קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה נגד עובד לפי חוק עוולות מסחריות: רקע כללי בתובענה זו נזקקים אנו לגבולות שבין תחרות חופשית וחופש עיסוק לבין זכויות הקנין של המעביד וחובת הנאמנות של העובד. נציין כי בין הצדדים התנהל הליך קודם, במסגרת סעד זמני בו ביקשה התובעת ליתן צווי מניעה שיאסרו על הנתבעים להפעיל קייטנה בבית ספר היובל. הבקשה נדחתה בהחלטה של כב' השופטת בן יוסף (להלן: ההחלטה בסעד הזמני). התובעת, חברת הארה תוכניות העשרה בע"מ, (להלן: התובעת או הארה) הוקמה על ידי מר אורן חן (להלן: מר חן) שהוא מנהלה ובעליה, בשנת 2001. התובעת עוסקת בתחום החינוך הבלתי פורמלי - חוגים וצהרונים במהלך שנת הלימודים, וקייטנות במהלך החופשות מהלימודים. התובעת הפעילה קייטנה בחברת רד ויז'ן במשך 5 שנים עד קיץ 2007 (כולל), וכן הפעילה קייטנה בחברת קשת - ערוץ 2 טלוויזיה במשך שנתיים עד קיץ 2007 (כולל). התובעת הפעילה צהרון בבית ספר היובל במהלך שנת הלימודים שהחלה בחודש 9/07 ועד תום אותה שנת לימודים. שלוש אלה ייקראו להלן: רד ויז'ן, קשת ובית ספר היובל, בהתאמה. הנתבע 1 עבד אצל התובעת משנת 2002 והיה רכז חוגים. במהלך שנת הלימודים שהחלה בחודש 9/07 היה אחראי מטעמה על הצהרון בבית ספר היובל. במקביל החל הוא לעבוד כמורה (בשעות הבוקר) בבית ספר היובל. הנתבע 2 החל לעבוד כמדריך אצל הנתבעת בשנת 2005. הנתבעים הגישו מכתבי התפטרות ביום 18.5.08 כשמועד סיום העבודה נקבע בהם ליום 30.6.08. אותה עת הקימו הנתבעים חברה מתחרה לתובעת שעסקה באותו תחום - חוגים, קייטנות וצהרונים (להלן: החברה המתחרה). הנתבעים פנו ללקוחות התובעת. בקיץ 2008 קיימו הנתבעים קייטנה בבית ספר היובל, ולאחר מכן, בשנה"ל שהחלה ביום 1.9.08, הפעילו שם צהרון. בקיץ 2008 קיימו הנתבעים קייטנות בחברת רד ויז'ן ובקשת - הטלוויזיה של ישראל. הנתבעים, באמצעות החברה המתחרה שהקימו, העסיקו עובדים שעבדו לפנים אצל התובעת. טענות הצדדים וההליך 4. לטענת התובעת הנתבעים "גנבו" לה לקוחות, "גנבו" עובדים, "גנבו" מערכי הדרכה כמו גם כינויים מסחריים - כמו "כיף נולד" וכך גם "לוגו" שהיה לה. לנוכח זאת עברו הנתבעים על חוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999 (להלן: חוק עוולות מסחריות). יתר על כן, בחוזה העבודה של כל אחד מהנתבעים היה סעיף שאסר עליהם להתחרות בתובעת. התובעת ביקשה, אפוא, לחייב הנתבעים בתשלום פיצוי על נזקיה בהתאם לחוק עוולות מסחריות, ועל הפסדיה לנוכח הפרת ההתחייבות שלא להתחרות בתובעת. התובעת טענה גם כי הנתבעים גרמו לעוולה של גרם הפרת חוזה. התובעת ביקשה גם פיצוי ללא הוכחת נזק. 5. לטענת הנתבעים, התובעת הפסידה את הקייטנות בבית ספר היובל, כמו גם ברד ויז'ן ובקשת, בשל התנהלות מנהל התובעת מר אורן חן. בכל אופן, שלושת הלקוחות הנ"ל של התובעת פנו אליהם מיוזמתם, כיוון