קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פנסיה תקציבית משטרת ישראל: 1. מבוא ורקע כללי: השאלה העומדת להכרעתנו בפסק דין זה, הינה זכאותו של המערער להיכלל בהסדר פנסיה תקציבית, על אף שחלפו למעלה מ-6 חודשים ממועד שחרורו מצה"ל (4/11/04) למועד גיוסו למשטרת ישראל (16/6/05), והאם יש מקום להתערבות בית הדין בהחלטה שלא יכלל בפנסיה תקציבית. הליך משפטי זה החל כ"הודעת ערעור עפ"י סעיף 43 לחוק שירות המדינה (גימלאות) [נוסח משולב], התש"ל -1970 (להלן:"חוק הגמלאות"), על החלטת הממונה על הגמלאות שלא להכלילו במסגרת פנסיה תקציבית. יצויין כי ככלל, בהליכים של "ערעור" כמעין זה, לא מתקיים בד"כ הליך של שמיעת הוכחות. יחד עם זאת ולאור רגישותו של התיק וחשיבותן של העובדות כהוויתן, ולאור העובדה שהצדדים היו חלוקים בשאלות עובדתיות הנוגעות ללב המחלוקת- התקיים הליך הוכחות בתיק זה. לדיון ההוכחות הוזמנו שני נציגי ציבור. נציג ציבור אחד לא הגיע. על מנת למנוע ביטול זמן ועינוי דין - קויים הדיון בהיעדרו. מטעם המערער העידו: המערער בעצמו והגב' רימונה עמר, מאבחנת בלשכת גיוס (כיום וגם בתקופה הרלוונטית להליך זה). מטעם המשיבה העידו: הגב' אילנה שקד, אשר שימשה במועדים הרלוונטים כראש מדור תכנון באגף משאבי אנוש במטה הארצי של המשטרה וכיום בתקפקיד ראש לשכת הגיוס המרכזית של משטרת ישראל (המהווה חלק מאגף משאבי אנוש) והגב' אלה שושנה, אשר שימשה בתקופה הרלוונטית להליך זה כראש היחידה לתכנון שכר באגף משאבי אנוש.בהסכמת הצדדים, נשמעה תחילה עדותה של הגב' רימונה עמר, אשר נשמעה מבלי שהוגש קודם תצהיר מטעמה. 2. העובדות הרלוונטיות לעניינו כעולה מכתבי הטענות:: א. המערער, משתייך לעדה הדרוזית, שירת שירות סדיר בצה"ל (חובה וקבע) , החל מיום 23/11/95 ועד ליום 4/11/04 והשתחרר בדרגת סרן. ב. באפריל 2004 (בטרם השתחרר מצה"ל) פנה המערער למשטרת ישראל, על מנת להתעניין בעניין גיוסו לשורות המשטרה. בחודש אוקטובר 2004 החל במסלול גיוס למג"ב. בפברואר 2005 הפסיק המערער, ביוזמתו, את המסלול, וביקש לבחון את התאמתו לתפקיד חוקר במשטרת ישראל. סמוך לאחר מכן, ביקש להתגייס לשורות המשיבה. ג. המערער עבר עבירת תנועה, ובמסגרתה הועמד לדין בבית המשפט לענייני תעבורה בעכו. גזר דין בהליך ת 5224/05 ניתן בבימ"ש לענייני תעבורה ביום 9/5/05. אין חולק כי לא היה בגזר הדין כדי למנוע את גיוסו למשטרה. ד. במרץ 2005 נבחנה התאמתו של המערער לתפקיד חוקר במסגרת המשטרה ("המשטרה הכחולה"), וביום 16/6/05 התגייס למשטרה. מאז משרת המערער כחוקר במפלג מיעוטים בימ"ר ירושלים. ה. המערער ביקש להיכלל במסלול של פנסיה תקציבית, אך הדבר לא אושר לו, לאור ה"פער" בין מועד שחרורו מצה"ל - 4/11/04 - לבין גיוסו בפועל למשטרה ב- 16/6/05. עפ"י הוראות חוק הגמלאות פער של יותר מששה חודשים בין שחרורו מצה"ל לבין גיוסו למשטרה שולל את הזכאות להיכלל בפנסיה תקציבית. ו. ביום 1/9/06 פנה המערער לראש אמ"ש - משטרת ישראל בכתב בעניין אי הכללתו בפנסיה תקציבית (נספח ב' לכתב הערעור). פניית המערער הועברה לבחינתו של הממונה על השכר במשרד האוצר (כך עולה למעשה מתשובתה של הגב' לוי, סנ"ץ, רמ"ד תנאי שכר, מיום 30/1/07). בתשובתה צויין כי הממונה על השכר במשרד האוצר השיב לבקשת המערער בשלילה - וזאת בשל העובדה כי אינו עומד בקריטריון של סעיף קטן (ד) לחוק הגמלאות, בדבר הפסקה שאינה עולה על שישה