קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שעות נוספות משגיח כשרות: עובד המועצה הדתית באילת, מבצע בימי שבת וחג תורנות בבתי המלון בעיר, במהלכה הוא משמש כמשגיח כשרות. העובד מתארח בבית המלון יחד עם כל בני משפחתו, על חשבון המלון, ומנגד אינו מקבל מהמעסיקה - המועצה הדתית - כל תמורה כספית ישירה עבור העבודה. עניינה של התביעה שבפנינו הוא האם זכאי העובד לתמורה, ואם כן, כיצד נחשבה. התובע עובד בשירות המועצה הדתית באילת (להלן: "הנתבעת") מאז 01/08/97. תפקידו של התובע הינו משגיח כשרות. התובע טוען כי במהלך שנות עבודתו שימש כמשגיח כשרות בבתי המלון באילת בסופי שבוע ובחגים. התובע מתחיל את עבודתו כשעה לפני כניסת השבת או החג ומסיים אותה כשעה לאחר יציאת השבת או החג. בגין כך הגיש התובע תביעה על סך של 827,233 ₪, אשר תוקנה לאחר הפחתת העילות שהתיישנו והועמדה על 548,388 ₪. בנוסף עומדת התביעה גם על חוסר בהפרשות לקרנות פנסיה בסך 48,743 ₪. הנתבעת טענה כי חוק שעות עבודה ומנוחה אינו חל על התובע, באשר תפקידו דורש מידה מיוחדת של אמון אישי וכי לא ניתן לפקח על עבודתו. עוד טענה הנתבעת כי התובע לא הוכיח את הימים והשעות בהם עבד, מה עוד שבמשך שעות רבות התובע עשה לעצמו ולבני משפחתו. התובע קיבל תמורה של מחצית יום חופש על כל שבת או חג בהם עבד. כמו כן,התובע קיבל 30 שעות נוספות גלובאליות ותוספת השגחה בשיעור 10%. לכך יש להוסיף את שווי האירוח לו זכה התובע עבור משפחתו אשר כלל גם ארוחות. הילוכו של פסק דין זה יהיה בראשית - נדון בשאלה האם חוק שעות עבודה ומנוחה חל על התובע. ככל שהתשובה תהא חיובית, נבחן האם התובע הוכיח את תביעתו בכל הקשור לשעות והימים בהם עבד, ואם כן, מהי התמורה שהוא זכאי לה, בשים לב לתוספות שקיבל ושווי האירוח. עוד נדון בסיום דברינו בזכאות התובע להפרשים בגין תשלומים לקופת גמל. הכרעה 5. טרם נתייחס לטענות הצדדים בתיק זה, נסביר כי מעמדו של משגיח כשרות העובד בבית מלון באילת שונה ממקומות אחרים בארץ, שם משגיחי הכשרות נחשבים עובדים של בתי המלון. משגיח כשרות באילת נחשב עובד המועצה הדתית כאשר מערכת ההתחשבנות מתבצעת בין בתי המלון למועצה הדתית. מחומר הראיות שהובא לפנינו לא התבררה די הצורך השאלה האם בתמורה שמשלמים בתי המלון לנתבעת כלול גם תמחור של עבודת המשגיח בשבת. 6. מתוך המסמכים הקיימים בתיק ניתן למצוא כי ב-01/07/98 חתמה הנתבעת עם נציגות העובדים במועצה, ההסתדרות וועד עובדי המועצה סיכום דברים בו נקבע בסעיף 13 כדלקמן: "העבודה בשבת תחייב את הנהלת המועצה הדתית בתשלום כנהוג לגבי עובדי עירייה, אלא אם כן יחתום העובד על מסמך מתאים בו הוא מודע לכך שאירוח בני משפחתו במלון בו יועסק בא במקום תשלום שכרו, ולמרות הכתוב לעיל יהיה זכאי העובד לחצי יום חופש" (סיכום הדברים צורף כנספח "א" לכתב ההגנה) 7. מנגד, דוגמאות להתחייבותם של בתי המלון כלפי הנתבעת