קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קצבת זקנה והשלמת הכנסה: לפניי תביעתו של התובע להשלמת הכנסה ("השלמת הכנסה"). תביעתו זו נדחתה על ידי המוסד לביטוח לאומי ("הנתבע") בנימוק, כי הכנסותיו מגמלת קצבת זקנה ("הקצבה") יחד עם שווי זכויות בנייה בנכס מקרקעין השייך לתובע, גבוהות מהגמלה החודשית להבטחת הכנסה לה היה בתובע זכאי לה, ולכן אין מקום להשלמת הכנסה. העובדות: 1. התובע יליד שנת 1942 תושב כפר מג'ד אל כרום. 2. התובע מתגורר בדירת מגורים ששטחה 100 מ"ר. מעל לדירת התובע מתגורר בנו - מר סלים מנאע ("סלים") ומעליו מתגורר הבן - מר עלא מנאע ("עלא"), (כאשר אתייחס לשניהם ביחד יכונו: "בניו של התובע"). 3. מחודש דצמבר 2008 מקבל התובע קצבת זקנה. 4. בתאריך 17.12.08 הגיש התובע לנתבע תביעה להשלמה לקצבה. 5. בתאריך 27.01.09, ניתנה החלטת הנתבע הדוחה את תביעתו של התובע להשלמה לגמלת זקנה בהסתמך על הוראות סעיפים 5 ו-9 לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980 ("החוק"), בחישוב הבא: הכנסתו של התובע מקצבת זקנה סך 2,735 ₪; הכנסתו הרעיוניות של התובע משווי זכויות הבנייה של הדירות המשמשות למגורי בניו בסך 752 ₪ (בהתאם לשומה שערך הנתבע ב-23.01.09 - מצורפת לכתב ההגנה); הגמלה החודשית לה הוא זכאי בסך 3,359 ₪. מכאן שההכנסה מהקצבה יחד עם ההכנסה הרעיונית מנכס המקרקעין עולות על גמלת הבטחת הכנסה לה זכאי התובע. 6. בעקבות החלטה זו של הנתבע, הגיש התובע את התביעה דנן. טענות הצדדים בתמצית: 7. לטענת התובע: א. המניין החוקי לפקיעת זכותו לבעלות על זכויות הבנייה, העומד על 5 שנים (מאז שהחלו הבנים לנהוג מנהג בעלים בזכויות הבנייה או אף משלב גמר בניית הדירות), חלף, לפיכך אין לייחס לו כל הכנסה מזכויות הבנייה על דירת מגוריו וכי בדין זכאי הוא להשלמת הכנסה מחודש דצמבר 2008. ב. למרות שלא הובאו ראיות לסתור את חוות דעתו של השמאי, אין בכך כדי לקבל את שומתו של הנתבע ולהודות בתוכנה, מאחר ואינה מבוססת וכוללת נתונים "מטעים" ולא נכונים. 8. לטענת הנתבע: א. על פי ההלכה, העברת זכויות בנייה שניתנו במתנה על ידי תובע גמלה לרשותו של מקבלה לאחר 5 שנים, מותנה בכך שתובע הגמלה אינו זה שמימן את בניית הנכס וכן שהוחל בתהליך רישומו של הנכס שניתן במתנה, תנאים, אשר אף לא אחד מהם נתמלא המקרה דנן. ב. התובע לא חלק על הערכת השמאי שהגיש ביחס לשווי זכויות הבנייה, נמנע מלחקור את השמאי מטעם הנתבע ובאופן כללי טען, כי זכויות הבנייה כבר מומשו ואין מקום לייחסן לו. דיון והכרעה: רקע נורמטיבי 9. א. חוק הבטחת הכנסה קובע מנגנון מורכב של הענקת גמלאות לתושבי ישראל חסרי אמצעים שאינם מתפרנסים, או שהכנסתם נמוכה מאוד ואינם זכאים לגמלה מכוח מסגרת אחרת של ביטוח סוציאלי. החוק נועד