קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת עבודה בכנס בבית מלון: 1. עסקינן בתובענה, אשר במסגרתה מבקשת התובעת להכיר באירוע מיום 11.12.09 כתאונת עבודה בהתאם לסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשנ"ה-1995 (להלן:"החוק"). 2. התובעת עבדה בחברת "ש.ל.ה." כסייעת לרופא שיניים וכן בשירות לקוחות. התובעת החליקה ונפצעה בבית המלון שבים המלח, שם התארחה בכנס יחד עם חבריה לעבודה. התובעת החליקה בזמן שעשתה דרכה לעבר חדר האוכל של המלון. 3. בהחלטה מיום 27.6.10 דחה הנתבע את תביעתה של התובעת לתשלום דמי פגיעה, וזאת בנימוקים הבאים: "...עובד יהיה מבוטח בביטוח נפגעי עבודה בעת ביצוע העבודה וכן בפעולות נלוות הקשורות לעבודה. עפ"י הפרטים והעובדות שברשותנו, פגיעתך אירעה במהלך פעילות במלון בים המלח שנערך מטעם מקום העבודה. מדובר בפעילות חברתית שאורגנה על ידי ועד העובדים וממונה על ידך. בנסיבות אלה לא נמצא שהפעילות החברתית נילוות לעבודה. לא נמצא אינטרס ממשי של המעביד בקיום הפעילות. על כן , לא תחשב התאונה כתאונת עבודה...". טענות התובעת 4. לטענת התובעת, לאור הקריטריונים אשר נקבעו בפסיקה יש להכיר באירוע נשוא התובענה כתאונת עבודה. המשתתפים בכנס היו עובדי ש.ל.ה. (כללית סמייל- מרפאת שיניים, כללית אסתטיקה וכללית רפואה משלימה), הכנס יועד רק להם, ולא הורשו להשתתף בו עובדים אחרים ו/או עובדים אשר אינם מקצועיים. המעביד חילק עלון כמדי שנה בשנה, בחתימת המנכ"ל, בו הוא הזמין את כל העובדים להשתתף בכנס השנתי אשר מהווה מסורת בחברה. המעביד נשא בעלות של 450 ₪ בגין כל עובד ועובד, וכן נשא במלוא עלות ההרצאות שהועברו במהלך הכנס. ההרצאות שהועברו היו יחודיות לתחומי עיסוק מרפאות המעביד, ולעובדים ניתנה הודעה מראש כי ההשתתפות בהרצאות הינה חובה וכי הנוכחות תיבדק. המעביד הוא זה אשר יזם את הכנס, ארגן אותו, קבע את התכנים שהוא יכלול ועודד את העובדים לצאת לכנס. באותה עת לא היה כלל ועד עובדים בגוף זה, ולעובדים לא היה כל חלק בכל דבר הקשור בארגון הכנס. הכנס נועד לקדם את מטרות המעביד, והמעביד עודד את העובדים להשתתף בכנס. טענות הנתבע 5. לטענת הנתבע, אין מחלוקת כי לתובעת ארעה תאונה במועד הנטען על ידה, והתאונה אף הוכרה על ידי הנתבע כ"תאונה אישית". עם זאת, לטענת הנתבע, הפעולה במסגרתה נפגעה התובעת אינה מהווה פעולה נלווית לעבודה. יישום המבחנים שנקבעו בפסיקה בכל הנוגע לנושא דנן, מביא לדחיית התובענה. האירוע לא היווה כנס, אלא סופשבוע למטרת נופש ובידור. הדין החל 6. בפרשת אילוז, פסק הדין המנחה בנושא, נקבע כדלקמן: "... המדובר הוא בבחינה כפולת פנים ואדניה אלה: בשלב הראשון תיבחן, מהותו של האירוע כפעולה נלווית לעבודה, כאשר הדיבור "עבודה" יפורש בהקשר ל'מפעל' ולפעולתו של המפעל. במסגרת זו משקיפים אנו על מערכת יחסי