קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קצבת נכות עקרת בית: לפנינו תביעה שהגישה התובעת, למתן צו הצהרתי לפיו אחוזי הנכות שנקבעו לה בוועדה לעררים, עומדים בתנאי הסף הנדרשים לפי סעיף 208 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995, לצורך הפנייתה לועדת אי כושר. 2. אלה העובדות העולות מחומר הראיות: א. התובעת, ילידת 1958, עלתה לישראל מרוסיה בחודש אוגוסט 2005. ב. בשנת 1991, בטרם עלתה לארץ, חלתה התובעת בתסמונת GBS שגורמת לחולשה ברגליים והפרעות נוירולוגיות. ג. מאז עלתה לישראל בשנת 2005, לא עבדה כלל עקב מחלתה. ד. בחודש ספטמבר 2008 הגישה התובעת תביעה לקצבת נכות מכוח סעיף 197 לחוק, הקובע כי עולה שאי כושרו להשתכר נגרם לפני היותו תושב ישראל, יהיה זכאי לגמלה לפי הוראות פרק ט לחוק. ה. ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה לתובעת נכות משוקללת בשיעור 41%. ו. התובעת הגישה ערר על קביעת הועדה מדרג ראשון. ז. הועדה הרפואית לעררים מיום 1.7.09 קבעה לתובעת 47%. ח. עוד קבעה הועדה לעררים כי התובעת לא עומדת בתנאי הסף של לפחות 50% אחוזי נכות רפואית, הנדרשים לצורך העברתה לועדת אי כושר לקביעת דרגת אי כושר. תנאי הסף הנ"ל נדרשו לאור הגדרתה של התובעת כ"עקרת בית". לאור קביעה זו, הגישה התובעת את התביעה דנן. טענות הצדדים: 3. התובעת טוענת כי סעיף 197 לחוק שכותרתו "הוראות מיוחדות לעניין עולים" הינו סעיף ספציפי מיוחד החל בעניינה, אשר גובר על ההגדרות הכלליות שבסעיף 195 לחוק, הקובעות כי יש להחריג "עקרת בית" מהגדרת נכה. לאור זאת, לטענתה, הרי שהיא עומדת בתנאי הסף לעניין אחוזי הנכות הרפואית שנקבעו בסעיף 208 לחוק ואין להחיל עליה את תנאי הסף לעניין "עקרת בית". לטענת התובעת, קביעת מעמדה כ-"עקרת בית" מפלה אותה במספר מישורים: א. אפליה בין "גבר עולה" ל"אישה עולה", בכך "שגבר עולה" לעולם לא יבחן במסלול של "עקרת בית". ב. אפליה בין התובעת בהיותה "אישה עולה" לעומת אישה שנולדה בישראל. ג. אפליה בין רווקה לבין נשואה. זאת, שכן אישה רווקה בכל מקרה אינה נכנסת להגדרת "עקרת בית". 4. הנתבע טוען כי בעניינה של התובעת חל סעיף 195 לחוק, כי התובעת עונה להגדרה של "עקרת בית" ויש להחיל עליה את ההוראות המיוחדות הדורשות קביעת דרגת נכות רפואית בשיעור של לפחות 50%. עוד טען הנתבע, כי בהתאם לסעיף 197(ב)(3) לחוק, אין להביא בחשבון הכנסה שהייתה לעולה בהיותו מחוץ לישראל. על כן, לטענתו, בכל מקרה סעיף 197(ב)(2) גובר על האמור בסעיף 197(א) בהיותו ספציפי לעניין מסלול הבדיקה. דיון והכרעה: 5. לאחר ששמענו את העדויות, בחנו את חומר הראיות ושקלנו את טיעוני הצדדים, להלן פסק הדין. 6. סעיף 197 (א) לחוק שכותרתו "הוראות מיוחדות לעניין עולים" קובע כדלקמן: "על אף האמור בסעיף 196(א), עולה, שאי כושרו להשתכר נגרם לפני היותו תושב ישראל, יהיה זכאי לגמלה לפי פרק זה". 