קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פציעת ירי בדרך לעבודה: השופט עמירם רבינוביץ 1. בית הדין האזורי בתל אביב (בל 4301/08 ; סגנית הנשיא לאה גליקסמן ונציג הציבור מר פרלוב) דחה את תביעת המערער להכיר באירוע במסגרתו נורה על ידי מתנקש כ"תאונת עבודה". על פסק דין זה מוגש הערעור שבפנינו. הרקע העובדתי 2. המערער הוא הבעלים של חנות ללבני נשים ברח' אלנבי בתל אביב. בחודש ינואר 2007 פתח המערער יחד עם שותף נוסף חנות לכלי בית ומתנות בבני ברק. 3. מאז פתיחת החנות בבני ברק, היה המערער יוצא מדי יום לעבודה ברכבו, ונוסע יחד עם אשתו לחולון. בחולון היה אוסף אותו השותף לחנות בבני ברק, ואילו אשתו של המערער הייתה לוקחת את הרכב ונוסעת לחנות ברח' אלנבי. 4. ביום 14.2.2007, בסמוך לשעה 9:15, יצא המערער מביתו, התיישב במושב הנהג ברכבו, עמד לחגור את חגורת הבטיחות ולנסוע לעבודתו. עוד בטרם הספיק המערער להתניע את רכבו, נעמד מצידו השמאלי של הרכב אדם, אשר ירה במערער שני כדורים באזור כתף שמאל. לאחר מכן ירה היורה שני כדורים נוספים ברגלו של המערער. 5. כתוצאה מהפגיעות מהן סבל, פונה המערער לבית החולים אסף הרופא, שם אושפז לתקופה של חודש וחצי. לאחר מכן הועבר המערער למחלקת שיקום אורטופדי בבית החולים תל השומר. 5. לימים התברר, כי היורה ירה במערער בשל טעות בזיהוי, וכי הכדורים כוונו לאדם אחר ששמו כשם המערער (יואב סיני). כנגד היורה הוגש כתב אישום, והוא הורשע על פי הודאתו בעבירות של ניסיון לרצח, קשירת קשר לביצוע פשע, חבלה בכוונה מחמירה ונשיאת נשק שלא כדין. 6. המערער הגיש תביעה למשיב (להלן : המוסד) להכיר באירוע כמתואר לעיל כ"תאונת עבודה". תביעתו זו נדחתה על ידי המוסד בנימוק, שמקרה הירי אירע על רקע אישי ולא כתוצאה מסיכוני הדרך. ההליכים בבית הדין האזורי ופסק דינו של בית הדין האזורי 7. בעת הדיון בבית הדין האזורי טען המערער, כי יש להכיר באירוע כ"תאונת עבודה", הן מכיוון שבזמן הירי היה בדרכו לעבודה, והן מכיוון שהטעות בזיהוי קשורה לנתונים שמקורם בעבודתו. בהקשר זה ציין המערער, כי לפי דברי היורה חיפש אחר אדם צולע, חובש כיפה. לטענת המערער, הצליעה ממנה סבל קשורה למאמצים פיזיים במקום העבודה, והכיפה שחבש לראשו נבעה ממיקומה של החנות החדשה בעיר בני ברק והיוותה חלק בלתי נפרד מהעבודה בבני ברק. כמו כן טען המערער, כי עקב פתיחת החנות בבני ברק ביקר בסניף בנק בחולון, ועובדה זו תרמה אף היא לטעותו של היורה, שחיפש אחר אדם שתחום עיסוקו הוא כספים. 8. בית הדין האזורי, בפסק דין מנומק ומפורט, דחה את תביעת המערער. ביחס לטענה כי הטעות בזיהוי אירעה עקב נתונים הקשורים לעבודתו של המערער, קבע בית הדין האזורי כממצא עובדתי, כי בשעת הירי לא צלע המערער, כי המערער לא חבש כיפה באופן קבוע לצרכי עבודתו, וכי הרקע לירי היה "חיסול חשבונות", ולכן העובדה שהמערער ביקר תכופות בסניף בנק אינה קשורה לטעות בזיהוי. בית הדין האזורי הדגיש בהקשר זה, כי מהודעת היורה במשטרה עולה, כי הסיבה המרכזית לטעות בזיהוי הייתה כתובתו של המערער ורכב הוולבו שחנה ליד ביתו. נתונים אלה אינם קשורים לעבודתו של המערער. 