קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא צירוף 2 דרגות נכות בשתי תאונות עבודה: השופט עמירם רבינוביץ פתח דבר 1. השאלה הנשאלת בערעור זה היא, האם ניתן לצרף שתי דרגות נכות שנגרמו בשתי תאונות, שלא שולמו גמלאות בגינן, לדרגת נכות מצטברת כמשמעותה בסעיף 121 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995 (להלן- החוק). בית הדין האזורי בירושלים (בל 0695/09; הנשיאה דיתה פרוזינין ונציגי הציבור מר פוסט ומר בר לב) השיב על שאלה זו בשלילה, ובשל כך הוגש ערעור זה. התשתית העובדתית 2. התשתית העובדתית, כפי שנפרשה בהרחבה בעיקרי הטיעון של המשיב (להלן - המוסד) בבית דין זה היא זו: "1. ביום 16.10.1994 התקבלה במשרדי המוסד תביעתו של המערער לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה מיום 28.9.94. ביום 17.11.94 נשלחה למערער הודעה כי תביעתו הוכרה. 2. רק ביום 17.1.2006 התקבלה במשרדי המוסד תביעתו של המערער לקביעת דרגת נכות מעבודה ולתשלום גימלת נכות מעבודה לגבי תאונת העבודה מיום 28.9.94. 3. ועדה רפואית לעררים קבעה למערער ביום 29.1.07 15% נכות לצמיתות החל מיום 10.10.94 בגין הפגיעה בעבודה מיום 28.9.94. בגין נכות זו לא שולם למערער מענק או קצבה כלשהיא. 4. ביום 6.3.2007 נשלחה למערער הודעה כי תביעתו למענק נכות מעבודה נדחתה על סמך סעיפים 296(ב) ו-107 לחוק . 5. ביום 5.2.2006 התקבלה במשרדי המוסד תביעתו של המערער לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה מיום 9.8.1995. 6. ביום 7.5.2006 הכיר המוסד בתאונה שאירעה ביום 9.8.95 כפגיעה בעבודה ודחה את תביעת המערער לדמי פגיעה על פי הוראות סעיף 296 לחוק. 7. ועדה רפואית לעררים קבעה למערער ביום 29.1.07 7.5% נכות לצמיתות החל מיום 10.8.95 בגין פגיעה בעבודה מיום 9.8.95. גם בגין נכות זו לא שולם למערער מענק כלשהוא. 8. המערער לא קיבל קצבה או מענק לנכה עבודה עבור התאונות הנ"ל, בשל השיהוי בהגשת תביעותיו למוסד. 9. למעלה משנה ותשעה חודשים לאחר החלטות הועדות הרפואיות לעררים בעניינו, הגיש המערער למוסד (ביום 6.11.08) תביעה לצירוף נכויות בגין שתי הפגיעות וזאת בהתאם לסעיף 121 לחוק". בסיס המחלוקת 3. המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בפירוש סעיף 121 לחוק שהוא מקור הסמכות לצירוף נכויות. 4. על פי סעיף 121 לחוק, השר באישור ועדת העבודה והרווחה רשאי לקבוע, "נסיבות שלפיהן תובא בחשבון לצורך הגדלת דרגת הנכות אף נכות קודמת כתוצאה מפגיעה בעבודה, אשר בשלה שולמה או משתלמת גמלה לפי סימן ה',אם עקב האופי המצטבר של הנכויות נפגע במידה ניכרת כושר השתכרותו של נכה העבודה" (ההדגשה הוספה ע.ר.) 5. על פי פרשנות המוסד תנאי לצירוף נכויות הוא, שבגין דרגת הנכות הקודמת שולמה או משתלמת בפועל גמלה. 6. אין מחלוקת, שבמקרה הנוכחי לא שולמה גמלה בשל אף לא אחת מדרגות הנכות, שלצירופן עותר המבקש. ברם המערער טוען, כי יש לפרש את סעיף 121 לחוק פירוש המרחיב את מעגל הזכאים לגמלאות, גם לגבי אלה שנפגעו פעם נוספת, ופגיעה זו החמירה את הנכות, ממנה סבלו עקב פגיעתם הקודמת, אף אם לא שולמה להם גמלה בשל פגיעתם הקודמת. טיעון זה ודאי נכון, באותם מקרים כבמקרה הנוכחי, בהם שלילת הגמלה נעשתה בשל טענת שיהוי מכח סעיף 296(ב) לחוק. טענת שיהוי, אליבא טיעון המערער, היא טענה טכנית. אילולא טענת השיהוי, היה המערער ודאי זכאי