קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא כוננות שעות נוספות / שעות נוספות כוננות לסטודנטים לרפואה: 1. התובעים (להלן: "עידו" ו"רן") הגישו יחדיו את תביעותיהם כנגד מעון נופי ירושלים דיור מוגן (להלן: "הנתבעת"). התביעות נפתחו בשני תיקים נפרדים תיק ע"ב 2866/08 תביעתו של עידו, ותיק ע"ב 2867/08 תביעתו של רן. התביעות נדונו במאוחד ופסק הדין להלן ינתן אף הוא בשתיהן יחדיו לאור השאלות המשפטיות הזהות, כאשר בסיומו יערך חישוב נפרד לכל אחד מהתובעים. 2. התובעים עבדו בנתבעת ככוננים רפואיים במתכונת עבודה זהה. התובעים עבדו במשמרות באמצע השבוע החל בשעה 18:00 ועד 8:00 בבוקר למחרת, ובסוף שבוע וחג במשמרות החל משעה 13:00 ביום שישי / ערב החג ועד 08:00 בבוקר יום ראשון / היום שלאחר החג. התובעים טוענים כי הם זכאים לגמול עבור שעות נוספות ולפדיון דמי חופשה. 3. הנתבעת מצידה טוענת כי התובעים אינם זכאים לגמול עבור שעות נוספות מאחר וחלק משעות הנוכחות במעון היו שעות כוננות ולפיכך לא עבדו למעשה בשעות נוספות. התובעת חולקת הן על אופן חישוב דמי החופשה והן על התקופה בגינה נתבעים דמי החופשה. בכתב התביעה נכללה תביעה לביטוח פנסיוני אשר נמחקה לאור הודעת הנתבעת כי הללו הופרשו כדין ובמועד. העידו בפנינו: מטעם התובעים הם עצמם, מטעם הנתבעת מנהל החשבונות מר משה כהן ומנהלת המעון הגב' פנינה זולצבכר. 3. ואלו הן העובדות הרלוונטיות כפי שהן עולות מכתבי הטענות כמו גם מעדויות הצדדים והמסמכים אשר הוגשו לבית הדין: א. התובעים עבדו אצל הנתבעת בתפקיד "כוננים רפואיים" ובמסגרת תפקידם היה עליהם לשהות במעון ולתת מענה רפואי ראשוני ובסיסי, במסגרת המותר להם כסטודנטים לרפואה, לדיירים. ב. עידו עבד בנתבעת מיום 03.03.2005 ועד יום 30.03.2008. רן עבד בנתבעת מיום 04.08.2003 ועד ליום 30.03.2008. ג. סידור העבודה של התובעים הוא בהתאם לטפסים שצורפו כנספח א' לכתב התביעה. העבודה בוצעה על ידי סטודנטים לרפואה, אשר חילקו את המשמרות בינהם ללא התערבות או מעורבות של ההנהלה. ד. באמצע השבוע עבדו התובעים במשמרת משעה 18:00 ועד השעה 08:00 למחרת. בסוף השבוע ובחג עבדו התובעים במשמרת שהחלה ביום שישי / בערב החג בשעה 13:00 ונגמרה ביום ראשון /היום שלאחר החג בשעה 08:00 בבוקר. ה. שכר העבודה הרגיל של התובעים עמד על 23 ₪ לשעה. ובשבת וחג עמד על 30 ₪ לשעה מכניסת השבת / חג ועד צאתו. לעניין זה תלושי השכר משקפים את השכר ששולם לתובעים בפועל. ו. כעולה מן העדויות התובעים לא יצאו לחופשה ולא קיבלו פדיון חופשה שנתית בסיום עבודתם. לאחר הדיון המקדים בפני הרשמת ובהמלצתה שולמו לתובעים דמי חופשה שנתית. לעידו שולמו 2754.15 ₪ בצ'ק מיום 28.07.2009 ולרן שולמו 3,070.68 ₪ בצ'ק מיום 28.07.2009 הצדדים חלוקים באשר לאופן החישוב ולגובה דמי החופשה להם זכאים התובעים. דיון והכרעה 5. המחלוקות העומדות להכרעתינו הן שתיים: א. האם היו התובעים זכאים לגמול שעות נוספות במתכונת העבודה כפי שעבדו, וכיצד יש לחשב את הגמול אם זכאים לו. ב. כיצד יש לחשב את גמול החופשה לו זכאים התובעים. (טענת הנתבעת כי התובעים כלל אינם זכאים לפדיון חופשה נזנחה בסיכומיה). 