קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה להכרה כעובדי רפא''ל: הנשיא סטפן אדלר בית הדין האזורי לעבודה בחיפה (סגנית הנשיא איטה קציר ונציג המעבידים ישעיהו פטוקה, עב 3302/04-3307/04), דחה את תביעתם של המערערים (להלן: המערערים או העובדים) להצהרה בעניין קיומם של יחסי עובד-מעביד בינם לבין המשיבות; לביטול פיטוריהם של המערערים 1,3,5; ולחילופין לחיוב המשיבות בתשלום פיצויים בגין פיטוריהם שלא כדין. ערעורם של העובדים מכוון כנגד קביעותיו של בית הדין האזורי בעניינים אלה. ערעור שכנגד שהגישה המשיבה 2 (להלן: החברה הממשלתית רפא"ל) סב על אי חיובם של המערערים בהוצאות משפט ובשכר טרחת עו"ד במסגרת פסק דינו של בית הדין האזורי. בשל פטירתו הפתאומית של נציג העובדים, מר יהודה בן הרוש ז"ל, שישב בדין בהליך זה, הורה בית הדין על מינויו של נציג העובדים מר שלום חבשוש תחתיו, לאחר שהתאפשר לצדדים ליתן עמדתם בעניין והם לא התנגדו למינוי. בהתאם, ניתן פסק הדין בהסתמך על כלל החומר שבתיק בית הדין. בפתח הדברים נטעים, כי הסוגיה העומדת להכרעתנו בערעור זה עניינה בזהות מעסיקיהם של המערערים, שביצעו עבודות אחזקה במפעל רפא"ל משך שנים במסגרת פורמאלית של העסקה באמצעות חברות כוח אדם או חברות שירותים. בנסיבות אלה נדרשים אנו להכריע בשאלה: האם היו המערערים עובדי המשיבות - "המשתמש", או שמא עובדי חברות כוח האדם או חברות השירותים, והאם יש לערוך לעניין זה הבחנה בין תקופות העסקתם השונות? הרקע העובדתי וההליכים בבית הדין האזורי [2] רפא"ל - הרשות לפיתוח אמצעי לחימה, עוסקת בפיתוח, ייצור ושיווק של מערכות מלחמה. רפא"ל פעלה עד ליום 31.12.2001 כיחידת סמך של משרד הביטחון וכונתה "רפא"ל - רשות לפיתוח אמצעי לחימה", היא המשיבה 1 (להלן: יחידת הסמך רפא"ל). בשל קשיים כלכליים אליהם נקלעה יחידת הסמך רפא"ל, החליטה ממשלת ישראל בשנת 1994 על הקמת החברה הממשלתית רפא"ל - רשות לפיתוח אמצעי לחימה בע"מ, ועל העברת כלל פעילותה של רפא"ל לחברה הממשלתית. החברה הממשלתית רפא"ל נוסדה בשנת 1995 והפכה לחברה פעילה ביום 1.1.2002. בהתאם, יחידת הסמך רפא"ל חדלה מכל פעילות עסקית ביום 31.12.2001, ופעילותה נעשתה מאז על ידי החברה הממשלתית. [3] המערערים ביצעו עבודות אחזקה ושינוע במפעלי רפא"ל, לרבות עבודות נגרות, חשמל ומכונאות. בתקופת פעילותה של יחידת הסמך רפא"ל, הועסקו המערערים באמצעות חברות כח אדם - המערערים 1,4 הועסקו בתקופה זו על ידי חברת כוח האדם "נתיב 2", ויתר המערערים הועסקו על ידי חברות כח אדם שונות שהתחלפו מעת לעת. במועד המעבר לפעילות עסקית במסגרת החברה הממשלתית רפא"ל, סיימו חלק מעובדי האחזקה והשינוע את עבודתם ברפא"ל וכפי הנראה קיבלו את התשלומים המגיעים להם על פי דין. המערערים המשיכו בעבודתם במפעל רפא"ל גם לאחר המעבר לפעילות במסגרת החברה הממשלתית. סמוך לאחר המעבר לחברה הממשלתית, המשיכו המערערים לבצע את עבודתם ברפא"ל באמצעות חברות כח אדם, מרביתם באמצעות חברת כח האדם "נתיב". עבודתם במתכונת זו נמשכה כ - 13 חודשים. עם תחילת פעילותה, החליטה החברה הממשלתית רפא"ל לבצע את עבודות האחזקה של מבנים וציוד ואת עבודות השינוע באמצעות חברה למתן שירותי אחזקה, ולהותיר בידי רפא"ל את תחום עיסוקה העיקרי של פיתוח מערכות לחימה. בהתאם, פרסמה החברה הממשלתית רפא"ל בקיץ 2002 שלושה מכרזים למתן שירותי אחזקה של מבנים ומערכות ולמתן שירותי שינוע. חברת ב.