קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קצבת נכות כללית לאחר פרישה מעבודה: כללי - 1. תביעתו של התובע לקצבת נכות כללית אושרה החל מיום 1.9.97, לאחר שפרש מעבודתו עקב מצב בריאותו. בהתאם לכך, שילם הנתבע לתובע קצבה, כמי שאינו משתכר ואין לו הכנסה מעבודה. במהלך השנים שחלפו לאחר מכן, קיבל התובע קצבת נכות כללית, כאשר במקביל, עבד במקומות עבודה שונים והשתכר מעבודתו כאמור. בחלוף 10 שנים, בשנת 2007, מצא הנתבע כי בעוד שתביעת התובע נבחנה כמי שאינו עובד ואין לו הכנסה מעבודה, הרי שהלכה למעשה, התובע מדווח כעובד ויש לו הכנסות של ממש. בהתאם לכך, בחן הנתבע את תביעת התובע מחדש. ביום 5/9/07 הודיע הנתבע לתובע כי זכאותו לקצבת נכות נדחית רטרואקטיבית החל מיום 1/11/00, הואיל ואינו עונה על הגדרת "נכה" שבסעיף 195 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשמ"ה-1995 (להלן:"חוק הביטוח הלאומי"). כנגד החלטת הנתבע כאמור מיום 5/9/07, הוגשה התובענה שבפנינו. 2. כתוצאה מהחלטת הנתבע כאמור, נוצר חוב ע"ש התובע, בגין הגמלאות אותן קיבל החל מיום 1.11.00 ועד להחלטת הדחייה. במהלך ההתדיינות בהליך זה, תיקן הנתבע את החלטתו, באופן שתקופת הדחייה אינה כוללת את החודשים 3/04 - 8/04, כך שאין לכלול בחוב התובע, את הגמלאות אותן קיבל בחודשים אלה. טענות הצדדים בתמצית - 3. התובע אינו חולק על כך שיש לבחון את הכנסותיו בזמנים הרלוונטיים, אלא שלטענתו, שגה הנתבע עת ערך בדיקת צמצום בהכנסות, כמשמעו בתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות)(צמצום בהכנסות), תשמ"ד-1984 ויתר הוראות הדין, בשני עניינים אלה: הראשון - בחישוב ההכנסה הקובעת לצורך בחינת הצמצום. התובע טוען כי עובר למחלתו השתכר התובע מעל 300% מהשכר הממוצע במשק, כך שהיה מותר לו לעבוד ולהשתכר עד 150% מהשכר הממוצע, בלי שיהיה בכך כדי לפגוע בזכאותו לקצבת נכות כללית. לטענת התובע, מאחר שלא הגיש תביעה חדשה למוסד במהלך כל התקופה הרלוונטית, הרי שההכנסה הקובעת בשיעור 300% מן השכר הממוצע, צריכה להיות ההכנסה הקובעת לאורך כל תקופת בדיקת הצמצום בהכנסות, קרי השנים הרלוונטיות לתביעה שלפנינו. השני - בחישוב ההכנסות בפועל, בתקופה הרלוונטית. התובע טוען כי שגה הנתבע עת הביא בחשבון גם רכיבים שאינם בבחינת "הכנסה" ו/או מוכרים לתובע כהוצאה, כדוגמת הוצאות רכב וכד'. 