ראינו במקרה של מלון "רויאל גארדן" ו"דורטל סול" בדמות הסכמי כשרות בהם מופיעה התחייבות כי המלון יקציב מדי שבת חדר למשגיח ולרעייתו, וכן כי המשגיח רשאי להשתמש בהסעה של המלון. התמורה שמעביר המלון למועצה בנויה על תשלום חודשי לפי חלקי משרה. רויאל גארדן - 2.28 משרות, דורטל סול - 2 משרות. כאמור, לא ברור האם יש בתשלומים שהעבירו בתי המלון כדי לכסות את התמורה עבור עבודה בשבת ובחג. (המסמכים סומנו "ט" בתצהיר גילוי המסמכים שצורף לתיק על ידי התובע). 8. הרקע המתועד במסמכים שהבאנו, לכאורה יש בו כדי לענות על השאלה שהובאה לפתחנו. הזכאות לגמול בגין עבודה בשבת ובחג אינה שנויה במחלוקת, אך טיבו של הגמול אם בעין או בכסף לא הוכרעה די הצורך ועל כך נלך לטענות הצדדים בעניין זה. תחולת חוק שעות עבודה ומנוחה 9. הנתבעת טוענת כי נוכח הוראות סעיף 30 לחוק שעות עבודה ומנוחה התשי"א - 1951, אין להחיל את החוק על מערכת היחסים שבין התובע לנתבעת. בענין זה קובע סעיף 30 לחוק: "(א) חוק זה אינו חל על עבודתם של: ........ (5) עובדים בתפקידי הנהלה או בתפקידים הדורשים מידה מיוחדת של אמון אישי. (6) עובדים שתנאי עבודתם ונסיבותיה אינם מאפשרים למעביד כל פיקוח על שעות העבודה והמנוחה שלהם". הנתבעת טענה כי תפקידו של התובע מבוסס על אמון אישי: משגיח כשרות אמון על כשרות מזונם של המתארחים בבתי המלון. המשגיח נדרש לתת מענה לבעיות הלכתיות ולקיים הוראות מקצועיות שקיבל מאת הרבנים. 10. אשר לדעתנו, יש ללכת לפי העיקרון שהותווה בעניין טפקו (ע"ע (ארצי) 300271/98 טפקו - ייצור מערכות בקרת אנרגיה ומתקנים לשמירת איכות הסביבה בע"מ - טל, פד"ע ל"ה 703), לפיו יש לפרש את החריגים בחוק בצמצום "כך שפחות עובדים יוצאו מתחולתו של החוק ויותר עובדים ייהנו מההגנות שהחוק מעניק". באשר למאפיינים של תפקיד הדורש "מידה מיוחדת של אמון אישי" נפסק בעניין זיוה כץ (ע"ע (ארצי) 570/06 עו"ד עמוס אגרון - עו"ד זיוה כץ, מיום 14/10/07) כי ככלל מדובר בעובד בכיר, בעל אחריות מיוחדת ושכר גבוה התואם את האמון האישי המיוחד לו הוא זוכה. המידה המיוחדת צריכה להתבטא הן בשעות העבודה של העובד והן בשכרו. בעניין בסט ביי (ע"פ (ארצי) 16/08 מדינת ישראל-משרד התמ"ת - בסט ביי רשתות שיווק בע"מ, מיום 04/01/09) נקבע כי צריכה להתקיים זיקה קרובה ומיוחדת של בעל התפקיד בו מדובר לתפקיד הנהלה כגון מנהל לשכה של חברה גדולה או נהג המנכ"ל (ר' גם ע"ע (ארצי) 165/06 אפרים אלדר - ק.ש. אוטו סנטר בע"מ, מיום 15/06/10). סיכום ההלכות מביא למסקנה כי המאפיינים של עובד בתפקיד הדורש "מידה מיוחדת של אמון אישי" הם: שכר גבוה; זיקה לתפקיד הנהלה; שותפות למידע רגיש; אחריות מיוחדת ואפשרות להחליט באופן עצמאי. במקרה שלפנינו, התובע לא שימש בתפקיד ניהולי, לא קיבל שכר גבוה, לא היה שותף למידע רגיש, והאופן בו הפעיל את שיקול דעתו בקשר לכשרות נעשה בהתאם להוראות מקצועיות שקיבל מהרבנים ועל פי ההלכה היהודית. מכאן שאין בתפקיד של משגיח כשרות דרישה מיוחדת של אמון אישי שהיא מעבר לרמה הרגילה הנדרשת מכל בעל תפקיד אחראי בארגון. 