העבודה במפעל ובמיוחד על מידת העניין שיש למעביד באירוע. אלה אף אלה, אינם קופאים על מקומם ותכנם או תכליתם עשויים להשתנות עם השתנות העתים. זיקתו של האירוע לעבודה ומידת ה'עניין' שמגלה בו המעביד - בין אם המדובר בפעולות ספורט, או בהשתלמות, או בנופש - אלה ייבחנו לפי מבחן הסבירות, על-פי מכלול הנסיבות של כל מקרה ומקרה ומשקלן. כאשר, אין נדרש בהכרח שכל העובדות המעידות על 'מידת הזיקה למפעל' יתקיימו כולן במצטבר כדי שיראו את הפעילות כקשורה לעבודה. בנדון זה עשויים להיות היות לנו לעזר המבחנים שהותוו בעניין כנף, אשר כפי שנאמר שם, אינם בגדר רשימה סגורה. בשלב השני לאחר שהאירוע הוכר כ'פעולה נלווית' לעבודה (להלן - האירוע המוכר) תיבחן הפעילות בה היה העובד מעורב שעה שנפגע התאונה, ומידת הקשר של אותה פעילות לאירוע המוכר, מידת הרלוונטיות שלה לאירוע בכללותו ועד כמה מהווה הפעילות חלק אינטגרלי מן האירוע המוכר. אלה ייקבעו על-פי מבחן הסבירות ולאור מכלול נסיבותיו של המקרה ומשקלן היחסי והמצטבר. ... ....יכול ויוכר כ"פעולה נלווית" לעבודה, אף אירוע נופש לשמו שמקיים המעביד, או אירוע שהדגש בו מושם על גיבוש חברתי של העובדים. זאת, מבלי שיהיה לאירוע גוון של השתלמות או בלי שבמארג הפעילויות המוצעות לעובדים יכללו הרצאות שיש בהן כדי להשליך על קידומו של העובד בעבודתו, באופן ישיר או עקיף. ודוק, לא כל אירוע שעיקרו או תכליתו בפעילויות גיבוש ונופש יוכר כ"פעולה נלווית" לעבודה, אלא צריך שתשמר הזיקה שבין האירוע למפעל. סממן עיקרי ומרכזי, הגם שלא אחד ויחיד, לזיקה האמורה יהיה העניין שיש למעביד בקיומו של האירוע כאירוע נופש ובתרומתו של אירוע הנופש ככזה לחיי העבודה במפעל. לשם כך, תידרש, בין היתר, הוכחת מעורבותו של המעביד בייזומו של האירוע ובאחריות לו. ביטוי לכך עשויים אנו למצוא בדרך המימון של האירוע, בארגון וכיוצא באלה סממנים המעידים על החשיבות שהמעביד מייחס לאירוע ועל הקשר שלו לחיי העבודה במפעל. בהקשר זה, לא מן הנמנע כי יעבור קו חוצץ בין אירוע אותו יוזם ומארגן המעביד ואשר לו הוא אחראי, לבין אירוע שהיוזם אותו והנושא בעול הוא ועד העובדים, בין בעצמו ובין בשיתוף עם העובדים, או עם המעביד. בכל מקרה, תוכרע הכף, בסופו של דבר בשים לב לנסיבותיו של המקרה, וכאמור, למשקלם המצטבר של הסממנים המעידים על האינטרס של המעביד, על רקע הזיקה למפעל ולחיי העבודה בו. 13. ... 14. בסיכומו של פרק זה נאמר: לאור התפתחותם הדינמית של יחסי העבודה אין לשלול, מלכתחילה וכשלעצמן, את מקומם ואת חשיבותם של אירועי נופש וגיבוש שמקיים המעביד לעובדיו. יש ואירועים מעין אלה מהווים חלק אינטגראלי מחיי העבודה במפעל ובעלי זיקה לעבודה המצדיקה את ההכרה בהם כ"פעולה נלווית" לעבודה. על כך עמד, כאמור, בית-דין זה עוד בראשית דרכו בעניין סימני, עת קבע שבפעולות נופש מסוימות -recreational activities - '...