קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שמירת הריון אישור רפואי: 1. תביעתה של התובעת לגמלת שמירת היריון ("הגמלה), לתקופה שמיום 15.12.08 ועד ליום 17.04.09 נדחתה על-ידי המוסד לביטוח לאומי ("המל"ל", "הנתבע") ומכאן התביעה שבפנינו. 2. בהחלטה, מיום 21.10.10, נקבע כי על סמך החומר הרפואי שהוצג בפני בית הדין וטענות הצדדים, ימונה מומחה יועץ רפואי בשאלת קיום התנאים הנדרשים על פי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 ("החוק") לזכאות התובעת לגמלה, ולאיזה תקופה. 3. אלה העובדות אשר נקבעו על ידי בית הדין: "א. התובעת ילידת 1983. גננת לפי עיסוקה. ב. התובעת הגישה ביום 9.02.09 תביעה לתשלום גמלה לשמירת הריון בסניף הנתבע בחדרה. ג. התובעת המציאה אישור רפואי לעניין שמירת ההיריון מאת ד"ר נטליה קונסון, פנימאית בקופ"ח כללית, לפיו התובעת איננה יכולה לעבוד מתאריך 12/11/08 ועד לתאריך 16/12/08 (ההדגשה שלנו- ר.כ). ד. התובעת צירפה גם אישור רפואי מאת ד"ר דורית וינברג רופאה תעסוקתית בקופ"ח כללית מיום 12/11/08, בו נקבע בצורה חד משמעית כי התובעת 'מוגבלת בעמידה ממושכת והרמת משאות כבדים ולפיכך איננה כשירה לעבודתה עד ל-15/12/09' (ההדגשה שלנו- ר.כ). ה. בנוסף הגישה התובעת אישור רפואי מד"ר ישראל טרייבר, רופא תעסוקתי בקופ"ח כללית מיום 22/12/08 שם קבע, 'מאחר והיא לא מחוסנת לאדמת אין אפשרות להחזירה לעבודתה בגן ילדים. עקב כאבי רגליים עם נפחיות ברגליים וכאבי גב לא מסוגלת לעבודה פיזית וגם בעבודה בעמידה ממושכת, ולכן אינה כשירה לעבודה עד גמר הריון' (ההדגשה שלנו- ר.כ). ו. התובעת הגישה גם מכתב של ד"ר אדריאן אלבוגן (צ.ל אלנבוגן-רופא נשים- ר.כ) מיום 24/05/09 אשר מאשר כי אכן אישר לתובעת שמירת הריון החל מיום 24/11/08 (נספח ו' לסיכומי התובעת; רק ביום 13.01.09 חתם ד"ר אלנבוגן על אישור רפואי לגמלה לשמירת היריון- נספח ז' לסיכומי התובעת). ז. הנתבע דחה את תביעת התובעת מאחר שטען כי הפסקת עבודת התובעת אינה עקב שמירת היריון, וכי תביעתה נדחית מאחר ולא צורף אישור מרופא נשים". 4. על יסוד העובדות דלעיל, מונה על ידי בית הדין פרופ' א.כספי כמומחה יועץ רפואי ("המומחה), אשר נתבקש להשיב על השאלות הבאות: "האם לאור המסמכים הרפואיים המצורפים להחלטה זו, אכן מצבה הרפואי של התובעת סיכן אותה ו/או את עוברה וחייב אותה להפסיק את עבודתה ולהיות בשמירת היריון, לאור האמור באישורים שניתנו להן הן מרופא נשים, רופא פנימי ורופא תעסוקתי? אם כן, האם היא זכאית לכל תקופת שמירת ההיריון מתאריך 15/12/08 ועד ללידה ב-17/04/09 ו/או לחלקה? נא לפרט". בחוות דעתו, מיום 22.10.10, פירט המומחה את הממצאים שמצא בחומר הרפואי שהיה בפניו, ומסקנתו הייתה: "לאור כל האמור לעיל לא היה בהיריון זה מצב רפואי אשר סיכן את היולדת או את העובר לכן ההמלצות על שמירת הריון לכל תקופה שהיא כולל פרק הזמן מ-15.12.08 ועד מועד הלידה 17.4.09 לא היו מבוססות ואין מקום לתשלום גמלת שמירת היריון". לחוות דעת המומחה עוד נתייחס בהמשך. 