ריבוי נשים אצל הבדואים - הבטחת הכנסה מביטוח לאומי

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ריבוי נשים אצל הבדואים - הבטחת הכנסה מביטוח לאומי: התובעת הגישה תביעה כנגד המוסד לביטוח לאומי (להלן - הנתבע) לתשלום גמלת הבטחת הכנסה כנפרדת. רקע עובדתי התובעת הגישה לנתבע, ביום 20.5.10, תביעה לגמלת הבטחת הכנסה (נ/1) וביום 27.6.10 הגישה הצהרת הורה יחיד/נפרד (נ/2). תביעתה של התובעת נדחתה במכתב הנתבע מיום 4.7.10 בנימוק כי - "ע"פ הצהרתך עולה כי למעשה לא השתנה מצבך המשפחתי. את ממשיכה להתגורר באותו הבית בעלך נמצא באותו המתחם וחיי המשפחה נותרו כפי שהיו תמיד, אנו רואים בך כבת זוגו של בעלך לכל דבר. הגמלה תמשיך להשתלם כמשפחה מורחבת". 3. כנגד החלטה זו משיגה התובעת בתביעה שבפנינו. 4. מטעם התובעת העידה התובעת עצמה. מטעם הנתבע העיד בן הזוג אבו גוידר רמזי (להלן- בן הזוג או רמזי). 5. מתצהיר התובעת עולות העובדות כלהלן - א. התובעת הינה אישה בדואית המתגוררת בשבט אבו קוידר שהינו בכפר לא מוכר שאין בו כל תשתיות. התובעת מקבלת חשמל לתאורה מינימאלית בלבד מגנראטור; ב. יש חשבון מים אחד קבוצתי לכל בני השבט וזה מתחלק יחסית לכל בית; ג. התובעת אם ל-7 ילדים קטינים אותם היא מפרנסת לבד; ד. התובעת חיה מקצבת ילדים, מזונות וחלקה בהבטחת הכנסה; ה. הבעיות בין התובעת לרמזי החלו בתחילת שנת 2010 ובחודש 04/2010 הוא עזב את התובעת לחלוטין, הפסיק לפרנס אותה ואת ילדיה, הפסיק לבקר אצלה בבית ואמר לה כי הוא לא רוצה אותה יותר והוא מעוניין רק לחיות עם אשתו; ו. מאז שנפרדו אין לתובעת כל קשר עם רמזי. התובעת לא פנתה מיד לבית הדין השרעי מאחר ולא ידעה את זכויותיה ורק לאחר קבלת יעוץ התברר כי יש אפשרות לתבוע מזונות ואכן בחודש 09/2010 הגישה תביעת מזונות נגד רמזי; ז. התובעת חיה בנפרד בביתה עם ילדיה הקטינים ואינה מנהלת משק בית משותף עם רמזי, אבי הילדים; ח. מאז שנפרדו רמזי אינו תומך בה כלכלית מלבד סכום המזונות שהוא משלם. 6. בחקירתה הנגדית אישרה התובעת כי נישאה לרמזי בנישואים שרעים וכי לא התגרשה ממנו וכן כי אחרי שהגישה תביעה לבית הדין הגישה לבית הדין השרעי בקשה למזונות. לשאלת ב"כ הנתבע כמה פסקו לה השיבה ש- 800 ₪. ובהמשך כשנשאלה למה עשתה את זה רק אחרי התביעה לבית הדין השיבה שבגלל שאנשים אמרו לה שמגיע לה מזונות. בהמשך אישרה התובעת כי היא גרה באותו צריף שהיא ובן הזוג בנו בשנים  2003-2002, כי היא מקבלת חשמל מגנרטור ששייך למשפחה, כי אחיו של רמזי שם את הסולר ואספקת המים נעשית על ידי המשפחה המורחבת. 