קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה למימוש אופציה של עובד: 1. התביעה שלפני נסבה על זכאותו של התובע למימוש אופציות לרכישת מניות הנתבעת. 2. רקע עובדתי: א. התובע הועסק כמהנדס ראשי בחברת בית אגד (להלן: "בית אגד") מיום 01/02/88 ועד ליום 30/09/00. ב. תנאי עבודתו של התובע בבית אגד הוסדרו בהתאם להסכמי העסקה עליהם חתם. ג. הנתבעת היא חברה ציבורית משנת 1997 ומהווה חברת האם של בית אגד. ד. ביום 06/04/97 חתם התובע על הסכם (להלן: "הסכם ההקצאה") במסגרתו הקצתה לו הנתבעת כתבי אופציה לרכישת 90,000 ממניותיה (להלן: "כתבי האופציה" / "האופציות") (ראה נספח א' לתצהיר התובע). ה. הנתבעת הקצתה לשלושה עובדים, נוסף על התובע, אופציה לרכישת מניותיה בתנאים הדומים לאלו שחלו עליו (ראה נספח ו/1-ו/2 לתצהיר התובע) וכן הקצתה למנהלה הכללי, מר עופר ארדמן (להלן: "ארדמן") כתבי אופציה בהתאם להסכם עליו חתם ביום 13/04/97 (ראה ו/3). ה. ביום 02/04/00 חתם התובע על הסכם סיום העסקה (להלן: "הסכם סיום ההעסקה"). ו. במועד סיום עבודתו של התובע "הבשילו" שלושת כתבי האופציה שהוענקו לתובע. ז. תשקיף הנתבעת מיום 20/04/97 כלל התייחסות להקצאת האופציות לעובדיה ולעובדי חברות הבת שלה, ביניהם התובע. ח. זכאותו של התובע למימוש כתבי האופציה נכללה במסגרת הדו"חות הכספיים של הנתבעת בשנים 1998-2005. ח. ביום 20/12/06 הודיעה הנתבעת לתובע כי כתבי האופציה שהועמדו לזכותו פקעו (להלן: "הודעת הפקיעה") (ראה נספח ט' לתצהיר התובע). ט. ביום 15/01/07 הודיע התובע לנתבעת כי שומר על זכותו למימוש האופציות (ראה נספח יא' לתצהיר התובע) כשביום 01/05/07 הודיע כי מעוניין לממשן (להלן: "הודעת המימוש") (ראה נספח יב' לתצהיר התובע). י. התביעה הוגשה ביום 15/11/07 במסגרתה עתר התובע לקבלת: (1) סעד הצהרתי לפיו יקבע כי הסכם ההקצאה עודנו בתוקף. (2) צו עשה למבקש ולמשיבה 2 לפיו ינקטו בפעולות לצורך מימוש האופציות. (3) פיצוי בגין כל נזק שיגרם לו בשל אי מימוש האופציות במועד בו ביקש לעשות כן, לעניין זה ניתן צו לפיצול סעדים. 3. הליכים: א. התביעה הוגשה כנגד רו"ח ערן שחם המשמש כנאמן במסגרת הליך ההקצאה, בהתאם להוראות סעיף 102 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961, ביום 14/01/09 הוריתי על דחיית התביעה כנגדו על הסף. ב. הנתבעת הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת העדר סמכות עניינית, בקשה זו נדחתה על ידי ביום 24/11/08. ג. הנתבעת הגישה בקשה נוספת למחיקת התביעה בקשתה נדחתה על ידי ביום 19/05/08 במסגרתה הוריתי על כימות התביעה. ד. ביום 26/02/09 ניתן צו לפיצול סעדיו של התובע. ה. הנתבעת הגישה חוות דעת שנערכה על ידי עו"ד שמעון לביא, בעניין הקצאת אופציות לעובדים. חוות הדעת נמשכה מהתיק בהתאם להחלטתי מיום 15/02/10. ו. בדיון שהתקיים בפני העיד התובע כשמטעם הנתבעת העיד מר פריאל אטיאס, ממלא מקום מנכ"ל הנתבעת (להלן: "אטיאס"). להלן אפרש טענות הצדדים בהרחבה. 