שעות נוספות למתמחים בבית משפט

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שעות נוספות למתמחים בבית משפט: 1. בפנינו תביעתם של התובעים, עורכי דין במקצועם, שעניינה תשלום גמול עבודה בשעות נוספות אצל הנתבעת. התובע 2 הוסיף ותבע גם סעד של פיצוי בגין הלנת שכרו. 2. רוב רובה של התשתית העובדתית אינה מצויה כלל במחלוקת בין הצדדים. בין היתר, אין חולק כי במשך שנת עבודתם בנתבעת הרבו התובעים עבודה בשעות נוספות. המחלוקת בין הצדדים מתמצית, איפוא, בשאלה האם זכאים הם לגמול בגין שעות אלה, בשים לב לנסיבות העסקתם, והכל כפי שיתואר בהמשך פסק דיננו זה. 3. וזה יהיה הילוכנו בפסק הדין: נקדים ונתאר את העובדות שבסיס התביעה, אשר אינן שנויות במחלוקת, ואת המחלוקות אשר בשולי הדברים ניטשות בין הצדדים. בהמשך נפרוש את התשתית המשפטית, ובפרט את פסק הדין המרכזי - ע"ע (ארצי) 508/08 מדינת ישראל-הנהלת בתי המשפט - אשרת ארפי ו-14 אח', לא פורסם (2010) (להלן: "פרשת ארפי") - והשלכותיו לעניננו. לבסוף נפרוש הכרעתנו בשים לב למכלול האמור. ההליך: 4. מטעם התובעים העידו התובעים עצמם וכן הגב' דניאלה קרני, סגנית מרכזת כוח אדם מאמרכלות בית משפט השלום בתל אביב. 5. מטעם הנתבעת העיד המזכיר הראשי במנהל מחוז תל אביב (בתי משפט השלום), מר דוד סלומון. התשתית העובדתית: 6. התובעים, עורכי דין במקצועם כיום, הועסקו בטרם הסמכתם כעורכי דין כמתמחים בבית משפט השלום בתל אביב, אצל כב' השופט מנחם קליין, כאשר הנתבעת הינה מעסיקתם של התובעים. תקופות העסקתם הינן כדלקמן: א. התובע 1 הועסק מיום 1.3.2005 ועד ליום 28.2.2006. ב. התובע 2 הועסק מייד לאחר התובע 1, מיום 1.3.2006 ועד ליום 28.2.2007. 7. אין מחלוקת בין הצדדים כי התובעים עבדו במהלך תקופת העסקתם מאות שעות עבודה נוספות. שעות העבודה הנוספות של התובעים פורטו בכתב התביעה (נספחי ט' לתובע 1; נספחי י' לתובע 2). אין גם מחלוקת כי לתובעים לא שולם גמול עבודה בשעות נוספות בגין מרבית שעות אלו, כאשר בשולי הדברים, נחלקו הצדדים באשר למספר קטן יחסית של שעות אשר לטענת הנתבעת שולם לתובעים כשעות נוספות ולטענת התובעים לא שולם להם. 8. ככלל, מדיניותה של הנתבעת הינה איסור העסקת מתמחים בשעות נוספות. מדיניות זו מוצאת ביטויה במספר דרכים ומסמכים כדלקמן: א. בידיעון למתמחה שנוהגת הנתבעת לחלק למתמחים עם תחילת עבודתם (נספח ג' לכתב התביעה), צויין תחת הכותרת "שעות העבודה" כדלקמן: "... איסור עבודה בשעות נוספות - מובהר בזאת, כי אין למתמחים אישור לעבוד בשעות עבודה החורגות מהיקף המשרה שנקבעה להם, או בשעות עבודה נוספות, גם אם המאמן אישר זאת, למעט עבודה בימי ו' ובערבי חג. מתמחה אינו זכאי לתשלום עבור שעות נוספות וכן אין באפשרותו להמיר, שעות נוספות שנצברו, לימי חופשה. ...". ב. לנתבעת נוהל המסדיר את העסקת המתמחים - הוראת נוהל 02/15 (נספח א' לכתב ההגנה). בתמצית ייאמר כי הנוהל קובע כי העסקת המתמחים נעשית על דרך הכלל בהיקף של 0.847 חלקי משרה (36 שעות שבועיות) אך מתמחה רשאי