קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה לפיצוי בגין גניבת סודות מסחריים: זהו פס"ד בתביעה לפיצוי בגין גניבת סודות מסחריים, והפרת חובת תום הלב של הנתבע מהתובעת, ותביעה שכנגד בין פיצויי פיטורין,הפרשי שכר עבודה ועוגמת נפש.. הרקע לתביעה ולתביעה שכנגד ועיקר טענות הצדדים:א. התובעת הינה חברה העוסקת בייבוא שיווק והפצה של חומרי ניקיון ומוצרי נייר ברחבי הארץ, כולל באזור ירושלים וים המלח, ובעיקר לשוק המוסדי. ב. הנתבע עבד אצל התובעת כסוכן מכירות מ-8/2003 ועד להתפטרותו בסוף אוגוסט 2007. ג. בין התובעת לנתבע נחתם הסכם עבודה אישי שצורף כנספח א' לכתב התביעה. במסגרת ההסכם נדרש הנתבע לשמור על סודיות, וכלשון החוזה (סעיף 5): "במשך כל תקופת עבודתו בחברה וכן לאחר הפסקת עבודתו בה, העובד מתחייב לשמור על סודיות מוחלטת ביחס לכל מידע, תוכנית חומר, מסמך עיוני או מדעי או מעשי בין בכתב ובין בע"פ ביחס או בקשר לכל דבר שהובא או יובא לידיעתו במסגרת עבודתו בחברה, ובמיוחד לגבי לקוחות החברה או אנשים או גופים שאיתם מצויה החברה או תמצא בקשרי מסחר או בקשר לכל פעולה ו/או מעשה שעשה או יעשה העובד עבור החברה במשך תקופת עבודתו בחברה". ד. בנוסף, ע"פ סעיף 5א' להסכם התחייב הנתבע כי במשך 12 חודשים מיום סיום עבודתו בנתבעת לא יעסוק בשיווק של סוגי המוצרים ששיווקה התובעת באזור ירושלים רבתי. ה. במהלך עבודתו,יצר הנתבע קשרים עם לקוחות, שיווק להם את מוצרי החברה, קיבל הזמנות, דאג לאספקתן ופעל להשגת לקוחות חדשים. אין חולק כי הנתבע עשה את עבודתו בצורה מקצועית ולשביעות רצון התובעת. ו. ביום 11/8/07 שלח הנתבע למר יניב זוהר, מנהל מכירות בנתבעת מכתב שכותרתו: "הודעה על סיום עבודה". המכתב צורף כנספח ב' לכתב התביעה, ובו נאמר: "בהמשך לשיחתנו האחרונה, ולשיחות קודמות שהתקיימו במהלך שנת עבודתי האחרונה, ומאחר ואין אני רואה שיפור צפוי בתנאי העסקתי, הנני להודיעך כי אסיים את תפקידי בחברה בתאריך 30/8/07. אעביר את תפקידי בצורה מסודרת לשביעות רצונכם. על כן אבקש לשחרר את כספי הפיצויים עבור שנות עבודתי בחברה". ז. עוד בטרם התפטרותו, התקשר הנתבע עם חברה מתחרה בשם "עוצמה שיווק מוצרי צריכה בע"מ" (להלן:עוצמה) העוסקת בתחומים דומים, ובאזורים בהם פועלת התובעת, חתם עימם הסכם עבודה אישי (בתנאים טובים יותר משהיו לו אצל הנתבעת), והתחיל לעבוד בשירותה מיד לאחר סיום עבודתו בנתבעת. ח. בין הצדדים נערכה חלופת מכתבים אשר צורפה לכתב התביעה, ממנה עולה כי התובעת רואה בנתבע כמי שהפר את ההסכם עימה, כאשר עבר לעבוד בחברת עוצמה, (שהינה מתחרה קשה שלה על אותו פלח שוק), תוך שימוש ברשימת הלקוחות אליהם התוודע בהיותו עובד התובעת, ובסודותיה המסחריים ולאחר ששכנע אותם - על פי הנטען - לעבור לעבוד עימו באמצעות החברה החדשה. כתב התביעה הוגש, אפוא, בגין שימוש בסודות מסחריים של התובעת והפרת החובות החלות עליו מכוח ההסכם האישי , וכן בשל הפרת חובת האימון, הנאמנות ותום עליו שחלה עליו כעובד החברה, אף ללא קשר להסכם.