7. מכוח סעיף זה, הגישה התובעת את התביעה לקצבת נכות ונקבעו 47% אחוזי נכות רפואית משוקללת. 8. סעיף 197(א) סיפא לחוק קובע כי הזכאות לגמלה היא לפי הוראות פרק ט', שעניינו ביטוח נכות. 9. סעיף 195 לחוק, סעיף ההגדרות, מגדיר מיהו "נכה" וקובע כי הגדרה זו אינה חלה על "עקרת בית". 10. לעניין הגדרת "עקרת בית", מפנה סעיף 195 לחוק להגדרת מונח זה שבסעיף 238 לחוק. שילוב של ההגדרות שבסעיפים 195 ו-238 לחוק מביא לנוסח הבא: "עקרת בית"- אישה נשואה, למעט עגונה, שבן זוגה מבוטח לפי פרק זה, שאינה עובדת ואינה עובדת עצמאית, למעט אם מתקיים בה אחד מאלה: (1)היא עבדה כעובדת עצמאית תקופה של 12 חודשים רצופים, או 24 חודשים אף אם אינם רצופים, מתוך 48 החודשים שקדמו להגשת התביעה למוסד. (2)היא חיה בנפרד מבן זוגה ולא גרה עמו תקופה של 24 חודשים לפחות בתכוף לפני הגשת התביעה למוסד. (3)היא הייתה זכאית, בתכוף לפני נישואיה, לקצבה חודשית לפי סעיף 199(1). " עולה, אפוא, כי המונח "נכה" אינו כולל "עקרת בית", אלא אם מתקיים אחד משלושת התנאים שנקבעו. התובעת, שאינה עונה על התנאים שבסעיפים 3 - 1 לסעיף 238 לחוק, נכנסת להגדרת "עקרת בית". 11. בפרק ט' לחוק נקבע תנאי מוקדם לקביעת אי כושר להשתכר. כך נקבע בסעיף 208 לחוק: "(א)תנאי לקביעת אי כושר להשתכר הוא שנקבעה למבוטח נכות רפואית, לפי מבחנים, תנאים וכללים שקבע השר, (בסעיף זה- המבחנים), בשיעור של 60% לפחות, ואולם אם נקבעה למבוטח לפי המבחנים נכות רפואית בשל ליקוי יחיד בשיעור של 25% לפחות, יהיה התנאי לקביעת אי כושר להשתכר- קביעת נכות רפואית, לפי המבחנים, בשיעור של 40% לפחות...". לעומת זאת, לגבי "עקרת בית", קובע סעיף 198 לחוק כי השר יקבע כללים מבחנים ותנאים לזכויותיה של עקרת בית לגמלה לפי פרק זה. מכוח סעיף זה, הוצאו תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (הוראות מיוחדות לעניין עקרת בית), התשמ"ד- 1984 (להלן: "תקנות עקרת בית"). תקנה 3(א) לתקנות עקרת בית קובעת: "תנאי לבדיקת אי כושר לתפקד ולקביעת דרגת אי הכושר לתפקד הוא שנקבע לעקרת הבית אחוז נכות רפואית בשיעור של 50% לפחות". 12. מהאמור לעיל עולה כי סעיף 197(א) לחוק, שקובע כי עולה יהיה זכאי לגמלה לפי הוראות פרק ט', החיל על עצמו את ההוראות שפורטו לעיל בעניין התנאי המוקדם לקביעת אי כושר להשתכר. לפי הוראות אלה, "נכה" יהיה זכאי לקביעת אי כושר להשתכר, אם נקבעה לו נכות רפואית בשל ליקוי יחיד בשיעור של 25% לפחות וקביעת נכות רפואית משוקללת בשיעור של 40% לפחות. לעומת זאת, "עקרת בית" תהא זכאית לקביעת אי כושר להשתכר אם נקבע לה אחוז נכות רפואית בשיעור של 50% לפחות. 13. התובעת טוענת שיש לבחון את זכויותיה לפי סעיף 197 לחוק, שהינו סעיף ייחודי שנועד לטפל במצבם של העולים החדשים. 