קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קצבת נכות תוספת תלויים: 1. תובענה זו עוסקת בשאלת זכאותו של התובע לתוספת תלויים בנוסף לקצבת הנכות המשולמת לו. הזכאות לתוספת שנדונה כאן היא ביחס לכל אחד משני בניו של התובע; הבן שי ויקטור לוי (שייקרא להלן: "שי") והבן סער לוי (שייקרא להלן: "סער"). 2. התובענה הוגשה במקורה כ"המרצת פתיחה" בהתייחס לתוספת התלויים בעד הבן שי בלבד. התובע עתר לקבל סעד זמני בענין זה, במעמד צד אחד. מבוקשו לא ניתן לו, אך הבקשה נקבעה לדיון במעמד שני הצדדים. בהמשך, על פי בקשותיו של התובע, ההחלטות שניתנו והתגובות של הנתבע, לא התקיים דיון במעמד התובע, התביעה תוקנה כך שהיא התייחסה גם לזכאות לתוספת תלויים בעד הבן סער, ובסופו של דבר, משהתקבל אישור מצה"ל בענין לימודיו של שי במסלול העתודה - הודיע הנתבע כי הוא רואה את התובע כזכאי לתוספת תלויים בעד שי, לתקופה שהיתה שנויה במחלוקת. על כן, נותר לדון במחלוקת בענין זכאות התובע לתוספת תלויים בעד סער. 3. המחלוקת בענין הזכאות לתוספת תלויים בעד הבן סער עוסקת בתקופה שמיום 1/7/10 (מועד הגיעו של סער לגיל 18) ועד יום 21/11/10 (יום אחד טרם מועד גיוסו של סער לשירות חובה בצה"ל). המחלוקת היא בשאלה אם בתקופה האמורה, ענה סער על הגדרת "ילד" בסעיף 238 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (שייקרא להלן: "החוק"). בשל מהות המחלוקת - לא היה צורך לשמוע עדויות בתובענה. לפיכך, ובהתחשב גם במצבו הרפואי של התובע, כפי שהוא טען לגביו בהודעות שהגיש - לא התקיים דיון כלשהו בעל פה. אלה העובדות שפסק דין זה נסמך עליהן 4. התובע לוקה בפגימות פיזיולוגיות שונות שגורמות לו גם לאי-כושר לעבודה, והוא זכאי לקצבת נכות לפי פרק ט' לחוק. 5. התובע נשוי, והוא אב לבת, בגירה, סטודנטית בטכניון שלגביה אין חולק כי היא אינה בגדר "ילד", הוא גם אב לשני בנים; שי וסער. פרטים בקשר לשי 6. שי נולד ביום 22/3/89. בשנת הלימודים האקדמית תשס"ח, החל שי ללמוד לימודי כלכלה באוניברסיטת בר אילן, במסגרת העתודה האקדמית. מדור עתודה אקדמית בצה"ל ציין באישור שניתן על ידי ביום 27/1/08, כי שי הוא "עתודאי במסלול עתודה" החל מיום 1/10/07 ועד יום 1/7/10. 7. בתקופה האמורה ראה הנתבע את שי כמי שמתקיימת בו הגדרת "ילד" ושילם לתובע תוספת תלויים בעד שי. 8. לגבי התקופה שהחלה ביום 2/7/10 (כלומר - לאחר המועד שננקב באישור צה"ל מיום 27/1/08), הפסיק הנתבע להכיר בשי כב"ילד", ולפיכך - הפסיק לשלם לתובע תוספת תלויים בעד שי. כנגד הפסקה זו הוגשה התובענה שבפנינו במקורה. 9. התובע טען כי שי המשיך ללמוד באוניברסיטה גם לאחר יום 1/7/10. היה עליו להשלים מטלות אקדמיות שונות. התובע נסמך - בין השאר - על אישור מאת אוניברסיטת בר אילן, מחודש אוגוסט 2010 שבו נאמר כי שי לומד באוניברסיטה בשנת הלימודים תש"ע. הנתבע לא השתכנע מהאישור האמור (ואכן - לא נאמר בו מה מועד סיום הלימודים). 