קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שטר בוררות בין עובד למעביד: בפני בקשה להעברת סכסוך בין מעסיקה לעובדה לשעבר לבוררות, על יסוד שטר בוררות עליו חתמו הצדדים עם תחילת יחסי העבודה, הכולל בין היתר תניית אי-תחרות ושמירה על סודות מסחריים. המבקשת היא חברה שבה עבד המשיב בין 2005 ל-2009. לטענתה, עם סיום העסקתו נותר המשיב חייב לה סכום כסף בגין מפרעה על חשבון שכר עבודה, וכן נודע לה שהוא עושה שימוש מפר בסודותיה המסחריים. המשיב מכחיש, וטוען מנגד שהמבקשת נותרה חייבת לו פיצויי פיטורים, גמול שעות נוספות והפרשי עמלות בגין מכירות שביצע. המבקשת ביקשה וקיבלה הארכת מועד להגשת כתב הגנתה לתביעה שהגיש המשיב לבית דין זה (תע"א 11297-05-11), עד להחלטה בשאלה האם יועבר הסכסוך לבוררות, אם לאו. רקע עובדתי המבקשת היא חברה פרטית העוסקת במסחר בינלאומי של מכשירי טלפון סלולאריים ועזריהם, וכן ביבוא וסחר בפנלים סולאריים. המבקשת ממוקמת בבני ברק. כמחצית מעובדיה ומנהליה, המונים נכון למועד הגשת הבקשה כ-120, הינם יהודים חרדים (ראו גם עמ' 6 ש' 23 לפרוטוקול). כך גם מייסד המבקשת מר רמי פלר, שהוא בעל המניות העיקרי בה, נשיאה ומנכ"לה. גם המשיב, בן 45 ואב לתשעה ילדים, הוא יהודי חרדי תושב בני ברק. המשיב עבד במבקשת ממרץ 2005 ועד אוקטובר 2009. הוא התקבל לעבודה כסוכן מכירות מן השורה, והתקדם לתפקיד מנהל מכירות. משכורתו הממוצעת של המשיב היתה לטענת המבקשת מעל 50,000 ₪ לחודש לאורך רוב שנות העסקתו. לטענת המשיב, השתכר שכר בסיס כולל תוספות קבועות של כ- 25,000 ₪, וכן עמלות שנגזרו מסך הכנסות החברה ממכירות. קודם לתחילת העסקת המשיב, נחתם בין הצדדים שטר התחייבות, המפנה מחלוקות עתידיות שתתגלענה בין הצדדים לבוררות (להלן: "שטר הבוררות"). בהתאם לשטר, יחול על הבוררות דין תורה, והיא תיערך בפני הבד"צ ע"ש הגר"ן קרליץ שליט"א. באוקטובר 2009 התפטר המשיב. לטענת המבקשת, נותר המשיב חייב לה סכום כסף משמעותי בגין מפרעה על חשבון שכר עבודה שניתנה לו, שגובהה לא הוברר במהלך הדיון בפני. עוד טוענת המבקשת, שלאחר סיום העסקתו נודע לה כי המשיב עושה שימוש מפר בסודותיה העסקיים, בין היתר בכך שהתקשר עם לקוח של המבקשת אשר הקשר עימו מהווה נכס עסקי של המבקשת. המשיב מכחיש הן את החוב למבקשת והן את טענותיה הנוספות. לטענתו, בתקופת עבודתו האחרונה החלה המבקשת לפגוע בשכרו ללא כל סיבה, ובכך הרעה את תנאיו עבודתו עד שלא נותרה לו כול ברירה זולת להתפטר. בנסיבות אלה הוא זכאי לטענתו לקבל פיצויי פיטורים בדין מפוטר. ביום 15.4.10 פנתה המבקשת למשיב בכתב והזמינה אותו לבירור חילוקי הדעות בפני הבורר המוסכם לפי שטר הבוררות. המשיב לא ענה בכתב, אך לטענת המבקשת בין הצדדים נוהלו מגעים, תוך שהמשיב הציג כלפיה מצגים כוזבים כי הוא מעוניין ללבן את המחלוקות, ליישבן ואף לשוב ולעבוד בשורותיה. מכל מקום, ביום 23.1.11 הגישה המבקשת את הבקשה שבה אני נדרש להכריע. להשלמת התמונה אציין שלאחר הגשת