קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קצבת ניידות רטרואקטיבית: 1. במסגרת תביעתה זו טוענת התובעת לזכאותה לגמלת ניידות רטרואקטיבית מיום 1/11/99, מתוקף תיקון 18 להסכם בדבר גמלת ניידות מיום 1/6/77, (להלן:"הסכם הניידות"), זאת בנוסף לגמלת ילד נכה ששולמה לה במועדים הרלבנטיים לתביעה. 2. הנתבע ורק ביום 27/7/05, דחה את תביעת התובעת בנימוק שזו הוגשה באיחור, ביום 13/5/01, במקום ביום האחרון להגשתה על פי תיקון 18 להסכם הניידות, 6/5/01. עובדות ורקע: 3. התובעת ילידת 15.3.84, שבין היתר, סובלת משיתוק מוחין ומרותקת לכיסא גלגלים. 4. בחודש 07/1997 קבעה הועדה הרפואית המחוזית כי התובעת מוגבלות בניידותה בשיעור 100%, אך בעקבות ערר שהגיש הנתבע, החליטה ועדת העררים לניידות ביום 30/7/01, על הקטנת שיעורי המוגבלות שלה ל- 90% בתוקף מיום 14/5/97. החל מיום 19.3.02 נקבעו לתובעת 75% נכות. 5. אין מחלוקת כי במועד תיקון הסכם הניידות, התובעת הייתה מוכרת על ידי הנתבע כמוגבלת 100% וקיבלה מהנתבע קצבת "ילד נכה". כמו כן, אין מחלוקת כי התובעת זקוקה ומשתמשת בכסא גלגלים. 6. ביום 24.4.01 , שלח הנתבע לתובעת מכתב, ובו נרשם: לכבוד קונדוס נורה הנדון : קצבת ניידות הריני להודיעך כי בעקבות שינויי החוק ותיקון בהסכם הניידות ישנה אפשרות לקבל קצבת ניידות כחסר רכב וזאת בנוסף לקצבת ילד נכה המשולמת לך. לידיעתך במידה ותוגש תביעה לקצבת ניידות עד ה- 6.5.01 נוכל לבדוק זכאות רטרו' החל מ- 1.11.99 . במידה והתביעה תתקבל לאחר ה- 6.5.01 לא תינתן זכאות אלא ממועד הגשת התביעה .....".   7. לטענת התובעת, מיד לאחר קבלת המכתב הנ"ל, פנה אביה לסניף הנתבע בנהריה והגיש עבורה ביום 6/5/01, תביעה להטבות עפ"י הסכם הניידות (נ/1). אך הוברר כי על גבי טופס התביעה הוטבעה חותמת "נתקבל" מטעם הנתבע, בתאריך 13.5.01. ביחס לתביעה זו החליט הנתבע אך ביום 27/7/05 וקבע כי מאחר והתביעה התקבלה בסניף הנתבע ביום 13/5/01, לאחר המועד האחרון שנקבע בהתאם לתיקון 18, 6/5/01, לא ניתן לשלם לתובעת קצבת ניידות רטרואקטיבית מחודש 11/99, אלא רק מחודש 03/01 וזאת בהתאם לסעיף 16 להסכם הניידות. 8. מטעם התובעת העיד אביה, מר קונדוס מוחמד, (להלן: "אבי התובעת" או "מר קונדוס"), ומטעם הנתבע העידה גב' רימר-מלכה חגית, מנהלת מדור גמלאות במחלקת ניידות ונכות כללית בסניף הנתבע בנהריה (להלן: "גב' רימר"), גם ביחס לתעודת עובד ציבור שלה מיום 28.9.07, מוצג נ/4. המסגרת הנורמטיבית 9. תיקון מס' 18 ל"הסכם הניידות" נחתם ביום 14.1.01 ופורסם בילקוט פרסומים 4969 ביום 7.3.01. עד לתיקון זה לא ניתן היה לשלם לקטין חסר רכב גמלת ניידות במקביל לקצבת ילד נכה, ועל הזכאים היה לבחור בין שתי הגמלאות. בתיקון נקבע, כי קטין חסר רכב יהיה זכאי לגמלת ניידות במקביל לקצבת ילד נכה, ובלבד שוועדה רפואית של משרד הבריאות קבעה שיש לו מוגבלות בניידות