קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שנים עודפות: האם זכאי התובע לפיצויי פיטורים בגין שנים עודפות לאחר שפרש לפנסיה תקציבית מעבודתו באוניברסיטה העברית. המחלוקת בין הצדדים מתייחסת אפוא לזכאותו לפיצויי פיטורים, בגין תקופה של שלוש שנים ושמונה חודשים. הצדדים אינם חלוקים בעובדות. התובע, עבד בטכניון כמרצה בכיר משנת 1972 עד 12/10/1979. התובע החל לעבוד באוניברסיטה העברית ביום 13/10/79 ועד ליום 30/9/06 מועד בו פרש לגמלאות. התובע מקבל מהנתבעת פנסיה תקציבית בשיעור מצטבר של 70%. לאוניברסיטה הסכם פנסיה תקציבית מיום 10/8/82 (להלן: "הסכם הפנסיה"). בין המוסדות המחקריים להשכלה גבוהה, קיים הסכם לשמירת זכויות פנסיה שנחתם ביום 11/7/73 נספח א' לכתב התביעה (להלן: "הסכם הרציפות"). עת עבר התובע מהטכניון לאוניברסיטה העברית, נחתם עימו הסכם לשמירת רציפות זכויות אישי (נספח ב' לכתב התביעה) שמפנה למעשה להסכם הרציפות. התובע עבד בטכניון ובאוניברסיטה העברית בסך הכל 33 שנים ו-8 חודשים. בהתאם להסכם הפנסיה, זכאי התובע מהאוניברסיטה העברית לפנסיה בשיעור מצטבר של 70% ממשכורתו הקובעת, לאחר 30 שנות עבודה. התובע מקבל פנסיה תקציבית בשיעור של 70% בגין השירות של 30 שנה (באוניברסיטה העברית ובטכניון). בפנסיה זו אין למעשה ביטוי לתקופת העבודה האחרונה של שלוש שנים ו-8 חודשים (להלן: "התקופה העודפת"). 3. לטענת התובע הסכם הפנסיה במשולב עם הסכם הרציפות מקנים לו זכאות לקבל פיצויי פיטורים, עבור "התקופה העודפת". התובע תולה יהבו בפרשנות סעיף 39(ו) להסכם הפנסיה שכותרתו גמלה ופיצויי פרישה. לטענת הנתבעת פרשנות הסכם הפנסיה עם הסכם רציפות מביאה למסקנה שהתובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים עבור "התקופה העודפת". 5. נציין, כי הצדדים היו חלוקים באשר לגובה השכר הקובע. לטענת התובע, השכר הקובע עומד על 40,666.14 ₪. לטענת הנתבעת, כאמור בתצהיר של מר פלדמן השכר הקובע הינו 21,131 ₪. בעניין האחרון בלבד, הסכימו הצדדים כי בית הדין יפסוק לפשרה לפי סעיף 79א' (דהיינו במחלוקת על גובה השכר הקובע הוסמך בית הדין לפסוק לפשרה כאמור). 5. הואיל והמחלוקת בעיקרה הינה מחלוקת משפטית, הסכימו הצדדים לוותר על חקירות ולעבור לשלב הסיכומים. הסיכומים הוגשו. פסק הדין הינו על יסוד סיכומי הצדדים וההסכמות כאמור. הכרעה 6. השאלה שבמחלוקת הינה אפוא פרשנות "הסכם הפנסיה" ו"הסכם הרציפות". לנוכח זאת, ראוי להביא את הסעיפים הרלבנטיים בהסכם הפנסיה ובהסכם הרציפות. בהסכם הרציפות של האונ' העברית נקבע כדלקמן: "עובד - סגל אקדמי בעל מינוי של מרצה ..." שירות - שירות כעובד" "39. גמלה ופיצויי פרישה (ו). עובד שנתקיימו בו שלושה אלה: (1) פרש מהשירות לאחר הגיעו לגיל 60. (2) תקופת שירותו בפועל הייתה 30 שנה לפחות. (ההדגשות כאן ולהלן שלי א.