11. עוד טענה הנתבעת כי לא ניתן היה לפקח על עבודתו של התובע בשבת. התובע שהה בבית המלון יחד עם בני משפחתו, ובמשך פרק הזמן הזה לא ניתן היה להפריד בין הפעולות של ההשגחה לבין השהות עם משפחתו. כך בארוחות, בתפילות, בשהות עם אשתו בלובי; בנוסף לא ניתן היה ליצור קשר עם התובע באמצעות הכלים המקובלים כמו טלפון נייד, מכשיר קשר או מערכת כריזה בשל השבת. 12. דעתנו היא כי יש לבחון את אפשרות הפיקוח על שעות העבודה והמנוחה ולא פיקוח בפועל על העבודה (דב"ע מט/2-7 מישל רבות - הורמון שירותי אחזקה (אילת) בע"מ, פד"ע כ"א 117). מכאן שהשאלה אינה אם למעביד היה למעשה פיקוח על שעות העבודה והמנוחה של עובד פלוני, אלא אם תנאי העבודה ונסיבותיה אפשרו פיקוח כאמור (דב"ע לג/2-4 אברהם רון - המועצה המקומית מצפה רמון, פד"ע ד' 386). במקרה שלפנינו, התובע שהה במלון, וכפי שמסר בעדותו, כאשר שהה בבית הכנסת לצרכי תפילה ניתן היה למוצאו שם (עמ' 9, שורות 28-30), או בחדר האוכל או בחדרו (עדותו של מר חזיזה, עמ' 22 שורות 28-30), כאשר הקב"ט יכול לחפשו בכל מקום. נכון שמדובר בבתי מלון שלעיתים משתרעים על שטחים נרחבים, אך כפי שהתובע הודה בעדותו, בחלקו נפלו המלונות הקטנים יותר, כך שספק אם צריכה להיות בעיה באיתור התובע, על אף שנטען על ידי מר חזיזה כי היו מקרים בהם לא הצליחו לאתר את המשגיח. כך או כך, לפי טענת הנתבעת, כפי שנראה בהמשך, שעות העבודה העיקריות של התובע היו לפני הארוחות ובמהלכן, כך שדווקא זמן זה הינו תחום וידוע מראש, ובוודאי שניתן היה לפקח על עבודתו לו ביקשה הנתבעת. על כן, מכלול הנסיבות מלמד כי ניתן היה לפקח על העבודה והמנוחה של התובע ועל כן החוק חל על התובע. הוכחת התביעה 13. הנתבעת טוענת כי התובע לא הוכיח את תביעתו לשעות נוספות, כאשר לא הראה מהם הימים והשעות בהם עבד. בנוסף, התובע לא הוכיח מתכונת עבודה קבועה. תחשיבי התובע נסתרו על ידי דוחות הנוכחות של הנתבעת המראים מתי השתתף התובע בתורנות שבת וחג. 14. בבואנו לבחון האם התובע הוכיח את תביעתו, ובראש ובראשונה ביחס למספר הימים, ברור לנו כי זהו המקרה בו יש לחפש מתכונת עבודה קבועה ולא מספר שעות הנמדדות לפי כניסה ויציאה. מבחינה זו, מסמכי הנתבעת עליהם התבסס התובע מלמדים על מתכונת עבודה קבועה בכל הקשור למספר הפעמים בהם עבד התובע מדי חודש. התובע הפנה בתצהירו לדוחות חופשות משגיחים של הנתבעת המראים מתי ביצע תורנות שבת וחג. כך בשנת 2004 התובע ביצע 54 תורנויות מתוך 60. לכך יש להוסיף דוח תורנות נוסף שהתובע מילא וסך הכל 55 מתוך 60 (סעיף 85 לתצהיר התובע). בשנת 2005 התובע ביצע 48 תורנויות מתוך 57. בנוסף מילא התובע שני דוחות תורנות כך שסך הכל ביצע 50 תורנויות מתוך 57 (סעיף 86 לתצהיר התובע). בשנת 2006 התובע ביצע 41 תורנויות מתוך 51. התובע מילא דוח תורנות שלא נכלל בריכוז החופשות ועל כן סך הכל 42 תורנויות מתוך 51. בשנת 2007 התובע ביצע 47 מתוך 58 תורנויות. בשנת 2008 התובע ביצע 9 תורנויות. 