9. ביחס לטענה כי יש להכיר באירוע כ"תאונת עבודה" בשל העובדה שאירע בזמן נסיעה לעבודה, וכי אירוע זה מהווה חלק מסיכוני הדרך, קבע בית הדין האזורי כי : "אכן, קיימת תופעה של אירועי ירי במסגרת חיסול חשבונות בין עבריינים, ולא פעם נפגעים באירועים אלה עוברי אורח תמימים שאיתרע מזלם להימצא בסביבת אירוע הירי. לכן, למרבה הצער, במציאות השוררת היום, פגיעה בשל כך שהמבוטח נמצא באופן מקרי בסביבה בה התרחש אירוע ירי בדרכו לעבודה או ממנה, יש לראות כחלק מ'סיכוני הדרך האורבים לכל עובר אורח'. הוא הדין כאשר המבוטח נמצא באופן מקרי בסביבה בה התרחש אירוע ירי עקב עבודתו. אולם, במקרה הנדון, התובע לא נפגע עקב היותו בסביבת אירוע ירי בדרכו לעבודה, דהיינו כתוצאה מ'סיכון דרך', אלא היורה התכוון לירות בתובע עצמו, כאשר סבר כי התובע הוא היעד לחיסול על פי הוראות מפעיליו. לפיכך, העובדה שהתובע נורה בדרכו לעבודה היא מקרית, והאירוע היה יכול להתרחש במקום אחר ובשעה אחרת, על פי החלטתו של היורה". טענות הצדדים בערעור 10. בערעור שב וטען המערער, כי אירוע הירי אירע בשל גורמים הקשורים בעבודתו של המערער, וכי מחומר הראיות עולה, כי הטעות בזיהוי אירעה בשל מספר סממנים ומאפיינים הקשורים בעבודתו כגון : צליעה, חבישת כיפה וביקורים בבנק. עוד טען המערער, כי העיתוי האפשרי היחידי לביצוע אירוע הירי היה בדרכו לעבודה, שכן באותה תקופה כמעט שלא יצא מביתו פרט ליציאה לעבודה. 11. המוסד טען, כי אין להכיר באירוע כ"תאונת עבודה", שכן במקרה הנוכחי המערער לא נפגע כתוצאה מסיכוני הדרך להם חשופים עוברי אורח, אלא כתוצאה מגורמים הנעוצים במערער עצמו : שמו, מקום מגוריו והרכב של שכנו שחנה לידו. המוסד הדגיש, כי מגרסתו הראשונית של המערער, כפי שמצאה את ביטויה בהודעתו במשטרת ישראל, עולה כי המערער לא צלע כלל, וכי חבישת הכיפה לא נעשתה לצרכי עבודה. הכרעה 12. לאחר שעיינתי בפסק דינו של בית הדין האזורי, בטענות הצדדים ובכלל החומר שבתיק הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערעור להידחות. לדעתי, ראוי פסק דינו של בית הדין האזורי להתאשר מטעמיו, על פי הוראת תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991, בהיותו מבוסס היטב בממצאיו העובדתיים ובמסקנות הנובעות מהם. על האמור אוסיף ואדגיש דברים אחדים, כמפורט להלן. 13. בית הדין האזורי קבע כממצא שבעובדה, כי המערער לא צלע כלל, וכי חבישת הכיפה לא נעשתה לצרכי עבודה. קביעות אלה הן קביעות עובדתיות, בהן כידוע, ערכאת הערעור ככלל, אינה נוהגת להתערב (ע"ע 424/06 מטבחי שרת בע"מ - ילנה גרוחולסקי, לא פורסם, ניתן ביום 2.8.2007). לא מצאתי כי נסיבותיו של המקרה שלפנינו מחייבות חריגה מכלל זה. 14. אני סבור, כי הטענה, לפיה פגיעתו של המערער כתוצאה מאירוע הירי מהווה חלק מסיכוני הדרך, דינה אף היא להידחות. עוד מראשית ימיו קבע בית דין זה כי לצורך הכרה באירוע שאירע בדרך לעבודה או ממנה כ"תאונת עבודה" על המבוטח להוכיח כי הפגיעה אירעה כתוצאה מסיכוני הדרך. בדב"ע לה/63 - 0 המוסד לביטוח לאומי - בניטה פד"ע יב, 281 נדונה השאלה, האם מותו של עובד שנגרם