בשיעור של 80% לפחות או שוועדה רפואית קבעה כי הוא זקוק לכסא גלגלים ומשתמש בו. 10. כמו כן, באשר לתחילה ותחולה של ההטבה שבתיקון 18, נקבע בסעיף 20 לתיקון כדלקמן: "תחילה ותחולה והוראות מעבר "(א) תחולתו של הסכם זה ביום כב' בחשון התש"ס (1.11.99). (ב) על אף האמור בסעיף 16 להסכם העיקרי, הטבה הניתנת לפי הוראות הסכם זה תינתן למפרע גם בעד התקופה שמיום התחילה, ובלבד שבקשה להטבה לפי הסכם זה הוגשה למוסד לא יאוחר מתום 60 ימים מיום פרסומו ברשומות. (ג) ...". 11. ללמדך כי בהתאם לסעיף 20 הנ"ל, וכדי לזכות בהטבה על פי תיקון 18 להסכם הניידות, (תשלום קצבת ניידות בנוסף לגמלת ילד נכה), רטרואקטיבית מיום 1.11.1999, צריך שיתקיים במוגבל בניידות ובנוסף למצב הבריאותי שהוגדר בהסכם הניידות, גם התנאי של הגשת תביעה לנתבע לא יאוחר מתום 60 יום מיום פרסום התיקון ברשומות, קרי לא יאוחר מיום 6.5.2001. 12. לגבי התובעת מדובר בנכה הסובלת, בין היתר, משיתוק מוחין שבזמנים הרלבנטיים לתביעה קיבלה קצבת ילד נכה, הוכרה כמוגבלת בניידות בשיעור 100%, נכון ליום 17.7.97, שעודכנו ל-90% ע"י וועדת הערערים לניידות, בעקבות ערר שהגיש הנתבע ביום 13.6.01. התובעת גם משתמשת בכיסא גלגלים וזקוקה לכיסא גלגלים לצמיתות. מכאן שהתקיימו בתובעת תנאי הזכאות הבסיסיים, שנקבעו בסע' 15 (ב)(2) להסכם הניידות והמזכים אותה בהטבה של כפל גמלאות עפ"י תיקון 18 להסכם הניידות. 13. טענתו העיקרית של בא כח התובעת בסיכומיו הינה, כי בנסיבות העניין שהוכחו, התובעת הייתה זכאית לקבל את ההטבה, (הגמלה רטרואקטיבית מיום 1/1/99), בהתאם לתיקון 18 להסכם הניידות, אף ללא הגשת התביעה מצידה, זאת מכוח ההוראות/ החוזרים שהופעלו בנתבע, לצורך יישום תיקון 18 להסכם, אף לפני סיום הליכי החקיקה הפורמאליים, וכפי שהוסבר בעדותה של עדת ההגנה, גב' רימר, מנהלת מדור גמלאות במחלקת ניידות ונכות כללית בסניף הנתבע בנהריה, בפרוטוקול הדיון מיום 8.10.2007, בקשר לאופן יישום התיקון לגבי הנכים שמצבם הוגדר קשה ושטופלו ע"י סניף נהריה, כדלקמן: "ב-11/1999 פורסמה הוראה עוד לפני שהחוק חוקק ופורסם בצורה פורמלית לשלם לכל הנכים הקשים חסרי הרכב קצבה שהיום היא בסך של 1,790 ₪. אז לקחנו חשבונות בנק מהנתונים הקיימים בתיקי נכות והיו רופאים שישבו במשרד הראשי ועל סמך נתונים בתיקי הנכות הם החליטו אם הם עונים על הקריטריונים של הנכות הקשה, ובהתאם שילמנו. זו היתה המסה הראשונית ללא הגשת תביעות (ר' עמ' 6 ש'12-16). 14. עוד נטען כי בהתאם לאוסף ההנחיה והחוזרים לעניין תשלום הרטרואקטיבי בהתאם לתיקון 18 להסכם, שהוגש לתיק ביה"ד ע"י ב"כ הנתבע ביום 27/7/08, (להלן:"מסמך מיום 27/7/08"), עולה, כי ההסכם בין משרד האוצר לנתבע בעניין ההטבות נחתם כבר ביום 7.11.1999, ואילו ההוראות ליישום התיקון בפועל ולפני השלמת הליך החקיקה והפרסום, ניתנו בחוזרים שפרסם הנתבע ביום 7/3/00 (ר' חוזרים מס' 47/00 וחוזר ניידות מס' 1676/00 מיום 7.3.200 (ראה הודעה שצורפה לחוזרים ובה נרשם כי יש להוסיף תאריך 7.3.2000 לחוזרים שנשלחו לסניפים בדבר יישום הוראות תיקון הסכם הניידות). 