מ.ן אחזקת מבנים בע"מ (להלן: חברת ב.מ.ן) זכתה במכרז והחלה את פעילותה אצל החברה הממשלתית רפא"ל בחודש פברואר 2003. בהתאם, החל מחודש פברואר 2003, הועסקו המערערים על ידי חברת השירותים ב.מ.ן. טרם המעבר לחברת ב.מ.ן, פוטרו ביום 31.1.2003 כלל עובדי האחזקה והשינוע שהועסקו ברפא"ל באמצעות חברת כוח האדם נתיב 2 בע"מ, נערך עימם גמר חשבון והם קבלו את כל זכויותיהם בגין העסקתם עד אותו מועד, לרבות פיצויי פיטורים ופדיון חופשה. יש לציין, כי המערער 3, מר מיכאל כהן, לא התקבל לעבודה בחברת ב.מ.ן, והעסקתו במפעלי רפא"ל תמה בחודש פברואר 2003. המערערים דוד אסקירה וצבי ינקו ממשיכים לעבוד אצל חברת ב.מ.ן במפעל רפא"ל עד היום. המערערים יצחק תורג'מן וחיים פינטו פוטרו מעבודתם בב.מ.ן בשנת 2005. תקופות העסקתם של המערערים ברפא"ל [4] יצחק תורג'מן, חשמלאי במקצועו, הועסק ברפא"ל החל מחודש ינואר 1997 ועד פיטוריו ביום 15.6.2005. מראשית העסקתו ועד חודש פברואר 2003, הועסק באמצעות חברת כוח האדם "נתיב 2". החל מחודש פברואר 2003 ועד פיטוריו, הועסק באמצעות חברת ב.מ.ן. דוד אסקירה, עובד שינוע ואחזקה במקצועו, מועסק ברפא"ל החל מחודש אפריל 1991 וכפי הנראה עד היום. בשנת 1992 חלה הפסקה של כחצי שנה בעבודתו, לאחריה חזר לעבודה ברפא"ל בחודש דצמבר 1992, באמצעות חברת השמירה. זאת, עד חודש מרץ 1995. ממועד זה ועד חודש פברואר 2001, הועסק מר אסקירה ברפא"ל באמצעות חברת מנפאואר. החל מחודש פברואר 2001 ועד חודש ספטמבר 2002 הועסק מר אסקירה באמצעות חברת כפיר גולד פרוייקטים בע"מ. לאחר מועד זה הועסק באמצעות חברת "נתיב 2" עד חודש פברואר 2003, ומאז הוא מועסק באמצעות חברת ב.מ.ן. מיכאל כהן הוא עובד אחזקה שהועסק ברפא"ל החל מחודש יוני 1986 ועד פיטוריו בחודש פברואר 2003. מראשית העסקתו ועד חודש ינואר 1987, הועסק באמצעות קבלן בשם רומי יגאל. לאחר מכן הועסק באמצעות חברת ד. ברכוביץ עד חודש פברואר 2001. החל מחודש מרץ 2001 עד חודש אוגוסט 2001 הועסק באמצעות חברת כפיר בע"מ. לאחר מכן, הועסק באמצעות חברת "נתיב 2" עד פיטוריו. צבי ינקו הוא מכונאי מכונות תעשייה במקצועו. מר ינקו הועסק ברפא"ל באמצעות חברת "נתיב 2" החל מחודש ינואר 1999 עד חודש פברואר 2003. מאז הוא מועסק באמצעות ב.מ.ן. חיים פינטו, נגר במקצועו, עבד ברפא"ל מחודש יוני 1996 עד חודש ינואר 2005, מועד פיטוריו. מראשית העסקתו ועד חודש ינואר 2001, הועסק מר פינטו ברפא"ל באמצעות חברת מנפאואר (ישראל) בע"מ. לאחר מכן הועסק באמצעות חברת "נתיב 2" עד חודש פברואר 2003. החל מחודש פברואר 2003 הועסק באמצעות חברת ב.מ.ן, עד פיטוריו בחודש ינואר 2005. לפי שהוברר במסגרת ההליך לפנינו, הנגרייה בה הועסק מר פינטו נסגרה בסוף שנת 2004 וחברת ב.מ.ן הציעה לו לעבור לעבוד באתר אחר. מר פינטו סירב, ופוטר על ידי חברת ב.מ.