קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה בנושא דרגות עובד מדינה: 1.         תחילתו של תיק זה בבקשה לצו מניעה זמני כנגד הנתבעת בו ביקש התובע לאסור על הנתבעת לבצע הפחתה של שיעור גמלתו החודשית וניכוי תשלומי החזר מהגמלה החודשים ששולמה לו. בית הדין בראשות מותב זה שמע את הבקשה ונתן החלטתו ביום ה- 22.10.09 לפיה נעתר לצו המניעה והורה לנתבעת להמשיך לשלם לתובע את קצבתו כפי שהיא משולמת מאז פרישתו לגמלאות עד להכרעה בתביעתו בהליך העיקרי. 2. בהליך העיקרי שהוגש על ידי התובע ערער התובע לפי חוק שירות המדינה (גמלאות) (נוסח משולב) תש"ל - 1970 על החלטות הנתבעת בענין שינוי שיעור גובה הגמלה של התובע בהתאם להוראות סעיפים 24 ו- 25(7) לחוק הגמלאות. בענין זה מבקש התובע כי ינתן לו סעד הצהרתי הקובע כי החלטות הנתבע במכתבי עו"ד פרוקצ'יה מיום 9.8.09 ומיום 23.9.09 התקבלו שלא כדין ויש לבטלן, וכן מבקש הוא כי ינתן צו הצהרתי הקובע כי הוא זכאי לתשלום גמלתו לפי סולם השכר של עובדי הביקורת במשרד מבקר המדינה וכי בנוסף יש לחשב את משכורתו הקובעת לגמלה כאשר היא כוללת את כל התוספות הקבועות המגיעות לו בגין גמולי השתלמות. ככל שיינתנו הצווים המבוקשים מבקש התובע כי ישולמו לו ההפרשים המגיעים לו וכן לחייב את הנתבעת לשלם לו פיצוי בגין עוגמת נפש ונזק בלתי ממוני בסך של 50,000 ₪ 3.         הנתבעת טענה כי יש לדחות את תביעתו של התובע ולאשר את החלטת הנתבעת לפיה גמלתו תחושב לפי הדרגה הגבוהה כאמור בסעיף 25(7) לחוק הגמלאות וכי הפרשנות אותה נותן התובע בסעיף זה לאופן חישוב קצבתו כפי שהוא טוען דינה להידחות. הוסיפה וטענה הנתבעת כי גם אם יקבל בית הדין את טענות התובע, בדבר אופן חישוב גימלתו בהתאם לסולם השכר במשרד מבקר המדינה, הרי שאין לקבל טענתו כי זכאי הוא לקבל את התוספות בגין גמולי השתלמות א' ו- ב' כפי שקיבל בתקופת שירותו השנייה במשרד ראש הממשלה.   4.         לאחר החלטת מותב זה בבקשה לסעד הזמני התקיים דיון מוקדם והוסכם כי הצדדים יגישו תצהירים משלימים וייחקרו חקירות קצרות על תצהיריהם שכן מירב השאלות העומדות בפני מותב זה הינן משפטיות. ביום ה- 20.2.10 התקיים דיון הוכחות וב"כ הנתבעת ויתרה על חקירת התובע שכן לטענתה מירב העובדות מוסכמות וכל שנותר בפני בית הדין הינן מחלוקות משפטיות. התובע חקר את עדת הנתבעת והצדדים הגישו סיכומי טענותיה בכתב. 5.          ואלו הן העובדות כפי שהן עולות מהתצהירים, המסמכים והחקירות: א.          התובע עבד בשירות המדינה בשתי תקופות: התקופה הראשונה - מיום 1.11.67 עד ליום 15.4.88 במשרד מבקר המדינה (להלן: "התקופה הראשונה"). התקופה השניה - מיום 17.4.01 עד ליום 31.12.08, מועד הגיעו לגיל הפרישה (להלן: "התקופה השניה"), במשרד ראש הממשלה באגף ביקורת המדינה וביקורת פנימית. ב.         