שלא היו מרוצים מהקשר עם מר אורן חן. לפיכך החליטו להקים עסק שיפעל באותו תחום. הם התפטרו כדי להקים את החברה המתחרה ומדובר בתחרות לגיטימית בשוק החופשי. אכן הם התפטרו כדי לפעול בתחום של חינוך לא פורמלי - קייטנות, חוגים וצהרונים, הואיל וזו מומחיותם. חופש העיסוק מאפשר להם לעבוד בתחום זה. סעיף הגבלת חופש העיסוק עליו חתמו - אין לתת לו תוקף, לנוכח הפסיקה של בית הדין הארצי בענין צ'ק פוינט ופסק דינו של בית המשפט העליון בענין סער. עוד טענו כי מר אורן חן הואשם בעבר על ידי מי שהעסיקו, על כי גנב לקוחות והתחרה במעסיקו. באותו מקרה דווקא נתקבלה עמדתו של מר חן, שאין למנוע ממנו את חופש העיסוק, וכעת מחזיק מר חן בעמדה הפוכה. באשר למערכי השיעור וההדרכה, הרי שאת אלו ניתן על נקלה למצוא באינטרנט, מה גם שהתובעת עצמה לקחה מערכי שיעור שהועתקו מהאינטרנט וכיום היא מנסה לנכס אותם לעצמה. העובדים שעברו לעבוד עימם פוטרו על ידי התובעת, ובכל אופן העובדים הציעו עצמם. הלוגו אינו סימן מסחרי מוגן ואין מניעה בדין להשתמש בו. אף אותו ניתן למצוא על נקלה באינטרנט. עוד טענו כי לא הוכח במקרה זה קיומו של "סוד מסחרי" ולא הוכח כי מתקיימים התנאים שנקבעו בפסיקה, כמצדיקים אכיפה של התניה המגבילה את חופש העיסוק או המצדיקה פסיקת פיצויים אם הופרה תניה מעין זו. 6. בפנינו העידו מר חן ורו"ח מטעמו - יהודה כהן. מנגד העידו הנתבעים מר אליעזר פיין (להלן: מר פיין) ומר יוסף מדמון (להלן: מר מדמון). כן הגישו הצדדים מסמכים רבים אותם צירפו לתצהיריהם, ובין היתר צירפו הצדדים את הפרוטוקול מההליך בסעד הזמני. הכרעה 7. באי כוח הצדדים הפנו לפסיקה המתאימה, כאשר פסקי הדין המנחים בסוגיה הינם פסק דין ע"ע (ארצי) 164/99 פרומר וצ'ק פוינט נ' רדגארד פד"ע לד 294 (1999) (להלן: פסק דין צ'ק פוינט), ופסק דין ע"א 6601/96 AES SISTEN INC. נ' משה סער פד"י נד (3) 850 (2000) (להלן: פסק דין סער), ששינו את ההלכה ונתנו משקל נכון לחוק יסוד: חופש העיסוק. פסק דין צ'ק פוינט קובע מהם התבחינים שבהם יינתן "לתנית אי תחרות" תוקף. כמובן שגם תחרות צריכה להתנהל בצורה הוגנת בבחינת אדם לאדם - אדם. בוודאי נכונים הדברים עת עסקינן ביחסי עבודה בהם קיימת חובת נאמנות בין הצדדים. בפסק הדין בענין גירית (ע"ע (ארצי) 189/03 גירית נ' מרדכי אביב פד"ע לט 728 (2003) (להלן: פס"ד גירית)) פעלו הצדדים באופן לא הוגן ובית הדין הארצי חייב אותם בתשלום פיצויים. בתווך בין שני פסקי הדין שהזכרנו, צ'ק פוינט וגירית, מוצאים מקרים רבים שנדונו בפסיקה. במקרה זה, כפי שנסביר לקמן, אנו סבורים שבהעדר "סוד מסחרי" אין לפסוק פיצוי מכוח חוק עוולות מסחריות ואף אין ליתן תוקף לתניית אי התחרות. יחד עם זאת הפרו הנתבעים את חובת הנאמנות. כיוון שכך יש לחייבם בתשלום פיצוי על הפרת חובה זו. האם הוכח קיומם של סודות מסחריים? האם נגזלו סודות אלה על ידי הנתבעים? 