רואים ורואים בימינו לא רק כמתיישבות עם העבודה, אלא אף כחיוניות לעבודה'. אין אנו מתעלמים מן החשש שהועלה בעניין זילברמן לפיו, עשוי עובד המשתתף באירוע חברתי ליהנות מהגנה ללא כל אבחנה, ושרוחבה למצער כמכלול שעות האירוע, ובהטבת יתר שעשוי הוא לזכות בה, על פני חברו המבוטח בביטוח נפגעי עבודה במהלך שמונה שעות בלבד שביום עבודה. כפי שציינו לעיל, אף אנו איננו מדברים במתן הטבה גורפת לעובד בדרך של הכרה כתאונה בעבודה, בכל תאונה שייפגע בה העובד במהלך אירוע נופש. כפי שפירטנו לעיל, אין די בכך שאירעה לעובד תאונה באירוע נופש, או במהלך אירוע כזה או אחר, שהוא בעל אופי של גיבוש חברתי. אף אין המדובר בהגנה 'ללא גבולות' שתינתן לעובד, מבלי שיותוו גבולותיו של האירוע וגבולות הפעילות במהלכו וייקבע אופיים, תכליתם ומהותם, כאמור לעיל. מנגד, אין בקיומו של חשש מפני הכרה בכל תאונה כ'תאונה בעבודה' במהלכו של אירוע חברתי, כדי להצדיק שלילה גורפת, מיניה וביה של אירוע חברתי, או אירוע נופש, באשר הוא, כ'פעולה נלווית' לעבודה. 15. במלים אחרות: בכל מקרה ומקרה - תוך התייחסות ל'זמן, מקום וסיטואציה' - ייבחן הקשר שבין האירוע לבין המפעל כ'פעולה נלווית' לעבודה; הוכר הקשר שבין השניים - ייבחנו הזיקה והרלוונטיות של הפעילות בה עסק העובד בעת התאונה, לאירוע המוכר. בתום הבחינה האמורה, תביאנו המסקנה אליה נגיע - על שני חלקיה - לכלל הכרעה בשאלה האם תוכר התאונה שאירעה לעובד כ'תאונה בעבודה', כמשמעותה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי. לאמור: תאונה שאירעה לעובד 'תוך כדי עבודתו' - הוא האירוע המוכר; ו'עקב עבודתו' - היא הפעילות בה נפגע העובד בתוך האירוע המוכר ובמהלכו. כפי שנעשה במקרים אחרים בהם הוכרה כ'תאונת עבודה' תאונה במהלך פעילות חברתית, אף כאן, תיבחן פעולת הנופש והגיבוש לגופה, לרבות הפעילות במהלכה אירעה התאונה, כאשר בחינה זו - על שני שלביה - תיעשה לאור מכלול נסיבותיו של המקרה הספציפי '...על-פי מידת הסבירות המתאימה, בשים לב למטרות ביטוח נפגעי עבודה במסגרת חוק הביטוח הלאומי מחד וההתפתחויות ביחסי העבודה מאידך". ראה: עב"ל 91/99 אילוז נ. המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לז' 209, 227-230 (פסק דינה של כבוד השופטת נילי ארד, בתוארה דאז). 7. בפרשת רונית עטר חזר בית הדין הארצי על ההלכה שנקבעה בפרשת אילוז, וקבע את הקביעות בהאי לישנא: "שאין לשלול את היותו של אירוע פעולה נלווית לעבודה אך ורק בשל כך שהיה זה אירוע נופש לשמו. אירועים ממין אלה, שמטרתם גיבוש חברתי של העובדים, מהווים חלק בלתי נפרד ממערכת היחסים המייחדת את חיי העבודה של המעביד ועובדיו במפעל. עם זאת, לא כל אירוע נופש יחשב כפעולה נלווית לעבודה ויש לקיים בכל מקרה ומקרה את הבחינה הנדרשת כדי לעמוד על מהותו