חודשים בין "שירות" ל"שירות" במערך כוחות הביטחון (בעניינו - בין השירות בצה"ל לבין השירות במשטרה). ז. ביום 14/11/07 פנה המערער, באמצעות בא כוחו, במכתב לממונה על השכר במשרד האוצר, בו שב והעלה את טענותיו בעניין זה (נספח ד' לכתב הערעור). פניה זו לא נענתה כלל, על אף שנשלחו גם "תזכורות" בכתב מטעם ב"כ המערער ועל כן הוגשה תביעה זו לבית הדין. ח. הצדדים חלוקים בשאלה: בעטיו של מי נוצר פער זה - והאם יש רלבנטיות לשאלה זו, או שדי בעובדה שאחר את המועד, כדי לקבוע שהחלטת הממונה הייתה נכונה. הצדדים חלוקים גם בשאלה האם מועד גיוסו למשטרה נבע מהיעדר מיכסת גיוס (כטענתו, וכפי שהוסבר לו אז), או מסיבות הקשורות להליך בתיק התעבורה. ט. מוסכם בין הצדדים כי על מנת שהמערער יעמוד בתנאי החריג הנקוב בסעיף 108 ח' לחוק הגמלאות (הפסקה של 6 חודשים בין שירות לשירות)- היה על המערער להתגייס לשורות המשטרה לכל המאוחר ביום 3/5/05. 3. טיעוני הצדדים בתמצית: א. לטענת המערער, הליך גיוסו למשטרה התעכב בעטיים של המשיבים, ולא מסיבות הקשורות אליו, וכי לא הייתה לו כל שליטה על עיכובים אלו. כמו כן מבקש בא כוחו לתת פרשנות תכליתית להוראת החוק הנ"ל, בדבר הפסקה בין שירות לשירות, באופן שיש לראות את המערער כמי שלא חלפה תקופה של 6 חודשים בין שירות לשירות. זאת, משני טעמים עיקריים: האחד, המערער החל בחודש אוקטובר 2004 הליך של גיוס למג"ב (הליך שהופסק ביוזמת המערער -אשר העדיף את המשטרה הכחולה - ועל כן לא גויס כמתוכן בחודש 3/05), והאחר הוא, שמבחינתו, היה מוכן ומזומן להתגייס למשטרה כבר בחודש 4/05 - אולם המשטרה היא זו שעיכבה את גיוסו (מטעמים של מכסת גיוס) ועל כן, גוייס לבסוף רק ב 16/6/05 - דהיינו כחודש ו- 11 יום בלבד לאחר תקופת ה-6 חודשים מאז שחרורו מצה"ל. ב. מנגד טוענת המשיבה כי המערער גוייס בפועל, לאחר שמלאו 6 חודשים מיום שחרורו מצה"ל ועל כן אינו עומד בדרישות החוק להיכלל בפנסיה תקציבית, ודי בכך כדי לדחות את טענותיו. מבלי לגרוע מהאמור לעיל, לגרסת המשיבה, טענת המערער בדבר גיוסו "המאוחר" (בחלוף 6 חודשים) מחמת "מכסת גיוס" - אינה נכונה. גיוסו של המערער עוכב בשל העובדה שבחודש 3/2005 נודע למשיבה כי כנגד המערער תלוי ועומד הליך משפטי בבית המשפט לתעבורה בעכו, ולכן בהתאם לנוהלי הגיוס במשטרת ישראל - לא ניתן במצב שכזה לגייס מועמד. רק ביום 11/5/05 המציא המערער אל לשכת הגיוס את גזר הדין שניתן בהליך הנ"ל (מיום 9/5/05). כלומר, כשבוע ימים לאחר שחלף המועד האחרון בו יכול היה המערער להיכלל במסגרת הסדר הפנסיה התקציבית אילו גוייס למשטרה). לפיכך, אין המערער זכאי להיכלל בפנסיה התקציבית. יצויין כי במסגרת העדויות הועלו טענות נוספות שהצדיקו - לטענת המשיבה - את גיוסו המאוחר למשיבה (אישור קב"ט ודפ"ר) - אולם טענות אלו לא הועלו במסגרת כתבי הטענות. 4. המקור הנורמטיבי: חוק הגמלאות קובע כי שוטרים, אשר יתגייסו לאחר ה"מועד הקובע" (31.12.03) ישוייכו לפנסיה צוברת (ולא לפנסיה תקציבית). יחד עם זאת, סעיף 108 ח' לחוק הגמלאות, קובע תנאים חריגים, אשר בהתקיימם, ניתן לחרוג מהוראה זו ולשייך את ה"שוטר החדש" לפנסיה תקציבית: "סייג לתחולת סימן זה: על אף הוראות סימן זה, הוראות חוק זה יחולו , לפי העניין, על כל אחד מהמפורטים בפסקאות (1) עד (6), ולא יראו כל אחד מהם כסוהר חדש, כעובד חדש בשירותי הבטחון או כשוטר חדש, לפי העניין: (5) עובד ביטחון חדש שמתקיימים בו כל אלה: במועד הקובע הוא היה עובד המדינה, שוטר, סוהר או חייל המשרת בצבא הגנה לישראל לפי התחייבות לשירות קבע; הוראות חוק זה או הוראות חוק שירות הקבע... לאחר המועד הקובע הו החל לשרת כעובד ביטחון חדש; לא היתה הפסקה העולה על שישה חודשים בין שירותו כאמור בפסקת משנה (א) לבין המועד שבו החל לשרת כעובד ביטחון חדש;... (הדגשות אינן במקור - י.