4. לטענת הנתבע, כאשר הגיש התובע את תביעתו, הוא הצהיר שאינו עובד ובהתבסס על נתונים אלו נבדקה זכאותו לקצבה. החל מחודש אוגוסט 1999 החל התובע לעבוד, אך הוא לא עדכן את הנתבע על כך ולא המציא תלושי משכורת. באותה עת, לא היתה מערכת הצלבת נתונים אוטומטית בין ענפי הגמלאות והגבייה, ולכן התובע המשיך לקבל גמלאות במשך שנים רבות, במקביל להשתכרותו הגבוהה מעבודה. עובדה זו, התגלתה רק בחודש פברואר 2007, אז התבקש התובע להגיש לנתבע הבהרות והעתקים מתלושי משכורתו. לאחר שהנתבע בדק את תלושי משכורתו של התובע, נמצא כי הוא לא צמצם את הכנסותיו כנדרש ולכן הוא אינו עונה להגדרת "נכה" שבסעיף 195 לחוק הביטוח הלאומי. אשר לטענת התובע בכל הנוגע לחישוב ההכנסה הקובעת, טוען הנתבע כי ההכנסה הקובעת אינה נשארת אותה הכנסה לעולם, כפי שמבקש התובע לקבוע, אלא ברגע שבו תביעת מבוטח נדחית, לנוכח הכנסותיו מעבודה, ובשלב מאוחר יותר הוא מגיש תביעה חדשה, הרי שההכנסה הקובעת משתנה מאחר שהיא מחושבת לפי אותה נקודת זמן ובהתאם לנתוני השכר שקדמו לאותה נקודה. לפיכך, טוען הנתבע, אילו היה התובע מדווח באופן שוטף על הכנסותיו, הרי שתביעתו היתה נדחית, ובמידה והיה מגיש תביעה חוזרת, היתה נבחנת הכנסתו הקובעת (לצורך בדיקת הצמצום), עפ"י הכנסותיו שקדמו להגשת התביעה החדשה, בהתאם להוראות התקנות. אשר לחישוב ההכנסות בפועל - טוען הנתבע כי בחישוב הכנסותיו של התובע נלקחו כל הרכיבים החייבים במס לפי ההגדרה הקבועה בתקנה 1 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות)(צמצום בהשתכרות), התשמ"ד-1984. 5. בפתח ישיבת ההוכחות שהתקיימה בהליך, הודיעו ב"כ הצדדים כי הם הגיעו להסכמה ביניהם לפיה "לצורך ההכרעה בהליך, לא תהיה רלוונטיות לשאלה האם דיווח התובע או לא דיווח אודות עבודתו, בזמנים כאלה ואחרים הנוגעים לתקופה רלוונטית להליך." בהתאם לכך, הוסכם כי יימחקו מתצהירו של התובע מספר סעיפים הקשורים לכך (וכן הנספחים הקשורים לסעיפים אלו). יחד עם זאת, ועל אף שהתובע גם נחקר על כך בעדותו, לא נתייחס לשאלת הדיווח שנעשה או שלא נעשה מצד התובע בקביעת העובדות, וזאת מפאת חוסר הרלוונטיות למחלוקת העיקרית בין הצדדים. העובדות הרלוונטיות - 6. על יסוד העדויות ששמענו ועל סמך החומר שהוגש לתיק, נפרט את העובדות הרלוונטיות לצורך הכרעה בהליך - א. התובע עבד כמזכיר במועצת הפועלים בדבוריה-איכסל. בחודש מרץ 1997 עבר התובע ניתוח בליבו ושהה בחופשת מחלה ממושכת עד לחודש אוגוסט 1997, בו פרש התובע לגמלאות. ב. ביום 6/5/97 הגיש התובע תביעה לקצבת נכות כללית. תחילה נדחתה תביעתו של התובע, לנוכח זכאותו לדמי מחלה, כמפורט במכתב הנתבע מיום 22/5/97. מאוחר יותר, לאחר פרישתו, אושרה התביעה ונקבעה זכאותו של התובע לקצבת נכות כללית מיום 1/9/97. ג. לתובע נקבעה דרגת נכות בשיעור של 60% ודרגת אי כושר להשתכר בשיעור של 60% החל מיום 1/3/00. ד. כפי העולה מעדותו של התובע, הוא עבד בין השנים 1998-2004 במספר מקומות למשך מספר תקופות כמפורט להלן: - בחודשים 3/98-6/98, עבד התובע במועצת פועלי