4. טענות התובע: א. הנתבעת הקצתה לתובע אופציות לרכישת מניותיה לאור שביעות רצונה של מעסיקתו מתפקודו. ב. הסכם ההקצאה אינו קובע מגבלת זמן למימוש האופציות וזאת בשונה מהסכם ההקצאה עליו חתם מנכ"ל הנתבעת, ארדמן משכך, אין בסיס לטענת הנתבעת לפיה זכאותו הוגבלה ופקעה. ג. הנתבעת העבירה לתובע הודעה משוללת בסיס בדבר פקיעת האופציות ללא כל התראה מוקדמת. ד. הנתבעת דיווחה על זכאותו של התובע למימוש כתבי האופציה במסגרת תשקיף שהוגש ובמסגרת דו"חותיה הכספיים עד לשנת 2005 ומכאן מושתקת מלטעון אחרת. 5. טענות הנתבעת: א. התובע חתם על הסכם סיום העסקה ביום 02/04/00 במסגרתו אישר כי קיבל כל המגיע לו מבית אגד וכי לא תהיינה לו תביעות כלפיה וכלפי הנתבעת ומשכך, הרי שאין בסיס לתביעתו. ב. האופציות שהוקנו לתובע פקעו, אין כל הגיון במתן כתבי אופציה ללא מועד פקיעה ומשכך יש לפרש את הסכם ההקצאה בהתאם להסכמים דומים הנהוגים בין הצדדים ובהתאם למקובל בחוזים מסוג זה, מכח סעיף 26 לחוק החוזים. ג. הנתבעת העניקה למנהלה הכללי אופציה לרכישת מניותיה לתקופה המוגבלת בזמן, לתקופה של עד 10 שנים ולחלופין עד למועד סיום העסקתו ומכאן, אין מקום לפרש הסכם ההקצאה ככזה שאינו מוגבל בזמן וכולל תנאים מיטיבים מאלו אותם קיבל מנכ"ל הנתבעת. ד. התובע ישן על זכויותיו ולא דרש את מימוש כתבי האופציות שהוענקו לו במשך למעלה מ- 6.5 שנים לאחר סיום יחסי העבודה בין הצדדים ומשכך תביעתו נגועה בשיהוי. ה. עמידה על מימוש האופציות בחלוף זמן כה רב ממועד הקצאתן וממועד סיום יחסי העבודה בין הצדדים מהווה חוסר תום לב מצידו של התובע. ו. ההפסד הכספי שנגרם לתובע כתוצאה מפקיעת כתבי האופציה נובע מהתנהגותו שכן לא פעל להקטין את נזקו ולממש את כתבי האופציה תוך זמן סביר מהקצאתם. דיון והכרעה: 6. בפתח הדברים אציין כי הגעתי לכלל הכרעה לפיה התובע רשאי היה לממש את כתב האופציה ביום 01/05/07, מועד בו העביר לנתבעת דרישה בעניין, להלן אפרש החלטתי. 7. הסכם ההקצאה: א. במסגרת סעיף 5.1.ג. להסכם ההקצאה נקבע: "מימוש כל כתב אופציה יעשה על ידי מתן הודעה בכתב מהניצע לנאמן ולחברה אשר בה יודיע הניצע על החלטתו לממש כתב האופציה... " במסגרת סעיף 5.2. להסכם ההקצאה נקבע: "מועדי המימוש כתבי האופציה יהיו ניתנים למימוש למניות במועדים המפורטים להלן: 5.2.1. עד לתום 12 חודשים ממועד חתימת הסכם זה- לא יהיו כתבי האופציה ניתנים למימוש. 