בדרכו לעבודתו, וזאת לאחר שנקלע במסלול נסיעתו לזירה בה בוצעו חילופי אש ונמצא לאחר מכן ירוי הוא "תאונת עבודה". באותה פרשה נפסקו הדברים הבאים : "מבחינתו של המבוטח - הקרבן, אין זה משנה אם הכדור שפגע בו היה כדור תועה או כדור שנורה בשל איבוד עשתונות, מתוך שיקול קר או מכל סיבה רגעית אחרת. המנוח לא נהרג מפני שביקשו את נפשו בתור מי שהינו, אלא מפני שעבר באותו מקום באותה שעה. הצורך לעשות את דרכו לעבודה - באותו מסלול, באותה עת - זימן אותו באקראי לאתר בו התרגשה פורענות, שאלמלא כך הוא לא היה נקלע לתוכה, על כן מה שארע, ארע עקב נסיעתו לעבודה" (ההדגשות הוספו - ע.ר.). 15. במקרה הנוכחי, בניגוד לנסיבות המפורטות בפרשת בניטה, כדוריו של המתנקש כוונו למערער "בתור מי שהינו", ולא מפני שעבר באותו מקום באקראי באותה שעה. העובדה כי בסופו של יום התברר, כי המדובר בטעות בזיהוי אינה שוקלת בבואנו לבחון את השאלה, האם האירוע הוא בגדר "תאונת עבודה", ראשית משום שכאמור הייתה במקרה זה כוונת מכוון לפגוע במישהו מסוים. הטעות בזיהוי, אינה גורעת מהעיקר כלומר, שהכוונה הייתה ונשארה לפגוע באדם מסויים, ואין מדובר בפגיעה אקראית כתוצאה מסיכוני הדרך. שנית, כפי שפסק בית הדין האזורי, הטעות בזיהוי לא נגרמה כתוצאה מסממנים שאפיינו את עבודתו של המערער. כאן המקום לשוב ולחזור על דברים שציין בית הדין האזורי, לפיהם : "אכן, קיימת תופעה של אירועי ירי במסגרת חיסול חשבונות בין עבריינים, ולא פעם נפגעים באירועים אלה עוברי אורח תמימים שאיתרע מזלם להימצא בסביבת אירוע הירי. לכן, למרבה הצער, במציאות השוררת היום, פגיעה בשל כך שהמבוטח נמצא באופן מקרי בסביבה בה התרחש אירוע ירי בדרכו לעבודה או ממנה, יש לראות כחלק מ'סיכוני הדרך האורבים לכל עובר אורח'. הוא הדין כאשר המבוטח נמצא באופן מקרי בסביבה בה התרחש אירוע ירי עקב עבודתו". אילו היו אלה פני הדברים במקרה הנוכחי, התוצאה מן הסתם הייתה שונה , והאירוע היה מוכר כתאונה בעבודה. 16. בא כוח המערער הפנה אותנו לעב"ל 381/03 מרים ברוש - המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם, ניתן ביום 21.8.2005, במסגרתו הוכר רצח של עובד במדינה זרה כ"תאונת עבודה". ואולם נסיבותיו של מקרה זה אינן דומות למקרה שלפנינו. בפסק דין ברוש, נקבע כי הקשר הראשוני בין הרוצח לנרצח נקשר באמצעות אימו של הרוצח שהועסקה באותו מקום עבודה של הנרצח. במקרה שלפנינו, כפי שנקבע, לא היה כל קשר בין האירוע לעבודתו של המערער. גם אם אקבל את טענת המערער, לפיה בתקופה הרלוונטית לא יצא מביתו אלא לעבודה אין בנתון זה כדי לראות באירוע הירי, שאירע כאמור, בדרך לעבודה כ"תאונת עבודה", בשל הנסיבות , כפי שתיארתי לעיל. 17. קראתי את חוות דעתו של נציג המעבידים, מר מיכה ינון ואני שותף לחוסר האונים החקיקתי שאנו ניצבים בפניו הבא לידי ביטוי בחוות דעתו. יחד עם זה איני רואה דרך משפטית להגיע אל התוצאה אליה הגיע מהנימוקים שפורטו לעיל. איני סבור כי הפתרון החקיקתי למצב לו נקלע המערער הוא הכרה בו כנפגע עבודה. בהקשר זה מן ראוי לציין כי במקרה הנוכחי יכול היה המערער להגיש תביעה למוסד לקבלת