6. מה בין "שעות עבודה" ל"שעות כוננות"? טענתה העיקרית של הנתבעת היא כי יש להבחין בין שעות "עבודה" ושעות "כוננות", והחלה לעשות הבחנה כזו בתלושי השכר (ממועד לא ידוע) בעקבות ייעוץ משפטי שקיבלה (עדות משה כהן 25.03.10 ע'19 ש10-13, ע' 20 ש' 3-20 עדות פנינה זולצבכר עמ' 25 ש' 16-25 ו עמ' 26 ש 1-16 ). אולם הבחנה זו אין לה בסיס. מן הראיות שהציגה הנתבעת עצמה, נספח הפניות המצורף לסיכומי הנתבעת ויומן הפניות שהוגש לבית הדין, עולה כי טיבה של העבודה היה "כוננות". מתברר מראיות אלה כי אכן הפניות היו מעטות מאוד ,כטענת הנתבעת, אך הן התפזרו אקראית במהלך המשמרת כולה, לפיכך אין לחלק את זמן השהות של הכונן הרפואי באופן מלאכותי בין "עבודה" ל"כוננות" . כבר נפסק כי עצם העמדת הזמן לרשות המעביד היא עבודה גם אם העובד אינו נדרש לבצע משימות אלא רק להמתין לקרות אירוע. "שעות עבודה" הן שעות שבהן עומד העובד לרשות העבודה, דהיינו השעות שבהן לא היה חופשי לעשות כרצונו" דב"ע לג/2-4 אברהם רון נ' המועצה המקומית מצפה רמון פד"ע ד 386 וכן נקבע כי : את הזמן שבו העובד עומד לרשות העבודה יש לבחון לפי מהות עבודתו. במקרה הנוכחי, מהות עבודתה של המערערת הייתה בעיקר השגחה על תקינות מכשיר ההנשמה. במקרה מעין זה עצם הנוכחות בדירה לצורך ההשגחה על המשיבה היא מהות העבודה, ולכך בעיקר נשכרה. בנסיבות אלה, אין לתמוה על כך שהמערערת קראה ספרים ושוחחה עם חברות בזמן העבודה. בהתנהגותה זו לא חדלה לעבוד, משום שנוכחותה בצמוד למשיבה, היא עיקר עבודתה, והיא לא הייתה רשאית לעזוב ולו לרגע קט את המשיבה. כך לא סביר להניח, שסטודנט השומר בכניסה למתקן, ובזמן שאין תנועה בכניסה למתקן לומד, יחשב כמי שאינו עומד לרשות עבודתו בזמן הלימודים. ע"ע 157/03 יולנדה גלוטן נ' לאה יעקוב לא פורסם (ניתן 01.01.2007) ובעניין החברה להגנת הטבע נפסק כי : "בימי התורנות התנתקו המערערים מביתם, ובמקום לעשות לעצמם העמידו את זמנם לרשות בית הספר בתוך כותלי בית הספר. העובדה, שבחלק משעות התורנות לא הייתה פעילות שהצריכה פעולה מצד המערערים, אינה גורעת ממהותן של שעות אלה כשעות עבודה, בהן בעל כרחם נאלצו להתנתק מביתם ומשפחתם, לשהות בבית הספר ולפעול לפי רשימת המטלות המופיעות בנוהל התורנות, ובזמן בו אין פעילות להימצא במקום מוכנים ומזומנים לכל קריאה שתבוא מצד האורחים, או גורם אחר, לבצע את המוטל עליהם. שעות נוכחות אלה בבית הספר הם "שעות עבודה" לכל דבר ועניין, ואין זה משנה אם בחלק מהשעות לא נקראו לבצע איזו שהיא מטלה, משום שלא הייתה כזו" בע"ע (ארצי) 305/05 מאיר - החברה להגנת הטבע, ניתן 1.2.07 (עתירה לבג"צ נדחתה - בג"צ 3291/07 החברה להגנת הטבע נ' בית הדין הארצי לעבודה, ניתן 17.5.07) עבודתם של התובעים בשעות הבוקר והלילה, בימי חול שבת וחג היתה תמיד בעלת אופי זהה. לא ניתן ליצור שוני מלאכותי בין השעות השונות של המשמרת כאשר פניות הדיירים התפזרו על פני היממה כולה. לאור כל אלו אנו דוחים את טענת הנתבעת כי קיים הבדל בין שעות "עבודה" ושעות "כוננות". עבודתם של התובעים במהותה הייתה השגחה, והמתנה לפניות מצד דיירי המעון. אין נפקות למספר הפניות, הקטן מאוד, שפנו אליהם במהלך המשמרת, או למספרם הקטן של אירועים בהם נדרשו לטפל. אין מחלוקת כי העבודה היא עבודה נוחה ומתאימה מאוד לסטודנטים אולם בכך אין די כדי למנוע מהם זכויות קוגנטיות. 