קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קצבת זקנה שנה אחורה: 1. במסגרת תביעתו זו הלין התובע כנגד החלטת הנתבע לאשר את תביעתו לקצבת זקנה רק מיום 1.9.04, ולשלול את זכאותו לקצבת זקנה לתקופה קודמת בטענה של שיהוי בהגשת תביעתו. 2. עובדות רקע התובע, יליד 12.12.35. ביום 25.12.03 הגיש התובע למס הכנסה דין וחשבון על הכנסות בשנת המס 2002 וביום 28.2.05 הגיש דין וחשבון על הכנסות בשנת המס 2003. ביום 14.9.05 הגיש התובע לנתבע תביעה לקצבת זקנה. במכתבו מיום 18.12.05 הודיע הנתבע לתובע על אישור התביעה לתקופה שהחל מחודש 9/2004 ועל דחייתה לתקופה קודמת וזאת בשל שיהוי בהגשתה. לאחר הגשת התביעה לבית הדין, הודיע הנתבע כי החליט לאשר את תביעת התובע לקצבה לתקופה שהחל מיום 1.2.04 (שנה קודם להגשת הדו"ח על הכנסות למס ההכנסה). בפתח ישיבת ההוכחות מיום 30.9.09 הודיעה ב"כ הנתבע, כי התובע זכאי לתוספת ותק בשיעור של 42%. לאחר ישיבת ההוכחות, הודיע הנתבע כי אישר את תביעתו של התובע לקצבה לתקופה שהחל מחודש 1.1.03, וזאת בהתאם להוראות חוזר זו"ש 1401 מיום 4.6.06. 3. טענות הצדדים לטענת התובע, בשנים 1995 - 1998 ניהל עם הנתבע מסכת התכתבויות ממנה עלה, כי אינו זכאי לקצבה ואולם הוטעה על ידי פקידת הנתבע לסבור כי יקבל הודעה מהנתבע כאשר יהא זכאי לקצבה. לפיכך, טוען התובע, מושתק הנתבע מלטעון להתיישנות. מנגד, טוען הנתבע, כי עילת התביעה של התובע נולדה ביום הגשת הדין וחשבון על הכנסות לשנת המס 2002, היינו ביום 25.12.03, ובהתאם לסעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן: החוק) היה על התובע להגיש תביעתו לא יאוחר מיום 25.12.04. משהתביעה הוגשה רק ביום 14.9.05 - דינה, בהתייחס לחודשים 1-12/2002 - להידחות. עוד טוען הנתבע, כי בשנת 2001 עלתה הכנסתו השנתית על ההכנסה המרבית המותרת לפי פרט 1 לוח ט' לחוק, כך שלא היה זכאי לקצבה בגין שנה זו, אף אם תביעתו הייתה מוגשת במועד, וכי רק משנת 2002 פחתה הכנסתו מההכנסה המרבית המקנה זכאות לקצבה. דיון והכרעה 4. נקדים אחרית דבר לראשיתו ונציין כי לאחר ששקלנו את העדויות וחומר הראיות, סיכומי הצדדים וטיעניהם, הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות, מהטעמים כפי שיפורטו להלן: 5. סעיף 245 לחוק קובע: "245. (א) הגיל לקצבת זקנה הוא - (1) בגבר - שבעים שנים ואם הכנסתו בשנת מס אינה עולה על ההכנסה המרבית - גיל הפרישה; ... (ג) לענין סעיף זה - "הכנסה" - הכנסה למעט הכנסה שמקורה בקצבה המשתלמת מכוח חיקוק, דיני חוץ או הסכם קיבוצי או חוזה עבודה, בין שנערכו בישראל ובין שנערכו בחוץ לארץ; "הכנסה מרבית" - צירוף ההכנסות החודשיות המחושבות לפי האמור בלוח ט' בשנת מס, ואם עוד לא חלפה שנת המס - צירופם של שניים אלה: (1) ההכנסות החודשיות שחושבו לפי לוח ט' באותה שנת מס; (2) ההכנסה החודשית האחרונה שחושבה לפי לוח ט' כפול מספר החודשים שנותרו עד תום אותה שנת מס." גיל הפרישה הוגדר בסעיף 1 לחוק כ: "הגיל הקבוע לגבר ולאישה, בהתאם לחודש לידתם, בחלק א' בלוח א'1;" התובע, יליד  12.12.35, הגיע לגיל פרישה, בהתאם ללוח א'1 לחוק, בגיל 65, היינו ביום 12.12.00. בהתאם להוראות סעיף 245, החל מגיל 65 ועד לגיל 70, הייתה זכאותו לקצבת זקנה מותנית בגובה הכנסותיו. 