קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שאלות הבהרה למומחה מטעם בית הדין לעבודה: השופטת סיגל דוידוב-מוטולה לפנינו בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (השופט אילן סופר; ב"ל 2276/09), מיום 13.2.2011, בה נדחתה במלואה בקשת המבקש להפניית שאלות הבהרה למומחית הרפואית. לאחר שניתנה לצדדים הזדמנות להתייחס לכך, תידון בקשת רשות הערעור כערעור וזאת על פי תקנה 82 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991. המבקש, יליד שנת 1956, עובד במפעל מגנזיום במסגרת מפעלי ים המלח החל משנת 1995, כאחראי על קבלת והחזרת חומרים כימיים שונים לרבות כלור פחמן טטרה כלורי (CCL4), חומצה גופרתית ופטרולאום קוק (פחם פעיל). בחודש ינואר 2000 אובחן כסובל ממחלת לוקמיה לימפתית כרונית. בתביעה שהגיש המבקש לבית הדין האזורי, עתר להכרה במחלת הלוקמיה כפגיעה בעבודה. בית הדין האזורי, לאחר קביעת העובדות הרלוונטיות ובהסכמת הצדדים, מינה את ד"ר עינת שיינר, רופאה תעסוקתית, כמומחית מטעם בית הדין, על מנת שתחווה דעתה בדבר הקשר הסיבתי בין המחלה ממנה סובל המבקש לבין תנאי עבודתו (להלן - המומחית הרפואית). המומחית הרפואית, לאחר עיון בחומר הרפואי וברשימת העובדות שנשלחה אליה, קבעה בין היתר כדלקמן: "במסגרת עבודתו, מאז הקמת המפעל בשנת 1995 (בהיותו בן 39), עסק בפריקה וניפוק של החומרים אלומיניום מנגן, אלומיניום בריליום, בריום כלור, חומצה גופרתית, אבץ אלומיניום, פטרולאום קוק, סולר ומזוט. עם תחילת הרצת המפעל בשנת 1997 בא במגע גם עם החומרים פחמן טרה-כלורי וכלור. בשנת 1998 היה אף מעורב בתאונת עבודה שבה נשפכה על בגדיו של התובע כמות גדולה של פחמן טטרה-כלורי. אין כל ספק כי התובע עבד במפעל כימי שבו היה שימוש במגוון רב של חומרים המזיקים לבריאות, חלקם אף סווגו כחומרים מסרטנים. יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מהנקודות הבאות: 1. על סמך הספרות העדכנית המתארת את מחלת ה - CLL, לא מוכר כל גורם סביבתי או תעסוקתי ברור המהווה גורם סיכון ידוע להתפתחותה או החמרתה של המחלה... 2. אמנם חלק מן החומרים עימם בא התובע במגע סווגו כחומרים מסרטנים, אולם לאחר סקירת ספרות דקדקנית של כל החומרים, לא נמצא מבין חומרים אלו חומר הנקשר למחלתו של התובע... כמו כן, מתוך תיאור העבודה של התובע נראה כי מלבד תאונת העבודה המתוארת לעיל - פוטנציאל החשיפה במסגרת עבודות קבלה, החזרה, פריקה וניפוק של חומרים הוא נמוך יחסית... להערכתי לא ניתן לקבוע קשר סיבתי (של גרימה או החמרה) בין תנאי עבודתו של התובע לבין מחלתו... להערכתי על סמך נתונים אלו לא ניתן לקבוע קשר סיבתי בין חשיפתו של התובע ל- CCI4 לבין מחלתו. בנוסף לכך, על סמך סקירת הספרות שערכתי אינני רואה קשר סיבתי בין תנאי העבודה האחרים של התובע וחשיפותיו לחומרים הנוספים שפורטו בפני, לבין מחלתו". המבקש הגיש בקשה להפניית שאלות הבהרה למומחית הרפואית, מהטעם כי "לא התייחסה לחלק מהנתונים העולים מהעובדות המוסכמות שגובשו בין הצדדים ומהמסמכים שהומצאו לעיון המומחית". בית הדין האזורי, לאחר קבלת תגובת המשיב, דחה את הבקשה במלואה וקבע כי חוות דעתה של המומחית הרפואית מנומקת ומפורטת, כוללת מענה לעניינים העולים מהשאלות המבוקשות ולכן אין בשאלות אלו כדי להבהיר את האמור בחוות הדעת. 6. המבקש, בבקשת רשות הערעור מטעמו, טוען כי שאלות ההבהרה אותן ביקש להפנות למומחית הרפואית רלוונטיות לבחינת הקשר הסיבתי בין מחלתו לבין תנאי עבודתו ולכן יש להתירן. 7. המשיב מתנגד לבקשה. לגישתו, יש לאפשר הצגת שאלות הבהרה אך ורק כאשר אותן שאלות נועדו להבהיר את האמור בחוות הדעת הרפואית; במקרה זה, התייחסה המומחית הרפואית באופן מפורט ומנומק לכל השאלות הרלוונטיות וממילא אין צורך להפנות אליה שאלות כלשהן. 