7. כאשר הופנתה התובעת להצהרתה מיוני 2010 (נ/2), אישרה את חתימתה עליה. לשאלת ב"כ הנתבע "כאן הצהרת שנפרדתם חודשיים לפני יוני 2010. למה נפרדתם?" השיבה - "בגלל תמיד היו בעיות ביני לבינו. כל פעם שהוא נכנס הביתה הוא עושה בעיות". וכאשר נשאלה התובעת אם גם היום עושה רמזי בעיות כאשר הוא מגיע לבקר השיבה " עכשיו הוא לא בא לבקר. רק מזמן מזמן הוא בא לבקר את הילדים" ולשאלה איך הוא פוגש את הילדים השיבה שלפעמים אצל אמא שלו וכן שהילדים הגדולים הולכים אצלו. 8. בהמשך חקירתה אישרה התובעת כי בן הזוג משלם לה את המזונות וזאת באמצעות הבן הגדול שלו. לשאלה אם יש לה חשבון בנק השיבה בחיוב. בהמשך פירטה שבהתחלה החשבון היה רק על שמה, וכאשר נולדו התאומים עשו חשבון משותף. כיום החשבון רק על שמה. לשאלה בת כמה הבת הקטנה שלה השיבה שבת שנתיים. 9. עד ההגנה, רמזי, בן זוגה של התובעת, נחקר על ידי ב"כ הנתבע בחקירה ראשית. עדותו תמכה באופן מוחלט בכל הפרטים עליהם העידה התובעת. בן הזוג אישר את גרסת התובעת בעניין הפירוד מהתובעת בחודש שלישי או רביעי ב-2010 עקב בעיות בין בני הזוג. וכן העיד, כי ילדיו באים לבקר אותו בביתו. עוד תמכה עדותו בגרסת התובעת באשר לפסיקת המזונות בסך 800 ₪ המשולמים על ידו באמצעות ילדיו או אחיו ולעתים על ידו וכי לנתבעת חשבון בנק משלה אליו היא מקבלת את קצבת הילדים. 10. טענות ב"כ התובעת בסיכומים - א. התובעת, אם ל-7 ילדים קטינים אינה עובדת. התובעת נפרדה מבן זוגה במהלך חודש 4/10 ומאז בן הזוג ניתק עימה כל קשר, הוא מתגורר עם אישה אחרת ומנהל איתה משק בית משותף. מאז שנפרדו בן זוגה לא מבקר בביתה, לא ישן אצלה ואינו מחזיק בגדיו בביתה. ב. התובעת גרה באותו צריף בו התגוררה לפני שנפרדה מרמזי, במה שמכונה כשבט אבו קוידר. זהו כפר לא מוכר ובו קובץ של בתים שאין ביניהם מרחק רב. העובדה שהתובעת נשארה להתגורר באותו בית אינה צריכה להוריד או להעלות בעניין זה משתי סיבות - האחת, אין זה סביר לבקש מאישה שהיא אם ל-7 ילדים לעבור עם ילדיה להתגורר במקום אחר וזאת לאחר שנפרדה. הסיבה השניה, היא שלפי המנהגים והמסורת במגזר הבדואי אין זה מקובל כי אישה, אם ל-7 ילדים תעבור להתגורר במקום אחר. גם אם התובעת תרצה לעבור לא יהיה ביכולתה מבחינה כלכלית לממן בניית בית חדש. ג. התובעת אינה מנהלת משק בית משותף עם בן הזוג, אין הוא מפרנס אותה והיא נושאת בהוצאות הבית לבדה ועל כן זכאית היא לגמלת הבטחת הכנסה כנפרדת. אין בעובדה שהתובעת מתגוררת בסמוך לבן זוגה כדי לראותה כחלק ממשפחה מורחבת. ד. עדות התובעת היתה עקבית ואחידה ולא נסתרה כלל. גם בן הזוג נחקר ועדותו תאמה את עדות התובעת ולא היתה כל סתירה. ה. הנתבע לא טרח לשלוח נציג או חוקר מטעמו לבדוק את נסיבות ומקום מגוריה של התובעת. ו. על פי המבחנים שנקבעו בפסק דין פטמה אבו לאבן נ' המוסד לביטוח לאומי - (פד"ע כ 334), ברור הדבר כי התובעת אינה מנהלת משק בית משותף עם רמזי. ז. התובעת תבעה מזונות מייד לאחר שנודע לה כי היא זכאית לכך. ח. לעניין הגנרטור והחשמל, אכן הגנרטור נוהל על ידי האח שהוא זה שמתדלק אך התובעת משלמת את חלקה במזומן. לעניין המים - כיוון שמדובר בשבט שאין כל אפשרות להציג חשבונות, חשבון המים הוא חשבון קבוצתי לכל בני השבט שמתחלק מבית לבית ומשולם במזומן. 