ן תוך ששולמו לו זכויותיו. התביעה בבית הדין האזורי [5] המערער 1, מר תורג'מן, הגיש ביום 14.9.2004 תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה, בה עתר למתן סעד הצהרתי בעניין קיומם של יחסי עובד-מעביד בינו לבין המשיבות; למתן סעד של ביטול פיטורים והשבה לעבודה או לפיצוי כספי בגין פיטוריו שלא כדין; ולפיצוי על עוגמת נפש ונזק לא ממוני. תביעתו אוחדה עם תביעותיהם של המערערים ועם תביעתו של עובד נוסף בשם סגל ארקדי שלא ערער על פסק דינו של בית הדין האזורי. במסגרת כתב התביעה, לא ערכו המערערים הבחנה בין יחידת הסמך רפא"ל לבין החברה הממשלתית רפא"ל וטענו כי יש לראות בשתיהן מעסיקותיהם, החבות כלפיהם יחד ולחוד. המערערים חזרו על עמדתם זו גם במסגרת הדיון לפנינו. פסק דינו של בית הדין האזורי [6] בית הדין האזורי דחה את תביעתם של המערערים להכרה בקיומם של יחסי עובד ומעביד בינם לבין המשיבות, תוך שקבע כי מעורבותן של המשיבות בהעסקת המערערים אינה הופכת אותן בנסיבות העניין למעסיקותיהם. עוד קבע בית הדין האזורי, כי תחום השינוע והאחזקה אינו מהווה את עיקר עיסוקה של רפא"ל, וכי ההחלטה לבצע עבודות אלה באמצעות חברה למתן שירותים התקבלה משיקולים ענייניים. עיקר קביעותיו של בית הדין האזורי התייחסו לתקופה בה עבדו המערערים בחברת ב.מ.ן. בית הדין האזורי קבע, כי מדובר בחברה מקצועית לאספקת שירותי תחזוקה ושינוע, וכי עבודתם של המערערים משתלבת בעיסוקה הרגיל של החברה. הוסיף בית הדין האזורי וקבע, כי חברת ב.מ.ן קיבלה את עובדי האחזקה לעבודה, היתה מוסמכת לפטרם, פיקחה על עבודתם, קבעה את סידור עבודתם, שילמה את שכרם, דיווחה עליהם לרשויות המס והביטוח הלאומי, אישרה את מועדי יציאתם לחופשה או מחלה; והיתה האחראית הבלעדית לביצוע עבודת האחזקה כלפי רפא"ל. הערעור והערעור שכנגד [7] לטענת המערערים, יש להכיר בהם כעובדי המשיבות נוכח תקופות עבודתם הארוכות והרצופות ברפא"ל. לשיטתם, מסגרת העסקתם הפורמאלית אינה משנה ממעמדם האמיתי כעובדי המשיבות, והיא שימשה כסות להעסקתם על ידי רפא"ל. המערערים ביקשו מבית הדין לערוך הבחנה בין תקופת העסקתם באמצעות חברות כוח האדם לבין תקופת העסקתם באמצעות ב.מ.ן, תוך שהטעימו כי בתקופות בהן הועסקו באמצעות חברות כוח אדם, יחידת הסמך רפא"ל היתה מעורבת בכל פרטי העסקתם, לרבות בעניין קבלתם לעבודה, קביעת תנאי העסקתם, פיקוח על עבודתם, תיאום ימי מחלה או חופשה, שליחתם להשתלמויות ועוד. לטענת המערערים, בשנה הראשונה לאחר תחילת פעילותה של החברה הממשלתית רפא"ל, מתכונת העסקתם נותרה כשהיתה. בכל הנוגע לפרסום המכרז לקבלת שירותי אחזקה ושינוע, בו זכתה ב.מ.ן, טוענים המערערים, כי הדבר נעשה במטרה להביא לניתוק יחסי העבודה שנרקמו בין הצדדים לאורך השנים. הוסיפו המערערים וטענו, כי לאור המערכת ההסכמית שבין המשיבות, יש להתייחס אליהן בצוותא חדא ולקבוע כי שתיהן חבות כלפי המערערים. המערערים סומכים טיעוניהם, בין היתר, על הנפסק בפסק דין ראיד פהום שלטעמם נסיבותיו דומות לאלה הנידונות לפנינו. המשיבות תומכות בפסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו, ומוסיפות טענות אלה: החברה הממשלתית רפא"ל טוענת, כי ההתקשרות עם ב.