דרגת התובע בסיום תקופת עבודתו הראשונה היתה 10+ בדירוג עובדי הביקורת, המקבילה היום לדרגה 40+ בדירוג הביקורת. דרגתו בעת פ רישתו מעבודתו בתקופה השניה היתה 44+ בדירוג מח"ר. ג.          בעת סיום עבודת התובע, בתקופה הראשונה, ביקש הוא להקפיא את זכויותיו לגמלאות לפי הוראת סעיף 17א לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], התש"ל-1970 (להלן: "חוק הגמלאות"). ד.          רק ביום 16.3.04 אישרה נציבות שירות המדינה את תביעת התובע לצירוף שתי תקופות שירותו לצורך גמלאות, בהתאם לסעיף 24(א) לחוק הגמלאות, באישור מר ציון לוי ששימש בתפקיד סגן מנהל בכיר (גמלאות) בנציבות שירות המדינה. ה.         לקראת הגיעו לגיל פרישה פנה התובע ביום 31.12.08 למר ציון לוי, מנהל אגף בכיר פרישה וגמלאות ונציבות שירות המדינה וכן לגב' שוורץ חנה מנהלת תחום בכיר (גמלאות) במשרד האוצר אשר לשיעור משכורתו הקובעת לגמלה ובהתייחס לצירוף תקופות עבודתו לצורכי גמלאות. ו. המנהלים הנ"ל לא נתנו לתובע תשובה ברורה (תוך שכל רשות היפנתה את התובע לרעותה בטענה שהרשות האחרת היא המוסמכת לעניין) אך בפועל שולמה גמלתו של המבקש, החל מגמלת חודש 3/09, לפי משכורת קובעת שנגזרה מדרגה 41+ בדירוג עובדי הביקורת (בחודשים ינואר - פברואר 2009 שולמו למבקש מפרעות על חשבון גמלתו). ז. יוער בענין זה כי התובע לא נחקר על העובדות המפורטות בתצהירו בענין פניותיו לגורמים המוסמכים והתשובות שקיבל מהגב' חנה שוורץ ואף הגב' חנה שוורץ לא העידה בפנינו ונתנה גירסתה. על כן אנו מקבלים את גירסתו העובדתית של התובע כי ביום 18.2.09 התקשרה הגב' חנה שוורץ לתובע טלפונית והודיעה לו כי תשולם לו גמלה לפי משכורת קובעת בדרגה 41+ בדירוג עובדי הביקורת במשרד מבקר המדינה בצירוף גמולי השתלמות א' ו- ב' ו- 40 שנות וותק מקצועי. בענין דרגת הפרישה, אמרה הגב' שוורץ כי עליו לפנות בענין זה לנציבות שכן דבר זה אינו בסמכותה. ח. לתובע נמסר אישור גמלאות מיום 11.1.09 שבו ניתנה התייחסות אך ורק לשיעור הגמלה שתשולם לו בגובה 56.33% לתקופת עבודתו בשירות המדינה (28 שנים וחודשיים) ולא היתה כל התייחסות באישור זה לגובה המשכורת הקובעת ובאיזה דירוג. ט.         בעקבות פניות נוספות ורבות של התובע בעניינו הן למשאבי אנוש והן למשרד האוצר והממונה על הגמלאות, הגיעה הנתבעת למסקנה כי שילמה למבקש את גמלתו ביתר, כך שבטעות שילמה את הגמלה , החל מחודש 3/09, לפי משכורת קובעת הנגזרת מדרגה 41+ בדירוג עובדי ביקורת, ולא לפי דרגה 44+ בדירוג מח"ר. י.           הנתבעת הודיעה לתובע באמצעות עו"ד פרוקצ'יה ביום 9.8.09 כי מעתה ואילך תשולם גמלתו לפי דרגה 44+ בדירוג מח"ר, וכי " הודעה על החזר חובך למשרד בגין תשלום היתר שנוצר, תישלח בנפרד" (מכתבה של הלשכה המשפטית של משרד האוצר למבקש מיום 9.8.09). יא.          