7. שיבוץ התובעים בסידור העבודה עלה מהעדויות כי התובעים תאמו את משמרות העבודה בעצמם ,עם יתר הסטודנטים שעבדו באותה משרה. לעניין זה הנתבעת טוענת כי מצב בו התובעים "סידרו לעצמם משמרות כפולות [ושעות נוספות כתוצאה מכך א.א] ואף "כבשו את טענתם בדבר גמול שעות נוספות" במהלך עבודתם עולה לכדי חוסר תום לב השולל זכויות קוגנטיות. (סיכומי הנתבעת סע' 26). מקובלת עלינו עמדת הנתבעת כי לא היה לה עניין דווקא בסידור עבודה כפי שסידרו אותו הנתבעים וכי הסידור הזה הוא לטובת התובעים עצמם . יחד עם זאת הנתבעת ידעה כי התובעים עובדים במשמרות ארוכות ואת היקף השעות המדויק שעבד כל עובד. גם עלה מתלושי השכר כי היו חודשים לא מעטים במהלך תקופת העסקתם כי הנתבעת שילמה להם שעות נוספות בתלושי השכר. כבר נפסק כי "בכך שהתובעים בחרו לעבוד כפי שעבדו ולא תבעו שכר בגין שעות נוספות אלא לאחר שתמו יחסי העבודה, באופן שהנתבעת, אשר פעלה לנוחות העובדים, שינתה מצבה לרעה, אין די כדי לשלול מהתובעים את זכותם לגמול שעות נוספות על פי חוק מגן". עב(חי') 6143/00 גאנם גאנם נ' מודיעין אזרחי (לא פורסם ניתן 18.08.2004). לאור האמור אנו מקבלים את חישוביהם של התובעים לעניין השעות הנוספות. התובעים ערכו חישוב תוך שהם מקזזים כראוי את הכספים ששולמו על ידי הנתבעת, מידי חודש ובהגינותם בטבלה שצורפה לכתבי הטענות והתצהירים נמצאו חודשים בהם שילמה הנתבעת לתובעים שעות נוספות וככל שנמצא כי חישוב הנתבעת היטיב עם התובעים, קוזזו הכספים ששלומו ביתר מיתרת החוב. אנו מקבלים את חישוב התובעים כי שווי משמרת במהלך השבוע מהשעה 18:00 ועד השעה 08:00 עומד על סך של 391 ₪. כן אנו מקבלים את חישוב התובעים לשווי משמרת סוף שבוע או חג וזכותם לשעות נוספות לכל השעות ברצף החל מהשעה התשיעית ועד השעה 43. על כן שווי משמרת שבת או חג בת 43 שעות עומדת על סך של 1817 ₪. בחנתי את טבלאות התובעים אל מול סיגורי העבודה ותלושי השכר באופן מידגמי, הגם שלא נטען על ידי הנתבעת כי נפלו פגמים בנתונים אלו ולא מצאתי כי נפלה טעות בחישוביהם. יותר מכך מצאתי את חישוביהם הגונים , בפרט עת הפחיתו מתיבעתם חודשים בהם חישבה הנתבעת את שכרם באופן שונה וכללה שעות נוספות ושילמה לתובעים ביתר. לאור כל אמור אנו מקבלים את חישוב התובעים לשעות נוספות וקובעים כי הנתבעת תשלם לעידו סך של 26,024 ₪ ולרן סך של 36,309 ₪. 8. פיצויי הלנת שכר: בנסיבות המקרה וכפי שעלה מהמסמכים והעדויות , בחרו התובעים שלא להגיש תביעתם כל עוד עבדו במקום ואם היו מעלים טענה זו יכול והנתבעת היתה משנה את אופן שיבוצם או התשלום. על כן מוצאים אנו את התנהלות הנתבעת תמת לב והמחלוקות שהיתה בין הצדדים בניהול הליך זה היתה מחלוקת כנה. לאור האמור אין אנו סבורים כי יש לפסוק פיצויי הלנה אלא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה. 9. חופשה שנתית התובעים