א). (3) הוא זכאי לקצבת פרישה בשיעור המרבי, או היה זכאי לה לולא נסתיים שירותו בפטירתו; יהא הוא או שאיריו, לפי העניין, זכאים לפיצויי פיטורין, אף אם פרש מהשירות מרצון בשל תקופת השירות העודפת, על תקופת השירות המזכה אותו בקצבה בשיעור המרבי, או שהייתה מזכה אותו בכך לולא נסתיים שירותו בפטירתו או על 30 שנים של שירות בפועל, הכל לפי הארוכה שביניהן". 6. הסכם הרציפות נחתם כאמור בין האוניברסיטאות המחקריות וביניהן הטכניון והאוניברסיטה העברית בירושלים. על ההסכם חתומות גם קרנות הפנסיה מבטחים, קופת מרכזית לתגמולים וגלעד. חתימת האחרונות הינה בשל כך שבחלק מהאוניברסיטאות משולמת פנסיה תקציבית ובחלקם פנסיה צוברת בשל העניין האחרון צורפו קרנות הפנסיה להסכם. ב"הסכם הרציפות" נרשמו במבוא להסכם הסעיפים הבאים: "הואיל ומוסדות ההשכלה הגבוהה (להלן המוסדות) הסכימו... לעשות סידורים לשמירת זכויות הפנסיה והתגמולים של עובד העובר ממוסד השכלה גבוהה אחד למשנהו... והואיל וקופות הפנסיה... או מוסדות ההשכלה הגבוהה ... משלמות לעובדי המוסדות (להלן העובדים, פנסיה ותשלומים אחרים, בהתאם להסדרי הפנסיה כפי שהם בתוקף מזמן לזמן לגבי העובדים. והואיל והצדדים הביעו רצונם להתקשר בהסכם בדבר שמירת רציפותם של זכויות מסוימות של עובדים העוברים ממוסד למוסד, המבוססת על הקפאת זכויות, הכל כמפורט בהסכם זה. " בפרק ההגדרות שבהסכם הרציפות, הוגדר שירות כך: "שרות" - שרות, לרבות שרות שהוכר, המזכה בפנסיה לפי התקנות. לגבי הטכניון יכלול השרות של עובד שעבד שרות בפועל בלבד. "שרות מצטבר" - צרוף כל תקופות השרות שהוכרו ע"י המוסד המעביר והמקבל. 7. הצדדים הפנו לפסק הדין בעניינו של פרופ' צבי לם נגד האוניברסיטה העברית, דב"ע נד 3-76 מיום 8.11.94 (להלן: פסק דין לם). באותו מקרה מדובר היה בעובד אוניברסיטה שפרש לפנסיה. לפני עבודתו באוניברסיטה שירת בשירות המדינה שנים רבות. בין האוניברסיטה לבין המדינה יש הסכם שמירת רציפות זכויות דומה לזה הקיים בענייננו. אף שם התביעה היתה לקבל פיצויי פיטורים על "התקופה העודפת". באותו מקרה, ולפנים משורת הדין, הסכימה האוניברסיטה לשלם פיצויי פיטורים ביחס לחלק שלה, אך לא הסכימה לשלם פיצויי פיטורים ביחס לחלק היחסי של המדינה, ממנה עבר התובע שם (פרופ' צבי לם) לעבוד באוניברסיטה. ב"כ התובע טוען כי עמדת האוניברסיטה שם היתה שיש לשלם באותו מקרה את פיצויי הפיטורים ביחס לתקופה העודפת, ביחס לחלק שלה (במובחן מהחלק של המדינה). ב"כ הנתבעת טענה כי בפסק הדין נאמרו דברים הפוכים מאלה להם טוען ב"כ התובע. 