קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קרוב משפחה מורשה נהיגה הסכם הניידות: זהו פסק דין זה דן בתביעת התובעת, לקבלת הלוואה עומדת לרכישת רכב, לאחר שתביעתה נדחתה בשל הטענה שבתה של התובעת אינה "מורשה נהיגה" כהגדרתו בהסכם הניידות. העובדות הרלוונטיות לעניינו, כפי שעולה מכתבי הטענות ומרשימת המוסכמות המשותפת: התובעת חולה מזה שנים במחלת ה-ALS. בשל מחלתה, התובעת משותקת לחלוטין בשרירי הגפיים, אינה מסוגלת לדבר ולאכול דרך הפה, מונשמת באמצעות מכונת הנשמה והזנתה נעשית באמצעות צינור המחובר ישירות לקיבתה. התובעת מקבלת קצבת ניידות. בתה (היחידה) של התובעת, הגב' קרן-אור חזן (להלן:"קרן-אור" ו/או "הבת"), מונתה להיות האפוטרופוס של התובעת (בהתאם לצו אפוטרופסות מיום 11.9.07). בתאריך 16.12.08 הגישה התובעת תביעה להלוואה עומדת לרכישת רכב, תביעה להלוואה לרכישת רכב מקרן ההלוואות וכן תביעה להלוואה לרכישת אביזרים מיוחדים. בתאריך 30.4.09 נדחו התביעות שהגישה התובעת בנימוק שבתה של התובעת אינה נחשבת "מורשה נהיגה" כהגדרתו בהסכם הניידות. התובעת מתגוררת בדירה שבבעלות בתה, קרן-אור, המצויה ברח' סימן טוב 5/7 בירושלים, יחד עם בתה ושתי מטפלות (עובדות זרות סיעודיות, הדרות אף הן בדירה זו, ועובדות במשמרות, 24 שעות ביממה). עול הטיפול בתובעת ובצרכיה, כל כולו, מוטל על כתפי בתה של התובעת, לרבות אשפוזה, ליווי לקבלת טיפולים רפואיים, רכישת תרופות, איתור מטפלות והעסקתן, קניות לבוש, מזון וציוד רפואי, פיקוח על העובדות, ניהול משק הבית וכיו"ב, וזאת אף באמצעות שתי מטפלות הדרות בבית ועובדות במשמרות 24 שעות ביממה. מטבע הדברים, ונוכח מסירותה הרבה של הבת לאמה (התובעת) - הרי שהטיפול התובעני באמה, מקשה עליה מאד , בניהול חייה הפרטיים, לרבות בניהול מקצוע ופרנסה ואף בהיבט של חיי חברה. הבת, נדרשת ללוות ולשהות לצד אמה, שעות רבות מדי יום, ובעיתות אשפוז - אף ללא הפוגה, שכן אין אף גורם אחר הנושא בנטל זה יחד ו/או במקום הבת. על רקע ההידרדרות במצבה הרפואי של התובעת, העתיקה הבת את מקום עבודתה לירושלים, ומזה כ-3 שנים, עובדת הבת במטה הארצי בירושלים, וכך יש ביכולתה לעבוד לרשות אמה לכל צורך, הן במהלך שעות העבודה וודאי ובוודאי לאחריהן. כתובת מגוריה של הבת, הרשומה במשרד הפנים, היא בתל-אביב. בממוצע, 5 לילות בשבוע מתגוררת הבת בבית אמה ומטפלת בכל צרכיה. בלילות האחרים (בממוצע 2 לילות), לנה הבת בדירה קטנה ושכורה בתל-אביב (26 מ"ר). בדירה לא מותקן גז והיא משמשת לבת אך לצרכי מפלט.יוער כי את הדירה הנ"ל שוכרת הבת, לצורך חייה החברתיים, שכן דירת התובעת, צפופה, בת 3 חדרים, אשר באחד החדרים לנה התובעת , בחדר האחר לנות המטפלות, ואילו הבת ישנה על ספה בסלון. הסעת התובעת לטיפולים השונים והרבים ולכל צורך אחר, נעשה ברכבה הפרטי של הבת, אשר אינו מתאים כלל למגבלותיה הרפואיות של התובעת. יוער כי ניידות התובעת במוניות אינה אפשרית שכן יש להסתייע בשתי מטפלות ובבת לצורך ניודה הפיזי. הצדדים חלוקים למעשה אך באשר לפרשנות הגדרת "מורשה