קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קיזוז נכות ביטוח לאומי לנפגעי תאונת דרכים:   השאלה השנויה במחלוקת בהליך זה - האם המוסד לביטוח לאומי נהג כדין בזקיפת פיצוי ששולם לתובע בגין תאונת דרכים על פי פסק דין של בית משפט השלום על חשבון גמלת נכות המגיעה לו מהמוסד לביטוח לאומי. העובדות כעולה מחומר הראיות הן כמפורט להלן: התובע נפגע בתאונת דרכים ביום 18.8.1993. ביום 9.2.1995 הגיש התובע תביעה לקצבת נכות כללית. באבחון רופא מוסמך מיום 26.3.1995 נקבע כי לתובע נכות רפואית בגין פגימה אורטופדית כתף ימין בשיעור של 15% ובגין הפגימה PTSD בשיעור של 10% החל מיום 19.8.93. יש לציין, כי בטופס התביעה ציין התובע כי בכוונתו להגיש תביעה כנגד חברת הביטוח לפיצוי בגין תאונת הדרכים. כיון שהתובע לא עבר את הסף הרפואי לתשלום קצבת נכות כללית נדחתה תביעתו לקצבת נכות. ביום 20.12.2001 ניתן פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים [ת.א (ירושלים) 9665/95] בתביעה שהגיש התובע כנגד איתן חברה לביטוח בע"מ (להלן - פסק הדין). על יסוד חוות דעתו של המומחה הרפואי נקבע כי דרגת נכותו של התובע היא 19%, כאשר מפסק הדין עולה כי הנכות היא אורטופדית, בעיקר בכתפיים. בפסק הדין נפסק לתובע פיצוי כמפורט להלן: כאב וסבל - ע"פ שיעור נכותו הרפואית 19% ובניכוי גיל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התאונה עד למועד התשלום בפועל. הפסד שכר בעבר ובעתיד - 100,000 ₪, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום מתן פסק הדין עד למועד התשלום בפועל. בפסק הדין צוין כי אין לנכות מהסכום גמלאות הבטחת הכנסה ששולמו לתובע. עזרת צד ג' - 3,000 ₪, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום מתן פסק הדין עד למועד התשלום בפועל. הוצאות - 1,000 ₪, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום מתן פסק הדין עד למועד התשלום בפועל. ביום 21.2.2002 הגיש התובע תביעה נוספת לקצבת נכות כללית. באבחון רופא מוסמך מיום 8.5.02 נקבעה לתובע נכות רפואית כמפורט להלן: 25% בגין כתף ימין; 20% בגין כתף שמאל; 10% בגין עמוד שדרה צווארי; סך הכל 46% נכות רפואית. בפרק ממצאי בדיקה נרשם "אורטופדי אחרי תאונת דרכים, ידיים + כתפיים , ע"ש צווארי, כאבי ראש סחרחורת". ביום 19.5.02 ניתנה החלטת פקיד התביעות, ונקבעה לתובע דרגת אי כושר בשיעור של 60% החל מיום 21.2.1999. החל מיום 9.1.2007 נכותו הרפואית של התובע הועמדה על 65% (יציבה) ודרגת אי הכושר הועמדה על 75% (יציבה). המוסד לביטוח לאומי לא שילם לתובע את הקצבה לתקופה מיום 22.5.1999 עד יום 31.7.2002, וזאת בשל זקיפת הפיצוי ששולם לתובע על פי פסק הדין על חשבון גמלת נכות, על פי סעיף 329 לחוק. החל מחודש אוגוסט 2002 שולמה לתובע קצבת נכות בשיעור של 60%, והחל מיום 9.1.2007 משולמת לו קצבה בשיעור מלא. יחד עם זאת, המוסד לביטוח לאומי הבהיר כי לא קוזז מקצבת הנכות ששולמה לתובע מלוא הסכום שיש לזקוף על חשבון קצבת הנכות על פי סעיף 329 לחוק, וכי הקיזוז יטופל לאחר מתן פסק הדין בהליך זה. המסגרת