עפולה. - בחודשים 8/99-4/00 עבד התובע במשרה חלקית במשרד לאיכות הסביבה. - החל מחודש 11/00 עבד התובע ב"מבטחים" כרכז שיווק והדרכה, עד לחודש ינואר או פברואר 2004. ה. עיון בתלושי השכר שצורפו ובנתוני מחלקת הגביה של הנתבע, מלמד כי הכנסותיו של התובע במהלך השנים 1998-2004 (בהן קיבל קצבת נכות כללית) היו כמפורט להלן: - במהלך שנת 1998 השתכר התובע מעבודתו 41,702 ₪. - במהלך שנת 1999 השתכר התובע מעבודתו 100,285 ₪. - במהלך שנת 2000 השתכר התובע מעבודתו 60,532 ₪. - במהלך שנת 2001 השתכר התובע מעבודתו 150,212 ₪. - במהלך שנת 2002 השתכר התובע מעבודתו 123,473 ₪. - במהלך שנת 2003 השתכר התובע מעבודתו 118,314 ₪. - במהלך שנת 2004 השתכר התובע מעבודתו 60,903 ₪. - במהלך שנת 2005 השתכר התובע מעבודתו 87,008 ₪. ו. כאמור לעיל, במכתב מיום 5/9/07 הודיע הנתבע לתובע על דחיית תביעתו של התובע החל מיום 1/11/00. מתעודת עובד ציבור שצירף הנתבע, עולה כי רק מתוך טעות נבדק שיעור הצמצום החל מחודש 11/00 ולא מתקופה קודמת לכך. גדר המחלוקת - 7. לפני התאריך הקובע (היינו קודם פרישתו של התובע מחמת מצב בריאותו) היתה הכנסתו של התובע בשיעור של למעלה מ- 300% מעל השכר הממוצע במשק. מאחר שההכנסה המירבית לעניין זה היא 3 פעמים השכר הממוצע במשק, הרי שבמסגרת החישוב לצמצום הכנסותיו של התובע (לצורך בחינת זכאותו לקצבת נכות כללית) היה על הנתבע לבדוק, מידי חודש, האם הכנסותיו של התובע מעבודה, עולות על מחצית מהכנסתו הקובעת. השאלה המרכזית שלפנינו היא, האם ההכנסה הקובעת כאמור (300%) צריכה לשמש ההכנסה הקובעת עת בוחנים רטרואקטיבית את הכנסותיו של התובע בכל התקופה הרלוונטית (כטענת התובע בהליך זה), או שמא יש לחשב את הכנסתו הקובעת של התובע מחדש, בכל פעם שלפי נתוני הכנסותיו, היתה נדחית תביעתו (אילו עמדו בפני הנתבע נתוני ההכנסות בזמן אמת), כאילו הגיש התובע תביעה חדשה בעניינו לאחר שזו נדחתה. התובע טוען לעניין זה כי לא הגיש תביעה חוזרת למוסד ולכן זה האחרון לא היה צריך לשנות את הנתונים, עליהם מתבסס חישוב הצמצום. הנתבע טוען, כי אילו היה מדווח התובע כמתחייב על הכנסותיו בזמן אמת, היתה נדחית התביעה, כך שכל תביעה חדשה שהיה מגיש, היתה צריכה להבחן לפי ההכנסות שקדמו לה. מחלוקת נוספת ומשנית, היא זו הנוגעת לרכיבי השכר שנלקחו בחשבון ההכנסות בפועל. התובע טוען כי הנתבע כלל במסגרת החישוב רכיבי שכר שלא היו צריכים להיכלל כהכנסה. הנתבע לעומת זאת, טוען כי פעל על פי הגדרת "הכנסה מעבודה" שנקבעה בסעיף 2 לפקודת מס הכנסה. הוראות החוק הרלוונטיות - 8. סעיף 195(2) לחוק הביטוח הלאומי קובע הגדרת "נכה" כך: "נכה" - מבוטח, למעט עקרת בית, שכתוצאה מליקוי מתקיימים בו כל אלה: (2) אין לו כושר להשתכר מעבודה או ממשלח יד, או שכושרו להשתכר כאמור צומצם עקב הליקוי, בין בבת אחת ובין בהדרגה, ב-50% או יותר (לאי-כושר או להפחתת הכושר כאמור ייקרא בחוק זה - אי-כושר להשתכר); לעניין פרק זה יראו כנכה גם מי שהיה עובד קטין בתכוף לפני שנגרם לו אי-הכושר להשתכר" 9. סעיף 196(ב) לחוק הביטוח הלאומי קובע את תנאי הזכאות לקצבת נכות, כך: "הזכות לגמלה לפי פרק זה תתחיל בתום 90 ימים מהתאריך הקובע, ובלבד שאם במועד זה מקבל הנכה דמי מחלה ממעבידו או מקופת גמל כמשמעותה בסעיף 180, תתחיל הזכות בתום התקופה שבעדה שולמו דמי המחלה כאמור." 10. הגדרת "התאריך הקובע" קובעת שזהו "התאריך שבו, עקב הליקוי, נגרם למבוטח אי-כושר להשתכר לתקופה של 90 ימים רצופים לפחות, ובלבד שלא ייקבע תאריך קובע הקודם לתקופה של 15 החודשים שבתכוף לפני יום הגשת התביעה למוסד, ולא יובא בחשבון אי-כושר להשתכר אלא בתקופה של 15 החודשים האמורים." 11. לצורך קביעת שיעור הצמצום בהשתכרותו של מבוטח לעניין הגדרת נכה שבסעיף 195(2) לחוק הביטוח הלאומי קובעת תקנה 2 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות)(צמצום בהשתכרות), התשמ"ד-1984 (להלן:"תקנות (ביטוח נכות)") כך: "לשם קביעת שיעור הצמצום בהשתכרותו של מבוטח, לענין הגדרת "נכה" שבסעיף 127כא (היום סעיף 195 לחוק בנוסח משנת תשנ"ה-, 1995) לחוק, תובא בחשבון הכנסתו של המבוטח מעבודה או ממשלח יד בתקופה הקובעת, וכן הכנסתו החדשית מעבודה או ממשלח יד לאחר התאריך הקובע, כדלקמן: (1) ההכנסה שהיתה למבוטח בתקופה הקובעת תחושב באחוזים מהשכר הממוצע כפי שהיה בתוקף באותה תקופה (להלן - ההכנסה הקובעת); (2) ההכנסה שהיתה למבוטח לאחר התאריך הקובע תחושב באחוזים מהשכר הממוצע כפי שהיה בתוקף בתקופה שבה היתה למבוטח אותה הכנסה (להלן - הכנסה לאחר התאריך הקובע); (3) שיעור הצמצום יקבע בהתאם לנוסחה הבאה: 100 x הכנסה לאחר תאריך קובע - 100 ההכנסה הקובעת" דיון והכרעה - 12. כאמור, המחלוקת העיקרית בין הצדדים היא בשאלה אם יש אפשרות שבה "ההכנסה הקובעת" (דהיינו, ההכנסה שמשמשת בסיס לבדיקת שיעור הצמצום), תהיה נמוכה משיעור של 300% מהשכר הממוצע, כפי שנקבעה בתחילה לתובע, וזאת- מבלי שהנתבע דחה את תביעתו של התובע לפני הדחייה הנדונה שנעשתה ביום 5/9/07. 13. לכאורה, בהעדר דחיית תביעה והגשת תביעה חדשה, אין סיבה לקבוע "תאריך קובע" שונה מזה שנקבע מלכתחילה. בהתאם לכך, אם "התאריך הקובע" נותר זהה, אזי "ההכנסה הקובעת" אמורה להשאר בשיעור 300% מהשכר הממוצע, כך שלכאורה, כל עוד לא השתכר התובע שכר ששיעורו עולה על מחצית, קרי 150% מהשכר הממוצע, הוא אמור להמשיך להיות זכאי לקצבת נכות, מפני שהצמצום בהכנסתו היה בשיעור של למעלה מ 50%. 