ש.) הוא לא יצא לקצבה עקב שירותו כאמור... בעניינו, הצדדים חלוקים על התקיימותו של סעיף קטן (ד) בלבד והאם המערער ממלא אחר כל התנאים האחרים. 4. דיון והכרעה: א. כבר עתה, נבקש לומר, ולו בקליפת האגוז, כי לאחר עיון בכלל החומר שהובא לפנינו, לרבות העדויות שנשמעו - מצאנו כי נפלו פגמים מהותיים בהתנהלותה של המשיבה, וכן פגמים בשיקול הדעת המנהלי, תוך פגיעה בכללי הצדק הטבעי ופגיעה לא מידתית בזכויות המערער. פגמים אלו הם שהביאו לתוצאה של השלמת הליכי גיוסו של המערער לאחר המועד המכריע - והוא: 3/5/05. ב. לאור זאת, ובנסיבות חריגות אלו, מצאנו, כי מקרה זה מצדיק את התערבותו החריגה של בית הדין, בהחלטת המשיבים, שלא לשייך את המערער למסלול של פנסיה תקציבית. ג. בשל חשיבות הנושא, הנתון להכרעתנו בתיק זה, ראוי להקדים מספר מילים, בטרם נדון לגופם של דברים: ראשית, מודעים אנו לחלוטין לחוק ולפסיקה בעניין הצטרפות לפנסיה תקציבית, כאשר המגמה הכללית הינה של נטישת הפנסיה התקציבית לטובת הצוברת, וכי לא בנקל יפתח ביה"ד פתח להכללת אדם בפנסיה תקציבית אם לא עמד במסגרת הנוקשה של החוק. הנושא של הצטרפות לפנסיה תקציבית, הינו נושא רגיש, כיוון שהוא טומן בחובו הטבות שאין להן אח ורע בפנסיה הצוברת, וכי לא בקלות ייעתר בית הדין להעביר עובד ממסלול של פנסיה צוברת למסלול של פנסיה תקציבית. מדובר גם במדיניות כלכלית המבקשת לצמצם הצטרפות לפנסיה תקציבית, והרואה במועדים הקבועים בחוק - כמועדים מחייבים ובלתי עבירים. וכך קבע לעניין זה בית הדין הארצי: "בפנסיה תקציבית מכוח חוק, האיסור להיטיב עם אדם זה או אחר נובע ממהותו של החוק, הקובע נורמה דו-קוטבית: אין הפרט רשאי לוותר על הזכות, ואין הרשות ממונה על ביצוע החוק - בעניינו: 'הממונה על הגמלאות' או נציב השירות - רשאית ליתן יותר מהקבוע בחוק עצמו או במסגרתו ומכוחו. כל התחייבות יש בה העמסת תקציב המדינה לשנים עתידות, פעולה שוודאי חורגת מסמכותו הסטטוטורית". ראה: דב"ע (ארצי) מב /7-1 מרדכי גזית נ' נציב שירות המדינה ואח' , פד"ע י"ג (1) , 397 . שנית, הסדר פנסיה תקציבית נקבע ב"חוק הגמלאות" ואילו הסדר הפנסיה הצוברת, הינו הסדר של הפקדת כספים לקופת גמל לקצבה. הסדר הפנסיה התקציבית חל על עובדי מדינה עד ל"מועד הקובע" בלבד. באשר לעובדי ביטחון, ובכללם שוטרים, המועד הקובע הוא 31.12.03. שוטר "חדש" שמגוייס לאחר המועד הקובע, משוייך למסלול של פנסיה צוברת, אלא אם כן עומד בחריגים שבחוק. על פי מגמת הפסיקה, על בית הדין לעמוד על קוצו של יוד בתחום זה, ולא לאפשר "זליגה" של מי שנמצאים "קרוב לתאריך" , אך לא עומדים בו. יחד עם זאת יצויין, כי לא בכדי הלך המחוקק לקראת אנשי כוחות הביטחון המוכנים להמשיך ולשרת במשטרה לאחר שירות בצבא. עצם החרגתם של כוחות הביטחון לעניין זה, מלמדת על רצון המחוקק להעדיף ולעודד את מי שפורש משירות צבאי, להמשיך ולשרת את המדינה במשטרה. אנשים הפורשים מהצבא הם קהל ייעד המועדף להצטרפות לשירות המשטרה, מטעמים