5. בהחלטה, מיום 27.10.10, הורה בית הדין לצדדים להגיש סיכומים וכך עשו. 6. יוער כאן, שהדיון בתיק זה התקיים בפני השופטת מהא סמיר-עמאר. בשלב שלאחר הגשת הסיכומים, נתברר, למרבה הצער, שלא תוכל השופטת עמאר לסיים את התיק ולהכריע בו. ניתנה, ביום 20.11.11, החלטה בה, בין היתר, נדרשו הצדדים להודיע למותב זה של בית הדין מאיזה שלב מבקשים הם שהתיק יימשך נוכח העובדה האמורה. בסופו של דבר, ביום 22.12.11, נתקבלה הסכמת הצדדים שהתיק יימשך מהשלב אליו הגיע. טענות הצדדים בסיכומיהם: 7. בסיכומיה חוזרת התובעת על האמור בכתב התביעה. התובעת מפנה למאמרים שונים וטוענת כי לאור מאמרים אלה, חוות דעתו של המומחה אינה מדויקת ויש לדחותה. התובעת מוסיפה וטוענת כי היות והתקיימו בה הקריטריונים הנדרשים לקבלת גמלת שמירת היריון כאמור בסעיף 58 לחוק, וכעולה מקביעותיו של ד"ר אלנבוגן, יש לקבל את תביעתה לגמלה. לבסוף טוענת התובעת כי הטעם בשלו לא הוגשו למומחה אישורים על שמירת היריון אשר ניתנו על ידי ד"ר אלנבוגן הינו כי הנתבע איבד את הרשומות ולא היה באפשרותו של הרופא לשחזרן. 8. באת כוח הנתבע טוענת כי תביעת התובעת נדחתה כדין, בהתבסס על האישורים הרפואיים שהמציאה התובעת ובהתחשב בחוות דעת המומחה ובמסקנותיו כי לא נמצא בהריונה של התובעת צידוק לתשלום גמלת שמירת היריון. בעניין זה, הפנתה ב"כ הנתבע לעב"ל 1158/01 המל"ל נ' הק בו נפסק כי בהיעדר ממצא רפואי המעיד על הצורך בשמירת היריון לא קמה זכאות לגמלה. באת כוח הנתבע טוענת עוד כי בהתאם להלכה הנוהגת יש להעדיף את חוות דעתו של המומחה הרפואי שמונה על ידי בית הדין על פני חוות דעת שהוגשה מטעמו של צד (עב"ל 1035/04 ביקל נ' המל"ל), ומשכך החלטת הנתבע בדין יסודה. לבסוף טוענת באת כוח הנתבע כי המאמרים אליהם הפנתה התובעת בסיכומיה אינם רלבנטיים למקרה הנדון, שכן התובעת לא אובחנה כמי שסובלת מרעלת היריון. הכרעה: 9. למעשה, היה מקום לדחיית תביעתה של התובעת עוד בטרם מונה מומחה יועץ רפואי לבית הדין. שכן: א. הלכה היא, ועובדה זו עולה גם מתוכן אישור רפואי לעניין גמלת שמירת הריון (ראו, למשל, נספח ז' לסיכומי התובעת נספח ז'), שעל האישור הרפואי חייב לחתום מומחה לרפואת נשים דווקא. חתימת רופא נשים דווקא על בקשה לאישור גמלה, נתמכת בתכלית אשר על יסודה מושתת תשלום גמלת שמירת הריון. היינו, גמלה זו תינתן רק אם תהיה אסמכתא לכך שהמשך עבודתה של מבוטחת עלול לסכן את חייה או את חיי עוברה (סעיף 58(1) לחוק הקובע: ""מבוטחת" - עובדת או עובדת עצמאית, המבוטחת לפי פרק י"א ומתקיימות בה הוראות סעיף 50, ולענין זה היום הקובע הוא היום הראשון לשמירת ההריון; "שמירת הריון" - היעדרות מעבודה בתקופת ההיריון המתחייבת בשל אחד מאלה: (1)  מצב רפואי הנובע מההיריון והמסכן את האישה או את עוברה, הכל בהתאם לאישור רפואי בכתב; (2)  סוג העבודה, מקום ביצוע העבודה או אופן ביצוע העבודה מסכנים את האישה בשל היותה בהיריון, או את עוברה, לפי אישור רפואי בכתב, ולא נמצאה לה עבודה חלופית מתאימה על ידי מעבידה). ומי שיכול להעיד על פי מומחיותו בשאלת קיום סיכון לחיי המבוטחת או עוברה הוא רופא הנשים המומחה בתחום זה, ומתי מתקיימים התנאים לכך? ב. תקנה 9 לתקנות הביטוח הלאומי (גמלה לשמירת