לבקש, באישור מאמנו, העסקה במשרה מלאה (42.5 שעות שבועיות). מכל מקום, סעיף 6.2.3 לנוהל קובע: איסור עבודה בשעות נוספות - מובהר בזאת, כי אין למתמחה אישור לעבוד בשעות עבודה החורגות מהיקף המשרה שנקבעה לו, או בשעות עבודה נוספות, גם אם המאמן אישר זאת". ג. הנתבעת אף נוהגת להחתים את המתמחה המתחיל עבודתו אצלה על "דף מידע למתמחה", במסגרתו מפורטות המגבלות הנ"ל באשר לאיסור השעות הנוספות (נספח ג'/3 לכתב ההגנה). נוסח הצהרת המתמחה באותו דף מידע הינו כי הוא מתחייב למלא אחר ההוראות וההנחיות שפורטו בו, וכמו כן קרא את הוראות נוהל 02/15 ולאחר שניתנה לו הזדמנות לעיין בנוהל המלא, הוא מסכים לאמור בו. ד. לשופטים בבית משפט השלום בתל אביב, בהם מאמנם של התובעים, הובהר מתווה ההעסקה האמור והם התבקשו לפעול על פיו (ר' נספח ח' לתצהיר מר סלומון ועדותו בעמ' 13 לפרו', ש' 15 - 16). 9. התובעים הודו כי קיבלו לידיהם את הידיעון למתמחה, אותו אף צירפו לכתב התביעה (נספח ג') (נעיר כי התובע 1 חזר בו מהאמור בכתב התביעה במהלך דיון ההוכחות וטען כי הידיעון לא הועבר אליו. מכל מקום ברי כי גם התובע 1 היה מודע לאיסור העבודה בשעות נוספות, וזאת בית היתר לאור העובדה כי פנה לגב' קרני ולמר סלומון בניסיון לפתור בכל זאת את בעיית תשלום השעות הנוספות. התובע 2 אף חתם על ההצהרה "דף מידע למתמחה" במסגרתה ציין כי קיבל לעיונו את הוראת נוהל 02/15 (נספח ג'/3 לכתב ההגנה). התובע 1 טען כי לא הוחתם על "דף מידע למתמחה" ולא קיבל לעיונו את הוראת הנוהל. הנתבעת הודיעה כי לא הצליחה לאתר אצלה את תיקו האישי של התובע 1, ועל כן לא יכלה להציג אסמכתא הסותרת טענה זו. 10. עובדה רלוונטית נוספת היא שעבודת שופטי בית משפט השלום בתל אביב נחלקת לשתי משמרות, כאשר השופט הממונה על התובעים נהג לעבוד במשמרת אחר צהריים. לשופטי אחר הצהריים צוותו מתמחים שהותר להם, בסטייה מן המתווה המפורט בהוראות הנוהל הנזכר לעיל, לחרוג משעות העבודה המוגדרות למתמחה ולהתחיל עבודתם בשעה 14:00 (ר' הסכמת השופט המאמן להעסיק את הנתבע 2 בין השעות 14:00 ל-21:00, נספח ד' לתצהיר מר סלומון ועדותו בעמ' 13 לפרו', ש' 11). זאת, על מנת להתאים את שעות העבודה של המתמחה לשעות עבודת השופט. 11. מכל מקום, עולה כי לכל הפחות החל מתחילת שנת 2006 איפשרה הנתבעת למתמחי המערכת לעבוד בשעות נוספות בהיקף של עד עשר שעות נוספות מדי חודש, למעט בתקופת פגרת בתי המשפט, ובהתאם לכך מסרה לידיהם הודעה כדוגמת נספח ב' לכתב ההגנה שבה נאמר: "לידיעתך, אושרו לך 10 שעות נוספות בחודש לשנת 2008. אנא, הקפד שלא לחרוג מהן... בתקופת פגרת בתי המשפט - לא יאושרו ש"נ." 12. גם התובע 1 קיבל כאמור מסמך זה, בו צויין כי הותר לו לעבוד 10 שעות בחודש החל משנת 2006 (מוצג ת/1). 13. למרות האמור עבדו התובעים שעות עבודה רבות נוספות, והשופט המאמן, כב' השופט קליין, אישר בחתימתו את הדיווח החודשי על שעות עבודתם של התובעים, הגם שחרגו מהמכסה המותרת. 