על פי טענת התובעת , מדובר בסודות מסחריים, כולל לעניין תנאי השוק וחישוב הרווחים וכד' - סודות שידעו עליהם רק מס' מנהלים בתובעת, וביניהם הנתבע. ט. מנגד טוען הנתבע כי היה לו ניסיון עשיר בתחום השיווק הרלבנטי גם ללא קשר לתובעת, וכי התובעת קיבלה אותו לעבודה על סמך הידע הרב שהיה לו בתחום, עוד קודם שנכנס לתפקידו, כולל היכרות רבת שנים על הלקוחות הפוטנציאלים של החברה. לדבריו, קודם עבודתו בתובעת היה לו ניסיון של 10 שנים בשיווק מוצרים משקיים כולל מוצרים חד פעמיים וחומרי ניקוי, באזור ירושלים, ים המלח וגוש עציון. הנתבע אף המציא מסמכים המלמדים על עבודתו בחברות בהן עבד לפני כניסתו לעבודה אצל התובעת, כולל בחברת "פעמית" שהינה חברת מוצרים לאריזה ולשימוש חד פעמי - בה עבדו בין השנים 1998 ועד 2001 באזור ירושלים רבתי וים המלח (נספח א' לתצהיר הנתבע). בכל מקרה, לדבריו, חלק מהלקוחות עימם עובד בחברת "עוצמה" הם לקוחות המוכרים לו במשך שנים ואשר בחרו לעבוד עימו בשל מקצועיותו, כאשר הוא מעולם לא ביקש ממי מהלקוחות להפסיק לקנות מוצרים מהתובעת. בכל מקרה, לדבריו, חלק נוסף מלקוחותיו ב"עוצמה" עבדו גם בעבר עם חברת "עוצמה", ואינם לקוחות "שלו". כמו כן לדבריו, יש מספר לקוחות (כמפורט בתצהירו), שמעולם לא עבד עימם לאחר עזיבתו את התובעת. י. עוד טוען התובע כי הנתונים להם טוענת התובעת בתביעתה אינם ייחודיים, אינם מיוחדים ואינם סודיים, וממילא כל לקוח פוטנציאלי נוהג למסור את התנאים שהם מקבלים מספקים אחרים ואין כל סודיות לעניין זה. כמו כן נטען שעל פי החוזה החברה אסרה עליו להתחרות עימה בתחום ירושלים רבתי, אך אזור ים המלח אינם בבחינת "ירושלים רבתי". לטענתו, ההתפטרות באה לאחר שהתובעת היא זו שלא עמדה בתנאי השכר כפי שסוכם בהסכם ושילמה לו עמלות מופחתות ממה שהוסכם עימו. לדבריו, בשיחות שקדמו למכתב ההתפטרות ביקש מהתובעת לשנות את דרכיה, תוך הבהרה כי אם לא יקבל את המגיע לו כמוסכם - יתפטר. לכן תובע הנתבע (התובע שכנגד) פיצויי פיטורין לפי הסכומים שהגיעו לו בסיום עבודתו בדין מפוטר, ולחלופין - את שחרור פוליסת ביטוח המנהלים. בנוסף תבע הפרשי עמלות וסך של 50,000 ₪ בגין עוגמת נפש. יא. הנתבע טוען כי לא ניתן למנוע מעובד לעסוק בתחום בו יחפוץ, גם אם בעיסוקו החדש מתחרה בחברה בה עבד, ואין בעצם המעבר לחברה מתחרה משום פגיעה בזכות חוקית של התובעת. בכל מקרה, וכאמור, עבודתו החדשה הייתה באזור ים המלח, אזור שאף לפי ההסכם (אשר לטענתו אף נוגד את תקנת הציבור), לא נאסר עליו. הטענה היחידה כלפיו הינה שהשתמש בסודות מקצועיים , אלא שאין מדובר כלל ב"סודות", וכי הקשר עם הלקוחות אינם בבחינת סוד - מה גם, ש התוודע לחלקם עוד בטרם עבודתו בתובעת. 