8. במקרה דנן לא הוכח כי ישנם סודות מסחריים. שלושת הלקוחות של הנתבעת עמם עבדו הנתבעים בסמוך להתפטרותם ידועים ואינם בגדר סוד מסחרי. אף רשימת התלמידים בבית ספר היובל אינה סוד מסחרי (כפי שגם נקבע בענין אחר, ע"ע (ארצי) 222/99 אילת לוי נ' זיוה קפלאוי (ניתן ביום 21.7.1999)). יתר על כן ההתקשרות עם ההורים ביחס לצהרון כמו גם לקייטנה הינה דרך בית הספר או דרך חברת רד ויז'ן או חברת קשת. הלקוח הינו, אפוא, הארגון ולא הילד / הוריו. נציין כי ניתן לראות את החשבוניות שהוצאו לחברות ולא להורים. 9. נעיר כבר כאן כי לא היתה במקרה זה עוולה של "גרם הפרת חוזה" כיוון שלתובעת לא היה חוזה תקף ביחס לקיץ 2008 או ביחס לשנה"ל שלאחריה עם בית ספר קשת וכך גם לא עם רד ויז'ן או קשת, ואף לא עם הילדים או הוריהם כאמור. יתכן שלתובעת היתה תקווה כי יתקשרו עמה בחוזה, אך כזה לא נחתם. ממכתבה של מנהלת בית הספר שנזכר, בין היתר, בהחלטה בסעד הזמני, עולה כי לא היתה כל כוונה ליצור עם התובעת התקשרות בקשר לקייטנה בקיץ 2008 ואף לא כוונה להמשיך פעילות הצהרון עם מר חן, בעיקר בעטיו של האחרון. אף עם חברת רד ויז'ן לא נחתם חוזה בשל מחלוקות כספיות (ראה ת/21) וללא קשר עם הנתבעים. 10. באשר למערכי השיעור הרי שמקובלת עלינו עמדת הנתבעים לפיה ניתן להפיק מערכי שיעור כאלה או דומים, משיטוט קל באינטרנט. בענין זה הודה אף מר אורן בעדותו (פרוטוקול עמ' 3 שורה 21). יתר על כן, אף התובעת עצמה נהגה בדרך זו וחלק ממערכי השיעור שלה הוצאו מתוך אתרי אינטרנט שונים (כפי שעלה מחקירתו של מר אורן חן). כמובן שלאחר שמוצאים באינטרנט חומר מעין זה, נהוג לערוך בו התאמות ושינויים לפי המרצה / המדריך, שמעביר את השיעור / ההדרכה. נציין כי מערכי השיעור עצמם הופצו בין כלל המדריכים ולא נעשה דבר לשמור על סודיותם. אף מהטעם האחרון ראוי לדחות הטענה אודות "סוד מסחרי". 11. באשר ללוגו שנטען כי הוא שייך לתובעת, ובו רואים מנורה המאירה על מוח, הרי שאף כאן אין מדובר בסימן מסחרי מוגן. תמונות מעין אלה או דומות להן ניתן להוריד מהאינטרנט על נקלה (נספח ז' לתצהיר נתבע 1). הוא הדין באשר למונח "כיף נולד". בענין זה עמדתו של מר פיין היתה כי הוא כמורה / מדריך עשה שימוש במונח זה. בכל אופן מר חן הודה בעדותו (פרוטוקול עמ' 7 שורה 30-31) כי יכול להיות שהביטוי לא הומצא על ידו. לא שוכנענו שיש כאן הפרה / פגיעה בזכות מוגנת של התובעת. 12. אף תנאי ההתקשרות עם בית ספר היובל או רד ויז'ן או קשת אינם בגדר סוד מסחרי. יש לזכור כי תנאים אלה הודעו לכל ההורים. במקרה של בית ספר היובל הרי שהיה מכרז פומבי בו השתתפה התובעת וזכתה. כיוון שכך, התנאים היו חלק מהמכרז שפורסם. לא נהיר לנו לאיזה תנאי "התקשרות סודיים" טענה התובעת. 