14. עוד נוסיף לעניינו של התובע 1 בלבד עובדות אלה: א. טוען התובע 1 כי לא חתם על דף מידע למתמחה ולא קיבל לידיו את נוהל 02/15 ומשכך לא היה מודע לאיסור ההעסקה בשעות נוספות. ב. התובע 1 פנה במהלך התמחותו לגב' דניאלה קרני, פנייה שעניינה תשלום השעות הנוספות בהן עבד. הצדדים חלוקים באשר לעובדות העולות מתצהיר התובע 1 לפיהן ביקשה ממנו גב' קרני לפנות בכתב למזכיר הראשי במנהל מחוז תל אביב (בתי משפט השלום), מר דוד סלומון, ולבקש את סיועו בנדון ובשאלה האם אמנם פנה למר סלומון. התובע לטענתו, פנה באמצעות הודעת דואר אלקטרוני מתיבת דואר של אחת המזכירות, באשר לא הוקצתה לו תיבת דואר אלקטרוני אישית (עמ' 5 לפרו', ש' 8 - 9). ג. 7.11.2005 כתב מר סלומון לתובע כי הוחלט לאשר את שעות העבודה הנוספות בהן עבדו מתמחי בית המשפט בחודשי העבודה מרס 2005 ועד ספטמבר 2005 והוסיף כי על התובע 1 לפנות למחלקת כוח אדם לצורך המשך ההליכים ולהציג את אישורו האמור לתשלום שעות העבודה הנוספות. במסגרת אותו מכתב פורטו שעות העבודה הנוספות שנרשמו לזכות התובע ואשר התשלום עבורם אושר (נספח 2 לתצהיר התובע 1). ד. ביום 23.11.2005 שב וכתב מר סלומון אל התובע במכתב הממוען אל "מתמחי מחוז תל אביב" אשר בכתב יד הוסף לו שמו של התובע. במכתבו זה ביטל מר סלומון את האמור במכתבו מיום 7.11.2005 והודיע למתמחים ובהם התובע 1 כי: "לצערי... הודעתי הקודמת בדבר תשלום שעות נוספות לא אושרה ע"י הנהלת בתי המשפט". טענות הצדדים: 15. לטענת התובעים, הועסקו במתווה החורג מתקן שעות העבודה הרגילות, על פי המוגדר בחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951, אך הנתבעת נמנעה מלשאת בתשלום שכר עבודתם במלואו, קרי בעבור השעות הנוספות. 16. התובעים טוענים כי חרף האמור בנוהל העסקת המתמחים, הרי שבשל אופי עבודתם למול השופט המאמן, בשל מעמדו הרם ולנוכח בחינה פונקציונלית של תפקידו, יש לראות בו אורגן מוסמך שמכוח דרישותיו לעבודה בשעות נוספות זכאים התובעים לגמול שעות נוספות. כמו כן טענו הצדדים כי נדרשו לבצע עבודה בשעות נוספות על ידי השופט הממונה. 17. התובעים מוסיפים וטוענים כי הנתבעת עצמה עיניה חרף ידיעה ברורה אודות העסקתם במאות רבות של שעות עבודה נוספות, וכמשתקף מעדותו של מר סלומון, לא פעלה על מנת למנוע מצב זה על ידי יצירת מנגנוני פיקוח (עמ' 13 לפרו', ש' 27 - 28) או להתריע בפני השופט המאמן בדבר החריגה בשעות ההעסקה (עמ' 13 לפרו', ש' 29). 18. לבסוף, טוענים התובעים כי נוהל העסקת המתמחים 02/15 אינו חל עליהם, משהיו עובדי משמרת אחר צהריים וכן בשל היות הנוהל נוגד את תקנת הציבור והיות הסעיפים האוסרים העסקה בשעות נוספות סעיפים מקפחים בחוזה אחיד. 19. הנתבעת מודה כי אין מחלוקת ששעות עבודתם המתועדות של התובעים בגיליונות נוכחות אשר אושרו על ידי השופט המאמן הן שעות בהן עבדו התובעים והמחלוקת בין הצדדים נעוצה בשאלה אם זכאים התובעים לגמול שעות נוספות בגין שעות אלו אם לאו. הנתבעת סבורה כי על מתמחי בית המשפט מפקחים שני ממונים - הממונה המינהלי מפקח על הפן המינהלי, והממונה המקצועי - השופט - מפקח על הפן המקצועי. לשיטתה של הנתבעת, רק לממונה המינהלי הזכות והסמכות לאשר עבודה בשעות נוספות ומכאן - שהמתמחים אינה זכאים לגמול שעות נוספות משאלו לא אושרו על פי הנהלים. 