3. המסגרת הנורמטיבית: א. מעבר להסכם שנחתם בין הצדדים, ואשר שומה על הצדדים לפעול על פיו יש לבחון גם את החוק והפסיקה המתייחסים לסודות מקצועיים. ב. סעיף 5 לחוק עוולות מסחריות מגדיר "סוד מסחרי" כדלקמן: "סוד מסחרי', 'סוד' - מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו". ג. פס"ד מנחה לעניין סודות מקצועיים הינו ע"ע 164/99 דן פרופר צ'ק פוינט טכנולוגית תוכנה בע"מ ואח' נ' רדגארד בע"מ פד"ע לד,294 ) (להלן גם צ'ק פוינט). בפס"ד זה נקבע כי על הטוען לקיומו של "סוד מסחרי" להוכיח את קיומו, היינו עליו לתאר ולפרט מהו הסוד. במסגרת הוכחת ה"סוד המסחרי" על המעביד להוכיח גם את היקפו ואת הזמן שעליו להיוותר בגדר "סוד". בנוסף עליו להוכיח כי נקט באמצעים סבירים במטרה להבטיח את שמירת הסוד המסחרי. ד. בפס"ד צ'ק פוינט נקבעו מס' מבחנים לעניין הגבלת חופש העיסוק. המבחן הראשון והבסיסי שנקבע הוא קיומו של הסכם הכולל את סעיף ההגבלה , כשהאפשרות להגביל את חופש העיסוק מתייחסת לאכיפת הגבלת העיסוק בחוזה עבודה. המבחן השני : קיומה של הכשרה מיוחדת אשר הביאה את העובד להיות בעל יידע מקצועי ספציפי. מבחן זה מתייחס למצב בו המעסיק השקיע משאבים מיוחדים ניכרים בהכשרת העובד ובעקבות זאת התחייב העובד לעבוד אצלו תקופה מסויימת. המבחן השלישי הינון האם קיבל העובד תמורה מיוחדת עבור הגבלת העיסוק . ה. בכל מקרה נקבע בפס"ד צ'ק פוינט, כי קיימת חובת תום לב - חובה זו קיימת גם ללא תניה חוזית מפורשת, לנהוג בהגינות ולא למסור למתחרה את סודותיו המקצועיים והמסחריים של חברה בה עבד. גם על פי פסיקת בית משפט העליון, יש לתת משקל לתום ליבם של החברה והעובד, כשמכוח חובת האימון ביניהם חלות על העובד נורמות מיוחדות, שמונעות מהעובד לדוגמא להתקשר בזמן עבודתו עם אנשים אחרים כדי להעתיק את תהליך הייצור של מעבידו. (ע"א 2600/90 עילית חברה ישראלית לתעשית שוקולד וסוכריות בע"מ ואח' נ. יעקב פרג ואח' פ"ד מט(5) 796). ו. ההגדרה של "סוד מסחרי" אינה אחידה, ו שונה מענף לענף, ובכל מקרה יש לבחון אותה בהתחשב בהקשר התעשייתי. במהלך השנים התעוררו שאלות לא מעטות בדבר מידת ההגנה על רשימות בדבר קשרים עסקיים - רשימת לקוחות, סוכנים וספקים, ועל כן יש לבדוק נושא זה באופן ספציפי בהתאם לנסיבות. ר' לעניין זה גם בפסיקת בית המשפט העליון, ע"א 1142/92 ורגוס בע"מ נ' כרמקס בע"מ, פ"ד נא(3) 421) ז. עוד יצויין כי הפסיקה הכירה בנסיבות מסוימות בהן רשימת לקוחות תהווה "סוד מסחרי" וכך נקבע בפסיקה: "רשימת לקוחות תוכל להוות סוד מסחרי המגיע כדי זכות קניינית של בעליה רק בנסיבות שבהן יוכח שדרוש מאמץ מיוחד להשיגה, ובאותם מקרים שיוכח שיש ערך מוסף כלשהו בקבלת הרשימה 'מן המוכן'" (ע"א 9046/96 פרידה בן ברוך נ' תנובה-מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ, פ"ד נד(1) 625) (ההדגשות לא במקור -י.