של האירוע. סממן חשוב שיש בו כדי להעיד על מידת הקשר שבין האירוע לבין העבודה הוא האינטרס שיש למעביד בקיומו. על האינטרס הישיר של המעביד, ניתן ללמוד, בין היתר, גם ממידת מעורבותו בייזום האירוע, בארגונו, במימונו, בקביעת התכנית וכל כיוצ"ב. 9. ודוק: שונה המצב במקרה בו המדובר באינטרס ישיר של המעביד בקיומו של האירוע, לבין קיומו של אינטרס משני בלבד שמגלה המעביד באירוע. ביטוי לאינטרס עקיף יכול ויימצא במימון פעולות הוועד, כאשר הוועד הוא זה אשר קובע לאילו מטרות יוקצה אותו מימון. בתוך כך, יכול ויהיו פעולות שהוועד מקדם לטובת האינטרסים אותם הוא מייצג ושעליהם הוא מופקד. לרבות, כמובן, האינטרסים של העובדים. במקרה הראשון, כאשר המעביד הוא בעל האינטרס הישיר הוא זה אשר מחליט, לפי צרכי המפעל ועל פי שיקול דעתו כמעביד, אילו הם האירועים העונים על צרכיו של המפעל ועל צרכי עובדיו ועל היותם חלק אינטגראלי מכלל פעילותו של המפעל ומחיי העבודה שלו. כאלה עשויות להיות, בין היתר, השתלמויות של כלל העובדים, או של חלקם או של יחידים מתוכם; תחרויות ספורט מטעם המעביד; אירועי נופש וגיבוש. במקרה השני, כאשר הוועד הוא בעל האינטרס הישיר והמעביד הוא בעל האינטרס המשני בלבד, היוזמה הראשונית היא של הוועד בהקצאת הכספים ובייזום האירועים. ככל שבידי הוועד ההחלטה הבלעדית או העיקרית בנוגע לפעילויות או לאירועים שיקוימו, אופיים, מטרתם ודרך ביצועם, כך עשויים הם ל'התרחק' מן האינטרס של המעביד. 10. כאמור, מבחן 'האינטרס של המעביד' אינו המבחן היחיד לזיהויו של אירוע כ"פעולה נלווית" לעבודה, אך יש לייחס לו חשיבות ומשקל. בהקשר זה, מן הראוי לציין, כי עשויים להיות מקרים, בהם יוכח קשר ישיר וענייני בין פעולות שיוזם הוועד ובין פעולות או אירועים שיוזם המעביד בדרכים שונות כגון: שיתוף הפעולה בייזום האירוע, בארגונו ובדרכי מימונו. זאת, באופן שניתן יהיה לעמוד על מידת האינטרס של המעביד בקיום האירוע, מידת האינטגראליות שבין האירוע לבין העבודה וכפועל יוצא מכך היותו של האירוע  'פעולה נלווית' לעבודה.נ" ראה: עב"ל 1173/00 רונית עטר נ. המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם, ניתן ביום 20.1.02, פסק דינה של כבוד השופטת נילי ארד, בתוארה דאז). וכן ראה: עב"ל 825/06 עפרה קיפרמן נ. המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם, ניתן ביום 10.12.07). מן הכלל אל הפרט 8. נקדים אחרית לראשית, ונציין כי דין התובענה להתקבל, וזאת לאור נסיבות המקרה דנן, לאחר יישום ההלכות אשר פורטו לעיל. להלן נפרט את נימוקינו. 