קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קיזוז קצבת ילדים בגלל מזונות ביטוח לאומי: 1. התובענה הוגשה תחילה כאילו היא תובענה של 8 ילדיה של התובעת, ובה עתרו לקבלת קצבת ילדים, בטענה שהנתבע נוהג שלא כדין בכך שהוא מקזז את קצבת הילדים שהם - לטענתם - זכאים לה, כנגד חוב לנתבע שחב אביהם של הילדים. החוב האמור היה חוב בשל גמלה להבטחת מזונות שהנתבע משלם לאשתו הראשונה של אביהם. 2. בהחלטה מיום 5/12/10, הופנתה תשומת לב ב"כ התובעת לכך שלא הילדים הם אלה שזכאים לקצבת ילדים אלא הוריהם, המבוטחים (כך לפי סעיף 66 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, שייקרא להלן: "החוק"). במקביל, הופנתה תשומת לב הנתבע לכך שלפי סעיף 69(א) לחוק, קצבת הילדים אמורה - ככלל - להיות משולמת לאמם של הילדים ולפיכך, התבקש הנתבע לבחון מכח מה הוא מקזז חוב של אביהם של הילדים מתשלום שאמור להיות משולם לאמם של הילדים. 3. בעקבות ההחלטה האמורה (והחלטות נוספות שניתנו), תוקנה התביעה כך שכעת התובעת היא התובעת ולא ילדיה, וכן התברר שהנתבע טוען שהתובעת אינה זכאית לקבל קצבת ילדים, מאחר שהיא אינה תושבת ישראל, כך שהיא אינה בגדר "הורה מבוטח" לפי סעיף 66 לחוק. 4. בהמשך, ניתנו החלטות נוספות בדבר אופן התנהלות הדיון כאן, החלטות שזכו לשיתוף פעולה חלקי בלבד מצד ב"כ הצדדים. בסופו של דבר, בהתאם להחלטה מיום 6/4/11, ובהעדר תגובה מצד הצדדים - הועמדה המחלוקת על האופן שבו הנתבע ראה אותה בהודעתו מיום 22/2/11, כלומר - בשאלה המשפטית אם הנתבע רשאי לדון בשאלת תושבותה של התובעת, אשר משרד הפנים אינו מכיר בה. מכאן, שאין גם מחלוקת עובדתית בין הצדדים. הצדדים לא ניצלו את ההזדמנות שניתנה להם להשלים בכתב את טיעוניהם המשפטיים, כך שפסק דין זה ניתן על יסוד העובדות העולות מהמסמכים ומכתבי הטענות. אלה העובדות 5. מר מוחמד שתיווי (שייקרא להלן: "מוחמד") הוא אזרח ישראל ותושב בה. הוא מתגורר באכסאל. מוחמד התחתן בעבר (כנראה בטרם שנת 1980) עם אשתו הראשונה - סוהיילה. מוחמד לא התגרש מסוהיילה, לפחות לא בגירושין שהדין הישראלי מכיר בהם. 6. לזכותה של סוהיילה ניתן פסק דין למזונות. מוחמד לא קיים את חיוביו על פי פסק הדין האמור, וסוהיילה פנתה לנתבע בבקשה לקבל גמלה להבטחת מזונות. הנתבע קיבל את בקשתה של סוהיילה והוא משלם לה גמלה להבטחת מזונות. 7. כתוצאה מהתשלום שמשלם הנתבע לסוהיילה, נוצר חוב של מוחמד לנתבע. מוחמד אינו משלם את החוב לנתבע, לפחות לא באופן מלא. 8. התובעת התגוררה בשטחים שהוחזקו בעבר בידי צה"ל, ומצויים כיום בידי הרשות הפלסטינית. בשנת 1982, התחתן מוחמד עם התובעת. הנישואין נערכו, כפי הנראה, מחוץ לשטחי מדינת ישראל. התובעת עברה באותה שנה להתגורר עם מוחמד באכסאל. 9. מוחמד והתובעת הם הוריהם של 8 ילדים (שהיו התובעים המקוריים בתובענה זו). 10. התובעת לא הוכרה על ידי משרד הפנים כתושבת ישראל. גם הנתבע לא הכיר בתובעת כתושבת ישראל. התובעת לא זכתה גם לאזרחות ישראלית. 11. בשל אי-ההכרה בתובעת כתושבת ישראל, הנתבע אינו רואה את התובעת כזכאית לקצבת ילדים. הזכאות לקצבת ילדים בגין ילדיהם של מוחמד ושל התובעת - היתה של מוחמד. אולם, הנתבע קיזז מקצבת הילדים שמוחמד היה זכאי לה בגין הילדים שלו ושל התובעת, את החוב שנוצר לזכות הנתבע, בשל כך שהנתבע שילם לסוהיילה גמלה להבטחת תשלום מזונות, כאמור לעיל. לפיכך, לא קיבל מוחמד את מלוא קצבת הילדים שהיה יכול להיות זכאי לה בגין הילדים שלו ושל סוהיילה. 