קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה להפרשי פנסיית נכות / תביעה לפנסיית נכות בגין מחלת הסרטן: 1. בפנינו תביעה בה מבקשת התובעת לחייב את הנתבעת לשלם לה הפרשי פנסיית נכות עד לשיעור של 100%, החל מחודש דצמבר 2007. 2. התובעת עבדה ב"משביר לצרכן בע"מ" החל מחודש מרץ 1983 ועד לחודש מרץ 2003 והמשיכה לעבוד מחודש מרץ 2003 עד לחודש אוגוסט 2006 אצל "המשביר החדש לצרכן בע"מ". במסגרת עבודתה הייתה התובעת מבוטחת אצל הנתבעת, כולל ביטוח אי כושר עבודה. בחודש יולי 2006 אובחנה התובעת כלוקה במחלת הסרטן והיא נאלצה לעבור ניתוח, ואושפזה מ-15.8.06 ועד 20.8.06. לדברי התובעת בכתב התביעה, היא נבדקה על ידי ועדה רפואית של הנתבעת בשנת 2006 ולאחר מכן לא הוזמנה כלל. הנתבעת הכירה בזכאותה לנכות מלאה בשיעור 100%, עבור תקופה מחודש 11.06 ועד לחודש 11.07, כאשר לאחר מכן הורידה הנתבעת את שיעור נכותה ל-50% החל מחודש 11.07, זאת מבלי לזמנה לוועדה רפואית נוספת. לטענת התובעת, נפלה טעות בהחלטת הנתבעת מיום 19.1.09, אשר קבעה כי שיעור נכותה הינו 50% בלבד, בניגוד לחוות דעתו של ד"ר סטיפן שלוסברג. לגרסת התובעת, בעלה שלח מכתב ערר על ההחלטה להפחית את שיעור הנכות ל-50% בשנת 2007, אולם מסיבה כלשהי הערר לא טופל. הנתבעת הפרה את חובתה שעה שלא זימנה את התובעת לבדיקת רופא בטרם התקבלה החלטתה, כאשר מצבה של התובעת מצדיק קביעת זכאותה לפנסיית נכות בשיעור 100% (במקום 50% שהיא מקבלת). 3. הנתבעת הגישה בקשה לסילוק על הסף של התביעה (במקום כתב הגנה), בטענה כי התובעת לא הגישה ערר על החלטת רופא הקרן לוועדה הרפואית לעררים, אלא בחרה לערער ישירות לבית הדין, בניגוד לאמור בתקנון קרן הפנסיה, כפי שהתקין המפקח מכוח חוק הפיקוח על שירותים פיננסים (ביטוח) התשמ"א-1981, כפי שהיה בתוקף מעת לעת (להלן:"התקנון"). הנתבעת טענה כי התובעת בוטחה בקג"מ בקרן פנסיה מקיפה החל ממרץ 1982 ועד נובמבר 2006, מועד בו הפסיקה לעבוד במשביר לצרכן. התובעת הגישה בקשה לקבל קצבת נכות לאחר מיצוי ימי המחלה שנצברו לזכותה. ביום 18.3.07 רופא הקרן קבע לתובעת 100% נכות עד ליום 1.5.07, קביעה שהוארכה עד ליום 1.8.07. ביום 20.9.07 נבדקה התובעת על ידי רופא פנימאי ורופא מומחה לרפואה תעסוקתית ונקבע, כי היא יכולה לעבוד בהיקף של חצי משרה, זאת עד ליום 1.10.07. על כך נשלחה לתובעת הודעה מיום 23.9.07, בה צוין כי היא רשאית לערר על החלטת רופא הקרן בפני ועדה רפואית לעררים של קרנות הפנסיה תוך 60 ימים מיום שהומצאה לה החלטת רופא הקרן. אף נשלח מכתב לפיו על התובעת לשלם דמי גמולים עבור חלק המשרה אשר בגינו היא לא מקבלת קצבת נכות. התובעת לא ערערה לוועדה הרפואית לעררים ולא שילמה דמי הגמולים בגין חלק המשרה אשר אינו מבוטח ובכך קיבלה על עצמה את ההחלטה מיום 20.9.07. התובעת נבדקה פעם נוספת על ידי רופא הקרן, אשר קבע כי יש להאריך את נכותה בשיעור 50% עד ליום 1.10.08. לאחר מכן נבדקה התובעת בתאריכים 19.1.09 ו-14.12.09 והוחלט באותם מועדים להאריך את הנכות בשיעור 50%. התובעת לא הגישה ערר על החלטות רופא הקרן לוועדה הרפואית לעררים, ולכן בית הדין לעבודה חסר סמכות עניינית לדון בתובענה. כמו-כן, מאחר שהתובעת לא משלמת דמי גמולים החל מחודש אוקטובר 2007 ניתן לבדוק את מצבה הרפואי רק למועד זה, הרי לא ניתן להגיש בקשה להחמרת מצב בשל חוסר השלמת גמולים על ה-50% משרה הנותרת, כאשר התובעת לא עבדה בפועל בכל התקופה. 