8. נדמה שההלכה שנקבעה "בפסק דין פרופ' לם" נכונה גם במקרה דנן. עובדות המקרה דומות להפליא לאלה שנדונו בפסק דין לם. בפסק הדין בענין לם עמדת האוניברסיטה (כפי שעולה מסעיפים 6, 7 ו-12 לפסק הדין) הינה שאין זכאות לפיצויי פיטורים בגין השנים העודפות בשל כך שפרופ' לם לא עבד בפועל בשרות האוניברסיטה מעל ל-30 שנה, אף שעבד מעל 30 שנה אם נקח בחשבון את תקופת העבודה במדינה, עימה יש לאונ' הסכם רציפות זכויות. ראוי להביא כאן את הדברים שכתב השופט י. אליאסוף בפסק דין לם: זכויותיו של המערער לגמלאות מושתתות בראש ובראשונה על "הסכם הפנסיה", בהיותו "עובד" האוניברסיטה. בנוסף לכך, מושתתות זכויותיו לגימלאות על "הסכם רציפות הזכויות", במסגרת אשר נקבעה בהסכם זה. בחינת "הסכם הפנסיה" מעלה כי מאחר והמונח "שירות" ב"הסכם הפנסיה" מתייחס אך ורק לשירות כעובד האוניברסיטה, יש לפרש את המונח "שירות" בסעיף 39 (ה) ל"הסכם הפנסיה" כמתייחס אך ורק לשירות כעובד האוניברסיטה. מאחר ולא היתה מחלוקת כי למערער לא היה שירות של 30 שנים לפחות באוניברסיטה, התוצאה היא כי סעיף 39 (ה) ל"הסכם הפנסיה" אינו מתייחס לגביו. (הכוונה לסעיף 39 ו', א.א.) אף "הסכם רציפות הזכויות" אינו מסייע בידי המערער, באשר הסכם זה בא להסדיר בעיקר את רציפות זכויות ה"גימלה", דהיינו - מבחינת המדינה, "קצבה או מענק לפי חוק הגימלאות". כפי שציינו בפיסקה 14 לעיל, המונחים "גימלה", "קצבה" או "מענק" אינם כוללים פיצויי פיטורים (המונח "הטבות פרישה", הכולל פיצויי פיטורים, נזכר בסעיף 11 ל"הסכם רציפות הזכויות" לגבי מי שפורש בנסיבות שאינן מזכות אותו בגימלה, ואין הוא נוגע לענייננו). נוסיף, כי מודעים אנו למגמה החקיקתית שהתפתחה, ושעל פיה מוענקים פיצויי פיטורים לעובדים ולנושאי משרות הזכאים לפנסיה תקציבית והמשרתים תקופה העולה על תקופת המקסימום המזכה בשיעור הקצבה. ואולם בענין זה יש לפסוק על פי ההוראות הנורמטיביות חקיקתיות או הסכמות מפורשות בלבד. התוצאה היא כי המערער אינו זכאי לפיצוי פיטורים בעד התקופה העודפת של עבודתו, מכח "הסכם הפנסיה" או הסכם רציפות הזכויות". 9. על דבריו הנכוחים של בית הדין הארצי, כאמור, נוסיף דברים אחדים משלנו: אכן, הסכם הפנסיה דומה, כפי שמציין השופט אליאסוף, לחוק שירות המדינה - גמלאות. אדם אינו זכאי גם לגמלה וגם לפנסיה, בדרך כלל, כפי שעולה, בין היתר, מסעיף 15 לחוק פיצויי פיטורים ומסעיף 39 לחוק שירות המדינה גמלאות. מקור הזכאות לקבלת פנסיה, ובנוסף על כך פיצויי פיטורים, יכול להיות הסכם הפנסיה. במקרה דנן הסכם הפנסיה, בסעיף 39 (ו), קובע כאמור, כי יהיה זכאי לפנסיה רק מי שמתמלאים בו שלושת התנאים הקבועים באותו סעיף. במקרה דנן התנאי השני הינו "תקופת שירותו בפועל היתה 30 שנה לפחות". לשונו של הסעיף ברורה והיא מדברת על שירות בפועל. שירות הוגדר, כאמור, בפרק ההגדרות: "שירות - שירות כעובד". הצדדים להסכם הקיבוצי לא הסתפקו במילים "תקופת שירותו היתה 30 שנה לפחות". הם הוסיפו את המילה "בפועל". אילו כיוונו להעניק זכויות פנסיה גם למי שעבד קודם לכן במסגרת אחרת, לא היו מציינים את המילה "בפועל". התוצאה אליה מגיע פסק הדין הינה נכונה, לא רק מבחינה מילולית-לשונית אלא מבחינה מהותית. התובע מקבל גמלה מחליפת שכר בשיעור המרבי של 70%. מדובר בגמלה גבוהה הנגזרת משכר גבוה שהיה לו טרם פרישתו. התובע לא יוצא ממעגל העבודה כשאמתחתו צרור נקוב, אלא הוא זכאי לגמלה חודשית קבועה היכולה לקיים אותו בשופי. תכליתם של פיצוי פיטורים להקנות לעובד שיצא ממעגל העבודה, אפשרות קיום ומחייה עד שירווח. במקרה דנן לתובע יש כאמור זכות לפנסיה חודשית המחליפה את השכר שקיבל. 