בהודעתה מיום 9.8.09 הסתמכה הנתבעת על הוראת סעיף 25(7) לחוק הגמלאות הקובעת כי "המשכורת הקובעת, לעניין חישוב הקצבה שתגיע לאחר הפרישה מהשירות החוזר, תחושב לפי דרגתו של העובד בזמן פרישתו הראשונה או האחרונה, הכל לפי הדרגה הגבוהה יותר". לטענת הנתבעת, דרגה 44+ בדירוג מח"ר היא גבוהה יותר מדרגה 41+ בדירוג עובדי הביקורת, ולכן מכוח סעיף 25(7) לחוק הגמלאות, המשכורת הקובעת של התובע צריכה להיגזר מדרגה 44ּ + בדירוג מח"ר. יב.       יוער כי ההודעה מיום 9.8.09 הוא מכתב תשובה של עו"ד פרוקצ'יה למכתב התובע לעו"ד מסינג וכי לא ניתנה כל החלטה פורמלית של הממונה על הגמלאות, לא בעת הפרישה, לא בעת ההחלטה עת שולמה לו גמלתו במרץ 2009 לפי דרגה 41+ בדירוג הביקורת ואף לא לאחר מכן, או בד בבד עם מכתבי עו"ד פרוקצ'יה למבקש. יג.         עלה מעדות התובע וכן מכתבי הטענות כי במכתב עו"ד פרוקצ'יה מיום 9.8.09 נפלו טעויות עובדתיות באשר לתקופות העבודה של התובע והן באשר לשיעור שכרו. יד.         מעדות הגב' צייגר התברר כי ההחלטה בעניינו של התובע כפי שבאה לידי ביטוי במכתב עו"ד פרוקצ'יה התקבלה בעקבות ישיבה שנערכה בנתבעת בה נכחה גם הגב' צייגר וכן הגב' חנה שוורץ, ציון לוי, עו"ד רון דול, יוסי גווילי מנציבות המדינה ועו"ד פרוקצ'יה. הדיון באותה ישיבה לא תועד בפרוטוקול, בסיומה לא ניתנה החלטה. טו. ביום 31.8.09 פנה ב"כ התובע לעו"ד פרוקצ'יה והתריע בפניה כי ההחלטה בעניינו של התובע כמפורט במכתבה נשען על עובדות מוטעות והוא נוגד את החוק. עו"ד פרוקצ'יה השיבה לב"כ התובע במכתב מיום 23.9.09 והודיעה כי היא דוחה את פנייתו שלא לעכב את ביצוע החלטתה. באותו מכתב חזרה עו"ד פרוקצ'יה על הנתונים השגויים באשר למשכורתו הקובעת. טז. לאור תשובת הנתבעת פנה התובע לבית הדין בעתירה דחופה למתן סעד זמני ובערעור על החלטת הממונה לגמלאות. 6.          טענות התובע א.         התובע טוען כי מטרת סעיפים 24 ו-25(7) לחוק הגמלאות נועדה למקרה בו עובד מדינה אשר צירף תקופות שירות יקבל את גמלתו לפיה המשכורת הקובעת הגבוהה יותר מבין המשכורות הקובעות שהיו לו בתקופות שירותו השונות. לפיכך, החלטת הנתבעת, המבוססת על טענה טכנית בדבר היות דרגת התובע בדירוג המח"ר גבוהה מדרגתו בדירוג עובדי הביקורת - חוטאת למטרת החוק. ב.          יתרה לכך, טוען התובע כי בפרשנות זו מרעה הנתבעת את מצבו, באופן שהוא מקבל את שכרו על כל 28 שנותיו לפי המשכורת הנמוכה כך שבפועל אם לא היה מבקש צרוף תקופות היה מקבל על 21 שנותיו גמלה הגבוהה מקביעתה האחרונה של הנתבעת. ג.           