5.2.2. כתב אופציה מס' 1 יהיה ניתן למימוש החל מתום 12 חודשים ממועד חתימת הסכם זה. 5.2.3. כתב אופציה מס' 2 יהיה ניתן למימוש החל מתום 24 חודשים ממועד חתימת הסכם זה. 5.2.4. כתב אופציה מס' 3 יהיה ניתן למימוש החל מתום 36 חודשים ממועד חתימת הסכם זה" ב. התובע טען כי הסכם ההקצאה אינו כולל מועד פקיעה וכי הודעת הנתבעת בדבר פקיעת האופציות היא משוללת יסוד ואינה מתיישבת עם הוראות ההסכם. לעומתו טענה הנתבעת כי העדר הוראת פקיעה מהווה "חסר"-"לאקונה" הדרושה השלמה וכי אין כל הגיון עסקי בהענקת כתבי אופציה ללא הגבלת זמן, לטענתה, יש לפרש ההסכם מתוך ההקשר התעשייתי, לאור הנוהג החל בנתבעת ובנסיבות העניין, הרי שכתבי האופציות פקעו. בנוסף טענה הנתבעת כי התביעה נגועה בשיהוי וכי מכל מקום, התובע התחייב כי לא תהיינה לו כל תביעות מהנתבעת וזאת, בהתאם להסכם סיום ההעסקה עליו חתם. ג. כפי שאפרש להלן מצאתי לקבל טענת התובע לפיה אכן, מימוש כתבי האופציה לא הוגבל בזמן ומשכך, ביום 01/05/07, עת העביר דרישתו למימוש כתבי האופציה, היה זכאי לממשם. 8. שיהוי: הנתבעת טענה כי התביעה נגועה בשיהוי שכן שלושת כתבי האופציה שעמדו לזכות התובע היו ברי מימוש עובר לסיום יחסי העבודה בין הצדדים אולם עד ליום 20/12/06 לא ביקש לממשם. בנוסף טענה הנתבעת כי התובע השתהה כחמישה חודשים נוספים מיום קבלת הודעה בדבר פקיעת כתבי האופציה ורק בחודש מאי 2007 עתר לממשם. אכן, התובע לא פנה לנתבעת לשם מימוש כתבי האופציה פרק זמן ממושך לאחר סיום עבודתו, עם זאת וכפי שאפרש להן, משלא נקבעה הוראה מפורשת בחוזה המגבילה את מועדי מימוש האופציות ומשלא נמסרה לתובע התראה בדבר מועד פקיעתן, הרי שאין בפרק הזמן הרב שחלף כאמור, כדי לאיין זכותו של התובע למימוש האופציות. בנוסף, פרק הזמן שחלף מהמועד בו נמסרה לתובע הודעת הפקיעה ועד למועד בו ביקש התובע לממשן אינו מהווה שיהוי. 9. חתימה על הסכם סיום עבודה-ויתור: א. הנתבעת טענה כי התובע חתם על הסכם סיום העסקה ביום 02/04/00 במסגרתו הצהיר כי קיבל כל המגיע לו מבית אגד וכי לא תהיינה לו טענות או תביעות כלשהן ממנה או מחברה אחרת בקבוצת נצבא, ההסכם קובע: "סילוק מלא והעדר תביעות: 8. בכפוף לביצוע האמור בהסכם זה מאשרים הצדדים כי אין ולא יהיו להם זה כנגד זה כל טענות ותביעות מכל מין וסוג בגין יחסי העבודה שביניהם ובגין הפסקתם. 9. בלי לגרוע מכלליות האמור מאשר העובד ומצהיר כי בכפוף לקיום האמור בהסכם זה שילמה לו המעבידה את כל המגיע לו בגין שכר עבודה, הפרשות לתנאים סוציאליים, שכר הבונוס וכל המגיע לו על פי הסכם העבודה הן בגין תקופת העבודה והן בגין הפסקתה בהסכמה. (ההדגשה שלי - א.ע.). .... 