4. התובעת הגישה תשובה לבקשה לסילוק על הסף וטענה בתגובתה, כי היא הגישה באמצעות בעלה כתב ערר על ההחלטת הנתבעת לפיה הופחת שיעור נכותה לכדי 50% בלבד, אך הנתבעת התעלמה מכתב ערר זה, שלא נידון בפני ועדה רפואית לעררים, כנדרש. כן טענה התובעת, כי היא לא קיבלה את ההודעה מיום 4.12.07 לעניין הצורך לשלם גמולים עבור חלק המשרה אשר שבגינו לא קיבלה קצבה נכות וסברה שהערר שהגישה ידון בהקדם. משהנתבעת המשיכה להתעלם מן הערר, ביום 18.3.09 הגישה התובעת הודעת ערעור על החלטת רופא הקרן מיום 19.1.09, ערר שנדחה מבלי שקויים דיון בו. 5. בהחלטה מיום 27.6.2010 נקבע, כי אין לדון בבקשה לסילוק על הסף כטענה מקדמית, מאחר שהיא כרוכה בבירור עובדתי. משכך, ניתנה החלטה על הגשת תצהירי עדות ראשית ונקבע מועד לשמיעת הוכחות. 6. ראיות שנשמעו: מטעם התובעת הוגשו תצהירי עדות ראשית של התובעת ושל בעלה, מר לואיס חלו. מטעם הנתבעת הוגש תצהיר עדות ראשית של גב' איילה לוי, אשר עובדת בחטיבה הפיננסית של "עמיתים" - גוף התפעולי המאחד את ניהולן של קרנות הפנסיה הוותיקות, ביניהן הנתבעת. כמו-כן העיד, ללא תצהיר, מר יובל אריאל, אשר שימש כמנהל מחלקת זקנה, פנסיה ושארים בקג"מ עד 2008 ומאז ועד לפרישתו לגמלאות, בשנת 2009, היה מנהל מח' נכות ועמיתים. 7. עובדות המקרה: העובדות שאינן במחלוקת הן, כדלקמן: א. התובעת בוטחה בקג"מ בתוכנית פנסיה מקיפה החל מחודש 3/82 במסגרת עבודתה ב"משביר לצרכן" ושולמו בגינה דמי גמולים עד לחודש 11/06, מועד בו הפסיקה את עבודתה. ב. ביום 30.11.06 הגישה התובעת בקשה לתשלום קצבת נכות, כאשר על פי הודעת מעסיקה היא מיצתה את ימי המחלה שעמדו לזכותה ביום 16.11.06. ג. בעקבות בקשתה, קבע רופא הקרן לתובעת שיעורי נכות על פי התקופות שלהלן: מיום 1.12.06 ועד ליום 30.9.07 שולמה לתובעת קצבת נכות מלאה (100%). מחודש 10/07 ואילך משולמת לתובעת קצבת נכות בשיעור 50%. ד. ממועד הגשת הבקשה לקצבת נכות, כאמור, ביום 30.11.06, הועמד עניינה של התובעת לבדיקת רופא הקרן מספר פעמים, כדלקמן: (1) ביום 19.11.06 קבע רופא הקרן לתובעת נכות מלאה החל מחודש 12/06 ועד חודש 3/07. (2) ביום 18.3.07 קבע רופא הקרן כי נכותה המלאה של התובעת תוארך עד ליום 1.5.07. (3) ביום 13.5.07 קבע רופא הקרן כי נכותה המלאה של התובעת תוארך עד ליום 1.8.07. (4) ביום 30.8.07 ניתנה החלטת רופא הקרן המורה לזמן את התובעת לבדיקה עם פנימאי וכירורג. (5) ביום 30.8.07 נשלח זימון לתובעת לבדיקה אצל רופא הקרן בתאריך 20.9.07. (6) בתאריך 20.9.07 נבדקה התובעת על ידי רופאי הקרן - פרופ' לרמן - מומחה ברפואה תעסוקתית ועל ידי ד"ר וינברג - מומחה לרפואה פנימית, אשר קבעו לאור הממצאים בבדיקה הקלינית והמסמכים שעמדו ברשותם, כי התובעת יכולה לחזור לעבודה בהיקף של חצי משרה החל מיום 1.10.07 ועד ליום 1.4.08. ה. התובעת המשיכה לקבל קצבת נכות מלאה בחודשים 8/07 ו-9/07 והחל מחודש 10/07 נקבע לה שיעור נכות חלקי של 50%. ו. בהתאם לתקנה 41 לתקנון קג"מ, נשלח ביום 23.9.07 מכתב לתובעת שבמסגרתו הודיעו לה כי בהתאם לאמור בתקנון קג"מ היא רשאית לערער על החלטת רופא הקרן לוועדה הרפואית לעררים של קרנות הפנסיה שבהסדר (להלן:"הוועדה הרפואית לעררים") וזאת תוך שישים ימים מיום שהומצאה לה החלטת רופא הקרן. עוד צוין במסגרת מכתב זה, שבכל מקרה של אישור נכות חלקית בלבד, על התובעת להמשיך ולשלם מהמשכורת דמי גמולים לקרן כדי לשמור על מלוא זכויותיה. ז. ביום 4.12.07 נשלח לתובעת מכתב נוסף בו הוסבר לה, כי לאור העובדה שהינה זכאית לקצבת נכות חלקית, הרי שעליה להמשיך ולהשלים דמי גמולים לקרן כדי לשמור על מלוא זכויותיה. ח. בתאריך 2.1.08 קבע רופא הקרן על בסיס מסמכים רפואיים אותם העבירה התובעת לקרן, כי יש להאריך את נכותה החלקית בשיעור של 50% עד ליום 1.10.08. ט. ביום 19.1.09 בדקה רופאת הקרן את המסמכים שהעבירה התובעת וקבעה, כי יש להאריך את נכותה של התובעת בשיעור 50% החל מיום 1.10.08 ועד סוף חודש 11/09. י. ביום 20.1.09 נשלח לתובעת מכתב בדבר החלטת רופא הקרן מיום 19.1.09, במסגרתו שבה והבהירה קג"מ כי "אי העברת דמי גמולים מעבר לדמי הנכות החלקיים שנקבעו לתובעת עלול לפגוע בזכויותיה הפנסיוניות". י"א. על ההחלטה מיום 19.1.09 הוגשה הודעת ערעור מיום 18.3.09. ההחלטה שהתקבלה מיום 31.3.09 היתה: "(3) בהתאם להוראות התקנון למבוטח ישנה זכות לערעור על החלטת רופא הקרן קיימת תוך 60 יום מיום שהומצאה לו ההודעה על ההחלטה. משלא הוגש ערעור על החלטת רופא הקרן יש לראות בה החלטה חלוטה שאינה ניתנת לערעור. מרשתך לא הגישה ערר על החלטת רופא הקרן מ-20.9.2007 לועדה הרפואית לעררים. 4) ממועד תחילת הנכות החלקית כמצוין בסעיף 2 לעיל, ובמשך תקופת נכותה החלקית, לא שולמו דמי גמולים לקרן בהתאם לתקנון הפנסיה. הרינו להסב את תשומת ליבך כי במכתבינו מתאריכים 23.9.2007 ו-4.12.2007 הודענו למרשתך כי בהתאם לתקנון הפנסיה יש לשלם דמי גמולים בגין חלק המשרה המשלים את שיעור נכותה. כמו כן צוין כי אי העברת תשלום דמי גמולים לקרן כאמור בתקנון הפנסיה עלולים לפגוע בזכויותיה הפנסיוניות. (5) לאור האמור לעיל ובהתאם להוראות תקנון הפנסיה, מרשתך אינה זכאית להעלאת שיעור נכותה אם אכן החמיר מצבה הרפואי. (6) לפיכך עלינו לדחות את בקשתך להעמיד את מרשתך לבדיקה רפואית בפני הוועדה הרפואית לעררים". י"ב. ביום 14.12.09 בדק רופא הקרן את תביעתה של התובעת להמשך קצבת נכות וקבע לה נכות בשיעור 50% החל מיום 1.12.09 ועד סוף חודש 11/10. 8. שאלות שבמחלוקת: השאלות שבמחלוקת בין הצדדים הן: א. האם הוגש ערר על החלטת הנתבעת לפיה נקבע לתובעת 50% נכות והאם כתוצאה מכך, יש לבית הדין סמכות לדון בתביעה/ערעור, או לאו. ב. האם כדין פעלה הנתבעת עת נמנעה מלדון בערר מאוחר יותר שהוגש מטעם התובעת, בטענה שהיא לא השלימה גמולים בגין הקיף משרה של 50%. 