מובנים. ד. עוד יצויין כי החלטת המשיבה שלא לצרף את המערער לפנסיה תקציבית הינה החלטה מנהלית. הלכה פסוקה ומושרשת היטב היא כי :"שעה שבית דין זה בוחן את פעילותה של רשות מנהלית, עומד לנגד עינינו הכלל לפיו חזקה על הרשות כי היא פועלת כדין. בית הדין אינו מתערב בהחלטתה של רשות הפועלת בתחום ולמטרה שהוגדרו לה על-פי דין, אלא אם לא הביאה בחשבון את השיקולים הרלוואנטיים או שהביאה בחשבון שיקולים בלתי רלוואנטיים. בנוסף, בית הדין אינו מתערב בשיקולי הרשות ואין הוא ממיר את שיקוליה בשיקוליו שלו, כל עוד פועלת הרשות ושוקלת את החלטתה באופן ענייני, בתום לב, בסבירות ובמסגרת הסמכויות אשר הוענקו לה על-פי דין" (ע"ע (ארצי) 1238/01 ראמז לובאני - מדינת ישראל - נציבות שירות המדינה והנהלת בתי המשפט, , ניתן ביום 18.3.2002 וראו לעניין זה גם : ע"ע (ארצי) בית ספר תיכון עירוני כל ישראל חברים בתל אביב יפו - יצחק צויזנר, פד"ע לו, 438, 2002).ר' ע"ע (ארצי) 767/06 משה בוקריס - שמעון רומח (מיום 4.6.08 - לא פורסם) (הדגשות אינן במקור-י.ש). ה. אעפ"כ, וכפי שיובהר בהמשך, בנסיבותיו של התיק, הגענו למסקנה, כי נפלו פגמים מהותיים וטעויות בשיקול הדעת מנהלי בהתנהלות המשיבה, המצדיקים את התערבותו החריגה של בית הדין. על כן, בניגוד לעמדת המשיבה, אין לראות במערער כמי שנוהגים איתו "לפנים משורת הדין", תוך העמסת הנטל על כספי ציבור - אלא, בדין זכאי הוא להיות משוייך למסלול של פנסיה תקציבית. זאת, כיוון שאילולא התרשלותה של המשיבה עצמה בעניינו של המערער וללא הפגמים המהותיים שנפלו בשיקול הדעת ביחס למערער- הרי שהמערער היה משוייך למסלול זה מלכתחילה. נתייחס אפוא, להתנהלותה של המשיבה, כפי שעולה מהעדויות והמסמכים שבתיק. ו. גב' רימונה עמר, מי ששימשה בתקופה הרלוונטית לעניינו בתפקיד של מאבחנת בלשכת גיוס, העידה בפנינו, עדות מהימנה, לפיה היה ידוע, מתחילת הליך גיוסו של המערער, לשורות המשטרה, כי יש לגייסו לפני המועד של ה- 3/5/05 - על מנת שייכלל במסלול של פנסיה תקציבית. משמע - היה ברור מלכתחילה, כי יש לנהוג בעניינו של המערער ברגישות הראויה, על מנת שגיוסו לא יעוכב מעבר למועד הקובע. ז. אחת הטענות שהועלו כנגד המערער, הינה כי עבר עבירת תנועה, וכי נפתח כנגדו תיק תעבורה - וכי דבר זה עיכב את המשך הטיפול בגיוסו. יצויין כי טענה זו הועלתה לראשונה רק בתגובת המשיבות לערעור (תגובה שהיוותה בהסכמת הצדדים "כתב הגנה") - ואין על כך רישום במסמכים שנמסרו למערער בזמן אמת. ואכן, אין חולק כי המערער עבר עבירת תנועה והועמד על כך למשפט (תיק תעבורה-ת 5224/05). אלא, שנושא ההליך המשפטי היה ידוע למשיבה כבר בחודש 3/05. עובדה זו עולה גם מעמדת המשיבה עצמה. אעפ"כ - לא הוכח בפנינו, כי מי מטעם המשיבה טרח להודיע למערער, בהיותו מועמד לגיוס, כי יש בעובדה זו כדי לעכב את גיוסו! בנסיבות אלו, בהן היה ברור כי כל עיכוב יכול למנוע ממנו הצטרפות לפנסיה תקציבית - היה מצופה מהמשיבה, כי תדאג, באופן ברור ומפורש, להודיע למערער על כך שגיוסו מתעכב בשל ההליך המשפטי בעניינו - על מנת לתת לו הזדמנות נאותה ואמיתית לנסות ולבטל את "הגורם המעכב" בכל דרך שיבחר. משאיש לא יידע אותו על כך - לא יכול היה המערער לעשות דבר כדי לבקש לזרז את מתן גזר הדין, כשבפועל גזר הדין ניתן לאחר המועד הקובע לצורך צירופו לפנסיה תקציבית. ח. על כך נשאלה והשיבה גב' רימונה: "ש. ב 9/5 זה התאריך שידעת על התיק תעבורה נכון? ת. לא. ש. אז מתי ידעת לפי הרישום שיש לך? ת. זה לא קשור. אני ידעתי מההתחלה. ש. מה זה מההתחלה? ת. מהיום הראשון שהוא בא ללשכת גיוס. ש. אז למה רשמת את זה ב 9/5? ת. לא יודעת" (ההדגשות לא במקור - י.