10. העובד מאשר ומצהיר כי הוראות סעיפים 8 ו-9 דלעיל תקפים גם ביחסים שבינו לבין כל חברה ותאגיד 'בקבוצת נצבא' אשר העובד נתן לה שירותים (מטעם המעבידה) בכל שנות עבודתו של התובע בקבוצת נצבא, וכי אין ולא יהיו לו תביעות כלשהן נגד חברות ו/או תאגידים בקבוצת נצבא" (ההדגשה שלי - א.ע.) (ראה נ/2). ב. אני סבורה כי אין בהסכם זה כדי לאיין תביעתו של התובע שכן נסב על זכויות מכח הסכם ההעסקה; שכר עבודה ותנאים נלווים אולם אינו מתיחס לזכותו של התובע מכח הסכם ההקצאה. אציין כי אף לאחר חתימתו של התובע על הסכם סיום ההעסקה ולאחר סיום יחסי העבודה בין הצדדים, הנתבעת המשיכה לדווח במסגרת דו"חותיה הכספיים כי התובע זכאי למימוש כתבי האופציה שעמדו לרשותו. 10. דיווחי הנתבעת: א. הנתבעת טענה כי זכאותו של התובע לממש את כתבי האופציה שעמדו לרשות פקעה עם סיום עבודתו ולחלופין במועד בו הודיעה לו על פקיעתם ביום 20/12/06 (ראה סעיף 21 לתצהיר אטיאס), בעדותו טען אטיאס כי היה על התובע לממש האופציות מיד לאחר סיום עבודתו (עמוד 22 שורות 18-22 לפרוטוקול הדיון). ב. במסגרת תשקיף שפרסמה הנתבעת לשנת 1997 פרטה התובעת זכאותם של עובדיה וביניהם התובע לקבלת כתבי אופציה כמפורט לעיל (ראה נ/3). לאורך השנים ועד לשנת 2005, הנתבעת דיווחה על זכאותו של התובע למימוש 90,000 מניותיה במסגרת דו"חות כספיים שפרסמה (ראה דו"חות לשנים 2000-2005: ח/1-ח/5). ג. במסגרת הדו"ח הכספי שהגישה הנתבעת לשנת 2006 אשר הוגש בחודש מרץ 2007 נכתב: "כתבי אופציה בשנת 1997 הקצתה החברה כתבי אופציה בלתי סחירים לארבעה עובדים נכון ליום 31 בדצמבר 2006 כמות של כתבי האופציה אשר טרם מומשו למניות החברה מסתכמים ל-90 אלפי מניות של החברה כתבי אופציה אלה מוחזקים בידי עובד לשעבר של החברה בכתבי האופציה לא נקצבה תקופה למימושם בהתחשב בתקופה שחלפה ממועד הקצאת כתבי האופציה, לדעת הנהלת החברה חלפה התקופה הסבירה למימושם ולפיכך, הודיעה החברה לעובד לשעבר, במכתב מיום 20 בדצמבר 2006, כי כתבי האופציה פקעו ואינם מקנים עוד זכות כלשהי" (ההדגשה שלי - א.ע.)(ראה נספח י' לתצהיר התובע). ד. לאור האמור, הסכם ההקצאה אינו כולל מגבלת זמן למימוש כתבי האופציה ואף הנתבעת הודתה בכך במסגרת הדו"ח הכספי שלעיל. אני סבורה כי לאור דיווחי הנתבעת לאורך השנים הרי שסברה כי זכאותו של התובע למימוש כתבי האופציה, שרירה וקיימת, אף לאחר סיום יחסי העבודה בין הצדדים ומשכך מקובלת עלי טענת התובע לפיה הסתמך על דיווחים אלו המהווים דיווחים רשמיים של חברה ציבורית המחייבים אותה ובהתאם, כי מושתקת מלטעון כי האופציות פקעו (ראה סעיפים 84-88 לתצהיר התובע). ה. במסגרת עדותו טען אטיאס כי דיווחי הנתבעת במסגרת הדו"חות הכספיים נעשו עקב טעות ובשנת 2006, עם רכישת מניות החברה והעברת השליטה לחברת אייר פורט סיטי, עמדה הנתבעת על טעות זו ומשכך נמסרה לתובע הודעה בדבר פקיעת האופציות (עמוד 16 שורות 15-20 לפרוטוקול הדיון) טענה זו נטענה רק בשלב הדיון ומכל מקום אינה מקובלת עלי. הנתבעת שהיא חברה ציבורית, דיווחה במשך שנים כי זכותו של התובע שרירה וקיימת, דבר המתיישב עם לשונו של הסכם ההקצאה ובנסיבות העניין אני סבורה כי אין מקום לקבל טענתה בדבר קיומה של "טעות". 