8. משהצעתנו לצדדים להסדר דיוני לא הבשילה לכלל הסכמה, החלטנו לדון בבקשת רשות הערעור כבערעור. לאחר שנתנו דעתנו לכלל טיעוני הצדדים, לחוות הדעת ולשאלות ההבהרה אותן ביקש המבקש להפנות למומחית הרפואית, הגענו לכלל מסקנה כי קיימת הצדקה בנסיבות העניין להפנות למומחית הרפואית חלק משאלות ההבהרה. להלן נפרט את נימוקינו לכך. 9. כאשר מתעוררת מחלוקת רפואית בתביעות כנגד המוסד לביטוח לאומי, לרבות בדבר קיומו של קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של תובע לבין מחלה בה לקה, נוהגים בתי הדין לעבודה למנות מומחה-יועץ רפואי מטעמם, על מנת שיחווה דעתו בדבר הקשר הסיבתי האמור (לפירוט ראו את הנחיות נשיא בית הדין הארצי בעניין מומחים - יועצים רפואיים, כפי שעודכנו לאחרונה ביום 13.4.2010). בהתאם להנחיות, המומחה הרפואי מחווה את דעתו על סמך המסמכים הרפואיים, בלא בדיקה פיזית של התובע למעט במקרים חריגים, ומבלי שמתאפשרת - דרך כלל - חקירתו הנגדית של המומחה (ראו הנחיה 14(ד) להנחיות לעיל). כתחליף לחקירה הנגדית, מתאפשרת לצדדים הפניית שאלות הבהרה בכתב למומחה הרפואי (שם).  10. בהתחשב במשקל הרב אשר ניתן בפסיקתו של בית דין זה לחוות הדעת הרפואית של המומחה הרפואי האובייקטיבי, וכן בהתחשב בכך ששאלות ההבהרה מהוות תחליף לחקירתו הנגדית של המומחה - דרך המלך אשר נקבעה בפסיקה הינה הפניית שאלות הבהרה בהתאם לבקשת הצד. עם זאת, הפניית השאלות אינה נעשית באופן אוטומטי אלא לאחר הפעלת שיקול דעת על ידי בית הדין, ולאחר בחינה - בין היתר - של השאלות הבאות: האם השאלות המבוקשות הן רלוונטיות ומכוונות להבהיר את חוות הדעת או להשלימה (דב"ע לו/0-4 המוסד לביטוח לאומי - מרדכי מחבובי, פד"ע ז' 368 (1976)); האם יש בהן כדי לתרום לבירור השאלה העומדת לדיון (דב"ע נה/0-1 אסתר שוורצמן - המוסד לביטוח לאומי, מיום 13.4.1995); האם הן שאלות "בתחום הרפואה", להבדיל משאלות עובדתיות או שאלות שאין זה מתפקידו של המומחה להשיב עליהן (דב"ע מו/0-139 דן יצחק - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יח 315 (1987); להלן - עניין יצחק); האם השאלות ענייניות או שמא "באות לבחון את מומחיותו של הרופא" בדרך של התפלמסות גרידא (שם); האם הן מבוססות על העובדות כפי שנקבעו על ידי בית הדין; והאם אין בשאלות משום הכבדה מיותרת על המומחה ועל ההליך השיפוטי. עוד נקבע, כי "אין זה רלבנטי אם השאלות "הן טובות ונחוצות" בעיני מי שמוסמך להתיר את הצגתן" (עניין יצחק), ולכן "יש לאפשר לשאול אותו שאלות הבהרה ללא הקפדת יתר על הרלבנטיות הישירה של אותן שאלות" (עב"ל 421/09 המוסד לביטוח לאומי - יעקב בן סימון, מיום 8.3.2010). 11. במקרה שלפנינו, בית הדין האזורי סבר שאין להתיר הפניית שאלות הבהרה כלשהן למומחית הרפואית. על אף שדרך כלל לא יתערב בית דין זה בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בנושאים דיוניים, ועל אף שצדק בית הדין האזורי בקביעתו כי השאלות המבוקשות אינן חיוניות להבהרת חוות הדעת - לא ניתן לומר כי אינן רלוונטיות. אף לא ניתן לקבוע כי יש בהן הכבדה מיותרת, כי הן מטעות או מבוססות על עובדות לא מדויקות, או כי יש בהן משום התפלמסות בלתי ראויה עם המומחית. לאור זאת, שוכנענו כי ראוי לאפשר למבקש להעלות את שאלותיו, ולו בחלקן, בפני המומחית הרפואית ולנסות בדרך זו לשכנעה לשנות את דעתה. לאחר שקילת השאלות, ועל בסיס העקרונות לעיל, אנו קובעים כי יש להפנות למומחית הרפואית את שאלות ההבהרה שמספרן (בבקשת המבקש כפי שהוגשה לבית הדין האזורי) 1, 2, 4, 5, 6, 7, 8, 9, 11, 16, 19, 21, 24 ו - 26. 12. סוף דבר - הערעור מתקבל בחלקו. בית הדין האזורי יפנה למומחית הרפואית שמונתה מטעמו, ד"ר עינת שיינר, את שאלות ההבהרה מטעם המבקש אשר פורטו בסעיף 11 לעיל. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות בערעור. רשות ערעור (בזכות או ברשות)שאלות הבהרה למומחהמומחה מטעם בית הדין לעבודהמומחהערעורבית הדין לעבודה