ליהנות מהוראות סעיף 121 לחוק. לא יתכן, שהמחוקק התכוון, בהתקינו את הסייג הקבוע בסעיף 121 לחוק, לשלול זכאות לצירוף גמלאות שלא שולמו בשל שיהוי. כוונה זו סותרת את תכלית החוק שהיא סוציאלית בעיקרה ונועדה לקרב עד כמה שאפשר את דרגת הנכות של מי שנפגע כמה פגיעות במספר תאונות לזו של מי שנפגע כמה פגיעות בתאונה אחת. 7. המוסד טוען שלשון החוק בהירה וברורה, ואין ליחס למחוקק כוונות שאינן מתיישבות עם לשון החוק. על פי טיעון המוסד מבקש המערער לשנות את הסעיף כך שבמקום המילים "שולמה או משתלמת" ירשם "זכאות (עקרונית) לגמלה", אלא שאינה דומה זכאות לגמלה לזכאות לתשלום הגמלה. עוד טוען המוסד, כי כאשר קיימים מספר תנאים מצטברים להבשלתה של הזכאות - די בכך שאחד התנאים לא יתמלא, כדי לשלול את הזכאות לצירוף הנכויות. 8. בית הדין האזורי העדיף את פרשנות המוסד על פני פרשנות המערער. בית הדין האזורי קבע, כי כאשר נדרשים לפרשנות חוק יש לפנות בראש ובראשונה למשמעות הלשונית של החוק, וכי פרשנות שאינה מעוגנת כלל בלשון החוק אינה יכולה להתקיים. בית הדין האזורי סבר, שבמקרה הנוכחי, לנוכח לשונו הברורה והחד משמעית של סעיף 121 לחוק, יש קושי אמיתי לפרשו כחל גם על זכאות עקרונית לגמלה, כאשר אין לפרשנות זו אחיזה בלשון החוק. אילו סבר המחוקק שיש לצרף נכויות גם לגבי מי שזכאי לגמלה, ולא רק מי שמשולמת לו בפועל גמלה, היה משתמש במילים אלה במפורש, כדי לבטא את כוונתו זו. בית הדין האזורי גם סבר, כי סעיף 296 לחוק אינו מתחום הפרוצדורה, אלא בעל אופי מהותי, וכי תכליתו לעודד מימוש מהיר של זכויות המבוטח. לתכלית זו על המבוטח לממש את זכות התביעה שלו במהירות סבירה. הטענות בערעור 9. המערער טען, כי לא יתכן שהגשת תביעה באיחור תביא, מעבר לשלילת הזכות למענק בגין שיהוי, גם לביטול כל הזכויות בגין אותה פגיעה מעתה ועד עולם. פרשנות זו סותרת את תכלית החוק ואת הפסיקה ומביאה לתוצאה אבסורדית. את סעיף 121 לחוק יש לפרש בהתאם לפסיקה באופן ליברלי, מתוך מגמה להשוות את מי שנפגע מספר פגיעות בכמה תאונות, למי שנפגע מספר פגיעות בתאונה אחת. פרשנות המוסד שוללת תכלית זו; מצבו הנפשי של המערער הוא שגרם לשיהוי בהגשת תביעותיו, ולכן יש לדחות את טענת השיהוי. 10. המוסד תמך בפסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו וטען, כי הזכאות לצירוף נכויות מותנית בקיומם של אותם תנאים המפורטים בסעיף 121 לחוק, כך גם קבעה הפסיקה של בית דין זה לאחרונה בפסק דין רז; המערער לא עמד בתנאים הנדרשים לתשלום הגמלה, ולכן בדין נדחתה תביעתו; סעיף 121 עוסק בדרגות נכות צמיתות, ותשלום בפועל בגינן בשל אותן נכויות. אין הוא דן בתשלום ששולם בגין נכות זמנית או בגין דמי פגיעה; לשון החוק במקרה הנוכחי ברורה, ואין בה כל עיגון לפרשנות המערער; גמלה מיועדת לשמש מענה לצרכי קיום שוטפים, ולכן יש להזדרז בהגשת תביעה; אי ידיעת החוק אינה מועילה במקרה זה; מצבו הנפשי של המערער כעילה לשיהוי, לא נטען בבית הדין האזורי, ולכן אין להזדקק לטענה זו; למעלה מן הצורך יצוין, כי המערער הגיש למוסד תביעות לגמלאות שונות כמו הבטחת הכנסה, אבטלה, ובין היתר, תביעה לדמי פגיעה בגין התאונה מיום 28.9.1994 נשוא ערעור זה. נתונים אלה סותרים את הטענה לגבי חוסר יכולתו להגשת התביעות לקביעת דרגת נכות במועד. הכרעה 11. הפרשנות במחלוקת המתעוררת בערעור זה ביחס למילים פגיעה בעבודה אשר בשלה שולמה או משתלמת גמלה לפי סימן ה' (ההדגשה הוספה - ע.