התובע מוסיף וטוען כי לו הובא לידיעתו, בעת שביקש לצרף את תקופות שירותו, כי גמלתו תיקבע לפי המשכורת הקובעת הנמוכה מבין שתי תקופות השירות, לא היה מבקש צירוף תקופות. התובע טוען שהיתה מוטלת על נציגי הנתבעת החובה להסביר לו שצירוף תקופות יביא לפגיעה בשיעור גמלתו, כי הוא הסתמך על המצג שהוצג לו (או ליתר דיוק, על אי הצגת הסבר בדבר משמעות הצירוף) ושינה את מצבו לרעה, ולכן מנועה הנתבעת מלבצע את החלטתה בדבר הפחתת גמלתו. ד.          טוען התובע בנוסף, כי המשיבה לא רק שלא השיבה לכל פניותיו , טרם פרישתו ולאחריה, אלא , מעולם לא ניתנה ואף לא נמסרה לידי התובע כל החלטה כתובה של הממונה על הגמלאות כנדרש בחוק, הן בעת שהחלה המשיבה לשלם את גמלתו ואף לא במועד קביעתה את השינוי המביא לכדי הפחתה בגמלתו. ה.          כן טוען התובע כי החלטת הנתבעת ניתנה תוך הפרת זכות הטיעון שלו ותוך הפרת הוראות סעיף 44 לחוק הגמלאות, המסמיכה את הממונה על הגמלאות להחליט החלטה חדשה אך מחייבת אותו להקפיא את יישומה עד חלוף המועד להגשת ערעור לבית הדין לעבודה, כפי שזה נקבע על פי סעיף 43 לחוק הגמלאות, או עד לאחר מתן החלטה מתאימה של בית הדין לעבודה בערעור שהגמלאי הגיש. ו.          בנוסף טוען התובע כי החלטות הנתבעת בענין גובה שכרו והדרגה לגמלה התקבלו ללא זכות טיעון תוך פגיעה בכללי הצדק והפרת סעיף 44 לחוק הגמלאות כאשר בפועל לא ניתנה כל החלטה כתובה רשמית של הממונה אלא רק תשובתה של עו"ד פרוקצ'יה לב"כ התובע. ז. מוסיף וטוען התובע בענין המשכורת הקובעת כי יש לשלם את הגמלה לפי דרגה 42+ בסולם דירוג עובדי הביקורת של משרד מבקר המדינה בצירוף גמול השתלמות א' ו-ב'. 7.          טענות הנתבעת א.          המשיבה טוענת כי סעיף 25(7) לחוק הגמלאות קובע כי המשכורת הקובעת של גמלאי אשר צירף תקופות תיקבע לפי הדרגה הגבוהה מבין שתי דרגות הפרישה, ולא לפי המשכורת הקובעת הגבוהה ביותר. לטענת הנתבעת, כאשר המחוקק ביקש לקבוע כי תילקח בחשבון המשכורת הקובעת הגבוהה מבין שתיים, ציין זאת במפורש. בענין זה טוענת הנתבעת כי היה על הנתבעת להשוות בין דירוג המבקרים לדירוג המח"ר ומשהתובע פרש ממשרד מבקר המדינה בדרגה 10+ שעודכנה ל- 40+ בדירוג המבקרים ואילו כאשר פרש ממשרד ראש הממשלה פרש בדרגה של 44+ בדירוג המח"ר הרי שעל פי סעיף 25(7) לחוק הגמלאות יש לגזור את קצבתו ממשכורתו הקובעת במשרד ראש הממשלה ולא משרד מבקר המדינה. ב.         אין בסיס לטענת התובע בדבר הסתמכות ושינוי מצבו לרעה, שכן לולא צירף את תקופות השירות כלל לא היה זכאי לקצבה עבור תקופת עבודתו השניה, בה לא השלים עשר שנות שירות, והגמלה המשולמת לו על פי עמדת הנתבעת גבוהה מזו שהיתה משולמת לו היה מקבל גמלתו עבור תקופת עבודתו הראשונה בלבד. ג.           כן נטען כי הוראת סעיף 44 לחוק הגמלאות אינה חלה בענייננו, שכן אין המדובר בענייננו על החלטה חדשה שהתקבלה על יסוד עובדות חדשות אלא תיקון טעות בחישוב הגמלה. אף אם אירעה טעות בחישוב הגמלה אין להנציח את הטעות אלא חובה על הממונה על הגמלאות לתקנה כפי שנעשה בעניינו של התובע. ד.          