תקנה 457 לתקנות סדר הדין האזרחי, דנה בהצגת ראייה חדשה במסגרת ערעור, וזו לשונה: " (א) בעלי הדין בערעור אינם זכאים להביא ראיות נוספות, בין בכתב ובין בעל פה, לפני בית המשפט שלערעור, ואולם אם בית המשפט שבערכאה קודמת סירב לקבל ראיות שצריך היה לקבלן, או אם בית המשפט שלערעור סבור שכדי לאפשר לו מתן פסק דין, או מכל סיבה חשובה אחרת, דרושה הצגת מסמך או חקירת עד, רשאי בית המשפט שלערעור להתיר הבאת הראיות הנוספות. (ב) התיר בית המשפט שלערעור הבאת ראיות נוספות, ירשום את הטעמים לכך ויפרש את הענינים שבהם יש לצמצם את הראיות." תקנה זו לא הוחלה על בתי הדין לעבודה במסגרת תקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי-דין), התשנ"ב - 1991. יחד עם זאת בפסיקה נקבע, כי הכלל לפיו לא תותר הגשת ראיות חדשות בערעור יחול גם בבתי הדין לעבודה (ראו: דב"ע (ארצי) נה-198-3 ווינה אאורלראן נ' אולמי אירוח ושירותים בע"מ, מיום 28.8.95, ע"ע (ארצי) 300080/98 כהן אברהם נ' גביר קבלנים בניה ופיתוח בע"מ, מיום 13.9.01). עוד נקבע כי בעניין זה, כמו בעניינים פרוצדוראליים אחרים, ינהגו בתי הדין לעבודה ביתר גמישות מן המערכת הכללית (ראו: דב"ע נא/3-158 תחנת דלק בת ים בע"מ נ' רפי מגלאשווילי, לא פורסם). הכלל המנחה בבואנו להכריע בשאלה של צרוף ראייה בערעור יהיה האם קיימת סיבה חשובה להתרת הצגת הראיות החדשות.שאלה זו תיבחן בין היתר באמצעות השאלות האם המערער פעל בשקידה ראויה, והאם לא יכול היה להציג את הראיה במסגרת ההליכים הקודמים בתיק (ראו: דב"ע מט/ 3-77 מדינת ישראל נ' יהודית גולדברג, פד"ע כא 164, דב"ע נב/3-151 סמי שם טוב נ' נאפז אלגרדאת, פד"ע כה 42). ראיות חדשותערעור