קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה להכרה כנכה נזקק: הרקע להגשת התובענה והליכי הדיון בה 1. ביום 6/8/09, נפל התובע במדרגות, במהלך עבודתו כמתחזק תחנת שאיבה. התובע נחבל בברכיו ובחזהו. הנתבע הכיר בארוע זה כבתאונת עבודה ושילם לתובע דמי פגיעה, בגין התקופה שמלמחרת התאונה ועד יום 5/11/09 (התקופה המרבית לדמי פגיעה). 2. התובע ביקש לקבוע כי הוא נכה עבודה עקב אותה תאונה. עקב כך הועמד התובע לבדיקת פוסק רפואי, אשר קבע - ביום 25/1/10 - כי מיום 6/11/09 ועד יום 31/5/10, יש לתובע דרגה זמנית של נכות מעבודה, בשיעור 10%. 3. התובע הגיש לנתבע בקשה להכיר בו כ"נכה נזקק", לפי תקנה 18א לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (שתיקרא להלן: "תקנה 18א"). 4. בקשתו של התובע הובאה בפני "הרשות" בהתאם לתקנה 18א (מטעמים של נוחות ניסוח, תיקרא להלן "הרשות" בשם: "ועדת הרשות"). 5. ביום 17/2/10, דנה ועדת הרשות בבקשתו של התובע להכיר בו כ"נכה נזקק" לתקופה שמיום 6/11/09 ועד יום 28/2/10. ועדת הרשות דחתה תביעה זו של התובע. בהחלטתה, כתבה ועדת הרשות, כך: "לפי ממצאי בדיקת הועדה אין הגבלה משמעותית בתנועות הברך. ברך יציבה - מסוגל לבצע עבודה כל שהיא כולל עבודה פיזית.". 6. התובענה שבפנינו הוגשה כנגד ההחלטה האמורה של ועדת הרשות. נכה נזקק 7. תקנה 18א קובעת כך: "(א) בתקנה זו - 'הרשות' - ועדה המורכבת מפקיד השיקום כמשמעותו בתקנות הביטוח הלאומי (שיקום מקצועי), תשט"ז-1956, מרופא מוסמך ומעובד המוסד שנקבע לכך על-ידי מנהל ביטוח נפגעי עבודה; 'נכה נזקק' - מי שנקבעה לו נכות לזמן מוגבל או נכות שדרגתה זמנית ושהרשות המציאה ביחס אליו לועדה על פי בקשתו או מיזמתה היא אישור כי אין, לדעתה, לנכה סיכוי סביר לעבודה כלשהי עקב הפגיעה בעבודה ואין לו הכנסה מהתעסקות. (ב) הרשות רשאית לקבוע לנכה נזקק נכות לזמן מוגבל או נכות שדרגתה זמנית בשיעור של 100% לתקופה שלא תעלה על 4 חודשים. (ג) הרשות רשאית לדרוש מהנפגע או מהמוסד להמציא לה מידע נוסף הדרוש לה לצורך מתן החלטתה, כן רשאית היא לדרוש מן המוסד לבצע חקירה לאימות נתונים ולקביעת עובדות כדרוש לצורך מתן החלטתה כאמור בתקנה זו או בתקנה 16א; דרישת הרשות תפורט ותנומק בפרוטוקול. (ד) חומר חקירה ומידע אחר שהעביר המוסד לרשות ולועדה, יועבר אף לנפגע.". 8. העולה מהאמור בתקנה 18א הוא כי אם ועדת הרשות היתה מאשרת שגם בתקופה שמיום 6/11/09 ועד יום 28/2/10, לא היה לתובע סיכוי סביר לעבודה כלשהי עקב הפגיעה בעבודה וכי אין לו הכנסה מהתעסקות, היא היתה רשאית לקבוע כי למערער נכות זמנית בשיעור של 100%. 