9. המסגרת הנורמטיבית: סעיף 24(3) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט - 1969 מסמיך את בתי הדין לעבודה לדון בתובעות בין קופות גמל לחבריה. אולם, על מנת לבחון האם סכסוך זה בא בגדרה של סמכות זו, יש לבחון גם מה קובעות הוראות תקנון הקרן. התקנון הינו מסמך היסוד של הקרן, ובו נקבעים מדיניותה, סמכויותיה, זכויות החברים וחובותיהם, ועוד כיוצא באלו הוראות נורמטיביות המסדירות את פעילותה. כמו כן התקנון הינו חוזה בין החברים לבין עצמם ובין החברים לבין הקרן (בג"צ 6460/02 משה אליאב ואח' נ' בית הדין הארצי לעבודה, מיום 8.2.06). דרך המלך שהותוותה בפסיקה היא, כי ההכרעה בדבר זכאות לפנסית נכות נתונה ככלל לרופא קרן הפנסיה או לוועדה הרפואית של קרן הפנסיה, ובית הדין לעבודה מפעיל ביקורת שיפוטית בלבד על החלטותיהם (ע"ע 218/03 נתיב - קרן הפנסיה של פועלי ועובדי משק ההסתדרות בע"מ - מרים שינדלר, פד"ע לט 470). 10. הגשת הערר וסמכות של בית הדין: לפי הצהרת התובעת ובעלה - מר לואיס חלו, לאחר שקיבלה התובעת את ההחלטה בדבר הפחתת נכותה ל-50%, היא שלחה ערר באמצעות בעלה (נספח א' לתצהיר הבעל). נספח א' הינו מכתב שמופנה לנתבעת ובו נאמר: "הנני להודיעכם כי אשרתם לי פנסיה נכות זמנית ב-1.4.08 50% ואני מערערת על זה ולפני יותר מ-3 חודשים שלחתי לכם אישורים רפואיים ... כל הזמן אני מנסה להתקשר אליכם אבל לצערי הרב אני לא מצליחה לתפוס אותכם לא עונים על טלפון ולא על הפלפון". המכתב אינו נושא תאריך. העדים מטעם הנתבעת נחקרו ארוכות באשר לטיפול שניתן בעניינה של התובעת. מר יובל אריאל אישר כי הוא דיבר עם ב"כ התובעת וזה הגיש ערר מיום 18.3.09. אולם, התובעת קיבלה קצבה חלקית בשיעור 50% החל מיום 1.10.07 ועל כך קיבלה הודעה בכתב ואף נודע לה על הפחתת שיעור הנכות מתלוש הפנסיה שהיא קיבלה. מר חלו נשאל בחקירתו הנגדית לגבי הגשת הערר הנטען והשיב "אני ערערתי לפני 3 חודשים מהמכתב, נספח א'" (ראו ע' 11 ש' 10). מלשון המכתב עצמו ניתן להבין שהוא הוגש כנגד ההחלטה מ-1.4.08 ("ערערתי על זה ולפני יותר מ-3 חודשים..."). קרי, ברור מנוסח המכתב כי הוא לא הוגש כנגד ההחלטה מיום 20.9.07, אשר הפחיתה את קצבת הנכות של התובעת ל-50% מיום 1.10.07. בהעדר הגשת ערר כנגד ההחלטה מיום 20.9.07, בהתאם להוראות התקנון, היא נותרה חלוטה ואין בית הדין מוסמך להתערב בה. 11. אפשרות לתקוף החלטות מאוחרות יותר לגבי נכות חלקית: בהתאם לדרישות התקנון, וכפי שהוסבר לתובעת "במידה שהיא לא תשלים גמולים על חלק המשרה האחר, הביטוח שלה יהיה בגין חלק המשרה עבורו הנה מקבלת קצת נכות בלבד" ואף אם מצבה הוחמר, לא תהיה זכאית לקצבה בשיעור גדול יותר מזה שהיא מקבלת. ב"כ התובעת טען בדיון, כי התובעת לא קיבלה את המכתב האמור. אולם, בחקירתה של התובעת בדיון, היא אמרה: "מישהי התקשרה ואמרה שאני צריכה לשלם לפנסיה העתידית, התקשרה אחת מהקרן, אז