12. הילדים של מוחמד ושל סוהיילה הם תושבי ישראל, התחנכו בה וקיבלו בה שירותים רפואיים וכד'. הוראות סעיף 2א לחוק ויישומו על עניינה של התובעת 13. בסעיף 2א לחוק, נאמר: "(א) בסעיף זה - 'תקנות הכניסה' - תקנות הכניסה לישראל, התשל"ד-1974; 'שנה' - שנים עשר חודשים רצופים. (ב) לענין חוק זה לא יראו כתושב ישראל, בין השאר, כל אחד מאלה: (1) שוהה שלא כדין, כמשמעותו בסעיף 13 בחוק הכניסה לישראל; 2) מי שבידו היתר כאמור בצו הכניסה לישראל (פטור תושבי יהודה ושומרון, רצועת עזה וצפון סיני, מרכז סיני, מרחב שלמה ורמת הגולן), התשכ"ח-1968; 3) מי שבידו אשרה ורישיון לישיבת ביקור מסוג ב/ 1, ב/2, ב/3 או ב/4, לפי תקנה 5 בתקנות הכניסה; 4) בשנה שתחילתה ביום מתן אשרה ורישיון לישיבת ארעי מסוג א/1, לפי תקנה 6(א) בתקנות הכניסה - מי שבידו אשרה ורישיון כאמור שהתגורר בישראל בשנה האמורה פחות מ-183 ימים; (5) מי שבידו אשרה ורישיון לישיבת עראי מסוג א/3 לפי תקנה 6(ג) בתקנות הכניסה, וכן קרובו של בעל אשרה ורישיון כאמור שבידו אשרה ורישיון לישיבת עראי מסוג א/4 לפי תקנה 6(ד) בתקנות הכניסה. ג) מי שאינו אזרח ישראלי ובידו אשרה ורישיון לישיבה בישראל לפי חוק הכניסה לישראל שאינם מנויים בסעיף קטן (ב)(3) עד (5), שהתגורר בישראל, בשנה שתחילתה ביום מתן האשרה והרישיון האמורים, פחות מ-183 ימים, לא יראו אותו בשנה האמורה כתושב ישראל לענין חוק זה. (ד) על אף הוראות סעיף קטן (ב)(4), מי שבידו אשרה ורישיון לישיבת עראי כאמור באותו סעיף קטן, ניתנה לו אשרת עולה או תעודת עולה לפי חוק השבות, בתוך השנה שתחילתה ביום מתן האשרה והרישיון האמורים, רשאי המוסד לראות בו תושב ישראל מיום מתן האשרה והרישיון.". 14. ככל שאנו יכולים להעריך, התובעת נמצאת בישראל מכח היתר כאמור בצו הכניסה לישראל (פטור תושבי יהודה ושומרון, רצועת עזה וצפון סיני, מרכז סיני, מרחב שלמה ורמת הגולן), התשכ"ח-1968, כלומר - שהיא מנויה בין אלה האמורים בסעיף 2א(ב)(2) לחוק. מכל מקום, התובעת לא טענה כי היא נכנסה לישראל שלא על פי אותו היתר. כל שהיא טענה, הוא שמרכז חייה מאז שנת 1982, הוא בישראל - באכסאל. (נעיר כי אם התובעת נכנסה לישראל שלא לפי היתר כלל - אזי חל עליה האמור בסעיף 2אב(1) לחוק. אך להערכתנו - התובעת, כאמור, נכנסה לישראל לפי ההיתק שנזכר בסעיף 2א(ב)(2) לחוק). 15. נעיר כי כנגד חקיקתו של סעיף 2א לחוק הוגשה עתירה לבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, בטענה כי יש לבטל אותו או לשנות אותו. העתירה נדחתה (בג"צ 494/03 עמותת הרופאים למען לזכויות אדם ואח' נ' שר האוצר ואח', פ"ד נט(3) 322). אנו מודעים גם לפסיקתו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, בתיק ב"ל 2344/07 גולוצין - המוסד לביטוח לאומי (פס"ד מיום 24/5/10), שם נקבע כי הנתבע דווקא רשאי לקבוע תושבות שלא על פי עמדת משרד הפנים, אלא שאין אנו צריכים לשקול כאן אם אנו מסכימים עם דעתו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע או אם לאו, מאחר שלדעתנו הענין שנדון שם - אינו דומה כלל לענין שנדון בפנינו כעת. שם דובר על מבוטחת שהיתה לה אזרחות ישראלית והוכרה כתושבת ישראל, ולאחר מכן - שלל משרד הפנים את האזרחות, ואישר לה רשיון ישיבה מסוג א/5, והמחלוקת נגעה רק לתקופת הביניים שבין שלילת האזרחות לבין תחילת רשיון הישיבה. בנוסף, בית הדין האזורי בבאר שבע קבע שם כי אין ראיה שהודעת משרד הפנים בדבר ביטול האזרחות, מקורה בהחלטת שר הפנים שניתנה כדין. על כן, כאמור, אנו סבורים שבעניינה של התובעת יש להחיל את הוראת סעיף 2א לחוק, כפשוטה. 16. לפיכך, על פי הוראת סעיף 2א לחוק, לא ניתן לראות את התובעת כתושבת ישראל לענין החוק. אם היא אינה תושבת ישראל, הרי שהיא אינה בגדר "הורה מבוטח" כך שהיא לא היתה זכאית לקבל את קצבת הילדים בעבור ילדיה. מי שהיה זכאי לכך היה מוחמד, וכאשר מוחמד הוא הזכאי לקבל את הקצבה - רשאי הנתבע לקזז מכך את חובותיו של מוחמד לפי סעיף 14(ג) לחוק המזונות (הבטחת תשלום), התשל"ב-1972. 17. אשר על כן - אנו דוחים את התביעה. 18. אין צו להוצאות. 19. ככל שהתובעת מעוניינת בהסדרת מעמדה כתושבת ישראל, מומלץ לה לפנות בענין זה למשרד הפנים. אם משרד הפנים לא ייעתר לתובעת, היא זכאית לעתור כנגדו בבית המשפט לעניינים מנהליים, או אף בפני בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק. 20. כל אחד מהצדדים זכאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מיום שפסק הדין יומצא לו. קטיניםביטוח לאומי (מזונות)קצבת ילדיםקיזוזביטוח לאומימזונות