11. טענות הנתבע בסיכומיו - א. בטופס התביעה (נ/1) מצוין כי סיבת הגשת התביעה הינה מצב כלכלי קשה בשל כך שלתובעת אין הכנסות. בהצהרת התובעת (נ/2) טוענת התובעת כי בן הזוג לא מביא כסף הביתה ויש בעיות. היא מצהירה באופן מפורש כי הסיבה לבקשתה הינה כי אינה מסתדרת עם קצבת הילדים שקיבלה עד כה וזאת מכיוון שהוצאותיה גדלו. בטופס פרטים והצהרה של בן הזוג מיום 12.12.10 (נ/3) מציין רמזי כי לא חל שום שינוי במצב המשפחתי וזאת לכאורה לאחר מועד הפירוד הנטען. ב. התובעת גרה בצריף שבנתה עם בן זוגה וזאת מאז נישואיה במרחק של כ-60 מטר מבן הזוג. בן הזוג מתגורר עם אשתו הראשונה וכך תמיד היה. ג. התובעת מקבלת חשמל מגנרטור ששייך למשפחה וכך גם אספקת המים. לפי הצהרתה התובעת מגיעה לבית אמו של בן הזוג כ-3 פעמים בשבוע ושם בן הזוג רואה את הילדים. ד. מעדויות התובעת ובן הזוג בבית הדין עולה כי למעשה בני הזוג נישאו בנשואים שרעיים אך לא התגרשו. רק לאחר שהוגשה התביעה הנוכחית לבית הדין פנתה התובעת בבקשה לתביעת מזונות בבית הדין השרעי ונפסקו לה ול-7 ילדיה 800 ₪. ראוי לציין לעניין המזונות, כי על אף פסק הדין שניתן כאמור בחודש אוקטובר 2010, בטופס פרטים והצהרה של בן הזוג (נ/3) מציין בן הזוג שלא חל כל שינוי במצב המשפחתי. נקודה זו מראה את חוסר החשיבות שמייחס בן הזוג למזונות. ה. כל העדויות והראיות מצביעות על כך שגירושי התובעת היו פיקטיביים ונעשו לצורך קבלת הטבות שונות וכי צורת חייה לא השתנתה ונשארה כפי שהיתה לפני הגירושים. התובעת גם לא הגישה תביעה למזונות מיד ועשתה זאת רק לאחר הגשת התביעה הנוכחית לבית הדין. כנראה לא היה בכך צורך, שכן רמזי המשיך לספק את צורכי המשפחה כמקודם. משמע, כי התובעת נשארה באותו בית במסגרת המשפחה המורחבת ומשפחת הבעל. משלא הוכיחה התובעת כי נסיבות חייה השתנו, יש לדחות את תביעתה. ו. ב"כ הנתבע מפנה לפסק דין עזיזה אל עביד נ' המוסד לביטוח לאומי (פד"ע כב 309). טענת התובעת בסיכומיה לפיה היא דואגת לתשלום הוצאות הבית - דינה להדחות. הדברים לא עלו לא מתצהיר התובעת ולא מעדותה בבית הדין וגם לא הובאו הוכחות לעניין התשלומים. ז. במקרה שבפנינו מתקיימים כל הסממנים המאפיינים את חיי המשפחה במגזר הבדואי המעידים על ניהול משק בית משותף, ועל כן יש לדחות את התביעה. 12. המצב המשפטי - במקרים של משפחות פוליגמיות בהן "בעל" המשפחה המורחבת נשוי למספר בנות זוג המתגוררות במספר בתים - קובעת ההלכה הפסוקה כי המבחן העיקרי יהא קיומו של משק בית משותף. (דב"ע מט/4-136 עזיזה אל עביד - המוסד לביטוח לאומי פד"ע כב 309, 306). לגבי ניהול משק בית משותף נקבעו על ידי הנשיא (בדימוס) אדלר, מבחני עזר כדלקמן: "האם בני הזוג מתגוררים באותו בית או בסמוך זה לזו; האם הם גרים בבתים נפרדים, ומה המרחק בין בית בת הזוג האחת לבתיהן של בנות הזוג האחרות שעמן גר האיש; אם האשה נשארה בחיק המשפחה או הוצאה ממנה; האם יש שינוי במעמדה בגלל הגירושין או אירוע אחר; האם נולדו לבני הזוג ילדים לאחר "הגירושים"; האם אב הילדים מבקר, אוכל, ישן, ומחזיק את בגדיו בבית האשה; למי שייך הבית שבו גרה האשה והרהיטים שבו; האם