לספק את הבסיס הכלכלי (החומרי) הנדרש לקיום במדינת ישראל (בג"צ 366/03 עמותת מחויבות לשלום וצדק חברתי נ' שר האוצר פ"ד ס(3) 464, 477-478). ב. החוק אינו מיועד לאלה היכולים להשתכר את המינימום שנקבע בו או היכולים להפיק הכנסה מנכס כלשהו (דב"ע נב/111- 04 המוסד לביטוח לאומי נ' אחמד מוחמד אל חג'וג'י, פד"ע כד 507). נקודת המוצא בחוק הבטחת הכנסה הינה, כי בעלים של נכסים ורכוש אינו זקוק לקצבה צנועה כדי לשמור על רמת קיום מינימאלית (דב"ע נא/04-28 מזל טוב מטילדה מטלון נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כב 498). 10. א. סעיף 2 לחוק קובע את תנאי הזכאות הבסיסיים לגמלה. ב. סעיף 5(ב) לחוק קובע, כי מבוטח בעל הכנסה - תופחת הכנסתו מהגמלה לה הוא זכאי: "(ב) הגמלה לזכאי שיש לו הכנסה תהיה בסכום השווה להפרש שבין הגמלה, שהיה זכאי לה לפי סעיפים קטנים (א) או (ה) לולא ההכנסה, לבין ההכנסה". ג. סעיף 9(א) לחוק מפרט מה תחשב כהכנסה לעניין הזכאות לגמלה: "(1) כל גמלה כמשמעותה בחוק הביטוח; .... (4) סכומים שיראו אותם כהכנסה מנכס, אף אם הנכס הוא של ילדו של הזכאי הנמצא עמו ואף אם אין מופקת ממנו הכנסה; (5) ...". ד. בסעיף 9(ב) לחוק נקבע: "(ב) השר רשאי לקבוע בתקנות - (1) כללים בדבר חישוב הסכומים שיראו אותם כהכנסה מנכס, כאמור בסעיף קטן (א)(4); (2) נסיבות שבהן ייראה נכס שהועבר לאחר כשייך למעביר הנכס, ודרכי חישוב ההכנסה מהנכס, אף אם אין מופקת ממנו הכנסה; (3) ............ (ג) לענין סעיף זה, "נכס" - כל רכוש, בין מקרקעין ובין מיטלטלין, וכן כל זכות או טובת הנאה ראויות או מוחזקות, והכל בין שהם בישראל ובין שהם מחוץ לישראל, למעט מיטלטלין שאינם ניתנים לעיקול לפי חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, ולמעט סכום שאינו מובא בחשבון ולמעט זכות החזקה במקרקעין המשמשים למגורי הזכאי ולא לשם השתכרות או ריווח (בסעיף זה - דירת מגורים) ". ה. תקנה 10 לתקנות הבטחת הכנסה, תשמ"ב-1982 ("התקנות") קובעת: "(א) כהכנסה חדשית מנכס יראו סכום השווה ל-8% משוויו מחולק ב-12 אף אם אין מופקת ממנו הכנסה, או את סכום ההכנסה החדשית המופקת ממנו בפועל - לפי הסכום הגבוה יותר. (ב) שווי הנכס לענין תקנת-משנה (א) ייקבע בהתאם לשומה או לקביעה האחרונה שנעשתה לפי חוק מס רכוש וקרן פיצויים, תשכ"א-1961, או בהתאם להערכה של שמאי מוסמך, ובמיטלטלין - גם לפי הצהרת התובע בכתב, הנתמכת בתעודות עם פירוט הנתונים הדרושים לקביעת השווי - הכל לפי בחירת המוסד לביטוח לאומי". ו. תקנה 11 לתקנות קובעת: "הועבר נכס, שהיה בבעלותו או בחכירתו של התובע גמלה או של בן-זוגו, לאדם אחר ללא תמורה או בתמורה סמלית, יראו את הנכס כשייך למעביר הנכס - (1) אם הנכס הועבר תוך חמש שנים שלפני מועד הגשת התביעה