9. העדים ששמענו היו התובעת עצמה, בעלה של התובעת, וכן גב' ריקי דרור - מנהלת יחידת ההדרכה אצל המעביד. התובעת ובעלה הגישו תצהירי עדות, ובדיון שנערך נחקרו חקירה נגדית. גב' דרור זומנה לעדות, ואז העידה עדות ראשית ונחקרה חקירה נגדית. לאחר שמיעת העדים, אנו קובעים כי עדותה של התובעת הינה עדות אמינה, ואנו מקבלים אותה במלואה. עדותה של התובעת הייתה כנה ומפורטת, היא ענתה בבהירות על כל שאלה שנשאלה, לא ניסתה לייפות את הדברים, ומסרה עובדות במלואן; גם אם לא כולן התאימו לטענותיה. אנו מעדיפים את עדותה של התובעת על עדותה של גב' ריקי דרור. בנוסף, גב' ריקי דרור לא הכירה מידיעה אישית את הפרטים במלואם. בעלה של התובעת, אשר העיד עדות קצרה, תמך בעדותה של התובעת, וגם את עדותו אנו מקבלים במלואה. ונוסיף כי עדות התובעת נתמכה גם במסמכים שהוצגו בפנינו על ידי שני הצדדים. לאור האמור לעיל, אנו קובעים כי הנסיבות העובדתיות אשר תוארו בעדויות התובעת ובעלה משקפות דברים כהווייתם, ובהסתמך עליהן אנו קובעים את המסכת העובדתית, וזאת כמפורט להלן. 10. מן העדויות והראיות עולה, כי התובעת עובדת בחברת ש.ל.ה. - שירותי רפואה בע"מ (להלן: "המעביד"), וזאת משנת 2002, בתפקיד סייעת שיניים ראשית וכן כעובדת מנהלית. מדי שנה בשנה מארגן המעביד כנסים לעובדיו בבתי מלון שונים. בהתאם לכך, התקיים גם הכנס נשוא תובענה זו, שנערך במלון בים המלח מיום 10.12.09 למשך שלושה ימים. הכנס נערך ביוזמת המעביד, אשר היה היוזם הבלעדי. המעביד גם ארגן את הכנס, קבע את מועדו, קבע את מיקומו, ואף קבע באופן בלעדי את התכנים אשר יהיו בכנס. יצויין, כי באותה עת לא היה ועד עובדים במעביד, ולעובדים לא היה כל חלק בכל דבר הקשור לכנס. למעשה, העובדים קיבלו מן המעביד את החומר הקשור לכנס לאחר שהכנס כבר אורגן וגובש במלואו, ולעובדים לא הייתה אפילו אפשרות להיות מעורבים בכל דבר הקשור בארגון הנכס. הכנס היה מיועד אך ורק לעובדי המעביד. העובדים יכלו אומנם לצרף בני זוג, אולם לא יכלו לצרף ילדים או בני משפחה אחרים. הסיבה לכך היתה שעסקינן בכנס שכלל הרצאות בתחומי עיסוקו של המעביד. 11. המסמכים שהוגשו תמכו כאמור בעדות התובעת, ונפרט להלן מסמכים אלה. 12. המסמך הראשון הינו ת/1, אשר צורף לתצהיר התובעת. זהו מכתב של מנכ"ל המעביד, המופנה אל העובדים. להלן נוסחו של המסמך, המדבר בעד עצמו (ואשר הוגש כך במקור): הנה כי כן, עולה כי מנכ"ל המעביד בעצמו הוא זה שהזמין את העובדים להשתתף בכנס. במכתב ההזמנה הוגדר האירוע במפורש בתור "כנס". עוד הוסבר שם כי מדובר במסורת, וכי הכנסים יעניקו לעובדים הנאה, וגם יתרמו לגיבוש הצוותים ויהוו תמריץ להעלאת המוטיבציה ולהמשך עבודה פורייה ויוצרת במרפאות. כפי שניתן לראות, המכתב נחתם בברכת סוף שבוע מאחד ומהנה. ועוד ניתן לראות, כי בראש המכתב נכתב כי הכנסים הם בסימן "מהצלחה לצמיחה". מסמך זה תומך בטענת התובעת, לפיה המעביד הוא זה שיזם את הכנס. בנוסף, נהיר כי הכנס לא נועד למטרת נופש בלבד, אלא נועד לשם גיבוש הצוותים, להעלאת המוטיבציה וכן לתרום לעבודה פורייה ויוצרת. 