15. זאת ללמדך, כי למרות שפרסום התיקון ברשומות היה ביום 7.3.2001, יישום ההוראות ומתן ההטבות בהתאם להסכם בין משרד האוצר והנתבע בעניין הרחבת הזכויות של הנכים והמוגבלים בניידות בעלי נכות קשה, החלו הלכה למעשה, שנה קודם לכן, ביום 7.3.2000, בהתאם לחוזרים וההוראות שהועברו לסניפי הנתבע במסמך מיום 7.3.2000 , וללא הגשת תביעות על ידי נכים אלו . 16. בעת הזו, גם התובעת ענתה על שני התנאים ההכרחיים שסוכמו בין האוצר לנתבע, המזכים אותה בקבלת גמלת ניידות, בנוסף לגמלת ילד נכה לקטין חסר רכב, כפי שאלו נקבעו בסופו של יום בסעיף 15(ב)(2) להסכם הניידות. התובעת הייתה נכה קשה שנקבע לה ליקוי בניידות של 100%, זקוקה ומשתמשת בכסא גלגלים ומקבלת קצבת נכות. 17. לאור זאת, טען בא כח התובעת כי, הנתונים המזכים את התובעת בהטבה על פי תיקון 18, היו בידיעת המוסד ובהישג ידו והיה עליו לשלם גם לה כמו לנכים הקשים האחרים ששילם להם ללא הגשת תביעה. בהקשר זה שאל ב"כ התובעת את גב' רימר בחקירתה הנגדית: מדוע הנתבע לא ראה לנכון לזכות אות התובעת בהטבה מכח תיקון 18 כמו יתר הנכים שהוא זיכה אותם, עוד לפני כניסת התיקון לתוקף, בים 7.3.2001, ותשובתה הייתה כי הם שילמו בדרך זו רק לנכים שהועלו במערכת הנייד, שזו תוכנת במחשב שעובדים עליה בנתבע ושהוקמה לראשונה ב- 12/97. גב' רימר העידה כי למעשה ולצורך ביצוע תשלום ההטבות על פי תיקון 18, אף לפני כניסת התיקון לתוקף, בוצע רק לנכים הקשים שלגביהם יכלו בסניף הנתבע לעשות "הפגשות" במערכת הנייד ולשלוף את נתוניהם. ביחס לתובעת היא טענה כי מאחר והיא פנתה ללשכת הבריאות ב- 5/97, (לפני 12/97), הנתונים שלה לא היו קיימים בנייד ולא ניתן היה לעשות הפגשה לגבי הנתונים שלה, ולעלות על שמה. גב' רימר סיכמה ואמרה שכל מי שפנה לפני 12/97, שאז הוכנסה מערכת הנייד, פקידי הנתבע לא יכלו לאתרו ע"י ביצוע ההפגשות במערכת הנייד לגביו בשנת 1999, כדי לשלם לו את ההטבות ללא תביעה. 18. יחד עם זאת אשרה עדת ההגנה, גב' רימר, ובתשובה לשאלת בא כח התובעת, כי אילו היו מאתרים בזמנו את פרטיה של התובעת במחשב, היא הייתה זכאית לקבל את ההטבה לפי התיקון, אף ללא הגשת תביעה על ידה, כפי שעשו במקרים של מוגבלים אחרים, ובלשונה: "ש. את מסכימה איתי,שאם ניקח מקרה שהתובעת היתה מופיעה במערכת הנייד אחרי 12/97 אתם הייתם משלמים לה באופן ייזום ללא הגשת תביעה מצידה? ת. על סמך המקרים האחרים, סביר להניח שכן היינו משלמים לה". (ראו בעמ' 10 לפרוט' הישיבה מיום 10.7.08,) 19. באותה נשימה, הוסיפה גב' רימר וסיפרה בעדותה בפנינו כי, את "ההפגשות" לגבי נתוני המוגבלים בניידות שפנו אחרי 12/97 והזכאים להטבה מכח