הנורמטיבית והנהלים הפנימיים של המוסד לביטוח לאומי: בסעיפים 328, 329 ו- 330 לחוק הביטוח הלאומי נקבע כך: סעיף 328: היה המקרה שחייב את המוסד לשלם גמלה לפי חוק זה משמש עילה גם לחייב צד שלישי לשלם פיצויים לאותו זכאי לפי פקודת הנזיקין, או לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975, רשאי המוסד או מעביד שאושר לכך לפי סעיף 343 לתבוע מאותו צד שלישי פיצוי על הגמלה ששילמו או שהם עתידים לשלמה .... סעיף 329: זכאי לגמלה שקיבל מאת צד שלישי תשלום על חשבון פיצויים כאמור, רשאי המוסד לזקוף סכום השווה ללא יותר מ- 75% מאותו תשלום על חשבון הגמלה המגיעה ממנו; הוראות סעיף זה לא יחולו על פיצויים ששולמו לזכאי לגמלה מכוח סעיף 330. סעיף 330: הגיש הזכאי לגמלה תביעה לפיצויים נגד צד שלישי ותביעה זו התבררה יחד עם תביעת המוסד לפי סעיף 328(א) לא יהיה המוסד זכאי לסכום העולה על 75% מסך כל הפיצויים המגיעים מהצד השלישי למוסד ולזכאי לגמלה כאחד (בסעיף זה - סך כול הפיצויים) והזכאי לגמלה יהיה זכאי ליתרה. הוגשה תביעת המוסד לפי סעיף 328(א) ובאותה שעה לא הוגשה תביעת הזכאי לגמלה לפיצויים נגד הצד השלישי, יודיע המוסד לזכאי לגמלה על הגשת תביעתו כאמור; לא עשה כן והתבררה התביעה בלי שהזכאי לגמלה היה בעל דין בה, והמוסד גבה בעקבות פסק דין שניתן בתביעה סכום העודף על 75% מסך כל הפיצויים, ישלם המוסד לזכאי לגמלה את הסכום עודף. הגיש הזכאי לגמלה תביעה לפיצויים נגד הצד השלישי, ובאותה שעה לא הוגשה תביעת המוסד לפי סעיף 328(א) והזכאי לגמלה הודיע למוסד על הגשת תביעתו, יהא הזכאי לגמלה זכאי לפחות ל- 25% מסך כל הפיצויים שנפסקו באותה תביעה. .... תכלית הוראות סעיפים 328 ו - 329 לחוק הביטוח הלאומי והיחס ביניהם נדונו בעניין המגן [רע"א 947/02 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי (מיום 27.12.2004), וכך נקבע שם: במשוואת היחסים שבין המזיק, הניזוק והמוסד לביטוח לאומי חותר החוק להגיע לתוצאה מאוזנת. עקרונות היסוד של תורת הפיצויים מחייבים להימנע מפיצוי יתר כמו גם מחבות יתר. תוצאה זו יכול שתושג בשתי דרכים, הקבועות בחוק הביטוח הלאומי עצמו: האחת נסללת על ידי סעיף 328, והאחרת- על ידי סעיף 329. הראשונה, קובעת כי מסכום הפיצויים המשולם לניזוק על ידי המזיק, ייגרע סכום המבטא את השיעור המהוון של הגמלאות להן זכאי הניזוק מן המוסד לביטוח לאומי (בניכוי שיעור של עד 25%, במידת הצורך, על מנת להותיר בידי הניזוק סכום מינימאלי כפיצוי). גמלאות אלה ישולמו לניזוק על ידי המוסד לביטוח לאומי, מדי חודש בחודשו, וזה האחרון יחזור למזיק, לשיפוי על סכומים אלה שהוא נושא בהם. הדרך האחרת קובעת, כי המזיק ישלם לניזוק את מלוא הפיצוי, והמוסד לביטוח לאומי, מצדו, יפחית (יקזז) מסכום הגמלאות המשולמות לניזוק, את אותו חלק שהמזיק שילם "במקומו" (ושהמוסד היה רשאי לתבוע אותו מהמזיק, אילו ננקט המסלול הקבוע בסעיף 328). בכל הנוגע לגמלאות אותן יכול המוסד לביטוח לאומי לתבוע מהמזיק נקבע בעניין פרלה עמר [רע"א 3953/01 פרלה עמר נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נז(4) 