ש) ט. לעניין זה העיד המערער (עמ' 12 שורות 13-17): "ת. ...במצב שהייתי בתקופה הזאת, הייתי במדים, ידעתי שאני הולך למשטרה, בתקופה של ה-6 חודשים שחיכיתי, והתרעתי כל הזמן בפני המפקחים שלי, ואפשר להעיד אותם שגם הם לחצו על לישכת הגיוס. אם היו אומרים לי שהקב"ט מעכב, הייתי מתקשר אליו, הוא ישב במחוז צפון, והייתי אומר לו. אם היו אומרי לי שיש בעיה של דו"ח תנועה, לא הייתי רץ בטיסה?" דברים אלו - האמינים עלינו - מדברים בעד עצמם. י. כידוע, על פי הפסיקה, נאמנות של עובד ומעביד זה כלפי זה, וחובת תום לב והגינות ביניהם, הם בסיס חובת תום הלב במשפט עבודה. לעניין זה נפסק כי "חובת נאמנות זו מטילה על המעביד חובה להשתמש במידע שבידו ובסמכותו, בהגינות וליידע את העובד שעה שבזמן נתון זכויות בסיסיות שלו עלולות להיפגע". ראה לעניין זה דבע מו/ 118-3 תדיראן בע"מ- שפיר פד"ע יח' 264,266, דבע מ/150-3 מ.י. - מצגר פדע יט' 237,241, וכן: מ.גולדברג "תום לב במשפט העבודה" ספר ברניב (1987) 189 וכן ד"ר י. לובוצקי "חוזה עבודה וזכות העובד" פרק 10 עמ' 25. לא יכולה, איפוא, להיות מחלוקת כי המשיבה שמרה לעצמה אינפורמציה מהותית ובעלת חשיבות רבה ביותר למערער, אך לא עשתה דבר כדי ליידע אותו על כך . יא. זאת ועוד. המשיבה מסתמכת על נוהל במשטרה לעניין עיכוב הליכי הגיוס בשל הליך משפטי. מבלי שנקבע, בשלב זה, את תוקפו המחייב של ה"נוהל" עליו מסתמכת המשיבה, הרי שגם על פי נוהל זה הייתה חובת יידוע של המערער, "בכל שלב של אי התאמתו לגיוס": וכך נאמר בנוהל: "5. תיאור הליך הגיוס פעולות ראשוניות לטיפול בכלל המועמדים בכל שלב משלבי הגיוס, היה ונמצא המועמד לא מתאים לגיוס, יימסר לו הדבר על ידי ר' חוליית גיוס או מי מטעמו והליך הטיפול יופסק ..."(הדגשות אינן במקור-י.ש.) יב. כאמור, במקרה שלפנינו, לא נטען, וודאי שלא הוכח, שאכן כך נעשה, ואף לא הובאה כל עדות לעניין היידוע. בהתנהלות זו יש משום פגיעה בהתנהלות תקינה של המשיבה, כרשות מנהלית. יודגש כי אי עדכונו של המערער אינה דבר של מה בכך. לדידנו, בנסיבות תיק זה, יש לראות בכך משום הפרה של החובה המנהלית המוטלת על המשיבה, לנהוג בסבירות והגינות כלפי הפרט. כפי שהוכח לפנינו, במקרה הנדון, המערער פעל באופן סביר וראוי, ובכך שלא הודע לו במועד על סיבת ה"עיכוב" -נמנעה ממנו האפשרות האמיתית לזרז את ההליך, שבו כל יום של עיכוב יכול להיות משמעותי עבורו. יג. אולם מעבר לשאלת היידוע, עולה שאלה מקדמית וחשובה לא פחות: האם בכלל פעלה המשיבה כראוי, כאשר עיכבה את הליך גיוסו של המערער בשל ההליך המשפטי בבימ"ש לענייני תעבורה, ומהו חוקיותו של הנוהל על פיו פעלה. לעניין זה מתעורר ספק של ממש, הן מהפן המשפטי (חוקיותו) והן מהפן העובדתי (אופן יישומו). יד. מהפן המשפטי: גב' שקד הצהירה בסעיף 12 לתצהירה על ה"נוהל" הקיים אצל המשיבה לעניין הגיוס (צורף כנספח 1 א' לתצהירה של הגב' אילנה שקד), כי: "נוהל זה, המצוי בהליכי עבודה ואשר טרם אושר ע"י הגורמים המוסמכים, משקף את הליך הגיוס למשטרה וכי נהגו על פיו" (ההדגשה לא במקור). לדבריה, בשל נוהל זה, כאשר אדם מצוי בהליך משפטי בבית משפט - מעוכב