ש) ח. עוד נפסק (ע"ע 1141/00 הר זהב שירותי מזון בע"מ - פודליין בע"מ ואח', עבודה ארצי, כרך לג (25),33).כי על מנת שרשימת הלקוחות תבוא בגדר ההגדרה של "סוד מסחרי", בחוק עוולות מסחריות, נדרש מהטוען לקיומו של סוד מסחרי להראות כי התקיימו מספר תנאים כדלקמן: "ראשית רשימת לקוחות תזכה להגנה רק אם הינה סודית.... שנית, מן הראוי להתחשב בהיקף התחרות בין המעסיק הקודם והמעסיק החדש. דהיינו, האם הם מתחרים על אותו פלח שוק ועל אותו מוצר או שמא פועלים באותו ענף, בלבד. בדרך כלל, וככל שאין תחרות בין המעסיק החדש לבין המעסיק הקודם, אין ערך מסחרי לרשימת הלקוחות. שלישית, במקרים רבים חשיבותה של רשימת לקוחות אינה נובעת מזהות הלקוח אלא מתנאי העסקאות עמו, מהמוצרים שהוא רוכש ומהטיפול שלו הוא זוכה. כך, במקרים רבים ההיבט החשוב לגבי רשימת לקוחות הוא המחירים המיוחדים ותנאי התשלום שניתנים ללקוחות. אמנם, בענפים רבים קיים מחירון הכולל מחירים לפי כמויות הרכישה ותנאי התשלום. אולם במקרים אלה, חשיבותו של המידע על לקוחות המעסיק הקודם נובע מהתנאים המיוחדים והייחודיים הניתנים ללקוח מחוץ ומעבר למחירון... בנוסף, עלינו להתחשב גם בהיקף הידע שיש לעובד על הלקוחות. שונה מצבו של מנהל בכיר ממצבו של עובד זוטר, שידיעותיו לגבי הלקוחות מוגבלת. רביעית, ענף המשק בו מתנהלים העסקים של המעסיק הקודם והחדש משפיע אף הוא על חשיבותה של רשימת לקוחות. שונה המצב בענף שיש בו שני לקוחות הרוכשים את המוצר המיוצר או המופץ, מענף שיש בו מאות או אלפי לקוחות. כך, שונה המצב בענף שמורכב מלקוחות פוטנציאלים רבים הרוכשים מוצר סטנדרטי, מענף המורכב ממעט לקוחות הרוכשים מוצר ייחודי שאינו סטנדרטי. זאת ועוד, יש להביא בכלל בחשבון גם את ההשקעה של המעסיק הקודם במשיכת לקוחות, ואת החסכון בהשקעה למי שנגלה לו הסוד המסחרי." 4. דיון: א. כאמור, בין הצדדים נחתם הסכם, המגביל את הנתבע לפעול בתחומים בהם עסק במסגרת עבודתו אצל התובעת למשך 12 חודשים, ובכלל זה התקשרות עם לקוחות החברה, באזור ירושלים רבתי. ב. יחד עם זאת הוכיח הנתבע במסמכים שהמציא, כי הנתבע הגיע לתחום שיווק מוצרי ניקיון ונייר עם ידע מקצועי קודם. ידע זה כלל את רשימת המוסדות , דרכי ההפצה ועוד. אין מדובר בהכשרה מיוחדת שקיבל מהחברה, אלא באדם מקצועי אשר התקבל לעבודה על בסיס הידע הרב שרכש בטרם הגיעו לתובעת, וככל הנראה שיכלל את האינפורמציה , תוך כדי עבודתו. גם לא הוכח שקיבל תמורה מיוחדת על מנת לשמור את האינפורמציה המגיעה אליו במסגרת עבודתו, כאמור בפס"ד צ'ק פוינט. ג. השאלה היא האם התקיים הכלל שבפסיקה, על פיו הוכח שהיה דרוש מאמץ מיוחד להשיג את הידע הספציפי לאותו תחום, וכי יש ערך מוסף כלשהו בקבלת הרשימה 'מן המוכן'. גם בעניין זה מתעורר ספק, עד כמה מדובר בסוד מקצועי שהנתבע נחשף אליו במסגרת