10. בהמשך ההתדיינות בתובענה, בעקבות פניה יזומה מבית הדין הן אל אוניברסיטת בר אילן והן אל מדור עתודה אקדמית בצה"ל, ובעקבות קשר בין ב"כ הנתבע לבין אוניברסיטת בר-אילן, התקבלו שני האישורים הבאים: - אישור מאת האוניברסיטה על כך ששי נבחן בחינה אחרונה ביום 6/10/10. - אישור מצה"ל על כך שמסלול העתודה של שי נמשך עד יום 16/10/10. האישור האחרון, מצה"ל, שכנע את הנתבע, ואכן, בהודעת הנתבע שהוגשה ביום 2/6/11 ושוב ביום 6/6/11, נאמר כי הנתבע החליט לשלם את התוספת בעד שי, גם בעבור התקופה שלאחר יום 1/7/10. מאחר ששי התגייס לשירות סדיר ביום 11/10/10, התוספת שולמה בעדו עד יום 10/10/10, בשל היותו עתודאי, ולגבי התקופה שלאחר מכן - בשל היותו חייל. פרטים בקשר לסער 11. סער נולד ביום 13/6/92. בשנת הלימודים תש"ע, למד סער בכתה י"ב בתיכון. במהלך אותה שנה (ביום 12/4/10), קיבל סער צו גיוס מצה"ל, שלפיו עליו להתגייס ביום 22/11/10. אכן, סער התגייס באותו יום. 12. הנתבע לא חלק על היותו של סער בגדר "ילד" לגבי התקופה שעד יום 30/6/10 (תום החודש שבו סער הגיע לגיל 18) ואינו חולק על היותו של סער בגדר ילד החל מעת גיוסו לשירות חובה (22/11/10). המחלוקת - כאמור - היא בשאלה אם סער היה בגדר "ילד" בתקופה שמיום 1/7/10 ועד יום 21/11/10. 13. תחילה, שילם הנתבע לתובע את תוספת התלויים בעד סער, גם לאחר יום 30/6/10. אולם, ביום 14/11/10, סמוך לאחר שהתובע הגיש את התובענה שבפנינו (שתחילה הוגשה - כזכור - רק בעניינו של שי), שלח הנתבע לתובע מכתב בלשון זו: "הריני להודיעך כי בשל טעות קולמוס שולמה לך תוספת עבור הילד סער כשבפועל אין זכאות עד תאריך גיוסו. הטעות תקונה ובעקבותיה נוצר חוב גמלת יתר ע"ס 3,452 עבור תקופה מ-1.7.10 - 21.11.10 חוב זה יתקזז מהקצבה החודשית בשעור 10% (337 ₪) ויתנכה בכ-10 פעמים. לידיעתך." 14. לאחר שהתובע קיבל את ההודעה האמורה - הוא הגיש בקשה שכותרתה מנוסחת בלשון שעלולה לצמרר - "בקשה לצירוף תלוי", אך בעקבותיה תוקנה התביעה כך שהיא התייחסה גם לשאלת הזכאות לתוספת תלויים בעד סער. האם סער היה בגדר "ילד" בתקופה שמיום 1/7/10 ועד יום 21/11/10 ? 15. סעיף 200 לחוק קובע כך: "(א) נכה ... שנקבעה לו דרגת אי-כושר להשתכר של 100% זכאי לקצבת יחיד מלאה ... ... (ג) היו לנכה תלויים שהם תושבי ישראל - תשולם לו בעדם, בנוסף לקצבה חודשית מלאה, תוספת תלויים, כדלהלן: (1) בעד בן זוג ... (2) בעד כל אחד משני ילדיו הראשונים - 10% מהסכום הבסיסי; לענין זה, 'ילד' - כהגדרתו בסעיף 238. ...". 16. סעיף 238 לחוק מגדיר "ילד" - כך: "ילד של המבוטח לרבות נכד שכל פרנסתו על המבוטח, ובלבד שנתקיים בהם אחד מאלה: (1) לא מלאו להם 18 שנים; (2) לא מלאו להם 20 שנים, ובלבד שעיקר זמנם מוקדש לסיום לימודים במוסד חינוכי על-יסודי או שהם שוחרים במסגרת קדם-צבאית של צבא הגנה לישראל; (3) לא מלאו להם 24 שנים והם - (א) בשירות סדיר כמשמעותו בחוק שירות בטחון, למעט שירות צבאי לפי התחייבות לשירות קבע, ואולם לא יובא בחשבון, לענין פסקה זו, שירות סדיר העולה על 36 חודשים; (ב) (1) בת המשרתת בהתנדבות בשירות לאומי שאישר השר ובתנאים שקבע באישור ועדת העבודה והרווחה; (2) בן המשרת בהתנדבות בשירות לאומי שאישר השכר לפי פסקת משנה (1) ובתנאים שקבע לפי הפסקה האמורה, בשינויים המחויבים, ובלבד שמתקיימים לגביו שניים אלה: (א) הוא יוצא צבא כהגדרתו בחוק שירות בטחון, שקיבל