסייר נוסף (אודי) שיחקו בסנוקר כשכל אחד מהם עושה "סיבוב" כסייר והשני משחק.. וכך אמר בחקירתו: "...בכל אופן פתחנו במשחק. חזרנו לשם. הבנות זני וסוויסה רצו להישאר קצת לשחק ... הם רצו להישאר עוד קצת. בכל אופן פתחנו במשחק. הנבות ראו ששמתי את האקדח עלך הספה. הם התעניינו בו וביקשו שאני אראה להם איך מתופעל האקדח. איך זה עובד. הוצאתי מחסניות פרקתי אותו ... אז נתתי לאחת הבנות את האקדח כשהוא פתוח לקחו אותו, הם עשו צרורות..." בחקירתה של החיילת שני סוויסה תיארה כיצד אירעה התאונה:"... ואז פיראס בא, לקח את האקדח, הוציא מחסנית, פרק את הנשק .... והוא עמד והסביר לנו איך דורכים , ותוך שהוא מראה וגם איך מכוונים ואז הוא לחץ על ההדק הוא עשה את זה כמה פעמים כדי להסביר ואז הוא נתן לרוני שתנסה .... ואז היינו צריכים להמשיך במשחק השארנו את הנשק על הספה המשכנו לשחק משחק... לקחתי את הנשק וניסיתי שוב לדרוך ולא הצלחתי ואזהוא אמר לי לתפוס את זה יותר מלמעלה למשוך יותר חזק ואז הוא חזר למשחק ואני הצלחתי לדרוך כיוונתי לקיר ובדיוק שלחצתי על ההדק פירס זז לכיוון שאני כיוונתי את האקדח ואז הייתה יריה". ט. מדברים אלה עולה כי לא היה מדובר אך ורק בהפסקה קלה לצורך שתיית קפה והתרעננות, אלא כהזדמנות לשחק ולעשות דברים שאינם קשורים כלל לעבודה. דברים אלו מתייחסים הן לעצם משחק הסנוקר, והן "משחק" בנשק, שהתובע לא מנע, ואולי אף היה שותף לו. י. החיילת רוני בולגצי, נחקרה אף היא במשטרה ונשאלה: "כמה זמן הייתם בסנוקר" והיא השיבה: " אני משערת שבערך שלושת רבעי שעה, שעה". יא. לעניין זה העיד מר אלקסלסי (עמ' 15 משורה 5), דברים המקובלים עלינו כנכונים, כי: "יש הבדל משמעותי בין שאתה יושב ושותה קפה בחוץ, בעמדה בש.ג. לבין זה שאתה נכנס למועדון ומשחק סנוקר. יש הבדל גדול מאוד, שאתה נכנס לחדר לשחק סנוקר בחדר סגור, ולא יודע מה יש בחוץ, יש הבדל בין אם יושבים בעמדה ושותים קפה". יב. בנסיבותיו של התיק, לא נוכל לקבל את הטענה כי שהותו של התובע במשך כשעה במועדון הסנוקר (גם אם כללה שתיית קפה להתרעננות), הייתה חלק מהעבודה, או כי התאונה, שארעה עקב ה"משחק" בנשק, היוותה חלק מסיכוני העבודה. ברור כי התובע הניח מידיו את הנשק, ולא החזיקו צמוד אליו במועד קרות התאונה, ואף "תידרך" את החיילות כיצד לדרוך אותו. משמע - אף לגרסתו לא ממש עסק בשמירה בזמן היותו במועדון. בתי הדין לעבודה קבעו לא אחת כי אם אדם עשה פעולה שהיא זרה לחלוטין לעבודה (או להפסקת האוכל), ולקח על עצמו סיכון חריג - הדבר אינו מתיישב עם פעולות הנלוות במידה סבירה לעבודה או לדרך לעבודה. ר' לעניין זה עב"ל 593/07 ג'ריס אבו ניקולא - המוסד לביטוח לאומי. עוד יצויין כי על פי הפסיקה, תאונה שארעה עקב נטילת סיכון בשעת ההפסקה, לצורך שעשוע, אינה יכולה להיחשב כתאונה שאירעה "תוך כדי עבודתו", ובוודאי אף שלא "עקב עבודתו" יג. גם בענייננו, משהתובע איפשר לחיילת לשחק בנשקו (וזאת אף במקום שהנשק יהיה צמוד אליו, כמתבקש מתפקידו), לקח העל עצמו סיכון חריג "שאינו מתיישב עם הפעולות הנלוות לעבודתו במידה סבירה לעבודה", כלשון הפסיקה. יג. זאת ועוד. גם אם מלכתחילה נכנס למועדון אך כדי להתרענן, נראה על פניו כי מעבר להתרעננות זו, בחר התובע להישאר בחברת החיילות, לשחק עימן, ואף פרק את נשקו מעליו. השארת הנשק במקום שהחיילת יכולה הייתה לשחק בו (ובוודאי כשה"משחק" בנשק נעשה כשהוא שותף לו, כפי שהעידה החיילת במשטרה), מהווה נטילת סיכון שתוצאותיו אינן יכולות להיחשב - למרבה הצער - כתאונת עבודה. סוף דבר: מכל האמור לעיל - התביעה נדחית. אין צו להוצאות. ערעור על פסק דין זה ניתן להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין ליד הצד המבקש לערער. תאונת עבודה