אוטומאטית הליך גיוסו עד לסיום ההליך. טו. מעדויותיהן של גב' שקד ושל הגב אלה שושנה עולה בבירור כי מדובר ב"טיוטת" נוהל ולא בנוהל רשמי, שאושר על פי המתחייב בדין. לא ברור, אפוא, מכוח מה פעלה המשיבה, כאשר רק בהסתמך על טיוטה זו עיכבה את הליכי הגיוס של המערער, באופן שהפסיד את המועד הקובע. שנית, אף אם ניתן ל"טיוטה" זו תוקף כלשהו, הרי שגם מכוחו, ישנה הבחנה ברורה בין עבירה פלילית לעבירת תעבורה: " 6. בחינת מועמדותו לגיוס באמצעות ועדות או ע"י ר' לשכ"ג ועדת רישום פלילי (ר"פ) - .....תפקיד הועדה לבחון מועמדותו לגיוס של מי שצבר רישום פליליים (לציין כי אם מופיע בקובץ:"הרשעה נמחקה - ללא הרשעה" אין להתחשב ברישום).... רישומי תעבורה - ר' לשכ"ג מרכזית או מי מטעמו יבחן מועמדותו לגיוס של מי שצבר הרשעות תעבורה רבות ו/או חמורות ויחליט על המשך או הפסקת הליך הגיוס של המועד." (הדגשות אינן במקור - י.ש.) טז. מהאמור לעיל עולה כי עבירת תעבורה לכשעצמה אינה מפסיקה אוטומטית את הליך הגיוס, ויש לבחון את הדברים לגופם. זאת, בניגוד לעדויותיהן של העדות מטעם המשיבה אשר העידו כי די בכך שמתנהל הליך משפטי פלילי ו/או תעבורתי כדי להפסיק את הליך הגיוס עד אשר יינתן פסק דין בעניין. יז. ומהפן העובדתי: כפי שעולה מעיון בטיוטת הנוהל הנ"ל - עניינו של המערער לא הצריכה "וועדת תעבורה". בתרשומת שבוצעה בתיק גיוסו של המערער (ביום 7/3/05) אף נאמר: "פנינה מוסרת שאין צורך בועדת תעבורה. רימונה". יח.. על כך שלא היה צורך בוועדת תעבורה בעניינו של התובע , שבה וחזרה הגב' רימונה גם בעדותה (עמ' 5 שורות 3-8): "אני מסרתי לפנינה שאני לא רואה שהוא צריך וועדת תעבורה בכלל שיש לו משפט. ש. מתי אמרת לפנינה שהוא לא צריך וועדת תעבורה? ת. בת/1 זה לא רשום. ש.ת וועדת תעבורה זה משהו פנימי של לישכת גיוס. ש.מתי עושים את זה? ת. שיש ריבוי עבירות מעבר למקובל." (הדגשות אינן במקור-י.ש.) בעניין שבפנינו - אין חולק כי לא מדובר בריבוי עבירות, וכי מדובר בעבירת תנועה בודדת, אשר גם על פי הנוהל עצמו לא היה מצדיק את עיכוב גיוסו בשל כך. יט. ועניין נוסף: במהלך ההוכחות התברר, כי לעדות מטעם המשיבה היו טענות נוספות באשר לגורמי "עיכוב" נוספים (אישור קב"ט ודפ"ר). לעניין זה מקובלת עלינו עמדת ב"כ המערער לפיה מדובר בהרחבת חזית - אסורה. מעיון בתגובת המשיבה לערעור, לא בא זכרן של טענות אלו. מדובר בטענות שהועלו בשלב העדויות בלבד. לפיכך, דינן להידחות. כ. למעלה מן הצורך בדקנו טענות אלו לגופן, ואף לגופן אין בהן כדי לסייע למשיבות. ראשית, כאמור, גם בעניין "עיכובים" אלו לא יידעה המערערת את המערער ולא ניתנה לו הזדמנות נאותה לבטלם. שנית, באשר לאישור קב"ט - אישור זה התבקש מבעוד מועד, אך לא הוכח, שנעשה דבר מטעם מי מגורמי המשיבה על מנת לזרז את קבלת האישור, על אף לחץ הזמנים שהתבקש בנסיבות העניין. כא. מעיון במסמך ת/1 - עולה כי כבר ביום 16/3/05 ציינה הגב' רימונה "התקבל עיכוב מקב"ט צפון". מאידך, הוכח כי הגורמים השונים במשיבה היו מודעים, מתחילת גיוסו של המערער, לנפקויות של אי גיוסו לפני 3/5/05 (ואף סמוך לאחר מכן). דבר זה הודע גם לגורמי החיצוניים , כמו גם לקב"ט, כפי שעולה במזכר של הגב' רימונה עמר (מזכר שצורף לתצהירה של הגב' שקד). אך אעפ"כ, לא עשתה המשיבה די כדי לזרז את האישור. וכך העידה גב' רימונה בפני בית הדין: "ש. במיזכר שכתבת לקב"ט, את ידעת לפי המיזכר שלך מתי התאריך האחרון לעניין הפנסיה שלו שזה 4/5/05. ת. כן. ש. ואת אומרת לקב"ט שים לב לעניין הזה. ת. נכון. ... ש. את רשמת ש 4/5 זה מועד אחרון לגיוס על מנת לקבל את הפנסיה. ת. נכון. (עמ' 8 שורות 19-21. הדגשות אינן במקור-י.