15. התובע לא קיבל מהנתבעת את דוחות החופשות לשנת 2002 ו-2003 ונשארו לו דוחות תורנות ומכתבים, שאין בהם כדי לשקף את מספר התורנויות המלא. אנו סבורים כי מבחינת השנים 2004-2007 עולה כי התובע ביצע בממוצע כ-49 תורנויות בשנה. מספר זה יש לייחס גם לשנים 2002 ו-2003, וזאת בהתחשב בהיקפים הדומים שהיו בשנים 2004-2007. מכאן שסך הכל התובע ביצע 303 תורנויות (303 = 9 + 49 X 6). 16. אשר למספר השעות שבהן עבד התובע, התביעה מתייחסת לכל השעות בהן נכח התובע בבית המלון, בתוספת שעה לפני כניסת השבת ושעה לאחר צאת השבת ובניכוי שעות השינה. התובע מבסס תביעתו על פסק הדין בעניין אשר מאיר (ע"ע (ארצי) 305/05 אשר מאיר - החברה להגנת הטבע, מיום 01/02/07). בעניין אשר מאיר, מדובר היה בעוזרי תחזוקה שעבדו בבית ספר שדה באילת וביצעו תורנויות בעיקר בסופי שבוע וחגים. בית הדין קבע כי מאחר שבימי התורנויות העובדים התנתקו מביתם וממשפחתם, ונאלצו לשהות בבית הספר, הופכות כל שעות הנוכחות לשעות עבודה עליהם זכאים העובדים לשכר. 17. דעתנו היא כי את פסק הדין בעניין אשר מאיר יש לאבחן, שכן נסיבות המקרה שונות: התובע הגיע לבית המלון בשבת ובחג עם בני משפחתו. התובע ציין מפורשות בתצהירו (סעיפים 49-50) שאם לא היה עושה את השבת עם בני משפחתו במלון, לא היה מבצע את התורנויות. כלומר הרציונל לפיו עובד המתנתק מביתו וממשפחתו בשבת ומעמיד עצמו לרשות העבודה זכאי לגמול עבוד כל השעות בהן נכח במקום העבודה, גם אם בפועל לא עבד בהן - לא מתקיים במקרה שלפנינו. השהות של התובע עם משפחתו בבית המלון נעשתה לבקשתו ואפשרה ניהול מסודר של אורחות השבת, ובכלל זה גם התפילות. 18. לכך יש להוסיף את העובדה כי התובע נהנה מאירוח של פנסיון מלא ויותר מכך. התובע ובני משפחתו נהנו מארוחת ערב ביום שישי ומשלוש ארוחות בשבת - בוקר, צהריים וערב. כפי שהתובע הודה בחקירתו הנגדית, העבודה בשבת היוותה הטבה מבחינתו וכשנלקחה ממנו ההטבה הוא ראה בכך הרעת תנאים (עמ' 4 לפרוטוקול). 19. נקודה נוספת בה יש לאבחן את פסק הדין בעניין אשר מאיר היא האפשרות של המעסיק להוכיח את השעות בהן בוצעה עבודה. במקרה שלפנינו הנתבעת עמדה בנטל והראתה כי ניתן לחלץ את מספר השעות האמיתי בהן התובע עבד. יו"ר המועצה הדתית מר חביב חזיזה סיפר בעדותו כי עיקר עבודתו של התובע הוא מניעת חילול שבת וביקורת. מדובר במספר שעות בודדות, בין 3-4 שעות (עמ' 21). מר יצחק אלקיים, מנהל מחלקת הכשרות בנתבעת, שביצע בעצמו תורנויות בשבת, סיפר כי מספר השעות המקסימאלי הוא 4-5 שעות לכל היותר (עמ' 29, שורות 1-3). עדותו של התובע חיזקה את גרסת הנתבעת כאשר ציין כי תפקידו