14. יחד עם זאת, סבורים אנו כי יש לבחון את זכאותו של התובע מהבחינה המהותית ולא מהבחינה "הטכנית", שכן הצמדות לבחינה "הטכנית" תביא למצב שבו למעשה, התובע יצא נשכר פעמיים; פעם אחת, בעצם העובדה שהנתבע לא דחה את תביעתו לקצבת נכות כבר בשנת 1998 או בסמוך לכך, בעת שהשתכר בשיעור העולה על 150% מהשכר הממוצע. פעם שנייה, בכך שדווקא בגלל אי-דחיית התביעה, ימשיך התאריך הקובע להיות זה שנקבע מלכתחילה, ולפיכך, "ההכנסה הקובעת" תמשיך לעמוד על 300% במקום להפחית אותה להכנסה המתאימה. כך לדוגמא, אילו היה הנתבע יודע, בזמן אמת, אודות הכנסותיו של התובע מעבודה בחודשים 3-8/98, היתה תביעתו נדחית הואיל ובחודשים אלה, הכנסתו היתה 248.01% מהשכר הממוצע, בעוד היה רשאי אותה עת להשתכר עד 150% בלבד (לפי הגדרת נכה דאז). אילו היה חוזר ומגיש תביעה בסמוך לאחר חודש 5/98, תביעתו היתה נדחית החל מחודש 8/99, הואיל ואז שוב שכרו עלה על 150% מהשכר הממוצע במשק. אם היה שב ומגיש תביעה לדוגמא בחודש 3/2000 - ההכנסה הקובעת לא היתה נשאלת 300% אלא נקבעת על כ-185% (לפי נתוני השכר שלפני 3/2000) ואז היה התובע רשאי להשתכר עד מחצית ההכנסה הקובעת היינו כ-90% השכר הממוצע במשק ולא 150% כפי טענתו בהליך זה. בהתאם לכך, תביעתו היתה נדחית החל מחודש 11/2000 הואיל והחל מחודש זה, השתכר מעל 90% מן השכר הממוצע במשק אותה עת. בהקשר זה, ולמעלה מן הצריך, נוסיף ונזכיר כי אמנם הצדדים הסכימו לצורך ייעול הדיון וחסכון בזמן שיפוטי, להימנע מהבאת ראיות בשאלה האם התובע דיווח על הכנסותיו אם לאו, אולם חזקה כי אילו היה הנתבע מעודכן בזמן אמת בדבר הכנסותיו של התובע, היה בוחן את שאלת צמצום ההכנסות, וכפועל יוצא מכך את זכאותו לקצבת נכות כללית, בהתאם. בעניין זה, נציין כי התנהלות התובע, כמפורט במסמכים המוזכרים בסעיפים 9-13 לסיכומי הנתבע, אכן מעוררת תהיות, במיוחד בשים לב לכך שהתובע אדם משכיל, אשר שימש בתפקידים בכירים, לרבות תפקידים ציבוריים. 15. כאמור, מבלי לקבוע מסמרות בדבר התנהלות התובע בכל הנוגע לשאלת הדיווח על הכנסותיו, הרי ברור כי אילו בשנת 1998 היו בידי הנתבע נתוני הכנסותיו של התובע באותה שנה, היה הנתבע דוחה את תביעתו כבר אז. דחייה מעין זו, הייתה כדין. במקרה כזה, אילו לאחר מכן היה התובע מגיש תביעה חדשה לקצבת נכות, בשל כך שהכנסותיו הופחתו, היה נקבע לתובע "תאריך קובע" חדש (בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי (נכות כללית)(בדיקה מחדש ותביעה חדשה), תשס"א-2000), והכנסותיו באותה עת היו נבחנות לעומת "הכנסה קובעת" נמוכה יותר. כיוון שכך, אנו סבורים שכאשר בוחנים את שאלת זכאותו של התובע מהבחינה המהותית, נכון לראות את ענינו ככזה