הריון), התשנ"א-1991 ("התקנות") קובעת: "לא תשולם גמלה לתקופה העולה על שבועיים שקדמו ליום שבו נערכה לתובעת הבדיקה הרפואית הראשונה שבה נקבע כי היא זקוקה לשמירת הריון". מכאן, שמחוקק המשנה ייחס חשיבות מיוחדת למועד שבו מתבצעת הבדיקה אשר על יסודה מחליט המומחה (רופא נשים) שיש צורך בשמירת הריון ועליו לפרט את הסיבות לכך ואת מועדי הבדיקות שביצע. בענייננו, עיון בנספח ז', מלמד שהוא ניתן ביום 13.01.09. אולם, מתייחס הוא לבדיקה שערך ד"ר אלנבוגן לתובעת ביום 16.11.08. על פי התקנה האמורה האישור יכול היה להתייחס רק לבדיקה שנערכה שבועיים קודם למתן האישור. ובדיקה כזו על פי נספח ז' לא נעשתה, סמוך לחתימה על נספח ז'. ג. הצורך בשמירת הריון, כאמור בנספח ז' הוא "על פי המלצת רופא תעסוקתי". אין באישור כל אסמכתא או סיבה שד"ר אלנבוגן ציין כסיבה שכמומחה לרפואת נשים ראה הוא כצורך במתן האישור. עובדה היא, שד"ר אלנבוגן איננו מציין באישור (בסעיף 4(1)) ששמירת ההריון דרושה לדעתו בגלל שמצבה הרפואי של הנבדקת נובע מן ההיריון ומסכן אותה או את עוברה (ראו נספח ז'). ד"ר אלנבוגן מציין בנספח ז' שמקום העבודה או סוג העבודה מהווה סכנה לתובעת או לעוברה. אולם, זאת כאמור, לא בהסתמך על מומחיותו כרופא נשים או על בדיקות שהוא בעצמו ערך לנבדקת, אלא בהסתמך על אישור הרופא התעסוקתי. כאמור לעיל, אין די, כדי לאשר גמלה באישור של רופא תעסוקתי (לאישורים שניתנו לתובעת על ידי הרופאים התעסוקתיים עוד נתייחס בהמשך). ד. כאמור, די באמור לעיל, כדי לדחות את תביעתה של התובעת מהטעם הפשוט שלא המציאה אישור רפואי לעניין גמלת שמירת הריון כנדרש בדין.  10. אשר לטענת התובעת שיש לאשר את הגמלה משהמציאה אישור רפואי על הצורך בשמירת הריון ייאמר: בפסק דין הק, קבע בית הדין הארצי לעבודה, כי: " ...על פקיד התביעות לבחון את תביעת המבוטחת לגמלה לשמירת הריון, הן בהיבטה העובדתי, ... והן בהיבטה הרפואי, ולאחר מכן לשקול החלטתו על פי הוראות הדין. ...עליו ליתן דעתו לאמור בחוות דעתו של הרופא המוסמך בטרם יחליט בתביעה. ... בהפעילו שיקול דעתו לפני מתן החלטתו בתביעה, רשאי הוא להסתמך בדרך כלל על חוות דעת הרופא המוסמך,... אולם אם מחליט פקיד התביעות, בהסתמך על חוות דעת הרופא המוסמך, לדחות את התביעה, הרי שגם אם המבוטחת נעדרת מעבודתה עקב הסתמכותה על אישור שמירת ההריון שניתן לה, עליה להיות מודעת לכך, כי על פקיד התביעות לבדוק את הצידוק הרפואי להיותה בשמירת ההריון ושאפשר שתביעתה תדחה חרף הסתמכותה על האישור הרפואי שבידה. מסקנה זו מחויבת המציאות לבל תקבע זכאות לגמלת שמירת הריון, בניגוד לדין, בהעדר צידוק לשמירת ההריון. ככל שהמבוטחת פונה עקב דחיית תביעתה לבית הדין האזורי - ישקול בית הדין מינוי מומחה-יועץ רפואי מטעמו ועל פי חוות דעתו יקבע אם היה צידוק רפואי לאישור שמירת ההריון שניתן". בית הדין הארצי לעבודה ביסס את מעמדו של פסק דין הק כהלכה המובילה, בעת שדן בעניין קדוש: "בעניין הק חדשנו הלכה, בקובענו, כי 'אם מחליט פקיד התביעות, בהסתמך על חוות דעת הרופא המוסמך לדחות את התביעה, הרי שגם אם המבוטחת נעדרת מעבודתה עקב הסתמכותה