תיקון 18, התקבלו אוטומטית דרך המערכת, ואילו לגבי יתר המבוטחים שלא הופיעו בנייד, ולצורך איתורם, נקטו עובדי מחלקת הניידות יוזמה מקומית של סניף הנתבע בנהריה, ללא שהתקבלה הנחייה מגבוה או מהמשרד הראשי, אלא רק מתוך רצון לעזור לנכים למצות את זכויותיהם, ובמסגרתה נעשתה בדיקה ידנית ע"י חיפוש בקלסרים, וזאת לאיתור המוגבלים בניידות הזכאים להטבות על פי תיקון 18 להסכם הניידות, וכי בעקבות יוזמה זו הוצא למעשה, לתובעת המכתב מיום 25.4.2001, המודיע לה על אפשרות הגשת תביעתה עד ליום 6/5/2001, כדי לזכות בקצבת ניידות רטרואקטיבית מיום 1/11/99,(להלן: "מכתב הנתבע"). 20. זאת ללמדך, כי פקידי הנתבע בסניף נהריה, ידעו לאתר את התובעת, כמו גם נכים אחרים כמוה, למרות שפרטיהם לא הופיעו בנייד/במערכת הממוחשבת, ובכך הצליחו להתגבר על הבעיה הטכנית של הפגשת נתוניהם. בנסיבות אלו, השאלה שהעלה בא כח התובעת לפיה, מדוע בשלב זה לא טרח הנתבע לזכות את התובעת בהטבה המגיעה לה בהתאם לתיקון 18, אוטומטית ובאופן יזום וללא הגשת תביעה, כפי שהתבקשו פקידי מחלקות הניידות לעשות בחוזרים ובהוראות שקיבלו מהמשרד הראשי, וכפי שנהגו בפועל כלפי המבוטחים המוגבלים בניידות שפרטיהם הופיעו במערכת הנייד, נותרה ללא מענה משכנע מצד העדה. 21. התמונה המתקבלת מעדותה של עדת ההגנה, גב' רימר, הינה כי הנתבע פעל מיוזמתו וזיכה את המוגבלים בניידות העונים על התנאים המזכים בהטבות שעוגנו בסופו של יום בתיקון 18 להסכם הניידות, עוד לפני פרסום התיקון וטרם הגשת תביעה על ידם, רק משום שהם הופיעו במערכת הנייד של הנתבע, ואילו התובעת שעונה על תנאי הזכאות בהטבה, לא זוכתה בתשלום ההטבה בדרך זו, רק משום שהיא לא נמנית על קבוצה זו של מוגבלים בניידות המופיעים בנייד ומשום שלא ניתן היה לאתר את פרטיה. על רקע זה צודק בא כח התובעת בטענתו שאי זיכוייה של התובעת בהטבות אלו בצורה ייזומה, לאחר איתור שמה ופרטיה ע"י הנתבע, בעקבות היוזמה המקומית של סניף הנתבע בנהריה, לאיתור הנכים הקשים ולפני חלוף המועד האחרון שנקבע למימוש ההטבה, 6/5/01, מהווה בסיבות העניין, אפלייתה לרעה של התובעת לעומת מבוטחים אחרים שפרטיהם אותרו במערכת הנייד של הנתבע, ושזוכו אוטומטית ובאופן ייזום בהטבה, טרם הגשת תביעה מצדם. בנסיבות העניין שהוכחו, ההבחנה לצורך הזיכוי בהטבה על פי תיקון 18, באופן יזום וטרם הגשת תביעה לנתבע, בין מוגבלים בניידות הזכאים להטבה שאותרו במערכת הנייד, לבין אלו שאותרו בצורה ידנית, אינה סבירה ואינה מתקבלת על הדעת. 22. זאת ועוד, העובדה שהתובעת לא זוכתה באופן יזום וטרם הגשת תביעה מטעמה, בהטבה, למרות ששמה אותר כמי שזכאית להטבה בהתאם לתיקון 18 להסכם הניידות, בעקבות היוזמה המקומית שנקטו עובדי סניף הנתבע בנהריה לאיתור מבוטחים כמוה המטופלים בסניף שלהם, ובמקום זאת, לשלוח לה מכתב, שתאריך הדפסתו ע"י הנתבע חל רק כשבועיים לפני חלוף המועד