6. סעיף 296 לחוק כנוסחו במועדים הרלוונטיים לקביעה זו היה: "296. (א) כל תביעה לגמלת כסף, תוגש למוסד תוך שנים עשר חודשים מהיום שבו נוצרה עילת התביעה. (ב) הוגשה התביעה אחרי המועד האמור בסעיף קטן (א), וקבע המוסד כי התובע זכאי לגמלה בעד תקופה שקדמה להגשת התביעה, תשולם לו הגמלה שהוא זכאי לה, ובלבד שלא תשולם גמלה בעד תקופה העולה על 12 חודשים, שקדמו בתכוף לפני החודש שבו הוגשה התביעה כאמור; היתה התביעה שהוגשה כאמור, למענק או לגמלה אחרת שאינה משתלמת בעד תקופה מסוימת, ישולמו המענק או הגמלה האמורים, בתנאי שבחודש שבו הוגשה התביעה למוסד, טרם חלפו 18 חודשים מהחודש שבו נוצרו התנאים המזכים בגמלה. ..." הלכה היא כי סעיף זה עניינו בשיהוי ולא בהתיישנות (דב"ע לא/0-4 המל"ל - פרידנשטיין, פד"ע ב 88).   בנוסחו טרם תוקן במסגרת תיקון 19 בשנת תשנ"ח, העניק הסעיף שיקול דעת לפקיד התביעות אצל הנתבע להעניק גמלה רטרואקטיבית גם לאחר חלוף המועד האמור בו. שיקול דעת, שההלכה הפסוקה פירשה כמאפשר לתת גמלה עד 7 שנים אחורנית, כאשר מדובר היה בעילה המעוגנת במסמך רשמי, לגבי מבוטח אשר לא עיכב במודע את הגשת תביעתו מאחר ולא היה מודע לזכאותו (דב"ע נד/0-287 המל"ל - הררי, פד"ע כח, 121).   דא עקא, שלאחר תיקון 19, בוטל שיקול הדעת שהיה בידי הנתבע לשלם גמלה רטרואקטיבית, והפסיקה שהתייחסה לסוגיה לאחר התיקון בחוק קבעה כי "אין עוד טעם לרדת לבחינת הנסיבות שגרמו לשיהוי ובכל מקרה, המשתהה לא יהיה זכאי לתשלום גמלה, לתקופה העולה על 48 חודשים שקדמו בתכוף לחודש בו הוגשה התביעה." (עב"ל 1292/02 חיים - המוסד לביטוח לאומי, טרם פורסם) (יודגש כי בסעיף בנוסחו כיום, עומד המחסום על 12 חודשים בלבד) ומכאן שהן הנתבע והן בית הדין אינם יכולים לאשר תשלום גמלאות שלא על פי הוראות החוק או מכוחו. פסק הדין אותו צירף ב"כ התובע לסיכומיו (עב"ל 1303/00 בוקסבאום - המל"ל) לעניין זה, אינו יכול להועיל לתובע, משהוא מתייחס למצב המשפטי עובר לתיקון 19 לחוק (ר' ס' 6.ד. לפסק הדין). 7. עוד נקבע בהלכה הפסוקה כי הוראת סעיף 296(ב) מציבה מחסום קשיח בפני מבוטח המתמהמה בהגשת תביעתו לנתבע, ונמצאו המוסד והמבוטח כבולים יחדיו בהוראת השיהוי על פי החוק, תוך שניטל מהמוסד שיקול הדעת בקביעת פרק זמן של תקופת השיהוי (עב"ל 1281/00 אבו גאמע ואח' - המל"ל, טרם פורסם).   זאת ויש להוסיף ולהפנות לדברי ההסבר להצעת החוק לתיקון סעיף 296(ב), (ספר הצעות חוק התשנ"ז, עמ' 285), מהם עולה כי הטעם לביטול שיקול הדעת של הנתבע, נעוץ בכך שהמחוקק סבר שההלכה לפיה יש שיקול דעת לנתבע יוצרת תמריץ שלילי להגשת תביעות במועד, ועל כן הוחלט לתקן את החוק, על ידי ביטול שיקול הדעת שהיה נתון לנתבע, וקביעת כללי זכאות פשוטים ואחידים שניתן להביאם לידיעת אוכלוסיית הזכאים.   