קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שמירת הריון חופשה ללא תשלום: המחלוקת בתיק זה עניינה הבסיס לחישוב גמלת שמירת הריון ששולמה לתובעת. עובדות התובעת הינה אם חד הורית לשני ילדים ועובדת כאחות בבית חולים הדסה בירושלים. בתקופה שבין 17.3.09 עד 16.6.09 שהתה התובעת בחופשה ללא תשלום מעבודתה. ביום 16.8.09 הגישה התובעת לנתבע תביעה לגמלת שמירת הריון לתקופה החל מיום 9.7.09. ביום 30.8.09 אושרה תביעת התובעת כאשר הבסיס לחישוב הגמלה היה על פי הכנסות התובעת כדלהלן: לחודש 5/09 - 0 ₪, לחודש 6/09 - 5,062 ₪, לחודש 7/09 - 1,452 ₪. התובעת ילדה ביום 19.10.09 והגמלה שולמה לה עד למועד הלידה. מאחר שהתובעת יצאה לשמירת הריון ביום 9.7.09, הרי ששכרה בחודש 7/09 היה נמוך בחודש זה, ובהתאם לכך, מן הדין היה לחשב את השכר הרגיל של התובעת בחודשים 4/09, 5/09 ו-6/09, וזאת בהתאם לתקנה 2א לתקנות הביטוח הלאומי (אמהות), התשי"ד-1954 (להלן: "התקנות"). הנתבע חישב את השכר הרגיל של התובעת לפי חודשים 5/09, 6/09 ו-7/09, דבר שפעל לטובת התובעת בהינתן העובדה שהתובעת לא עבדה בחודש 4/09. התביעה בתביעה זו משיגה התובעת על בסיס החישוב של גמלת שמירת ההריון ששולמה לה. לטענת התובעת, בהתאם לתקנה 2(ב) לתקנות, יש לשלם לתובע את שכרה ברבעון שקדם ליציאתה לחל"ת ולא ברבעון לפני שהחלה שמירת ההריון. לטענת הנתבע, החישוב שנעשה על ידי פקיד התביעות, לפיו חושב שכרה של התובעת ברבעון שקדם לתחילת שמירת ההריון, הוא כדין. הוראות החקיקה הרלוונטיות סעיף 59 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 קובע את הזכות לגמלת שמירת הריון, כדלהלן: "מבוטחת, שהיתה בשמירת הריון שלושים יום רצופים לפחות, תהיה זכאית לגמלה בעד התקופה האמורה ובעד כל תקופה נוספת של 14 ימים רצופים לפחות שבהם היתה בשמירת הריון, הכל לפי אישורים רפואיים, כללים, תנאים ומבחנים שקבע השר". סעיף 60 לחוק קובע את שיעור גימלת שמירת הריון, כדלהלן: "גימלה לשמירת הריון, לכל יום, היא בסכום השווה לשכר העבודה הרגיל של המבוטחת המחושב לפי סעיף 54 ולא יותר מהסכום הבסיסי, מחולק ל-30. לענין שכר העבודה הרגיל - היום הקובע הוא היום הראשון לשמירת ההריון". סעיף 54(א) לחוק, אליו מפנה סעיף 60 לחוק לעניין קביעת שיעור גמלת שמירת הריון, קובע: "שכר העבודה הרגיל לעניין סעיף 53, הוא הסכום המתקבל מחלוקת הכנסת המבוטחת ברבע השנה שקדם ליום הקובע, בתשעים. סעיף 55 לחוק קובע: "השר רשאי לקבוע - (1) הוראות נוספות ומשלימות בדבר חישוב שכר העבודה הרגיל לעניין סימן זה. (2) הוראות לחישוב שכר העבודה הרגיל במקרים שבהם לדעתו החישוב לפי סעיף 54 לא ישקף נאמנה את שכר העבודה הרגיל של המבוטחת. (3) הוראות בדבר חישוב הקתופה של רבע השנה לענין סעיף 54. (4) .. (5).. (6).. על פי סמכותו לפי סעיף 55 לחוק התקין השכר את תקנות הביטוח הלאומי (אימהות), תשי"ד-1954. תקנות 2(ב) לתקנות קובעות: "2. חישוב שכר העבודה הרגיל (א)... (ב) לא שולם למבוטחת מלוא השכר ברבע השנה כאמור בתקנת משנה (א), מפאת מחלה, תאונה, שביתה, השבתה, חופשה, ימי אבל במשפחה, או מכל סיבה אחרת שאינה תלויה בה, יחושב שכר העבודה הרגיל, לענין סעיף 6 לתוספת השביעית לחוק, לפי הסכום המתקבל מצירוף השכר שקיבלה ברבע השנה כאמור, עם השכר המשוער וחלוקתו לתשעים, ובלבד ששכר עבודתה הרגיל לא יעלה על השכר המלא שהיתה מקבלת לולא הפסיקה את עבודתה או אילו שולם לה מלוא השכר כאמור בתקנת משנה (א). "השכר המשוער" - לענין תקנת משנה זו - הוא הסכום המתקבל מהכפלת השכר הממוצע ליום עבודה, המשתלם למבוטחת ברבע השנה האמור, במספר הימים שבהם לא עבדה מהסיבות האמורות. טענות התובעת התובעת טוענת כי על פי לשונה המפורשת של תקנה 