350] כי זכות השיפוי של המוסד לביטוח לאומי מהמזיק מוגבלת לתגמולים שמשקפים את דרגת הנכות שנגרמה לניזוק כתוצאה מהתאונה. זאת, גם אם הנכות שנגרמה בתאונה הביאה לכך שהנפגע היה זכאי לקצבת נכות כללית, דהיינו שללא הנכות שנגרמה בתאונה לא היה הנפגע עובר את הסף הרפואי לתשלום קצבת נכות כללית. לעניין זה קבע בית המשפט העליון בעניין עמר כי - הזכות לשיפוי בגין התגמולים ששולמו ושעתידים להשתלם למבקשת - מלמדת כי אין מקום לנכות את מלוא התגמולים שישתלמו במסגרת קצבת הנכות הכללית. בחשבון הניכוי הכללי יבואו אך ורק התגמולים המבטאים את הנכות שהוסבה בתאונה. וכן נקבע בענין עמר כי - לחובת המשיבים נפסקו פיצויים המשקפים את שיעור הנכות שנגרמה למבקשת בגין התאונה, הא ותו לא. משנגזרת זכות ההשבה של המוסד לביטוח לאומי מזכות התביעה של המבקשת כלפי המשיבים, ברי שהמוסד לא רכש כל זכות שבתחלוף אלא כלפי אותו חלק בתגמולים המבטא את הנכות שהוסבה למבקשת בתאונה. אכן, כשם שמוגבלת זכותה של המבקשת כלפי המשיבים לנזקים שנגרמו כתוצאה מהתאונה, כך גם מוגבלת זכות השיפוי של המוסד - שבא בנעליה של המבקשת - לתגמולים שמשקפים את דרגת הנכות שהוסבה למבקשת בתאונה". נהלי המוסד לביטוח לאומי: סעיף 329 יופעל כשאין אפשרות להפעיל את סעיף 328 לחוק, אם בשל התיישנות או כאשר הנפגע כבר קיבל את מלוא פיצויי נזיקין, וכן במקרים אחרים, הכול לפי החלטת הלשכה המשפטית - במקרים אלה שיפוי המוסד נעשה באמצעות זקיפה (להלן - קיזוז) מגמלת הנפגע. ההחלטה בדבר הפעלת סעיף 329 נתונה בידי הלשכה המשפטית במשרד הראשי. החליטה הלשכה המשפטית על קיזוז לפי סעיף 329 יחושב על ידה הסכום לקיזוז כלהלן: שיטת חישוב א' - סך הגמלאות ששולמו עד למועד החישוב בתוספת הצמדה יצורפו לסך הגמלאות המהוון העתידות להשתלם. חישובן יקבע ע"י אקטואר המוסד. שיטת חישוב ב' - שערוך 75% מסכום הפיצויים שקיבל הזכאי. השערוך האמור יהיה מיום תשלום הפיצויים ועד ליום עריכת חישוב הסכום לקיזוז. הסכום לקיזוז יהיה הנמוך מבין שתי החישוב הנ"ל, היינו: כאשר סכום הגמלאות לפי שיטת חישוב א' נמוך מ- 75% מהפיצויים שבשיטת חישוב ב' - יש לקזז מקצבת הזכאי סכום השווה לסכום הגמלאות ששולם וישולם לו (שיטת חישוב א'). כאשר סכום הגמלאות לפי שיטת חישוב א' עולה על 75% מסכום הפיצויים שבשיטת חישוב ב' - יש לקזז מקצבת הזכאי סכום השווה ל- 75% מסכום הפיצויים המשוערך שקיבל הזכאי (שיטת חישוב ב'). לגבי מי שלא ניתן יהיה לקזז מקצבתו את מלוא הסכום, לאמור במי שזכאותו לגמלה נפסקת, אין לדרוש החזר יתרת הסכום לקיזוז, אלא להקפיאה. אם בעתיד תחודש הזכאות - יחודש גם המשך הקיזוז. טענות הצדדים: התובע אינו חולק על זכות הקיזוז של המוסד על פי סעיף 329 לחוק, אולם לטענתו הקיזוז לא נעשה כדין משני טעמים: האחד - הפיצוי על פי פסק הדין שולם לתובע בעד התקופה מיום 8.2.94 ואילו התובע היה זכאי לקצבת נכות החל מחודש מאי 1999, כאשר תביעתו לקצבת נכות קודם למועד זה נדחתה על ידי המוסד לביטוח לאומי. לטענת התובע, המוסד אינו זכאי להפחית מהגמלה את סכום הפיצוי היחסי ששולם לו בעד