זאת ללמדך, שאין עוד מקום לשיקול דעת מצד הנתבע, וכאשר מוגשת תביעה בשיהוי לנתבע, זה אינו יכול להאריך את תקופת התחולה הרטרואקטיבית מעבר לקבוע בחוק.   8. זאת ועוד, ההלכה הפסוקה מבחינה בין זכאות לגמלה לבין זכאות לתשלום גמלה: "על פי חוק הביטוח הלאומי יש לאבחן בין זכאות גמלה לבין זכאות לתשלום גמלה. הזכאות לגמלה משמעה - שהתובע עונה על תנאי הדין המזכים בגמלה. הזכאות לתשלום גמלה נבחנת לאחר שקמה הזכאות לגמלה והיא מותנית בתנאים נוספים, כגון: זכאות לכפל קצבה על פי סעיף 320(ג) לחוק; תשלום דמי ביטוח על פי סעיף 366 לחוק; מועד הגשת התביעה למוסד על פי סעיף 296 לחוק וכו'. מועד הגשת התביעה למוסד, כתנאי לזכאות לתשלום גמלה אינו חידוש של תיקון 19 לחוק, אלא מדובר בתנאי עתיק יומין, שמצא ביטויו לא רק בסעיף 296 לחוק בנוסחו הקודם, אלא גם בהסדרים ספציפיים אחרים.....התניית תשלום הגמלה, במועד הגשת התביעה לגמלה למוסד, עולה בקנה אחד עם תכלית תשלומה של הגמלה לשם מתן מענה לצרכי הקיום השוטפים של המבוטח; כך שאין באותה התנייה משום חקיקה רטרואקטיבית שוללת זכות" (עב"ל 13112/01 פלונית - המל"ל (ניתן ביום 4/10/04, טרם פורסם) וראו לעניין זה גם עב"ל 96/03 פריג' - המל"ל, טרם פורסם; עב"ל 1245/02 המל"ל - אעידן, טרם פורסם).     בהתאם להלכה הפסוקה יש להפריד בין הזכאות לקצבה ובין הזכאות לתשלום בגין הקצבה. מכאן ברי כי עצם העובדה שהתובע היה זכאי לגמלה כבר בשנת 2000 אין בה די כדי לזכותו בתשלום רטרואקטיבי של הקצבה בגין כל התקופה, אלא שלצורך כך היה עליו גם לעמוד בתנאי של הגשת התביעה למוסד במועד כפי שנקבע בסעיף 296(א) לחוק, ומשלא עשה כן אלא בשנת 2005, חלה המגבלה שבסעיף 296(ב) לחוק שמגביל את התשלום הרטרואקטיבי ל- 12 חודשים בלבד. 9. בהקשר זה נפנה להלכה הקובעת כי מימוש של הזכות, ראשיתה בהגשת תביעה למוסד, ובהעדר תביעה - לא קמה זכות (דב"ע מה/0-66 בראלי - המל"ל, פד"ע טז 404; דב"ע לח/ 0-95 המל"ל - בר פד"ע י 247). אופן הגשת התביעה נקבע בתקנה 1 לתקנות הביטוח הלאומי (הגשת תביעה לגמלה ואופן תשלומה), התשנ"ח-1998 קובע: "תביעה לגמלה וכן תביעה לקביעת דרגת נכות מהעבודה כאמור בסעיף 118 לחוק (להלן - תביעה) יוגשו בטופס שהורה עליו המוסד". בעניין עב"ל 162/07 אורי מור - המל"ל (ניתן ביום 27.11.07) (להלן: אורי מור) פסק בית הדין הארצי לעניין סעיף 296 (א) לחוק, כי: "הוראה זו קובעת לא רק את המועד להגשת התביעה (12 חדשים מהיום בו נוצרה עילת התביעה) אלא גם - ולענייננו, בעיקר - את עצם החובה להגיש תביעה כתנאי מוקדם להכרה בזכאות לגמלה. עצם החובה להגיש תביעה מעוגנת גם בהוראות אחרות שבחוק... הוראות אלה שבחוק ובתקנות משקפות הסדר מובנה ומחייב לפיו תשלום של גמלה מכח החוק מותנה לא רק בהגשת תביעה לגמלה אלא גם בהחלטת הגורם המוסמך וכך (פקיד תביעות) בדבר עצם הזכאות לגמלה ושיעורה. מדובר בזכות על פי חוק שדרך מימושה קבועה בחוק או בתקנות שהותקנו מכוחו. יותר מכך, מדובר בזכות שמימושה כרוך בקבלת החלטה מהותית- מעין שיפוטית של הגורם המוסמך ופשיטא שהחלטות מסוג שכזה מתקבלות על יסוד מסמך תביעה מפורט ומסודר המוגש למוסד כנדרש (ראו גם עב"ל 1096/04 המוסד לביטוח לאומי - בדעאן בסעיף 7 לפסק ; עב"ל 1069/04 ביתן- המוסד לביטוח לאומי בסעיף 5(ו) לפסק). ...