פטור מחובת שירות ביטחון או שלא נקרא לשירות סדיר לפי החוק האמור; (ב) הוא קיבל אישור מאת השר או מי שהשר הסמיך לענין זה, לשרת בשירות לאומי כאמור. (ג) לומדים באחד ממסלולי העתודה שהוכרו בפקודות הצבא כהגדרתן בחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955, ושירותם הסדיר לפי חוק שירות בטחון נדחה עקב לימודיהם כאמור; (4) לא מלאו להם 21 שנים והם משרתים בהתנדבות בשירות למטרה ציבורית או לאומית שאישר השר ובתנאים שקבע באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, תקופה שאינה עולה על 12 חודשים ושירותם הסדיר לפי חוק שירות בטחון נדחה עקב שירותם בהתנדבות כאמור. ". 17. כאמור, אין חולק שסער היה בגדר "ילד", עד יום 30/6/11 - תום החודש שבו הוא הגיע לגיל 18. זאת מכח חלופה (1) להגדרת "ילד". לטענת התובע, גם לאחר תקופה זו, ועד לגיוסו של סער, הוא נותר בגדר "ילד". התובע טוען כי גם בתקופה שמיום 1/7/10 ואילך - סער עסק בהשלמת בחינות הבגרות. אין אנו רואים גרסה זו כמוכחת. אנו מניחים שאילו סער היה נזקק לעבור בחינת בגרות במועד ב', היה התובע ממציא אישור על כך. מכל מקום, גם מועדי ב' של בחינות הבגרות, מסתיימות עד אמצע חודש יולי (במטרה שלא לגרום להפרעה בגיוס של מי שמתגייסים במהלך יולי). על כן, אין אנו מקבלים את טענת התובע על כך שבתקופה שמיום 1/7/10 ועד יום 21/11/10 - היה סער עסוק בהשלמת בחינות בגרות. גורל התביעה 18. בעניינו של שי, כאמור, כבר אין מחלוקת, אך להסרת ספק, מוצהר בזה כי התובע היה זכאי לתוספת תלויים בעד שי, גם בגין התקופה שמיום 2/7/10 ועד יום 10/10/10, באשר באותה עת שי היה עדיין עתודאי, כך שהתקיים בו האמור בחלופה 3(ג) להגדרת "ילד" שבסעיף 238 לחוק. על כן, התובע זכאי לתוספת תלויים בעד שי גם בגין התקופה שמיום 2/7/10 ועד יום 10/10/10. (בתקופה שלאחר מכן, שי כבר היה חייל בשירות סדיר וענה על חלופה 3(א) להגשת "ילד" בסעיף 238 לחוק. לפיכך, התובע ימשיך להיות זכאי לתוספת תלויים בעד שי, כל עוד יהיה התובע זכאי לקצבת נכות וכל עוד שי ימשיך בשירותו הצבאי, עד לתום 36 חודשי שירות צבאי או עד תחילת שירות קבע בצה"ל או עד הגיעו של שי לגיל 24, לפי המוקדם). 19. בעניינו של סער - המצב שונה. מלבד הטענה העובדתית של התובע, שאותה דחינו, בדבר עיסוקו של סער בהשלמת בחינות הבגרות בתקופה שמיום 1/7/10 ועד יום 21/11/10, טוען התובע טענות משפטיות שונות מדוע יש להכיר בסער כ"ילד" בתקופה זו. נתמצת כאן את הטענות, ונדון בהן לאחר מכן. א. הטענה הראשונה, עוסקת בהגדרת "שנת לימודים", והיא מתייחסת, למעשה, רק לתקופה שעד יום 31/8/10. לטענת התובע, יש להכיר בסער כ"ילד" לפחות עד תום שנת הלימודים תש"ע. ב. הטענה השניה, עוסקת בהיותו של סער בגדר "מתגייס", אשר פטור מדמי ביטוח, ולפיכך - אמור גם להיות במעמד שמזכה את התובע בתוספת תלויים בעדו, עד למועד גיוסו. ג. הטענה השלישית, עוסקת ברציונל שעומד ביסוד תוספת התלויים, ומבקשת לראות בסער כ"ילד" כל עוד הוא סמוך על שולחן הוריו עד לגיוסו. כאמור, נבחן להלן את טענותיו אלה של התובע. 