נהיגה", כהגדרתו בהסכם הניידות. לטענת הנתבע על מנת שאדם יחשב כ"מורשה נהיגה" כאמור - עליו להתגורר כל הזמן עם המבוטח, המוגבל בניידות ואין די שיתגורר מרבית הזמן עימו (כמו במקרה הנדון). מנגד, טוענת ב"כ התובעת כי מטרת החוק היא לאפשר ניודו של המבוטח, המוגבל בניידות, ועל כן, די בכך שאותו אדם יתגורר מרבית הזמן עם המבוטח וממילא ימלא אחר כל דרישות התניידותו (לרבות לטיפולים רפואיים, אשפוזים, רכישת תרופות, מזון, בגדים וכיוצ"ב - כפי שמתקיים במקרה שלפנינו) - על מנת שיוכר כ"מורשה נהיגה". בוודאי במקרה שלפנינו, בו אין אדם אחר ו/או קרוב משפחה אחר הנושא בנטל של הטיפול בתובעת מלבד בתה, קרן אור. לאור העובדה כי הצדדים חלוקים, כאמור, בשאלה משפטית (ולא עובדתית) - תיק זה התנהל על דרך של הגשת סיכומים בכתב מבלי שקויים דיון להוכחות. כמו"כ יש לציין כי לאור רגישותו של תיק זה והנסיבות האנושיות החריגות הכרוכות בו - ביקש בית הדין מהצדדים במספר הזדמנויות, לנסות ולהגיע ביניהם להבנות מחוץ לכותלי בית הדין. משלא הגיעו הצדדים - המשיך כאמור ההליך המשפטי בתיק להתנהל, בדרך של סיכומים בכתב. דיון והכרעה: א. סעיף 5 להסכם הניידות (הסכם בדבר גמלת ניידות מיום 1.6.77 שנחתם בין מדינת ישראל- משרד האוצר לבין המוסד לביטוח לאומי - להלן:"הסכם הניידות"), קובע את התנאים למתן "הלוואה עומדת": "(א) הלוואה עומדת תינתן לרכישת רכב אחד בלבד. (ב) למוגבל בניידות שאין לו רשיון נהיגה בר תוקף , תינתן הלוואה עומדת לרכישת רכב, אם נקבעו לו לפחות 60% מוגבלות בניידות ומתקיימים בו שני אלה: (1) הועדה הרפואית קבעה שלמוגבל בניידות צרכים יום-יומיים שלסיפוקם יש הכרח להסיעו באורח קבע; (2) יש לו מורשה נהיגה הדואג לצרכיו, מסוגל ומתחייב להסיעו באורח קבע למען צרכיו היום יומיים....". ב. בפרק א' להסכם (פרק מבוא והגדרות), מוגדר "מורשה נהיגה" (בסעיף 2), כדלקמן: "מורשה נהיגה-כל אחד מהמנויים להלן אם בידו רישיון נהיגה בר תוקף, המוסד אישר כי הוא רשאי לנהוג ברכב של המוגבל בניידות ובתנאי שהוא והמוגבל בניידות חתמו על כתב התחייבות כאמור בסעיף 3 (א): (1) קרוב משפחה ; (2) מי שאינו קרוב משפחה ובתנאי שפקיד שיקום של המוסד קבע כי הוא סועד את המוגבל בניידות במרבית שעות היממה ועומד לרשותו ..." ג. במקרה שלפנינו מדובר במורשה נהיגה שהוא "קרוב משפחה", המוגדר אף הוא בסעיף 2 הנ"ל כדלקמן: "קרוב משפחה- בן זוג, בן, בת ובני זוגם , אב , אם לרבות הורה מאמץ ......שבידו רשיון נהיגה בר תוקף והוא והמוגבל בניידות גרים בקביעות באותו בניין , או בבניינים שהמרחק האווירי ביניהם אינו עולה על 500 מטרים, או בבניינים הקרובים ביותר זה לזה בתחום אותו יישוב."(הדגשות אינן במקור-י.