עבודתו, או כי היה צורך במאמץ מיוחד להשיג רשימה זו. על פניו, המאמצים של הנתבע להשיג את הלקוחות, היו חלק מעבודתו שלו ולא דבר שנחשף אליו בעקבות אינפורמציה שקיבל מהחברה. הנתבע אף העיד כי התוודע לחלק מהלקוחות כאשר עבד בחברות קודמות, כולל "פעמית" העוסקת בתחום דומה. לא ניתן, אפוא, לומר כי רשימת הלקוחות או אפילו תנאי ההפצה נלמדו על ידי הנתבע כחלק מהכשרה ספציפית אליה נשלח מטעם התובעת, כמו למשל עבודה על מכונה מסויימת או קורס אליו נשלח לצורך לימוד ספציפי של התחום. ד. האם התובעת הוכיחה כי התובע פנה למי מלקוחות החברה על מנת לשכנעו לעבור לעבוד עימו באמצעות חברה עוצמה? התשובה לכך שלילית. אין די בעצם העלאת טענה זו, והיה צורך בעדות או במסמך מפורש אשר היה בו כדי ללמד כי שכנע מישהו מהלקוחות לעבור לחברה השנייה. דבר זה לא נעשה. כך גם נשאל מר דניאל בן דוד, עד התובעת (עמ' 9 שורה 10 לפרוטוקול: "סעיף 18 לתצהירך, האם אתה היית נוכח בפגישה שבה ראית ושמעת את אורן מנסה לשכנע לקוח של החברה שלך להפסיק את ההתקשרות איתך? ת. לא הייתי נוכח, אבל כשהתקשרנו ללקוח שהפסיק לקנות מאיתנו ולשאול מדוע, הוא אמר לי למה לא קונה שבוע שעבר עשיתי הזמנה אצל אורן אני כן קונה מכם וזה הסביר לנו את הכל". לקוח זה לא הובא לעדות. בהמשך נשאל: "ש. אתה ראית את אורן מציע ללקוחות שלך לקנות את אותו מוצר במחיר יותר זול? ת. לא ראיתי טכנית זה לא אפשרי" הנתבע כאמור לא הביא מי מהלקוחות אשר יעידו כי התובע הציע להם שיעברו אליו בתנאים טובים יותר. יש לציין כי דברים אלו אכן קשים להוכחה, כיוון שאיש לא מחוייב לקנות דווקא בחברה אחת, וגם לא כל ירידה בהכנסות (לאחר עזיבת עובד) מלמדת שהדבר קרה בשל "עריקת" לקוחות באופן מכוון, ולאחר שכנוע של העובד שפרש. אכן ניתן לראות מהרשימות שהוגשו שהייתה ירידה בהכנסות, אך כאמור, יכולות להיות לירידה זו סיבות שונות, כמו גם עצם עזיבתו של העובד עתיר הניסיון את החברה (וגם אם לא היה עוסק כלל בתחום, יכולה הייתה להיות ירידה בהכנסות, עם עובד פחות מיומן). כלומר: עצם הירידה בהכנסות אינה מלמדת בהכרח על כך שהתובע שכנע לקוחות לעבור לחברה מתחרה או עשה שימוש בסודותיה המסחריים. לעניין זה יצויין כי במסגרת תצהירו טען התובע (טענה שלא נסתרה), כי לגבי מס' לקוחות, כלל לא עבד איתם במסגרת עבודתו החדשה, ולא פנה אליהם, והכוונה לישיבת יד אהרון, ישיבת זוהר התורה, מלון קינג דיויד ומצודת דוד. ה. הנתבע, אינו מכחיש כי סבר שלגבי לקוחות שהכיר קודם עבודתו בנתבעת - רשאי היה לדעתו לשוב ולעבוד עימם (כשאף ראה בהם לקוחות "שלו"), אולם לדבריו לא היו לו רשימות, ולא השתמש בכל רשימה שהיא או בדו"חות של התובעת, וכפי שהעיד מר בן דוד עצמו "במעמד קבלת הדו"ח החדש אנו גורסים את הישן". הטענה בכתב התביעה כי שכנע אותם לעבוד בחברת עוצמה בתואנה כי התובעת הייתה יקרה , וכי