לגמלה; (2) אם הנכס הועבר לילדו, וכל עוד הוא ילד הנמצא בהחזקתו, אף אם חלפו יותר מחמש השנים האמורות בפיסקה (1)". ז. תכליתה של תקנה 11(1) היא למנוע העברת נכסים פיקטיבית רק לשם קבלת גמלה, בהתאם לכך נקבע בפסיקה, כי על מנת שהנכס ייחשב בבעלותו של מקבלו לא די שהמעביר ירשה את השימוש בו, אלא עליו לפעול להעברתו {דב"ע נג/04-215 מנסור סובחי נ' המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי כרך א (2) 674) ("עניין סובחי")}: "במקרים שההעברה נחשבת כתקפה כעבור חמש שנים ניתן לבדוק בתקופה זאת שלא נעשתה קנוניה בין המבוטח לבין בניו. כך, מבוטח שחתם על יפוי כוח בלתי חוזר נחשב כמי שהעביר את הנכס (דב"ע מז/04-96). לעומת זאת, מבוטח שנותן לבניו להשתמש בנכס, אך לא פעל כדי להעבירו ונשאר בעל המקרקעין עדיין נחשב כבעל הנכס לצורך חוק הבטחת הכנסה (דב"ע נג/04-137)". מן הכלל אל הפרט: 11. התובע לא הציג בפניי כל ראיה כגון: הסכם, ייפוי כוח בלתי חוזר, או כל רישום בנוגע להעברת זכויות הבנייה בדירות לבניו. כך בחקירתו של סלים בבית הדין (פרוטוקול הדיון מיום 8.11.10 שורות עמ' 7): "ש. שילמת לאבא שלך על הרשות לבנות מעל הדירה שלו? ת. לא. ש. עשיתם איזה שהוא הסכם? ת. לא. ש. דיווחתם למיסוי ומקרקעין שקיבלת את זכויות הבנייה? ת. לא". ובחקירתו של עלא בבית הדין (פרוטוקול הדיון מיום 08.11.10 עמ' 8 -9): "ש. דיווחתם למיסוי מקרקעין על זה שיש לך את הזכות לבנות על הדירה של אחיך ועל הקרקע של אביך? ת. אני לא מבין מה זה. ש. נחתם בינך לבין אבא שלך הסכם? ת. לא. אני התחלתי לבנות מיד ......". 12. הנה כי כן עולה במפורש שלא נעשה בין התובע לבניו כל מעשה שיש בו כדי להתחיל בהעברת הזכויות בנכס לשם בניו. יצויין פק דין עב"ל 1133/00 נימר מחמוד נ' המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 14.04.02, אשר עליו מסתמך התובע בעניין זה ולפיו הוא מבסס את טענתו לפיה, לצורך גמלת הבטחת הכנסה לא הרישום הפורמאלי בטאבו הוא הקובע, אלא יש לבחון האם נהגו בנכס כמנהג בעלים, מושתת בעניין זה על ההלכה שצוינה לעיל בעניין סובחי (ואף מצטט ממנה) הדורשת פעולה של בעל הנכס בכדי להעבירו ואשר התובע נמנע מלעשותה. 13. זאת ועוד, בית הדין הארצי בפסק דין עב"ל 1078/00 מוחמד פואז נ' המוסד לביטוח לאומי, (ניתן ביום 12.12.01) קבע, בהסתמך על ההלכה בעניין סובחי לעיל, (במקרה כמו בענייננו בו לא נעשתה כל פעולה של העברה מסודרת של המקרקעין מן המערער אל בנו), כי התיק יוחזר לבית הדין האזורי על מנת שישום את שווי זכויות הבנייה בנכס (שווי הנכס בהפחתת עלויות הבנייה) לצורך בחינת זכאותו של המערער לגמלה. (באותו מקרה הוכח כי בנו של המערער נשא בכל עלויות הבנייה של המבנה). 