קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת דרכים עצמאי: האם יש לראות בתובע, אשר נפגע בתאונת דרכים במסגרת העבודה, כמי שהיה בזמן קרות התאונה, עובד עצמאי? - על כך נדון בפס"ד זה. הרקע לתביעה: א. התובע הינו בעלים של חנות ירוקות. ב. ביום 8/10/07 נפגע התובע בתאונת דרכים במסגרת העבודה. ג. התובע הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי (להלן: המוסד), אולם התביעה נדחתה לאור האמור בסעיף 77(א) לחוק הביטוח הלאומי, מאחר שלא היה רשום ביום קרות התאונה כעצמאי. המחלוקות: מעבר למחלוקת שצויינה לעיל, הצדדים חלוקים במס' תתי פלוגתאות, שעיקרן: א. מה היה סטטוס הרישום של התובע ביום התאונה? ב. האם התובע דיווח לנתבע, לפני תאונת הדרכים, על הפסקת מעמדו כעצמאי , ומה משמעות דיווח זה. ג. כיצד דיווח התובע לנתבע על הכנסותיו וכיצד שילם דמי ביטוח. ד. האם היה על הנתבע לדעת כי התובע עובד עצמאי, והאם התובע עשה כל שביכולתו על מנת להסדיר את רישומו במוסד. דיון והכרעה: א. התובע, בעל חנות ירקות, היה מדווח בביטוח לאומי, משך כ-35 שנה כעצמאי בעסק, ותקופות מסויימות - כעובד שכיר. בשנת 2004, השכיר התובע את החנות לשנה אחת, והודיע למוסד כי חדל להיות עצמאי מיום 1/6/04, תוך הצהרה על הכנסה מנכסים בלבד (נ/1). משך השנים שילם את התשלומים לביטוח לאומי בהוראת קבע, ללא פנקסים לתשלום מהמוסד. כך גם עולה מתעודת עובד ציבור של הגב' ביאזי דניאלה מיום 27/1/10. ב. על פי תצהירו של התובע, השוכר ששכר ממנו את החנות, הפסיק לשלם את השכירות, ולכן חזר להיות עצמאי, אם כי לא פנה למוסד באופן מפורש והודיע על חזרתו לעבוד כעצמאי. מנגד, אין חולק כי בשנים 2005, 2006 ו-2007, העסיק עובד/ים ודיווח למוסד על העסקתם. כמו כן, לדבריו, המשיך לשלם לביטוח לאומי, בהתאם להכנסותיו, אף כי היו תשלומים שלא שילם במלואם, וכך נצברו חובות כלפי הנתבע. ג. בשנת 2007, עיקלו לתובע את חשבון הבנק בגלל חוב לביטוח לאומי. לאור זאת, נדרש להגיע לסניף הביטוח הלאומי , על מנת להגיע להסדר חובותיו, ואכן התובע הגיע , והסדיר את חובותיו תוך פריסת תשלומים. כל זה היה בטרם קרות התאונה. לדבריו, היה ברור לו באותו מועד, כי המוסד רואה בו כעצמאי, שכן, עמדה בפניהם לצורך בירור עניינו, שומת מס הכנסה, ובנוסף הנתבע ידע מדיווחי התובע בזמן אמת, כי העסיק עובדים. עוד הוסיף התובע בתצהירו, כי החוב שהיה קיים בשנת 2007, נוצר מאחר שהיה עצמאי, ולכן הגיע להסדר חובו עם הנתבע. בכל מקרה, לדבריו, ההסדר היה בטרם קרות התאונה, והוא סבר לתומו והאמין, כי משהגיע להסדר - כל העניינים עם ביטוח לאומי, סודרו. רק לאחר התאונה התברר לו כי למעשה באותו הסדר, לא ראו בו כעצמאי, וכי למרות ההסדר היה עליו להודיע מפורשות כי הוא עצמאי ולא משכיר עוד את הנכס. לאור זאת, ביום 11/12/08 - לאחר התאונה - דיווח לנתבע באופן מפורש על היותו עצמאי, רטרואקטיבית מיום 1/1/05, ושילם הפרשי ביטוח. ד. מנגד טוענת ב"כ הנתבע כי התובע לא שינה את הסטטוס שלו בביטוח לאומי בטרם התאונה, וכל עוד לא שינה זאת - ראה בו הנתבע, בצדק, כמי שאינו עובד. לכן העובדה שנרשם כעצמאי לאחר קרות התאונה - אין בה כדי לסייע לו. יתרה מזו, במכתב שנכתב לו לעניין חובותיו, מיום 7/11/06, צויין במפורש שאינו מבוטח לעניין ענף נפגעי עבודה כעובד עצמאי לתקופה הנ"ל (נ/3). ה. הנתבע מוסיף וטוען כי החובות שנוצרו לו, היו בשל הכנסה מנכס, ולא כעצמאי, וכך נערכה ההתחשבנות עימו. לכן, משהתובע דיווח על עצמו כעצמאי אך לאחר התאונה - אין לראות את התאונה כאילו קרתה בעבודה, ואין לראות את הדיווח שדווח רטרואקטיבית לאחר התאונה כדיווח המזכה אותו בתשלומים על פי דיווח זה. ו ואכן, נפסק לא אחת כי אין לקבל תביעה של מי ששינה את הסטטוס שלו (או את גובה השתכרותו), לאחר קרות האירוע המזכה, וכי הנתונים המחייבים הם אלו שהיו כפי שדווחו בזמן אמת. הפסיקה מתייחסת לא אחת לכך כי על המבוטח לדווח