התקופה פברואר 1994 עד מאי 1999. השני - הפיצוי לפי פסק הדין שולם לתובע על בסיס דרגת נכות בשיעור של 19%, ואילו דרגת נכותו של התובע לצורך תשלום גמלת נכות גבוהה יותר. על כן, יש לקזז מהגמלה את החלק היחסי, דהיינו רק את חלק הגמלה המשתלם בעד דרגת הנכות שנקבעה עקב תאונת הדרכים. בתשובה לטענות התובע טוען המוסד כי: לעולם לא תהיה חפיפה בתקופות כאשר המוסד נדרש להפעיל את סעיף 329 לחוק. הפיצוי הנזיקי יהיה מיום האירוע ואילו הזכאות לגמלה תהיה מן היום בו ניתן לקבוע זכאות לפי מבחני החוק ובכפוף למועד הגשת התביעה. הפיצוי הנזיקי הוא פיצוי חד פעמי שמשתרע החל מיום התאונה ולכל התקופה לעתיד. הזכאות לתשלום הנכות קמה אמנם מאוחר יותר, אולם תקופה זו לכאורה כבר "שולמה" לתובע במסגרת הפיצוי הנזיקי. באשר לדרגת הנכות, הרי שמן האבחונים הרפואיים עולה כי בתקופה שבמחלוקת הליקויים בגינם נקבעה נכות רפואית לתובע וכן אי הכושר הינם ליקויים שנגרמו בתאונה. נכון, שהמומחה הרפואי מטעם בית משפט השלום קבע דרגת נכות בשיעור של 19% ורופא מוסמך קבע שיעור נכות גבוה יותר, אולם הליקוי ממנו סבל התובע היה צפוי להחמיר עם הזמן, וכך גם נקבע בפסק הדין של בית משפט השלום. החשוב הוא כי מדובר באותו ליקוי שנגרם בתאונה, ואין נפקות לשיעור הנכות השונה, לנוכח העובדה שכל הליקויים באבחון משנת 2002 מקורם בתאונה. החישוב בעניינו של התובע נערך לפי ההנחיות, דהיינו 75% מסך הפיצוי שיקבל מחברת הביטוח, וסכום זה יש להפחית מן הגמלאות להן זכאי התובע מן המוסד לביטוח לאומי. על פי ההנחיות, הקיזוז מתשלום רטרואקטיבי הינו בשיעור 100% ומגמלה שוטפת בשיעור משתנה בין 10% - 50% בהתאם להכנסות ובכפוף לכך שהסכום לא יפחת מגמלת הבטחת הכנסה. דיון והכרעה: לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק, הגענו למסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית, כך שיש לקזז מגמלת הנכות המגיעה לתובע רק אותו חלק המבטא את הנכות שנגרמה לתובע בתאונת הדרכים, כפי שנקבע בפסק דינו של בית משפט השלום. יחד עם זאת, אין להתחשב בכך שהזכאות לקצבת נכות היא מחודש מאי 1999 ולא ממועד התאונה. להלן, נפרט את הנימוקים. המוסד רשאי לקזז גם פיצוי שניתן בעד השנים 1994 - 1999: כפי שנפסק בעניין המגן, סעיפים 328 ו- 329 מסדירים את היחסים המשולשים שבין המוסד לביטוח לאומי, הניזוק - הזכאי לגמלאות בשל מעשה הנזיקין והמזיק - הצד השלישי. על פי הוראות הדין והפסיקה המוסד לביטוח לאומי זכאי לשיפוי מהמזיק על הגמלאות שישלם לניזוק, אולם סכום הגמלאות מנוכה מהפיצוי אותו חייב לשלם המזיק לניזוק, כך שהמזיק אינו משלם מעבר לנזק שגרם, והניזוק לא מקבל פיצוי מעבר לנזק שנגרם לו. הוראת סעיף 329 משלימה את הוראת סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי, כך שבאותם מצבים בהם שולם לניזוק מלוא הפיצוי מהמזיק, המוסד לביטוח לאומי זוקף את סכום הפיצוי על חשבון הגמלאות המגיעות ממנו, כדי למנוע מצב בו הניזוק יזכה פעמיים בפיצוי בגין אותו אירוע. עקרון נוסף העולה מהוראות סעיפים 329 ו- 330 לחוק הוא כי בכל מקרה הניזוק יהיה