2(ב) לתקנות, "חופשה" נמנית עם הסיבות שבעטיין יש לחשב את שכר העבודה לפי "השכר המשוער" אם לא שולם למבוטחת מלוא השכר ברבע השנה שקדם ל"יום הקובע" (שלעניין גמלת שמירת הריון הוא יום הראשון לשמירת ההריון כאמור בסעיף 60 לחוק). התובעת טוענת כי מטרת התקנות היא לקבוע כלל לפיו למבוטחת מגיעה גמלת שמירת הריון לפי השכר הרגיל ברבע השנה שקדמה לשמירת ההריון אלא אם כן שכרה ברבע השנה שקדם לכך אינו משקף את שכרה במלואו לו היתה עובדת כרגיל בחודשים אלו. לטענת התובעת, תשלום גמלת שמירת ההריון כפי ששולם על ידי הנתבע מחטיא את מטרת המחוקק שבסיס השכר יהיה אמיתי ולא מקרי עקב שינוי מקרי של השכר בתקופה האחרונה, על מנת שהגמלה תשקף במידת האפשר את רמת חייו של המבוטח. טענות הנתבע לטענת הנתבע, תקנה 2(ב) לתקנות חלה במקרים בהם שכרו של המבוטח צומצם בעל כורחו ברבעון שקדם ליום הקובע. בענייננו, התובעת יצאה לחופשה ללא תשלום ואין מדובר ביציאה לחופשה שנכפתה על התובעת, כגון חופשה מפאת מחלה, תאונה, שביתה, אבל וכיו"ב. הנתבע היפנה אותנו לפסיקת בית הדין הארצי לעבודה בדב"ע לא/0-20 רבקה יעיש נ. המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ג 29 ובדב"ע מז/0-50 המוסד לביטוח לאומי נ. סמדר וקנין, פ"ד יט 197. דיון והכרעה תקנה 2(ב) לתקנות מורה שהיא חלה על אי תשלום של מלוא השכר ברבעון הקודם ליום הקובע "מפאת מחלה, תאונה, שביתה, השבתה, חופשה, ימי אבל במשפחה, או מכל סיבה אחרת שאינה תלויה בה". הסיבה השיורית שנקבעה בתקנה 2(ב) - "או מכל סיבה אחרת שאינה תלויה בה" - וכן העובדה שהצד השווה לכל החלופות האחרות המנויות בתקנה 2(ב) (למעט "חופשה) הוא שמדובר באי עבודה מסיבה שאינה תלויה במבוטחת, מלמדות באופן ברור שיש גם לפרש את המילה "חופשה" בהתאם ליתר החלופות המנויות בתקנה ובהתאם לחלופה השיורית, דהיינו - שמדובר ב"חופשה" שנטילתה לא נכפתה על המבוטחת. בהתאם לכך, חופשה ללא תשלום, שהיא בדרך כלל חופשה שלצורך נטילתה דרושה הסכמה הדדית של המעביד והעובד (כאשר חוזה העבודה האישי בין הצדדים "מושעה" באותה בתקופה), אינה בגדר "חופשה" לעניין תקנה 2(ב) לתקנות. הפסיקה אליה היפנה הנתבע תומכת באופן ברור בעמדתו. בית הדין הארצי לעבודה קבע בדב"ע מז/0-50 הנ"ל, כדברים האלה: "תקנה 2(ב) מורה, איפוא, כיצד לחשב את הכנסת המבוטחת ברבע השנה שקדם ליום הקובע, כאשר מפאת הסיבות המנויות בתקנת המשנה "או מכל סיבה אחרת שאינה תלויה בה" נבצר ממנה לקבל את מלוא השכר. הכוונה היא למנוע קיפוח בגובה דמי הלידה במקרה של הכנסה לא מלאה ברבע השנה הקובע מפאת עבודה לא מלאה, וזאת בגלל מצבים ש"נכפו" על העובדת, כגון מחלה, תאונה, ימי אבל וכו'". ובהמשך: "תקנה 2(ב) לתקנות לא יכלה להושיע את המשיבה, שהרי לא למצב של "חופשה מעין זו (חופשה ללא תשלום במשך שנה) נועדה התקנה, כי אם למצבים בהם מפאת כורח או אילוץ אין המבוטחת משתכרת את "מלוא השכר" ברבע השנה הרלוונטי". אני ער לטענות התובעת בדבר לידת פג שילדה בשבוע 24 בחודש 10/08, בגינה היתה בחופשה לידה עד 17.3.09 וכי החופשה ללא תשלום שנטלה היתה המשך לאותה חופשת לידה, אך לא נטען ולכאורה גם אין בסיס לקבוע כי בשל כך אין לראות את החופשה ללא תשלום שהתובעת נטלה החל מ-17.3.09 על פי בחירתה. סיכומו של דבר: החופשה ללא תשלום שנטלה התובעת מיום 17.3.09 עד 16.6.09 לא היתה בגדר "חופשה" לעניין תקנה 2(ב) לתקנות ועל כן לא שגה פקיד התביעות בקביעת השכר הרגיל של התובעת וזאת בהעדר בסיס לתביעת התובעת לחישוב השכר הרגיל לצורך גמלת שמירת ההריון לפי "שכר משוער" לפי תקנה 2(ב). סוף דבר התביעה נדחית ללא צו להוצאות. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לצדדים. הריוןחופשה ללא תשלוםשמירת הריון