האחרון למימוש ההטבה, שנקבע ליום 6/5/01, כאשר מדובר באוכלוסיית נכים קשים, ובמקרה של התובעת בקטינה שאפוטרופוס שלה הוא שצריך לטפל בעניינה, אינה סבירה. להיפך, חובת ההגינות ותום הלב מטילה על הנתבע במקרה כזה, לפעול לזיכוי התובעת בהטבה המגיעה בדומה לכל המבוטחים שאותרו במערכת בנייד וקבלו את ההטבה ללא הגשת תביעה אף לפני כניסת התיקון לתוקף, ולא לצאת ידי חובה על ידי משלוח המכתב לתובעת מיום 25.4.2001 המודיע לה השינוי בחוק והדרישה להגשת תביעה כדי לזכות בהטבות אלו. 23. סיכומו של דבר- לטעמנו הימנעות הנתבע מלזכות את התובעת בהטבות, התגלתה בנסיבות העניין שהוכחו כלא סבירה ולא מידתית, שלא לומר נגועה בחוסר תום לב ועל כן אנו מקבלים את טענת בא כח התובעת וקובעים כי היא זכאית לתשלום הקצבה רטרואקטיבית החל מ-11/1999, כמו יתר המבוטחים שהופיעו במערכת הנייד של הנתבע וזוכו בהטבה ללא הגשת תביעה מצידם. בקובענו זאת אנו ערים להלכה שיצאה מלפני בית הדין הארצי עב"ל (ארצי) רוסו נ' המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 7.2.10) (להלן: "עניין רוסו"), יחד עם זאת נסיבות המקרה שבפנינו שונות באופן מהותי מאלו שעמדו בסיס פסה"ד בעניין רוסו, כאשר במקרה דנן הוכח בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים שסניף הנתבע בנהריה פעל בהתאם להנחיות ולחוזרים, וזיכה את המבוטחים שאותרו על ידו במערכת הנייד, בהטבות על פי תיקון מס' 18 להסכם הניידות, טרם הגשת תביעה על ידם ואף טרם כניסת התיקון לתוקף . 24. למרות זאת, ואף אם תומר אחרת, לדעתנו, דינה של תביעת התובעת להתקבל על סמך הטענה חלופית שלפיה, היא פעלה על פי מכתב הנתבע אליה מיום 25.4.2001 והגישה תביעה לנתבע ביום האחרון, 6/5/01, שבהתאם לסעיף 20 (ב) לתיקון 18 להסכם מזכה אותה בקצבת ניידות רטרואקטיבית מיום 1/11/99, הכל כפי שנסביר להלן. 25. בקשר למועד הגשת התביעה ע"י אבי התובעת, קיימת מחלוקת בין הצדדים. מחד, אביה של התובעת, מר קונדוס, טוען כי הוא מסר את טופס התביעה ביום 6.5.2001 שהיה יום א' בשבוע, לשומר שעמד בשער הסניף בנהריה, לאחר שהוא איחר דקה או שתיים לשעת קבלת הקהל בסניף שהסתיימה בשעה 12:30, וזאת לאחר שהשומר הבטיח לו כי ימסור את טופס התביעה לפקידים במחלקת ניידות. מאידך, טוען הנתבע כי טופס התביעה הוגשה באיחור של כשבוע מהמועד האחרון למימוש ההטבה על פי תיקון 18, וזאת בהסתמך על החותמת שהטביע הנתבע על גבי טופס התביעה, נ/2, שמראה תאריך 13.5.2001. 