20. הנתבעת טוענת כי לעובד אין זכות קנויה לעבוד בשעות נוספות ומשלשון ההוראות ונהלי העבודה האוסרים על העסקה בשעות נוספות נמסרו מראש לתובעים, דין תביעתם להידחות. 21. כמו כן, טוענת המדינה כי תביעתו של התובע 2 לפיצויי הלנת שכר התיישנה. 22. לבסוף, הנתבעת הכחישה תחשיבי התובעים, אשר לטענתה לא עלו בקנה אחד עם דו"חות הנוכחות שצורפו לכתב התביעה והתעלמו מגמול שעות נוספות ששולם לתובעים בפועל, בהתאם למסגרת שהותרה על ידי הנתבעת ומשעות עודפות ששולמו מעבר להיקף משרתם החלקית. המסגרת המשפטית: 23. אין חולק כי לעובד אין זכות קנויה לשעות נוספות, וכי למעסיק פררוגטיבה ניהולית להחליט אם דרושה לו עבודת שעות נוספות אם לאו (ע"ע (ארצי) 367/03 רונית סעדיה - שירות התעסוקה, לא פורסם (2004)). 24. בפרשת ארפי, שעניינה היה בתביעתם של מתמחי בית משפט לגמול שעות נוספות כבענייננו, קבע בין הדין הארצי בכל הנוגע לאישור שעות נוספות למתמחים כי "האחראי - היינו הגורם המנהלי - הוא בעל הסמכות לאשר עבודה בשעות נוספות". נקבע כי הסיטואציה המתעוררת בהליך, בה כפופים המשיבים מבחינה מקצועית לגורם אחד - השופטים - אך מכל בחינה אחרת כפופים לגורם אחר היא הסיטואציה השכיחה בשירות המדינה, ואינה סיטואציה חריגה או ייחודית. 25. בנוסף קבע בית הדין הארצי כי לא הורם הנטל ההוכח שהמתמחים נדרשו על ידי השופטים הממונים לעבוד בשעות נוספות. אשר לשאלת מודעותם של השופטים הממונים לעבודה בשעות נוספות החורגות מהמותר נקבע כי "גם אם היו השופטים - הממונים מודעים לביצוע העבודה הנוספת, אין במודעות כדי לחייב את המדינה בתשלום שעות נוספות, שעה שכאמור לא ניתן אישור לכך על ידי הגורם המוסמך". 26. בית הדין הארצי קבע איפוא כי מודעות של השופט לעבודה בשעות נוספות של המתמחה שלו, לא די בה כדי לזכות את המתמחה בגמול עבור עבודה בשעות נוספות. יחד עם זאת, הותיר בית הדין הארצי בצריך עיון את השאלה האם דרישה בפועל של השופט הממונה מהמתמחה לעבוד בשעות נוספות, תהווה סיבה מספקת לסטייה מאיסור מינהלי על עבודה בשעות נוספות ולתשלום גמול שעות נוספות. 27. שאלת הדרישה לעבודה בשעות נוספות - באבחנה ממודעות בלבד - נדונה בפסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים דמ"ר (י-ם) 6079/06 תמר דאר נ' מדינת ישראל - משרד המשפטים, לא פורסם (3.4.2011) (להלן: "פרשת משרד המשפטים"), שם נקבע כי שעה שקיימת דרישה כאמור, זכאים המתמחים לשעות נוספות. עם זאת, בית הדין האזורי מפי כב' השופטת שטיין, איבחן את השוני באופי העבודה שבין קבוצת מתמחי הפרקליטות במשרד המשפטים לבין קבוצות מתמחי השופטים, ונפקותו לתפקוד היומיומי של המתמחים המצדיק את מתן הגמול לאחת ואי הענקתה לאחרת, בנסיבות של איסור מינהלי על ביצוע שעות נוספות. דיון והכרעה: 28. כאמור, בפרשת ארפי נקבע כי הגורם המנהלי - הוא בעל הסמכות לאשר עבודה בשעות נוספות. בכך מתייתר הצורך לדון בטענת התובעים כי המתמחים כפופים לשני גורמים - מקצועי ומינהלי. אנו סבורים כי הכרעתו של בית הדין הארצי ברורה וחד-משמעית, ועל בסיסה יש לבחון את ענייננו. למעלה מן הצורך נציין כי גם מבחינת גירסתם של התובעים עולה כי ברור היה להם שהסמכות בנושא שהשעות הנוספות הופקדה בידי גורמי המינהל, שכן מגרסאותיהם של התובעים עצמם עולה כי פנו לגורמים מינהליים (גב' קרני ומר סלומון) בשאלות וטענות הנוגעות לשעות עבודתם - ולא לשופט המאמן. 29. כאמור, לא די בעובדה כי השופט המאמן היה מודע לשעות עבודתם של התובעים ועל מנת שתיבחן זכאותם לגמול שעות נוספות באופן החורג מפרשת ארפי על התובעים היה מוטל הנטל להוכיח, כי נדרשו על ידי השופט הממונה להוסיף ולעבוד בשעות נוספות. 30. עיון בתיק מעלה כי לא רק זאת שהתובעים לא הרימו את הנטל האמור, אלא שהם כלל לא טענו טענה ולפיה נדרשו פוזיטיבית על ידי השופט קליין לעבוד בשעות נוספות. לא בכתב התביעה, לא בתצהיריהם ולא בחקירותיהם בפנינו הופיע ולו קצה קצהו של רמז לטענה כי השופט הממונה דרש דרישה שכזו. 31. כך, בכתב התביעה מציינים התובעים: "7. ברם, עבודתם של התובעים כללה נשיאה בנטל רב, תוך שהם נדרשו, לאור היקף העבודה שנדרש מהם, לעבוד בשעות עבודה רבות ובלתי שגרתיות, כמעט מדי יום. 8. ברי, כי התובעים, אשר שימשו בזמנים הרלוונטיים כמתמחים המסייעים בידי השופט ששימש כמאמנם, נדרשו לעמוד ביעדים רבים תוך שהוטלו עליהם משימות רבות ומקבילות המצריכות, מטבעם של דברים, שעות עבודה מרובות" (ההדגשות הוספו - מ.ש.). בתצהירו, מציין התובע 1: "9. בפועל, נדרשתי על ידי מי ששימש כמאמן שלי בתקופת ההתמחות - כב' השופט מנחם קליין, לעמוד ביעדים רבים ועל כן, מסגרת השעות שהוגדרה, כלל לא התאימה להיקף העבודה שהוטל עליי והצריכה שעות עבודה נוספות 10. ... "...מי שכאמור שימש כמאמני, הבין באופן הברור ביותר, כי מסגרת שעות העבודה שהוגדרה, כלל אינה תואמת את היקף העבודה שהמשרה בה הועסקתי דורשת. ... 15. על כן, כאמור, כב' השופט מנחם קליין הבין היטב מהו היקף העבודה הנדרש לצורך מילוי המשימות שהטיל עליי". התובע 2 מציין בתצהירו דברים זהים בנוסחם ובתוכנם. גם בחקירת התובעים אין כל אמירה ולפיה הגורם המקצועי הממונה הוא שדרש באופן פוזטיבי את העבודה בשעות נוספות. 32. אין בכתב התביעה או בתצהירים כל זכר לגירסה לפיה השופט הממונה דרש מהם פוזטיבית עבודה בשעות נוספות. מן האמור עולה כי גירסת התובעים הינה כי נדרשו לביצוע עבודה בהיקף רב, אשר כתוצאה מכך הביאה אותם לעבודה בשעות נוספות. גירסה זו של התובעים יכולה לכל היותר לבסס את עובדת מודעותו של השופט הממונה לעבודה בשעות נוספות ולא דרישה מצידו לבצען. אין ספק שהשופט קליין ידע על היקף עבודתם של התובעים, שכן הוא זה שאישר בחתימתו את גליונות הנוכחות שלהם. ואולם, התשתית העובדתית בהליך זה אינה שונה למעשה מזו שבפרשת ארפי, קרי נסיבות שבהן השופט הממונה יודע כי המתמחה עובד שעות נוספות אשר לא אושרו על ידי הגורם המוסמך, הוא הגורם המינהלי. 