13. מסמך נוסף הוא המסמך ת/2. מסמך זה הוא שאלון למעביד, הכולל את תשובותיו לשאלות, ועליו חתום נציג מוסמך של המעביד. משאלון זה עולה, כי סוג הפעילות הוא כנס, ולא יום כיף או טיול. עוד עולה, כי ההנהלה היא זו שיזמה את הפעילות, וכן עסקה בארגון הכנס ובתכנון הפעילות; ולא הוועד. עוד עולה ממסמך זה כי היתה חובת השתתפות בפעילות. 14. באשר לחובת היציאה לכנס, אנו מקבלים את גירסת התובעת, לפיה המעביד עודד את העובדים לצאת לכנס. הדבר גם נתמך במסמך ת/1 אשר פורט לעיל. אנו מקבלים את עדות התובעת, לפיה בהיותה חלק מצוות הניהול היא נתבקשה לעודד את העובדים לצאת לכנס, והיא אף הבינה והרגישה שעליה לצאת לכנס כדי להוות דוגמה ליתר העובדים. אומנם, היו מספר מועדים לכנסים באותה שנה, אולם נעשה מאמץ שעובדי המרפאה בה עבדה התובעת יצאו באותו תאריך, ואכן כך היה. בהתאם לכך, משרד המרפאה יצא לכנס על כל עובדיו, למעט פקידה אחת שנותרה לעבוד. 15. מעדות התובעת ומיתר הראיות והעדויות עולה, כי הכנס כלל הרצאות. ההרצאות בכנסים אלה אורגנו ונבחרו על ידי מחלקת ההדרכה של המעביד, אשר קבעה את נושאי ההרצאות וכן את זהות המרצים. לעיתים היו אלה מרצים העובדים אצל המעביד, ולעיתים היו אלה מרצים אחרים, אולם תמיד הם נבחרו על ידי מחלקת ההדרכה של המעביד. בכנס נשוא תובענה זו השתמש המעביד במרצים של בית המלון, וזאת מאחר והנושאים של ההרצאות התאימו לצרכיו. מעדות מנהלת יחידת ההדרכה עולה, כי המעביד בחר להרצאות נושאים הקשורים לעולם הרפואה, ולא בחר בנושאים אחרים. בכנס נשוא התובענה התקיימו שלוש הרצאות בנושאים הבאים: רפואה עברית קדומה, הקשר בין צמחי מרפא לבריאות. כירופרקטיקה - בעיות גב וצוואר. אבני חן לפי תורת הפאנג שוואי. יצויין כי למעביד, כפי שפורט, שלוש מרפאות בנושאים דלהלן: שיניים, אסתטיקה ורפואה משלימה. מן העדויות עולה, כפי שגם ניתן להתרשם משמות ההרצאות, כי הנושאים שנבחרו להרצאות אכן נוגעים לנושאי רפואה, לרבות רפואה משלימה. מן העדויות עולה עוד, כי המעביד בחר בנושאים אשר יעניינו את כלל העובדים, ואשר יעשירו אותם. כפי שעולה מן העדויות, ההשתתפות בהרצאות היתה בגדר חובה. ואכן, כך גם נכתב במכתב ששוגר לעובדים, ועוד נכתב שם כי הנוכחות בהרצאות תיבדק. בהקשר זה, אין חשיבות לשאלה אם בפועל נבדקה הנוכחות, ודי בכך שהמעביד דרש מן העובדים להשתתף בהרצאות. 16. באשר למימון הכנס; התשלום עבור ההרצאות בוצע במלואו על ידי המעביד, שנשא בכל ההוצאה הקשורה להרצאות. באשר לאירוח במלון, המעביד סבסד את שהות העובדים במלון בשיעור של כמחצית מהעלות. בני זוג שילמו את מלוא העלות עבור עצמם. 17. מן העדויות עולה, כי את פני העובדים קיבל במלון נציג ההנהלה הראשית. בנוסף, נציגי ההנהלה נהגו להגיע לכנסים ולהשתתף בהם. 18. כפי שפורט לעיל, ארגון הכנס נעשה באופן בלעדי ע"י המעביד, באמצעות מחלקת ההדרכה של המעביד. מן