9. מטרתה של התקנה היא למנוע מצב שבו מי שעקב פגיעה בעבודה אינו יכול לעסוק בעבודתו הרגילה, לתקופה מוגבלת, ימצא עצמו מחוסר מקור פרנסה, שכן ייתכן כי סיכוייו למצוא עבודה אחרת באותה תקופה - הם אפסיים, וזאת אף אם מצבו הרפואי באותה עת איננו מצדיק קביעת דרגת נכות בשיעור 100%. גדר המחלוקת בתובענה 10. הסמכות לקבוע אם מי שנקבעה לו דרגה זמנית של נכות מעבודה הוא "נכה נזקק", נתונה לועדת הרשות ולא לבית הדין. סמכותו של בית הדין מוגבלת לביקורת שיפוטית על החלטתה של ועדת הרשות (אם כי ייתכנו מקרים קיצוניים שבהם בית הדין ייטול לעצמו את הסמכות). על כן, המחלוקת האמיתית בין הצדדים בתובענה שבפנינו היא בשאלה אם נפלה בהחלטתה של ועדת הרשות, טעות המצדיקה את ביטול החלטתה ואת השבת הענין אל ועדת הרשות. גורל התובענה 11. לדעתנו, דין התביעה להתקבל באשר היו פגמים בהחלטתה. להלן נסביר את דעתנו. העדר הנמקה מספקת 12. ועדת הרשות הינה גוף מעין שיפוטי ולכן עליה לנמק את החלטותיה באופן סביר ובדרך שתאפשר בקורת שיפוטית על החלטות אלו. לדעתנו, במקרה זה, החלטתה של ועדת הרשות הינה לקונית וכלל לא מנומקת. מהחלטת ועדת הרשות עולה לכאורה שהיא מבוססת על הפרוטוקול שנערך על ידי הפוסק הרפואי ביום 25/1/10, אלא שלא ברור מה בהחלטת הפוסק הרפואי הביא את ועדת הרשות לקביעה שהתובע מסוגל לביצוע עבודות פיזיות. ייתכן שאכן ניתן ללמוד כך מהחלטת הפוסק הרפואי, אך כדי לאפשר ביקורת שיפוטית יעילה על החלטת ועדת הרשות, ראוי היה שועדת הרשות תסביר על מה היא נסמכת באותו פרוטוקול של הפוסק הרפואי. נעיר כי בהחלטת הפוסק הרפואי נרשמו, בין השאר, תלונות התובע על כאבים חזקים בברכו השמאלית המתגברים בעת מאמץ, על צליעה ועל קושי בדריכה. הפוסק הרפואי לא שלל תלונות אלה. בנוסף, הפוסק הרפואי ציין שרגישותו של התובע בברכו, נובעת - כנראה - מקרע במיניסקוס ושהתובע מועמד לארתרוסקופיה ב-4/10/10. לכל אלה - לא היתה התייחסות כלשהי של ועדת הרשות. 13. הסיכוי הסביר לעבודה כלשהי א. כאמור בתקנה 18א, ועדת הרשות היתה אמורה לקבוע אם לתובע יש סיכוי סביר לעבודה כלשהי עקב הפגיעה בעבודה. אמנם נכון שועדת הרשות שוחררה (עם ביטולה של תקנת משנה (ג) הישנה לתקנה 18א) מהחובה להתייעץ עם לשכת שירות התעסוקה, אולם, אין בכך כדי לקבוע שהשיקולים הם של כושר רפואי בלבד, ועדיין שיקוליה של ועדת הרשות אינם אמורים להיות רפואיים בלבד, אלא גם תעסוקתיים. כלומר, הגם שכדי לקבל נתונים על ההיבטים התעסוקתיים הרלוונטיים, ועדת הרשות כבר איננה חייבת לפנות לגורם חיצוני - ללשכת התעסוקה, הרי שעדיין עליה לשקול את אותם שיקולים, בהתאם לנתונים שבידיה או שהיא תדאג לקבל לידיה. זאת ניתן ללמוד, בין השאר, מהאמור להלן: (1) עצם העובדה שועדת הרשות כוללת בהרכבה פקיד שיקום, יש בה כדי ללמד שיש לשקול שיקולים תעסוקתיים ולא רק