ככל שבית הדין יחליט כטענת התובע בענין הדירוג, היינו כי יש לקבוע את גמלתו של התובע על פי דירוג מבקר המדינה ושכרו עת פרש ממשרד מבקר המדינה הרי שאין לקבל את דרישת התובע לגמול השתלמות א' ו- ב' שכן לא היה זכאי באותה עת לגמול השתלמות ב' אלא רק לגמול השתלמות א'. לא ניתן לעשות אגריגציה של השכר והתוספות השונות ששולמו לתובע במהלך שתי התקופות, כך שקצבתו תיגזר ממשכורת קובע לפי דרגה גבוהה ואילו התוספות ייגזרו מהשכר בתקופת עבודתו במשרד ראש הממשלה. ה.        יש לדחות את טענות התובע ותביעתו לפיצוי בגין עוגמת נפש מחוסר סמכות לבית הדין בפני בית הדין תביעת ערעור על החלטת הממונה לגימלאות וככל שיש לתובע תביעה נזיקית כנגד המשרד בו עבד ,או כנגד נציבות שירות המדינה אין תביעה זו יכולה לידון בפני בית הדין במסגרת הליך זה. הכרעה 8. הוראות החוק הגמלאות הרלוונטיות להכרעתנו זו: "24. ברירת זכאי לקצבת פרישה שחזר לשירות. (א) זכאי לקצבת פרישה שחזר לשירות יהיה רשאי להודיע בכתב, כי במקום זכותו לקצבה בעד שירותו הקודם הוא בוחר בצירוף תקופות שירותו הקודם לתקופת שירותו החוזר. ... 25. דין עובד שצירף תקופות שירות. הודיע עובד כאמור בסעיף 24, יחולו הוראות אלה: (7) המשכורת הקובעת, לענין חישוב הקצבה שתגיע לאחר הפרישה מהשירות החוזר, תחושב לפי דרגתו של העובד בזמן פרישתו הראשונה או האחרונה, הכל לפי הדרגה הגבוהה ביותר".             הוראת סעיף 44 לחוק הגמלאות קובעת כי: "44. הממונה רשאי להחליט החלטה חדשה בכל ענין, בין ביוזמתו ובין לפי תביעת אדם הזכאי לגמלה, אף אם כבר הוחלט בה סופית לפי סעיף 43, אם נוכח על סמך ראיות חדשות, שלא היו לפני המחליט הקודם, כי אותה החלטה בטעות יסודה: דין ההחלטה החדשה יהיה לכל דבר, לרבות זכות ערעור, כדין כל החלטה אחרת, אולם לא תבוצע אלא כתום התקופה להגשת הערעור עליה לפי סעיף 43, ואם הוגש הערעור- עד שבית הדין האזורי יורה לבצעה, בין בהחלטתו הסופית ובין בהחלטת ביניים". 9. מאחר והתובע לא נחקר על תצהירו מחד ומאידך החליט הנתבע להימנע מלהעיד מי מהעדים הרלבנטיים מקבלי ההחלטות בעניינו ובפרט את הגב' חנה שוורץ וכן לא הוצג כל פרוטוקול או תיעוד כלשהו של הישיבה אשר קיבלה את ההחלטה בעיניינו, אזי אנו קובעים כי המסכת העובדתית שהוצגה על ידי התובע בתצהירו ובמסמכיו מתקבלת ואין בעדות הגב' צייגר כדי להוסיף או להזים את המסכת העובדתית שתאורה על ידי התובע. בנוסף אנו מקבלים אף את גרסת התובע , משלא הובא כל עד אחר מטעם המדינה כי התובע הסתמך על המצגים שהוצגו בפניו על ידי עובדי הנתבע והתחייבויותיהם ובפרט מר ציון לוי והגב' חנה שוורץ ואף לא איש ממקבלי ההחלטות במשרד ראש הממשלה או הנציבות אשר קיבלו אותו חזרה לעבודה ואשר