אני אמרתי שאם אני אצטרך לשלם את החצי מהמשכורת שלי, 500- 600 ₪, אני מוותרת על הפנסיה המלאה..." (ע' 9, ש' 13-16). באשר למכתב עצמו, אמרה התובעת, בהגינותה, שהיא לא זוכרת אם קיבלה אותו (ע' 9 ש' 19). גם בעלה של התובעת מאשר כי הם ידעו על הדרישה להשלמת גמולים, ותשובתו הייתה "אמרנו שאם היא לא תזכה בתביעה נשלם" (ע' 11 ש' 31). כפי שנאמר בע"ע 166/06 ניטלסון - מבטחים (מיום 27.5.09): "אנו סבורים, כי כל עוד נכותה של גב' ויטלסון לא הוכרה היה עליה לשלם את דמי הגמולים לקרן, והיא הייתה יכולה לעשות כן בלא לפגוע בטענתה כי מן הראוי להכיר בה כנכה בשיעור של 100%, בלא לגרוע מזכותה לממש את ההליכים בפני הוועדות השונות, ותוך שמירת זכותה להשבת דמי הגמולים ששולמו לקרן ככל שתוכר במועד מאוחר יותר כנכה בשיעור של 100%". התובעת קיבלה הודעה ברורה וחד-משמעית באשר לחובתה להשלים גמולים, תוך מתן אזהרה באשר לפגיעה אפשרית בזכויות עתידיות אם לא תעשה זאת. על אף זאת, בחרה התובעת "לקחת סיכון" ולא שילמה את שנדרש ממנה. כפי שנאמר בפרק "המסגרת הנורמטיבית", תקנון של קרן פנסיה מהווה הסכם בין הקרן לבין עמיתיו, ובעצם הצטרפותה לקרן של הנתבעת נתנה התובעת את הסכמתה לכך שזכויותיה כלפיה ייקבעו בהתאם לתקנון הקרן. הואיל ותקנון הקרן קובע כי רק נכה ששולמו בעדו דמי גמולים עבור חלק המשרה בעדה לא נקבעה לו נכות ימשיך להיות מבוטח - אין מנוס מלקבוע כי הוראה זו מחייבת את התובעת. אין זה צודק להטיל על הנתבעת אחריות לכך שמבוטחים במצבה של התובעת, אשר נקבעת להם נכות חלקית ונדרש מהם, כתנאי להמשך ביטוחם, תשלום גמולים בגין שיעור המשרה לגביה לא נקבע להם נכות, אינם משלמים את דמי הגמולים, ויש להציב גבולות לאחריותה של קופת גמל בנסיבות כאלה. בקשת התובעת נוגדת את הדין (תקנות מס הכנסה) ואת ההגיון הביטוחי, על פיו לא ניתן לרכוש בדיעבד ביטוח עבור אירוע ביטוחי שהתרחש בעבר. לא למותר לציין, שקבלת בקשת התובעת היתה מביאה לפגיעה בכלל מבוטחיה של הנתבעת בהטילה עלויות שיקטינו את המקורות לתשלום זכויות יתר העמיתים. בית הדין מצווה להגן על זכויות עמיתים בקופת גמל כפי שהן נקבעות בתקנונה, אך לא מעבר לכך, שכן הענקת זכויות מעבר לתקנון לפלוני באה בהכרח על חשבון צדדים שלישיים (בג"צ 6460/02 משה אליאב ואח' נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח', פ"ד ס [4] 411). 12. לסיכום: לאור כל האמור לעיל, ועם כל ההבנה למצבה הרפואי והכלכלי של התובעת, כל עוד לא הוגש ערר כדין כנגד ההחלטה מיום 20.9.07 על קביעת נכות בשיעור 50%, ולא התקבלה החלטה של ועדה רפואית לעררים, לא קמה לבית דין זה סמכות עניינית לדון בתובענה. באשר להחלטות מאוחרות יותר של הנתבעת, אין מקום לדון בהן, כאשר התובעת לא השלימה את החלק החסר בדמי גמולים, כפי שנדרש ממנה בתקנון. לאור כל אלה, אין מנוס אלא לדחות את תביעתה של התובעת. בהתחשב כי מדובר בתובענה בתחום של ביטחון סוציאלי, אין צו להוצאות. 13. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו. רפואהנכותפנסיהסרטן