רפואיים, שכן אחרת די היה בהשארת ההחלטה לועדה הרפואית. (2) אילו השיקולים הראויים היו שיקולי כושר רפואי בלבד, לא היה כל טעם בתקנה, שכן אילו השיקולים הרפואיים היו מצדיקים קביעת דרגת נכות זמנית גבוהה יותר (של 100%) היה הדרג הרפואי (הועדה) קובע דרגה זאת כדרגת הנכות הזמנית. מטרתה של תקנה 18א (כאמור בסעיף 9 לעיל) היא להביא למצב בו נפגע עבודה, שיש לו נכות זמנית בשיעור שמהבחינה הרפואית אינו מצדיק קביעת דרגת נכות של 100%, ייחשב כאילו שיש לו דרגת נכות של 100% בשל שיקולים לבר-רפואיים, כגון שיקולי סיכוייו הסבירים לעבודה כלשהי באותה תקופה. ב. בחינת החלטת ועדת הרשות, כפי שהיא מצוטטת לעיל, על כך שבשל העובדה שהברך יציבה ואין הגבלה משמעותית בתנועות הברך, וכי התובע מסוגל לעבודה כלשהי, כולל עבודה פיזית - מעלה לכאורה שהשיקול שהיא שקלה הוא שיקול של מסוגלות פיזית. (אשר הוא, כמובן, שיקול רלוונטי, אך אינו אמור להיות השיקול היחיד, כמוסבר לעיל). ג. בהחלטתה, לא התייחסה ועדת הרשות כלל למקצועו של התובע, לאופי עבודתו, לגילו ולכל פרט אחר שיכול להיות רלוונטי להיבט התעסוקתי. הועדה התייחסה רק לקביעה (שגם היא, כאמור, בלתי מנומקת באופן מספק,), על כך שהברך יציבה, בלא הגבלות משמעותיות בתנועה ושיש לתובע מסוגלות לעבודה. ועדת הרשות לא התייחסה גם לעובדת פיטוריו של התובע מעבודתו, אף שאין חולק שבפני ועדת הרשות עמד מכתב הפיטורים של התובע, מיום 11/1/10, פיטורים שבאו בעקבות מצבו הרפואי של התובע. בענין הסיכוי למצוא עבודה אחרת, ועדת הרשות לא התייחסה כלל לשאלת מצב התעסוקה באזור מגוריו, לשאלת גילו, מקצועו והשכלתו של התובע, לא התייחסה כלל לעובדה שמדובר בתקופה של נכות זמנית, שאמורה להסתיים זמן לא רב לאחר ישיבת ועדת הרשות, וגם לא לעובדה שנראה שצפויה למערער תקופת נכות זמנית גבוהה יותר נוספת, בעקבות הארתרוסקופיה שהוא הוזמן לעבור (אשר נזכרה בהחלטת הפוסק הרפואי מיום 25/1/10). ד. כאן חשוב להדגיש שקביעת ועדת הרשות בדבר הסיכוי למצוא עבודה אמורה להתבסס על מכלול השיקולים בענין סיכוי זה. תקנה 18א אינה כוללת הוראה המסייגת את השיקולים בדבר הסיכויים, דוגמת זו הקיימת לגבי קביעת דרגת אי-כושר במסגרת ביטוח נכות כללית. אולם, החלטתה של ועדת הרשות מיום 15/5/09, נראית כאילו היא נעשתה בהתעלם מחלק מהשיקולים, כביכול - ראתה עצמה ועדת הרשות כפופה להוראות בדבר קביעת דרגת אי-כושר בנכות כללית. לגבי קביעת דרגת אי-כושר, נקבע בסעיף 209(ב) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, כך: "בהחלטתו יביא פקיד התביעות בחשבון גם את השפעת ליקויו של התובע על יכולתו לחזור לעבודתו במלואה או בחלקה, ועל יכולתו לבצע עבודה אחרת או לרכוש מקצוע חדש מסוג