20. הטענה בענין שנת הלימודים שנת הלימודים תש"ע נמשכה עד יום 31/8/10. (ראו גם הגדרת "שנת לימודים" בסעיף 74 לחוק, אף שהסעיף עוסק בענין שונה). לטענת התובע, יש לראות את סער כ"ילד" לפחות עד תום שנת הלימודים מאחר שסער היה באותה עת עדיין בגדר "תלמיד". אף שמדובר בטענה יפה, אין אנו סבורים שניתן לקבל אותה, באשר חלופה (2) להגדרת "ילד" אינה עוסקת דווקא בשנת הלימודים, אלא בשאלת עיסוקו של ה"ילד" באותו זמן. כלומר, כדי לענות על האמור בהגדרה יש צורך שעיקר הזמן יהיה מוקדש לסיום הלימודים, ואין הדבר תלוי במועד סיום שנת הלימודים. אמנם, ניתן היה לחשוב שממילא שנת הלימודים כוללת גם חופשות שונות, וכשם שבחופשות סוכות, חנוכה או פסח, עצם החופשה מהלימודים אינה שוללת את ראיית ה"ילד" כמי ש"עיקר זמנו מוקדש לסיום הלימודים", אף שהוא מצוי בחופשה, נכון לעשות כך גם לגבי חופשת הקיץ. אולם, לדעתנו, אין מקום לקבוע כך לגבי חופשת הקיץ שלאחר סיום הלימודים בשנת הלימודים האחרונה. אמנם, חופשת קיץ זו היא עדיין במסגרת פרק הזמן של "שנת הלימודים", אך משהסתיימו המטלות של הלימודים, לא ניתן לקבוע כי מדובר בזמן שיכול להיחשב כמוקדש לסיום הלימודים. זאת - בשונה מחופשות כגון סוכות, חנוכה או פסח, ובשונה גם מחופשות קיץ שלאחריהן הלימודים צפויים להימשך. על כן, אין אנו מקבלים את הטענה שבשל כך ששנת הלימודים תש"ע נמשכה עד יום 31/8/10, היה מקום לראות את סער כ"ילד" לפחות עד מועד זה. 21. הטענה בענין היותו של סער בגדר "מתגייס" בתקופה השנויה במחלוקת, עמד סער בפני גיוסו לשירות חובה בצה"ל. באותה עת, אף שהיה כבר מעל גיל 18, הוא היה פטור מתשלום דמי ביטוח, וזאת לפי הוראות סעיף 351 לחוק. בסעיף 351(יא) לחוק, נאמר: "מבוטח שאינו עובד ואינו עובד עצמאי, והכנסתו בשנת המס, או באותו חלק ממנה שבו היה מבוטח כאמור, אינה עולה על ההכנסה המזערית האמורה בפרט 3 בלוח י"א, לגבי אותה תקופה, לא ישלם דמי ביטוח אם הוא - (1) ... (2ב) מבוטח לפי פרק י"א - בעד תקופה שלא תעלה על שנים עשר חודשים, ובלבד שהחל לשרת בשירות סדיר לפי חוק שירות ביטחון, או בשירות לאומי בהתנדבות כמשמעותו לפי פסקה 3(ב) להגדרה 'ילד' שבסעיף 238, לפני שמלאו לו 21 שנים (בפסקה זו - מתגייס); בהנחה שלסער לא היתה הכנסה העולה על האמור ברישא לסעיף 351(יא) לחוק (ואין לנו סיבה להניח שהיתה לו הכנסה העולה על כך), הרי שהוא היה פטור מתשלום דמי ביטוח. התובע מבקש שנלמד מכאן על כך שנכון לראות את סער כאילו עד לגיוסו הוא היה בגדר "ילד", אלא שלדעתנו יש לבחון את שאלת הפטור מתשלום דמי ביטוח בנפרד מאשר את שאלת היות בנו של מבוטח בגדר "ילד". אילו המחוקק היה מעוניין בתיאום מלא בין הגדרת "ילד" לבין הפטור מתשלום דמי ביטוח, הוא היה קובע ש"ילד" פטור מתשלום דמי ביטוח אם אין לו הכנסה העולה על מה שנקבע. העובדה שהמחוקק בחר לקבוע תנאים נפרדים לענין הפטור מתשלום דמי ביטוח, מלמדת שאין מדובר בזהות בין היות אדם בגדר "ילד" לבין היותו פטור מדמי ביטוח. אמנם, כנראה מה שעמד ביסוד הפטור מתשלום דמי ביטוח לצעיר שהוא בגדר "מתגייס" לפי סעיף 351(יא)(2ב) לחוק הוא זה שככלל הוא עדיין סמוך על שולחן הוריו, ואין לו הכנסה משלו, אך העובדה שהמחוקק מצא לנכון לפטור אדם כזה מתשלום דמי ביטוח (עובדה שבגינה סער לא היה חייב דמי ביטוח בעד התקופה שמאז סיום לימודיו ועד גיוסו), אינה מלמדת בהכרח שהמחוקק סבר שנכון לראותו גם כ"ילד" שקיומו מקנה זכאות לתוספת תלויים, שכן יש שוני בין מתן פטור מתשלום דמי ביטוח לבין הענקת תוספת כספית נפרדת. 