13. כעת נתייחס למדריכים שעבדו אצל התובעת ולאחר מכן עברו לעבוד עם הנתבעים בחברה המתחרה. כאן טענו הנתבעים כי המדריכים פנו אליהם ביוזמתם. טענה זו לא הופרכה. בכל אופן אין מדובר ב"סוד מסחרי" כאשר רשימת המדריכים ידועה. כעולה מהראיות על מפעיל קייטנה להודיע מראש מי המדריכים כתנאי לקבלת היתר להפעיל קייטנה. כמובן שאין מקום למנוע מהמדריכים האחרים לעבור לעבוד בחברה המתחרה, אם זו הציעה להם תנאי עבודה טובים ומתאימים. נזכיר בשולי הענין כי הנתבעים טענו שמדובר במדריכים שפוטרו מהתובעת (טענה זו נתמכת במכתבי הפיטורים, נספחים י"א ו-י"ב לתצהירים). 14. לסיכום נאמר כי לא הוכח במקרה זה קיומו של "סוד מסחרי" בר הגנה. בהיעדר סוד מסחרי המוגן כדין, הרי שאין כאן הפרה של חוק עוולות מסחריות. מה תוקפה של תניית אי התחרות והאם הופרה? 15. הן בחוזה של מר פיין (ת/1) והן בחוזה של מר מדמון (ת/2) נקבעה תניית אי תחרות. בפסק דין צ'ק פוינט נקבע כי לתנייה כזו יהיה תוקף רק בהתמלא מספר תנאים. התנאי הראשון בו "נגענו" לעיל הינו קיומו של סוד מסחרי. כזה כאמור לא הוכח כאן, בכך סגי כדי לשלול את תוקפה של התנייה. לדידנו לא הוכחו כדבעי אף התנאים הנוספים שנקבעו בפסק הדין. ראשית, לא הוכחה "הכשרה מיוחדת" שהכשיר המעסיק את העובד. במקרה דנן, הן למר פיין והן למר מדמון רקע בהדרכה קודם לתחילת עבודתם עם התובעת. יתר על כן, מר פיין הינו כאמור מורה בבית ספר היובל. מתן חוברות עם מערכי הדרכה אינו בגדר "הכשרה מיוחדת". שנית, לא הוכחה "תמורה מיוחדת". במקרה זה ציינה התובעת כי מר פיין היה העובד השני בבכירותו בתובעת. יתכן שכך. בכל אופן לא הוכחה תמורה מיוחדת. שכרו הממוצע החודשי של מר פיין לא הגיע לשכר הממוצע במשק. אף שכרו הממוצע החודשי של מר מדמון לא היה גבוה מהשכר הממוצע במשק. לנוכח זאת לא הוכחה תמורה מיוחדת עבור ההתחייבות מצידם שלא להתחרות במעסיקם. שוכנענו, אפוא, כי אין לתובעת אינטרס לגיטימי בר הגנה שהנתבעים לא יתחרו בו לאחר סיום עבודתם. לנוכח זאת אנו בדעה כי לתניית אי התחרות המופיעה בחוזה העבודה של הנתבעים (ת/1 ו-ת/2) אין תוקף. לפיכך אף אם הופרה תנייה זו, כיוון שאין לה תוקף, אין מקום לפסוק פיצוי בגין הפרתה. הפרה של חובת הנאמנות וחובת תום הלב 16. במקרה זה, כעולה מהמסמכים, החלו הנתבעים לרקום את פעילויות החברה המתחרה, בעת שהיו עובדי התובעת. אין מדובר רק במחשבות או חלומות, אלא בשורת צעדים מעשיים שעשו, כולל התקשרות עם מי שהיו בעבר לקוחות התובעת וזו ציפתה להתקשר עמם, אף ביחס לקיץ 2008, בזיקה לקייטנות ולצהרון בבית הספר היובל שייפתח בשנה"ל שתתחיל ביום 1.9.08. מהפרסום אודות קייטנת "כיף נולד" שתהיה בבית ספר היובל בקיץ (ת/14) ניתן להבין כי הנתבעים היו, למצער בתחילת חודש יוני 2008, "שקועים" בפעילות החברה המתחרה. בפרסום אודות קייטנת הנתבעים (ת/14) צוין כי "פתיחת ההרשמה בתאריך 8.6.08". על כורחך קודם לתאריך זה כבר סוכמו כל הפרטים