כללי מינהל תקינים מחייבים את המוסד לשלם כספי ציבור על בסיס תביעה מסודרת לגמלה בה מוכיח המבוטח רצונו לקבל אותה והיא נבדקת כראוי ובמידת הצורך מאומתת בעזרת מידע אחר או נוסף הקיים במוסד..." (ההדגשה לא במקור - מ.ס.ע.) 10. על פי ההלכה הפסוקה, הדיבור "עילת תביעה", בהקשרו של סעיף זה, היא מסכת העובדות הדרושות כדי להראות כי התובע זכאי לזכות על פי החוק (דב"ע נה/198-0 נעים עומרי - המל"ל, פד"ע ל 9). בעניין אורי מור דלעיל התייחס בית הדין הארצי לטענה לפיה על המוסד לשלם את הקצבה ללא תביעה בהתאם לנתונים שבידה: "אכן, לפי תקנה 5 לתקנות הגשת תביעות מוסמך המוסד לשלם גמלה 'מסוג מסויים' בהסתמך על נתונים שבמאגר מידע אף אם לא הוגשה לו תביעה. אלא שהוראה זו אינה מחייבת את המוסד לעשות כן ועל כל פנים, אין היא שוללת את הוראות החוק המחייבות הגשת תביעה. כפי שנאמר בתקנה 5, הרשות לשלם גמלה בלא תביעה יכולה להתייחס לגמלה 'מסוג מסויים' ואין בידינו כל מידע אם המוסד עושה שימוש ברשות זו ואם כך באילו סוגים של גמלאות ובכל מקרה, לא הוכח שרשות זו מיושמת על תשלום של קצבת זיקנה." לשאלת המועד בו נוצרת עילת התביעה לקצבת זקנה המותנית בהכנסות, פסק בית הדין, כי: "14. הזכאות לקצבת זיקנה בגיל שבין 65 ל-70 שנים מותנית בגובה ההכנסה ונתונים על כך יש להגיש למוסד. בעניין זה נשמעה בבית הדין האזורי עדותה של פקידת המוסד לפיה כל עצמאי יכול להגיש תביעה במועד ולהצהיר על הכנסותיו בשנה או בשנתיים שקדמו לכך ואם שומתו האמתית שונה מזו המוצהרת, כי אז ניתן לקזז מגימלתו סכומים שקיבל ביתר (סעיף 19 לפסק דינו של בית הדין האזורי). אין לנו כל יסוד להתערב באמור בעניין זה בפסק הדין אשר נראה, על פניו, הגיוני ותקין."  11. טוען התובע כי הוטעה על ידי פקידת התביעות של הנתבע לסבור כי הנתבע יודיע לו מתי יוכל להגיש תביעה לקצבת נכות, אלא שטענתו זו לא הוכחה. ויתרה מזו, צודקת ב"כ הנתבע בטענתה כי אף לו היה התובע מוטעה על ידי הנתבע, לא היה בכך לסייע לו. הביטוח הלאומי הינו "ביטוח סוציאלי" מכוח חוק ואיננו "שירות סוציאלי" וככזה, היקפו נקבע בחוק (דב"ע תש"ן /0-22 המל"ל - משה גליק, פד"ע כ"ב 161, 167); יפים לעניין זה דברי כבוד השופט רבינוביץ בעב"ל 181/99 מרים מן - המל"ל, עבודה ארצי, כרך לג (79), 31: "עוד יצויין, כי גם לו הוכח, כי המערערת הוטעתה על ידי פקידת המוסד לא היה בכך כדי להועיל למערערת שכן: 'התנהגותו של גוף ציבורי, דוגמת המוסד לביטוח לאומי, אינה יכולה ליצור עילה לזכות אשר אינה קיימת בחוק... אף מקום בו המוסד הטעה מבוטח - דבר שלא קרה במקרה דנן - אין הוא רשאי להעניק לו זכויות מבלי שהן מעוגנות בחוק" (עב"ל 20105/96 אורלי יהלום - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם, ניתן ביום 30.9.2001)' " . 