העבודות או המקצועות שהתובע מסוגל לעסוק בהם והתואמים את כושרו הגופני ומצב בריאותו, וזאת לאחר שרופא מוסמך ופקיד שיקום שהמוסד הסמיכו לכך חיוו דעתם בכתב לענין זה; פקיד התביעות לא יביא בחשבון אם הוצעה לתובע עבודה או אם לא השתלב בעבודה כאמור.". כלומר - השיקולים בענין קביעת דרגת אי-כושר, אמורים להיות, בעיקר, שיקולי מסוגלות פיזית לבצע עבודות שונות. לעומת זאת, בענין תקנה 18א השיקולים אמורים להיות לא רק לגבי המסוגלות הפיזית אלא גם על הסיכוי הריאלי לעבוד או למצוא עבודה בתקופת הנכות הזמנית. 14. פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי א. ועדת הרשות הינה גוף מעין שיפוטי, שאמור היה להכריע בעניינו של התובע. משכך, היה על ועדת הרשות, בטרם תיתן את החלטתה, לאפשר לתובע לטעון בפניה את טענותיו, כך שהיא תוכל להתייחס אליהן. כדי לבצע כראוי את המוטל על ועדת הרשות, היה עליה לאפשר לתובע לטעון בפניה בענין סיכוייו למצוא עבודה. ב. כך למשל, היה התובע יכול לטעון בפניה טענות בקשר למקצועו, לנסיונו, להכשרתו המקצועית, למצב התעסוקתי ולאור זאת - לטעון בענין סיכוייו לחזור לעבודתו או למצוא עבודה כלשהי בתקופת הנכות הזמנית. ג. לטענת ב"כ הנתבע, בסיכומיה, התובע קיבל את זכות הטיעון בכך שהוא צירף לטופס הבקשה להכיר בו כ"נכה נזקק" גם מכתב מאת בא כחו. טענה זו - אינה מקובלת עלינו. הגשת הבקשה, גם אם מצורף אליה מכתב מאת עו"ד, נועדה לשם תחילת הדיון בענין הבקשה להכרה כ"נכה נזקק" ולשם מתן פרטים ראשוניים. קבלת טענת ב"כ הנתבע תהיה דומה למצב שבו ייאמר שערכאה שיפוטית מוסמכת לפסוק על בסיס כתב התביעה וכתב ההגנה בלבד, מבלי לאפשר לצדדים להשמיע טענות כלשהן. טופס הבקשה עצמו אינו כולל מקום לטעון את מלוא הטענות שהמבוטח מעוניין לטעון ולא היה ניתן לדעת, על ידי עיון בטופס, שלאחר מכן לא תינתן ההזדמנות לטעון טענות כלשהן. בשום מקום במכתב בא כחו של התובע, שצורף לבקשה, לא נאמר כי המכתב ממצה את טענותיו של התובע. לפיכך, לא היתה כל סיבה לראות את התובע כמי שמיצה את זכות הטיעון שלו בכך שהוא צירף לבקשה מכתב מאת בא כחו. ד. יתרה מכך; מהחלטתה של ועדת הרשות כלל לא עולה שהיא היתה מודעת לקיומו של מכתב בא כחו של התובע. אילו אכן היתה ועדת הרשות סבורה שזכות הטיעון של התובע מוצתה במכתב מאת בא כחו, היה ניתן לצפות לכך שהיא תתייחס, בהחלטתה, לטיעונים שהועלו באותו מכתב. אולם, אף שהמכתב אינו כולל טיעונים רבים, ועדת הרשות כלל לא התייחסה אליו בהחלטתה. כך למשל, לא התייחסה ועדת הרשות לטענה בדבר הארתרוסקופיה העתידית, היא לא התייחסה גם לטענה בדבר פיטוריו, וכאמור לעיל - כלל לא ניתן להבין מההחלטה שועדת הרשות היתה מודעת למכתב בא כחו של התובע. ה. בפסקי דין