התחייבו בפניו כי צירוף התקופות לא יפחית משיעורי הגמלה לה יהיה זכאי. 10. לאור קביעותינו העובדתיות נותרה בפנינו ההכרעה בדבר הפרשנות המשפטית אשר יש ליתן להוראות סעיפים 24 ו- 25(7) לחוק הגמלאות ותכליתן . כאמור הוראות חוק אלו דנות במקרה בו החליט עובד מדינה אשר פרש לגמלאות אחרי תקופת שירות לחזור לתקופת שירות נוספת והן מעניקות לו את הזכות לצרף את תקופות השירות לצורכי גמלאות תוך הבטחה כי לא יפגע במשכורתו הקובעת לתשלום גמלאות כתוצאה מצירוף התקופות. 11. סעיף 25(7) אומר מפורשות כי המשכורת הקובעת לחישוב קצבתו של העובד בעת בחר לנקוט בדרך של צירוף תקופות שירות תחושב לפי דרגתו בזמן פרישתו הראשונה או האחרונה לפי הדרגה הגבוהה יותר. מטרת הוראת חוק זו היא להיטיב עם הפורש כך שבכל מקרה גם אם בחר העובד לחזור לעבוד במדינה וניתנה לו בעת חזרתו דרגה נמוכה יותר מזו שהיתה לו בעת פרישתו הראשונה , הרי שאם יצרף תקופות עבודתו שיעור משכורתו יקבע בהתאם לרמת השכר ( דרגה) הגבוהה יותר. 12. טענת הנתבע כי בהשוואת מספר דרגתו של התובע בעת פרישתו ממשרד מבקר המדינה אל מול מספר דרגתו בעת פרישתו ממשרד ראש הממשלה ובהתעלם מכך כי מדובר בסולמות שכר שונים וכן בהתעלם מכך כי מדובר במשכורת קובעת שונה לחלוטין לכל אחת מהדרגות, היא מופרכת ואבסורדית . 13. גם לאחר קריאת טענות הנתבע בענין זה אנו עומדים על דעתינו כי לא ניתן להשוות בין דרגות בדירוגים שונים ולקבוע איזה מהן דרגה גבוהה מהאחרת. דרגתו של התובע במשרד מבקר המדינה לכל הדעות בעת פרישתו דאז, היתה גבוהה יותר מהדרגה בה פרש ממשרד ראש הממשלה. מדובר בשני סולמות דירוגים שונים כאשר כל איגוד מקצועי קבע עם המדינה את דירוג השכר לכן לא ניתן להשוות בין דירוג הביקורת לדירוג המח"ר ולהשוות נומינאלית את מספר הדרגה (40) בה פרש בעבר אל מול מספר הדרגה היום בדירוג המח"ר, שכן אלו שני סולמות שכר שונים. אותו הגיון כפי שקבענו לעיל, נפסק על ידי בית המשפט העליון בענמ"ש 6871/98 מרים בן פורת נ' שי טלמון החשב הכללי, שם ביטל בית המשפט העליון את החלטת המדינה וחייב לשלם למערערת גמלה לפי שכרה כשופטת שהיה גבוה בהרבה משכרה כמבקרת המדינה. כך גם נפסק בעניינו של מרדכי קירשנבאום בערעור בבית הדין הארצי( ע"ע 1351/00), בו קבע השופט צור בפסק דינו ,כי עם החלטתו של קירשנבאום לצרף את תקופות העסקתו לפי סעיף 24 לחוק זכאי הוא למשכורת הגבוהה לגבי שתי התקופות שהפכו לתקופה מצורפת אחת. 14. לאור האמור, השוואה בין שני סוגי סולמות שכר הינה השוואה שאינה בין שווים ועל כן לא ניתן להשוות בין הדרגות על פי המספר שניתן לדרגה בה ישב התובע אלא יש להשוות בין גובה המשכורת הקובעת שהיה לתובע טרם פרישתו הראשונה אל מול משכורתו הקובעת בתום התקופה השניה. על כן לטעמינו זוהי הפרשנות הראויה והתכליתית שיש