22. הטענה בענין הרציונל של המחוקק בענין תוספת התלויים מבחינה הגיונית, אכן יש טעם רב בטענת התובע על כך שכאשר נכה אמור לפרנס את ילדיו, אזי הוא זכאי לתוספת תלויים בגינם (עד שני ילדים), ולפיכך - כל עוד ילדו עדיין סמוך על שולחנו, ואינו עומד ברשות עצמו - יש לראותו כ"ילד" לצורך תשלום תוספת תלויים בעדו. זו הסיבה שבגללה תלמידים ממשיכים להיחשב כ"ילד" גם לאחר הגיעם לגיל 18, זו הסיבה שחיילים בשירות חובה ממשיכים להיחשב כ"ילד", וכן עתודאים טרם גיוסם, וכך גם צעירים המתנדבים לשירות לאומי וכד'. עול פרנסתם מוטל על הוריהם, וכשאחד ההורים זכאי לקבלת קצבת נכות, מעוניין המחוקק להוסיף תוספת תלויים לקצבה זו, לשם סיוע בכלכלת הילד שאינו עומד ברשות עצמו. לפיכך, אם היינו סבורים שאין כל עילה לאבחן בין צעיר כזה שעדיין לומד (שעיקר זמנו מוקדש לסיום לימודים במוסד על יסודי) לבין צעיר שכבר סיים את לימודיו וממתין לגיוסו (דוגמת סער), ייתכן שהיינו מקבלים את הטענה על כך שנכון לראות גם את סער בגדר "ילד", אף שהדבר אינו מתיישב היטב עם לשון החוק, וזאת - כדי שלא להביא למצב של אפליה פסולה בין צעירים שאין מקום לאבחן ביניהם. (בענין זה, אזכר התובע בטיעוניו את פסק הדין שניתן בבית דין זה, בתיק ב"ל 1511/01 בר-נס - המוסד לביטוח לאומי (פס"ד מיום 2/7/02), אשר בו נקבע שאין לאבחן לצורך הגדרת "ילד" בין עתודאי שגיוסו לשירות חובה נדחה בשל לימודיו לבין תלמיד בישיבת הסדר שגיוסו נדחה באופן דומה, באשר שניהם מקדישים את זמנם ללימודים שכפי הנראה המדינה מעוניינת לעודד אותם, על פי הסדר עם צה"ל). אולם, לדעתנו, אין אפשרות לקבוע הלכה כזו בעניינו של סער, באשר אין מקום לקבוע שלצרכי הזכאות לתוספת תלויים לא נכון לאבחן בין מי שנכנס להגדרת "ילד" לבין מי שסיים את לימודיו והוא ממתין לגיוסו. אמנם, ניתן להניח שסער היה סמוך על שולחן הוריו ותלוי בהם כלכלית לפרנסתו, גם בתקופה שבה המתין מאז סיום לימודיו עד לגיוסו. אולם, כאשר באותה עת הוא כבר לא למד בפועל (ולא היה נכון לקבוע שעיקר זמנו הוקדש לסיום לימודיו), לא היתה מניעה - עקרונית - שהוא ימצא לעצמו עבודה זמנית לשם סיוע בפרנסת המשפחה. בשל כך, ייתכן שנכון שהמחוקק סבר שיש להבדיל בין צעיר כסער (כלומר - שהוא כבר אינו קטין, וכבר סיים את חוק לימודיו בבית הספר, ויש לו זמן פנוי עד לגיוסו לצה"ל), לבין צעיר אחר אשר עדיין מקדיש את עיקר זמנו לסיום לימודיו, או אשר החל ללמוד במסלול של עתודה אקדמית וכד'. האפשרות של צעירים אשר נכנסים להגדרת "ילד", על פי אחת מחלופותיה להקדיש זמן לעבודה שעשויה לסייע בפרנסתם משפחתם - אינה מעשית כלל. לעומת זאת, האפשרות של צעירים כדוגמת סער, שיש להם זמן פנוי עד לגיוס לסייע בפרנסת המשפחה, היא אפשרות קיימת. כפי הנראה, המחוקק סבר שההבדל בין שתי האפשרויות - מצדיק את האבחנה בין המקרים, ולכן מי שעדיין לומד - נראה על ידי המחוקק כ"ילד" שבשל