קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה לתשלום דמי טיפול ארגוני: 1. לפנינו תביעה לתשלום דמי טיפול ארגוני בהתאם להוראות סעיף 33 ז' לחוק הסכמים קיבוציים התשי"ז -1957 (להלן: "חוק הסכמים קיבוציים") ותקנות הסכמים קיבוציים (תשלום דמי טיפול ארגוני-מקצועי לארגון מעבידים) התשל"ז-1977 (להלן: "תקנות הסכמים קיבוציים") שהגישה התובעת כנגד הנתבעת. 2. רקע עובדתי: א. התובעת היא ארגון מעסיקים, חברה בלשכת התיאום של הארגונים הכלכליים והיא צד להסכמי מסגרת שהינם הסכמים קיבוציים כלליים. ב. הנתבעת היא חברה פרטית שעיסוקה בתחום מוצרי פלסטיק. 3. הליכים: א. ביום 15/08/06 ניתן בתיק פסק דין בהעדר הגנה על ידי כב' הרשמת ריכטמן, פסק הדין בוטל ביום 24/02/08. ב. בדיון שנערך בפנינו העידו מר עופר יוחננוף, יועצה המשפטי של התובעת וכן טען בפנינו מנהל הנתבעת, ליאון סגל. להלן נפרש טענות הצדדים. 4. טענות התובעת: א. התובעת היא צד להסכמים קיבוציים ענפיים בענף הפלסטיקה שהורחבו בצווי הרחבה החלים על הנתבעת (י"פ 2061 תשל"ה, עמ' 347) (להלן: "צו ההרחבה") וכן צד להסכמי מסגרת המסדירים שכר עבודה שאיננו תוספת יוקר או שכר מינימום שהורחבו בצווי הרחבה החלים על הנתבעת. ב. התובעת פנתה לנתבעת בדרישה לתשלום דמי חבר אולם לא נענתה ומשכך עתרה לחייב הנתבעת בתשלום דמי טיפול ארוגני לשנים 2001-2005 בסך 46,460 ₪. 5. טענות הנתבעת: א. הנתבעת עוסקת ביבוא כלי פלסטיק ובשיווקם, מדובר בחברה שאינה יצרנית והתובעת לא הוכיחה טענתה בדבר חלות צווי ההרחבה בגינם דורשת תשלום דמי טיפול ארגוני, על הנתבעת. ב. תביעתה של התובעת משוללת בסיס שכן לא הוכיחה טענותיה בדבר הסכומים המגיעים לה שכן הנתונים הכספיים של הנתבעת אינם מצדיקים גביית דמי טיפול ארגוני כנטען על ידה. דיון והכרעה: 6. בפתח הדברים נציין כי הגענו לכלל הכרעה לפיה דין התביעה להידחות, להלן נפרש החלטתנו. 7. התשתית המשפטית: א. סעיף 33 ז' לחוק הסכמים קיבוציים קובע כדלקמן: "(א) שר העבודה רשאי לקבוע בתקנות, באישור ועדת העבודה של הכנסת, הוראות בדבר חובת מעביד שחל עליו צו הרחבה לשלם דמי טיפול ארגוני - מקצועי לארגון המעבידים שהוא צד להסכם הקיבוצי שהורחב, הכל בשיעור ובתנאים שנקבעו כאמור; התקנות יכול שיחולו לגבי סוגי מעבידים, ענפי עבודה, ענפי משק, אזורים גיאוגרפיים או מעבידים מסויימים, למעט מפעל או מעביד שהוא חבר בארגון של מפעלים או מעבידים אשר נקבע בתקנות כאמור. (ב) לבית הדין הסמכות הייחודית לפסוק בחילוקי דעות הנובעים מהוראות סעיף קטן (א)". תקנה 1 (ג) לתקנות הסכמים קיבוציים קובעת כדלקמן: "דמי הטיפול יהיו בשיעור של מחצית האחוז מסך כל שכר העבודה - שממנו מגיעים דמי ביטוח לרבות הסכום העולה על המקסימום הקבוע לתשלום דמי ביטוח על פי חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשכ"ח -1968 - ששילם המעביד לעובדיו בשנת הכספים שקדמה לשנה שבעדה משתלמים דמי הטיפול, הסכום שחושב כאמור יוגדל לפי שלושה רבעים משיעור עליית המדד החדש לעומת המדד היסודי". ב. הנטל להוכחת תחולת צו הרחבה על הנתבעת, רובץ על כתפי התובעת במסגרתו עליה להוכיח תחום עיסוקו העיקרי של המפעל. עוד נקבע כי כאשר קיים ספק בעניין תחולת צו ההרחבה, יש ליתן משקל לפעילות העיקרית במפעל המעביד {ראה ע"ע 18/99 יפה אפרימי - לילה עביד לעיל (לא פורסם, ניתן ביום 09/07/00)}. ג. סיווגו הענפי של מפעל יעשה בין היתר בהסתמך על הסיווג האחיד של ענפי הכלכלה של הלישכה המרכזית לסטיסטיקה {דב"ע נו/ 3- 272 עוף טנא תעשיות (1991) בע"מ - מואסי (1996)} (להלן:"עניין עוף טנא"). 