עכשיו המחירים יותר טובים, לא הוכחה. ו. האם הפליירים והקטלוגים הינם בבחינת סוד מסחרי? גם על כך התשובה שלילית. מדובר בשיווק לקהל הרחב ובהפצת הפליירים והקטלוגים, כפי שגם העיד מר בן דוד (עמ' 8 לפרוטוקול), ולפיכך אינם בבחינת "סוד". יתרה מכך, סביר כי כל מי שמתעסק בתחום, מנסה לקבל קטלוגים של חברה מתחרה וללמוד על מבצעיה וצורת פנייתה ללקוחות - ואין בכך כל סוד מקצועי. זהו חלק מהתחרות שבשוק, וכל חברה עושה את שביכולתה, כדי לקבל אינפורמציה על המתחרים, על פי הקטלוגים המופצים על ידה , הפליירים ודרכי הפרסום השונות. ז. כאמור, מהעדויות שנשמעו, לא הוכח, כי הנתבע פנה ללקוחות על מנת שיעזבו את החברה, ועל פי עדותו שלא נסתרה, לא שמר בידיו רשימת לקוחות ולא כל חומר מקצועי שיווקי שאסור היה שיהיה בידו. על פי עדות הנתבע, הוא פנה רק ללקוחות אותם הכיר מעברו ולא ללקוחות שהגיעו לחברה במהלך עבודתו בחברה. מכל מקום, התובעת לא הצליחה להזים טענות אלו על ידי עדים מטעמה. ח. על פי החוזה שנערך עם התובע היה מנוע מלעבוד 12 חודשים בתחום ירושלים רבתי. האם לאור הגבלה זו היה התובע מנוע מלעבוד באזור ים המלח? מלשון הסעיף אין הדבר כך. אזור ים המלח אינו חלק מ"ירושלים רבתי", וכך גם לא אזור גוש עציון. לו הייתה הסכמה בין הצדדים לאסור עבודתו באזורים אלו - היה על מנסחי ההסכם (ומטבע הדברים המנסחים היו מטעם החברה), לציין זאת באופן מפורש. אמנם החברה עבדה בזמנו של התובע באזור ים המלח, אך זה כשלעצמו אינו אומר שהחוזה צריך להתייחס מכללא גם לאזור ים המלח אף שהדבר לא נכתב במפורש בהסכם. ט. האם התובע פעל בחוסר תום לב כלפי התובעת? יובהר כי עצם המעבר לחברה מתחרה, , אינו מהווה הפרת חובת תום הלב, ומותר לעובד לעבור לעבוד בחברה מתחרה, כל עוד אין הדבר סותר הסכמים שנערכו עימו. מאידך, אין ספק כי כאשר התקשר עם חברה אחרת בעודו פונה לתובעת כביכול במכתב "התראה", לפני ההתפטרות, יש בהם טעם לפגם, שהרי ברור כי בשלב בו נכתב המכתב כלל לא התכוון להישאר בחברה, מכיוון שכבר חתם על הסכם עם חברה אחרת. נקודה זו אף סותרת למעשה את טענתו כי נתן לחברה הזדמנות לתקן את דרכיה בטרם ההודעה על ההתפטרות. התנהלות זו של התובע, והעובדה שההתראה שנתן לא הייתה אמיתית, די היה בה כדי לקבוע שאינו זכאי לפיצויי פיטורין בדין מפוטר, אולם אין בהתנהלות זו כדי לחייב את הנתבע לשלם לתובעת פיצוי בגין חוסר תום לב . פיצוי זה היה מקום להשית עליו, לו הייתה מוכחת טענת התובעת בדבר שימוש בסוד מקצועי וגניבת לקוחות. טעם לפגם נוסף הינו בכך שביקש להפסיק את העבודה לפני תום ההודעה המוקדמת בתירוץ של ניתוח הבן, כשהתברר כי הבן לא עבר ניתוח של ממש אלא פרוצדורה רפואית קלה של ציפורן חודרנית. כך גם העיד בחקירתו הנגדית כי בסה"כ היה מעוניין בכמה ימי הפסקה לענייניו האישיים. עוד נראה, כי בנסיבות אלו, אכן "תקופת