הבקשה הגיש המשיב כתב תביעה (תע"א 11297-05-11) לתשלום פיצויי פיטורים, גמול שעות נוספות והפרשי עמלות בגין מכירות שביצע. המבקשת ביקשה וקיבלה הארכת מועד להגשת כתב הגנתה בתיק זה עד שתינתן ההחלטה בבקשתה להעברת הסכסוך לבוררות. נוסח שטר הבוררות בטרם אפנה לדון בבקשה עצמה, אביא במלואו את נוסח שטר הבוררות (נספח מב/1), שכן לניסוחו חשיבות לצורך הכרעתי: אני הח"מ מודה בזה כי התחייבתי למר רמי פלר לשמור על סודיות גמורה ומוחלטת בכל בנוגע לעסקי רם-פל ו/או רם-פל סלולר סטוק מארקט ו/או RCS LTD ו/או CREATEL BV (להלן: רם-פל) הן בנוגע ללקוחותיהם, ספקיהם, שיטות המסחר שלהם וכו', ההתחייבות לשמירת סודיות היא לתקופת עבודתי ברם-פל והן לאחר סיום עבודתי וללא שום קשר לסיבת סיום העבודה. כמו כן לא אנצל מידע זה לצרכי האישיים או מסחריים כלשהם ולא אמסור מידע זה לשום גורם. כמו כן אסור לי להתקשר עסקית או אף לעשות ניסיון להתקשר לעולם עם לקוחותיהם וספקיהם של רם-פל גם אם קל להגיע אליהם דרך האינטרנט או בדרכים אחרות. וכן ידוע לי שאסור לי לקבל טובת הנאה או עמלה כל שהיא מספקים או לקוחות של רם-פל בזמן עבודתי ואף לאחר הפסקת עבודתי ברם-פל. כמו כן התחייבתי למר רמי פלר כי במשך תקופתי עבודתי ברם-פל ובמשך 12 חודשים לאחר גמר עבודתי ברם-פל וללא שום קשר לסיבת סיום העבודה, לא אעסוק בענף המסחר הבינלאומי של טלפונים סלולריים ואביזריהם, הן בתמורה והן ללא תמורה, ואף לא אייעץ בנושא זה לאחר העוסק בענף. ומודה אני בהודאה גמורה שהתחייבתי שבאם לא אקיים את אחת מההתחייבויות הנ"ל (שלא בשוגג) אשלם למר רמי פלר קנס בסך של 500,000 ₪ (חמש מאות אלף ₪) או סכום אחר שיקבע על ידי הבורר בהתחשב בנזקים העלולים להגרם לרם-פל עקב הפרת ההתחייבויות הנ"ל, וקנס זה קיבלתי על עצמי בקניין המועיל בפני בית דין חשוב ומעכשיו בעניין שלא יהא כאסמכתא. קנס זה אינו פוטר אותי מההתחייבויות הנ"ל. באם יהיו בינינו דין ודברים בנוגע להעסקתי או תנאי העסקתי בחברת רם-פל או בנוגע לשטר התחייבות זה, קיבלתי בקניין שהבורר המוסכם בינינו יהיה הגר"נ קרליץ שליט"א ו/או מי שיתמנה מטעמו לדון בדין ודברים שבינינו, ואם לא יוכל מכל סיבה שהיא לדון בינינו או למנות מישהו אחר, יהיה הבורר הרב יהודה סילמן שליט"א. חתימה על הסכם זה כמוה כחתימה על שטר בוררות אצלם כדין וכחוק. [בתחתית שטר הבוררות חתם המשיב, וכן חתמו שני ערבים...ד.ס.] דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה עצמה ובתגובה, לאחר שקיימתי דיון בבקשה ביום 12.5.11 במהלכו נחקרו על תצהיריהם מר רמי פלר מטעם המבקשת, וכן המשיב עצמו, ולאחר שעיינתי גם בסיכומי הצדדים, הגעתי למסקנה שדין הבקשה להידחות, וכי על הסכסוך שבין הצדדים להתברר בשלמותו בפני בית דין זה. ואלה הנימוקים שהכריעו את הכף: זכויות קוגנטיות מתחום משפט העבודה אינן יכולות להיות נושא לבוררות הלכה היא שאין להעביר סכסוך הנוגע לזכויות הנמנות על משפט העבודה המגן לבוררות (בג"צ 760/79 ד"ר לילי דיין נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד לד(3) 820 (1980); ע"א 207/82 עזרא כהן נ' מנחם בלוברג פ"ד לט (1) 146, 150 (1985); דב"ע (ארצי) נד/163-3 הלסקו ישראל נ' עזבון המנוח אלי גל און פד"ע כה (1) 66 (1994)). מעיון בכתב התביעה שהגיש המשיב (תע"א 11297-05-11) עולה שבין היתר הצדדים חלוקים בשאלת זכותו של המשיב לפיצויי פיטורים וגמול שעות נוספות. אין מחלוקת שלא ניתן להעביר את הסכסוך לגבי זכויות אלה לבוררות. אך האם ניתן לפצל את הדיון, באופן שאותו חלק ממנו הנוגע למשפט העבודה המגן יידון בבית דין זה, ואילו סוגיית אי-התחרות ושמירת הסודיות תידון בפני הבורר המוסכם? לדעתי לא, בשים לב להלכה הפסוקה לפיה "כאשר הליך הבוררות לא ימצה את בירור המחלוקת בין הצדדים ויידרשו גם דיונים בערכאות שיפוטיות, ייתכן והדבר יהווה עילה שלא לקיים את הליך הבוררות" (רעא 9649/09 משה בן דוד חברה לבנין בע"מ נ' עיריית חיפה (3.5.10)). ממסמך "הסכם סיום העסקה" עליו ביקשה המבקשת להחתים את המשיב עם סיום העסקתו (נספח ב' לתצהיר המשיב) עולה במפורש כי המבקשת התנתה תשלום "מענק פרישה" למשיב בכך שישוב ויתחייב שלא להתחרות בעסקי החברה, ואף דרשה כתנאי לתשלום התחייבות עוד יותר גורפת מזו עליה חתם המשיב בתחילת עבודתו (24 חודשים לעומת 12 בשטר הבוררות). הנה כי כן, המבקשת עצמה קשרה וקושרת בין זכויותיו של המשיב בקשר עם סיום יחסי העבודה ביניהם, לבין סוגיית אי-התחרות ושמירת הסודיות. ועוד, המבקשת מוסיפה וטוענת, והמשיב מכחיש, שהמשיב חייב להחזיר לה סכום גבוה בגין הלוואה שנתנה לו על חשבון שכר העבודה. היא מבקשת שרכיב תביעה זה יידון בהליך הבוררות. אלא שזוהי בראש ובראשונה טענת הגנה (ליתר דיוק, אחת מטענות ההגנה) אל מול טענת המשיב בדבר זכותו לפיצויי פיטורים ולהפרשי עמלות. מכאן ברור ההיגיון בבירור המחלוקת כולה בפני ערכאה אחת, להבדיל מפיצולה בין שתיים. בשלוש החלטות שונות שניתנו בבית דין זה (תע"א 6444/09 אנזו פורנרי נ' רמי פלר (17.5.11); ס"ע 12860-07-10 סנדרה מסיקה נ' רמפל סלולר סטוק מרקט (12.5.11); בש"א 6252/05 רם-פל סלולר סטוק מרקט נ' דן סוסן (5.9.05)) דחו חבריי כב' השופטת הדס יהלום וכב' השופט אילן איטח שלוש בקשות להעברת סכסוך לבוררות שהגישה המבקשת דכאן נגד עובדים לשעבר אחרים שלה. חבריי נימקו החלטותיהם בכך שהפניית חלק מהסכסוך לבוררות, והותרת המחלוקת בדבר הזכויות הקוגנטיות בבית-דין זה, תביא למצב נטול הגיון, שבו יתבררו באופן מפוצל תביעות הדדיות בין הצדדים בשתי ערכאות שונות. חבריי ראו בפיצול זה טעם מיוחד שלא להעביר את הסכסוך לבוררות. כאמור, אני תמים דעים עימם שכך אף במקרה שלפני. אדגיש שבעניין וקנין (עליו הסתמכה המבקשת בסיכומיה), שבו אישר בית הדין הארצי העברת מחלוקת בין המבקשת דכאן לבין עוד עובד שלה לבוררות (עע 334/08 רמי וקנין נ' רמי פלר וחברת רמפל סלולר (14.7.08), שאישר את פסק דינה של כב' הנשיאה עליה פוגל בעב 1642/08 רמי וקנין נ' רמי פלר (17.4.08), להלן: עניין וקנין) נגעה המחלוקת שבין הצדדים אך ורק לשמירה על סודיות והגבלת העיסוק, דהיינו המחלוקת נגעה אך לזכויות שאינן קוגנטיות. הפיצוי המוסכם בסך חצי מיליון ש"ח מנוגד לכאורה לתקנת הציבור זאת ועוד. שטר הבוררות קובע שעל המשיב לשלם לכל הפחות 500,000 ₪ (חצי מיליון ₪), מעין פיצוי מוסכמים ללא הוכחת נזק, במקרה שבו יקבע הבורר שתנאי השטר הופרו. כפי שניתן לראות בנקל מנוסח השטר שהבאנו במלואו לעיל, השטר כולל סעיפי סודיות ואי תחרות גורפים, שספק גדול אם יש להם תוקף משפטי נוכח ההלכות הקיימות בעניין זה. על השטר הוחתמו גם שני ערבים להתחייבות המשיב. החתמת עובד (ושני ערבים מטעמו) על התחייבות לשלם סכום כספי מוסכם וגבוה בכל מקרה של הפרה, גדולה כקטנה, הינה לדעתי "חשודה" כפוגעת באופן לא מידתי בזכויות העובד, ובראש ובראשונה בחופש העיסוק. בדרך כלל בית דין זה לא יורה על אכיפתה: "בהתאם לפסיקה המנחה בתחום הגבלת העיסוק והמגבילה את המשקל שניתן לייחס לתניות הגבלת עיסוק בחוזה עבודה אישי, אין ליתן תוקף לסעיפי הסודיות ואי התחרות כפי שהם מנוסחים בהסכם העבודה עליו חתמו הנתבעים, ואף בשל כך אין לאכפם ואין לפסוק לתובעת את גובה הפיצוי המוסכם, אף אם נגיע למסקנה כי הפרו הנתבעים הוראה מהוראות ההסכם [...] אין מקום לפסוק פיצוי בשל הפרה של סעיף שאין ליתן לו או לחלק ממנו כל תוקף. אין מקום ליתן תוקף להסכמה - הסכמת הצדדים להסכם - שעה שהיא מנוגדת להלכה הקיימת בעניין חופש העיסוק לו זכאי העובד (כב' השופטת אהובה עציון, עב (ת"א) 8910/01 פנחס חוזה סוכנות לביטוח נ' יוסי כהן (16.7.08)). קביעת פיצוי מוסכם וגבוה בגין הפרת תניית אי תחרות ושמירה על סודיות, מעוררת לדעתי שאלות מורכבות בדבר היחס בין זכויות המעביד מכוח ההתחייבות החוזית עליה חתם העובד עם תחילת עבודתו, ככל שיש לה תוקף, לבין זכויות העובד לפי משפט העבודה המגן. כך גם במקרה שלפני. בכתב התביעה שהגיש המשיב תובע מהמבקשת 217,053 ₪ פיצויי פיטורים. "הפעלת" סעיף הפיצויים המוסכמים לפי שטר הבוררות בסך חצי מיליון ₪ עשויה לשמש בידי המבקשת אמצעי אפקטיבי כדי להימנע, ייתכן שבדין, מתשלום פיצויי הפיטורים למשיב, ככל שהיא חייבת בהם. מכאן הקשר הברור בין התביעות ההדדיות של המבקשת והמשיב, והצורך להכריע בהן כמכלול. להשלמת הדיון בנקודה זו אעיר שמעיון בפסקי הדין של בית הדין האזורי והארצי בענין וקנין, בהם כאמור ניתן תוקף לשטר בוררות שנחתם בין המבקשת לעובד אחר שלה, עולה שאין בהם דיון (ואפילו לא אזכור) של סוגיית ה"פיצוי מוסכם" לפי שטר הבוררות. ייתכן שהדבר נובע מכך ששטר הבוררות עליו חתם וקנין שם לא כלל תנייה "חשודה" שכזו, שכן מר פלר אישר בפנינו שעובדים שונים חותמים על נוסחים שונים של שטרות בוררות (עמ' 7 ש' 11 לפרוטוקול). למען הסר ספק, אבהיר שאין לראות את הסתייגותי בשלב זה של הדיון מסעיף הפיצוי המוסכם בשטר הבוררות, כמו גם את הספק שהבעתי ביחס לתוקפם של סעיפי אי התחרות ושמירת הסודיות כפי שהם מנוסחים בשטר