8. מן הכלל אל הפרט: א. התובעת טענה כי יש לחייב הנתבעת בתשלום דמי ארגונים שכן חל עליה צו ההרחבה בענף הפלסטיקה (להלן:"צו ההרחבה"). ההסכם הקיבוצי בענף הפלסטיקה (הסכם שמספרו 1216/67) קובע: "מפעל- כל מפעל בענף הפלסטיקה המשתייך להתאחדות התעשיינים והמעסיק עובדים לשם ייצור, הרכבה ו/או שירות ואשר הסכם זה חל עליו." (ההדגשה שלי-א.ע.). לאור האמור, אנו סבורים כי צו ההרחבה מתייחס למפעלים יצרניים בלבד. ב. הנתבעת טענה כי התובעת לא הוכיחה כי נכנסת בגדר הוראות ההסכם הקיבוצי, בנוסף טענה כי עיקר עיסוקה הוא יבוא כלי פלסטיק ושיווקם ולא ביצור. ג. התובעת הציגה בפנינו מסמך-קבלה על תשלום דמי ארגוני שהונפקה לנתבעת לשנת 2000 (ראה ת/1). מנהל הנתבעת טען כי לא ידוע לו על קבלה כזו וכי מעולם לא ראה מסמך זה (ראה עמוד 3 שורה 4 לפרוטוקול הדיון). ד. הנתבעת הגישה בקשה לתיק ביום 05/10/06 שעניינה "הזמנה לדיון במשפט תאריך 22/03/07" על נייר המכתבים שלה בכותרתו מופיע לוגו: "בנדע פלסט בע"מ יצרני כלים חד פעמיים ואריזות פלסטיק למזון ודטרגנטים" ה. במסגרת סיכומיה, צרפה התובעת מסמך שנשלח לבא כוחה, עו"ד בכור, על ידי הנתבעת בנוגע לתשלום דמי טיפול ארגוני, במסגרתו נטען כי הנתבעת: "פועלת בשני בסיסים- האחד מפעל ייצור הממוקם בקצרין ומחסן מכירות הממוקם באיזור תעשיה אור עקיבא... 7. ברצוננו לתאר את מערך הפעילות של חברתנו- ייצור שמוכב מ-19 עובדים העוסקים רק באריזת המוצר. כמו כן רוב הייצור עובר מהמפעל בקצרין למחסן השווק שלנו הממוקם באור-עקיבא המעסיקה כמות של 19 עובדים לכל היותר שרוב הפעילות שלהם מבוססת על שווק ולוגיסטיקה, ומכירות. מחסן זה מקבל סחורה מארצות שונות בעולם ומשווק אותו-זהו רק מחסן העוסק בתחום המסחר. רוב המחזור של חברתנו מבוסס על המחזור באור עקיבא. 8. 80% מהמחזור הכללי בסיסה באור עקיבא, 20% מהמחזור בייצור במפעלנו בצפון". ו. צירוף ראיה במסגרת הסיכומים אינו ראוי, עם זאת בנסיבות המקרה שלפנינו, התקיים דיון נוסף לאחר הגשת הסיכומים מטעם התובעת, שכן הנתבעת מעוניינת היתה לזמן עד אשר בסופו של יום לא הגיע להעיד בפנינו. בנסיבות בהן הנתבעת לא התנגדה להגשת המסמך ואף לא טענה לגופו של עניין במסגרת דיון שהתקיים לאחר הגשתו אנו סבורים כי יש לקבלו כראיה לתיק. ז. מעיון במסמך זה עולה כי עיקר פעילותה של הנתבעת הוא בתחום השיווק וכי פעילות הייצור נלווית לפעילות השיווק. התובעת אך טענה לחלות צו ההרחבה מבלי שפרטה מהי מהות פעילותה של הנתבעת ומבלי שצרפה ראיות לתמיכה בטענתה, למעט הקבלה שצורפה כמפורט לעיל. אנו סבורים כי לא די בהעלאת טענה כללית לחלות צו ההרחבה על מנת לעמוד בנטל ההוכחה הנדרש מהתובעת ומשכך, מצאנו לדחות טענתה באשר לחלות צו ההרחבה. ח. משלא הוכח כי צו ההרחבה חל על הנתבעת הרי שדין התביעה לתשלום דמי טיפול ארגוני להידחות. 9. סוף דבר: א. התביעה נדחית. ב. בנסיבות העניין התובעת תשא בהוצאות הנתבעת בסך 2,000 ₪ בלבד. חוזהדמי טיפול ארגוניהסכם קיבוצי