על אישור שמירת ההריון שניתן לה, עליה להיות מודעת לכך, כי על פקיד התביעות לבדוק את הצידוק הרפואי להיותה בשמירת ההריון ושאפשר שתביעתה תדחה חרף הסתמכותה על האישור הרפואי שבידה'. כן פסקנו, שככל שהמבוטחת פונה עקב דחיית תביעתה לבית הדין האזורי, ישקול בית הדין מינוי מומחה. לאור העובדה כי אין די באישורים הרפואיים שמציגה התובעת במקרים אלה, נודעת חשיבות רבה לכך שחוות דעתו של המומחה תהא ברורה ויהא בה מענה לשאלות המבוססות על הוראות סעיף 58 לחוק הביטוח הלאומי" (עב"ל 1250/02 המל"ל נ' קדוש).   הנה כי כן, אין די בהצגת אישור על פי סעיף 58 לחוק כדי לאשר אוטומטית את הגמלה, אלא לפקיד התביעות שיקול הדעת לאשרה או לדחותה בהסתמך על חוות דעתו של רופא מוסמך מטעמו של הנתבע. לכן, גם דין טענה זו של התובעת לביסוס תביעתה לגמלה להידחות. 11. לסיכום הדברים עד כה, יאמר: הגמלה לשמירת הריון משולמת למבוטחת מכוח סעיף 58 לחוק, בגין "היעדרות מעבודה בתקופת הריון המתחייבת בשל מצב רפואי הנובע מההריון והמסכן את האישה או את עוברה, הכול בהתאם לאישור רפואי בכתב". על תכלית ההוראה אנו למדים, בין השאר, מדברי ההסבר להצעת החוק לפיו הוסף לחוק הביטוח הלאומי הסימן שעניינו גמלה לשמירת הריון, לאמור: "התיקון המוצע בחוק הביטוח הלאומי מתייחס למצב בו אשה הינה בהריון בעל סיבוך גבוה ונזקקת להשגחה תמידית, מצב הידוע כ'שמירת הריון'. המטרה היא, להגן על העובדת ולהבטיח לה הכנסה בתקופת שמירת ההריון..." (הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 10), התש"ן-1990, ה"ח התש"ן עמוד 215) (עניין קדוש). כעולה מהמסכת הראייתית שהובאה בפנינו, מצב רפואי זה לא התקיים בתובעת ואף מטעם זה יש לדחות את תביעתה. 12. מעבר לדרוש, לאור האמור לעיל, ומכיוון שבית הדין מינה מומחה מטעמו בעניין זכאותה של התובעת לגמלת שמירת הריון נתייחס גם לזכאותה של התובעת לגמלה, בין היתר, לאור חוות דעת מומחה בית הדין: המומחה קיבע את מסקנתו בהתייחס לחומר הרפואי שהיה בפניו בקובעו, ובהתייחסותו אחת לאחת אל החומר שהיה בפניו, לרבות חווות דעת המומחה לרפואת נשים מטעמה של התובעת, והן בהתייחס לחווות הדעת של הרופאים התעסוקתיים, כך כעולה מחוות דעת המומחה: "הבדיקות המקובלות אשר בוצעו במהלך ההיריון היו ברובן תקינות עם אי אלו חריגים ללא משמעות קלינית. ראוי לציין שלמרות ההשמנה לחץ הדם היה תקין בכל מהלך ההיריון" (עמ' 1 לחוות הדעת). ד"ר אלנבוגן, מומחה ברפואת נשים של התובעת, נתן מכתב מיום 24.05.09, למעלה מחודש לאחר הלידה, ובו קבע ד"ר אלנבוגן כי הסיבה למתן אישור שמירת היריון לתובעת הייתה (כאמור באותו אישור - נספח ה' לסיכומי התובעת) "לאור השמנת יתר חשש להתפתחות רעלת הריון קיבלה ממני אישור שמירת הריון החל משבוע 18 עד הלידה". מומחה בית הדין מעיר על אישור ד"ר אלנבוגן: שאין לו אישורים על שמירת היריון שניתנו במהלך ההיריון על ידי ד"ר אלנבוגן; עד היום אין אמצעי המונע התפתחות רעלת הריון ולבטח לא מנוחה ככל שתהיה מוחלטת; השמנת יתר מהווה סיכון ליתר לחץ דם הריוני אך לא לרעלת היריון; אין הוכחה שהימנעות מוחלטת מכל עבודה שהיא תמנע