מ.ן מהווה מיקור חוץ אותנטי. לפיכך, החל ממועד ההתקשרות עימה, בודאי לא שוררים יחסי עובד-מעביד בין המערערים לבין החברה הממשלתית. בכל הנוגע "לתקופת הביניים" החל מתחילת פעילותה של החברה הממשלתית ועד פברואר 2003, טוענת החברה הממשלתית רפא"ל, כי לא ניתן להכיר ביחסי עובד מעביד בינה לבין המערערים. זאת, מאחר שמדובר בעתירה להכרה רטרואקטיבית ביחסי עובד מעביד, שאינה אפשרית על פי הפסיקה. זאת ועוד, ההחלטה על הוצאת השירות לחברה חיצונית התקבלה מיד עם תחילת פעילותה של החברה הממשלתית אלא שהליכי פרסום המכרז וביצועו ארכו מספר חודשים. מכל מקום, נטען, מדובר בתקופה קצרה של העסקה באמצעות חברות כח אדם שאינה יכולה להקנות למערערים מעמד של עובדי החברה. המדינה טוענת כי יש לדחות את הערעור כנגדה בשל העדר יריבות. זאת באשר במועד הגשת התביעה ביום 14.9.2004, יחידת הסמך רפא"ל לא היתה פעילה וכל הפעילות העסקית נעשתה באמצעות החברה הממשלתית. עוד טענה, כי על פי הפסיקה לא ניתן להכיר למפרע, למועד הקודם להגשת התביעה, ב"משתמש" כמעסיק. הוסיפה המדינה וטענה כי יש לדחות את הערעור כנגדה על יסוד הלכת דברת שוואב שהכירה בלגיטימיות של העסקה באמצעות קבלני כח אדם. לטענת המדינה, יש לדחות את הערעור על יסוד המבחנים הקלאסיים שקבעה הפסיקה לזיהוי מעסיק ולקבוע כי המערערים היו עובדי חברות כח האדם ולא עובדי יחידת הסמך רפא"ל. [8] הערעור שכנגד מכוון כנגד אי הטלת הוצאות על המערערים, אף שתביעתם נדחתה במלואה. לטענת החברה הממשלתית רפא"ל אי חיוב המערערים בהוצאות על אף שתביעתם נדחתה במלואה מהווה חריגה ממדיניות בית הדין כפי שנקבעה בפסיקה. עוד הצביעה החברה הממשלתית רפא"ל על העלות הגבוהה שהיתה כרוכה בניהול הגנתה בהליך זה. העובדים תומכים בהחלטתו של בית הדין האזורי שלא להשית עליהם הוצאות משפט ומוסיפים כי הערעור שכנגד הוגש שלא כדין מאחר והסוגיות המועלות במסגרתו חורגות מנושא הערעור. הכרעה [9] הסוגיה המרכזית העומדת להכרעתנו בערעור זה עניינה בזהות מעסיקתם או מעסיקיהם של המערערים. לשם הכרעה בסוגיה זו נדרש לבחינת מעמדם של המערערים בתקופות העסקתם השונות ביחידת הסמך רפא"ל ובחברה הממשלתית רפא"ל. יש לציין, כי דעותיהם של הצדדים להליך לפנינו אינן חלוקות על היותם של המערערים במעמד "עובדים" והמחלוקת נטושה בעניין זיהוי מעסיקיהם. נקדים ונאמר. הגם שבית הדין האזורי לא ערך את ההבחנה הנדרשת בין תקופות העסקתם השונות של המערערים, באנו לכלל מסקנה כי יש לדחות את הערעורים לפנינו ולאשר את מסקנתו המשפטית של בית הדין האזורי בפסק דינו, לפיה לא מתקיימים יחסי עובד-מעביד בין המערערים לבין המשיבות. נפנה לבחינת זיהוי מעסיקיהם של המערערים בתקופות העסקתם השונות. מי היא מעסיקתם של המערערים בתקופת עבודתם בחברת ב.מ.