קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שחרור שוהה בלתי חוקי בבית חולים: 1. המבקש בתיק שבפניי, תושב שכם, שוהה בלתי חוקי בישראל, אשר החל לעבוד בתחום הבנייה. ביום 22/5/11, לאחר מספר ימי עבודה בודדים, נפל מקומה גבוהה בבניין ונפצע באורח קשה. 2. המבקש פונה לבית החולים שיבא ומטופל כיום בבית החולים שיב"א בתל-השומר. המבקש סובל משיתוק בשתי רגליו. 3. ביום 5/6/11 הוגשה תביעה בשם התובע, למוסד לביטוח לאומי, להכיר בפגיעה כפגיעה בעבודה. 4. בבקשה שבפניי, עותר המבקש לכך שבית הדין ייתן צו המורה למוסד לביטוח לאומי או למשיבים 2 ו- 3, לממן את הוצאות השיקום של המבקש בישראל, בבית החולים שיב"א או בכל מוסד שיקומי שיבחר המבקש. כן מבקש כי בית הדין יורה לבית החולים שלא לשחרר את המבקש עד לתום הליך השיקום שעליו לעבור. 5. בתיק התנהלו מספר דיונים. תחילה הובהר כי הטיפול הרפואי במבקש הסתיים וכי הוא אמור להשלח למקום מגוריו בשכם, לצורך קבלת טיפול שיקומי. לאחר מספר ימים התברר כי שלא כפי שסבר בית החולים תחילה, מצבו של התובע אינו מאפשר שחרורו מבית החולים וכי התובע עודנו מאושפז ומטופל בבית החולים. ב"כ המדינה הצהיר כי ככל שהטיפול הרפואי בתובע יסתיים, ייתן על כך בית החולים התראה של לפחות 72 שעות לפני השחרור. 6. על פי החלטות שניתנו בתיק, הדיון יתקיים ללא שמיעת העדים אלא על פי סיכומים בכתב. הצדדים הגישו סיכומים. 7. להלן טענות המבקש בסיכומים: א. ב"כ המבקש מפנה לפסק הדין בבג"ץ 1911/03 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' שר האוצר, בו הצהיר המוסד לביטוח לאומי כי שוהים שלא כדין בישראל, יהיו זכאים לגמלאות בעין מכח חוק הביטוח הלאומי לרבות בטיפולים רפואיים, אשפוזים וכן שיקום רפואי. ב. המוסד לביטוח לאומי מעכב במכוון את בירור תביעתו של המבקש, על מנת למנוע ממנו טיפול רפואי בישראל. ג. נטען כי השאלה היחידה שבמחלוקת היא זהות המעביד ואולם אין מחלוקת כי המבקש נפגע בתאונת עבודה. ד. מצבו הרפואי של המבקש אינו מאפשר שחרורו מבית החולים בשלב זה. ה. נטען כי קיימת חובה למוסד לביטוח לאומי לטפל בנפגע, אף אם לא שולמו דמי ביטוח, תוך זכות חזרה אל המעסיק. ו. נטען כי העברת המבקש לבית החולים בשכם אינה עונה על הוראות סעיף 89(א) לחוק הביטוח הלאומי, המונה את המקומות שבהם זכאי מבוטח לקבל שיקום מקצועי. ז. באשר לסמכות בית הדין ליתן צווים זמניים, נטען כי אין לקבל את הטענה שהזכויות לטיפול רפואי, קיימת רק לאחר שפקיד התביעות הכיר בתביעה. ח. נטען כי לבית הדין לעבודה יש סמכות ליתן צו זמני המורה למוסד לביטוח לאומי לממן את הטיפול הרפואי המבוקש, כאשר המל"ל מתעכב במתן החלטה. ט. נטען כי המבקש עומד בתנאים המצדיקים מתן סעד זמני וכי מאזן הנוחות נוטה לצד מתן הסעד המבוקש. 