ש.) ד. כאמור, השאלה העומדת להכרעה בתיק זה הינה פרשנותו של המונח "גרים בקביעות". לצורך כך כל אחד מהצדדים היפנה את בית הדין בסיכומיו לפסיקה רלוונטית. יש לציין כי שני הצדדים התבססו על פסיקת בית הדין הארצי, לפיה בבסיס שלושת חלופות המגורים, כפי שנקבע בהסכם, עומד רציונל, בעל שני פנים: האחד, "הבטחת זמינות של מורשה הנהיגה למוגבל בניידות כדי לדאוג לצרכיו" והאחר "שמא הרכב לא ישמש את הנכה בלבד". ראה: בג"צ 516/86 גמליאל שהינו נ' בית הדין הארצי לעבודה, פד"י מד (1) 143, 149. מאידך, כל אחד מהצדדים ביקש להפנות את בית הדין, לפסיקה אחרת ומאוחרת יותר, על מנת לתמוך בעמדתו, השונה של כ"א מהצדדים, כמצוין לעיל. ב"כ התובעת ביקשה לחדד ולכוון למטרתו ותכליתו של הסכם הניידות, ועל סמך עקרונות אלו להכריע בשאלה העומדת להכרעה בתיק זה בדבר פרשנות המונח "בקביעות", זאת, לאור האמור בעב"ל 1533/02 תקווה אילון - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם- ניתן ביום 3.3.05): "מטרת ההסכם ותכליתו "במתן הטבות סוציאליות לנכה, דבר המאפיין מדיניות סעד ורווחה. מגמה זו מן הראוי לחזק, לבל תותיר הקדמה את החלשים שבחברה מאחור... הלוואה עומדת וגמלת ניידות הוענקו לנכה מוגבל בניידות על מנת שרכבו יסייע לו להתגבר על קשיי הניידות..." ז. מאידך, ב"כ הנתבע מצידה נסמכה על עב"ל (ארצי) 619/08 המוסד לביטוח לאומי - פלונית (לא פורסם - ניתן ביום 15.4.10) (להלן:"פרשת פלונית"), שם נקבע בין היתר כי: "...התנאי למגורים קרובים על פי החלופות בסעיף 2 להסכם הניידות, הינו רכיב בלתו אין בדאגה לצרכיו של המוגבל.... על כן יש לפרש החלופות המנויות בסעיף 2 להסכם הנידות באופן דווקני ומצמצם". ח. יודגש כי בנסיבות תיק זה- אין מחלוקת עובדתית בין הצדדים, ובכלל זה העובדות דלהלן, אשר יש בהן כדי להשפיע על ההכרעה בתיק: 1. העובדה כי בתה של התובעת לנה 5 לילות בממוצע. 2. בתה של התובעת הינה קרוב המשפחה היחידי המטפל בתובעת. 3. בתה של התובעת העתיקה את מקום עבודתה לירושלים (העיר בה מתגוררת התובעת). 4. הדירה השכורה, בה לנה בתה של התובעת כ-2 לילות בממוצע, הינה דירה בגודל כ-26 מ"ר, בה לא מותקן גז. ט. יוער כי במקרה של פרשת פלונית, תביעת התובעת התקבלה בערכאה הראשונה ועל כך ערער המוסד לביטוח לאומי - ערעור אשר התקבל בסופו של יום ע"י ערכאת הערעור. י. מכל מקום, שוכנעתי כי עובדות המקרה שבפנינו, שונות באופן מהותי, מהעובדות שהונחו בפני בית הדין בפרשת פלונית (הן בערכאה הראשונה והן בערכאת הערעור) וכי במקרה הנדון - דין התביעה להתקבל (גם בהתבסס על העקרונות שנקבעו בפרשת פלונית), כפי שיפורט להלן. יא. להלן בתמצית ה"שוני" בין נסיבות תיק זה לבין נסיבות פרשת פלונית: בפרשת פלונית, מדובר בתובעת (פלונית), אמא לעשרה ילדים ואילו בנסיבות דנן, מדובר בבת יחידה. לעובדה זו חשיבות מרובה, שכן, כפי שעלה בחקירת הבן בפרשת פלונית, ע"י חוקר הנתבע, בתשובה לשאלה מי עושה שימוש ברכב, השיב הבן :"חוץ ממני אף אחד לא נוהג ברכב, רק אחי...לפעמים...." (הדגשות אינן במקור-י.