דיווח אמת, בזמן אמת, ולא ניתן לשנות את הסטטוס, או את גובה ההכנסה המוצהרת, למי שלא יידע את ביטוח לאומי על כך בטרם קרות האירוע. בנוסף - מי שלא דיווח על עצמו כעובד (בין כשכיר ובין כעצמאי) בטרם קרות האירוע , ממילא לא שילם עבור פגיעה בעבודה. ז. אעפ"כ, במקרה שלפנינו ישנן נסיבות שונות, המעלות בספק את שאלת אחריותו של הנתבע לכך שבמועד בו סודרו עימו חובותיו (בטרם האירוע) לא נאמר לו דבר כי אין בהסדר כדי לראות בו כעצמאי, וכי עליו לעשות כן (אולי אף באותו מעמד) באופן במפורש. כאמור, התובע התבקש להגיע לנתבע, לאור אינפורמציה שהגיעה לנתבע בדרך של שומות מס הכנסה. בנוסף, היה בפני הנתבע את המידע שהתובע מעסיק עובד/ים, ומטבע הדברים הוא מעסיקם בעצמאי. יצויין כי לדברי התובע שילם במשך השנים סכומים משתנים בהתאם להכנסות, גם אם לא תמיד שילם בזמן את התשלומים, ולאור זאת זומן התובע לנתבע להסדרת חובותיו. כל זה היה, כאמור, בטרם קרות האירוע. לפיכך, אך טבעי היה כי הפקיד יבדוק את הנתונים הנ"ל, ויברר עם התובע, כיצד הדבר מתיישב עם העובדה שהתובע רשום כמי שאינו עובד וכמי שהשתכרותו נובעת מהשכרת נכס בלבד (אותו נכס שבו הוא מעסיק את עובדיו). נכון אמנם שהתובע לא הגיע לצורך דיווח על שינוי הסטטוס, אך פעל , דווח ושילם - כפי שנדרש ממנו, ועל פי הסדר החובות. כיוון שדו"חות מס הכנסה עמדו בפני הנתבע וכיוון שדיווח על עובדיו - אך טבעי שסבר והאמין כי הנתבע רואה בו כעובד כעצמאי. ט. גם לעניין השכרת הנכס - אין חולק כי התובע עבד שנים ארוכות, ולכן - לו הייתה נערכת בדיקה שטחית ביותר היה הפקיד שם לב כי הוא מייחס לתובע הכנסות מנכס שמשכיר - כשבד בבד מעסיק עובדים באותו נכס. י. אין מדובר, אפוא, במצב אליו מתייחסת הפסיקה בנשוא שינוי סטטוס אחרי קרות האירוע. במקרה שלפנינו ברור כי לו הפקיד, עימו ישב בטרם התאונה, היה מפנה את תשומת ליבו לכך שאין בהסדר זה כדי לשנות את הסטטוס - היה ללא ספק עושה כן. אי העמדתו של התובע על טעותו באותו שלב , למרות שכל האינפורמציה הייתה אצל הפקיד - גררה אחריה פגיעה בזכויותיו. לעניין זה אכן יפים דבריו של כב' השופט ארמון בבל (נצ) 2121/08 לבנת - המוסד, מיום 24/8/09, שם נאמר כי: "אין להטיל על הנתבע חובה בכל מקרה ליזום פניה לכל מבוטח רלבנטי. כשהמבוטח הוא שיוזם את הפניה לנתבע, ובידי הנתבע מידע לפיו יש סיכוי שהמבוטח זכאי לגמלה מסויימת, אז על הנתבע לדאוג להנחות את המבוטח כאמור." אמנם נסיבותיו של מקרה זה שונות מהעניין שלפנינו, אך הרעיון העומד מאחורי קביעה זו - נכון גם לענייננו. יא. לפיכך, בנסיבות אלו, ומששוכנענו בתום ליבו של התובע, סבורים אנו כי הספק שהתעורר לעניין התנהלות פקיד הנתבע בעניין זה - ראוי שיפעל לטובת המבוטח, ועל כן יש לראות בו כמי ש"עשה כל שביכולתו" על מנת לדווח לנתבע על היותו עצמאי. יב. יחד עם זאת, אין כל הסבר מטעם התובע, מדוע לא שילם בזמן אמת לנתבע את כל המגיע ממנו כעצמאי, ומדוע , נזקק רק לאחר התאונה לשלם הפרשי ביטוח. כיוון שהתובע היה עצמאי שנים רבות, ידע אל נכון, בזמן אמת, מהם התשלומים שהיה צריך לשלם כעצמאי, ומשלא עשה כן - לא ניתן לתקן את דיווחיו רטרואקטיבית, לצורך קבלת דמי פגיעה (או כל תשלום המגיע לו בשל תאונת העבודה), אלא על פי מה שדיווח בזמן אמת. בנקודה זו, יש לראות בדיווחים שדיווח בזמן אמת, את הסכומים מהם ייערכו החישובים בעניין תאונת העבודה. יג. סוף דבר: התביעה מתקבלת, באופן שיש לראות את התובע כמי שהיה עצמאי במועד התאונה. כיוון שאין מחלוקת על העובדה שהתאונה ארעה בזמן העבודה - יש להכיר בתאונה כתאונת עבודה. יחד עם זאת - גובה השתכרותו כעצמאי לצורך חישוב זכויותיו מביטוח לאומי, ייערכו לפי הדיווח שדיווח בזמן אמת, ולא על פי הדיווח הרטרואקטיבי שנערך לאחר התאונה. אין צו להוצאות. ערעור על פסק דין זה ניתן להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין ליד הצד המבקש לערער. תאונת דרכיםעצמאים