11. הודעה בדבר פקיעת הסכם ההקצאה: א. הנתבעת הודיעה לתובע באופן חד צדדי כי הסכם ההקצאה פקע וזאת ביום 20/12/06, הודעה זו בדבר פקיעת זכותו כאמור נשלחה מבלי שנמסרה לתובע התראה בעניין והנתבעת העמידה התובע בפני עובדה מוגמרת. ב. הסכם ההקצאה לא כלל תנאי מפורש בנוגע למועדי מימוש ופקיעת הזכות כאמור והנתבעת עצמה דיווחה לאורך השנים כי בידי התובע אופציות לרכישת מניותיה, ככל והנתבעת סברה כי תנאי ההסכם מכילים בתוכם תנאי מתלה של מימוש לזמן מוגבל, הרי שהיה עליה להודיע לתובע כי זכאותו כאמור מוגבלת בזמן. הנתבעת לא עשתה כן ומשכך אני סבורה כי הודעתה בדבר פקיעת הזכות ביום 20/12/06 משוללת תוקף ואינה מתיישבת עם הוראות ההסכם ועם חובת תום הלב הנדרשת במסגרת קיום חוזה שכזה. 12. הסכמי הקצאה נוספים-נוהג: א. הנתבעת טענה כי העדר הוראה בדבר קציבת מועדים למימוש האופציות מהווה לאקונה-חסר וכי מתקיימות בעניינינו הוראות סעיף 26 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג- 1973 (להלן:"חוק החוזים") הקובעות: "פרטים שלא נקבעו בחוזה או על פיו יהיו לפי הנוהג הקיים בין הצדדים, ובאין נוהג כזה - לפי הנוהג המקובל בחוזים מאותו סוג, ויראו גם פרטים אלה כמוסכמים" לטענתה, יש להשלים החסר בהסכם ההקצאה בהתאם לנסיבות כריתת ההסכם, לנוהג המקובל בנתבעת וההקשר התעשייתי במסגרתה ולאור התכלית העסקית של הסכם האופציה כפי שמקובל בתחום הענקת אופציות לעובדים בארץ ובעולם וזאת, בהתאם לעקרונות הקבועים בסעיף 25 לחוק החוזים. במועדים הרלוונטים נוסחו של סעיף 25 (א) לחוק החוזים קבע: "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה, ובמידה שאינה משתמעת ממנו - מתוך הנסיבות". ב. כאמור, הנתבעת הקצתה כתבי אופציה לשלושה עובדים נוסף על התובע, מר עופר בן דור (ראה נספח ו/1 לתצהיר התובע), דוד פוניס (ראה נספח ו/1 לתצהיר התובע) ואיציק אוליקר וזאת, בתנאים דומים לאלו שחלו על התובע. בנוסף, הנתבעת הקצתה למנהלה הכללי, עופר ארדמן, אופציה לרכישת 1,000,000 ממניותיה כשזכאות זו הוגבלה לתקופת עבודתו בנתבעת ולחלופין לתקופה בת 10 שנים לפי המוקדם (ראה סעיף 5.2. להסכם-נספח ו/3 לתצהיר התובע). ג. הנתבעת טענה כי יתר העובדים שקיבלו כתבי אופציות בדומה לתובע מימשו זכאותם במהלך עבודתם ומכאן הרי התקיים נוהג לפיו יש לממש את כתבי האופציה בסמוך להבשלתם. ד. העובדה כי שלושת עובדי