8. מתגובת בית החולים שיב"א עולה: אין אפשרות לאשפז את המבקש במחלקת השיקום, בהעדר מקום פיזי. בית החולים אינו יכול לממן את שהייתו של המבקש בבית החולים וכי בהעדר מימון, ישוחרר המבקש מבית החולים בתום הטיפול הרפואי וישלח בצורה מסודרת, לעיר מגוריו בשכם לצורך המשך הטיפול. נטען שהדברים נעשים בשיתוף פעולה עם המוסדות הרפואיים ברשות הפלסטינית. כאמור לעיל, מאוחר יותר התברר שהתובע נזקק עדיין לטיפול רפואי ולכן הבהיר בית החולים כי כל עוד לא יסתיים הטיפול הרפואי, המבקש לא ישוחרר מבית החולים. 9. המוסד לביטוח לאומי טען כי כל עוד לא תוכר הפגיעה כפגיעה בעבודה כמשמעה בחוק, המל"ל לא יממן את שהיית המבקש בבית החולים. נטען כי מבוקש צו עשה ולא צו מניעה וכי אין כל מקום לתיתו, כל עוד תביעת המבקש למל"ל לא נבחנה. 10. ב"כ המשיבים 2 ו- 3 טען כי המבקש אמנם נפל בהיותו באתר עבודה של המשיבים, אך המשיבים לא היו מעסקיו אלא המעסיק היה אדם אחר. 11. לאחר ששמעתי ועיינתי בטענות הצדדים, להלן החלטה בבקשה. 12. המבקש הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי, להכיר בפגיעה שנפגע ביום 22/5/11. תביעתו מתבררת בפרוצדורה המקובלת במל"ל ובהתאם להוראות החוק. מבירור שערכה מזכירתי היום בבקר עם ב"כ המל"ל, התברר שהמבקש נחקר בבית החולים וכן נשלח חוקר המל"ל לשטח. 13. נכון להיום, אין החלטה של המוסד לביטוח לאומי להכיר בפגיעה כפגיעה בעבודה. 14. משמעות הסעד המבוקש בשלב זה, הוא צו עשה זמני, סעד זמני שמשמעותו כספית. על התנאים למתן סעד זמני שמשמעותו כספית, נכתבו הלכות רבות. בין הראשונות שבהן הוא החלטה בתיק בש"א (מחוזי י-ם) 8305/01 מיכל דורון ואח' נ' המועצה המקומית מבשרת ציון ואח' (מיום 17/2/03), שם נקבע כי סעד זמני שמשמעותו כספית, יכול שינתן אלא שהמקרים שבהם ינתן, הם נדירים יותר מאשר סעד של צו מניעה, שכן הם מחייבים אדם לשלם סכום כסף, בטרם הובהר האם חייב הוא לשלמו. 15. בי"ח שיבא ככל שהבקשה מופנית לבית החולים תל-השומר, יאמר כבר עתה כי לבית הדין לעבודה אין סמכות להורות למוסד טיפולי, שלא לשחרר מטופל זה או אחר. הסוגיה אינה בסמכות עניינית של בית הדין לעבודה. 16. יובהר עוד כי הבקשה מתייחסת לטיפול השיקומי (במובחן מהטיפול הרפואי). על פי דברי בית החולים, שעה שמסתיים הטיפול הרפואי האקוטי, אין חובה שהטיפול השיקומי יתבצע בבית החולים שיבא דווקא וממילא אין מקום במחלקת השיקום בבית החולים בזמן הקרוב. בנסיבות אלה ודאי שאין לחייב את בית החולים שיבא דווקא, לתת למבקש טיפול שיקומי. 17. לאור האמור לעיל, הבקשה ככל שהיא מתייחסת לבית החולים שיבא, נדחית. 