העדויות עולה, כי מחלקת ההדרכה היא זאת שקובעת מתי והיכן יתקיים הכנס. בנוסף, פונה מחלקת ההדרכה לספקים חיצוניים ומקבלת מהם הצעות. ועדת ההיגוי של המעביד בודקת את ההצעות, וקובעת באיזה הצעה לבחור. לאחר מכן מוציאה מחלקת ההדרכה חוברת, וזו מופצת לעובדים. כל עובד בוחר מתוך החוברת את המועד שנוח לו לצאת לכנס. העזרות המעביד בספק חיצוני כדי לקיים את הכנס אינה גורעת מכך שעסקינן בכנס שארגן המעביד. הספק החיצוני רק עוזר למעביד להוציא לפועל את הרעיון. ובהקשר זה נציין כי הספק החיצוני עוזר למעביד רק מול בתי המלון, ואין לו יד ורגל בארגון ההרצאות המקצועיות, שם מחלקת ההדרכה של המעביד היא הבלעדית. 19. באשר לתרומה של הכנס למעביד; עולה בבירור מהעובדות כי עסקינן בכנס אשר תרם רבות למעביד, ואשר לא היווה אירוע נופש, אלא כנס שנועד לתרום בתחומים שונים, לרבות התחום המקצועי. ובהקשר זה נזכיר, כי המעביד קבע בלעדית את מועד הכנס, את מיקומו ואת התכנים אשר יכלול. לפיכך, המעביד בחר בהרצאות בנושאים הקשורים לתחום הרפואה. מעבר להעשרה מקצועית של העובדים, הניב הכנס פירות נוספים למעביד. כפי שעולה מעדות התובעת, המעביד ביקש שלכל עובד יהיה ידע באשר לכל התחומים בהם נותן המעביד שירותים, וזאת על מנת שכל עובד יוכל לסייע בשיווק אותם שירותים. כך למשל התובעת, אשר עובדת כסייעת שיניים, ואמורה להכיר גם את תחום הרפואה המשלימה והרפואה האסתטית, על מנת לסייע בשיווק אותם תחומים. עוד עולה, כי בכנסים התאפשרה הכרות של עובדי המעביד מכל הארץ. כך יכלו להפגש עובדים מן המרפאות השונות, להעמיק את ההכרות ביניהם, ובכך לשפר את שיתוף הפעולה בעבודה. כל האמור לעיל גם נתמך במסמך ת/1, אשר פורט לעיל, הוא מכתבו של המנכ"ל לעובדים, בו נכתב כי הכנסים "יתרמו לגיבוש הצוותים" וכן "להמשך עבודה פוריה ויוצרת במרפאות". ועוד ניתן לראות, כי בראש המכתב נכתב כי הכנסים הם בסימן "מהצלחה לצמיחה". 20. מכל האמור לעיל עולה, כי אין ספק שמתקיימים המבחנים במסגרת השלב הראשון של הבדיקה של האירוע דנן, בהתאם להלכה הפסוקה . עסקינן בכנס, אשר במסגרתו המעביד מעשיר את העובדים בהרצאות מקצועיות. המעביד מעודד את העובדים לצאת לכנס, ומנחה את המנהלים להאיץ בעובדים לצאת לכנס. קיימת זיקה הדוקה וישירה בין האירוע למעביד, ולמעביד יש עניין רב בקיום הכנס. המעביד הוא זה שיזם את הכנס, הוא זה שארגן את הכנס, והוא זה שקבע את תכניו באופן בלעדי. לעובדים לא היה כל חלק בכל אלה, ובהקשר זה יצויין כי לא היה כלל ועד עובדים במעביד. המעביד מימן חלק נכבד מן התשלום של העובדים עבור האירוח, וכן מימן במלואן את ההרצאות שהועברו לעובדים. העובדים נדרשו להשתתף בהרצאות, ואף נמסר להם כי הנוכחות תבדק. למעשה, הכנס שנערך היה חלק ממסורת של כנסים אצל המעביד, אשר היוותה חלק אינטגראלי מחיי העבודה במעביד. למעביד יש אינטרס ישיר בקיום הכנס, והכנס תרם למעביד רבות; בכך שהעשיר את הרמה המקצועית של העובדים, שיפר את יכולתם לשווק את השירותים והמוצרים של המעביד, והעמיק הכרות בין עובדים מסניפים שונים, דבר המשפר את איכות העבודה. 