הנתבעת בחרו לממש האופציות במהלך עבודתם אין בה כדי להצביע על קיומו של נוהג והבסיס הנורמטיבי היחיד לבחינת עניינינו הוא הסכם ההקצאה עליו חתם התובע. ה. מימוש כתבי האופציה שהוקצו למנכ"ל הנתבעת הוגבל בזמן שעה שמגבלה כזו לא נכללה בעניינו של התובע, הנתבעת טענה כי אין זה סביר שהתובע, שהיה בדרגה נמוכה מדרגת מנכ"ל, יקבל תנאים עדיפים על אלו אותם קיבל המנכ"ל (סעיף 31 לתצהיר אטיאס). אטיאס העיד: "כשלוקחים את ההסכם של ארדמן שאומר תוך 10 שנים או בתום העבודה, המוקדם מבין השניים, ומשווים אותו להסכם של התובע, ברור שבהסכם של התובע לא נקצב מועד לתום מימוש האופצייה" (ההדגשה שלי - א.ע.) (עמוד 23 שורות 1-3 לפרוטוקול הדיון). "ש. נכון לומר שבשל העובדה שהיקף ההטבה של המנכ"ל היתה כ"כ גבוהה ולכן הוא הוגבל בזמן? ת. כיוון שאני לא הייתי בעת מתן האופציות אני לא יכול להשיב על השאלה הזאת, אבל אני יודע מדרך התנהלות וכיצד נוהגים במתן האופציות. מתן האופציה מטרתה היא לתמרץ את העובד ולהפיק ממנו את המיטב ולכן האופציה בד"כ ניתנת לתקו פות מוגבלות שלא עוברות את מועד סיום ההעסקה או בסמוך אליהם, אפשר לראות זאת, אלה דברים של יום יום ולא נסתרים" (ההדגשה שלי - א.ע.) (עמוד 24 שורות 2-9 לפרוטוקול הדיון). אטיאס העיד כי אינו מומחה בתחום האופציות עם זאת טען כי מצוי בתחום, לאור פעילותו רבת השנים בענף הנדל"ן היכרותו עם חברות ציבוריות והסכמים מסוג זה וכן לאור התייעצות עם בא כוח הנתבעת (עמוד 24 שורות 15-18 לפרוטוקול הדיון). ו. אני סבורה כי יש לדחות טענת הנתבעת לפיה יש לגזור "גזירה שוה" מההסכם שנחתם עם ארדמן להסכם עליו חתם התובע, נהפוך הוא, ככל והנתבעת היתה מעוניינת לקצוב מועד למימוש כתבי האופציה שהעניקה לתובע הרי שהיה עליה לעשות כן באופן מפורש, כפי שעשתה בעניינו של ארדמן. ניסוח הסכם ההקצאה היה מסור בלעדית בידי הנתבעת ומשלא קצבה מועד למימוש כתבי האופציה כאמור, אין לה להלין אלא על עצמה. 13. הגיון עסקי: א. הנתבעת הרחיבה במסגרת סיכומיה על מהותם של כתבי אופציה ותכליתם, וכן טענה כי ההסכם עליו חתם ארדמן משקף את המקובל בחוזי אופציות המוענקים לעובדים (סעיף 32 לתצהיר אטיאס). בהקשר זה מצאתי להביא מפסק דינו של כב' בית הדין הארצי בעע 182/07 מיקרוסופט ישראל - רוני גרושקה (לא פורסם, ניתן ביום 21/08/07): "18. הסדר של הענקת אופציה לעובדים לרכוש מניות של החברה המעסיקה הוא אפשרי והא נפוץ בעיקר בעולם ההיי-טק. הסדר שכזה נועד להעניק לעובד הטבה כלכלית תוך יצירת זיקה בינו לבין מקום עבודתו לאורך זמן. הסדר שכזה הוא תנאי מתנאי הסכם ההעסקה של העובד ועיקרו הוא מתן אפשרות לעובד לרכוש מניות בחברה המעסיקה במחיר קבוע ובכפוף לתנאים כאלה ואחרים. תנאי האופציה הם