ש.) כב. התרשלות המשיבה באה לידי ביטוי, איפוא, גם בסחבת בלתי סבירה בעניין אישור הקב"ט. כפי שעולה מהמשך עדותה: "ש. את אומרת שהאישור קב"ט הגיע ב 8/5 . ת. כן, זה כתוב. ש. ומתי שלחת את המכתב במרץ? ת. הוא גורם מקצועי הקב"ט ואני לא מתערבת לו בעבודה. אני התקשרתי ודיברתי איתה ועשיתי מאמץ שזה יגיע לפני 4/5. ש. הקב"ט הוא שוטר נכון? ת. כן, קצין משטרה. זה לא רק אחד, לא מדובר על אחד על מערך ביטחון שדה. ש. כמה זמן זה בדרך כלל לוקח? ת. תלוי . יכול לקחת חודש, יכול לקחת 4 חודשים, תלוי בנתונים האישייים של הבן אדם..." (עמ' 7 שורות 10-17). כג. אף על פי כן, ללא כל הסבר המניח את הדעת, התמהמה תשובת הקב"ט עד לאחר המועד הקובע. על כך העידה הגב' רימונה: "ת. זה היה כבר מקרה אבוד בגלל התחקיר. אבל קיבלנו את תשובת הקב"ט אחרי התאריך הקובע." (עמ' 9 שורות 19-20. ההדגשה לא במקור). כד. אם לא די בכל הנאמר לעיל, ולמרות הטענות שהועלו במהלך העדויות מטעם המשיבות, הרי שגם לגישת המשיבה עצמה, לא היה ב"עיכובים" כדי להוות מכשול של ממש בגיוסו של המערער. כך עולה מעיון במכתבה של הגב' אלה שושנה, נצ"ם - ר' היחידה לתכנון שכר מיום 12/11/06 - (צורף כנספח 1 לתצהירה): "2. א. ב. ג. השוטר סיים הליכי גיוס כבר במהלך אפריל 2005 לאחר מכן הושלמו פעולות למימוש גיוסו והוא גוייס בפועל רק בתאריך 16.6.05. מבדיקה עם רמ"ח כ"א עולה כי בשל טעות אנוש וחוסר הבנת הכללים, מש"קית אמ"ש בלשכת גיוס לא הביאה החומרים בפניה במועד וכתוצאה מכך נדחה מועד גיוסו. אילו עניינו היה מובא בפניה בתום הליך הגיוס, היה מגוייס לפני המועד הקובע (4.5.05 תאריך בו השלים 6 חודשים ממועד שחרורו מצה"ל)...." ובהמשך: "3 . על רק הנתונים שפורטו לעיל בחנו בשיתוף עם ע' ליועמ"ש המשטרה עו"ד רחל בציה, את הוראות חוק שירות המדינה (גמלאות) ואנו סבירוים כי יש מקום לפעול להכללתו של השוטר בהסדר הפנסיה התקציבית כפי שיפורט להלן: א... ב. .. העיכוב שחל בעניינו גיוסו נבע מטעות אנוש אשר למותר לציין כי לשוטר לא היתה כל שליטה עליה. ג. בהתחשב בנסיבות העניין, יש מקום לדעת ע' ליועמ"ש לאמץ פרשנות תכליתית של הוראת החוק לפיה "המועד שבו החל לשרת" לצורך סעיף זה בלבד, יהא המועד שבו סיים הליכי גיוס ולא המועד בו גוייס בפועל. הפעלה מילולית דווקנית של הוראת החוק תוביל בעניינו לתוצאה קשה להסכים עימה - אבדן פנסיה תקציבית ועמו אובדן 6 שנים שהן 12% גמלה." (הדגשות אינן במקור -י.ש.) כה. בסעיף 8 לתצהיר עדות ראשית של אלה שושנה, ניסתה היא "לתקן" גרסה זו ולומר, כי לא ניתן, כיום ובדיעבר, לומר בוודאות שאילו הופנה עניינו של המערער לפני רמ"ח כוח אדם כעניין לאישור חריג - אכן היה מאושר. אלא, שלאור כל האמור לעיל, לא נוכל לקבל "תיקון" זה. לכך יש להוסיף את עדותה של הגב' שקד שהתאפיינה בתשובות שהיו בחלקן "מתחמקות" ובלתי סבירות. מכל מקום ככל שמתעורר בעניינו "ספק" - הרי שבנסיבותיו של התיק ולאור מחדלי המשיבה ומשמדובר ברשות מנהלית מול פרט, "ספק" זה אמור לפעול לטובתו של הפרט (המערער). כו. גם באשר לציון הדפ"ר- לא נאמר למערער בכל עת שהיא במהלך גיוסו, שיש בעיה