כך יש זכאות לתוספת תלויים בעדו, ומי שכבר אינו לומד וטרם התגייס לשירות חובה - לא נראה כ"ילד" כך שאין זכאות לתוספת תלויים בעדו. אמנם, כאמור לעיל, המחוקק אינו מחייב צעיר הממתין לגיוסו בדמי ביטוח, אך עדיין אין בכך כדי להצדיק תשלום תוספת תלויים בעדו. ברור שטווח אפשרויות התעסוקה לצעיר המצוי לאחר לימודיו וטרם גיוסו - אינו רחב. מדובר בתקופה קצרה, ואין מדובר בבעל מקצוע. עם זאת, ניתן להניח שצעיר כזה יכול למצוא עבודה אשר ההכנסה ממנה תהיה מקבילה, בערך, לשיעור תוספת התלויים. על כן, משמבחינה לשונית סער לא ענה, בתקופה הרלוונטית, על הגדרת "ילד", ומשמבחינה מהותית, לא ניתן לקבוע שדינו אמור להיות זהה לדינו של צעיר אחר שעדיין לומד (בין אם משום שהוא טרם סיים את לימודיו במוסד על יסודי, ובין אם משום שהחל ללמוד במסלול של עתודה אקדמית), לא יהיה זה נכון לראות את סער כמי שבתקופה הרלוונטית ענה על הגדרת "ילד". 23. התוצאה היא שאנו דוחים את התביעה להכיר בזכאותו של התובע לתוספת תלויים בעד סער, בגין התקופה שמיום 1/7/10 ועד יום 21/11/10. אופן קבלת החלטת הנתבע בדבר שלילת תוספת התלויים בעד סער 24. כאמור לעיל, רק לאחר שתובענה זו הוגשה, הודיע הנתבע לתובע, במכתב מיום 14/11/10 כי תשלום תוספת התלויים בעד סער נובע מ"טעות", וכי עם תיקון הטעות נוצר לתובע "חוב" אשר מקוזז מקצבת הנכות שלו. לדעתנו, בכך פעל הנתבע שלא כשורה, בשני היבטים. הן בהיבט של שלילה רטרואקטיווית של הזכאות לתוספת תלויים, בלא מתן זכות טיעון לתובע בטרם השלילה האמורה, והן בהיבט של קביעת הקיזוז של ה"חוב" שנוצר, בלא מתן זכות טיעון לתובע בטרם הקביעה האמורה. 25. לדעתנו, כשהנתבע הגיע למסקנה שתשלום תוספת התלויים בעד "סער" היה עקב "טעות", היה עליו להודיע על כך לתובע, להסביר לו ממה נובעת מסקנתו זו ולאפשר לו לטעון בענין זה. בית דין זה הביע בפני הנתבע, לא אחת, את דעתו בענין חובת מתן זכות הטיעון במקרים כאלה ודומים להם. הנתבע - כנראה - לא השתכנע. אולם, חובת מתן זכות הטיעון נקבעה גם על ידי בית הדין הארצי לעבודה, ונראה שהנתבע אינו מוכן לקבל גם את ההלכה שנפסקה בבית הדין הארצי לעבודה. אנו תמהים על התנהגותו זו של הנתבע, אשר שוב ושוב מתעלם מזכויות הטיעון של המבוטחים, זכויות שהן חלק מכללי הצדק הטבעי. בית הדין הארצי לעבודה בפסק דינו בתיק עב"ל 748/06 מסטר - המוסד לביטוח לאומי (פס"ד מיום 24/6/08), קבע בין השאר, כך: "מכאן נפנה לטענת המערער נגד החלטת המוסד בדבר שלילה רטרואקטיבית של זכאותו לגימלה וחיובו בהחזרת הסכומים ששולמו לו. בענייננו, משהגיע המוסד למסקנה כי המערער קיבל גמלת הבטחת הכנסה שלא כדין ... הפעיל סמכותו לפי סעיף 315 לחוק הביטוח הלאומי ותבע מן המערער החזר הגמלאות ששולמו לו ביתר ... זאת, מבלי שניתנה למערער הודעה מוקדמת על הכוונה להשית עליו חיוב זה. להיבטיה העקרוניים של סוגיה זו וליישומה במקרה שלפנינו, נדרש להלן. ... מטיעוני באת-כוח המוסד לפנינו הוברר, כי המוסד אינו נוהג לתת הודעה מוקדמת למבוטח על הכוונה להפעיל כלפיו את הסמכות לפי סעיף 315 לחוק, לרבות במקרים בהם החוב אותו נדרש המבוטח להחזיר נקבע רטרואקטיבית למן תחילת מועד תשלום