אבי הילדים משלם חשבונות חשמל, טלפון וכו' עבור הבית שבו גרה האשה; מי מקבל את קיצבת הילדים; האם לאשה יש חשבון בנק שלה נפרד מזה של בן הזוג; האם לאשה יש מקורות הכנסה נוספים על אלו שמעניק לה בן הזוג (דב"ע מט/04-10 פאטמה דיב אובלבן - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ', עמ' 334, 339). כן קבעה הפסיקה, כי יש לבחון אם הוכח שינוי נסיבות באורח חיי התובעת עקב פירודה או גירושיה (ע"ע 705/06 אלמעאמי מונה - המוסד לביטוח לאומי, מיום 10.5.07). הכרעה 13. במקרה מושא פסק הדין, עדות התובעת מהימנה ואחידה ותאמה הן את הצהרתה המוקדמת לנתבע מיום 27.6.10 (נ/2) והן את תצהירה. עדותה זו נתמכה באופן מוחלט בעדותו של בן הזוג אבו קוידר רמזי, אשר הינו עד שהובא מטעם הנתבע. לאור כל האמור יש ליתן לעדותה את מלוא המשקל. מהעדויות של בני הזוג והחומר שבתיק בית הדין שוכנענו כי התובעת נפרדה מבן זוגה במהלך חודש 4/10 וכי מאז הפירוד חלו שינויים בנסיבות חייהם, שכן מאותו מועד אין ביניהם קשר, רמזי מתגורר עם אשתו הראשונה ואינו מבקר כלל בבית התובעת וכך גם התובעת אינה מבקרת אצלו. לא הוכח, כי קיימים בבית התובעת סימנים למגורי רמזי שם ולבני הזוג לא נולדו ילדים לאחר שנפרדו. עוד עולה מעדויות שני בני הזוג, כי הילדים באים לבקר את בן הזוג בביתו, כי לתובעת חשבון בנק משלה וכי קצבת הילדים משולמת לחשבונה. שוכנענו כי הסיבה בגינה הגישה התובעת תביעה למזונות כנגד רמזי רק לאחר הגשת התביעה בבית הדין הינה כי רק אז נודע לה כי היא זכאית לכך. על פי עדויות בני הזוג נפסקו לטובת התובעת מזונות בסך 800 ₪, וסכום זה אכן משולם לתובעת על ידי רמזי. מכל האמור עולה, כי המאפיינים של חיים משותפים לא מתקיימים בכל הקשור לתובעת ובן זוגה. 14. לא נעלמה מעינינו העובדה שהוכחה סמיכות מגוריה של התובעת למגורי בן זוגה, מרחק של בין 50 ל-60 מטר וכן העובדה, שבני משפחת בן הזוג מספקים לה חשמל ומים. שוכנענו כי כאשר מדובר באישה במגזר הבדואי, לה 7 ילדים קטנים - אין בעובדה כי התובעת ממשיכה לגור באותו בית גם לאחר הפירוד כדי לקבוע כי היא ממשיכה לנהל משק בית משותף עם בן זוגה, אף אם מדובר במגורים הסמוכים לבן הזוג. באשר לחשבון המים - מעדותו של רמזי עולה כי מדובר בחשבון שבטי של 3,000 נפשות ולכן אף אם יש שותפות כזו או אחרת של המשפחה המורחבת בחשבונות האישה - אין בכך כדי ללמד על ניהול משק בית משותף עם בן הזוג. הוא הדין באשר לשימוש בגנרטור - אשר על פי עדותו של רמזי נעשה על ידי מספר נפשות מהמשפחה המורחבת. 15. סיכומו של דבר - משלא הוכח כי התובעת מקיימת משק בית משותף עם בן זוגה, התביעה מתקבלת. 16. הנתבע יישא בהוצאות התובעת בסך 500 ₪ וסך נוסף של 2,250 ₪ כשכ"ט עורך דין אשר ישולמו תוך 30 יום מקבלת פסק הדין. לא ישולם הסך הנ"ל במועד יישא הוא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום קבלת פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל. הבטחת הכנסההמגזר הבדואיביטוח לאומי