הנצרכים, נערכו ההכנות המתאימות, הוגשו הבקשות להיתר לקייטנה, נשכרו מדריכים וכיוצ"ב. אף ביחס לקייטנה בחברת קשת ניתן לראות כי ביום 26.6.08 פורסם אודותיה בקרב העובדים. כיוון שכך, ברור כי נעשו על ידי הנתבעים כל התהליכים הנדרשים כדי להפעיל את הקייטנה בחברת רשת. בסופו של דבר אכן זו התקיימה בקיץ 2008. נציין כי מהאישורים (ת/12) שצורפו עולה שהנתבעים עשו תהליכים רבים כדי להכשיר עצמם והקייטנות שיפעילו בקיץ 2008 ובין היתר קיבלו אישור מהמשטרה, עברו הכשרה במשרד החינוך (בתאריך 10.6.08), יצרו קשר עם חברות קייטרינג וכל זאת במהלך חודש יוני 2008. הם אף היו בקשר עם עובדים והביאו את שמם לאישור המשטרה בחודש יוני. 17. נשוב ונדגיש כי הנתבעים היו עובדי התובעת עד תום חודש יוני 2008. אותה עת הם משקיעים מאונם (ובוודאי גם מהונם) בחברה המתחרה. השופטת נילי ארד (כתוארה אז) בענין גירית הנ"ל מדגישה כי יחסי העבודה הינם יחסי שיתוף מתמשכים הדורשים מידה מוגברת של אמון, נאמנות, הגינות ותום לב, בתקופת קיומם ואף לאחד סיומם (וראה גם ע"ע (ארצי) 62/08 לבל דוד נ' חברת הדקה ה-90 (ניתן ביום 27.12.09), להלן: פסק הדין בענין הדקה ה-90). 18. מידת האמון הנדרשת מעובדים בכירים רחבה יותר ביחס לעובדים זוטרים. מר פיין היה עובד ותיק יחסית בנתבעת והיה ממונה על הצהרון בבית ספר היובל. יחד עם זאת מר פיין לא היה מוסמך לקבוע מדיניות בתובעת, לא עסק ברכישת לקוחות חדשים לתובעת, לא קבע תנאי התקשרות ושכרו לא היה גבוה. קבלת עובדים חדשים ופיטוריהם היתה נעשית רק באישור מר חן, כפי שהעיד מר פיין. בנסיבות אלה בהחלט ניתן לומר כי מר פיין לא היה אחרון העובדים אך ספק אם ניתן לראות בו "עובד בכיר" כפי שהיה במקרה של מר לבל שהיה מנכ"ל הדקה ה-90, כמתואר בפסק הדין בענין הדקה ה-90. אף שלא הוכח כי היה במעשי הנתבעים משום גזילת סודות מסחריים של התובעת, יש במעשיהם - פניה למי שהיו קודם לכן לקוחות התובעת שציפתה להתקשר עמם פעם נוספת תוך התקופה בה הם עובדי התובעת - משום חוסר תום לב והפרה של חובת הנאמנות. אכן נפסק כי עובד בתקופת ההודעה המוקדמת זכאי לחפש מקום עבודה אחר. זו מטרת ההודעה המוקדמת. יחד עם זאת, במקרה דנן לא מדובר היה רק בחיפוש והיערכות אלא בעבודה ממש בחברה מתחרה תוך פנייה למי שהיו לקוחות התובעת בעבר. אותה עת עסק למצער מר פיין בטיפול בצהרון מטעם התובעת. היה כאן, אפוא, מצב של ניגוד עניינים ממנו צריך היה מר פיין להימנע. הנתבעים השקיעו כאמור את אונם וכוחם בהקמת החברה המתחרה, בשעה שהיו עובדים בפועל של התובעת. בחוזה העבודה התחייב מר פיין להקדיש את מרצו וזמנו וכושרו לביצוע תפקידו אצל התובעת ולא לעסוק בכל עבודה אחרת (סעיף 1.6 ל-ת/1). אף מר מדמון התחייב שלא להימצא במצב של ניגוד עניינים ולא לפנות ללקוחות החברה (סעיף 10.3 ל-ת/2). אין ספק כי הנתבעים במעשיהם כאמור הפרו