18. משיבים 2-3 בבקשה התבקש בית הדין להורות למשיבים לממן את הוצאות השיקום הרפואי של המבקש בבית החולים שיבא. 19. אין חולק שהמבקש נפגע באתר שבפיקוח המשיבה 3. בכך בלבד אין כדי לקבוע שמשיבה 3 היתה מעסיקתו. כפי שעולה מתצהיר המבקש, הובא לאתר על ידי אדם בשם בילאל. כפי שעולה מתצהיר משיב 2, אדם בשם בילאל נוגידאת הביא חמישה עובדים ומסר תעודות שלהם. מאוחר יותר התברר שאחד מהעובדים היה התובע וכי הוצגה עבורו תעודה שאינה שלו כלל. 20. לא ניתן בשלב זה של צו מניעה זמני, לקבוע מי היה מעסיקו של העובד. טענות המשיבים 2 ו- 3 הן טענות הטעונות בירור מקיף, בין באמצעות המוסד לביטוח לאומי ובין במסגרת תביעה שיגיש המבקש כנגדם, ככל שיגיש. 21. אין כל וודאות שלו התובע יגיש תביעה כספית נגד משיבים 2 ו- 3, יזכה בתביעה. במקרה הנדון לא מתקיימים התנאים החריגים שנדרשים על מנת ליתן צו עשה זמני כנגד משיבים 2 ו- 3. 22. יצויין במאמר מוסגר כי המבקש בסיכומיו זנח את הסעד כלפי משיבים 2 ו- 3. 23. המוסד לביטוח לאומי הבקשה שהוגשה היא למעשה בקשה למתן צו עשה ולא למתן צו מניעה. המבקש מבקש כי בית הדין יורה למוסד לביטוח לאומי לממן אשפוז של אדם, שאינו תושב ישראל ושוהה בישראל שלא כחוק, עד להחלטה שתתקבל בעניינו. 24. אין חולק כי לו המבקש יוכר כנפגע בעבודה, יהיה זכאי לטיפול שיקומי בישראל, בהתאם לבג"ץ 1911/03 שהוזכר לעיל. 25. ואולם, בית הדין אינו אמון על בדיקת תביעות להכיר בפגיעה בעבודה. נושא זה הוא בסמכות המוסד לביטוח לאומי. 21. כל עוד המוסד לביטוח לאומי לא בדק את הסוגיה ולא ניתנה החלטת פקיד התביעות המוסמך לכך על פי חוק, בית הדין אינו יכול להכנס לנעליים של המוסד לביטוח לאומי ולתת החלטה במקומו. למעשה זהו הסעד שמבקש התובע בבקשתו - כי בית הדין יקבע, כבר עתה, שעסקינן בפגיעה בעבודה. לכך לא נוכל להעתר. מדובר בהחלטה שהיא בסמכות המוסד לביטוח לאומי ובית הדין אינו יכול לקבל את ההחלטה במקום המל"ל. 22. זאת ועוד, לו יצוייר שהמל"ל יבדוק את התביעה ויחליט שלא להכיר בפגיעה כפגיעה בעבודה, במקרה כזה פתוחה הדרך בפני התובע להגיש ערעור לבית הדין לעבודה, על פי הוראות החוק. הליכים אלה יכולים להמשך על פני מספר שנים. אין כל הצדקה לחייב את המוסד לביטוח לאומי לממן את הוצאות השיקום של התובע, כל עוד לא נקבעו מסמרות בשאלה האם מדובר בפגיעה בעבודה. 23. הבהרה לפני סיום החלטה זו ניתנת לאחר שהובהרו העובדות הבאות: א. המבקש מאושפז בבית החולים שיבא ולא ישוחרר עד לסיום הטיפול הרפואי. ב. כאשר ישוחרר מבית החולים, יישלח באופן מסודר למוסד רפואי במקום מגוריו, בליווי כל התעוד הרפואי. ג. ככל שהאירוע יוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי כפגיעה בעבודה, יוכל המבקש לחזור לישראל ולקבל טיפול במוסד רפואי שיבחר, בהתאם להוראות החוק. 24. סוף דבר הבקשה נדחית. אין צו להוצאות. 25. לבקשת המבקש אני מורה על עיכוב ביצוע החלטה זו עד ליום 5/7/11, זאת ככל שעד למועד זה יסתיים הטיפול הרפואי במבקש. רפואהמשרד הפניםבית חוליםשוהה בלתי חוקי