הוא להגיע לפני כניסת השבת, לוודא שכל שעוני השבת מחוברים, שהתנורים נעולים, שהפלטות מכוונות לתחילת פעילות (עמ' 8). התובע העריך את משך פעולה זו כשעה (עמ' 9 שורות 5-8). במשך ארוחת הערב ולאחריה התובע היה עורך ביקורת (עמ' 9-10). בבוקר השבת התובע היה מתעורר ב-05:00, עושה ביקורת במטבח, חוזר אחרי חצי שעה, ולאחר התפילה, שנמשכת בין שעה לשעתיים וחצי, חוזר לארוחת בוקר (עמ' 10). בהתחשב בכך שבחלק מזמן הנוכחות של התובע בארוחות התובע גם אכל עם משפחתו, סבורים אנו כי סך כל השעות הוא: שישי: שעה - לפני כניסת השבת שעה - ארוחת ערב שבת: שעה - ארוחת בוקר חצי שעה - ארוחת צהריים חצי שעה - ארוחת ערב שעה - קריאות דחופות 20. סך הכל 5 שעות עבודה אפקטיביות ומצטברות, שלא לוקחות בחשבון את הזמן שבו התובע לן, אכל עם משפחתו, התפלל ושהה עם משפחתו. התמורה 21. הנתבעת טענה כי התובע קיבל את התמורה בגין עבודתו בשבת ובחג בדמות 30 שעות נוספות גלובליות, ולחילופין חצי יום חופש על כל שבת, וכן שווי האירוח במלון עבור משפחתו. אין בידינו לקבל את טענת הנתבעת בנקודה זו. ראשית, 30 השעות הנוספות הגלובאליות שמקורן בסיכום הצדדים מיום 01/07/98 (נספח "א" לכתב ההגנה) ניתנות לכל עובדי המועצה הדתית (סעיף 7 לסיכום הדברים). נציגי הנתבעת, מר חזיזה ומר אלקיים, הודו בחקירתם הנגדית כי את התוספת של 30 שעות גלובליות מקבלים גם מי שאינם עושים תורנות בשבת. וכך גם התובע קיבל, לאחר שהפסיק לבצע תורנות בשבת (עמ' 25 שורות 18-20, עמ' 29 שורות 24-26). באותו אופן אין לקחת בחשבון גם תוספת ההשגחה האחוזית שבאה גם עבור עבודתו הרגילה של התובע. שנית, תשלום של חצי יום חופש לכל שבת בה עבד התובע אינה יכולה להיחשב כתמורה בגין העבודה, אלא היא באה בגדר מנוחת פיצוי למי שעבד את כל ימות השבוע ולא נח ביום המנוחה השבועי (ראו: עס"ק (ארצי) 26/99 ארגון הכבאים המקצועיים בישראל - איגוד ערים חיפה, פד"ע לח 289, 336). שלישית, אין לראות באירוח בני המשפחה במלון משום שכר עבור עבודה בשבת. במערכת היחסים שבין התובע לנתבעת לא הוכח כלל שהמועצה שילמה עבור שהות במלון. נהפוך הוא, היה זה חלק מסיכום הדברים שבין המועצה הדתית באילת לבין בתי המלון, לפיו המלון מחויב לדאוג לחדר למשגיח ולמשפחתו. בעניין זה קובע סעיף 3 לחוק הגנת השכר תשי"ח - 1959: "מותר בהסכמת העובד לשלם חלק משכר עבודה באוכל ובמשקאות המיועדים לצריכה במקומות העבודה, להוציא משקאות משכרים, או בדיור, אם דרך תשלום זו נקבעה בהסכם קיבוצי או בחוזה עבודה או שהיא נוהג מקובל בתנאי עבודה, ובלבד שהשווי המיוחס לכל אלה לא יעלה על המקובל בשוק". במקרה שלפנינו, הסכמת העובד לא ניתנה בהסכמה מפורשת או משתמעת. כזכור, בהסכם שנחתם בין המועצה להסתדרות ב-01/07/98 נדרש מסמך כתוב שבו העובד יסכים כי שווה האירוח יבוא על חשבון השכר המגיע לו. מסמך כזה לא הוצג, ולא ניתן לראות בהתנהגות התובע משום הסכמה שלא לקבל תמורה המגיעה לו על פי חוק. לא הוכח בפנינו גם נוהג מקובל, ועל כן לא יכול לבוא שווי האירוח על חשבון השכר המגיע לתובע. 