ן./החברה הממשלתית רפא"ל [10] בהידרשו לתבניות העסקה מורכבות, עמד בית דין זה בפסיקתו על ההבחנה בין מיקור חוץ של פונקציות, העסקה אותנטית באמצעות חברות כח אדם והעסקה מלאכותית על ידי חברות כח אדם המהוות "צינור" לתשלום שכר העובד. סיווגן של נסיבות ההעסקה לאחת מקטגוריות אלה בכל מקרה ומקרה, היא בעלת תוצאות משפטיות בנוגע למעמדם של העובדים, לזיהוי מעסיקיהם ולזכויותיהם. מיקור חוץ של פונקציות הוא העברת פונקציה מסויימת בהליך הייצור של מפעל אחד למפעל אחר, חיצוני, המתמחה בביצועהּ. המפעל החיצוני או קבלן השירות מספק למזמין את השירות או את המוצר המוגמר המיוצרים על ידי עובדיו שלו. קבלן השירות אינו מספק עובדים למפעל המזמין אלא נוטל על עצמו לספק שירות למזמין "במקרים שבהם מפעל זקוק לשירותים של מפעל אחר". כפי שתיארתי זאת בחוות דעתי בפסק דין ראיד פהום: "במיוחד המדובר ב"החצנה" של פונקציות, שאינן כלולות בגרעין העשייה של אותו המפעל, כגון אספקת ארוחות לעובדים, הדאגה לניקיון המפעל או השמירה בו". לעיתים קבלן השירות מייצר את המוצר בחצריו ומספק אותו למזמין. לעיתים, קבלן השירות מספק את השירות או את המוצר בחצרי המפעל המזמין. בנסיבות של מיקור חוץ אותנטי של פונקציה קבעה הפסיקה, כי מבצעי העבודה הם עובדי קבלן השירות ואינם עובדי המפעל המזמין. מן הכלל אל הפרט. במקרה שלפנינו, קבע בית הדין האזורי תשתית עובדתית ממנה עולה באופן ברור כי ההתקשרות בין החברה הממשלתית רפא"ל לבין ב.מ.ן. היא בגדר "מיקור חוץ אותנטי". כפי שעולה מחומר הראיות, עם תחילת פעילותה של החברה הממשלתית רפא"ל, הוחלט ל"החצין" את עבודות האחזקה והשינוע, שאינן כלולות ב"גרעין" פעילותה של רפא"ל ואינן מצויות בתחום התמחותה. בהתאם, פורסמו שלושה מכרזים להספקת שירותי אחזקה ושינוע, בהם זכתה ב.מ.ן. חברת ב.מ.ן. הינה חברה מקצועית המתמחה במתן שירותי אחזקה של מבנים ומערכות, ומעניקה שירות לגופים רבים וגדולים, לרבות במגזר הציבורי. חברת ב.מ.ן מחזיקה מערך לוגיסטי הכולל: משרדים, צי כלי רכב, מחסני פריטים וחלפים, מערכות בקרה מחשוב, תמיכה טכנית, רכש, הנהלת חשבונות ושכר ועוד. ב.מ.ן מעסיקה כ- 360 עובדים, ביניהם: מנהלים, מהנדסי אחזקה, הנדסאים וטכנאים, חשמלאים ועובדי אחזקה כלליים. בתקופה הרלוונטית להליך זה העסיקה ב.מ.ן 25 עובדים בחצרי חברת רפא"ל. הנה כי כן, מדובר בחברה מקצועית בתחומהּ ולא בחברה לאספקת שירותי כח אדם. בהתאם להסכמי ההתקשרות בין החברה הממשלתית רפא"ל לבין ב.מ.ן, שירותי האחזקה שמספקת ב.מ.ן ניתנים באמצעות עובדיה והיא נושאת בעלויות הכרוכות במתן השירותים. ענייני כח האדם מתנהלים בלעדית במסגרת מערכת היחסים שבין העובדים לבין ב.מ.ן. בכלל זה, אחראית ב.מ.ן על קבלת עובדים לעבודה, פיטורים, תשלום שכר, קביעת גובה השכר, חתימת חוזה עבודה, אישור חופשות, דיווח לרשויות המס ועוד. חברת ב.מ.ן אחראית כלפי רפא"ל למתן השירותים ולאיכותם, לניהול העבודה, לקביעת זהות העובדים, סידור עבודתם ופיקוח על עבודתם. ככל שמתן השירות דורש תגבור של כח האדם, ב.מ.ן הינה האחראית הבלעדית לתגבור עובדיה, לשכירת קבלני משנה או מומחים ויועצים מקצועיים. על פי העדויות שנשמעו בבית הדין האזורי, עובדי האחזקה רואים עצמם כעובדי ב.מ.ן וב.מ.ן רואה עצמה מעסיקתם. הנה כי כן, הראיות שנשמעו לפני בית הדין מצביעות על זיקה של ממש בין המערערים לבין ב.מ.ן, הן בהיבט ההעסקה הפורמלית והן בהיבט ההעסקה המהותית. אכן, השירות ניתן על ידי ב.מ.