שבו עלינו לשאול את עצמנו כיצד היה על הנתבע לנהוג עם התובע במקרה שהנתבע היה מודע כל העת, בזמן אמת, להכנסותיו האמיתיות של התובע, מבלי שהתובע יימצא נשכר רק מחמת העובדה שהנתבע לא דחה את תביעתו כבר במועד מוקדם יותר. כל תוצאה אחרת, תעודד הסתרת הכנסות בזמן אמת, מתוך ידיעה כי חישוב רטרואקטיבי, מיטיב עם המבוטח. תוצאה כאמור, אינה מתקבלת על הדעת, ויש בה משום חוסר צדק מוחלט. 16. בנסיבות אלה, אנו מקבלים את עמדת הנתבע וקובעים לגבי התקופה השנויה במחלוקת, היינו - התקופה מיום 1/11/00 ואילך, כי "ההכנסה הקובעת" היא זו שהיתה אמורה להקבע לתובע, אילו היה הנתבע דוחה את תביעתו של התובע כבר בשנת 1998 ואילו היה התובע מגיש לאחר מכן, בכל פעם שחלה ירידה בהכנסותיו, תביעה חדשה. לפיכך, גישתו העקרונית של הנתבע בחישוביו, בדין יסודה. 17. בנוסף על המחלוקת האמורה, טען התובע כי בחישוב הכנסותיו נכללו גם רכיבים שונים שאינם נחשבים כשכר. התובע טען שהרכיבים המופיעים בתלושי השכר כגון: "רכב קבוע", "רכב שוטף", "סלולרי", "חניה", "אשל" מוכרים לו כהוצאה. גם טענה זו, דינה להידחות. עיון בתלושי השכר מעלה כי התובע שילם מס בגין רכיבים אלו. לכן, לאור האמור בתקנה 1 לתקנות (ביטוח נכות) לפיה "הכנסה מעבודה" הינה הכנסה מהמקורות המפורטים בסעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] ולפי הפירוט המופיע בסעיף 2(2)(א) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], הרי שלא נפלה טעות מצד הנתבע בחישוב ה"הכנסה הקובעת" של התובע. 18. טענה נוספת אותה העלה התובע היתה כנגד התנהלותו של הנתבע, שלא אפשר לו להעלות את טיעוניו בטרם קבלת ההחלטה על שלילת זכאותו לקצבה באופן רטרואקטיבי וחיובו בהחזרת הסכומים ששולמו. בעב"ל (ארצי) 748/06 מסטר - המוסד לביטוח לאומי, נקבע כי במקרים בהם הגיע המוסד למסקנה לפיה יש לחייב מבוטח בהחזרת גמלאות ששולמו לו כדין באופן רטרואקטיבי, מן הדין שהמוסד יקדים ויודיע למבוטח על כוונתו זו, וייתן למבוטח אפשרות להביע את טענותיו טרם קבלת החלטה סופית בקביעת סכום החוב, או חיוב החזר כספי של החוב כולו או בחלקו. יחד עם זאת, בהמשך פסק הדין נקבע כי ניתן "לרפא" את הפגם שנוצר בהעדר זכות טיעון למבוטח, וניתן לראות בכך שניתנה לו הזדמנות ראויה להשמיע את טענותיו בערכאה זו במסגרת בירור תביעתו במהלכה נדונה תקפותה של החלטת המוסד. דברים אלו, נכונים גם במקרה שלפנינו, לאחר שבחנו את החלטת הנתבע והגענו למסקנה כי החלטת הנתבע מוצדקת בנסיבות העניין. 19. סוף דבר - התביעה נדחית. אין צו להוצאות. 20. כל אחד מהצדדים רשאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מיום שפסק הדין יומצא לו. קצבת נכותנכות כלליתפרישהנכות