עם ציון הדפ"ר, כמו גם לגבי הסיבות האחרות לעיכוב, כפי שנטען על ידי המשיבים. המערער העיד לעניין זה (עמ' 11 שורות 20-21 וכן בעמ' 12 שורות 1-6 ומשורה 8-10) כי : "ת. התרעתי בפני לישכת הגיס שהזמן אוזל ויש לי עד 4/5 , כולם ידעו את זה. מעולם לא אמר לי ולא נאמר לי שאני מעוכב גיוס בגלל שלא עברת את התחקיר קב"ט ויש לך בית משפט לתעבורה, זה מעולם לא נאמר לי. אם הייתי יודע, ולו בשיחה, כל מה שהיא הרי ביקשה ממני אני פיקססתי לה. אם היה נאמר לי הדבר הזה, הייתי הולך בעצמי לבית המשפט לתעבורה בעכו. אני את הדו"ח הזה עוד קיבלתי שהייתי ברכב צבאי, והייתי מבקש ישפטו אותי עכשיו. מעולם לא נאמר לי שאני מעוכב בכלל אישור הקב"ט. לעולם תחקיר קב"ט לא לוקח כל כך הרבה זמן, גם הקב"ט עצמו הוא שוטר. ש. אבל ביקשו ממך להביא את גזר הדין? ת. ב- 8 לחודש. קודם לכן אף אחד לא אמר לי מילה. סליחה ב-9 לחודש, ביום שהייתי בעכו, הלכתי לבית משפט בעכו. ביום שהייתי אצלו, הוא אמר לי תפקסס לי את הדו"ח שמשולם." כז. טענה נוספת שהועלתה בעדותה של גב' אלה שושנה (עמ' 26 שורות 10-20 עמ' 27 שורות 1-2), הינה כי בעניינו של המערער נפלה טעות בשיקול הדעת. וכך העידה: "ש. אני מפנה אותך לסעיף ד' שלאחריו, בשתי השורות האחרונות, "אילו עניינו היה מובא בפניה ..."(מקריא). זאת אומרת שעניינו לא הובא וזה נבע מטעות אנוש, נכון? של מי? ת. שיקול דעת לדעתי מוטעה של מי שטיפל בתיק בלשכת גיוס, ואסביר. אני איש שכר בעיני למשקל של פנסיה יש משמעות מאד רחבה, אני הייתי ראש יחידת תכנון שכר ועוד, הראיה שלי בעיקר היא שכרית, איך אדם צריך למצות את זכויות הכספיות ופנסיוניות. לכן במקרים שלא מושלמים הליכי הגיוס, אבל מנגד עומד דבר בעל משקל כל כך גבוה, היא לא היתה צריכה להשאיר את זה על שולחנה, למרות שיתכן שבסדר הרגיל דברים כאלה לא מגיעים לרמ"ח כוח אדם, ויתכן שממתינים שכל ההליכים יסתיימו. מבחינתי בנקודת הזמן הזאת היתה צריכה להגיע לרמ"ח כוח אדם ולהביא בפניה את כל הנתונים, מה נעשה עד כאן ומה חסר, ושהיא תקבל את ההחלטה. בדיעבד, היא אמרה שאילו היו מביאים את זה לשולחנה לפני כן היא היתה מאשרת אותו כחריג". (הדגשות אינן במקור-י.ש.) דברים אלו מדברים בעד עצמם, ומכל מקום מחזקים את הטענה כי אכן נפלו פגמים בהתנהלות המשיבה. כח. עוד יובהר, כי הפגמים והטעויות שנגרמו, כאמור, בעטייה של המשיבה, גרמו נזקים בלתי מידתיים ובלתי סבירים למערער. לו תישאר על כנה ההחלטה - ייגרם למערער עוול באופן שלא ניתן יהיה לתקנו, ושיש בו כדי להשפיע באופן משמעותי על עתידו הפנסיוני. נראה כי למקרים חריגים מעין אלו התכוונה הפסיקה, כאשר אפשרה התערבות בית הדין בהחלטה מנהלית. בנסיבות העניין, אף מקובל עלינו האמור במכתב שנכתב על ידי גב' אלה שושנה, כאמור לעיל, כי בנסיבותיו של מקרה זה "יש לאמץ פרשנות תכליתית של הוראת החוק לפיה 'המועד שבו החל לשרת' לצורך סעיף זה בלבד, יהא המועד שבו סיים הליכי גיוס ולא המועד בו גוייס בפועל. הפעלה מילולית דווקנית של הוראת החוק תוביל בעניינו לתוצאה שקשה להסכים עימה - אבדן פנסיה תקציבית ועמו אובדן 6 שנים שהן 12% גמלה." לאור כל האמור - דין הערעור להתקבל. סוף דבר: הערעור מתקבל. המשיבה תשא בהוצאות המערער בסך של 3,000 ₪. ערעור ברשות לבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום קבלת פס"ד זה על ידי הצד המבקש לערער. משטרהפנסיהפנסיה תקציבית