הבוררות, כקביעות סופיות באשר לתוקפם המשפטי של סעיפים אלה. לא קבעתי שסעיפים אלה מנוגדים לתקנת הציבור ועל כן בטלים. בשלב הזה, כל שאמרתי הוא שדי בחששות שלעיל כדי להצדיק שלא להעביר את הסכסוך להתדיינות בפני בורר, ולהותירו להכרעת בית דין זה. בבוא העת, וככל שיהיה צורך בכך, יקבע בית-דין זה עמדה סופית ביחס לתוקפם של סעיפים זה. סודות מסחריים בני הגנה? לפני סיום, אבקש להתייחס בקצרה לסוגיה שהצדדים הקדישו לה פרק נכבד בסיכומיהם, היא שאלת עצם קיומם של סודות מסחריים בני הגנה להם נחשף המשיב בתקופת עבודתו אצל המבקשת. המבקשת השקיעה מאמצים מרובים בנסיון לשכנע שהמידע עליו היא מבקשת להגן בא בגדר "סוד מסחרי" כהגדרתו בחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999, וכי מעשיו הנטענים של המשיב הם בגדר "גזל סוד מסחרי" כהגדרתו בסעיף 6(ב) לאותו החוק. המבקשת הפנתה בהקשר זה להחלטה מפורטת בבקשה לסעדים זמניים שניתנה לאחרונה על ידי כב' השופט פרופ' עופר גרוסקופף, במסגרת הליכים שנוקטת המבקשת נגד חברה מתחרה, שקיבלה לכאורה סודות מסחריים מעובד לשעבר של המבקשת (ת"א 425-01-11 רם פל סלולר סטוקמרקט נ' יהושע לבנברג (23.5.11)). בהחלטה זו קיבל בית המשפט המחוזי מרכז את טענות המבקשת וקבע שהוכיחה קיומה לכאורה של עילת תביעה. זאת, לאחר שנדחו טענות המשיב באותה ההתדיינות לפיהן המידע העסקי לגביו טוענת הנתבעת שהוא סוד מסחרי הוא מידע המצוי ב"נחלת הרבים" (public domain). כן נדחתה הטענה לפיה רשימת הלקוחות של המבקשת אינה בגדר סוד מסחרי. המשיב מצידו ביקש שלא ליתן להחלטה זו כול משקל במסגרת ההכרעה בהליך זה, מאחר שהיא מבוססת על ראיות שלא נשמעו בהליך זה, ועל כן לא ניתנה לו כל הזדמנות להפריכן. עוד הוסיף המשיב שהחלטה זו הינה החלטה של ערכאה שיפוטית אחרת, בבקשה זמנית המבוססת על ראיות לכאורה, בין צדדים שונים מהצדדים כאן. אף לגופו של עניין טען המשיב ארוכות מדוע יש מקום לאבחן את ההחלטה מענייננו (ראו בסעיפים 71 עד 81 לסיכומי המשיב). אשר לדעתי, אבהיר שבמסגרת בקשה זו איני רואה צורך להכריע במחלוקת האם עומדת למבקשת עילת תביעה נגד המשיב בגין שימוש מפר בסודות מסחריים שלה, אם לאו. זוהי שאלה מרכזית בסכסוך שהתגלע שבין הצדדים, והיא תתברר מן הסתם במסגרת התיק העיקרי. השאלה היחידה בה הכרעתי היא השאלה המקדמית היכן יתברר הסכסוך. סוף דבר בטרם אחתום, אבקש לציין ששני הצדדים הרחיבו וטענו טענות רבות ונוספות. קראתי את כולן ושקלתי את כולן. ברם, משהגעתי למסקנה שניתן להכריע בבקשה זו על יסוד הנימוקים שלעיל, לא ראיתי צורך להידרש לטענות הנוספות, אותן אשאיר בצריך עיון. הבקשה למינוי בורר נדחית. באשר לגובה ההוצאות שיש לפסוק, כאן ראוי שאתחשב בכך שמדובר בתיק שהצריך השקעה מרובה, הן בשלב הכנת התגובה לבקשה והכנת הדיון שהתקיים בפני, והן לאחריו, בהכנת הסיכומים שבכתב. המבקשת תישא בהוצאות המשיב בסך 10,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל. יישוב סכסוכיםבוררותשטר