עבדו עד ליום 30.03.2008 והגישו תביעותיהם ביום 03.09.2008, במהלך שנות עבודתם לא יצאו לחופשה שנתית ולא שולמו להם דמי חופשה, או פדיון חופשה. לאחר הגשת התביעה ומבלי להודות בחבות כלשהי שילמה הנתבעת פדיון דמי חופשה ביום 28.07.2009 שולמו לעידו 2754.15 ₪ ולרן שולמו 3,070.68 ₪. בסיכומיה נטשה הנתבעת את טענתה כי התובעים אינם זכאים לחופשה או פדיון והמחלוקת הצטמצמה לגובה התשלום לו זכאים: מהו מספר הימים בגינם יש לשלם פדיון חופשה ומהוא השכר היומי הממוצע. השכר היומי הממוצע: לטענת התובעים השכר היומי הממוצע הוא 391 ₪ כערך של משמרת באמצע השבוע, טענתם זו לא נומקה. אלא שעל פי סע' 10(א) לחוק חופשה שנתית תשי"א 1951. "המעביד חייב לשלם לעובד בעד ימי החופשה דמי חופשה בסכום השווה לשכרו הרגיל" הנתבעת מצידה חישבה את השכר היומי הממוצע ברבע השנה האחרונה בכל תקופה של שנה. כאמור שני החישובים הם שגויים שכן על פי הדין יש לחשב את יום החופשה לפי השכר הרגיל, היינו שכר השעה הבסיסית ליום עבודה מלא במשרה מלאה, היינו 8 שעות. כך לפי חישוב זה גובה שכר העבודה ליום חופשה עומד על סך של 184 ₪. ( 8 x 23 ₪). 10. מספר ימי החופשה להם זכאים התובעים: רן, טען בסיכומיו כי לא חלה התיישנות על תביעתו לימי חופשה בשנים 2003 ו-2004 וכי ימי החופשה להם היה זכאי בגין שנים אלו נצברו ונזקפים כימי חופשה של שנת 2005, בהתבסס על עב'(י-ם) 1534/06 פטווי טספו נ' אחים תותי פוליש השירות 1996 בע"מ תק-עב 2009(3), 4071, ועל עב'(חיפה)3302/01 יוסף נזיר נ' פאלח עפיף ואח' תק-עב 2006(1). אלא שעל פי ההלכה שנקבעה ע"י בית הדין הארצי לעבודה, פדיון חופשה יינתן לכל היותר בגין שלוש שנות עבודה קודמות בצירוף הימים שנצברו בשנת העבודה השוטפת לפי העולה מהוראתו של סעיף 7, ניתן לצבור חופשה לכל היותר בגין שלוש שנים. לפיכך, ובהתאם להוראת סעיף 7 לחוק, בעת שנסתיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים, נצברו לזכות המשיב לכל היותר ימי חופשה שהיה זכאי לקבל בשלוש השנים המלאות האחרונות להעסקתו בצירוף הימים שנצברו לזכותו בשנת העבודה השוטפת. [ההדגשה במקור]. ע"ע 547/06 משה כהן נ' וילאם אנויה לא פורסם ניתן 08.10.2007) 11. על כן אנו קובעים כי רן זכאי לפידיון חופשה רק על השנים 2005-2008 בלבד ולא בעד השנים 2003 ו-2004. יחד עם זאת שני התובעים זכאים לימי חופשה עבור כל שנת 2005 ולא כפי שחישבה הנתבעת. עידו זכאי לפדיון 21 ימי חופשה בסך: 3,864 ₪ רן זכאי לפדיון 26 ימי חופשה בסך 4,784 ₪ מסכום זה יש לקזז את הסכומים אשר שילמה הנתבעת על חשבון פדיון חופשה. 12. סוף דבר א. הנתבעת תשלם לעידו סך 26,024 ₪ עבור שעות נוספות וכן סך 1,109.85 ₪ הפרש פדיון דמי חופשה . ב. הנתבעת תשלם לרן סך 36,309 ₪ עבור שעות נוספות וכן סך 1714 ₪ הפרש פדיון דמי חופשה . ג. כל הסכומים הנקובים לעיל ישולמו בתוך 30 יום מהמצאת פסק הדין לצדדים וישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל. ד. לאור תוצאות פסק הדין תשלם הנתבעת לכל אחד מן התובעים הוצאות השתתפות בשכ"ט עו"ד בסך 5000 ₪ . השכלה גבוההרפואהכוננותשעות נוספותסטודנטים