14. בנוסף לכך, טענת התובע, לפיה, מאחר והדירות ממקומות על קרקע לא מוסדרת לא הייתה ביכולתו להעביר את שווי זכויות הבנייה לבניו דינה להידחות. ראשית, אף בקרקע שאינה מוסדרת ניתן לרשום זכויות בפנקס השטרות (השוני הוא כי רישום שכזה מהווה ראיה לכאורה לתוכנו בניגוד לרישום בקרקע מוסדרת אשר מהווה ראיה חותכת לתוכנו - ראה בעניין זה סעיף 125 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969). שנית, לכל הפחות יכול היה התובע לערוך הסכם לצורך העברת הזכויות בדירות, אך כאמור לא השכיל אף לכך. 15. א. יתרה מכך, בהודעתו מיום 17.04.10 הבהיר הנתבע, כי אם יוכיח התובע שנעשה ניסיון לרשום את הנכסים על שמם של הבנים בטאבו או במס רכוש, אז ימנו 5 השנים שבתקנה 11(1) לתקנות החל ממועד תשלום המיסים בידי בניו של התובע. ב. התובע השיב לבית הדין ביום 16.08.10, כי רישום שכזה ככל שיהיה חייב במס יקים לו קנס אי הצהרה בשיעורים ובסכומים אסטרונומיים אשר ירע את מצבו ולפיכך התנה פעולה זאת בכך שהנתבע יסביר לו כיצד עליו לפנות לרשויות המס מבלי שזו תגרור חיוב כלשהו במס. ג. על כך ייאמר, כי אם אכן חב התובע בקנס בשל אי דיווח כחוק על העברת שווי זכויות הבנייה במועדם, אזי תוצאה זו מוכיחה, כי לא רק שהייתה באפשרותו להביא בפני הנתבע רישום שיוכיח את העברת שווי זכויות הבנייה לבניו אלא הייתה זו חובתו אשר אותה הוא הפר. 16. על פי הפסיקה, קבלת חזקה מוחלטת בנכס יכול שתחשב כהעברת זכויות והכול בהתאם לנסיבות ולתכלית העומדת מאחורי חוק הבטחת הכנסה. עם זאת נקבע, כי זכות החזקה בנכס תתגבש רק ממועד תחילת המגורים בפועל בדירה, המעידה לכאורה על תפיסת החזקה בה, ובתנאי שתמורת בנייתה מומנה ע"י בעל זכות החזקה המתגורר בפועל בדירה, או שהדירה נקנתה על ידו (עב"ל 522/05 המל"ל נ' יוסף סעיד חטיב, ניתן ביום 24.07.07). 17. בחקירתו בבית הדין (פרוטוקול הדיון מיום 08.11.10, עמ' 6) מסר סלים כדלהלן: "ש. מי בנה לך את הבית? ת. מהכפר אני לא זוכר את השם שלו. אני וחברים הוא קבלן רשום, לא עשיתי איתו חוזה. קוראים לו חאלד אבו רומוחיין. (העד מתקשה לזכור את השם). ש. יש לך קבלות על רכישת חומרי בנייו? ת. לא". ובחקירתו בבית הדין (פרוטוקול הדיון מיום 08.11.10, עמ' 8) מסר עלא כדלהלן: "ש. אתה יליד 76 וב-94 ... ממה מימנת את הבנייה? ת. התחלתי לעבוד ולדבר עם הקבלן לגבי הכסף לבניה, הקבלן מהכפר קוראים לו חאלד אבו רומחיין. ש. יש לך הסכם משנת 94 שמראה שהתחלת לבנות ב-94? ת. לא אין". 18. התובע אף סייע לבניו לבנות את הדירות, כך על פי עדותו של סלים: "ת. עד כמה שאני זוכר בשנת 91 הוא היה מובטל וגם הוא עזר לנו לא בכסף, הוא היה מבין בבניה והוא עזר לנו לבנות את הבית". 19. אם לא די בכך, את היתר הבנייה לביתו של עלא הוציא בשנת 1994 בנו של התובע, מר איאד מנאע (להלן : "איאד") (מצורף לתצהיר התובע). 