ן במפעלי החברה הממשלתית רפא"ל ובפיקוח עובדיה. חלק מהציוד שהפעילו המערערים לצורך עבודתם היה אף הוא של החברה הממשלתית רפא"ל. אולם באלה אין די כדי לקבוע כי שוררים יחסי עובד-מעביד בין המערערים לבין החברה הממשלתית רפא"ל, וזאת מכמה טעמים: ראשית, חברת ב.מ.ן. סיפקה אף היא חלק מהציוד הדרוש לעבודת האחזקה, נשאה בעלויות הכרוכות במתן השירותים, שכרה עובדי תמיכה לעבודת האחזקה, שכרה קבלני משנה ומומחים ויועצים לפי הצורך, וכל כיוצא באלה. שנית, מעורבותה של רפא"ל בפעילות קבלן השירותים היא טבעית ונדרשת, ואין די בה כדי לקבוע כי שוררים יחסי עובד מעביד בין החברה הממשלתית רפא"ל לבין המערערים. מדובר בפיקוח לגיטימי של המזמין על השירות המבוקש, איכותו ואופן ביצועו. יש לציין, כי חברת ב.מ.ן לא קיבלה לעבודה את כל עובדי האחזקה שעבדו ברפא"ל באמצעות חברות כוח אדם קודם לכן. זאת ועוד, עובר לתחילת פעילותה של ב.מ.ן קיבלו כלל עובדי האחזקה, לרבות אלה שהמשיכו לעבוד ברפא"ל באמצעות ב.מ.ן. את מלוא הזכויות המגיעות להם מחברת כוח אדם שהעסיקה אותם עד אז (נתיב 2), לרבות פיצויי פיטורים. מסקנת הדברים היא, כי יש לראות בהתקשרות בין החברה הממשלתית רפא"ל לבין חברת ב.מ.ן "מיקור חוץ אותנטי", ובמערערים עובדי ב.מ.ן. בהתאם, יש לדחות את עתירתם של המערערים להכיר בחברה הממשלתית רפא"ל כמעסיקתם. לכך נוסיף, כי המערערים לא העלו טענה לפיה ב.מ.ן אינה ממלאת את חובותיה כלפיהם על פי דין או על פי הסכם, או כי אינה משלמת להם את זכויותיהם. במצב דברים זה, אף לא מתקיימות נסיבות המצדיקות הטלת אחריות על החברה הממשלתית רפא"ל כ"מעסיק במשותף". בהקשר זה יש לציין, כי אף לשיטת המערערים, הזכויות אשר ניתנו להם מכוח חוזה העסקתם בחברת ב.מ.ן עלו על הזכויות הקבועות במשפט העבודה המגן, ולא נשמעה טענה כי הזכויות האמורות לא שולמו להם במלואם. [11] תקופת עבודתם הראשונה של המערערים במסגרת החברה הממשלתית - ב"תקופת המעבר" החל מתחילת פעילותה של החברה הממשלתית רפא"ל ועד תחילת פעילותה של ב.מ.ן, ביצעו המערערים עבודה בחברה הממשלתית רפא"ל באמצעות חברות כח אדם, בדומה למצב הדברים קודם לכן. דובר בתקופה של 13 חודשים שתחילתה בינואר 2002 וסיומה בפברואר 2003. בעניין זה, מצאנו טעם בטיעוני החברה הממשלתית רפא"ל כי מדובר "בתקופת מעבר" - עד סיום הליכי המכרז וביצועם - שאינה מקנה למערערים מעמד של עובדי החברה הממשלתית. זאת בעיקר מן הטעם, שמדובר בהעסקה זמנית באמצעות חברות כח אדם, לתקופה זמן תחומה, במהלכה נקטה החברה הממשלתית רפא"ל בפעולות לשם הוצאת עבודות האחזקה לקבלן שירותים. לכך יש להוסיף, כי מדובר בתקופה שטרם כניסתו לתוקף של סעיף 12א לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כח אדם, התשנ"ו-1996. לסיכום פרק זה, אנו מאשרים את קביעתו של בית הדין האזורי לפיה לא שוררים יחסי עובד מעביד בין המערערים לבין החברה הממשלתית רפא"ל וקובעים כי המערערים לא הוכיחו את זכאותם לסעד מהחברה הממשלתית רפא"ל. האם המערערים זכאים לסעד מיחידת הסמך רפא"ל- מדינת ישראל [12] במשך כל תקופת העסקתם ביחידת הסמך רפא"ל, הועסקו המערערים באמצעות חברות כח אדם שונות. חלקם הועסקו