12. גם ההחלטה בעניין תא"מ (שלום - חיפה) 8227-07-08 פרידמן נ' המל"ל (לא פורסם, 19.10.09), אין בה, לטעמנו, כדי להועיל לתובע: א. ראשית, מדובר בהחלטה של בית משפט השלום, שהיא ודאי אינה בגדר הלכה מחייבת בבית הדין האזורי לעבודה. ב. שנית, מדובר בהחלטה המנוגדת להלכה שנפסקה בשורה ארוכה של פסקי דין מאת בית הדין הארצי לעבודה, הלכה עליה חזר בית הדין הארצי לא מכבר ולפיה: "אכן, מקובל עלינו כי ראוי שהמוסד לביטוח לאומי - בתוקף תפקידו ומעמדו כגוף המופקד על הענקת זכויות סוציאליות לציבור - יפעל להרחבת הידע של ציבור המבוטחים באשר לזכויותיהם (פרשת ארוש ופרשת אולחובוק). עם זאת, לא מוטלת על המוסד כל חובה חוקית לעשות כן ואין להעניק למבוטח זכויות בניגוד להוראות החוק בשל אי ידיעתו את הוראותיו. כלל הוא וכך אף נפסק, כי על המבוטח עצמו לברר את זכויותיו ולהגיש תביעה מסודרת למימושן (עב"ל 313/03 בניאל ויקטור - המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם, ניתן ביום 11.5.04; עב"ל 1142/04 רקון איוב - המוסד, לא פורסם, ניתן ביום 27.6.05; עב"ל 677/08 מריאנה ברש - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 14.6.09; עב"ל 284/09 חסן חלבי- המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם, ניתן ביום 7.2.10). ... כלל הוא שאי ידיעת החוק אינה יכולה לגרום לחריגה מהוראות החוק ולהרחבת תקופת התשלום למפרע מעבר לקבוע בסעיף 296 לחוק. זכויות המבוטח במוסד לביטוח לאומי קבועות בחוק ובתור שכאלה קיימת חזקה כי המבוטח יודע את מכלול זכויותיו וחובותיו. בקשר לכך, ציינתי, בפרשת ראתב, בין היתר, כי - "אכן, הוראות החוק ופירושו הנכון עלולים להביא למצבים בהם מבוטח לא יוכל לממש את זכותו בשל הגשת תביעה באיחור, אך זה גורלו של כל אדם שזכותו מותנית בעשיית מעשה תוך פרק זמן קצוב הקבוע בחוק... טיעונו של המערער כי הוראות ונהלי המוסד אינם נהירים לו אינו טיעון, שהרי אי ידיעת החוק אינה מהווה טעם לפעולה באיחור." (עבל 1112/01 נוגידאת ראתב - המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם, ניתן ביום 18.5.2003). דברים אלה נכונים מקל וחומר כשמדובר בתביעת מבוטח, דוגמת המערער. (עב"ל 628/08 פרופ' אליעזר גלעדי - המל"ל, לא פורסם 15.4.10; ההדגשות לא במקור - מ.ס.ע.) מעל לצורך יצוין, כי על פסק הדין הסופי בעניין פרידמן הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה (ע"א 24061-06-11 המל"ל נ' פרידמן). 13. סוף דבר- אשר על כן, ולאור כל האמור לעיל, אנו קובעים שדין התביעה להידחות בכל הנוגע לתקופה שקדמה לחודש 1/2003. בנסיבות העניין, מאחר ותביעת התובע לקצבה לחודשים 1/2003 - 8/2004 אושרה רק לאחר הגשת התביעה, ישלם הנתבע לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עוד בסך כולל של 3,000 ₪, תוך 30 יום, אחרת יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל. קצבת זקנה