חובות אלה, הנגזרות מעצם קיום יחסי עובד ומעביד, כמו גם מההוראות המפורשות שנקבעו בחוזה כאמור. נציין כי הנתבעים פנו לתובעת וביקשו לקבל היתר לעבודה בחברה המתחרה, כאמור במכתבם (ת/7) למר אורן חן מיום 15.5.08. במכתב הנ"ל הם מתחייבים שלא לפנות ללקוחות חברת הארה ולא לפנות למדריכיה. חרף זאת, אין ספק כאמור שהנתבעים היו בקשר עם מי שהיו קודם לכן לקוחות התובע, ואף עם מי שהיו מדריכים אצל התובעת וזאת בניגוד להתחייבותם המפורשת במכתב הנ"ל (ת/7), ותוך כדי עבודתם אצל התובעת. 19. חוזה עבודה יש לקיים בתום לב, כאמור בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973. ביחסי עבודה חלה חובת נאמנות מוגברת. הנתבעים במעשיהם בתקופת עבודתם, כאמור, הפרו חובתם זו. הפרה של חובה זו מזכה את התובעת לקבל פיצוי על פי חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 (להלן: חוק החוזים תרופות), סעיף 10 לו. 20. בפסק הדין הדקה ה-90 כאמור, נקבע שיש לשלול מהעובד (שהיה מנכ"ל החברה) את מרבית שכרו בתקופת ההודעה המוקדמת, בה פעל להקמת העסק המתחרה, הואיל ולא העמיד את כוחו ואונו לטובת חברת הדקה ה-90 באותה תקופה. נדמה שאף כאן על זו הדרך נכון לחייב התובעים בפיצוי שנגזר משכרם בתקופת ההודעה המוקדמת שהיתה כאמור מאמצע חודש מאי 2008 ועד סוף יוני 2008. התובעים לא העמידו את כושרם ויכולתם לפעילות התובעת, אלא פעלו לטובת החברה המתחרה. 21. נדגיש כי לא הוכח שבשל פעולות הנתבעים והפרת חובתם הפסידה התובעת לקוחות. נהפוך הוא. מהראיות עולה כי התובעת הפסידה את העבודה, הקייטנות והצהרון בבית ספר היובל, בשל יחסיו של מר חן עם מנהלת בית הספר, כפי שנכתב במכתבו של יו"ר ועד ההורים וצוטט בסעיף 26 לתצהירו של מר אורן חן ובסעיף 14 לסיכומי התובעת. כך עולים הדברים ממכתבה של מנהלת בית הספר הנזכר בהחלטת כב' השופטת בן יוסף בסעד הזמני (בסעיף 3 ח' להחלטה). את חברת רד ויז'ן הפסידה התובעת בשל חילוקי דעות כספיים (ת/21). אין קשר סיבתי, אפוא, בין ההפרה כאמור לבין הנזקים להם טענה התובעת. כיוון שכך, ועל פי סעיף 10 לחוק החוזים תרופות, אין מקום לפסוק לתובעת פיצוי בגין הפסד הצהרון / קייטנות. סוף דבר 22. תביעת התובעת לקבל פיצוי מכוח חוק עוולות מסחריות נדחית. תביעת התובעת לקבלת פיצוי בגין הפרת תניית אי התחרות נדחית. תביעת התובעת לקבלת פיצוי בגין הפרת חובת תום הלב וחוזה העבודה מתקבלת בחלקה באופן שהנתבע 1 ישלם לתובעת פיצוי בסך 4,000 ₪ ונתבע מס' 2 ישלם לתובעת פיצוי בסך 3,000 ₪, תוך 30 יום, הכל כנגזרת משכר עבודתם ולכך שלמעשה הפרו חובתם ועבדו למען החברה המתחרה שהקימו תוך כדי עבודתם בתובעת. הצדדים רשאים לקזז סכומים אלה מיתרת הכספים להם זכאים היו הנתבעים עם סיום עבודתם. 23. הואיל והתובענה העיקרית של התובעת נדחתה, אין מקום לחייב בהוצאות משפט וכל צד יישא בהוצאותיו. עוולה