הגמלה, שלדעת המוסד שולמה בטעות או שלא כדין. במצב דברים זה נשללת זכות הטיעון מן המבוטח לנסות ולשכנע את המוסד כי אינו חייב בתשלום שהושת עליו, כולו או מקצתו. לשיטתה של באת-כוח המוסד, ניתנת למבוטח הזדמנות להשמיע גרסתו באופן ראשוני ואמיתי, בגביית הודעתו על ידי חוקר המוסד, ומכל מקום ניתן למבוטח יומו משהגיש תביעתו לבית הדין לעבודה. התנהלות מעין זו אין בידינו לקבל. כבר נפסק כי הפעלת סמכותו של המוסד בתביעה להחזרת גמלאות ויישומה, נתונות לביקורתו השיפוטית של בית הדין לעבודה. בית דין זה חזר ופסק כי המוסד לביטוח לאומי כפוף לכללי המשפט המינהלי ולכללי הצדק הטבעי, ומתוקפם חב הוא חובה מוגברת של אמון ושקיפות, תום לב והגינות בהחלטותיו ובהתנהלותו כלפי המבוטחים. זאת, מתוקף היותו רשות ציבורית המופקדת על ביצוע החוק שהוא סוציאלי מעצם מהותו. כך דרך כלל, כך גם במקרה בו הגיע המוסד למסקנה לפיה קמה סמכותו לפי סעיף 315 לחוק לתביעה רטרואקטיבית מן המבוטח להחזרת הגמלאות ששולמו שלא כדין או בטעות ובמצב בו 'מבוטח שאינו מוסר למוסד את מלוא הפרטים הנוגעים לעניינו או שמוסר חלילה פרטים שאינם נכונים, עשוי להיחשף לדרישה להחזר הכספים מכח סעיף 315 לחוק'. במקרים כאלה מן הדין שהמוסד יקדים ויודיע למבוטח על כוונתו זו, וייתן למבוטח אפשרות להביא טענותיו טרם קבלת החלטה סופית בקביעת סכום החוב, ניכויו מגמלה קיימת, או חיוב החזר כספי של החוב כולו או בחלקו. ודוק. יש להבחין בין מצב בו המבוטח יזם את התביעה לגמלה, לבין מצב בו המוסד הוא שנקט לראשונה בפעולת חיוב כלפי המבוטח. במקרה הראשון, משמיע המבוטח טיעוניו בעצם התביעה שהגיש לזכות שמקורה בחוק, ובשים לב לטיעונים אלה מתקבלת התביעה או נדחית. שונים פני הדברים כאשר היוזמה להגשת התביעה הינה של המוסד, כגון תביעה שמקורה בבדיקה וחקירה שכתוצאה ממנה נדרש המבוטח להחזיר גמלאות ששולמו לו בטעות או שלא כדין. במקרה כזה פועל המוסד לפי נתונים שהובאו לפניו בדו"ח חוקר או ממקורות אחרים. בעוד אשר המבוטח מצידו אינו יודע כלל במעמד מסירת ההודעה לחוקר, או בכל שלב אחר, על האפשרות או הכוונה לחייבו בהשבה רטרואקטיבית של כספים שקיבל מן המוסד. אשר על כן, הגם שהוראת סעיף 315 לחוק הביטוח הלאומי מקנה למוסד אפשרות ניכוי סכומים ותביעת חוב להחזרת תשלומים ששולמו למבוטח רטרואקטיבית, מן הדין הוא שתינתן הודעה מראש ובכתב למבוטח על האפשרות או הכוונה לשלול זכאותו לגמלה רטרואקטיבית וטעמיה, תוך פירוט החוב הכספי בו עלול הוא להיתבע, בגין תשלומים ביתר שקיבל שלא כדין או בטעות. כמו כן יש להעמיד את המבוטח על זכותו להגיש למוסד טיעוניו בכתב ובזמן סביר שייקבע. בדרך זו, תינתן למבוטח הזכות למצות זכויותיו טרם שיחליט המוסד לתבוע ממנו חוב העבר על תשלומים שקיבל שלא כדין. וזאת, ללא קשר לתביעה שהמבוטח יבחר להגיש או שלא להגיש לבית הדין לעבודה, בהשגה על החלטת המוסד בעניינו.". הדברים המצוטטים - יפים מאד גם לעניינו של התובע, הן בקשר לעצם השלילה הרטרואקטיווית של הזכאות לתוספת תלויים בעד סער והן בקשר לאופן קיזוז ה"חוב" שנוצר בשל אותה שלילה. אם כך, לכאורה, היה עלינו להגיע למסקנה שדין תביעת התובע להתקבל באופן