רק באמצעות חברת כח האדם "נתיב" (תורג'מן וינקו) וחלקם הועסקו על ידי חברות כח אדם מתחלפות (אסקירה, כהן ופינטו). תקופות העסקתם של המערערים ביחידת הסמך רפא"ל באמצעות חברות כוח אדם נעו בין 3 ל - 15.5 שנים. מחומר הראיות שהונח לפני בית הדין עולה המסקנה, כי בתקופת העסקתם של המערערים ביחידת הסמך, יש להגדיר את תבנית העסקתם כהעסקה באמצעות חברות כח אדם ולא כ"מיקור חוץ" של פונקציה. המשיבות לא הניחו לפני בית הדין ראייה לכך שבתקופה זו ההתקשרות עם חברות כוח האדם היתה בגדר "מיקור חוץ" של פונקציה, ונראה כי החברות סיפקו ליחידת הסמך רפא"ל כח אדם ולא שירות. בשלב זה עולה השאלה, האם מדובר בהעסקה אותנטית באמצעות חברות כח אדם או בהעסקה מלאכותית המהווה כסות להעסקה האמיתית של המערערים על ידי המשתמש-יחידת הסמך רפא"ל? סקירת סממני העסקתם של המערערים ביחידת הסמך רפא"ל על ידי חברות כח האדם מראה פנים לכאן ולכאן. מחד גיסא, ישנם סממנים המצביעים על העסקה אותנטית באמצעות חברות כח אדם, ומאידך גיסא, סממנים אחרים מצביעים על היות המערערים עובדי המשתמש-יחידת הסמך רפא"ל. אבאר: מחד - הסממנים הפורמאליים של העסקת המערערים מצביעים על היותם עובדי חברות כוח אדם: קבלת השכר, תשלום לשלטונות המס, רישום בשלטונות המס והביטוח לאומי כעובדי חברות כח האדם, וחתימת חוזי עבודה. מעבר לסממנים פורמאליים אלה, סממנים נוספים הצביעו על העסקה אותנטית של המערערים על ידי חברות כח האדם: המערערים הועסקו על פי הסכם קיבוצי של חברות כוח אדם ולא בתנאי ההסכם הקיבוצי של עובדי רפא"ל; חברות כוח אדם הפרישו עבור המערערים לקרן פנסיה, ביטוח מנהליים וקרן השתלמות והם אינם זכאים לפנסיה כעובדי רפא"ל; מכתבי הפיטורים נשלחו לעובדים שפוטרו על ידי חברות כוח אדם; וחלק מהעובדים התקבלו לעבודה על ידי חברות כוח אדם. אינדיקציה נוספת לכך שהמערערים היו עובדי חברות כוח האדם ולא עובדי יחידת הסמך רפא"ל ניתן למצוא בכך שהם המשיכו להיות מועסקים על ידי חברות כוח האדם גם לאחר הפסקת פעילותה של יחידת הסמך רפא"ל ותחילת פעילותה של החברה הממשלתית רפא"ל. מאידך, ישנם סממנים המצביעים על היותם של המערערים עובדי המשתמש - יחידת הסמך - עד ליום 31.12.2001. בין אלה ניתן למנות את תקופת העבודה הארוכה יחסית שעבדו במפעלי רפא"ל; את הזכויות שקיבלו כעובדי רפא"ל כמו: שי לחג, שי ליום הולדת וליום האישה, רישום ילדים למעון וקייטנות של המפעל, הנחות מסוימות שקבלו עובדי רפא"ל, שימוש ברכב המפעל; יציאה להשתלמויות; חוזי העבודה שלהם עם חברות כוח אדם קבלו את אישור רפא"ל; ועבודתם בוצעה במתקני רפא"ל באמצעות ציוד של רפא"ל. אלא מאי? אף לוּ היינו באים לכלל מסקנה כי שררו יחסי עובד מעביד בין המערערים לבין יחידת הסמך רפא"ל או שהיא היתה מעסיקתם במשותף, ממילא לא ניתן היה להעניק למערערים כל סעד מתוקף קביעה זו. זאת, מטעמים אלה: [א] המערערים טענו בתביעתם כי פיטוריהם נעשו שלא כדין ותבעו סעד של השבה לעבודה ולחילופין סעד של פיצויים על פיטורים שלא כדין. הסעד הופנה כלפי שתי המשיבות גם יחד. שניים מהמערערים עדיין מועסקים ברפא"ל באמצעות ב.מ.