14. בעניין זה אנו מקבלים את עמדת הנתבע ולפיה סעיף 197 עוסק בשאלת מועד אובדן כושר, תוך אבחנה בין תושב חוזר לבין עולה. שונים הדברים עת מדובר במסלול הבדיקה של המבוטח. מסלול הבדיקה נקבע על פי הוראות החוק ובעניינו הוראות סעיף 195 הקובע את ההגדרות על פיהן תקבע הזכאות. 15. סעיף 197(א), עליו נשענת התובעת בתביעתה, מפנה בעצמו להוראות הקבועות בפרק ט'. משאין חולק כי התובעת עונה להגדרת "עקרת בית", הרי שתנאי מוקדם להעברתה לועדת אי כושר לצורך קביעת דרגת אי כושרה לתפקד, הינו קביעת דרגת נכות רפואית בשיעור של 50% לפחות. התובעת לא עמדה בתנאי זה. טענת אפליה 16. לעניין טענת האפליה של התובעת בהגדרתה כעקרת בית (לעומת גבר), כבר נקבע כי אין בביטוחה של עקרת הבית בנכות כללית בתנאים מיוחדים, משום הפלייתה, כי אם להיפך, העדפתה במתן זכאות מתאימה למעמדה שאין בצידה חובת תשלום דמי ביטוח (עב"ל 702/07 שרה ירון נ' המוסד, מיום 7.10.08). 17. לעניין טענות התובעת על אפליה בין אישה עולה לבין אישה שנולדה בארץ ובין אישה נשואה לבין אישה רווקה, נקבע לא אחת כי לא כל התייחסות שונה לעובדים תעלה כדי אפליה פסולה. 18. חוק הביטוח הלאומי כולל בחובו הוראות שונות למגזרים שונים. ההבדלים בין המגזרים מצדיקים את תנאי הזכאות השונים שנקבעים בו. בעניינה של התובעת, האבחנה בינה לבין גבר או בינה לבין אזרח ישראלי, גורמת אכן להרעה בתנאיה. מאידך, יתכנו מצבים בהם אותה אבחנה, תיטיב דוקא עם המבוטח אל מול האלטרנטיבה. ראו לעניין זה דב"ע נצ/ 0 - 84 המוסד לביטוח לאומי נ' אלביה טפטי פד"ע כז 489, דב"ע מל/ 102 - 0 אסתר לרנר נ' המל"ל, (מיום 8/2/09). 19. על אמת המידה להבחנה בין אפליה פסולה והבחנה מותרת עמד הנשיא אגרנט בעניין בורונובסקי (ד"נ 10/69 בורונובקי נ' הרבנים הראשיים לישראל ואח', פ"ד כה(1) 7, 35; ראו אזכור דברים אלה ב- עע (ארצי) 1407/01 אורי פידלמן נ' מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של בע"מ, מיום 17.10.04): "עקרון השוויון, אשר אינו אלא הצד השני של מטבע ההפליה ואשר המשפט של כל מדינה דמוקרטית שואף, מטעמים של צדק והגינות, להמחישו, משמעותו, כי יש להתייחס לצורך המטרה הנדונה, יחס שווה אל בני אדם, אשר לא קיימים ביניהם הבדלים של ממש, שהם רלוונטיים לאותה מטרה. אם אין מתייחסים אליהם יחס שווה, כי אז לפנינו הפליה. לעומת זאת, אם ההבדל או ההבדלים בין אנשים שונים הינם רלוונטיים למטרה הנדונה, אזי תהיה זו הבחנה מותרת, אם מתייחסים אליהם, לצורך אותה מטרה, יחס שונה, ובלבד שההבדלים ההם מצדיקים זאת". 20. לאור האמור לעיל, אין מנוס אלא לדחות את התביעה. 21. אין צו להוצאות. לצדדים זכות ערעור על פסק דין זה לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין. עקרת ביתאי כושר עבודהקצבת נכותנכות