33. רק בסיכומיהם, למעשה, טענו התובעים לראשונה כי "אין ולא יכולה להיות מחלוקת שהתובעים נדרשו, על ידי כבוד השופט מנחם קליין, באופן הברור ביותר, לעבוד במסגרת שעות הנוספות...". אך מה שברור לתובעים בסיכומיהם, לא עלה כלל עד לאותו שלב מכתבי הטענות האחרים. למעשה, מדובר בהרחבת חזית אסורה ודי היה בכך כדי לדחות טענה זו, אך למעלה מן הצורך נעיר כי אף אם התובעים היו מבססים דרישה של השופט הממונה לביצוע שעות נוספות, ספק בעינינו אם היה בידינו להיעתר לתביעתם, שכן ידוֹע ידעוּ היטב התובעים כי נאסר עליהם ביצוע שעות נוספות ושעליהם לפנות לגורמי המינהל על מנת לקבל אישור לשם עבודה באותן שעות. 34. כאמור, אנו ערים לפסק הדין בפרשת משרד המשפטים, אשר ניתן לאחר פרשת ארפי. שם - באבחנה מן הנסיבות שבפנינו - נדרשו התובעים מראש, כבר בראיון העבודה, לעבוד "מצאת החמה עד צאת הנשמה", כלשונה של עו"ד דבורה חן שהיתה אחת המאמנות אשר העידה באותה פרשה. כאמור, בית הדין איבחן שם בין מתמחי בית המשפט למתמחי הפרקליטות. מתמחי הפרקליטות העידו כי באורח שגרתי הוטלו עליהם מטלות דחופות ומתמשכות, לעיתים בסוף יום עבודה, ובאופן המחייב ואינו מותיר ברירה אלא לעבוד בשעות נוספות. אין הנסיבות שם דומות לעניננו אנו. בענייננו, לא הורם הנטל אשר הורם באותה פרשה. 35. התובעים מקדישים פרקים ארוכים בכתבי טענותיהם לשאלת מערכת היחסים שהתנהלה ביניהם לבין מאמנם, בהיותו שופט, ולטענתם כי מדובר במערכת יחסים של כפיפות, כאשר המתמחה, שעתידו המקצועי תלוי במאמנו, מתקשה לסרב לכל בקשה המגיעה ממאמנו. איננו חולקים על מערכת היחסים המאופיינת בכפיפות ובתלות מקצועית, אולם אנו סבורים ראשית, כי התובעים הפריזו והקצינו בתיאוריהם ושנית, כי שאלה זו הוכרעה אף היא בפרשת ארפי, שם קבע בית הדין הארצי כפי שהזכרנו לעיל, כי אין מדובר בנסיבות חריגות. נקבע כי הסיטואציה בה כפופים המתמחים מבחינה מקצועית לגורם אחד, שיפוטי, אך מכל בחינה אחרת כפופים הם לגורם אחר, היא הסיטואציה השכיחה בשירות המדינה. כלומר, אין בכך כדי להצדיק תשלום גמול שעות נוספות שביצוען נאסר על ידי הגורם המוסמך. ודוק: מן הבחינה העובדתית - והדבר מובהר בנוהל המובא בפני המתמחים (ולכל הפחות הובא בפני התובע 1) - שגויה הנחת התובעים כי כל סירוב היה מצטייר כעבירת משמעת והיה מעמידם בסכנת פיטורים. מר סלומון העיד כי בפנינו כי השופט הממונה אינו מוסמך לפטר את המתמחה, ופיטוריו נעשים על פי סעיף 10.3 לנוהל העסקת מתמחה (נספח א' לכתב ההגנה) אשר הוצג לתובעים. על פי נוהל זה, השופט המאמן אמנם יכול לבקש את פיטוריו של מתמחה, אך גורמי המינהל הם שעורכים למתמחה שימוע, והם הגורם המוסמך הרשאי בסופו של יום לפטרו (ר' גם עמ' 14 לפרו', ש' 9 - 11). ברי כי מתמחה העומד על זכויות המגן ומטעם זה מבקש מאמנו לפטרו, לא יפוטר על ידי גורמי המנהל. אך מעבר לזאת נאמר כי התקשינו לראות תסריט שכזה יוצא אל הפועל, וחזקה היא שאין שופט אשר יבקש פיטוריו של מתמחה המבקש להקפיד על מסגרת שעות עבודתו ועל זכויות המגן המוקנות לו כעובד. 