ן. והסעד המבוקש אינו נוגע אליהם. שלושת המערערים האחרים פוטרו בין השנים 2003-2005. כפי שעמדנו על כך, יחידת הסמך רפא"ל הפסיקה כליל את פעילותה בסוף שנת 2001 והעבירה אותה החל מינואר 2002 לחברה הממשלתית. במצב דברים זה, יחידת הסמך רפא"ל אינה "בעלת דברם" של המערערים בכל הנוגע לפיטורים שנעשו לאחר הפסקת פעילותה, ואין יריבות בינה לבינם בכל הנוגע לפיטורים אלה. שהרי, לא ניתן לחייב מפעל שנסגר בפיצויים על פיטורים שלא כדין שנעשו אצל המעסיק החדש. זאת, להבדיל מפיטורים שנעשו בעת המעבר למעסיק החדש, שהמעסיק הקודם הוא בעל זיקה אליהם. בנסיבות העניין לפנינו, אף לא אחד מהמערערים פוטר בעת המעבר מיחידת הסמך רפא"ל לחברה הממשלתית רפא"ל. הראשון מבין המערערים שפוטר, פוטר בחודש פברואר 2003, למעלה משנה לאחר המעבר לחברה הממשלתית. לאור האמור, בדין נדחתה תביעתם של המערערים לחייב את יחידת הסמך רפא"ל בסעדים הקשורים לפיטוריהם בתקופת עבודתם בחברה הממשלתית. [ב] מקביעותיו של בית הדין האזורי ומחומר הראיות בהליך זה עולה, כי המערערים שפוטרו (תורג'מן, כהן ופינטו) קיבלו את כל התשלומים המגיעים להם בגין תקופת עבודתם. עם המעבר לחברת ב.מ.ן. ערכה חברת "נתיב 2" "גמר חשבון" לכל עובדי האחזקה ברפא"ל ושילמה להם את כל זכויותיהם, לרבות פיצויי פיטורים. למערערים שפוטרו בשנת 2005 נערך "גמר חשבון" גם עם חברת ב.מ.ן, ששילמה את זכויותיהם במועד פיטוריהם. המערערים שפוטרו קיבלו איפוא את כל זכויותיהם בגין תקופת עבודתם במפעל רפא"ל, לרבות פיצויי פיטורים ולא נטען על ידם אחרת. במצב דברים זה אין לחייב את המשיבות בתשלומים נוספים למערערים או לזכותם בכפל תשלומים. [ג] המערערים 1,3,5 לא הניחו תשתית ראייתית לכך שפיטוריהם נעשו שלא כדין. המשיבות הצביעו על הנסיבות שהביאו לפיטוריהם של המערערים 1,3,5, והתרשמותנו היא, שמדובר בסיום העסקה מטעמים ענייניים וסבירים. כך למשל, המערער 5 פוטר מב.מ.ן לאחר שנסגרה הנגרייה בה הועסק, הוצעה לו עבודה חילופית ב.ב.מ.ן והוא סירב. [ד] המערערים לא טענו כי חברות כח האדם או חברת ב.מ.ן לא שילמו את שכרם וזכויותיהם על פי דין או על פי הסכם, כך שאין עילה להטלת אחריות משותפת על יחידת הסמך רפא"ל או על החברה הממשלתית רפא"ל. [ה] בכל הנוגע לחברה הממשלתית רפא"ל - אף שחלק מהמערערים פוטרו בתקופת פעילותה, אין לחייבה בסעדים בגין פיטוריהם. זאת, נוכח קביעתנו לעיל כי לא שררו יחסי עובד מעביד בינה לבין המערערים. נוסיף, כי סעיף 12א לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כח אדם, התשנ"ו-1996 נכנס לתוקף רק ביום 1.1.2008, כך שהמערערים לא הפכו לעובדי יחידת הסמך רפא"ל בשל התקופה הארוכה בה עבדו במפעל. הערעור שכנגד [13] דין הערעור שכנגד, המכוון כנגד אי חיוב המערערים בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בפסק דינו של בית הדין האזורי, להידחות. הלכה פסוקה היא, כי ערכאת הערעור לא תתערב בהחלטותיה של הערכאה הדיונית שעניינן הוצאות משפט, אלא במקרים חריגים בלבד. לא מצאנו כי המקרה שלפנינו הוא ממין עניינים אלה. סוף דבר [14] הערעור והערעור שכנגד נדחים. בשים לב לתוצאה, כל צד יישא בהוצאותיו. הכרה כעובד