22. מכאן שיש לחשב את התמורה המגיעה לתובע לפי מספר הימים בהם עבד - 303, מספר השעות שעבד - 5, שווי שעה - לפי שכר אחרון (36.44 = 150% X 24.3). ובסך הכל - 55,206.6 = 303 X 36.44 X 5. סכום זה יישא ריבית והצמדה כחוק מיום 01/12/08 ועד התשלום בפועל. פיצוי בגין חוסר הפרשות לקופת גמל 23. התובע טען כי על פי חוות הדעת של חשב השכר, קיים חוסר בהפרשות לקופת גמל בגין סכומים שנרשמו כניכויים משכר העובד שלא הועברו בפועל ובגין ניכויים של המעביד. התובע העמיד את החוסר על סך כל 48,473 ₪. הנתבעת טענה כי התובע זכאי לפנסיה תקציבית ועל כן לכל היותר הוא זכאי להפרשה נמוכה ובשיעור של אחוז אחד בלבד. 24. על התובע חל ההסכם הקיבוצי הכללי במועצות הדתיות מדצמבר 1975 אשר החיל על עובדי המועצות הדתיות את הוראות חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות (ר' סעיף 1א' להסכם הקיבוצי הכללי בדבר עובדי המועצות הדתיות). חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות במועד קבלתו של התובע לעבודה הכירה בזכויותיהם של העובדים לפנסיה תקציבית על פי חוק שירות המדינה (גמלאות) (סעיף 79 לחוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות). רק עובדים שהתקבלו למועצה הדתית לאחר 01/04/02 הועברו מהסדר של פנסיה תקציבית להסדר של פנסיה צוברת (ראו החלטת מעקב הפועלות במישור הקיבוצי מאוגוסט 2002 - הסכם מעבר מפנסיה תקציבית לצוברת מיום 12/08/02 סעיפים 1-2). 25. מכאן יוצא כי התובע זכאי לפנסיה תקציבית ולא צוברת, ועל כן החישובים מבוססים על הפרשות בשיעור של 6% חלק עובד ומעביד אינם רלוונטיים. אשר לעניין הניכויים בשיעור אחוז להם טענה הנתבעת, מדובר בניכוי ממשכורת של מבוטחים בפנסיה תקציבית שבא בעקבות תיקון בחוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004) התשס"ג 2003. בפרק ט"ז לחוק נקבע כי מעביד אשר הסדר הפנסיה החל לגבי עובדו הינו פנסיה תקציבית, ינכה משכר העובד בשנת 2004 אחוז ובשנת 2005 שני אחוזים. הניכויים בשיעור 2% המשיכו בשנים שלאחר מכן. שיעורים אלה בטלים בשישים מול הסכומים אשר הועברו בתקופה האחרונה על ידי הנתבעת (חלק עובד ומעביד) בכל הקשור לקופת התגמולים, בהתאם לדוחות שהציגה (נספח ג' לתצהירו של מר חזיזה). אשר על כן, משלא כומתה התביעה לפי האחוזים הנכונים, ומשנחה דעתנו כי הועברו לתובע סכומים נכבדים המכסים את השווי האמיתי של רכיב זה, התביעה בראש זה נדחית. סוף דבר 26. הנתבעת תשלם לתובע בגין גמול עבודה בשעות נוספות בשבת ובחג סך של 55,206.6 ₪ בצירוף ריבית והצמדה כחוק מיום 01/12/08 ועד התשלום בפועל. התביעה לתשלום חוסר בהפרשות לקופת גמל נדחית. מאחר שמרבית התביעה נדחתה, אין צו להוצאות. שעות נוספותכשרות