זכאי לפחות ל- 25% מסכום הפיצוי הנזיקי, גם אם כתוצאה מכך שיעור הפיצוי שישולם לו מהמזיק ומהמוסד לביטוח לאומי יעלה על שיעור הנזק שנגרם לו. העולה מן האמור הוא כי ככל שמוחל סעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי מצבם של הניזוק והמוסד לביטוח לאומי צריך להיות זהה למצב בו היו עומדים אילו תביעתו של המוסד לביטוח לאומי לשיפוי מהמזיק הייתה נדונה בו זמנית עם תביעתו של הניזוק כנגד המזיק, והמוסד היה תובע שיפוי על פי סעיף 328 לחוק. כאמור, לטענת התובע אין לקזז מגמלת הנכות פיצוי נזיקי בעד התקופה שעד חודש מאי 1999 - מועד זכאותו לגמלת נכות מהמוסד לביטוח לאומי. אין בידינו לקבל טענה זו. אילו פסק הדין של בית משפט השלום היה ניתן לאחר שניתנה החלטת המוסד על זכאות התובע לגמלת נכות, בית משפט השלום היה מנכה מסכום הפיצוי הכולל שפסק לתובע, לרבות פיצוי על כאב וסבל, את מלוא סכום הגמלאות המהוון שיגיע לתובע בגין הנכות שנגרמה בתאונה. זאת, למרות שחלק מהפיצוי שפסק בית משפט השלום נפסק בהתייחס לתקופה שקדמה לזכאות התובע לגמלת נכות. לנוכח העובדה שהתובע צריך לעמוד באותו מצב בו היה אילו תביעתו ותביעת המוסד לביטוח לאומי היו נדונות בו זמנית, יש לדחות את טענתו לפיה בקיזוז גמלת הנכות יש להביא בחשבון שחלק מהפיצוי על פי פסק הדין הוא בעד תקופה בעדה לא היה זכאי לקצבת נכות. זאת ועוד. הזכאות לגמלת נכות מהמוסד לביטוח לאומי תלויה גם במועד הגשת התביעה למוסד לביטוח לאומי, וזאת לאור הוראות החוק הקובעות מגבלה על התשלום הרטרואקטיבי שניתן לתבוע מהמוסד לביטוח לאומי. אם תתקבל טענת התובע התוצאה עשויה להיות שניזוק יבחר שלא להגיש למוסד לביטוח לאומי תביעה לגמלת נכות למשך תקופה מסוימת, ובכך להקטין את סכום הפיצוי שיקוזז מגמלת הנכות המגיעה לו מהמוסד לביטוח לאומי. כללו של דבר: בקביעת שיעור הקיזוז, אין משמעות לכך שהתובע זכאי לגמלת נכות משנת 1999 בלבד. שיעור הקיזוז מקצבת הנכות: כאמור, בהתאם לפסיקה בעניין פרלה עמר למוסד לביטוח לאומי הייתה קמה זכות שיפוי כלפי המזיק מכוח סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי רק בגין אותו חלק מגמלת הנכות המבטא את הנכות שנגרמה לניזוק כתוצאה מהתאונה. כפועל יוצא מכך, כאשר מוחל סעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי, דהיינו כאשר המוסד לביטוח לאומי זוקף את הפיצוי שנפסק לתובע על חשבון גמלת הנכות המגיעה לו, הוא זכאי לזקוף את הפיצוי רק בגין אותו חלק מגמלת הנכות המשקף את דרגת הנכות שנגרמה לניזוק כתוצאה מהתאונה. לטענת המוסד, הליקויים בגינם נקבעו נכות רפואית לתובע וכן אי הכושר להשתכר הינם ליקויים שנגרמו בתאונת הדרכים, והתובע לא סבל לפני התאונה מליקויים רפואיים שנלקחו בחשבון בעת קביעת הנכות הרפואית בשנת 2002, וכל הליקויים הרפואיים משנת 2002 מקורם בתאונה. עוד נטען כי גם אם חלה החמרה במצבו הרפואי של התובע לאחר מתן פסק דינו של בית משפט השלום ושיעור הנכות הוא שונה אין לכך רלוונטיות, והקובע הוא כי מדובר באותו ליקוי שנגרם בתאונה. אין בידינו לקבל טענות אלה של המוסד. כאמור, בהתאם