36. משהנסיבות בפרשת ארפי דומות דמיון רב, וכמעט זהות לנסיבות בענייננו, ומשכך, עלינו ליישם את פסיקתו של בית הדין הארצי ככתבה וכלשונה. 37. אשר לטענה כי נוהל העסקת המתמחים על ידי הנתבעת אינו חל על התובעים, סבורים אנו שאין ממש בטענה זו. מר סלומון העיד כי לא זכור לו אם הוצאו נהלים מיוחדים למתמחי שעות אחה"צ (עמ' 13 לפרו', ש' 14) ואולם, לטעמנו אין צורך בנוהל מיוחד, שכן על אף שמועדי תחילת וסיום שעות העבודה של המתמחים אחה"צ היו שונים מאלו המפורטים בנוהל 02/15, הרי שהנוהל עצמו חל גם על המתמחים אשר עבדו עם שופטי אחר הצהריים. נזכיר כי נוהל 02/15 מאפשר במפורש למאמן לקבוע למתמחה שעות עבודה אחרות מהקבוע בו, ובלבד שלא יחרגו מהיקף המשרה (נספח ג'2 לכתב ההגנה). 38. לבסוף נעיר כי לא ירדנו לסוף דעתם של התובעים, אשר טענו כי נוהל העסקת המתמחים 02/15 ודף המידע עליו הוחתמו מתמחים נוגדים את תקנת הציבור. לפי הנטען, מדובר בנהלים סותרים משמחד היו התובעים כפופים לשופט ממונה שהתקשו להתנגד לדרישותיו בנוגע לשעות הנוכחות, ומנגד לנוהל האוסר עליהם את העבודה בשעות נוספות. ודוק: אין התובעים מבקשים כי נקבע שהנוהל לא חל בעניינם לנוכח הנסיבות, אלא כי הנוהל גופו, אשר הוצא על ידי גורמי המינהל המוסמכים, נוגד את תקנת הציבור. למעשה, אנו מתבקשים לסטות ממושכלות ראשונים ולקבוע כי למעסיק אין סמכות לקבוע אם העובד הכפוף לו יועסק בשעות נוספות אם לאו, ובחירה זו נתונה לעובד ולו בלבד. מובן מאליו כי דין טענה זו להידחות. כבר הובהר לעיל, כי לעובד אין זכות מוקנית לעבודה בשעות נוספות. מובן כי למעסיק מוקנית הסמכות להטיל על עובדיו איסור ממין זה. אף הטענה כי מדובר בחוזה אחיד ובו תנאים מקפחים שדינם בטלות אינה נהירה לנו. כאמור, זכות המעסיק לקבוע אם עובדו יועסק בשעות נוספות היא זכות העומדת בבסיס דיני העבודה והיא נובעת מן הפררוגטיבה הניהולית. 39. מכל האמור, מצאנו לדחות טענתם הכללית של התובעים בדבר זכאותם לגמול שעות נוספות על פי דו"חות הנוכחות, בשים לב לאיסור שהטילו עליהם הגורמים המוסמכים לעניין זה. 40. חרף האמור, בשים לב למכתבו של מר סלומון מיום 7.11.2005 (נספח 2 לתצהיר התובע 1), מצאנו כי התובע 1 יהיה זכאי לשעות הנוספות הנקובות במכתב הנ"ל. ונסביר. א. ראשית נבהיר כי לשיטתנו, בוויכוח בין הצדדים בשאלה אם מכתבו הנ"ל של מר סלומון, נשלח לכל המתמחים או שמא היה זה מענה לתובע בלבד, לנוכח פנייתו למר סלומון, אין כל צורך להכריע. עובדה היא כי הובטח לתובע 1 על ידי מר סלומון תשלום שעות נוספות. ב. ההחלטה בדבר תשלום או אי-תשלום גמול שעות נוספות לתובע 1 הינה החלטה מינהלית, הנשענת על שיקולים תקציביים. בדומה לכל החלטה מינהלית, אף החלטה זו כפופה לביקורת שיפוטית. על בית הדין לבחון שלא חרגה ממתחם הסבירות, ושלא נתקבלה בשרירות או משיקולים זרים. ג. בענייננו, מצויים בפנינו שני מכתבים - האחד מיום 7.11.2005 במסגרתו הובטחו לתובע 1 שעות