20. התובע לא הציג בפני כל ראיה לעצם מימון בניית הדירות על ידי בניו, כמו כן לא שוכנעתי על פי עדותם כפי שהובאה לעיל, כי נשאו בנטל הכלכלי בבניית דירותיהם. משכך, לא נותר לי אלא לקבוע, כי התובע כשל להרים את הנטל ולהוכיח כי תמורת הבנייה מומנה על ידי בניו. 21. יצוין, כי מאחר ולא מולאו התנאים לעיל, מתייתר הצורך בבחינת מועד כניסת בניו של התובע לדירותיהם, לשם קביעת תפיסת החזקה בנכס לעניין ס' 11(1). 22. א. יוער, כי התובע מתבסס בסיכומיו על פס"ד עב"ל 381/99 נהלה חזאן - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לו 59. ("עניין חזאן") בו קבע בית הדין הארצי, כי לאחר שבן גר בדירה למעלה מ-20 שנה המערערת אינה יכולה להפיק כל הכנסה משווי זכויות הבנייה מדירתו של בנה ולכן זכויות הבנייה בנכס לא ייחשבו כהכנסה לצורך חישוב גימלתה. יש לאבחן פסיקה זו מעניינינו כיון שבעניין חזאן נערכה העברת הנכס לבנה של המערערת על ידי בעלה של התובעת בדרך של צוואה. ב. מעבר לשונות שהוזכרה לעיל, יש להדגיש, כי תוצאה כמו בעניין חזאן אינה מתיישבת עם נסיבות המקרה שלפנינו, בין היתר נוכח סירובו של התובע להצעת הנתבע, לפיה אם יערוך רישום הנכסים כדין, יחל מועד 5 השנים לפי ס' 11(1) מיום תשלום מיסי הארנונה על ידי בניו (שנת 99). 23. טרם סיום יודגש, כי כנגד חוות דעתו של שמאי הנתבע מיום 23.01.09 ("השומה"), אשר בהתאם אליה חישב הנתבע את שווי זכויות הבנייה בדירות (נספח לכתב ההגנה) לא הוגשה כל חוות דעת סותרת על ידי התובע, יתר על כן, התובע אף לא ביקש לחקור את השמאי מטעם הנתבע. טענות התובע כנגד משקל השומה וקבילותה הועלו על ידי התובע רק בסיכומיו וזאת אף ללא כל תימוכין של מומחה בתחום. משכך יש לראות בשומה מטעם התובע כקובעת לעניין הערכת שווי זכויות הבנייה בנכס. סיכומם של דברים: 24. התובע, על אף שהיו בפניו מספר דרכים, לא הראה שפעל אף ולו באחת מהן על מנת להעביר את זכויות הבנייה לבניו, כמו כן כשל התובע להרים את הנטל להוכיח, ועליו הנטל לעשות זאת, כי בניית הדירות מומנה על ידם. לפיכך, לא נתמלאו התנאים לשם קביעת המועד ממנו יש למנות 5 שנים ואשר בסופם יראו את הנכס כמועבר, לפי ס' 11 (1) לתקנות הבטחת הכנסה. 25. על פי רישומי המועצה המקומית (צורפו כנספח ד' לתצהיר התובע) מדווחים בניו של התובע, סלים ועלא כמשלמים מיסי ארנונה לפני שנת 2000. ככל שבעתיד ישכיל התובע להעביר את זכויות הבנייה לבניו כדין, יקבע ה- 6/99 כמועד המתחיל את תקופת 5 השנים לעניין ס' 11(1) לחוק הבטחת הכנסה. 26. לפיכך, נדחית תביעתו של התובע. אין צו להוצאות. 27. לצדדים הזכות לערער על פסק דין זה לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין. קצבת זקנההבטחת הכנסה