ש.). גרסאותיהם של הבן ושל התובעת- בתיק פלונית (בתצהירים ובחקירותיהם בפני חוקר הנתבע) - הצביעו על כך שהבן לן כ-3 או 4 לילות בלבד בבית התובעת ואילו במקרה שלפנינו אין חולק כי מדובר בממוצע של 5 לילות. בפרשת פלונית, עולה כי הבן מתגורר בדירה שכורה, המשמשת אותו למגורים (כאמור לפחות 3-4 לילות) ואף נראה כי לעיתים לן אצל חברתו (כפי שהעידה התובעת -פלונית בחקירתה: "הוא גר אצלי, הוא לא תמיד ישן אצלי יש לו חברה שגרה לא רחוק ממני...". אין כך במקרה הנדון - בו מדובר בדירה בגודל 26 מ"ר בלבד, בה לא מותקן אפילו גז, באופן שלא ניתן לייחס לדירה זו מגורים של ממש והנתבע מצידו לא הפריך את גרסת בתה של התובעת על כך שהיא "נמלטת" לדירה השכורה, אך מדי פעם, כדי להתאוורר נפשית וחברתית, מההתמודדויות הלא פשוטות, שכרוכות, מטבע הדברים, בטיפול אינטנסיבי ותובעני לאור מצבה הרפואי של אמה (נטל המוטל כאמור על כתפי הבת לבדה בסיוע שתי מטפלות זרות). בפרשת פלונית, מדובר בבן שאינו עובד, ועל כן, תיאורטית, יש באפשרותו להתנייד / להתרחק גיאוגרפית מבית אמו בקלות רבה יותר מאשר בתה של התובעת אשר הינה אישה עובדת (וכאמור העתיקה את מקום עבודתה לירושלים על מנת שתוכל להמשיך ולטפל באמה באופן צמוד). במקרה של פרשת פלונית, התגלו סתירות מבין הגרסאות שמסרו התובעת ובנה בפני חוקר הנתבע ובין תצהיריהם (כמי שניסו להסתיר עובדה זו מהנתבע לאחר שייתכן ונודע להם על המשמעויות המשפטיות של עדויותיהם בפני חוקר הנתבע). לא כך במקרה הנדון. העובדה שבתה של התובעת לנה כיומיים בשבוע, מחוץ לדירה בה מתגוררת התובעת - צויינה מפורשות במסגרת כתב התביעה של התובעת, באופן שיש לייחס לתובעת ולבתה כמי שלא ניסו להסתיר עובדה זו בפני הנתבע. יב. כמו"כ יש לציין כי פרשנותו של הנתבע למונח ב"קביעות" כמילה נרדפת ל"תמיד" או כגרסת ב"כ הנתבע בכתבי טענותיו כ"-100% מהזמן" - אינה מקובלת עליי. אמנם, בית הדין הארצי פסק בפרשת פלונית כי "יש לפרש החלופות המנויות בסעיף 2 להסכם הנידות באופן דווקני ומצמצם" אולם בוודאי שבבסיס כל פרשנות עומדת בראש ובראשונה מטרת ההסכם ותכליתו, ועפ"י הכללים הבסיסיים העומדים בפנינו בבואנו לדון בזכויות מתחום הביטחון הסוציאלי. יפים לעניין זה דבריו של כב' השופט גולדברג ז"ל בבג"צ 3457/95 זכריה נ' בית הדין הארצי לעבודה, 1997: "מתן הטבות סוציאליות לנכה הוא דבר "המאפיין מדינות סעד ורווחה. מגמה זו מן הראוי לחזק, לבל תותיר הקדמה את החלשים שבחברה מאחור. חשיבותה החברתית מזקקת נוכח התעצמותן של זכויות הפרט לחירות ולשוויון הזדמנויות. שיקולים אלה מתבטאים בכלל פרשנות שגובשה על ידי בית הדין הארצי לעבודה, לפיו מקום שהאמור בהסכם אינו ברור יש לפרשו לטובת "הצד השלישי", קרי: המוגבל בניידות"(הדגשות אינן במקור-י.ש). יג. למען הסר ספק יודגש כי במקרה הנדון, שוכנעתי כי בתה של התובעת עונה לגדר "מורשה נהיגה" הן עפ"י הקריטריונים שנקבעו בפרשת פלונית, הן עפ"י הרציונל שבבסיס החלופות שנקבעו (הבטחת הזמינות למוגבל וניידות והחשש שמא הרכב לא ישמש את המוגבל בניידות בלבד) והן עפ"י כלל הפרשנות לפיו "ספק" בפרשנות, צריך שיפעל לטובת המבוטח. יד. לאור כל האמור - התביעה מתקבלת. הנתבע ישלם לתובעת סך של 2,000 ₪ כשכ"ט עו"ד. ערעור על פסק דין זה ניתן להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין ליד הצד המבקש לערער. חוזהמשפט תעבורהניידותמורשה נהיגה