מעיקרו של דבר ופירוט התנאים הוא חיוני. כך, למשל, יש לקבוע מהי כמות המניות המוקצית לעובד במסגרת האופציה, מה המחיר שעל העובד לשלם עבור המניה והאם מתן האופציה מותנה בתנאים מיוחדים כגון - תקופת עבודה מינימלית אצל המעסיק או הצלחה בעבודה או כל תנאי אחר. תכנית למתן אופציה לעובדים לרכוש מניות בחברה המעסיקה אינה עניין של מה בכך והיא טעונה לא רק החלטה מוסמכת של הנהלת החברה המעסיקה אלא גם טעונה פירוט והבהרה לגבי תנאיה. לא הרי תכנית אופציה בחברה פלונית כהרי תכנית אופציה בחברה אלמונית וכל מעסיק משרטט לעצמו את מסגרת התכנית על פי צרכיו, מטרותיו ויכולותיו. 19. תכנית של אופציה להענקת מניות לעובד יכולה לבוא לידי ביטוי בחוזה העבודה ויכולה גם לבוא לידי ביטוי במסמך נפרד החיצוני לחוזה העבודה. קיומה של תכנית שכזו, היקפה ותנאיה יילמדו מן המקור המשפטי ממנו נולדה מן הראיות הנוגעות לדבר ומכלל נסיבות העניין." ב. הנתבעת הציגה מספר מנגנונים המקובלים בתחום האופציות כשלטענתה, כתבי אופציה מהווים הטבה המוגבלת בזמן וזאת מתוך רצון להביא לתמרוץ העובדים הזכאים למימושם. עוד טענה הנתבעת כי אין מקום לקיומם של חוזים שאינם מוגבלים בזמן (סעיפים 18.5; 23 לסיכומי הנתבעת). עקרונית מקובלת עלי הטענה לפיה ההגיון העסקי מחייב קציבת מועדים למימוש אופציות המוענקות לעובדים, עם זאת, בנסיבות שלפנינו שעה שהנתבעת אשר היתה מודעת לאפשרות קציבת מועדי מימוש ואף התייחסה לעניין זה במסגרת הסכם ההקצאה של מנהלה וחרף זאת, בחרה שלא לכלול תניה מפורשת בעניין ביחס לתובע, יש לקבל עמדת התובע לפיה לשונו של החוזה היא המחייבת בענייננו. ג. בשולי הדברים אציין כי לשונו של הסכם ההקצאה ברורה שכן במסגרתו לא נכללה הגבלת זמן ביחס למימוש כתבי האופציה ומשכך, אין צורך להידרש לסעיף 25 לחוק החוזים ולעקרונות הפרשניים אותם מציגה הנתבעת בעניין זה כבר נקבע כי "לצורך פרשנותו של החוזה 'לשון ברורה מעידה על אומד דעתם של המתקשרים ועל תכלית התקשרותם'. נוצרת חזקה שאיננה ניתנת לסתירה, כי אומד דעתם של המתקשרים הוא זה העולה מלשונו הברורה של החוזה" (ההדגשה שלי - א.ע) {ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון וייזום (1991) בע"מ, פ"ד מט (2) 265, 301-302 (1995)}. לסיכום: אני סבורה כי העובדה שהסכם ההקצאה אינו כולל הוראה בדבר הגבלת מועד המימוש אין פירושה כי מדובר בעניין הדורש "השלמת פרטים" בהתאם להוראות סעיף 26 לחוק החוזים ומשכך מצאתי לדחות את פרשנות הנתבעת להסכם ההקצאה. 14. סוף דבר: א. לאור כל האמור, התובע רשאי היה לממש את כתב האופציה ביום 01/05/07, מועד בו העביר לנתבעת דרישה בעניין. ב. בנסיבות העניין, הנתבעת תשא בהוצאות התובע בסך 3,000 ₪. מימוש אופציהאופציה