לפסיקה סעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי משלים את סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי, כך שהמוסד לביטוח לאומי רשאי להפחית מסכום הגמלאות המשולמות לניזוק רק את הסכום שהמוסד היה רשאי לתבוע מהמזיק אילו ננקט המסלול הקבוע בסעיף 328. אילו המוסד היה תובע שיפוי בעת שנדונה תביעת הנזיקין, המזיק היה מחויב לשלם למוסד שיפוי על בסיס דרגת נכות בשיעור של 19%. בהתאמה, המוסד רשאי להפחית מסכום גמלת הנכות המשולמת לתובע רק אותו חלק יחסי המשקף את גמלת הנכות בעד נכות בשיעור של 19%. וראו לעניין זה: בל (חי) 4338/03 לוי דוד - המוסד לביטוח לאומי (מיום 17.12.2007). יש לדחות את טענת המוסד לביטוח לאומי לפיה די בכך שהליקוי הרפואי בגינו משתלמת קצבת נכות נגרם כתוצאה מהתאונה, וכי ככל שהליקוי הרפואי החמיר במהלך השנים ניתן להפחית את הפיצוי הנזיקי ששולם לתובע ממלוא קצבת הנכות. אנו סבורים, כי כאשר מוחל סעיף 329 לחוק נקודת הזמן על פיה נקבעת דרגת הנכות לעניין זקיפת הפיצוי הנזיקי על חשבון גמלת הנכות היא המועד בו ניתן פסק דין בתביעת הנזיקין, וניתן להפחית מקצבת הנכות רק את החלק היחסי, על פי דרגת הנכות ששימשה בסיס לחישוב הפיצוי שנפסק לטובת הניזוק בפסק הדין בתביעת הנזיקין. קביעה זו מתיישבת עם הפסיקה לפיה בפסיקת הפיצוי הנזיקי אין להתחשב בשינויים שהתרחשו או שעשויים להתרחש לאחר מתן פסק הדין, כמפורט להלן. בעניין פורמן [ע"א 8673/02 פורמן נ' גיל (מיום 15.1.2004] נתקבל ערעור המזיקים על החלטת בית המשפט המחוזי להקפיא בידי המזיקים את הסכום המהוון של הקצבה המיוחדת שמשלם המוסד לביטוח לאומי לניזוק, ונפסק כי אין להתחשב באפשרות שהמוסד לביטוח לאומי יפסיק לשלם לניזוק חלק מקצבת הנכות, ונאמר: דיני הפיצויים מבוססים בין השאר על תחזית מראש ועל חזקת ההמשכיות. אם לא בחר בית המשפט לפסוק פיצויים עיתיים אין הוא מעכב את שומת הפיצויים עד למועד בו יתממשו הנזקים. בית המשפט מעריך את הנזק בעת שניתן פסק הדין, על דרך של תחזית. טעות בתחזית אינה ברגיל עילה לשינוי פסק הדין, באשר טעות זו קשורה בעצם השיטה המשמשת אותנו לשומת הנזק. תכופות מבוססת התחזית על חזקות עובדתיות ובהן חזקת ההמשכיות, שהיא ככל החזקות האמורות ניתנת לסתירה בראיות. החזקה מבטאת הנחה לפיה מה שהיה הוא שיהיה. בעניין גדסי פלטי [א (י-ם) 6395/00 גדסי פלטי נ' המוסד לביטוח לאומי, מיום 7.2.2001] נדחתה תביעתו של ניזוק נגד המוסד להשיב לו סכומים ששילם המזיק למוסד כשיפוי בעד קצבת נכות, לנוכח העובדה שהניזוק חדל להיות זכאי לקצבת נכות עקב רמת הכנסתו. בית המשפט המחוזי פסק כי ניכוי הגמלאות מהפיצוי הנזיקי נעשה על בסיס הנתונים הידועים ביום מתן פסק הדין בקובעו - סעיף 28(א) קובע כי "רשאי המוסד או מעביד.. לתבוע מאותו צד שלישי פיצוי על הגמלה ששילמו או שהם עתידים לשלמה .." ואילו סעיף 330 קובע הוראות באשר לדרך בירור התביעות יחדיו. שילוב שתי הוראות חוק אלה מלמד כי כוונת המחוקק הייתה לניכוי הקצבאות, שיקבע בעת בירור שתי התביעות יחדיו, היינו תביעת התובע נגד הצד השלישי ותביעת