26. אין חולק כי מחלקת הניידות בסניף נהריה מקבלת קהל בימים א ו-ג' בשבוע וכי 6.5.2001 חל ביום א' בשבוע. כמו כן אין חולק שטופס התביעה, נ/1, מולא והוחתם ע"י התובעת והוריה אף הוא ביום 6.5.2001, כפי שניתן לראות ליד החתימות שלהם, (ר' ע' 8 לטופס התביעה). יחד עם זאת הוברר, כי ליד חתימת התובעת ואביה על כתב ההתחייבות, נ/2, הופיע תאריך ,13.5.2001 כך על גבי מסמך זה כמו גם על מסמכים רפואיים מבי"ח רמב"ם ועל טופס התביעה הטביע הנתבע חותמת מיום 13.5.2001. אין חולק כי השוני בין התאריכים במסמכים השונים, מעורר ספק ומחייב את התובעת ואביה להוכיח בראיות נוספות את אמיתות גרסת האב שהוא בפועל מסר את טופס התביעה לנתבע ביום 6.5.2001. ובהקשר זה, נקדים אחרית דבר ונציין כי התובעת הצליחה להרים נטל זה ולהוכיח שטופס התביעה הוגש מטעמה ע"י אביה ביום 6.5.2001, הכול כפי שנבהיר להלן. 27. בהתחשב בעובדה שהמסמך נ/2, עליו הוטבעה חותמת בתאריך 13.5.2001, לא הועבר לתובעת ולבא כוחה לפני קיום הליך ההוכחות בתיק והוצג לראשונה ע"י בא כח הנתבע במסגרת חקירתו של מר קונדוס ביום 2.1.2008, (ע' 7 לפרוט'), נשאל מר קונדוס בחקירתו החוזרת על פשר הדבר, ואז ולמרות שבחקירתו הראשית הוא אמר שאינו זוכר אם ברר אחרי ה-6.5.2001 אם השומר מסר את המסמכים אם לאו, הוא נזכר באופן פתאומי וסיפר כי כן הוא ביקר בסניף המוסד ביום שלישי, 8.5.2001, המיועד לקבלת קהל, כדי לברר אם נמסר טופס התביעה שהגיש דרך השומר, אך אז התברר לו שכל מחלקת הניידות לא עבדה אותו יום עקב השתלמות, לכן הוא הגיע לסניף ביום קבלת הקהל ביום ראשון שלאחר מכן, ב- 13.5.2001, ואז הוא הוחתם על המסמכים החסרים, ופקיד הנתבע הטביע את חותמת נתקבל שלו על כל המסמכים, ובכלל זה על טופס התביעה. לאור עדות מר קונדוס בעניין ההשתלמות של עובדי מחלקת הניידות בנתבע ביום 8.5.01, התחייבה בא כח הנתבע לבדוק את הטענה ולהודיע לבית הדין. 28. ביום 25.6.20008 שלחה ב"כ הנתבע הודעה לבית הדין בנושא ההשתלמות, וכך בפתח הישיבה מיום 10.7.2008 היא גם הצהירה כי בעקבות ברור שנערך, אכן לעובדי מחלקת הניידות בסניף נהריה נערכה השתלמות שהתקיימה בת"א בתאריכים 7-8.5.2001. אימות גרסתו הספונטאנית של מר קונדוס, ביחס לעובדה שנזכר בה במהלך חקירתו החוזרת, מהווה בנסיבות הענין ראיה תומכת ממשית למהימנות גרסתו שהוא הגיע לסניף ביום קבלת הקהל ביום א' בשבוע, 6.5.2001, באיחור של מס' דקות וכי הוא מסר את טופס התביעה לשומר שהתחייב למסור אותו לפקידות במחלקת הניידות, וכי הוא הגיע לסניף ביום קבלת הקהל העוקב, ביום ג' ה- 8.5.01, כדי לברר אם טופס התביעה נמסר, אך מצא שכל הפקידים במחלקת ניידות כבר יצאו להשתלמות, מצב שחייב אותו להגיע לסניף הנתבע ביום א', 13.5.2001, בשעות קבלת הקהל במחלקת הניידות ובאותו מעמד הוא נדרש ע"י הפקידים לחתום על מסמכים חסרים ובכלל זה כתב ההתחייבות, (נ/2), והוטבעה חותמת נתקבל של הנתבע על גבי כל המסמכים וע"ג טופס התביעה. בהקשר זה, מחד - אישרה הגב' רימר מלכה, שהיא השתתפה בהשתלמות במועדים הנ"ל ומאידך - טענה בחצי פה, כי נהוג בסניף הנתבע בנהריה לא להוציא את כל עובדי מחלקת הניידות להשתלמות באותו מועד. אולם טענה אחרונה זו נותרה ללא כל ביסוס וללא כל בדיקה. להזכיר, הנתבע התבקש לבדוק את כלל נושא ההשתלמות