ליתן להוראת סעיף 25(7) לחוק הגמלאות שכן זו המטרה שבא לשרת חוק זה. לכן אנו קובעים כי החלטתה הראשונה של הגב' שוורץ אשר קבעה כי על התובע לקבל את גמלתו על פי דרגתו במשרד מבקר המדינה על פי רמת שכרו הגבוהה יותר היתה נכונה ועל פי הוראות החוק והפרשנות שבחר הנתבע ליתן בשלב מאוחר יותר להוראות אלו היא שגויה ומגמתית. טענות התובע בדבר הסתמכותו על המצגים שהוצגו במהלך כל התהליך של אישור צירוף התקופות רק מחזקת את קביעתנו דלעיל ומצדיקה הן מבחינת פרשנות החוק והן מבחינת הצדק לקבוע כי זכאי הוא לגמלה על פי דרגת פרישתו ממשרד מבקר המדינה שהיא רמת השכר הגבוהה יותר. 15. התובע טוען בתביעתו, אך לא בסיכומיו, אלא רק במסגרת סיכום הסעדים אותם הוא מבקש כי זכאי הוא לגמלה על פי דרגה 42+ בסולם דירוג עובדי הביקורת בתוספת גמול השתלמות א ו- ב '. הנתבע השיב לטענות אלו לגופן וטען כי לשיטת התובע מבקש הוא לקבל קצבה הנגזרת מהשכר המשולם במשרד מבקר המדינה בצירוף התוספות ששולמו לו במשרד ראש הממשלה כגון גמול השתלמות ב'. כך מבקש התובע כי תעשה לו אגרגציה של השכר והתוספות ששולמו לו במהלך שתי התקופות. בענין זה אנו סבורים כי יש טעם בטענת הנתבע וכי לא ניתן לבצע אגרגציה של השכר כך שמחד יקבע כי זכאי לדרגה על פי דירוג עובדי הביקורת ואילו התוספות ישולמו לו כפי ששולם לו במשרד ראש הממשלה ואכן טענה זו משוללת על פי החוק הגמלאות. יוער כי הנתבע אינו אומר דבר באשר לתביעת התובע לדרגת 42+ בעוד שאין חולק כי התובע פרש ממשרד המבקר בדרגה 10 אז שינה דרה 40+ היום בדירוג הביקורת. יוצא איפוא כי הנתבע מסכים עם טענת התובע כי זכאי הוא לדרגת פרישה כך שבעת חישוב גמלתו יקבע כי דרגתו לפרישה הינה 42+. כן מסכים הנתבע בסיכומיו כי התובע קיבל בעת פרישתו ממשרד מבקר המדינה גמול השתלמות א' וותק תואר שני . 16. לאור האמור וכעולה מסיכומי הנתבע ובפרט לאור קביעתנו כי יש לשלם גמלתו על פי דרגתו במשרד מבקר המדינה בהתאם להוראת סעיף 25(7) לחוק הגמלאות ,הגמלה שיש לשלם לתובע היא על פי דרגה 42+ בצירוף גמול השתלמות וותק תואר שני. 17. התנהלות קבלת ההחלטות של הנתבע התובע טען כי החלטות הממונה על הגמלאות באשר לקביעת גובה גמלתו ההחלטות באשר לשינוי גובה הגמלה לאחר שניתנה החלטה על ידי הגב' שוורץ והחלו לשלם לו את גמלתו, התקבלו בחוסר סמכות, באופן שרירותי ומבלי שניתנה לתובע זכות הטיעון והשימוע בפני הממונה בטרם הפחת גמלתו באופן חד צדדי. כפי שעלה מהעובדות, עובדי הממונה לא מסרו לתובע כל החלטה פורמלית על שיעור הגמלה והדרגה עליה היא מבוססת. רק לאחר פנייתו של התובע מספר פעמים במשך מספר חודשים אל נציגי הממונה גב' שוורץ ומר לוי לבחינת שיעור גמלתו בשל טעויות שהוא סבר שנפלו בהחלטת הממונה, נבדק עניינו בשנית וניתנה החלטה המשנה את בסיס חישוב הגמלה המשולמת