התפתחות יתר לחץ דם אצל יולדת עם השמנת יתר. מסקנתו של מומחה בית הדין לאור הערותיו לעיל: "אין לאשר גמלת שמירת היריון בגין סיכון לרעלת הריון". המומחה מתייחס גם להמלצת הרופא התעסוקתי מיום 12.11.08 שהמליץ להעביר את התובעת, גננת בעיסוקה, למטבח, כדי להרחיקה מאוכלוסיית הילדים כדי שלא תדבק מהם במחלת האדמת, וזאת (לטענת הרופא התעסוקתי) "... עקב רמה נמוכה של נוגדנים לאדמת...". המומחה קובע שרמת הנוגדנים בדמה של התובעת היה בדרגת חיסון סבירה עם סיכון קלוש לפגיעה עוברית אפילו אם תחלה היולדת במחלה. בכל מקרה, קובע המומחה, שהדרך הבלעדית להבטיח העדר מחלה ופגיעה עוברית אינה על ידי העברת התובעת מחשיפה לאוכלוסיית ילדים אלא בדיקות חוזרות ונשנות של רמת הנוגדנים בדמה. מסקנתו שקביעת הרופא התעסוקתי על שמירת הריון מהטעמים שציין "היא חסרת ביסוס ואין לאשרה". גם את המלצת הרופאה התעסוקתית על פי בדיקה שנעשתה לתובעת ביום 21.12.08 שולל המומחה כחסרת בסיס ואינה תואמת את שמירת ההריון, מה גם שכעולה מהחומר הרפואי שהיה בפניו - במהלך ההריון הופנתה התובעת או פנתה מיוזמתה מספר פעמים לחדר מיון של בית החולים "הלל-יפה" בגלל מגוון תלונות אשר זכו כולן להתייחסות נאותה "ולא נמצא בהן משום סיכון ליולדת או לעובר". נוכח כל אלה הגיע המומחה למסקנתו: "... לא היה בהריון זה מצב רפואי אשר סיכן את היולדת או את העובר לכן ההמלצות על שמירת הריון לכל תקופה שהיא כולל פרק הזמן שמ-15.12.08 ועד מועד הלידה 17.4.09 לא היו מבוססות ואין מקום לתשלום גמלת שמירת הריון...". 13. כלל נקוט הוא כי חוות דעתו של המומחה מטעם בית הדין היא בבחינת "אורים ותומים" לבית הדין בתחום הרפואי, ובית הדין יסמוך ידו עליה ולא יסטה מקביעותיה אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן (עב"ל 669/09 אוחיון נ' המל"ל; וההפניות שם). התובעת טוענת כי קביעת המומחה כי "עד היום אין אמצעי המונע התפתחות רעלת הריון ולבטח לא מנוחה ככל שתהיה מוחלטת" איננה מדויקת ומשכך יש לדחות את חוות דעתו. טענה זו דינה להידחות. טענת ב"כ התובעת מבוססת על מאמרים שונים אליהם מפנה התובעת. עיון במאמרים מעלה כי האמור בהם אינו רלבנטי למקרה הנדון, שכן התובעת כלל לא אובחנה כמי שסובלת מרעלת הריון. כל שנכתב על ידי ד"ר אלנבוגן הינו כי ישנו "חשד להתפתחות רעלת הריון" בתובעת, הא ותו לא. נוכח האמור, איננו מוצאים כל סיבה שלא לאמץ את חוות דעת המומחה, כאשר דין הוא שחוות דעתו של מומחה בית הדין ראויה לאימוץ שכן אין הוא פועל מ"טעם" מי מהצדדים אלא מכריע באופן אובייקטיבי. גם מטעם זה יש לדחות את תביעת התובעת. 14. לפיכך מהטעם שהתובעת לא המציאה אישור רפואי לעניין גמלת שמירת הריון כנדרש בדין, וללא קשר לאמור לעיל ,אלא רק מהטעם שמומחה בית הדין בהחלטה מנומקת ומפורטת המתייחסת לחומר הרפואי שהיה בפניו ולהמלצות המומחים מטעמה של התובעת, קבע שלא היה בתקופת הריונה של התובעת מצב בו היה סיכון רפואי לחייה או לחיי עוברה- נדחית התביעה. אין צו להוצאות. 15. זכות ערעור לבית הדין הארצי תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין. הריוןרפואהשמירת הריון