ר.), המופיעות בסעיף 121 לחוק, נידונה למעשה על ידי בית דין זה רק פעם אחת בפסק דין רז, בו נאמרו בעניין זה המילים הבאות: "ברי כי סעיף 121 לחוק עניינו הגדלת נכות יציבה עקב שתי תאונות בעבודה אך ורק כאשר בגינן שולמה או השתלמה גמלה. הגמלה המשתלמת לאור האמור חייבת להתייחס לדרגת הנכות היציבה" (ההדגשה הוספה - ע.ר.).  12. על פי פסק דין רז, תנאי הסף לצירופן של נכויות הנגרמות מתאונות שונות, לפני הכניסה לבחינת הזכאות על פי תקנה 12 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז-1956 (להלן - התקנות), הוא קיומה של דרגת נכות בגינה שולמה או משתלמת גמלה. ודוק, הגמלה שצריכה להשתלם במקרה זה היא רק גמלה המתייחסת לאותה דרגת נכות מכוח סימן ה', לפרק ה' בחוק, שעניינו קביעת דרגת נכות. הווה אומר, לא דמי פגיעה ולא גמלה בעין שאינן נכללות בסימן ה', אלא אך ורק מענק וקצבת נכות הנכללים בסימן זה. 13. לא נעלם מעינינו, שמי שנפגע מספר פגיעות בתאונה אחת וזכאי לקצבה, טענת שיהוי לא תפגע בזכותו העתידית לקבלת הקצבה, להבדיל מן הזכות בגין העבר. לעומת זאת, במקרה בו מספר תאונות גרמו למספר פגיעות, לא יתאפשר הצירוף כל עוד לא שולמה או משתלמת גמלה בגין הפגיעות מחמת שיהוי או מחמת סיבה אחרת. אכן, מן הראוי לצרף נכויות בגין תאונות שונות כאילו מדובר במספר נכויות עקב תאונה אחת, "אולם זאת אך ורק בהתקיים התנאים בחוק ובתקנות המאפשרים צירוף דרגת נכות בגין פגיעה בעבודה." (סעיף 6 לפס"ד רז). 14. לאור האמור לעיל נשאלת השאלה, מדוע לא ניתן לצרף נכויות שלא משולמת גמלה עבורן. התשובה הפשוטה היא, שזו לשון הכתוב, וכאשר לשון הכתוב ברורה, יש אכן קושי לסטות ממנה. דברים אלה נאמרו לא אחת הן בפסיקה והן בספרות המקצועית. על פי דיני החוזים במשפט העברי, הולכים אחרי כוונת הצדדים, כאשר בפירוש שמות ותנאים הולכים אחרי לשון בני אדם, ממנה דולים, בין השאר, את כוונת הצדדים. 15. האם אין לשון בני אדם במקרה הנוכחי יכולה לפרש את המילים תשלום גמלה כזכאות לגמלה. התשובה לכך היא שלילית. הזכאות לגמלה והזכאות לתשלום גמלה אינן חד הן. הזכאות לתשלום הגמלה מותנית קודם כל בזכאות לגמלה, אך ישנם סייגים המגבילים מכוח הדין את הזכאות לתשלום הגמלה כמו במקרה של שיהוי, וכפי שנקבע לא אחת בפסיקה. 16. אכן כפי שקרה במקרה הנוכחי, לא זכה המערער לתשלום הגמלאות בשל השיהוי הרב בהגשת הבקשות לקביעת דרגת הנכות. בקשות אלה הוגשו בחלוף למעלה מ-10 שנים ממועד אירוע הפגיעות. המערער לא ערער על דחיית תביעותיו לגמלה במקרים אלה. בתביעתו זו לצירוף הנכויות מבקש המערער להפיח רוח חיים בכל אחת מהתביעות לתשלום גמלאות שנדחו בשל השיהוי. אין זה סביר, שתביעות שהזכות לתשלומן נדחה, יזכו לחיים מחדש עקב צירופן יחדיו. דרגות נכות אלה זכו כל אחת ל- 0 תשלום גמלה. האם יהיה זה סביר לפרש, שצירופם של שני "אפסי" תשלום גמלה אלה, יולידו מחדש זכויות תשלום לגמלאות אלו על ידי הליך של צירופם. ההיגיון המשפטי מחייב תשובה שלילית במקרה זה. 17. אין מקום בערעור זה לדון בסבירות דחיית התביעות לגמלאות בשל שיהוי, כאשר למעשה לא הוגש ערעור על דחיית תביעות אלה בזמנו מחמת שיהוי. זאת בנוסף לטענת המוסד על שינוי חזית בנושא זה. 18. סוף דבר - לאור האמור לעיל אין מנוס מדחיית הערעור, וכך אנו פוסקים. נכות מעבודהדירוג שכר (דרגה)נכות