10. ב"כ התובע מפנה בסיכומיו "להסכם הרציפות" (נספח א' לכתב התביעה) ובפרט להגדרה של שרות, בה נכתב: "שרות, לרבות שרות שהוכר, המזכה בפנסיה לפי התקנות. לגבי הטכניון יכלול השרות של עובד שעבר שרות בפועל בלבד". מכאן הוא למד כי ביחס למוסדות האחרים, הרי שאף אם לא מדובר בשירות בפועל, יראו בכך השירות המזכה. דברים אלה עשויים להיות חרב פיפיות. מדברים אלה אתה יכול ללמוד שאף לשיטתו של ב"כ התובע כי שרות בפועל הכוונה - עבודה הלכה למעשה. בכל אופן, הסכם הרציפות עוסק בזכויות פנסיה בלבד. הסכם הרציפות, כפי שנכתב בו, בא להסדיר: "שמירת זכויות הפנסיה והתגמולים של עובד העובר ממוסד השכלה גבוה אחד למשנהו... והואיל והצדדים הביעו רצונם להתקשר בהסכם בדבר שמירת רציפותן של זכויות מסויימות..." הסכם הרציפות, אפוא, עוסק רק בזכויות הפנסיה, כפי שגם נרשם בכותרתו. הסכם הרציפות אינו עוסק בזכות לפיצויי פיטורים. במקרה דנן, אין אנו עוסקים בזכויות הפנסיה, כי אם בזכות לפיצויי פיטורים על התקופה העודפת. הכלל, כאמור, הינו שאין זכאות לפיצויי פיטורים מקום בו יש זכאות לפנסיה. החריג לכלל מעוגן בהסכם הפנסיה שיש באוניברסיטה העברית ושם, בסעיף 39 (ו), אותו הבאנו, ואת הפרשנות לו הראינו לעיל. בנסיבות אלה הסכם הרציפות אינו יכול לסייע לתובע, הואיל ובהסכם הפנסיה אין לתובע זכות לקבלת פיצויי פיטורים על התקופה העודפת. 11. נציין כי, ב"כ התובע צירף לתצהירו של התובע חוברת שכותרתה זכויות הפנסיה שהוצעה באוקטובר 1991 על ידי הסגל האקדמי. בחוברת זו מופיעים הסברים על חלק מהדברים המופיעים בהסכם. סעיף 39 שמובא בחוברת שונה במעט מסעיף 39 להסכם הפנסיה שהוגש לנו ונערך על ידי האוניברסיטה. נדמה שאין חולק כי הנוסח הנכון הוא זה שהוגש על ידי האוניברסיטה. ההסברים המופיעים בשולי החוברת שהגיש התובע, נערכו מטעם ארגון הסגל האקדמי. הסברים אלה אינם חלק מהסכם הפנסיה, על אף שהם משקפים אולי, את הפרשנות של ארגון הסגל האקדמי. העובדה שבפתח החוברת צוין כי גורמים שונים בתוך לאוניברסיטה תרמו להוצאת החוברת בין היתר, מחלקת כוח אדם והלשכה של היועץ המשפטי לאוניברסיטה אינה מחייבת מתן פרשנות כפי שזו מופיעה בחוברת ובפרט בעמוד 21 לה בהערת שוליים מס' 1. סוף דבר 12. לנוכח כל האמור, אנו בדעה שהואיל והתובע לא השלים 30 שנות עבודה בפועל אצל הנתבעת, הוא אינו זכאי לפיצויי פיטורים על התקופה העודפת ולכן, דין תביעתו להידחות. התובע ישלם הוצאות משפט בסך 8,000 ₪. ניתן להגיש ערעור לביה"ד הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום. מענק שנים עודפותפנסיה תקציביתפנסיה