שכר מינימום לבעלי מוגבלויות: מטרתו העיקרית של חוק שכר מינימום, שהוא חוק קוגנטי, היא להבטיח שיעור שכר מינימאלי לעובד, שיהיה בו כדי לענות על צרכיו הבסיסיים. סעיף 17 לחוק, הרלוונטי לענייננו, קובע - (א) הוראות חוק זה יחולו לגבי עובדים שיש להם מגבלות גופניות, נפשיות או שכליות המועסקים במפעלים מוגנים... אם קבע כך שר העבודה והרווחה בתקנות...; בתקנות כאמור יכול שייקבע שכר מינימום הנמוך מהאמור בחוק זה. (ב) השר, באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, רשאי לקבוע בתקנות הוראות בדבר תחולתו של חוק זה על עובדים שיש להם מגבלות גופניות, נפשיות או שכליות אף שאינם מועסקים במפעלים מוגנים כאמור בסעיף קטן (א), ויכול שיקבע שכר מינימום לעובדים כאמור או לסוגים מהם, בשיעורים נמוכים מהאמורים בחוק זה." מכוח הסמכות הקבועה בסעיף זה תוקנו בשנת 2002 תקנות שכר מינימום מותאם. תקנה 2 לתקנות אלה מחילה את חוק שכר מינימום על "עובד עם מוגבלות" (כהגדרתו בתקנה 1), בכפוף לשינויים המפורטים בתקנות. תקנה 3 קובעת כי "עובד עם מוגבלות... רשאי לפנות אל המנהל בבקשה למתן החלטה על שכר מינימום מותאם לאותו עובד", ותקנה 4 מקנה ל"מנהל" (כהגדרתו בתקנה 1) סמכות לקבוע שכר מינימום מופחת לעובד עם מוגבלות, בהתאם ליכולת העבודה שנקבעה לו, על פי מדרג הקבוע בתקנה. דבר חקיקה נוסף הרלוונטי לענייננו הוא חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, תשנ"ח-1998, שסעיף 8 שבו אוסר אפליה בקבלה לעבודה, בתנאי עבודה, בקידום בעבודה, בפיטורים וכיו"ב, בין עובדים או דורשי עבודה מחמת מוגבלותם, "ובלבד שהם כשירים לתפקיד או למשרה...". כב' הנשיא (בדימ') אדלר כותב על חוק זה כך - "פרק ד לחוק מתמקד בהגשמת תכליות החוק בכל הנוגע לתעסוקה, תוך התייחסות למערך היחסים בין אדם עם מוגבלות הכשיר למלא תפקיד או משרה לבין מעביד, בין ציבורי ובין פרטי, בשוק העבודה. סעיף 8 לחוק אוסר בצורה מפורשת על אפליה מחמת מוגבלות בין עובדים או בין דורשי עבודה, 'ובלבד שהם כשירים לתפקיד או למשרה הנדונים'. על כן, לפחות ממועד חקיקת החוק ואילך, לא ניתן להפלות אנשים עם מוגבלות בשכר או בתנאי עבודה אחרים, לרבות בהטבות או תשלומים אחרים המשולמים עם סיום יחסי העבודה, ככל שאין במוגבלות כדי להשפיע באופן ישיר על הכשירות לתפקיד או למשרה." שכר מינימום