קודמים שניתנו על ידי בית דין זה נקבע כבר שעל ועדת הרשות לאפשר למבוטחים לטעון בפניה. למיטב ידיעתנו, הנתבע לא מצא לנכון לערער על פסקי דין אלה. אין זה מצב תקין שבו הנתבע יהיה מודע להחלטות שיפוטיות הנוגדות את עמדתו, יבחר שלא לערער על אותן החלטות, אך ימשיך להתנהג בניגוד לאותן החלטות. אנו ממליצים לנתבע להחליט אם הוא משלים עם הפסיקה על הצורך במתן זכות טיעון ממשית בפני ועדות הרשות, ואם כן - לשנות את סדרי העבודה של ועדות הרשות, או - להחליט שהוא איננו משלים עם פסיקה זו, אך במקרה כזה - לערער עליה. המצב הנוכחי עלול ליצור אפליה בין מבוטחים שונים, שכן מרביתם אינם זוכים למיצוי זכות הטיעון, ורק אלה מביניהם הטורחים להגיש תביעה - זוכים להשבת ענייניהם אל ועדות הרשות ואז ניתנת להם הזכות לטעון, זכות שלדעתנו היתה אמורה להינתן באורח שוויוני לכל המבוטחים הטוענים שהם בגדר "נכה נזקק". גורל התובענה 15. התוצאה מהאמור לעיל היא שאנו מקבלים את התביעה ומצהירים על בטלות החלטת ועדת הרשות מיום 17/2/10. 16. כאמור לעיל, הסמכות לקבוע אם התובע הוא "נכה נזקק" אינה שלנו, אלא של ועדת הרשות. לפיכך, יש להשיב את עניינו של התובע אל ועדת הרשות. 17. עם השבת עניינו של התובע אל ועדת הרשות יהיה עליה לדון מחדש בבקשתו להכיר בו כ"נכה נזקק", בעבור אותה תקופה שלגביה היא החליטה לדחות את תביעתו. 18. על ועדת הרשות יהיה לנהוג כאמור להלן: א. לשקול אם היה לתובע סיכוי סביר לעבודה כלשהי בתקופה הרלוונטית. ב. במסגרת שיקוליה תביא ועדת הרשות בחשבון הן שיקולים רפואיים על מצבו של התובע באותה עת, והן שיקולים תעסוקתיים על סיכוייו לחזור לעבודה באותה עת או למצוא עבודה אחרת באותה עת, וזאת - בהתחשב במצבו הרפואי ובהתחשב בגורמים שאינם רפואיים. בין הגורמים שאינם רפואיים, תביא ועדת הרשות בחשבון את כל השיקולים הרלוונטיים, לרבות מקצועו של התובע, גילו, השכלתו וכן את מצב התעסוקה באזור מגוריו בתקופה הרלוונטית. כן תביא ועדת הרשות בחשבון את העובדה שהתובע פוטר מעבודתו בעקבות מצב בריאותו, ושבתקופה הרלוונטית הוא היה לפני ביצוע ארתרוסקופיה בברכו, כך שהיה סביר להניח שלמשך זמן מסויים תהיה לו דרגת נכות זמנית בשיעור גבוה יותר. ג. בטרם תקבל ועדת הרשות את החלטתה, עליה לאפשר לתובע לטעון בפניה, ובהחלטתה - עליה להתייחס גם לטיעוניו של התובע. ד. החלטתה של ועדת הרשות - תהא מנומקת. 19. על הנתבע לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 2,900 ₪ (כולל מע"מ). סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 16/1/11, אם לא ישולם לפני כן. 20. כל אחד מהצדדים זכאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מיום שפסק הדין יומצא לו. נכה נזקקתאונת עבודה