המוסד לביטוח לאומי נגד הצד השלישי. ומכאן המסקנה היא, כי כוונת המחוקק היא, שהניכוי ייעשה הן לעבר והן לעתיד על פי הנתונים הידועים בעת בירור תביעות אלה. אנו סבורים, כי העיקרון שנקבע בפסיקה המחייב את הניזוק, דהיינו המבוטח הזכאי לגמלת נכות, ולפיו הגמלאות מנוכות מהפיצוי הנזיקי על יסוד מצבו של הניזוק במועד הדיון בתביעה הנזיקית, חל גם במישור היחסים שבין הניזוק לבין המוסד לביטוח לאומי כאשר מוחל סעיף 329 לחוק. לפיכך, המוסד אינו רשאי להפחית מקצבת הנכות סכום העולה על החלק היחסי של קצבת הנכות על פי דרגת הנכות ששימשה בסיס לקביעת הפיצוי הנזיקי. מעבר לאמור נוסיף כי בכל מקרה גם בהיבט העובדתי אין לקבל את טענתו של המוסד לביטוח לאומי כי כל הליקויים של התובע נגרמו כתוצאה מתאונת הדרכים. עיון בפסק דינו של בית משפט השלום מעלה כי נכותו של התובע ששימשה בסיס לפיצוי היא נכות אורטופדית בלבד, בכתפיים, בשיעור של 19%. עיון בהחלטות הוועדות הרפואיות מעלה כי דרגת הנכות הרפואית של התובע לא רק גבוהה יותר, אלא גם ניתנה בגין ליקויים נוספים לליקוי בכתפיים - סכרת, עמוד שדרה מותני, CTS , נכות נפשית. יתר על כן. בהחלטת דרגת אי כושר מיום 13.11.2003 נאמר כך: "תובע יליד 1956, הסובל מסכרת, ע"ש מותני, כתף ימין, כתף שמאל ובנוסף בוועדה הנוכחית נתגלה מצב תגובתי". זאת ועוד. כפי העולה מהחלטת דרגת אי כושר מיום 4.6.07 אי הכושר להשתכר נובע לא רק ממגבלותיו הפיזיות של התובע לאחר התאונה אלא גם בשל נתונים אישיים (העדר עבר תעסוקתי, חוסר שליטה בשפה העברית). לאור האמור, אין לייחס את כל זכאותו של התובע לקצבת נכות לתאונת הדרכים משנת 1993, ורק חלק מהזכאות לקצבת נכות נובע מהתאונה וחלקה נובע מסיבות אחרות. כללו של דבר: המוסד אינו רשאי לזקוף את הפיצוי שנפסק לתובע על חשבון מלוא קצבת הנכות המגיעה לו, אלא רשאי לזקוף את הפיצוי רק על אותו חלק יחסי מקצבת הנכות שנגרם בתאונה, על בסיס דרגת הנכות ששימשה בסיס לתשלום הפיצוי הנזיקי לתובע, דהיינו 19%. סוף דבר: על יסוד כל האמור לעיל התביעה מתקבלת בחלקה כמפורט להלן: המוסד רשאי לזקוף 75% מהפיצוי שנפסק לתובע בגין תאונת דרכים על חשבון גמלת הנכות המגיעה לו מהמוסד לביטוח לאומי, גם אם מועד הזכאות לגמלת נכות מאוחר למועד תחילת הזכאות לפיצוי בנזיקין. המוסד אינו רשאי לזקוף את הפיצוי שנפסק לתובע על חשבון מלוא קצבת הנכות המגיעה לו, אלא רשאי לזקוף את הפיצוי רק על אותו חלק יחסי מקצבת הנכות שנגרם בתאונה, שהוא דרגת הנכות ששימשה בסיס לתשלום הפיצוי הנזיקי לתובע, דהיינו 19%. העתק מפסק הדין יומצא ליועץ המשפטי של המוסד לביטוח לאומי, על מנת שיבחן את האופן בו יש לשנות את הנהלים הפנימיים של המוסד בהתאם לפסק הדין. המוסד לביטוח לאומי ישלם לתובע הוצאות בסך של 4,000 ₪. אם סכום זה לא ישולם בתוך 30 יום מהמועד בו יומצא פסק הדין למוסד לביטוח לאומי, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל. זכות ערעור: כל צד רשאי להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום מהמועד בו יומצא לו פסק הדין. נכותקיזוזתאונת דרכיםביטוח לאומי