21. כפי שנקבע בפסיקה, המדובר בבחינה כפולת פנים באשר להיות האירוע פעולה נלווית לעבודה; בשלב הראשון קבענו, כי בהתאם למהותו של הכנס, אכן עסקינן בפעולה נלווית לעבודה. בשלב השני יש לבחון, אם הפעילות בה היה מעורב העובד שעה שנפגע מהווה חלק אינטגראלי מן האירוע המוכר. במקרה דנן, לא נסתרה גירסת התובעת, לפיה במהלך הכנס הלכה לכיוון חדר האוכל והחליקה על ריצפת המלון. בעקבות הנפילה היא נחבלה בכתפה השמאלית. אנו מקבלים את עדות התובעת באשר לקרות המקרה. בנוסף, הנתבע אף הוא לא חלק על כך שהתובעת אכן נפלה ונחבלה בבית המלון באותו מועד ובנסיבות הנטענות. ויותר מכך, התאונה אף הוכרה ע"י הנתבע כתאונה אישית. כפי שפורט לעיל בפסק דין זה, פקיד התביעות דחה את תביעת התובעת, בנימוק לפיו הפעילות שנערכה במלון היתה פעילות חברתית שאורגנה ע"י ועד העובדים, ולא נמצא אינטרס ממשי של המעביד בקיום הפעילות, ולפיכך אין מדובר בפעולה נלווית לעבודה. לאור האמור לעיל, עולה כי הנתבע לא טען כי הפעילות בה היתה מעורבת התובעת לא היוותה חלק אינטגראלי מהכנס. אמנם, בשולי סיכומי הנתבע נטען, כי התובעת לא נפגעה בעת השתתפותה בהרצאה, אלא בפעילות פרטית, וכי לפיכך לא התקיימו מבחני השלב השני להכרה בפעולה נלווית לעבודה; דא עקא, שאין לקבל טענה זו. ראשית, עסקינן בחזית חדשה, מאחר והטענה הופיעה לראשונה בסיכומי הנתבע. הטענה לא הופיעה במכתב הדחיה של פקיד התביעות, וכן לא נטענה בכתב ההגנה. וידועה ההלכה לפיה אין לדון בטענה אשר הופיעה לראשונה בסיכומים, מאחר והדבר מנע מהצד האחר להתמודד עימה. שנית, גם לגוף העניין אין הטענה נכונה. אנו מקבלים את עדות התובעת לפיה החליקה בבית המלון בדרכה לחדר האוכל, ולית מאן דפליג, כי עסקינן בפעילות המהווה חלק אינטגראלי מהכנס שהמעביד קיים בבית המלון. ונזכיר שוב כי הנתבע הכיר באירוע כתאונה אישית, בקבלו את גירסת התובעת שהופיעה בטופס התביעה (נ/1). 22. סיכומם של דברים; לאור העובדות שהוכחו, אנו קובעים כי מתקיימות הנסיבות לבחינה כפולת הפנים שנקבעה בהילכת אילוז; עסקינן בכנס המהווה פעולה נלווית לעבודה, והפעילות בה היתה מעורבת העובדת שעה שנפגעה מהווה חלק אינטגראלי מן האירוע המוכר. כפועל יוצא, אנו מכירים בפגיעה שנפגעה התובעת ביום 11.12.09 כתאונת עבודה בהתאם לסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשנ"ה - 1995. אחרית דבר 23. מכל האמור לעיל עולה, כי דין התובענה להתקבל. 24. הנתבע ישלם לתובעת הוצאות בסך 2,500 ₪ בתוך 45 ימים מהיום. 25. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין. בית מלוןתאונת עבודה