דמי תאונה לפי פרק ו' לחוק הביטוח הלאומי שעניינו ביטוח נפגעי תאונות. המערער לא פעל בדרך זו, אך במהלך הדיון בפנינו הסכימה באת כוח המוסד ברוב הגינותה כי ככל שתוגש על ידי המערער תביעה לקבלת דמי תאונה, לא יטען המוסד טענת שיהוי או התיישנות. זאת ועוד. המערער הוא לכאורה "נפגע עבירה" כמשמעות מונח זה בחוק זכויות נפגעי עבירה, תשס"א - 2001, ולכן הוא זכאי לזכויות מכוח חוק זה ככל שישנן כאלו הרלוונטיות לגביו. 18. סיכומם של דברים - לו נשמעה דעתי, ידחה הערעור, ללא צו להוצאות. השופטת רונית רוזנפלד אני מצטרפת לפסק דינו של חברי, השופט רבינוביץ השופטת סיגל דוידוב - מוטולה אני מצטרפת לפסק דינו של חברי, השופט רבינוביץ נציגת עובדים, גב' אסתר פרץ קראתי בעיון את פסק דינו של השופט רבינוביץ ואת חוות דעתו של נציג המעבידים, מר מיכה ינון ואני סבורה כי יש לאשר את פסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו, למרות התוצאה שקשה לי. כפי שציין מר ינון, זהו המקרה הזועק להרחבת מבחן "עובר האורח האקראי", אך מנגד על אף הקושי איני יכולה להתעלם מהעובדה שאף המערער מודה בה, לפיה כדוריו של המתנקש כוונו לעבר "יואב סיני" והמערער נפגע כתוצאה מטעות בזיהוי. תוצאת הדברים היא שהמצוד הוביל לניסיון ההתנקשות במערער בזמן הנוח למתנקש ואין מדובר בפגיעה אקראית. אשר על כן, ולפי הפסיקה לא ניתן להחיל לגביו את מבחן "עובר האורח האקראי". כולי תקווה שמקרה "יואב סיני" יוביל לחקיקה מתאימה שתביא לתיקון העולם אליו מכוון נציג המעבידים, מר ינון. אשר על כן ועם כול הקושי, אני מצטרפת לפסק דינו של השופט רבינוביץ. נציג מעבידים מר מיכה ינון קראתי בתשומת לב את פסק דינו של כב' השופט רבינוביץ, אך איני יכול להצטרף להכרעתו בתיק זה. לעניות דעתי, אין להשלים עם תוצאה משפטית, לפיה קם אדם בבוקר לעבודת יומו ובדרך לעבודה הוא נורה ע"י מתנקש ש"טעה" בזיהויו והמוסד יפטור עצמו מחובת הביטוח וההכרה במערער כקרבן של "תאונת עבודה" בטענה שהוא אינו "עובר אורח אקראי". ועוד, כי המקרה אינו מתאים למה שמכונה "סיכוני דרך", וזאת במדינה שבה נתרבו הרוצחים והיורים ומלחמות כנופיות הפשע מתנהלות בראש חוצות. קבע ביה"ד האזורי: "במקרה הנדון, התובע לא נפגע עקב היותו בסביבת אירוע ירי בדרכו לעבודה, דהיינו, כתוצאה מ"סיכוני דרך" אלא היורה התכוון לירות בתובע עצמו, כאשר סבר, כי התובע הוא היעד לחיסול ע"פ הוראות מפעילו. לפיכך, העובדה שהתובע נורה בדרכו לעבודה היא מקרית, והאירוע היה יכול להתרחש במקום אחר, ובשעה אחרת על פי החלטתו של היורה". הבחנה זאת של ביה"ד האזורי, עם כל הכבוד, אינה נראית לי. לטעמי, יש להרחיב את מבחן "עובר האורח האקראי" גם למקרה שלנו שהרי "טעות בזיהוי" הוא מקרה נדיר וגבולי. לדעתי, המבחן צריך להיות מבחן התוצאה האובייקטיבי והמציאות ולא מבחן כוונתו של היורה - פושע. ולו רק מפני "תיקון העולם" הייתי מקבל את הערעור. סוף דבר הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט רבינוביץ, כנגד דעתו החולקת של נציג המעבידים, מר מיכה ינון. הערעור נדחה, ללא צו להוצאות. תאונה בדרך / חזרה מהעבודהמקרי ירי