במועדים שנטענו ע"י התובע והתשובה היתה כפי שהבאנו לעיל. בנסיבות עניין אלו אי המצאת פירוט בדבר העובדים ו/או חלקם שהשתתפו בהשתלמות, עומדת לחובת הנתבע וככזו אין בה כדי לסתור את גרסת מר קונדוס, שכל העובדים שך מחלקת הניידות היו בהשתלמות באוו מועד. 29. לסיכום - גירסת מר קונדוס אשר נתנה הסבר לתאריך שהוטבע על גבי טופס התביעה, 13.5.01, בעוד היא הוגשה ביום 6.5.01, הינה: "קונדוס הגיע לסניף ביום 6.5.01 באיחור של כמה דקות לאחר מועד קבלת קהל שנקבע עד שעה 12:30, ולכן לא יכל למסור את התביעה לפקידי מחלקת ניידות. במקום זאת, הוא מסר את התביעה לשומר שהבטיח לו כי ימסור את התביעה למחלקת ניידות. קונדוס פנה ביום 8.5.01, יום שלישי שהוא היום השני בשבוע הקבוע לקבלת קהל במחלקת ניידות, בכדי לבדוק אם קיבלו את התביעה שהגיש, אולם הוא לא יכל לעשות זאת כי המחלקה הייתה סגורה והעובדות, שתי העובדות (כל העובדות) היו בהשתלמות. קונדוס פנה במועד קבלת הקהל שלאחר מכן במחלקת ניידות, שחל ביום א' בשבוע העוקב, ביום 13/5/201, ואז התקבלה התביעה ע"י פקידי המחלקה לאחר שחזרו מהשתלמות, והוטבעה עליה חותמת "נתקבל", ובאותו מעמד גם הוחתם מר קונדוס על טופס ההתחייבות, נ/2, שהיה חסר בתאריך 13.5.01. " 30. גרסתו הנ"ל של מר קונדוס שנתמכה בראיות משכנעות נוספות, במצטבר עם עדותה של עדת ההגנה הגב' רימר, אשר אישרה שקיימת אפשרות של הגשת מסמכים ותביעות לנתבע דרך מסירתם לשומר הסניף או באמצעות תיבת השרות, כמו גם עדותה הנוספת ממנה עולה כי חותמת "נתקבל" על גבי טפסים שנמסרים לשומר מוטבעת עליהם בעת מסירתם בפועל לפקיד המטפל, ובמקרה של הגשתם דרך תיבת השרות, החותמת מוטבעת במועד פתיחת התיבה ולפני החלוקה למחלקות השונות - מחייבים את המסקנה שהתביעה של התובעת הוגשה במועד, 6.5.01, בהתאם לתיקון 18 להסכם הניידות, ומתוקף כך התובעת זכאית למלוא ההטבות המגיעות לה על פי תיקון זה. 31. לאור קביעתנו לעיל, מתייתר הדיון וההכרעה בטענות החלופיות הנוספות שהעלה בא כח התובעת בסיכומיו, ובכללן בעניין חובת הנתבע להפעיל שיקול דעת במקרה של שיהוי של מס' ימים בודדים, בהגשת התביעה ע"י מבוטח. 32. סוף דבר - על סמך כל האמור לעיל במצטבר, אנו מקבלים את התביעה וקובעים כי התובעת זכאית לגמלת ניידות, בנוסף לקצבת ילד נכה שהשתלמה לה, וזאת רטרואקטיבית מחודש 11/1999, הכול בהתאם ובכפוף לתיקון 18 להסכם הניידות. לאור זאת, עלה הנתבע לערוך חישוב ולשלם לתובעת את המגיע לה על פי הדין, תוך 45 יום מיום קבלת פסק דין זה. 33. כמו כן, ולאור התוצאה הנ"ל ישלם הנתבע לתובעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 5,000 ₪, תוך 45 יום, אחרת יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל. 34. זכות ערעור לארצי תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. קטיניםנכותניידותילד נכה / פעוט נכהרטרואקטיביות