שהחלטת הנתבע, מיום 14/11/10 תבוטל, ובאופן שעל הנתבע יהיה להחליט מחדש בענין, לאחר שהתובע יקבל את זכות הטיעון. אולם, באותו פסק דין של בית הדין הארצי לעבודה (עב"ל 748/06 הנ"ל), התייחס בית הדין הארצי לעבודה גם לאפשרות זו, והגיע למסקנה שכאשר המבוטח פונה לבית הדין ומעלה שם את טיעוניו, הרי שבדיעבד "נרפא" הפגם של אי-מתן זכות הטיעון, כך שבית הדין יכול להכריע במחלוקת לגופה. כך נאמר בפסק הדין האמור בענין זה: "במקרה שלפנינו, אמנם לא ניתנה למערער זכות הטיעון לפני שהוחלט על חיובו רטרואקטיבית בהחזרת כספי גמלת הבטחת הכנסה ששולמו לו שלא כדין ... אולם, בדיעבד 'נרפא' פגם זה בכך שניתנה למערער הזדמנות ראויה להשמיע טיעוניו בבית הדין האזורי, במסגרת בירור תביעתו במהלכה נבחנה תקפות החלטתו של המוסד. בסופו של יום, לא עלה בידי המערער לשכנע את בית הדין ... ובית הדין הגיע למסקנה כי אין להתערב בהחלטת המוסד לביטוח לאומי לשלול מן המערער את תשלום הגמלה ולחייבו בהחזרת הסכום ששולם לו שלא כדין. ...". לפיכך, אף שהנתבע לא נהג כשורה בכך שהגיע להחלטתו מיום 14/11/10, בלא שניתנה לתובע הזכות לטעון את טענותיו לפני כן, הרי שמשהתובע העלה את טענותיו בבית הדין, מוצתה בכך זכות הטיעון שלו, וקיימנו את הדיון בתביעה לגופה, למרות הפגם החמור שפגם הנתבע באי-מתן זכות הטיעון לתובע לפני ההחלטה מיום 14/11/10. לסיכום 26. בהסכמת הנתבע, אנו מקבלים את התביעה בעניינו של שי ומצהירים כי התובע היה זכאי לתוספת תלויים בעד שי, גם בגין התקופה שמיום 2/7/10 ועד יום 10/10/10. 27. בעניינו של סער - אנו דוחים את התביעה וקובעים כי התובע לא היה זכאי לתוספת תלויים בעד סער בגין התקופה שמיום 1/7/10 ועד יום 21/11/10. עם זאת, אנו מביעים את מורת רוחנו על התנהגותו של הנתבע, ששלל את הזכאות לתוספת תלויים באופן רטרואקטיווי, בלא מתן זכות טיעון לתובע, ואף הגיע למסקנה על אופן קיזוז ה"חוב", בלא מתן זכות טיעון לתובע. 28. בענין הוצאות המשפט, אנו מביאים בחשבון מספר שיקולים סותרים; לזכות התובע - אנו שוקלים את העובדה שהתביעה נמצאה מוצדקת בעניינו של שי, ושהנתבע פעל שלא כשורה באופן שלילת הזכאות בעניינו של סער. לחובת התובע - אנו שוקלים את העובדה שבעניינו של שי הנתבע נסמך תחילה על האישור המקורי מצה"ל, שלפיו שי היה במסלול העתודה רק עד יום 1/7/10 ולא עד אוקטובר 2010, וכן אנו שוקלים לחובת התובע את התבטאויותיו של התובע בחלק מהמסמכים שהגיש, התבטאויות כנגד הנתבע, כנגד פקידיו ומייצגיו, אשר התובע לא נמנע מלהשתלח בהם בלשון ארסית. בנוסף, אנו מביאים בחשבון את העובדה שהתובע לא הוטרח להתייצב בבית הדין. לאחר שקלול השיקולים האמורים, וכשאנו נותנים משקל רב יותר לדעתנו על הפגם החמור בהתנהגות הנתבע אשר מתמיד בהתעלמותו מזכות הטיעון, למרות פסיקה מפורשת של בית הדין הארצי לעבודה, אנו מחייבים את הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 1,000 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 16/9/11, אם לא ישולם לפני כן. 29. כל אחד מהצדדים זכאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מיום שפסק הדין יומצא לו. קצבת נכותקצבת תלוייםנכות