החפיפה" שעשה עם עובדת אחרת, אכן הייתה מהשפה ולחוץ כפי שנטען כלפיו, שהרי מיד לאחר מכן עבר לחברה מתחרה שם עשה שימוש בעצמו באותו ידע, ולכן סביר שהחפיפה לא הייתה אמיתית. לכן, בנקודות אלו זכאית הייתה התובעת לקזז ממנו את דמי ההודעה מוקדמת, כפי שעשתה, אך אין בכך כדי לחייבו בפיצוי בגין הפרת חובת תום הלב, כנטען. מכל האמור לעיל - דין התביעה העיקרית - להידחות. י. התביעה שכנגד: האם הנתבע זכאי לפיצויי פיטורין מהחברה, והאם ניתן לראות את התפטרותו כמזכה אותו בפיצויי פיטורין? כפי שנאמר לעיל, התשובה לכך שלילית. מכתב ההתפטרות מלמד שהתובע שכנגד, ביקש לשפר את תנאי עבודתו, ואף לא נתן לנתבעת שכנגד הזדמנות של ממש לתקן את דרכי, אלא התקשר עם חברה אחרת בטרם היה סיפק לתובעת ל"שנות את דרכיה". על פניו, וכפי שטענה הנתבעת שכנגד, התובע היה מעוניין בשיפור משמעותי של שכרו, וכשלא קיבל את מבוקשו, החליט להתפטר. ואכן התובע שכנגד היה רשאי היה להתפטר, אך לא קמה לו זכאות לקבל פיצויי פיטורין. כך גם לא זכאי לשחרור הכספים שנצברו בקופת ביטוח מנהלים , כחלק המעביד. יא. האם נשאר חוב כלפי התובע שכנגד? מעדותו של התובע שכנגד, עולה, כי לדבריו לא שולמו לו מלוא עמלות המכירה שהגיעו לו על פי ההסכם, לאורך כל תקופת עבודתו. אלא שתובע לא העלה טענות אלו במהלך שנות עבודתו (ובוודאי שלא בכתב), על כך שלא קיבל את המגיע לו. גם במכתב ההפטרות, לא הזכיר, ולו ברמז את העובדה שנשארו חייבים לו כספים. לכן, משהתובע שכנגד לא מחה ולא טען על כך, שומה עליו להוכיח כי למרות שתיקתו, יש כספים שנשארו לזכותו. לעניין זה עדיפה עלי גרסת הנתבעת שכנגד כי היה עימו סיכום אחר במהלך עבודתו, כי לאור קשיי החברה, יורדו סכומי העמלות, אך מנגד יקבל בונוסים על השגת יעדים. ואכן, מהנספחים שצורפו לתצהיר הנתבעת שכנגד עולה כי התובע שכנגד קיבל במהלך עבודתו בונוסים, אף שאלו לא היו חלק מההסכם עימו. בנוסף, בכתב התביעה שכנגד אף אין חישוב מדוייק וכימות מספק אשר ממנו ניתן ללמוד ולחשב מה הסכומים המגיעים לו (להוציא פיצויי פיטורין שכאמור אינו זכאי להם). גם הטענות לעניין הרכב אינן מספקות, ואינן מצדיקות כל תשלום שהוא בסיום עבודתו. גם בעניין זה עומדת לחובתו, העובדה שלא פנה לנתבעת שכנגד, גם לא במועד כתיבת מכתב ההתפטרות, ולא טען במכתב זה כי הוא מתפטר עקב הפרת הסכמה עימו לעניין הרכב. לאור זאת רכיבי תביעה אלו נדחים. יב. לעניין עוגמת הנפש - כידוע, עוגמת נפש ניתנת כיום במשורה ובמקרים חריגים בלבד (ר' ע"ע 635/06 רננה לוי - עיריית ירושלים, פס"ד מיום 11/2/07), ואין כל הצדקה בעניין שבפנינו למתן פיצוי בגין עוגמת נפש. סוף דבר: התביעה והתביעה שכנגד - נדחות. כל צד יישא בהוצאותיו. ערעור על פסק דין זה ניתן להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין ליד הצד המבקש לערער. פיצוייםסוד מסחרי