לו לחלוטין, זאת ללא כל זכות טיעון ושימוע ובניגוד להחלטה קודמת שניתנה . הממונה בחר להעיד לא את מקבלי ההחלטות בענין זה אלא את אחת מחברות הועדה שהתכנסה ובפרט כאמור לא זומנה לעדות הגב' שוורץ . לטעמינו התנהלות הממונה במקרה זה, או מי מטעמו נעשתה בשרירות תוך מניעת זכות הטיעון הבסיסית. יתרה מכך משלא ניתנה כל החלטה סדורה באשר לשיעור גמלתו מיד עם פרישתו ורק לאחר שקיבל התובע את גמלתו מספר חודשים , קבלת החלטה ההופכת ומשנה באופן מהותי ביותר את שיעור גמלתו מחיבת בטרם קבלת החלטה, גם אם סבור הממונה שמשפטית נכונה החלטתו, זכות טיעון וערעור בטרם, ביצוע בפועל כל ההחלטה בדבר שינוי שיעור הגמלה. זאת ועוד, לא הוכח בפנינו כי מקבל ההחלטה של שינוי גובה הגמלה והפחתתה נעשתה בסמכות ועל ידי בעל הסמכות להחליט שכן עלה מעדות הגב' צייגר כי היא אינה בעלת הסמכות להחליט בנושא גמלה וכי הגב' שוורץ לא קיבלה ההחלטה בעצמה . יתרה מכך לא הוגש כל מסמך או ראיה כגון פרוטוקול או כל תיעוד אחר הנותן הסבר כלשהו כיצד התקבלה ההחלטה על השינוי ומי קיבל אותה. באם זו היתה הגב' שוורץ ועל כך עולה הספק, שכן זו לא התייצבה למתן עדות, הרי שלא הובאה כל עדות המסבירה את התנהלות הממונה בעניינו של המערער והמסירה את אופן קבלת ההחלטה. לאור האמור ההחלטה שהתקבלה בעניינו של התובע לשינוי גמלתו כך תשולם על פי דירוג שכר אחר ותופחת משמעותית התקבלה בהחלטה בלתי חוקית ובחוסר סמכות וללא זכות טיון , דבר אשר גרם לעוגמת נפש לתובע ואילוצו לנהל ההליכים בבית הדין , כאשר בפועל הופחתה גמלתו , עד שניתנה החלטתנו בדבר צו מניעה. על כן אנו סבורים כי בשל התנהלות זו של הנתבע ובפרט ההחלטות שהתקבלו בשרירות וללא שניתנה לתובע זכות טיעון , אנו פוסקים לתובע פיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 25,000 ₪. סוף דבר 18. לאור קביעותינו אלו, בטלות ההחלטות שניתנו במכתבי הנתבע מיום 9.8.09 ומיום 23.9.09 וגמלתו של התובע תשולם על פי דרגתו בסולם דירוג עובדי הביקורת, בדרגה 42+ ,כדרגת פרישה בצירוף גמול השתלמות א' וותק תואר שני כפי שקיבל במשרד מבקר המדינה. כאמור נדחתה דרישתו של התובע לצרף את התוספות שקיבל עם שכרו במשרד ראש הממשלה לגמלתו כפי שקבענו. הנתבע יערוך חישוב בהתאם לקביעותינו בפסק הדין וישלם או יהיה זכאי להשבה מהתובע לתקופה מיום פרישתו ועד קבלת פסק דין זה. החל ממתן פסק הדין תשולם הגמלה על פי קביעה זו. בנוסף כפי קביעתנו בסעיף 17 לפסק הדין ישלם הנתבע פיצוי לתובע בסך של 25,000 ₪ על עוגמת נפש שנגרמה לו . בנסיבות תוצאות פסק דין זה ישא הנתבע בהוצאות התובע על ניהול תביעה זו בסך 12,000 ₪. הסכומים הנקובים לעיל וכן ביצועו של פסק הדין וחישוב תשלומי האיזון, ישולמו ויערכו בתוך 30 יום מהמצאת פסק דין זה לנתבע. דירוג שכר (דרגה)עובדי מדינה