נוספות; השני מיום 23.11.2005, במסגרתו חזר בו מר סלומון ממכתבו מיום 7.11.2005. תצהירו של מר סלומון אינו מבהיר את נסיבות הנסיגה מאותה הבטחה. מר סלומון מציין רק כי "הובהר לי על ידי סמנכ"ל למינהל בהנהלת בתי המשפט, כי אין אישור של הנהלת בתי המשפט לשלם למתמחים עבור שעות נוספות...". בכך אין כדי להבהיר מדוע בוטל האישור לשלם שעות נוספות, וכך גם מדוע ניתן האישור מלכתחילה. אין חולק שמר סלומון הוא גורם מוסמך לאשר שעות נוספות, ומשעשה כן, החזקה היא כי פעל בסמכות ומעת שאישר את אותן שעות נוספות, הרי שקמה החובה לשלמם לתובע 1. העובדה כי בדיעבד לא אישרה הנהלת בתי המשפט את התשלום האמור, אין בה כדי לגרוע מהחובה לשלם לתובע 1 את השעות הללו, שכאמור אושרו על ידי גורם מנהלי מוסמך. מה גם שלא קיבלנו הסבר או סיבה לביטול האישור מיום 7.11.2005. ד. מכל האמור עולה כי יש לשלם לתובע 1 את השעות הנוספות הנקובות במכתבו של מר סלומון מיום 7.11.2005, קרי שעות נוספות בגין החודשים מרס - ספטמבר 2005. עיון בתלושי השכר מעלה כי לתובע לא שולם בחודשים אלה כלל גמול כלשהו בגין שעות נוספות. הדבר עולה בקנה אחד עם העובדה כי למתמחים בית המשפט הוסף היתר לביצוע 10 שעות נוספות רק החל משנת 2006. נעיר כי אין בעניין זה רלוונטיות לטענת הנתבעת בדבר היותן של חלק מהשעות הנוספות הנטענות שעות עודפות, שכן חזקה כי מר סלומון כבר כללן בתחשיבו בטרם משלוח המכתב. ה. התובע יהיה זכאי, איפוא, לתשלום כדלקמן, שיחושב על פי חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951, בשים לב לשכר שעתי בסך 19.36 ₪ (כאמור בתלושי השכר, נספח 10 לתצהיר התובע 1): מניין השעות הנקוב במכתב מר סלומון שכר לפי 125% בגין שעתיים ראשונות (בש"ח) שכר לפי 150% בגין היתרה (בש"ח) 3/2005 77.14 48.4 2,182 4/2005 62.09 48.4 1,745 5/2005 51.12 48.4 1,426.5 6/2005 34.05 48.4 930.7 7/2005 11.49 48.4 275.6 8/2005 8.98 48.4 202.7 9/2005 37.99 48.4 1,045.1 סה"כ 8,146.4 41. לא נסיים את דברנו מבלי להתייחס לאופן ניהול ההליך על ידי התובעים הן ביחס לתוכנם של הדברים והן ביחס לסגנונם הן בכתב והן במהלך הדיונים וחבל שתביעה כספית לגמול שעות נוספות הפכה בידיהם לכלי ניגוח. אלא שיתכן שחוסר נסיונם המקצועי הוא זה שהביא להתנהלות נפסדת זו. סוף דבר: 42. תביעתו של התובע 2 נדחית. 43. תביעתו של התובע 1 מתקבלת בחלקה, והתובע 1 יהיה זכאי לגמול שעות נוספות בסך 8,146.4 ₪ בתוספת ריבית והצמדה ממועד סיום העסקתו ביום 28.2.2006 (כפי שנתבקש בכתב התביעה) ועד למועד התשלום בפועל. הנתבעת תשלם את הסכום האמור בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין על ידה. 44. באשר להוצאות, הרי שבנסיבות העניין ומשלמעשה נדחו התביעות, לפנים משורת הדין, החלטנו שלא לחייב את התובעים בהוצאות. על פסק הדין ניתן לערער בזכות בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים. הודעת ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין. שעות נוספותהתמחות (במשפטים)